ארכיון: רביב דרוקר

Why Is Everyone Ignoring Boogie?

10 בינואר 2016
 

It happened during one of Channel 10’s countless crises. The channel’s representatives trudged from minister to minister in search of someone who would dare to go to the Prime Minister and convince him not to close the organization down. I was not there, but from what I understand all the ministers were friendly and some of them explained excitedly how much they were helping the channel behind the scenes, really speaking to Netanyahu about it. Apparently the representatives also went in to speak with, among others, the Minister of Strategic Affairs at the time, Moshe “Boogie” Yaalon. The meeting lasted 7 minutes. Yaalon spoke very little and the assumption was that someone who wanted to be appointed Minister of Defense would not put his career on the line in order to fight with Netanyahu about something that was not directly relevant to him.

On Monday, the Ministerial Committee for Legislative Affairs convened to discuss the matter. The Minister of Communications, Moshe Kahlon, knew very well how to say behind closed doors that it was true stupidity not to forgive of one of the station’s debts. The issue was supposedly in his portfolio, but Kahlon was afraid of Netanyahu and did not want to argue with him about it. Then from out of left field, Yaalon released a statement fiercely attacking the intention not to comply with the channel’s request and even hinted at the inappropriate considerations behind such a refusal.

What is interesting is that Yaalon never tried to snag the credit for this. At least not to me. In those days, I was used to Members of Knesset whispering to me in the hallways that they, and they alone, had saved the channel (and my job). It is possible that the Minister of Defense is more sophisticated than them and he banked on the channel’s personnel remembering what he did without having to remind them – and it is clear he was right based on the fact that I am now writing about it. However, it is impossible to ignore the fact that in the arena of good governance, rule of law, and justice, Yaalon has a very impressive record. He does not waiver when court orders demand the evacuation of a settler outpost, he did not hesitate to speak out against the radical right, and he stood by President Rivlin and backed up the Shin Bet during the Duma murder investigations. If Prime Minister Netanyahu came out at all on any of these issues, he gave a delayed and muddled response, and so Yaalon looks like a shining beacon of light by comparison. He has toed a consistent line that might even – God forbid – be considered liberal. Yaalon supports LGBT rights, same-sex civil marriage, and even spoke out against the attacks on victims of sexual assault (in support of Yinon Magal’s accuser Racheli Rotner).

What is shocking is that when political commentators discuss the day after Netanyahu leaves power, if such a day ever comes, they do not even consider Boogie. Somehow Gideon Saar’s name comes up, and although it happens at an unbelievable frequency at Likud events, it is unclear what Saar brings to the table except for being anti-Bibi. Even the abysmal possibility that Israel Katz will succeed Netanyahu has been suggested (although mostly by Katz himself). Only Boogie’s name is absent.

Please do not misunderstand me: I am not a potential Boogie voter. I have not forgotten Boogie’s statements against the American government; I do not think he has much to show for “Protective Edge”; and his positions on “managing the conflict” seem to me to be a prescription for continued unrest. Yaalon said if we do not maintain a military presence in Judea and Samaria (the West Bank), then Hamas would take over the territory. Even assuming that prediction is correct, however, he does not explain how the presence of tens of thousands of settlers in those areas improves Israel’s security. Also, his behavior in the defense budget and Locker Commission episode is nothing to be proud of. Despite all of that, with Yaalon I know we will not need to engage in a detailed psychoanalysis of his wife, we will hardly remember his kids’ names, and I would guess that the National Fraud Unit will not ask to meet with him anytime soon. In the awful vacuum of leadership in which we live, when the Left or Center cannot really challenge Netanyahu, Yaalon at least has the potential for sane leadership on the Right.

Translated by Mr. Ari Heistein

איך זה שלא סופרים את בוגי?

10 בינואר 2016
 

זה קרה בעוד אחד המשברים הבלתי נגמרים של ערוץ 10. אנשי הערוץ שירכו רגליים משר לשר, חיפשו מישהו שיעז להיכנס לראש הממשלה ולדבר איתו נגד סגירת הערוץ. לא הייתי שם, אבל אני מבין שכמעט כל השרים היו מסבירי פנים וחלק אף הסבירו בלהט כמה הם עוזרים לערוץ מאחורי הקלעים, ממש מדברים עם נתניהו על זה. בין השאר, מסתבר, שאנשי הערוץ נכנסו גם לשר לעניינים אסטרטגיים דאז, משה בוגי יעלון. הפגישה ארכה 7 דקות. יעלון דיבר מעט מאוד וההנחה הייתה שמי שרוצה להתמנות לשר בטחון, לא ממש מתכוון לשים את נפשו בכפו ולריב עם נתניהו על משהו שהוא בכלל לא מזוהה איתו.

ביום ראשון התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה לדיון בנושא. שר התקשורת, משה כחלון, ידע להסביר בחדרים סגורים שזה טמטום של ממש, היה מדובר בפרישה של אחד מחובות הערוץ. זה לכאורה היה בכלל במגרש שלו, אבל כחלון, כנראה, פחד מנתניהו ולא רצה לריב איתו על זה. משום מקום התפרסמה לפתע הודעה מטעמו של יעלון, שתקפה בחריפות את הכוונה לא להיענות לבקשת הערוץ ואפילו יותר מרמזה שהשיקולים מאחורי הסירוב, לא ענייניים.

המשך לקרוא

אז מה זה לעזאזל הסטטוס קוו המקודש הזה שפגיעה בו יכולה להביא לכל כך הרבה אלימות? לקראת תחקיר "המקור" על הר הבית

5 בינואר 2016
 

ביוני 2012 התקשר מפקד מחוז ירושלים, ניסו שחם, לפרקליטות ודרש דיון דחוף. כונס דיון מהיום להיום בראשות היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המשנה לתפקידים מיוחדים שי ניצן. מפקדו של שחם, המפכ"ל יוחנן דנינו, לא השתתף בדיון. אולי הייתה לו מחויבות אחרת. שחם הראה לנוכחים סרטון. בכירים במערכת הפוליטית, אורי אריאל וצפונה, מצולמים כשהם מבצעים תנועות תפילה על הר הבית. שחם דיבר בתקיפות. זה חמור מאוד, זה מנוגד לסטטוס קוו, אני דורש שתעזרו לי לעצור את זה, להפסיק את זה, זה יביא לפיצוץ.

אפשר לנחש שרוב הנוכחים באותו לא שייכים לקצה הימני של המפה. בכל זאת, הם, כנראה, לא נורא התרשמו. בעיניים מערביות – דמוקרטיות, איזו תנועת תפילה על הר הבית, לא נראית כמו משהו שיכול להדליק מדורה גדולה. שחם ניסה לשכנע. הנוכחים דיברו על זכות הפולחן וזכותם של היהודים וכולם התפזרו בלי החלטה.
אני לא חסיד גדול של אזהרות "יהיה פיצוץ". במזרח התיכון אתה תמיד יכול להזהיר שיהיה פיצוץ על כל רקע שעולה בדעתך ומן הסתם, תוך 5-10 שנים יתברר שצדקת ואם לא במדויק, אז תמיד תוכל להגיד שהיה פיצוץ אחר, שרק בעקבותיו נמנע הפיצוץ הזה.

המשך לקרוא

המסמך המלא של ויינשטיין על מנדלבליט והשאלה המטרידה – האם אפשר למנות ליועהמ"ש אדם ששיקר בחקירותיו?

4 בינואר 2016
 

זהירות – בפוסט הזה שוב תידון פרשת הרפז…אנסה לעשות את זה כמה שפחות כואב.

מכתב היועהמש על היועהמש הבא

אני הייתי בין אלו שחשבו שהעובדה שהמשטרה חקרה 4 פעמים במשך שעות ארוכות את מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, היא באמת שערורייה. לחקור פרקליט צבאי ראשי במשך שעות אינסופיות על קשקוש כמו מתי בדיוק הוא אמר לרמטכ"ל למסור את מסמך הרפז המאוס למשטרה ולמה חיכית לילה לפני ששלחת אותו, זה שימוש הכי מנוול שיש בכוח. כשקראתי חלק מתמליל החקירה אצל אמיר אורן עוד יותר השתכנעתי שזה טירוף.

עד כאן בכל מה שקשור בהפיכת התנהגותו של מנדלבליט להתנהגות פלילית, אבל כשמדובר במינוי לתפקיד של האיש הכי נקי במדינה, היועץ המשפטי לממשלה, זה כבר מבחן מחמיר בהרבה ואני מודה שקריאה במכתב בן 18 העמודים ששלח היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין לראש הממשלה (שתמציתו פורסמה בעבר, אבל המסמך המלא המשך לקרוא

ביום ראשון הממשלה תבחר במנדלבליט ליועהמ"ש – עוד סיפורים מאחורי הקלעים של בחירתו

31 בדצמבר 2015
 

כשאנשים מתגעגעים לפוליטיקאים של פעם, אני מציע להם לחשוב על משה ניסים והדרך בה הוא מתנהג בועדות לאיתור היועץ המשפטי. הפוליטיקאים של היום לא היו מעזים להתנהג כך. מג'נגל ימינה, מזגזג שמאלה, כל הזמן מסתיר את עמדותיו האמיתיות ואז בסוף רץ נעול כמו בולדוג לעבר מי ששולחו רצה שייבחר. ועדת האיתור האחרונה, בראשות השופט גרוניס חוותה על בשרה את ניסים, כמו שהשופט אור הרגיש את זה על בשרו בוועדה הקודמת.

גרוניס והוועדה שלו ניהלו דיונים מלומדים מה הפרופיל הנכון ליועץ, הם ראיינו את כל היועצים המשפטיים שעדיין איתנו לשמוע את דעותיהם, קראו ושמעו, ניסים הקשיב יחד עם כולם בסבלנות, עד שהגיע המאני טיים.

בשלב מסוים ביקש השופט גרוניס להתחיל מסנן כמה מועמדים, שהסתמן שאין להם סיכוי. הוא לא נתקל בכל התנגדות לבקשתו לסנן את יורם טורבוביץ', לשעבר הממונה על ההגבלים העיסקיים וראש הסגל במשרד ראש הממשלה בתקופת אולמרט וסוזי נבות, משפטנית בעלת שם מהמכללה למנהל. שניהם מועמדים מאוד ראויים, אבל לא הייתה להם תמיכה. גם ניסים, שהציע את מועמדותו של טורבוביץ' לא התעקש עליו.

גרוניס ביקש לסנן גם המשך לקרוא

שכבה דקה של יהלומנים חטפה את כל השאר

31 בדצמבר 2015
 

עד כמה חוקי ענף היהלומים שונים מכמעט כל מקום אחר שאנחנו מכירים?

לא חושב שיש הרבה ענפים שיו"ר הועדה המשפטית שלהם מושמע אומר בקולו בתחקיר "המקור" שבבוררויות פנימיות בבורסה, בוררויות בהן נדונים סכומי כסף בלתי נתפסים, דנים גם בכספים שחורים. הבוררויות הללו זה לא משהו וולונטארי. אם אתה יהלומן, שנקלע לסכסוך, אתה חייב ליישב אותו בבוררות ואם מי שאחראי על הבוררויות אומר שמותר לדון גם בכספים "שחורים", אז מה הסיכוי שהבורר יפסיק את הדיון כשהצד השני טוען שהוא שילם לך "בשחור"?
לא מאמין שיש הרבה גופים, שכשאתה שולח להם שאילתה לקראת תחקיר ומתוך ניסיון להיות הגון שולח אותה שבועות ארוכים לפני התחקיר, השאילתה כולה מפורסמת בפייסבוק, כך שכל יהלומן במדינה יוכל לראות מה אנחנו שואלים ועל מי. בוא נגיד שלא נפלנו מהכיסא כי עוד לפני כן גילינו שהיה מי שחילק בבורסה דיסק און קי עם הראיות של תיק החקירה בפרשת הבנק המחתרתי, שהתנהל בבורסה. למה חילק? אולי כדי שכולם יידעו מי דיבר במשטרה, מי אמר מה, מי פתח ומי הכחיש. יחסית לזה, לפרסם את השאילתה שלנו (פעם ראשונה שזה קורה לי…), זה לא כזה ביג דיל.

המשך לקרוא

ועדת איתור לתפקיד היועהמ"ש? מכונת כביסה!

27 בדצמבר 2015
 

נגיד שלא הייתה בכלל ועדת איתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. האם יש סיכוי שבנימין נתניהו היה מעז להציע לתפקיד הזה את מזכיר הממשלה שלו? שום סיכוי. האם היה מעלה על דעתו לפני שש שנים למנות את עורך דינו לתפקיד? אין מצב. רק מכונת הכביסה, שקרויה ועדת האיתור, יכולה להנפיק מצב פסיכי שכזה. עולם הפוך. הליך שנבנה, כדי לצמצם את התלות של היועץ בממניו היא ששורה של משפטנים בכירים ומרשימים – ישי בר, אבי ליכט, רז ניזרי, הילה גרסטל ויורם טורבוביץ׳ לא מתקרבים אפילו לקבל את תמיכת ועדת האיתור.

סיפור קטן. בעת שהורכבה ועדת האיתור לבחירת היועהמ״ש, התנהלה שיחה מעניינת. דיקן הפקולטה למשפטים במכללת ״אונו״ היה מאוד ישיר.

"תתמוך במנדלבליט?"

גם בן שיחו לא נמנה על המתפתלים למיניהם. לא בכדי הוא היה מועמד מוביל לייצג את האקדמיה בועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.

"לא נראה לי, איך יכול מזכיר ממשלה להפוך ביום אחד ליועץ המשפטי לממשלה?"

כמובן המשך לקרוא

דני עטר בקק"ל – לא התחיל טוב

23 בדצמבר 2015
 

מאז שדני עטר נכנס לתפקיד יו"ר קק"ל, הדובר שלו עובד שעות נוספות. שטף של הודעות היסטוריות נוחת בתיבות המייל של עשרות כתבים. "אחיל את חוק חופש המידע על קק"ל ואכפיף אותה למבקר המדינה", בישר עטר בהודעה נרגשת ב – 4.11.2015. וואלה? היסטוריה. אחר כך נפגש עטר עם מבקר המדינה ושוב פרסם הודעה היסטורית. "קק"ל תהיה פתוחה בפניך לביקורת", ציטטה ההודעה את היו"ר החדש. אתמול הגיעה עוד הודעה עתירת מילים גבוהות. "לראשונה בתולדות קק"ל: ההנהלה אישרה פה אחד להחיל שקיפות על הארגון". איזה יופי.

ובכן, המצב האמיתי הוא קצת שונה. עטר אולי רוצה ואולי לא, אבל יש התנגדות גדולה בצמרת הארגון לשקיפות, מבקר מדינה, חופש מידע ושאר ירקות. עטר מדבר גבוהה גבוהה גם בישיבות ההנהלה והדירקטוריון, אבל כשנכנסים לפרטים, זה לא נראה טוב.

כמה דוגמאות:

ב – 7.12.15 התקיימה ישיבת הנהלה. אחד החברים שאל על חוק חופש המידע. זוכרים? היו"ר אמר שקק"ל תוכפף לחוק, ובכן, היועץ המשפטי שי מרקוס לא שמע על זה, כנראה והוא אומר חד וחלק:   קק"ל אינה מחויבת לחוק חופש המידע.

מה עם החלטה לפתוח את קק"ל לבדיקה של מבקר המדינה המשך לקרוא

הטלפון שקיבלה עורכת הדין של המתלוננת מאורלי וילנאי

21 בדצמבר 2015
 

פרסמתי אתמול ב״הארץ״ מאמר שקרא לסילבן שלום לפרוש מהחיים הפוליטיים. על הדרך הסברתי למה מתלוננות פוחדות להתלונן. כשהראשונה התלוננה נגד שלום, כתבתי, אורלי וילנאי הייתה בין אלו שתקפו אותה ובן זוגה כתב לפתע הודעה על קיר הפייסבוק של מתלוננת מרכזית אחרת בסיפור הזה.

אתמול בבוקר גיא מרוז סימס שהוא יתבע אותי אם לא אתנצל מיד. בצהריים התקשר עורך דין מטעמם של וילנאי ומרוז. אמר שהוא רוצה למנוע תביעה ואולי אוכל להיפגש איתם. האמת, לא האמנתי שהזוג רוצה לפתוח את העניין הזה והרגשתי שהייתי מאוד מתון בכתיבתי. ניסיתי להבין מעורך הדין איזו עובדה במאמר הייתה שגויה. לא קיבלתי תשובה. הסכמתי להיפגש, אבל לא יצא. הבוקר מתפרסם ב״הארץ״ מאמר התגובה של וילנאי תחת הכותרת ״השקרים של דרוקר״.

באמת שלא היה לי עניין להתכתש עם הזוג. הם משדרים בערוץ 10 ויש לי די קטטות גם ככה. זה לא סוד שהעיתונות שלהם היא לא ממש הדבר שהייתי מלמד בבתי ספר לעיתונות. אני לא הייתי משמש עד אופי במשפטו של שלומי לחיאני, המשך לקרוא

לך הביתה סילבן

20 בדצמבר 2015
 

לך הביתה, לא כדי להציל את כבודך. זה כבר לא יקרה. עזיבת החיים הציבוריים לא תלבין את העדויות הקשות. לך הביתה מהר, כי זה הסיכוי היחיד שלך לעצור את אחת המתלוננות מלהעיד במשטרה וכל עוד הן לא מעידות, תמיד תוכל להגיד שהתקשורת השמאלנית הפיצה שקרים עליך. אף אחת מהמתלוננות הרי לא משתוקקת, בלשון המעטה, ללכת למשטרה. הן ראו מה קרה לאורלי רביבו ולאורלי אינס ולרחלי רוטנר, עוד לפני שהלכה למשטרה והן פוחדות ממך ומאישתך פחד מוות. אם תעזוב את החיים הציבוריים, יש סיכוי טוב שהן יסתפקו בכך ותינצל מחקירה פלילית, שיכולה גם להיגמר בבית סוהר.

בפעם שעברה הן כבר ראו, המתלוננות למיניהן, מה קורה למי שמעז להתעסק איתך. סימה קדמון מ"ידיעות" (לזכות קדמון ייאמר שבסיבוב הנוכחי היא קראה כבר ביום שישי לשלום לעזוב את החיים הפוליטיים), העיתונאית אורלי וילנאי וחברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, תקפו את מ', המתלוננת הראשונה נגדך. במקביל, אוהדיך זיהמו את דף הפייסבוק שלה. העיתונאי גיא מרוז שאל לפתע מתלוננת מרכזית נגדך שאלה תמימה על הקיר שלה בפייסבוק. אולי הוא לא ידע שאפשר לשאול בפייסבוק באופן ישיר? אולי. מהצד שלה, ביודעה את קשרי החברות בין הזוג וילנאי ומרוז לבינך, היה קשה לפרש את זה שלא כמו מסר מהכיוון שלך.

המשך לקרוא