ארכיון: רביב דרוקר

דבר אחד טוב בטוח יש בהסכם הסיוע – ה'גזירה' על התעשיות הביטחוניות

19 בספטמבר 2016
 

בנובמבר 1979 התראיין ראש הממשלה מנחם בגין לטלוויזיה האמריקנית: ישראל תחזיר "עד הסנט האחרון", את 3 מיליארדי הדולרים שהיא עומדת לקבל מארה"ב על הנסיגה מסיני, אמר בגין. היה הרבה כבוד לאומי באמירה ההיא ומעט מאוד ידע (בגין לא ידע שישראל צריכה להחזיר חלק מהכסף כי הוא הוגדר מראש כמענק). ב 1996, בביקורו הראשון של ראש הממשלה החדש, בנימין נתניהו, בארה"ב, הוא הדהים את הקונגרס כשהודיע חד צדדית שישראל תוותר על הסיוע האזרחי מארה"ב. עניין של הגינות, כבוד.

לישראל של 1979 היה עוד מקום לבקש סיוע מהאחות העשירה. ישראל של 1996 כבר יכלה לוותר על 1.2 מיליארד דולר סיוע אזרחי (בתהליך של 10 שנים), אבל איך לעזאזל המשך לקרוא

ביילין מול פואד – גם המוות לא צריך להפוך את השקרן לטוב ואת האמיתי לרע

5 בספטמבר 2016
 

לפואד בן אליעזר הייתה שיטה להכנסת פעילים פוליטיים לחברת חשמל. לא משהו יצירתי במיוחד. די דומה למה שעשה בחברות ממשלתיות אחרות עליהן חלש, אלא שבמקרה הזה הדבר התגלגל לדו״ח חריף של מבקר המדינה. זה התרחש אחרי פרשת הנגבי, שבה מינויים פוליטיים הפכו לתיק פלילי, אבל איכשהו בן אליעזר נחלץ, שוב נחלץ, מחקירה במשטרה.

יוסי ביילין מעולם לא כיכב בדו״חות מבקר המדינה ולא נחקר באזהרה במשטרה. פואד בן אליעזר הואשם בלקיחת 2.2 מיליון שקלים לכיסו. עבור הכסף הזה הוא הפעיל קשרים כדי שאיש עסקים אחד יקבל זיכיון לחיפוש גז, ניצל קשרים מדיניים במצרים כדי שאיש עסקים אחר יקבל אשרות עבודה וקנה פנטהאוז׳ מפואר ביפו.

יוסי ביילין היה לשר אולי היחיד בתולדות המדינה (אחרי פרסום המאמר המשך לקרוא

איך ישראל כץ סחט מנתניהו הבטחה כתובה לשר ביטחון – על ההתמכרות לפוליטיקה

29 באוגוסט 2016
 

בסוף ספטמבר 2005 התקיימה הצבעה גורלית במרכז הליכוד. שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו ניסה להוביל החלטה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד. נתניהו רצה לאותת לראש הממשלה שרון, שהוא איבד את מפלגתו. זה היה קרב מוזר. אנשי שרון התפללו להפסד (לשווא). חיפשו לגיטימציה לפרוש מהליכוד. נתניהו, לעומת זאת, מאוד רצה לנצח. כל כך רצה שהוא עבד קשה לשכנע את ישראל כץ לעזור לו. עבור סוג ההיסטריות הללו של נתניהו, כץ נולד.  כץ לא היסס לסחוט מנתניהו הבטחה בכתב להיות שר הביטחון שלו, לכשירכיב ממשלה. כן, כן, שר ביטחון, הנייר הכתוב, כך לפחות סיפר לימים מי שהיה אז שר חקלאות, כלל אפילו את המנגנון לפיו ימונו אלופי הפיקודים השונים. "ואם יהיו אילוצים קואליציוניים?", ניסה נתניהו להשאיר לעצמו פתח מילוט. המשך לקרוא

ליבסקינד כותב דברים שמנותקים מהמציאות ולמרבה המבוכה, אין ספק שהוא לא עושה את זה בכוונה

23 באוגוסט 2016
 

אני יודע שאין שום טעם בפוסט הזה. יש נרטיבים שפשוט שום עובדות לא יצליחו לנצח. אין לי ספק שקלמן ליבסקינד וגדודי תומכיו בימין היו עוברים כל פוליגרף עם הטיעונים שלהם לגבי התנהגות התקשורת בתקופת ההתנתקות. הם באמת מאמינים בזה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? אולי אני טרחן חסר תקנה ואולי בכול זאת, שניים וחצי אנשים עוד מתעניינים במה קרה באמת.

ביום שישי כתב ליבסקינד במעריב מאמר ביקורתי במיוחד על התקשורת הישראלית. הקישור האקטואלי שלו היה שמכיוון שהתקשורת הישראלית התנהגה באופן מזעזע בזמן שקדם לתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, אז זה מוכיח שצריך את הרפורמות של נתניהו בתקשורת. בואו נעזוב את הקישור הדי מגוחך המשך לקרוא

עוזי דיין – מלך הקרנפים

22 באוגוסט 2016
 

אני לא רוצה לטעון שהוא סמל של התקופה. אני אפילו לא מבקש לשכנע שככה זה גנרלים אחרי פרישה. אז למה בעצם המקרה של עוזי דיין כל כך מוציא מהדעת?
במאי 99 אהוד ברק ניצח בבחירות את בנימין נתניהו. לכול המערכת הצבאית ברור שניצחונו של ברק הוא גם משיחתו לכהונת הרמטכ"ל של האלוף עוזי דיין. סגן הרמטכ"ל ניצב אז במשבצת הברורה של איש תנועת העבודה, מרכז שמאל, ממשיך טבעי של רבין וברק. המיצוב לא היה מקרי. דיין נטל חלק משמעותי בשיחות השלום של שנות התשעים עם הפלשתינים. הוא היה אחראי על פינוי חברון בתקופת נתניהו. אם פושעי אוסלו היו מועמדים פעם לדין, דיין בטח היה מוצא את עצמו על ספסל הנאשמים.
באותה תקופה, ספטמבר 1999, כותב עליו ארי שביט פרופיל מחמיא. "הומניסט בעל נטיות אינטלקטואליות", הוא מוגדר שם, "במובנים מסוימים הוא (דיין – ר.ד.) הקדים את זמנו: כבר לפני 15 שנים נחשב לקצין ליברלי למדי בעל רגישות גדולה לצרכי הפרט". שביט שאל אותו:
אתה ליווית את התהליך עם הפלשתינאים מראשיתו. האם במבט כולל אתה יכול לומר שהוא עובד?
"מדובר בתהליך קשה וכואב, שנוי במחלוקת. לדעתי, מבחינה ביטחונית ובראייה ארוכת טווח, זו דרך שנכון ללכת בה".
ואז אירעה התאונה. דרכו הבטוחה של הרמטכ"ל המיועד התרסקה. אהוד ברק עף ולמחליפו, אריאל שרון, לא הייתה חיבה יתרה לאלוף הנגוע בשמאלנות. מבאס, אין ספק, אבל סביר להניח שאף אחד בעולם לא היה משער שהדכדוך של דיין, יתורגם למחוזות ההזויים שבהם הוא צועד מאז. זה התחיל בהקמה היהירה של מפלגה שבנויה סביב הכריזמה שלו. הוא דיבר אז בביטחון על מספר דו ספרתי של מנדטים, שרף מיליונים של תורמים שהאמינו בו וגמר במבוכה גדולה עם 17 אלף קולות. "תפנית" של דיין, אגב, הטיפה ל"התנתקות 2", פינוי התנחלויות מבודדות וקביעה חד צדדית של קו גבול על בסיס דמוגרפי. ממש מפלגת העבודה קלאסי.
ואז דיין, כנראה, החליט לנקום במחנה הפוליטי שלו, על כך שלא בחר בו. הנה כמה מהדברים שהוא עשה:
1. הוא שימש כפנים של תנועת המחאה נגד מלחמת לבנון השנייה בלי לגלות לנו שמי שבעצם מפעיל את הכול מאחורה זה נתניהו ובנט.
2. הוא הצטרף לליכוד וניסה להתמודד שם על מקום. טוב, אולי הוא "התפכח" מהשלום שמלום.
3. הוא התחיל להוביל סיורים ליריחו, חברון, שומרון במימון ארגוני ימין עמוק. הכול נעשה במסווה תמים של הכרת "ארץ ישראל", דיין, מסתבר, מזועזע מהבורות של העם ורוצה ללמד אותו על "ארץ ישראל" דרך הרגליים. מעניין שבתקופת "תפנית" הוא לא ידע על הבורות הזאת.
4. הוא יו"ר מפעל הפיס, ארגון ששר האוצר כחלון, באומץ ובחוכמה הסיר ממנו עכשיו קצת את המעטה השקרי והזכיר לכולנו שבסוף מדובר בארגון שלא פעם הורס לאנשים החלשים ביותר את החיים. לדיין, שפעם עשה קמפיין על טוהר מידות, זה לא מפריע.
5. עכשיו דיין הולך להעיד במשפט אלאור עזריה. כעד הגנה, כמובן. מה הוא קשור? מה זאת אומרת? לדיין יש סיפור מרגש, שהוא סיפר ברדיו דרום: "היה לי מקרה דומה אפילו יותר חמור, הרבה יותר חמור, כי נהרגו בו חמישה פלסטינים על ידי לוחמים של הצנחנים במעבר תרקומיא, שלא רק שהם לא היו טרוריסטים, הם גם לא היו שב"חים. הם היו אנשים שחזרו מעבודה בישראל והייתה שם איזו אי הבנה…אמרתי, עכשיו שלושה ימים אתם עושים ועדת חקירה…לא פצ"ר ולא מצ"ח ולא אף אחד, לי אתם נותנים את התוצאות…החיילים אפילו לא עמדו למשפט".
ולכן, המקרה של דיין כל כך מוציא מהדעת. מילא היה עושה את כול זה כדי להיות שר ביטחון, גם מגעיל, אבל איך איש עתיר זכויות, בלי בעיות פרנסה, מבצע תהליך התקרנפות בשביל בונבון עלוב כמו תפקיד יו"ר מפעל הפיס? ולא, אסור לראות בדיין דוגמא לרוח התקופה, כי אם הוא דוגמא למשהו, אז זה הופך את מלך הקרנפים לעוד אחד בעדר.

  • המאמר התפרסם ב״הארץ״

לנתניהו קם מתחרה בכול הקשור ליכולת ביצוע עלובה – לפיד

15 באוגוסט 2016
 

שי פירון היה שר חינוך יוצא דופן. בכל מיני היבטים. בעיקר הוא ניחן לומר דברים שלכאורה לא משרתים את האינטרס שלו. אפילו בסטנדרט שלו, הוא הצליח להפתיע אותי. "אני שר חינוך לא טוב", הוא אמר לי בעודו מכהן כשר חינוך. "אני מאוכזב מרמת התפקוד שלי", הוסיף השר ואני התפללתי שהצלחתי להחניק את תנועות ההנהון האוטומטי עם הראש. לא נעים. המשך לקרוא

נתניהו נכשל ברוב הדברים שניסה בתקשורת, חוץ מזריעת פחד, שזו במידה רבה אחריות המפחדים

25 ביולי 2016
 

בוגי יעלון למד להכיר את הטלפונים הליליים הללו מראש הממשלה. אזור חצות, טלפון מבית ראש הממשלה, נתניהו לוחמני. פעם הוא דורש לסגור את גלי צה״ל. בפעם אחרת הוא כועס על סיפור החייל אלאור עזריה. ״אתה לא יודע מה קורה ברשתות החברתיות״, הסביר ראש הממשלה לשר הביטחון, שבוודאי תהה בינו לבין עצמו המשך לקרוא

מי יפסיק את הטירוף של הקמפיין להחזרת גופות החיילים?

18 ביולי 2016
 

משפחתו של החייל אורון שאול ז"ל תבעה מנציבות שירות בתי הסוהר לא לאפשר לאסירים הביטחוניים לצפות במשחקי היורו. העיתונים מרחו כותרת גדולה. משפחת שאול עתרה לבג"צ לא לאפשר לאסירים לצפות בגמר היורו. ברדיו שודר מבזק ובערוצי הטלוויזיה סוקר גורל העתירה. המשפחה גם חסמה או ניסתה לחסום את הביקורים של משפחות האסירים לכלא נפחא והיא איימה לחסום את המעבר של משאיות לעזה. ווינט נתנו תמונה יפה. משפחתו של החייל הדר גולדין ז"ל יצאה נגד ההסכם עם טורקיה ודרשה לבטל אותו, עד שתוחזר גופת בנה. התקשורת שידרה את הויכוח הציבורי, כאילו מדובר בביקורת מוצדקת. אני מוכן להתערב שרוב מוחלט של אנשי התקשורת הבינו שמדובר בדרישה בלתי סבירה בעליל. אף אחד לא העז להגיד – לא, אנחנו לא ניטול חלק בטירוף הזה. מספיק מה שעשינו בעסקת גלעד שליט, ששעבדנו אינטרסים של מדינה שלמה לשחרורו של חייל אחד, חשוב ככל שיהיה.

ברור שאין לי טענה למשפחות המשך לקרוא

לשחרר את קצב

11 ביולי 2016
 

אני בעד שיחרור משה קצב מהכלא. הנה אמרתי את זה. אפילו בפני עצמי קשה לי להודות בזה. אני עוקב אחרי פיתולי הסאגה הבלתי נגמרת הזאת ורוצה – שאלוהים יסלח לי – שישחררו אותו. תנו לי שנייה להסביר למה זו עמדה מפתיעה. אני די משוכנע שבמידה וקצב עושה את רשימת העיתונאים שהוא הכי מתעב בעולם, אני בחמישייה הראשונה. אני, כמובן, גאה בכך מאוד וחושב שהרווחתי ביושר את המעמד. ב – 2006 עזרתי לארגן את הפגישה הראשונה בין אורלי רביבו, עובדת בית הנשיא והראשונה שפוצצה את הפרשה לח"כ שלי יחימוביץ'. אף פעם לפני כן או לאחר מכן, לא מילאתי תפקיד כל כך פעיל בתוך פרשה מתגלגלת. הרגשתי אז שחוסר צדק מזעזע עומד להתבצע בסיפור הזה ושקצב עוד ייצא ממנו נקי. היישר מהפגישה ההיא המשך לקרוא

תחקיר רשות השידור: מעורבות יהודה שרף מהסוכנות ועוד קצת על יואב גינאי

7 ביולי 2016
 

יהודה שרף הוא מנהל אזור ישראל של הסוכנות היהודית. תפקיד בכיר מאוד. במרץ 2009 הוא הגיע לישיבת קדם הפקה של רשות השידור. היה חשוב לו שחברה בשם "אליס הפקות" תקבל את הפקת משדר יום העצמאות 2009 של הרשות. החברה שייכת לקובי סיט, מיודענו מתחקיר רשות השידור, שהולך עכשיו לחקירת משטרה. למה החברה הזאת? המשך לקרוא