ארכיון: רביב דרוקר

למה דני דנקנר בכלא ואלו ששכרו את אורי מסר ונחום לנגנטל לא? וגם סיפורו המדהים של שלמה בן עמרה

24 בפברואר 2016
 

אין לי שום דבר טוב להגיד על הדרך בה דני דנקנר התנהל בסיפור תעשיות מלח. אם הסיפור הזה היה מגיע אליי בזמן אמת הייתי עושה עליו תחקיר מדמם. הוא שילם 1.3 מיליון שקלים, סכום עתק לבחור בשם מאיר רבין, שהוא לא מומחה בנדל"ן ועיקר כישוריו מתמצים בקשר שלו למנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל באותה תקופה, יעקב אפרתי, שהוא גם דוד שלו. הוא שילם עוד מאות אלפי שקלים למיכה גולדמן ואריה דרעי על שירותים שלא בכדי השופט דוד רוזן הגדיר אותם כבעייתיים. בקיצור, הוא ניסה לעקם את השיטה. הוא עשה את כל זה תוך פעולות הסתרה לא קטנות ובחקירתו שוב ושוב ניסה לעגל פינות לגבי סכום התשלום, מה בדיוק עשה כל אחד ולמי כל מאכער קשור (הוא טען שאינו יודע שרבין הוא אחיין של אפרתי). אחרי כל זה, אני חושב שההרשעה הפלילית שלו לא צודקת ובטח ובטח ששנתיים מאסר בפועל הם לא הגיוניים על גבול השערורייתיים.

עמדה כזאת חייבת בהסבר. חמישה שופטי עליון המשך לקרוא

סיפור מייצג אחד לכל הבלגאן בהשכלה הגבוהה

24 בפברואר 2016
 

רוצים להבין על מה כל המהומה? למה שר החינוך מפטר באקט חסר תקדים את סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה (התפקיד הוא סגן כי השר הוא היו"ר, אבל כמעט תמיד הסגן מנהל את העניינים והשר פחות מעורב) וממנה מישהי אחרת, לא מצמרת המערכת? איך קורה שוב באופן חסר תקדים ששישה פרופסורים מכובדים מהמועצה מתפטרים?

אז הנה סיפור אחד שאת תמציתו סיפרתי אתמול במהדורה – יש כמוהו עוד לא מעט – שמסביר מה קורה פה.

בחיפה פועלת מכללה בשם כרמל, שחיה לא מעט על חוג למשפטים. סטודנטים למשפטים הם מכונת כסף. משלמים הרבה, לומדים 3-4 שנים ולא צריך מעבדות ופרופסורים יקרים. המכללה בכרמל היא פרי יצירתו של איש עסקים בשם אבי ביתן . כל ההתנהלות של אותו ביתן היא עקומה למדי, בלשון המעטה והקדשנו דקות ארוכות ב"מקור" להסביר עד כמה (ביתן טען בסמס אליי שהוא כבר שלוש שנים לא מעורב שם. אני קצת מפקפק. התחקיר נעשה לפני פחות משלוש שנים וגם בחודשים אחרי זה הוא היה מעורב בוודאות) התחקיר גילה כי ביתן השכיר למכללה, שהוא הקים, מבנים שלו וחתם בעצם על חוזה השכירות משני הצדדים (!), הוא העלה את דמי השכירות ביום אחד פחות או יותר פי 5, הוא שילם המון כסף לעמוס רולידר המשך לקרוא

"אל תיכנס לביבי בבוקר ובטח לא ביום ראשון בבוקר" – על יכולת הניהול הלא קיימת של רה"מ

22 בפברואר 2016
 

יוסי בכר היה פעם מנכ"ל משרד האוצר של נתניהו. הרבה אחרי סיום תפקידו, הוא נשאל בשיחת מסדרון איך בתור שר אוצר נתניהו היה כל כך אפקטיבי. מה היה שם, בניגוד לרוב הקריירה שלו, שהוא הצליח להביא תוכניות מבושלות ולהוציא אותן אל הפועל. כשבאתי לאוצר, הוא סיפר, נתנו לי עצות איך להוציא מנתניהו את המיטב. תתרחק ממנו ביום ראשון, לפחות עד הערב. בכלל, תשתדל לשבץ את הפגישות החשובות שלך איתו בערב, סיפר המנכ"ל. כשהוא בא מהבית, הסבירו לדוקטור בכר המשך לקרוא

סיפור על עו"ד אחד בשם איתן להמן, שמייצג חשוד בפרשת אל וואטן

16 בפברואר 2016
 

הכרתי את עו"ד איתן להמן כשייצג את ענת קם. נראה לי אחד מהטובים. מוסרי, יסודי. נשארנו בקשר לאחר מכן. כשעבדתי על תחקיר אל וואטן התקשרתי אליו. התחקיר, למי שלא זוכר, הראה איך 14 עסקאות של החברה שמנוהלת על ידי זאב חבר (זמביש) זוייפו ובמקרה זה היה במאחזים הכי רגישים ובמקרה זה נעשה על ידי אנשים שעברם היה אמור להדליק מאה נורות אדומות אצל ראשי אל וואטן, בכירי תנועת ההתיישבות.

התקשרתי אליו כי שמעתי שיום אחד נעצר אחד מאנשי הקש של אל ווטאן. איש קש חשוב שחתום על הרבה עסקאות בגבעת אסף, מגאון וכו'. התברר לי שקבלן הביצוע של אל ווטאן הביא את עו"ד איתן להמן לייצג אותו, לעזור לו. עד כדי כך הוא היה חשוב להם. שאלתי את עו"ד להמן על העניין והוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדבר, סיפרתי לו עוד ועוד והוא אמר שממש לא ומה פתאום ולא זוכר שום דבר כזה ומה השם של איש הקש. ידעתי את השם, אבל כבר הרחתי שעשיתי טעות ושלהמן אולי לא רוצה להיזכר.

זמן קצר לאחר מכן שמעתי מאיש הקש, אותו עד מרכזי בפרשה, שקבלן הביצוע השני של זמביש התקשר אליו. מתווך קרקעות ערבי ממזרח ירושלים, שהורשע בארבע עסקאות של זיוף בנסיבות מחמירות, מה שהפך אותו, מסתבר, למועמד מושלם לביצוע עסקאות קניית הקרקעות עבור זמביש. איש הקש סיפר לי שהמתווך התקשר אליו בבהילות כי שמע שאני מתעניין בו והוא רוצה להגיע יחד עם עורך דינו, איתן להמן, כדי להקליט אותי. וואלה. להמן? יפה לו.

אחר כך קיבלתי תיעוד מלא של הפגישה. להמן מנסה לשכנע אותו שקיבלתי את המידע מהמשטרה. איש הקש אומר לו – הוא לא אמר שזה מהמשטרה, אבל אני הבנתי שזה מהמשטרה. מאיפה עוד הוא יכול לקבל.

להמן שואל מה הבטחתי לו. איש הקש אומר שכלום, שאני יכול לשאול בשב"כ עליו, שאני יכול להשתדל, אבל שאני לא מבטיח דבר. להמן לא מוטרד, מסתבר, מזה שחשוד בביצוע עבירות חמורות, שבועות ספורים לפני השימוע שלו בפרקליטות נפגש בנוכחותו עם עד מרכזי בפרשה והם מדברים ארוכות על תחקיר עיתונאי שעוסק בנושא הזה ממש. הוא גם טורח להזכיר לאיש הקש שייצג אותו בעבר, שדואגים לו. בין לבין יש כל מיני דחקות עלובות כאלו על טיב האוכל ומי ישלם את החשבון, שנראות כל כך לא בהקשר כשמדובר באיש קש שמסתתר מפחד בתחומי הרשות הפלשתינית ופוגש עורך דין ירושלמי מתוחכם וחשוד בזיוף, שדווקא הוא מסתובב חופשי ויש לו כסף לעורכי דין.

אחר כך להמן הולך להדפיס תצהיר משפטי. כשהוא חוזר, מתברר שמה שנכתב בתצהיר לא תואם את מה שאיש הקש הרגע סיפר לו. פתאום כתוב שם שאני אמרתי לו שהמידע שלי הגיע מהמשטרה ושיש לי חברים בשב"כ. מה יודע איש הקש המסכן? הוא חותם. בין לבין הם גם מקליטים אותי. מהשיחה לא יוצא להם דבר. הוא שואל לבקשתם מאיפה קיבלתי את המידע? אני אומר שזו העבודה שלי וזה "מבפנים" ודיברתי עם הרבה אנשים. מתווך הקרקעות לא מרוצה והם נפרדים.

פניתי ללהמן לתגובה. מה לעורך דין ולפעילויות כאלו? פגישה עם עד מרכזי בפרשה? החתמה על תצהיר שאינו אמת? לדעתי, על פחות מזה צריך לשלול רישיון לעורך דין. הנה התגובה המלאה שלו. אחרי שבדקתי אותה קצת, הכנסתי את ההערות שלי.

תגובת עו"ד איתן להמן:

ראשית אקדים ואדגיש:
א. פרשה זו עוסקת בדיני נפשות, לא פחות. לפחות שני פלשתינאים הקשורים לעסקאות המדוברות כבר נרצחו בגין מעורבותם. יש לקוות שבכך הסתיים מניין המשלמים בנפש שיש להם חלק בפרשה. רביב דרוקר – זה פשוט שקר גס. איש קש אחד מצא את מותו ולהמן אמור לדעת מצוין שללא שום קשר לעניין הקרקעות. הוא קיים רומן עם אישה, שקשורה למשפחת פשע. הוא הוזהר והוזהר והאהבה הייתה חזקה, מסתבר והוא נמצא מת. לא יודעים למה, אבל אף אחד לא חושד שזה קשור להיותו איש קש בעסקאות הללו וזה קרה בכלל עמוק בתוך ישראל. אני מניח שלהמן לא טוען שהרשות הפלשתינית מחסלת אנשים בתוך ישראל. אין מקרה שני. 
ב. לא בכדי קיבל בית המשפט את עמדתנו ודחה, לעת עתה, את הדרישה להסיר את צו הפרסום על פרטי המעורבים ומנע בכך סיכון בנפש. רביב דרוקר – ביהמ"ש אכן קיבל לעת עתה את עמדת להמן ועל השערורייה הזאת ארחיב בעתיד
ג. לאור האמור יש לראות בחומרה רבה את העובדה כי חומרי החקירה דלפו מתוך מערכת אכיפת החוק לתקשורת. רביב דרוקר – להמן הרי לא יודע איך הגיעו אליי החומרים. הוא כן יודע שעורך הדין, שמייצג את בעלי הקרקע בתביעות האזרחיות, מכיר חלק מהחומר, אבל מה אכפת לו לזרוק רימון עשן?
ד. לא ניתן להימנע מלהדגיש כי גזר דין מוות, עם או בלי משפט, מוטל ברשות הפלשתינית על מי שמוכר קרקעות ליהודים. אילו היה מדובר רק במערכת זיופים משוכללת, ולא בעסקאות מכירה אמיתיות, לא היו משלמים אנשים בחייהם. רביב דרוקר – אולי עורך הדין הנכבד מסוגל להצביע על מקרים כאלו? בעסקאות מזוייפות אני לא מכיר מקרה אחד. עובדה שבעלי הקרקע מתראיינים לטלוויזיה, קיימים ומסתובבים בלי שום הפרעה.  המשך לקרוא

במנגנון התפעולי של נתניהו, חנפנות לא עוזרת (לתשומת לב ירון דקל ואבי צבי)

15 בפברואר 2016
 

לפני 8 שנים רזי ברקאי ואני גלגלנו רעיון לכתוב ביוגרפיה על ציפי לבני, אז שרת חוץ ומועמדת לא חסרת סיכוי לראשות הממשלה. הלכנו לפגוש אותה. לבני, בהגינותה, אמרה שהיא לא בטוחה שתולדות חייה שווים ספר, "אולי חוברת", כדבריה. ירדנו מזה. לו רק ידענו אז שתעשיית הטלוויזיה הישראלית תגיע למקום כל כך עשיר ועמוק, שהיא תהיה מוכנה להשקיע 400-500 אלף שקלים בסרט דוקומנטרי לא על שרת חוץ, אלא על מורה לתנ"ך, סופר, אדם שבמקרה הבת שלו היא האישה החזקה במדינה.

אבי צבי מנכ"ל "רשת", החברה שהחליטה להפיק את הסרט על שמואל בן ארצי ז"ל, יודע היטב למה הוא עושה את הסרט הזה, בדיוק כשם שירון דקל יודע מצוין למה הוא החליט פתאום בבהילות לקחת שעה אחת מה'שמאלן' רזי ברקאי ולתת אותה ל'ימני' אראל סגל. יש לי עצה קטנה לשניהם. זה לא עובד עם ביבי. עזבו שהחנפנות הזאת מוציאה אתכם עלובים, עזבו שאחרי שהאבק ישקע, עוד כמה שנים, לא תוכלו להסתכל על עצמכם במראה כשיזכירו לכם את האפיזודות האלה, עזבו את זה. הנקודה היא שזה גם לא אפקטיבי איתו. יש פוליטיקאים שמיטיבים עם מי שהיה טוב עמם בעבר, יש כאלו שנוטים חסד דווקא לאלו שהרעו איתם בעבר. שאול מופז, למשל, שכר כיועץ בחירות את ליאור חורב, שעבד בבחירות לפני כן עם לבני. יש פוליטיקאים שמשקיעים בעיקר באלו שעשויים להיטיב עמם בעתיד. אהוד ברק הוא דוגמא מצוינת. כשהוא רצה בתחילת חקירת הרפז, שהיועץ המשפטי לממשלה יוציא הודעה שתאפשר לו למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל, הוא התקשר אליו כל כך הרבה עד שהיועהמ"ש בחצי בדיחות דעת איים שיתלונן במשטרה שהוא מטריד אותו.

ויש קבוצה רביעית, נדירה, אליה משתייך נתניהו. המשך לקרוא

למה המזוודה מסתובבת? – עסקאות הנדל"ן המזוייפות בשטחים

2 בפברואר 2016
 
לא יודע אם אתם זוכרים אבל בכל אחד מהמאבקים הגדולים סביב פינוי מאחזים בשנים האחרונות מתישהו צצה טענה מאוד מבלבלת. זה בכלל שלנו, של המתנחלים. הקרקע הזאת נקנתה מערבים. ככה זה היה במיגרון ובגבעת אסף וגבעת האולפנה ואפילו בעמונה. לא רק יושבי המקום טענו את זה. גם בכירי ההתיישבות הדהדו את הטענה. אורי אריאל אמר את זה בכניסה לישיבת ממשלה ונפתלי בנט מלמל שבכלל אף ערבי לא הוכיח בעלות על השטח.
הטיעון היה עוד יותר משכנע – המתנחלים אמרו שיש תביעה קניינית מתנהלת בבימ"ש מחוזי, שם ייפרשו הראיות שלהם, שם הם יוכיחו שהקרקע שלהם ובכלל, אין טעם בכל הפסיקות של בג"צ כי בג"צ לא מנהל בכלל דיונים עובדתיים כאלה ומה בוער, רק חכו לתום התביעה בביהמ"ש המחוזי.
חשבתם פעם מה קרה עם כל העיסקאות האלה? ובכלל, איך קורה הפלא הזה? איך מעזים בעלי קרקע פלשתינאיים במקומות הכי רגישים בשטחים למכור את הקרקע שלהם, בדיוק כשרוצים לפנות אותם ולא סתם למכור, אלא לגדולי אוייביהם, המתנחלים?
ובכן, מסתבר שבמשך שנים ארוכות הוגשו עשרות, אולי מאות תלונות למשטרת מחוז ש"י על זיופים לכאורה של עסקאות כאלה. בעלי קרקע הגישו, המנהל האזרחי הגיש, ארגוני זכויות אדם הגישו, משטרת ש"י לא הפלתה בין אדם לאדם, בין ארגון לארגון והיא העניקה לכל אותן תלונות את אותו טיפול. לא עשו כלום. למה לעשות? בשבועות האחרונים אנחנו רואים כמה חרוצה ונחושה משטרת ש"י, בסיפור של עזרא נאווי. ביהמ"ש זורק אותה מהדלת, השוטרים חוזרים מהחלון, זורקים אותם מהחלון, משתלשלים מהארובה, אבל נאווי היה ב"עובדה" וכל עשרות ומאות העסקאות האלה לא מעניינות איש (חוץ מבעלי הקרקע והמתנחלים ומדינת ישראל והרשות הפלשתינאית וצריכות לעניין את כולנו).
בשלב מסוים נשבר לפרקליטות המדינה. פרקליט המדינה התחיל להפעיל לחץ ברוטלי על ראש אגף חקירות של המשטרה לתת חקירה כזאת לצוות רציני. ראש אח"מ גירד בשפמו ובסוף הטיל את החקירה על חוקר של יאח"ה בשם דני כחלון, שעמד לפרוש. 15 העסקאות הכי רגישות לכאורה הועברו לצוות, אותן עסקאות שנעשו במאחזים – מיגרון, גבעת אסף, גבעת האולפנה, עמונה. במקביל גובש צוות חקירה קטן וצנוע. דגש על צנוע.
תוך חודשים ספורים הצוות הוכיח ש – 14 מ – 15 העסקאות היו מזוייפות (גם ה – 15 לא תקפה כי רוב בעלי הקרקע לא חתומים על דבר, אבל היה חשד קטן שאולי אחד מהם מכר ולכן, המשטרה לא המליצה על כתב אישום בעסקה הזאת). רובן אפילו ברשלנות. כמה פעמים קם אדם מהקבר אחרי שהוא מת כדי לחתום על מכירת אדמתו ליהודים. בהזדמנויות אחרות, בעל הקרקע חתם במדינה בה הוא לא היה באותה עת. למעשה, חלק מהזיופים כל כך חובבניים שזה די מדהים שהמנהל האזרחי הסכים להעביר את הקרקע לבעלות חדשה.
התחנה הסופית בכל העסקאות הללו היא חברה בשם אל וואטן. שם פלשתינאי גאה לחברה שמנוהלת על ידי הראשון בהתיישבות, זאב חבר (זמביש). עוד אחד ממפעלותיו של האיש, שאחראי על בניית רבות מההתנחלויות ונחשב לאורח רצוי בכל לשכות ראשי הממשלה בשלושים השנה האחרונות (אחרי שסיים לנקות את הכתם של החברות במחתרת היהודית).

המשך לקרוא

אף פעם אל תזלזל ביצירתיות של בית משפט כשהוא צריך להגן על עצמו מביקורת: המקרה של ניסים חדאד

31 בינואר 2016
 

גזר הדין הזה לא עוזב אותיביהמ"ש המחוזי בתל אביב גזר לפני שנתיים 17 שנות מאסר על אדם בשם ניסים חדאדחדאדלפי ביהמ"שעשה את אחד המעשים המתועבים אי פעםבן אדם נורמטיבי לחלוטיןאיש עסקים מצליחללא עבר פלילייורד עם פעוט לחדר הכושר במגדל שלוהתינוק הוא בנו של אישה שהוא יוצא עמה זמן קצרבחדר הכושר יש לו מקסימום 17 דקות לבד עם הפעוטב – 17 הדקות הללו יוצאת ממנו לפתע המפלצת שבו והוא אונס את התינוק או מבצע בו מעשה סדום באמצעות "חפץ גלילי נוקשה". הכרעת הדין מתבססת בעיקר על חוות דעת פתולוגית, שקבעה שזה הגורם לקרעים שנמצאו בוהמשטרה לא מצאה עקבות לפדופיליה בכל חפציו של חדאדתמונות ממצלמות האבטחה הראו את חדאד והתינוק יוצאים מחדר הכושר כשהתינוק יושב על ידו של חדאדככה נראה תינוק דקות אחרי שעבר טראומה פיזית מטורפתהתינוק דימםנרדם וכשקם הלך לשחק עם חדאד וראה איתו טלוויזיהאם התינוק נתפסה בשורה של 'אי דיוקיםבבית המשפט ובחקירה נפלו פגמים מסמרי שיער
שתי אפשרויות: או שהמערכת המשפטית שלנו הרשיעה חף מפשע במעשה הכי גרוע שאפשר לחשוב עליואו שאני מציב סימני שאלה על הרשעה של מפלצתהמערכת המשפטית שלנועושה רושםדווקא די אדישה לכל הענייןחדאד עוד מעט שנים בבית הסוהרהערעור שלו רק התחיל להתנהללוקחים את הזמן שלהם למה הציבור לא יודע קצת יותר על התיק הזה? איך יידעשירות בתי הסוהר דחה את בקשתנו לראיין את חדאדספק אם זו החלטה חוקתיתאבל עתירה נגדם בטח תיקח שנתיים.

כן עתרנו לבית המשפט בבקשה לפרסם את הפרוטוקולים של המשפטאולי הספקות שלי לא המשך לקרוא

אשכנזי לא מתאים, אבל עדיף על ביבי

24 בינואר 2016
 

כשגבי אשכנזי סיים את כהונתו, הכתבת הצבאית של "ישראל היום" כתבה מאמר סיכום. לילך שובל כתבה על ויכוח סוער, שהרמטכ"ל אשכנזי ניהל על שכר אנשי הקבע שהסתיים ביציאה זועמת של אשכנזי מהחדר. שובל כבר הייתה רגילה להתערבויות חריגות בטקסטים שלה בביביתון. על אחת מהידיעות שלה היא כתבה במפורש הערה: "לאור מקרים בעבר: נא לא להכניס לכתבה משפטים שאני לא מכירה בלי תיאום איתי. בסוף אני חתומה על הכתבה". ההערה לא עזרה, כנראה, כי גם בכתבה הזאת היה מי שהוסיף לטקסט שלה את המשפטים הבאים:
"היה בלשכת ראש הממשלה מי שאמר אחר כך שאשכנזי מתנהג כמו גנרל ברפובליקת בננות והוא איננו מבין מהי דמוקרטיה".
בנימין נתניהו הבין כבר מזמן שהאיום הכי גדול על כהונתו הוא גבי אשכנזי.

בדו"ח ויינשטיין התברר, למשל, שאשכנזי נלחם על עמדתו באיזה נושא שנוי במחלוקת. תנו לי לנחש – המשך לקרוא

הטמטום הכי גדול, הנוכל הכי גדול, החקירה הכי הזויה – דו"ח הרפז האחרון

21 בינואר 2016
 
  1. הטמטום הכי גדול: כמעט כרגיל, החטאים הכי גדולים נמצאים בתחום של הטיוח אחרי מעשה. עוזר הרמטכ"ל, ארז וינר, שמבקש ממזכירת הרמטכ"ל למחוק שורות בלו"ז הרמטכ"ל לפני שמגיעים אנשי מבקר המדינה. דובר צה"ל, אבי בניהו, שמבקש להשמיד קלטת של שיחת רקע בין אשכנזי לעיתונאי בן כספית (ריכלו על עלילות המיטה של פוליטיקאי בכיר), אשכנזי שרץ לעשות שיחה בעייתית עם בועז הרפז, מיד אחרי פתיחת החקירה מבית של חברה של אשתו, כנראה כדי שהקווים לא יואזנו (על השיחה הזאת אמר היועץ ויינשטיין: "אשכנזי אמר שהוא רק אמר להרפז להגיד אמת. טוב, כמה זמן אפשר להגיד 'תגיד את האמת' בשיחה של 17 דקות?")
  2. הקשקוש הכי גדול:  המשך לקרוא

בסוף בסוף התחפושת למרכז ימין גם לא מועילה

17 בינואר 2016
 

במאי 2008 ערך הדר שפיגל ראיון נדיר עם טומי, שולמית ויאיר לפיד. העיתונאי שאל אם לפיד הבן ייכנס לפוליטיקה. אבא טומי אמר שיאיר צנוע מדי עבור פוליטיקה ויש לו אופי טוב מדי. האמא שולמית הסכימה שיאיר לא בנוי לזה. יאיר הסתפק בלהגיד שהוא חשב על זה. הוא כן הסכים להסביר מה יהיה סופו של הסכסוך – כולם יודעים שבסוף ישראל תפנה את רוב השטחים והדגל הפלשתינאי יתנוסס מעל מבני ציבור במזרח ירושלים, הוא אמר.

 

ובכן, מתברר שלמרות הצניעות, לפיד איכשהו שורד בפוליטיקה הישראלית. 'השמאלנות' של אז כבר מזמן נעלמה. עכשיו הוא תוקף בחמת זעם ארגוני זכויות אדם ונואם נגד אבו מאזן. את אחיו העבדים הוא שכח לגמרי ולא אכפת לו כבר איפה הכסף, הוא עסוק בכתיבת מאמרים מתבכיינים לעיתונים בחו"ל, שמוכיחים את הגויים על צביעותם. אה, כן וגם העניין ההוא עם החרדים וטוהר מידות כבר לא ממש מעניין אותו. הוא כבר לא רוצה "לשקם" את דרעי אלא מוכן שיהיה "חבר בממשלתי". בכנסת עשו בחודשים האחרונים רוורס לכל הרפורמות נגד תיקצוב החרדים, בהן לפיד כה התגאה. מנהיג "יש עתיד" בקושי טורח להגיע להצבעות.

חברי סיעתו הולכים בעקבותיו. יעקב פרי, שהיה פעם חלק מתנועה שקראה  לאמץ את היוזמה הסעודית, הפסיק 'לנדנד' עם הדברים האלה. גם אין לו שום בעיה שדרעי יחזור למשרד הפנים. "הוא יהיה שר מצוין".
ח"כ יעל גרמן הייתה פעם במרצ. עכשיו, טוב, האמת שאני לא יודע מה היא בדיוק אומרת עכשיו כי לא ממש שומעים אותה.
עפר שלח כתב כעיתונאי כמה מהמאמרים הכי נוקבים נגד הכיבוש ואפילו מאמר מעולה נגד ההתקפה של ממשלה אחרת על ארגוני זכויות האדם. עכשיו גם הוא לא יוצא נגד הכיוון הנכלולי של מנהיג המפלגה שלו ואפילו הוא נותן לחזרה של דרעי, למשרד בו לקח שוחד, לעבור בשקט.
במחנה הציוני אותה דממה מקוללת. הרצוג, לבני וחבריהם לא תוקפים את מינוי דרעי ועומדים מהצד במאבק של ארגוני זכויות האדם על הלגיטימיות שלהם. יונות צחורות, לכאורה, כמו מרב מיכאלי ויוסי יונה מתעסקים בנושאים אחרים. שקט, מרמים. שקט, קורצים לך כל הגאונים הפוליטיים, עכשיו אנחנו צריכים להתמרכז, העם ימני, צריך לעבוד עליו שגם אנחנו כאלה, קריצה, קריצה. לא הבנת את תוצאות הבחירות?
בינתיים, הכיוון החדש נוחל הצלחה מסחררת.  העבודה ולפיד היו שווים בבחירות האחרונות 35 מנדטים. עכשיו, אחרי ששתקנו ורימינו והתמרכזנו, שתי המפלגות המריאו ל 36 מנדטים (לפי הסקר האחרון). וואו. לפיד בכלל מאושר. הוא שווה כבר 18 מנדטים. נכון, התמיכה בו לתפקיד ראש הממשלה אפסית ואם הוא יתעניין אצל ידידו, משה כחלון, הוא יגלה שבסקר עומק שהוא ערך התברר שהמותג 'יאיר לפיד' מזוהה בציבור בעיקר עם, ובכן, עם כלום. הדימוי הבטחוני, אגב, של נתניהו מתרסק באותו סקר פנימי, אבל אין מי שילקט את השברים, כי הרצוג עסוק בלתקוף את שרת החוץ השבדית ("רוח גבית לטרור") ולפיד מוציא הודעות לעיתונות על עוד 'מסע מדיני' שהוא עורך.
לפני כ – 11 שנה הייתי במסיבת עיתונאים בהולה שכינס מתן וילנאי. הוא הודיע שהוא מסיר את מועמדותו לראשות העבודה, מעביר את תמיכתו לשמעון פרס ובתמורה, כשפרס ייבחר לראשות הממשלה, הוא יעניק לו את תיק הבטחון. באופן טבעי, וילנאי החליף פתאום את כל עמדותיו על פרס. שר בטחון הוא לא נהיה מזה, אבל הרבה מהכבוד שהיה לציבור אליו, הוא איבד.
כנראה שאין דרך להתווכח עם הדרך של לפיד, הרצוג וחבריהם במישור המוסרי. עקרונותיהם, מסתבר, לא מספיק חשובים להם אל מול מה שנראה להם כדרך היותר נכונה לצבור כוח פוליטי. העניין הוא שגם ברמה האופרטיוניסטית, ספק אם הם עושים שיקלול נכון של עלות תועלת. עשרות אנשים ניסו לצבור כוח פוליטי בדרך הנכלולית של להתחפש למישהו אחר. בדרך כלל זה מסתיים בכך שהם לא צוברים שום כוח ובדרך הם מפסידים את כל המוניטין שלהם כאנשי ציבור. הסיכוי שהרצוג ולפיד יכבשו את לשכת ראש הממשלה נמוך למדי ואם זה יקרה, בדרך נס, זה לא בגלל המניפולציות העלובות, שהם עושים עכשיו, אבל כשהם יתעוררו מהפנטזיות של כיבוש הפסגה, הם יגלו שאף אחד כבר לא מאמין להם לשום דבר שהם אומרים.

המאמר פורסם ב"הארץ"