ארכיון: רביב דרוקר

הספינים והשקרים בהודעת המטה לבטחון לאומי – פרשת הצוללות

17 בנובמבר 2016
 

המסמך שהוציא היום המטה לבטחון לאומי, כלומר, לשכת ראש הממשלה, הוא מלאכת מחשבת של רמייה וספינים. הנה הסיפור האמיתי, אחרי שדיברתי עם כמה יודעי דבר:

זה מתחיל בכך שראש הממשלה כתב במסמך הנחיות שלו סביב דיוני הצטיידות עתידיים שצריכות להיות לצה"ל 9 צוללות. שר הביטחון יעלון ראה את זה ולא ידע מאיפה זה נולד. לא צריך יותר מחמש, מקסימום שש. החלה אותה המשך לקרוא

עמונה: ראש השב"כ ארגמן עושה עבודות פוליטיות עבור נתניהו

14 בנובמבר 2016
 

נפתלי בנט ובנימין נתניהו רבו, כזכור, בשאלה למי מגיע הקרדיט על הרעיון הגאוני של לבקש שוב מבית המשפט לדחות את פינוי עמונה. האמת, אפשר להבין אותם. בקשה כל כך סטירית לא הגיעה לביהמ"ש מזמן. האחים מרכס היו מתקשים לכתוב דבר כל כך פארודי. המדינה, שהתחייבה לפנות את המאחז עד סוף 2012, מתחננת שייתנו לה עוד שבעה חודשים כי היא עוד לא הספיקה, מסכנה, לנהל את הפינוי של כמה עשרות משפחות, שגרות בקרוואנים. בית המשפט החנון, כזכור, נתן לה שנתיים שלמות להיערך, אבל הופס, מעשה שטן, לא הספקנו. אולי אפשר עד אמצע 2117, סליחה 2017?

האמת, לזה כבר התרגלנו. אפילו התרגלנו כבר לכך שהמטה לביטחון לאומי, אליק גוף מקצועי נטול פניות, מגיש לביהמ"ש חוות דעת (סודית!) שתומכת בבקשת הדחייה. כזכור, זה אותו מטה שנתן חוות דעת שצריך לאשר את מתווה הגז מנימוקים ביטחוניים (חלקם סודיים!). זה אומנם לא אותו ראש מטה, ראש המטה ההוא כבר מונה לראש המוסד, אבל, מסתבר, ששאר האנשים שם כבר קלטו את רוח המפקד והם מוכנים עכשיו לתת חוות דעת שגם התאגיד מסכן את ביטחון ישראל.

מי שבאמת קובע שיא מפחיד המשך לקרוא

מי צריך משטרה, פרקליטות ובימ"ש כשיש לנו את סטיב אדלר, הפוליגרף האנושי?

7 בנובמבר 2016
 

אני ממש מנסה לדמיין את הסיטואציה. יושב החוקר-פרקליט-שופט, סטיב אדלר ומקיים הליך שלרשויות אכיפת החוק אורך חודשים. המתלוננת אומרת לו שהישקו אותה במכוון בעוד ועוד אלכוהול, שציון קינן עשה בה מעשים מיניים חמורים בחדרו במלון, שהיא אמרה 'לא' וזה נמשך. אדלר יודע, חייב היה לדעת, שזו לא "הטרדה מינית" ולא "התנכלות" או שאר הקשקושים שהוא כותב בדו"ח שלו (ודוברת בנק הפועלים מצטטת, כמובן, בשמחה בתגובה שלה). אני יכול למצוא שורה של עבירות חמורות, בהן ניתן לקטלג את התלונה הזאת. 'הטרדה מינית' זה לא. הרי לאדלר בכלל יש סמכות לדון בסיפור הזה רק אם מדובר במעשים מהקצה החלש של סקאלת העבירות המיניות, מה שמכונה "הטרדה". במקום להפסיק את ההליך מיד, אדלר שומע את הכחשתו של קינן (זה לא שיבוש חקירה?) ומשתכנע. "הוא אף עשה רושם רציני, זהיר ובעל הופעה מכובדת", הוא כותב. קצב, כנראה, בא עם גופיה לחקירה שלו. "העדים", כתב אדלר (ופרסמה רויטל חובל באתר האינטרנט של התאגיד), "שאינם חבריו הטובים של ציון, העידו כולם שלא נראה להם שציון יסכן את הקריירה שלו באירוע חריג נגד העובדת. הוא נראה בעיני העדים כאדם זהיר במיוחד". לא יאומן המשך לקרוא

על עבריין מימון בחירות סידרתי ומבקר מדינה חלש

31 באוקטובר 2016
 

נתחיל בעניין קטנוני. הקצב. אחרי כל בחירות מחויב מבקר המדינה להגיש דו"ח על הדרך בה ניהלו המפלגות כספית את מערכת הבחירות. החוק גם קובע לוחות זמנים. בבחירות 2006 זה לקח 11 חודשים. בבחירות 2009 זה ארך 12 חודשים. בבחירות 2013 פורסם הדו"ח אחרי 13 חודשים והפעם לקח למבקר שפירא 20 חודשים! הוא ביקש ארכה מיוחדת כדי לא לעמוד בלוח הזמנים של החוק. אולי שפירא חשש לקבוע תקדים מסוכן בו הוא מפרסם דו"ח שעוד רלוונטי למישהו. אחרי ביבי טורס (חמש שנים וחצי) ו"צוק איתן" (אוטוטו, מיד אחרי המלחמה הבאה), 20 חודשים הם ממש הישג.

זה כמעט אידיוטי להזכיר המשך לקרוא

הישגי השרה שקד – אפליקצייה של שר משפטים

20 באוקטובר 2016
 

אני מצטער שאכזבתי את יועץ התקשורת של שרת המשפטים, איילת שקד. הוא שוהה בסביבתה ומוקסם, מסתבר, מההילה שסביבה. כמה חבל שלא עשיתי גוגל (כאן נמצא המאמר שלי מ"הארץ", שהיועץ הגיב לו). גם אני הייתי מתוודע לרוח הרפורמות הגדולה, שסוחפת את משרד המשפטים. הרוח כה גדולה, שצריך לעשות גוגל כדי להרגיש אותה. כל כך גדולים ועצומים השינויים, שאפילו יועץ התקשורת שכח לציין הישג שהשרה העלתה לא מזמן לחשבון הטוויטר שלה. "מחזקים את הצפון! פתיחת לשכת הוצאה לפועל חדשה בקרית שמונה". הייתה גם תמונה של השרה נואמת שם. אחר כך התברר המשך לקרוא

שקד פרסמה מאמר וההתלהבות גדולה

10 באוקטובר 2016
 

נפל דבר. שרה בישראל פרסמה את חזונה, אשכרה כתבה מאמר בכתב עת בשם "השילוח" שנגע בסוגיות מהות. ההתפעלות עצומה. הלפידתון, שמכונה גם לעתים ״ידיעות אחרונות״, הביא ציטוטים מהמנהיג הדגול שעה שהוא חולק שבחים לעומק החשיבה של השרה שקד, לעובדה שהיא ממש ציטטה ממני מאוטנר ומילטון פרידמן. האיש שהודה שהוא הצליח רק ב 4 מ 12 שאלות להבדיל בין משפטים שלו למשפטים חלולים מקטלוג איקאה, הפך להיות סטנדרט לעומק, חשיבה וחזון (אחרי שפרסמתי את השורות האחרונות, קראתי אותן שוב והצטערתי שכתבתי אותן. מרושעות ללא צורך).

׳החזון׳ של שקד עצמו הוא אוסף די אקלקטי של רעיונות מאוד לא חדשים. שקד, למשל, מתרעמת על הרחבת זכות העמידה בביהמ״ש העליון, חידוש בן 30 שנה, שכבר עמד במרכזם של אין ספור ויכוחים, גם בתוך ביהמ״ש. היא גם כועסת על ההצפה של הצעות חוק פרטיות, גם נושא שחוק לעייפה. זה מייצר לה יותר מדי עבודה כיו״ר ועדת שרים לענייני חקיקה. משם איכשהו בדילוג גדול היא עוברת לצורך ליצוק יותר תוכן בצלע ׳היהודית׳ של הגדרת המדינה כ׳יהודית ודמוקרטית׳. נהיה יותר דמוקרטים, אם נהיה יותר יהודים, או משהו כזה.

אולי זו רק החשדנות שלי, אבל איכשהו אני מתקשה להאמין לחזרה בתשובה של שרת המשפטים. בתחילת דרכה הפוליטית, החילונית הגמורה, איילת שקד, עמדה להקים עם שותפה נפתלי בנט את מפלגת ״הישראלים״, בין לבין חשבה להצטרף לליכוד ובסוף התגלגלה, רק מסיבות של ניצול הזדמנות פוליטית ל״בית היהודי״ והופס, פתאום נורא חשוב לה האופי היהודי של המדינה. אני גם מתקשה להאמין שהחרדה שלה לאופי היהודי של המדינה מנותקת מהעובדה שמתרחש עכשיו מפקד ב״בית היהודי״ ואולי, רק אולי, השרה שקד רוצה לצבור אהדה אצל בוחרי ״הבית היהודי״, שתמיד התבוננו על היצור המוזר, שנקרא ׳חילונית במפד״ל׳ בחשש לא קטן.

אבל כל זה פחות נורא, בעיניי. טוב ששקד פורשת את תפיסת עולמה, גם אם רובה לא מחדשת הרבה ומונעת גם משיקולים פוליטיים. מה שמעצבן באמת זה שאתה קורא ולא יכול שלא לשאול את עצמך – האישה הזאת היא לא במקרה שרת המשפטים של ישראל? היא לא אמורה ליישם את חזונה? מישהו יכול לנקוב ברפורמה אחת שהיא מובילה כשרת משפטים? היא כותבת על הצורך במשילות ועל עודף בירוקרטיה, שפוגעת ביכולת לעשות עסקים. ומה עם העומס הבלתי נתפס בבתי המשפט? זה לא פוגע במשילות? ומה כבוד השרה עשתה בעניין הזה? האם היא דאגה שתיקים לא ישכבו בפרקליטות שנים? זה לא פוגע בזכויות הפרט? שקד כבר שרת משפטים כמעט שנה וחצי. היא מופיעה על שערי המגזינים הכי נחשבים בארץ בהפקות אופנה מתוקתקות, שבוודאי גוזלות לא מעט שעות מלוח הזמנים המיניסטריאלי, אבל מה היא עושה חוץ מזה? היא האמינה בפיצול תפקיד היועהמ״ש. מה קורה עם זה? היא מאמינה בדיכוי האקטיביזם השיפוטי והכנסת תכנים יהודיים יותר למערכת המשפט, אז למה היא לא עושה דבר?

 

בשאלת האופי היהודי של המדינה שקד מציעה כפתרון את חוק יסוד הלאום היהודי, שהיא אחת מהיזמיות שלו. נו? ומה קורה עם החוק הזה? אני לא מצליח לזכור מאבק של השרה שקד לחוקק את החוק הזה, שבעיניה הוא כל כך דרמטי.

זה באמת מרענן ששר יושב וכותב יותר מחמש מאות מילה על תפיסת עולמו. זה יהיה חידוש הרבה יותר גדול אם גם השר הזה יתחיל לשנות משהו אמיתי בתחומי משרדו.

דבר אחד טוב בטוח יש בהסכם הסיוע – ה'גזירה' על התעשיות הביטחוניות

19 בספטמבר 2016
 

בנובמבר 1979 התראיין ראש הממשלה מנחם בגין לטלוויזיה האמריקנית: ישראל תחזיר "עד הסנט האחרון", את 3 מיליארדי הדולרים שהיא עומדת לקבל מארה"ב על הנסיגה מסיני, אמר בגין. היה הרבה כבוד לאומי באמירה ההיא ומעט מאוד ידע (בגין לא ידע שישראל צריכה להחזיר חלק מהכסף כי הוא הוגדר מראש כמענק). ב 1996, בביקורו הראשון של ראש הממשלה החדש, בנימין נתניהו, בארה"ב, הוא הדהים את הקונגרס כשהודיע חד צדדית שישראל תוותר על הסיוע האזרחי מארה"ב. עניין של הגינות, כבוד.

לישראל של 1979 היה עוד מקום לבקש סיוע מהאחות העשירה. ישראל של 1996 כבר יכלה לוותר על 1.2 מיליארד דולר סיוע אזרחי (בתהליך של 10 שנים), אבל איך לעזאזל המשך לקרוא

ביילין מול פואד – גם המוות לא צריך להפוך את השקרן לטוב ואת האמיתי לרע

5 בספטמבר 2016
 

לפואד בן אליעזר הייתה שיטה להכנסת פעילים פוליטיים לחברת חשמל. לא משהו יצירתי במיוחד. די דומה למה שעשה בחברות ממשלתיות אחרות עליהן חלש, אלא שבמקרה הזה הדבר התגלגל לדו״ח חריף של מבקר המדינה. זה התרחש אחרי פרשת הנגבי, שבה מינויים פוליטיים הפכו לתיק פלילי, אבל איכשהו בן אליעזר נחלץ, שוב נחלץ, מחקירה במשטרה.

יוסי ביילין מעולם לא כיכב בדו״חות מבקר המדינה ולא נחקר באזהרה במשטרה. פואד בן אליעזר הואשם בלקיחת 2.2 מיליון שקלים לכיסו. עבור הכסף הזה הוא הפעיל קשרים כדי שאיש עסקים אחד יקבל זיכיון לחיפוש גז, ניצל קשרים מדיניים במצרים כדי שאיש עסקים אחר יקבל אשרות עבודה וקנה פנטהאוז׳ מפואר ביפו.

יוסי ביילין היה לשר אולי היחיד בתולדות המדינה (אחרי פרסום המאמר המשך לקרוא

איך ישראל כץ סחט מנתניהו הבטחה כתובה לשר ביטחון – על ההתמכרות לפוליטיקה

29 באוגוסט 2016
 

בסוף ספטמבר 2005 התקיימה הצבעה גורלית במרכז הליכוד. שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו ניסה להוביל החלטה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד. נתניהו רצה לאותת לראש הממשלה שרון, שהוא איבד את מפלגתו. זה היה קרב מוזר. אנשי שרון התפללו להפסד (לשווא). חיפשו לגיטימציה לפרוש מהליכוד. נתניהו, לעומת זאת, מאוד רצה לנצח. כל כך רצה שהוא עבד קשה לשכנע את ישראל כץ לעזור לו. עבור סוג ההיסטריות הללו של נתניהו, כץ נולד.  כץ לא היסס לסחוט מנתניהו הבטחה בכתב להיות שר הביטחון שלו, לכשירכיב ממשלה. כן, כן, שר ביטחון, הנייר הכתוב, כך לפחות סיפר לימים מי שהיה אז שר חקלאות, כלל אפילו את המנגנון לפיו ימונו אלופי הפיקודים השונים. "ואם יהיו אילוצים קואליציוניים?", ניסה נתניהו להשאיר לעצמו פתח מילוט. המשך לקרוא

ליבסקינד כותב דברים שמנותקים מהמציאות ולמרבה המבוכה, אין ספק שהוא לא עושה את זה בכוונה

23 באוגוסט 2016
 

אני יודע שאין שום טעם בפוסט הזה. יש נרטיבים שפשוט שום עובדות לא יצליחו לנצח. אין לי ספק שקלמן ליבסקינד וגדודי תומכיו בימין היו עוברים כל פוליגרף עם הטיעונים שלהם לגבי התנהגות התקשורת בתקופת ההתנתקות. הם באמת מאמינים בזה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? אולי אני טרחן חסר תקנה ואולי בכול זאת, שניים וחצי אנשים עוד מתעניינים במה קרה באמת.

ביום שישי כתב ליבסקינד במעריב מאמר ביקורתי במיוחד על התקשורת הישראלית. הקישור האקטואלי שלו היה שמכיוון שהתקשורת הישראלית התנהגה באופן מזעזע בזמן שקדם לתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, אז זה מוכיח שצריך את הרפורמות של נתניהו בתקשורת. בואו נעזוב את הקישור הדי מגוחך המשך לקרוא