ארכיון: רביב דרוקר

דו"ח המבקר על קק"ל: תודה שבאתם, חבל שלא באתם קודם

18 בינואר 2017
 

אחרי פרסום תחקיר "המקור" על קרן קיימת לישראל באפריל 2014 החליט משרד מבקר המדינה להיכנס לעניין. זו הייתה החלטה מאוד משמחת מבחינתי. למשרד המבקר הייתה סמכות מוגבלת לבקר את קק"ל, אבל זה היה יותר טוב מכלום. המשרד גם הקצה איש רציני לבדיקה, אהרון הילינגר, שהזמין אותי לפגישה במשרד המבקר.

בפגישה הילינגר והצוות שאיתו הבהירו שיהיה להם קשה להתעסק ברוב פעילותה של קרן קיימת. אילוצים משפטיים, שנובעים מכך שביקורת המדינה לא חלה על קק"ל. הם לא יתעסקו בכסף המטורף שנשפך ליועצי תקשורת ודוברים שונים ומשונים, לא בריטיינר הבלתי ייאמן שגרפו שורת עורכי דין בלתי נגמרת ולא במאות מיליוני השקלים שניתנו לעמותות וארגונים שונים, לעתים מסיבות שלא קשה לנחש מהן.

שידכתי לאנשי המבקר שני אנשים חשובים מאוד (אחרי שהם נתנו את הסכמתם, כמובן) והם הפכו במידה רבה למנוע של דו"ח המבקר. לימים הבינו בקק"ל מיהם האנשים הללו והחלו להתנכל להם. ברור. לא הייתם מצפים מקרן קיימת לשום התנהגות אחרת. הם ביקשו את עזרת משרד המבקר. אחד מהם במיוחד. משרד המבקר לא הושיט יד ולא עשה את המינימום המתבקש. בשלב מסוים התקשרתי להילינגר. אמרתי לו – איך אתם עושים את זה? אם אתם לא יכולים לתת מעמד של 'חושף שחיתות', לפחות תכתבו מכתב רציני ליו"ר קק"ל החדש. הילינגר התחיל להסביר לי שאני לא מבין, שזה לא ככה ויש אילוצים ומגבלות ולא יהיה מכתב ברוח הזאת. זה לא קורה הרבה אבל עלה לי הדם לראש. אמרתי להילינגר מה דעתי על ההתנהגות שלהם, שנראתה לי אז וגם היום כביטוי הכי חריף של הפקרת חושפי שחיתויות. השיחה לא נגמרה טוב ולמרבה הצער וללא שום קשר לשיחה הזאת, דו"ח מבקר המדינה על קק"ל נגמר עוד פחות טוב.

שלוש שנים של בדיקה, כותרות, הדלפות והשורה התחתונה מאוד מאכזבת. ראשית, ברור שרוב בעלי התפקידים בהם הדו"ח דן אינם שם יותר. לא היו"ר אפי שטנצלר, לא היו"ר העמית, אלי אפללו ולא המנכ"ל מאיר שפיגלר. שנית, אנשי המבקר לא הצליחו לצלול ולפצח את המניעים לכל הדברים המוזרים.
שלא תבינו אותי לא נכון, בכל ארגון אחר זה היה דו"ח מטלטל. כמה אנשים משחקים בסכומי כסף אדירים כאילו היו כסף פרטי שלהם מהבית. הדו"ח מתאר את הריקבון בקק"ל, איך הקרן מקבלת כמיליארד שקלים מדי שנה על מה שהמדינה עושה בקרקעותיה אבל משקיעה רק כשליש מתקציבה בחזרה בפרוייקטים, הדו"ח מראה איך אין קריטריונים, אין פרוטוקולים, היו"ר שטנצלר מטייל בחולון או בשנקר ומחליט על המקום כמו איזה סנטה קלאוס לתת כסף, בלי תיעוד מסודר ובלי כלום. העניין הוא שמקרים דומים פורסמו כבר לפני שלוש שנים ודברים חמורים בהרבה. בשביל זה נדרשו שלוש שנות בדיקה?

הדו"ח מתאר באריכות את הקצאות הכספים המוזרות והבעייתיות בשורה של פרוייקטים. הגינה בבי"ח איכילוב, פרוייקט בעפולה ועוד, אבל לא ניתנת תשובה לשאלה הכי מעניינת – למה? למה אלי אפללו יוצא מגידרו לאשר כסף לבי"ח איכילוב והאם זה קשור לחייו האישיים?

הדו"ח עוסק רבות ובצדק בניגודי העניינים של הדירקטורים. 37 דירקטורים יש בקק"ל וכל אחד מנסה להביא כסף לבייבי שלו. מנכ"ל עיריית אור יהודה לעירייה שלו, סגן ראש עיריית עכו, זאב נוימן לעיר שלו וכן הלאה. זה רע, זה בעייתי וטוב שהמבקר מציף את זה, אבל פורסמו דברים כל כך הרבה יותר חמורים על קק"ל שזה נראה חיוור.

יו"ר קק"ל הנוכחי, דני עטר, עשה כמה צעדים לרפא את הריקבון בקק"ל. מונתה ועדת ביקורת חיצונית בראשות השופט בדימוס אורי שטרוזמן, אמור להגיע שופט מחוזי בדימוס לשמש כסמכות משפטית עליונה. עטר גם הציע לאדם בעל מוניטין לשמש כמבקר פנים. הכי חשוב, עטר הגיע להסכם עם המדינה על החלה מלאה של ביקורת המדינה על קק"ל. האם זה אומר שהאורוות נוקו? ממש לא.

קחו דוגמא אחת: במסדרונות קק"ל מתלחשים מזה זמן לא מועט על פרשייה שקשורה לדירקטור בקק"ל בשם משה דבוש. דבוש הוא איש מפלגת העבודה וקיים חשד שהוא עומד מאחורי עסקאות מקרקעין פרטיות עם חברה בת של קק"ל בשם הימנותא, שם הוא גם כיהן כדירקטור (עד סוף שנת 2015). לצורך קידום העסקאות הללו הוא מפעיל את כל כובד משקלו כדירקטור, תוך שהוא מפעיל לחץ ממש לא מתון על עובדים לקדם את העסקאות בהן הוא מגלה עניין יתר.
השופט שטרוזמן כתב עליו דו"ח לא קל והמליץ שלא למנותו בקדנציה הנוכחית כדירקטור בהימנותא בשל ניגוד העניינים בו הוא לכאורה נתון. במקביל מסתובבת קלטת לא סימפטית בה דבוש הוקלט מדבר על ענייניו העסקיים עם אדם שהוא חייב לו כסף ועל הלחץ שהוא מפעיל על עובדי הימנותא. מעלליו של דבוש הם מן המפורסמות בקק"ל,. כולם גם מכירים היטב את התנהגותו, שלא מתאפיינת בנועם הליכות, בלשון המעטה, כלפי מי שעומד בדרכו. בינתיים איש בקק"ל עוד לא אזר אומץ להראות לו את הדרך החוצה.

במקביל, החברים היקרים יריב אלקין וזאב לוין מונעים בגופם את החלת ביקורת המדינה על קק"ל. אחרי עשרות שנים של התנגדות, קרן קיימת הסכימה סוף סוף. הממשלה הייתה אמורה לאשר גם היא את ההסכם בעניין, במה שנדמה היה כאישור פורמלי, עד שלוין ואלקין התעקשו משום מה לחזק את התיאוריה שלימניים פחות אכפת מטוהר מידות והם לא מוכנים שנדע מה קורה בקרן קיימת. האמת, ייתכן שאי אפשר כבר לנקות את קק"ל. כשלארגון יש כל כך הרבה כסף מצד אחד וכל כך מעט הצדקה אמיתית להתקיים, מה הסיכוי שהכסף לא ינזול למקומות הלא נכונים.

תגובת קק"ל באמצעות רונן משה: הימנותא בע"מ , חברת בת של קרן קיימת לישראל שעוסקת במקרקעין, עברה, מאז תחילת שנת 2016, שינויים מפליגים בכל הקשור לממשל תאגידי, לרבות הפרדה מוחלטת בין הדירקטוריון לבין אישור עסקאות; הקמת ועדת התקשרויות מקצועית אשר לדירקטורים אין נגיעה ו/או מעורבות בה; הוקמה ועדת ביקורת לבחינת עסקאות, נקבעה מדיניות וקריטריונים ברורים לביצוע עסקאות חליפין; נקבעו כללים ונהלים ברורים לרכזי העסקאות וכן בוצעו צעדים למניעת מעורבות דירקטורים בכל הקשור לעסקאות בכלל וחליפין בפרט. בנוסף לכך, במסגרת השינויים הנ"ל, אופיינה והוטעמה מערכת ממוחשבת לפניות בנוגע לביצוע עסקאות חליפין; הוקם מערך זיהוי של מבקשי העסקאות וזיקתם לקרקע ואומץ "נוהל שתי שומות בלתי תלויות" אשר עוברות בקרה ע"י שמאי שלישי.

לעניין הדירקטור המדובר, הנהלת קק"ל קיבלה החלטה, לאור האמור לעיל, שלא להמשיך את כהונתו כדירקטור בהימנותא בע"מ בקדנציה הנוכחית.
קק״ל מודה למבקר המדינה על עבודתו ומאמצת את הדו"ח במלואו, יחד עם זאת, הנהלת קק״ל הנוכחית, שנכנסה לתפקידה לאחר תקופת הדוח, עובדת בשנה האחרונה על תיקון הליקויים ורובם כבר שונו ויושמו כחלק ממהפכת ההנהלה להפיכת קק״ל לארגון הפועל לפי כללי מנהל תקין מחמירים, ושקיפות מרבית.
אנו בטוחים שהמלצות המבקר לצד שורת הפעולות שכבר ביצענו וממשיכים לבצע יאפשרו לנו להגשים את חזוננו ויעדונו בצורה הטובה ביותר למען העם היהודי ומדינת ישראל.

על רקע הביקורת העולה בדו״ח, קק"ל קוראת שוב לראש הממשלה לאשר במהרה את ההסכם בין הארגון לממשלה ובברכת משרד המבקר ולאפשר את החלת ביקורת המדינה מרצון על הארגון, מהלך שיגביר את השקיפות בארגון ויסייע להגברת אמון הציבור בפעילות הארגון.״

מה עושה מפקד שמקבל פקודה שהיא, בעיניו, מתכון לקבורת 100 אנשים ללא צורך?

10 בינואר 2017
 

אני זוכר איך נפלה לי הלסת. באמת נפלה. לא כפראזה. ערוץ 10 שידר בספטמבר 2006 קטע שלא היה, כנראה, אי פעם כדוגמתו לפני כן וסביר שגם לא יהיה. שני קצינים בכירים מצולמים בזמן אמת (עבודה של הבימאית נורית קידר), בזמן המלחמה עצמה, מדברים נגד המפקד שלהם, האוגדונר גל הירש. לא סתם מדברים. הם תיארו אותו כמי שנמצא באאוט, שמה שהוא רוצה זו שערורייה. הקטע שודר, חולל המון סערה, במידה רבה צבע סופית את מלחמת לבנון השנייה ככישלון ונגוז. איתו גם נגוזה הקריירה הצבאית המבטיחה של הדובר המרכזי באותו קטע, מפקד חטיבה 7, אמנון אשל.

אף פעם לא הבנתי אפרופו המשך לקרוא

שתיקה מביכה – חקירות נתניהו

9 בינואר 2017
 

בזמן מערכת הבחירות האחרונות הייתה לעיתונאי חנוך דאום תוכנית טלוויזיה בשם "המתנחל", ששודרה בערוץ 10. לקראת התוכנית האחרונה, דאום צילם עימות ביני לבין אראל סג"ל סביב הטענות המקוריות על שמאלניות התקשורת. סג"ל טען שבעוד אנשים כמוהו מחזיקים בעמדות תקשורתיות פחות נחשבות (באותו זמן זה כלל, כמדומני, הגשה של "ערב חדש", טור ב"מעריב" והגשה של תוכנית רדיו ב"גלי ישראל"), אנשים כמוני וכמו אמנון אברמוביץ', נמצאים בעמדות היותר חשובות. רציתי לענות את התשובה המנומסת שנכון וצריך באמת לתקן ושאר ירקות, דברים שאני אפילו מאמין בהם, אבל איכשהו יצא לי ששאלתי אותו המשך לקרוא

חכם על גטאס

26 בדצמבר 2016
 

כשמשה קצב עדיין היה בחזקת חשוד בעבירות מין חמורות, אף אחד במשטרה או בפרקליטות לא העלה על הדעת לבקש לעצור אותו, גם אחרי שכבר לא היה נשיא המדינה. כשאהוד אולמרט היה חשוד בעבירות חמורות בפרשת הולילנד, לא עלה על הדעת שהוא ייעצר והוא כבר לא היה ראש ממשלה אז. אני לא מכיר ניסיון אחד בעשרות השנים האחרונות לעצור חברי כנסת או שרים. לא עצרו את אברהם הירשזון על גניבה, לא עצרו את שלמה בניזרי ולא עצרו את אריה דרעי על שוחד, לא עצרו את בנימין נתניהו בפרשת עמדי (והוא כבר היה אזרח פרטי ללא חסינות) וכמובן שלא עצרו את איווט ליברמן, בשלב בו היה חשוד בעבירות חמורות.

את ח"כ באסל גטאס כן עצרו ואפילו ביקשו 6 ימי מעצר (וקיבלו 4). מה שגטאס עשה היה חמור וגם טיפשי. הוא בהחלט הרוויח המשך לקרוא

Interview in Haaretz: Netanyahu's most hated journalist speaks: The threats, the PIs, and what he really thinks of the P

25 בדצמבר 2016
 

Raviv Drucker tells Haaretz that he doesn’t fear Netanyahu’s propaganda campaign against him, even though he once needed security personnel to guard his home.

By Ayelett Shani Dec 25, 2016

 Netanyahu's campaign against Raviv Drucker, his least favorite journalist

'It's fun, I enjoy it': Netanyahu on attacking journalists on social media

Opinion Drucker reports fueling Israeli left's ouster fever

“I can’t explain to you how much I’m not,” investigative journalist Raviv Drucker says, referring to how little he’s afraid of Benjamin Netanyahu, despite the prime minister’s onslaught against him on Facebook and elsewhere.

Drucker, the host of Channel 10’s investigative news program “Hamakor” (“The Source”), a political commentator for Channel 10 News and an occasional op-ed writer for Haaretz, has earned some of the biggest scoops on the prime minister.

Last month, Drucker revealed that Netanyahu wants Israel to buy three more German submarines for about $1.5 billion, while his attorney David Shimron is also the lawyer for the man representing the German company in Israel.

Drucker, 46, talks to Haaretz about his life as a journalist under attack by the prime minister, not to mention the private detectives that have been sent to investigate him.

Have you received threats to your life because of your latest investigative reports?

“There was a situation that I don’t want to elaborate on, because it has gone to the police and the police are investigating it. I don’t think it’s dramatic. Someone said it was necessary to take me down.”

Raviv Drucker and a friend. Tomer Appelbaum

Did you have security protection?

Yes.

And your family as well?

“Both my home and my person.”

How did that feel?

“It was very oppressive in terms of going about my business – when you want to go out of the house you have to tell someone. That's a nuisance, and it’s also a very uncomfortable feeling when you’re sitting in your living room at night and it’s warm and pleasant, and some poor guy is sitting outside in a car and has to stay awake all night and watch my home.”

Is this no longer happening?

“No. I managed to convince the heads of Channel 10 that this surveillance wasn’t necessary at the moment. If something happens, we’ll bring them back.”

Not an easy life. You’ve opened so many fronts with a lot of people. What are you getting out of it?

“This has a lot of benefits, both in terms of ego and way beyond that. Think about an affair like the submarines if it turns out that I really am on to something very big; why a deal that’s connected to Israel’s strategic future was managed in such a way.”

So you want to go down in history?

“Yes, but let’s not exaggerate. Still, I did chalk up an achievement, both for myself and the journalistic community. More importantly, the idea is to connect the work to something bigger. If I manage to clean up an atmosphere with this kind of reporting, it makes me feel that my life and work have meaning.”

Some people would say that you’re seeking attention, that there’s something childish in your need to attack all the time.

“A person like me, who attacks the whole world – it’s crazy to think that they won’t attack me back.”

This isn’t the first time, but this time it’s different.

Benjamin Netanyahu with his wife Sara and son Yair. Kobi Gideon / GPO

“Yes, this time it’s more violent. But really, it’s coincidental that the investigative reports on [son] Yair Netanyahu, the submarines and [religious-Zionist general] Ofer Winter came out one after the other. This sequence created a kind of boom. I didn’t build it that way, it just developed on its own.”

Do think there are trolls in the pay of the government?

I’m sure there are. But as long as I can’t prove this with evidence, I can’t say that.”

Have they ever tried to tap your phone? Hack into your email?

“I don’t know. I know that a number of times private detectives who know me called me and told me they’d been asked to do an investigation on me.”

Who asked then? Who commissioned the investigation?

“They didn’t agree to tell me. The very fact that they told me about it at all was stretching their professional limits. But it really doesn’t bother me. I try to protect myself, I have all kinds of methods that probably aren’t perfect, and if someone has insane capabilities, he can penetrate them. I need to protect my sources.

“As for my personal life, dozens of investigators have fallen asleep out of boredom in an attempt to trail me. As for the information itself – well, let’s say Bibi knew about the submarines two days before I aired the report. He knew about [corruption allegations] Bibi Tours a month in advance. So what? What can he do? There’s evidence. I’ve seen a lot of reporters who’ve become very antsy over the years.”

Paranoid?

“Yes. Very. Quite early on I decided that I wasn’t willing to go there. I work on myself. Where it’s necessary to be careful, I’m careful, but living in that endless paranoia would simply destroy my life.”

Submarines and an attorney general

Let’s talk for a moment about the submarine affair, which the police are looking into. What does that man – a police inquiry?

“It’s really a joke that they are doing an inquiry and not a full investigation. Look, this story about inquiries didn’t start today and it's always possible to hide behind others who have done it, but no one has exploited it so crudely. [Then-attorney general] Menachem Mazuz also pursued inquiries against [then-Prime Minister Ehud] Olmert, but when concrete material came in, like in the Talansky [cash envelopes] story, it immediately became an investigation. The inquiries didn’t go on for years and they weren’t as feeble and toothless.

“The investigators really have a hard life. They set out to investigate someone but their hands and feet get tied. About every person they want to investigate, they have to ask: ‘Am I allowed to summon this person? To question?’ In a certain sense this is even worse than not investigating at all because you’re just skimming over the evidence, destroying it, strangling it, and then you say there’s no scope for more than that. I can’t recall an inquiry becoming a significant investigation that culminated in anything.”

And all the while maybe, or maybe not, there’s that mysterious inquiry concerning Netanyahu and no one knows what it’s all about. Do you?

Australian billionaire James Packer greets Sara Netanyahu in the House chamber at the U.S. Capitol in Washington, D.C., U.S., March 3, 2015. Chip Somodevilla, AFP

“The story about businessman James Packer and the favors to Netanyahu’s son, Yair Netanyahu, is definitely there in that mysterious inquiry. This I know for certain. Is that the significant thing? According to the reports, there’s one significant thing and I don’t know if that’s it. I’ve heard about people who have been questioned and have given testimony about that.”

In the framework of the investigation?

“In the framework of the endless investigation. Look, Attorney General Avichai Mendelblit is apparently a person with a lot of basic integrity, fairness and ability.”

You think so?

“Personally, I know him only very little, but from what I’ve heard even from people who aren’t fans of his, that seems to me to be the case. He isn’t corrupt – it’s something else. It’s as if investigators came to you and said they needed your approval to arrest your best friend.”

That’s exactly the concern that accompanied his appointment.

“I thought it wasn’t right on his part to become a candidate, and unfortunately it turns out there was something to that concern. This is a person he was very close to, sat with him a lot. It’s natural that he would be more …”

That he would let this affect his work?

“He doesn’t see it like that. A very senior former politician once said to me: Any case that’s less than a corpse or photos of Netanyahu accepting an envelope, Mendelblit simply won’t open it. In the cases of [opposition leader] Isaac Herzog and [Shas party leader] Arye Dery, he changed it from an inquiry to a full investigation in the blink of an eye, but Netanyahu is simply a psychological Rubicon he can’t manage to cross.”

So in your opinion he’s not doing his job properly.

“I have no doubt that he isn’t doing his job properly while he’s continuing with those inquiries concerning Netanyahu.”

What will happen in the submarine affair?

“I think that whatever happens, some people will have to give very significant explanations.”

Even at the top?

“I don’t know if it will go as far up as Bibi himself. Certainly not in the way it’s being looked into at the moment. But there are a lot of people, from former navy chief Eliezer Marom to David Shimron who have a lot of explanations to give. Did Bibi know or not? It’s hard to believe that he didn’t know, but until there’s proof of that, it’s impossible to say.”

Do you have more material that you plan to air?

“There’s a lot more information about the submarine affair that hasn’t been made public yet.”

And do you plan to air it?

“Yes. I don’t have a recording of Bibi calling Angela Merkel and telling her: ‘If there’s no commission there’s no deal,’ but a lot of information is coming in all the time about the affair. It’s Sisyphean work to confirm and connect everything, and people aren’t talking because of the inquiry.”

Prime Minister Benjamin Netanyahu with German Chancellor Angela Merkel in Berlin, February 16, 2016. AP

Likudniks afraid of Bibi

In this round between you and Netanyahu, he has taken the gloves off.

“He has changed his tactics. It started back during the election campaign, when he named names, like that of Yedioth Ahronoth publisher Noni Mozes and so on. Until then there was a kind of unwritten rule that the prime minister didn’t do you the honor of mentioning your name.”

How do you understand this?

“He’s very much under the influence of his wife, Sara Netanyahu, and his son Yair. Imagine yourself in their shoes and the suspicion that you’ll be under an investigation and you’ll be called in for questioning and will have to reveal things. So from their perspective it’s best to be as aggressive as possible right from the outset.

“Anyone who’s taking a simple view is focusing on the rancor toward me, but this strategy is directed at Knesset members, the attorney general, the state comptroller, the head of the investigations division – look at the level to which we’re invested in this matter.”

Today it’s Raviv Drucker and tomorrow it’s you.

“Yes, so you’d better not begin to go into this. Listen, this is working for them pretty well. Even Netanyahu’s political rivals, Yair Lapid and Herzog, won’t go anywhere near it. From his perspective he has marked out territory. Ostensibly he’s saying: “You can attack me about [the outpost] Amona if need be, but don’t you dare bring up my wife, children or lifestyle. There I do not forgive. He has managed to educate the political community based on this.”

Is this why the opposition has been silent? You know, somehow it has emerged that you’re the opposition. You’re doing opposition work.

“A situation has developed that never really occurred before with any other prime minister, except maybe David Ben-Gurion, in which there hasn’t been an alternative leader to this one throughout nearly all his years in office. Not on his own side and not in the other camp. The opposition is very weak. Especially its leadership.”

Are the politicians afraid of Netanyahu?

“Many of them are afraid of him, above all in his own party. I can’t begin to count the number of Likud ministers and Knesset members who prayed harder than I did for Netanyahu to lose, even though they knew that the price would be sitting on the opposition benches for a number of years. For many of the ministers now in his cabinet it’s pure physical suffering to serve in this government. But they’re afraid. He knows this. He’s an intelligent person. He knows this and they know this, but at the moment this masquerade is serving  them all.”

Are you afraid of him?

“I can’t explain to you how much I’m not.”

Raviv Drucker in Tel Aviv, December 2016. Tomer Appelbaum

Well, please try to explain.

“There’s the matter of his ability to get things done. He’s really good at writing the post on Facebook and packaging the claim, and he chooses every word deliberately, but he can’t take it all the way to getting things done.

“Look at the operation to eliminate Channel 10. He made this a very high priority on his list, fought against a channel on the verge of bankruptcy and dependent on the state – how difficult could that have been? If this mission had been given to Ariel Sharon or to Ehud Olmert, we’d already be buried in the ground alongside the deceased newspaper Hadashot.”

What’s the real reason he didn’t shut down the channel?

“He simply didn’t succeed. Netanyahu has a very poor capacity for getting things done. This is what I’ve been trying to tell everyone. And if the new public broadcasting corporation does arise, it will be more proof of this.”

What do you think of the Facebook posts Netanyahu has written about you? Six or seven posts within a few weeks, very blunt posts.

“Writing a post about this and then another post and another post – as I see it, this is simply not the behavior of a prime minister. It’s inconceivable that a prime minister of Israel would busy himself with this.”

No one disputes that at this point in his career he has given up on class.

“Well, Netanyahu sees himself as a Churchill. A kind of a Churchill. Would Churchill have fought some reporter this way?”

In The Guardian you said you were surprised at the vigor with which he’s pursuing you – the time and effort he’s investing.

“I think it’s just plain hallucinatory. I’ve been investigating prime ministers for years. Think about how many things land on the prime minister’s desk. The military secretary walks in, having chosen from among all the amazing intelligence material; Israel collects only the 10 most important reports, reports that should glue you to your chair in fear – this one is planning a terror attack here, that one is smuggling from there.”

Raviv Drucker Dudu Bachar

Is anyone who supports Netanyahu able to judge a revelation by you objectively?

“I don’t know what all of Bibi’s supporters are thinking, but there are a lot of Knesset members from Likud, as well as ministers, who think that these investigative reports have been very problematic.”

What? Are you talking to ministers and MKs from Likud?

“Of course. I always talk with ministers and MKs from Likud. What, you think they’re boycotting me? I’m sure there are many Likud ministers and MKs members who have a better relationship with me than they do with him.”

read more: http://www.haaretz.com/israel-news/.premium-1.760908?=&ts=_1482788858127

איך תפקד יוסי כהן כראש מל"ל והאם זה מלמד משהו על הדרך בה יתפקד כראש מוסד

19 בדצמבר 2016
 

הרבה מאוד קרדיט קיבל מאיר דגן על העצמאות שגילה כראש מוסד. דגן התנגד למתווה של מלחמת לבנון השנייה מתחילתה ותמך בפעולה קרקעית. דגן התנגד לעסקת שליט ודגן קיבל הרבה מהקרדיט להתנגדות לתקיפה הישראלית באיראן, שקידמו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק.

מעטים יודעים שאם כבר עוסקים בחלוקות של קרדיט על עצמאות מחשבתית, אז יורשו של דגן, תמיר פרדו, ראוי אפילו ליותר קרדיט על ההתנגדות החריפה שהביע לתקיפה באיראן. פרדו, יחד עם האלוף אמיר אשל (אז עוד כראש אגף תכנון) התבטאו בחריפות נגד התקיפה, כשהיא הייתה הרבה יותר בשלה ומעשית מאשר בימי דגן. זה לא אומר בהכרח שעמדת פרדו הייתה נכונה, זה כן אומר שנוצרה מסורת ארוכת שנים שראש המוסד הוא דמות עצמאית וחזקה, שלא נרתעת להביע עמדה שנוגדת את מה שראש הממשלה רוצה לשמוע.

יוסי כהן הוא לא מינוי הזוי המשך לקרוא

למה צה"ל שינה את תגובתו בעניין וינטר והעלים ממנה חלק רלוונטי?

13 בדצמבר 2016
 

אז הנה כמה עובדות לא שנויות במחלוקת לגבי תא"ל עופר וינטר:

הגיע אליו סמג"ד בגדוד "צבר" של חטיבת גבעתי ופרש בפניו שורה של מעשים חמורים לכאורה שביצע מפקד הגדוד, לכאורה חלקם מחייבים חקירה פלילית. תרומות לא חוקיות, טיוח תאונה, הטרדות מיניות. מה שוינטר היה אמור לעשות נורא פשוט – טלפון אחד למצ"ח.

במקום זאת, מח"ט גבעתי עשה את הדברים הבאים: הוא הדיח את הסמג"ד המעצבן ותחושת הצדק שלו והשאיר, כמובן, את המג"ד ולא, הוא לא דיווח למצ"ח.

בנקודת זמן אחרת המשך לקרוא

מהתוכנית של גיא פינס ביקשו למסור: הטבות ליאיר נתניהו עשויות להיות הטבות לביבי

29 בנובמבר 2016
 

הטיעון העיקרי של ראש הממשלה נגד הכתבה שפרסמנו אתמול היא שמדובר ברכילות. יאיר נתניהו אינו איש ציבור (נכון), הוא סטודנט וזכאי לפרטיות (צודק). נתניהו, כמובן, יודע מצוין שזו ממש לא הנקודה ולא מכיוון שיאיר ואבנר מאובטחים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע (על לא עוול בכפם) מכספי משלם המיסים ומוסעים באוטו ממשלתי עם נהג ממשלתי. לא בגלל זה. זו סתם שחיתות של אגף הביטחון במשרד ראש הממשלה, שלא מסוגל לעמוד מול התביעות של משפחת נתניהו.

הנקודה היא אחרת לחלוטין. המשך לקרוא

כתב אישום נגד זייפני הקרקעות בשטחים – התחקיר השפיע? ממש לא

21 בנובמבר 2016
 

הפרקליטות הודיעה על היום על כוונה להגיש כתבי אישום נגד שני חשודים בזיוף קרקעות בשטחים בפרשה הקרויה "אל וטן". "אל וטן" היא חברת בת של "אמנה", שבראשה עומד זאב חבר (זמביש). זמביש הוא האיש הכי חשוב במפעל ההתנחלויות, "אמנה" היא הזרוע הביצועית שלו ו"ל וטן" היא הזרוע לקניית קרקעות מפלשתינים. "אל ואן", אגב, גם התיימרה לקנות את עמונה, עד שהתברר שגם העסקה הזאת, כמו כמעט כל העיסקאות שהמשטרה החליטה לחקור, היו מזוייפות ואפילו באופן חובבני. לכאורה, אנחנו אמורים לחגוג את הצלחת התחקיר שלנו על "אל וטן". שטויות. המשטרה והפרקליטות הולכות הכי נמוך שאפשר בפרשה הזאת, זמביש לא ידע דבר המשך לקרוא

מאמן האיגרוף, הכלב רוק ואיך, בשם אלוהים, זה קשור לצוללות?

21 בנובמבר 2016
 

שתי ישיבות בלתי שיגרתיות התנהלו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, בחודשים האחרונים לכהונתו. ויינשטיין זימן את שרת התרבות והספורט ומנכ"ל משרדה וניסה לקדם את העניין הדרמטי הבא: שאיגוד האגרוף, בגיבוי משרד הספורט, ישכור את שירותיו של מאמן האגרוף הזר והמוערך (על ידו), פול ריצ'ארדס, לאמן את המתאגרפים הישראליים. הישיבות היו כה הזויות שאפילו רגב אמרה מתישהו לויינשטיין: ״אם הייתי יודעת שיש לך כל כך הרבה זמן פנוי, הייתי מעסיקה אותך יותר״. וזה לא שהיא לא נזקקה לו הרבה באותה שנה, כולל אפרופו בדיקת מבקר מדינה על מינויים שביצעה. תהיו בטוחים שהיועץ הנוכחי לא יהיה מעורב בפגישות כאלו, שעל גבול ניגוד העניינים האישי (המתאגרף החובב ויינשטיין מכיר את המאמן) ולשכת מנדלבליט לא תתעסק בהשגת אישורים מיוחדים לייבוא כלב מיוחד המשך לקרוא