ארכיון: רביב דרוקר

סיפור על עו"ד אחד בשם איתן להמן, שמייצג חשוד בפרשת אל וואטן

16 בפברואר 2016

הכרתי את עו"ד איתן להמן כשייצג את ענת קם. נראה לי אחד מהטובים. מוסרי, יסודי. נשארנו בקשר לאחר מכן. כשעבדתי על תחקיר אל וואטן התקשרתי אליו. התחקיר, למי שלא זוכר, הראה איך 14 עסקאות של החברה שמנוהלת על ידי זאב חבר (זמביש) זוייפו ובמקרה זה היה במאחזים הכי רגישים ובמקרה זה נעשה על ידי אנשים שעברם היה אמור להדליק מאה נורות אדומות אצל ראשי אל וואטן, בכירי תנועת ההתיישבות.

התקשרתי אליו כי שמעתי שיום אחד נעצר אחד מאנשי הקש של אל ווטאן. איש קש חשוב שחתום על הרבה עסקאות בגבעת אסף, מגאון וכו'. התברר לי שקבלן הביצוע של אל ווטאן הביא את עו"ד איתן להמן לייצג אותו, לעזור לו. עד כדי כך הוא היה חשוב להם. שאלתי את עו"ד להמן על העניין והוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדבר, סיפרתי לו עוד ועוד והוא אמר שממש לא ומה פתאום ולא זוכר שום דבר כזה ומה השם של איש הקש. ידעתי את השם, אבל כבר הרחתי שעשיתי טעות ושלהמן אולי לא רוצה להיזכר.

זמן קצר לאחר מכן שמעתי מאיש הקש, אותו עד מרכזי בפרשה, שקבלן הביצוע השני של זמביש התקשר אליו. מתווך קרקעות ערבי ממזרח ירושלים, שהורשע בארבע עסקאות של זיוף בנסיבות מחמירות, מה שהפך אותו, מסתבר, למועמד מושלם לביצוע עסקאות קניית הקרקעות עבור זמביש. איש הקש סיפר לי שהמתווך התקשר אליו בבהילות כי שמע שאני מתעניין בו והוא רוצה להגיע יחד עם עורך דינו, איתן להמן, כדי להקליט אותי. וואלה. להמן? יפה לו.

אחר כך קיבלתי תיעוד מלא של הפגישה. להמן מנסה לשכנע אותו שקיבלתי את המידע מהמשטרה. איש הקש אומר לו – הוא לא אמר שזה מהמשטרה, אבל אני הבנתי שזה מהמשטרה. מאיפה עוד הוא יכול לקבל.

להמן שואל מה הבטחתי לו. איש הקש אומר שכלום, שאני יכול לשאול בשב"כ עליו, שאני יכול להשתדל, אבל שאני לא מבטיח דבר. להמן לא מוטרד, מסתבר, מזה שחשוד בביצוע עבירות חמורות, שבועות ספורים לפני השימוע שלו בפרקליטות נפגש בנוכחותו עם עד מרכזי בפרשה והם מדברים ארוכות על תחקיר עיתונאי שעוסק בנושא הזה ממש. הוא גם טורח להזכיר לאיש הקש שייצג אותו בעבר, שדואגים לו. בין לבין יש כל מיני דחקות עלובות כאלו על טיב האוכל ומי ישלם את החשבון, שנראות כל כך לא בהקשר כשמדובר באיש קש שמסתתר מפחד בתחומי הרשות הפלשתינית ופוגש עורך דין ירושלמי מתוחכם וחשוד בזיוף, שדווקא הוא מסתובב חופשי ויש לו כסף לעורכי דין.

אחר כך להמן הולך להדפיס תצהיר משפטי. כשהוא חוזר, מתברר שמה שנכתב בתצהיר לא תואם את מה שאיש הקש הרגע סיפר לו. פתאום כתוב שם שאני אמרתי לו שהמידע שלי הגיע מהמשטרה ושיש לי חברים בשב"כ. מה יודע איש הקש המסכן? הוא חותם. בין לבין הם גם מקליטים אותי. מהשיחה לא יוצא להם דבר. הוא שואל לבקשתם מאיפה קיבלתי את המידע? אני אומר שזו העבודה שלי וזה "מבפנים" ודיברתי עם הרבה אנשים. מתווך הקרקעות לא מרוצה והם נפרדים.

פניתי ללהמן לתגובה. מה לעורך דין ולפעילויות כאלו? פגישה עם עד מרכזי בפרשה? החתמה על תצהיר שאינו אמת? לדעתי, על פחות מזה צריך לשלול רישיון לעורך דין. הנה התגובה המלאה שלו. אחרי שבדקתי אותה קצת, הכנסתי את ההערות שלי.

תגובת עו"ד איתן להמן:

ראשית אקדים ואדגיש:
א. פרשה זו עוסקת בדיני נפשות, לא פחות. לפחות שני פלשתינאים הקשורים לעסקאות המדוברות כבר נרצחו בגין מעורבותם. יש לקוות שבכך הסתיים מניין המשלמים בנפש שיש להם חלק בפרשה. רביב דרוקר – זה פשוט שקר גס. איש קש אחד מצא את מותו ולהמן אמור לדעת מצוין שללא שום קשר לעניין הקרקעות. הוא קיים רומן עם אישה, שקשורה למשפחת פשע. הוא הוזהר והוזהר והאהבה הייתה חזקה, מסתבר והוא נמצא מת. לא יודעים למה, אבל אף אחד לא חושד שזה קשור להיותו איש קש בעסקאות הללו וזה קרה בכלל עמוק בתוך ישראל. אני מניח שלהמן לא טוען שהרשות הפלשתינית מחסלת אנשים בתוך ישראל. אין מקרה שני.
ב. לא בכדי קיבל בית המשפט את עמדתנו ודחה, לעת עתה, את הדרישה להסיר את צו הפרסום על פרטי המעורבים ומנע בכך סיכון בנפש. רביב דרוקר – ביהמ"ש אכן קיבל לעת עתה את עמדת להמן ועל השערורייה הזאת ארחיב בעתיד
ג. לאור האמור יש לראות בחומרה רבה את העובדה כי חומרי החקירה דלפו מתוך מערכת אכיפת החוק לתקשורת. רביב דרוקר – להמן הרי לא יודע איך הגיעו אליי החומרים. הוא כן יודע שעורך הדין, שמייצג את בעלי הקרקע בתביעות האזרחיות, מכיר חלק מהחומר, אבל מה אכפת לו לזרוק רימון עשן?
ד. לא ניתן להימנע מלהדגיש כי גזר דין מוות, עם או בלי משפט, מוטל ברשות הפלשתינית על מי שמוכר קרקעות ליהודים. אילו היה מדובר רק במערכת זיופים משוכללת, ולא בעסקאות מכירה אמיתיות, לא היו משלמים אנשים בחייהם. רביב דרוקר – אולי עורך הדין הנכבד מסוגל להצביע על מקרים כאלו? בעסקאות מזוייפות אני לא מכיר מקרה אחד. עובדה שבעלי הקרקע מתראיינים לטלוויזיה, קיימים ומסתובבים בלי שום הפרעה. המשך לקרוא →

במנגנון התפעולי של נתניהו, חנפנות לא עוזרת (לתשומת לב ירון דקל ואבי צבי)

15 בפברואר 2016

19 תגובות

לפני 8 שנים רזי ברקאי ואני גלגלנו רעיון לכתוב ביוגרפיה על ציפי לבני, אז שרת חוץ ומועמדת לא חסרת סיכוי לראשות הממשלה. הלכנו לפגוש אותה. לבני, בהגינותה, אמרה שהיא לא בטוחה שתולדות חייה שווים ספר, "אולי חוברת", כדבריה. ירדנו מזה. לו רק ידענו אז שתעשיית הטלוויזיה הישראלית תגיע למקום כל כך עשיר ועמוק, שהיא תהיה מוכנה להשקיע 400-500 אלף שקלים בסרט דוקומנטרי לא על שרת חוץ, אלא על מורה לתנ"ך, סופר, אדם שבמקרה הבת שלו היא האישה החזקה במדינה.

אבי צבי מנכ"ל "רשת", החברה שהחליטה להפיק את הסרט על שמואל בן ארצי ז"ל, יודע היטב למה הוא עושה את הסרט הזה, בדיוק כשם שירון דקל יודע מצוין למה הוא החליט פתאום בבהילות לקחת שעה אחת מה'שמאלן' רזי ברקאי ולתת אותה ל'ימני' אראל סגל. יש לי עצה קטנה לשניהם. זה לא עובד עם ביבי. עזבו שהחנפנות הזאת מוציאה אתכם עלובים, עזבו שאחרי שהאבק ישקע, עוד כמה שנים, לא תוכלו להסתכל על עצמכם במראה כשיזכירו לכם את האפיזודות האלה, עזבו את זה. הנקודה היא שזה גם לא אפקטיבי איתו. יש פוליטיקאים שמיטיבים עם מי שהיה טוב עמם בעבר, יש כאלו שנוטים חסד דווקא לאלו שהרעו איתם בעבר. שאול מופז, למשל, שכר כיועץ בחירות את ליאור חורב, שעבד בבחירות לפני כן עם לבני. יש פוליטיקאים שמשקיעים בעיקר באלו שעשויים להיטיב עמם בעתיד. אהוד ברק הוא דוגמא מצוינת. כשהוא רצה בתחילת חקירת הרפז, שהיועץ המשפטי לממשלה יוציא הודעה שתאפשר לו למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל, הוא התקשר אליו כל כך הרבה עד שהיועהמ"ש בחצי בדיחות דעת איים שיתלונן במשטרה שהוא מטריד אותו.

ויש קבוצה רביעית, נדירה, אליה משתייך נתניהו. המשך לקרוא →

למה המזוודה מסתובבת? – עסקאות הנדל"ן המזוייפות בשטחים

2 בפברואר 2016

10 תגובות

לא יודע אם אתם זוכרים אבל בכל אחד מהמאבקים הגדולים סביב פינוי מאחזים בשנים האחרונות מתישהו צצה טענה מאוד מבלבלת. זה בכלל שלנו, של המתנחלים. הקרקע הזאת נקנתה מערבים. ככה זה היה במיגרון ובגבעת אסף וגבעת האולפנה ואפילו בעמונה. לא רק יושבי המקום טענו את זה. גם בכירי ההתיישבות הדהדו את הטענה. אורי אריאל אמר את זה בכניסה לישיבת ממשלה ונפתלי בנט מלמל שבכלל אף ערבי לא הוכיח בעלות על השטח.

הטיעון היה עוד יותר משכנע – המתנחלים אמרו שיש תביעה קניינית מתנהלת בבימ"ש מחוזי, שם ייפרשו הראיות שלהם, שם הם יוכיחו שהקרקע שלהם ובכלל, אין טעם בכל הפסיקות של בג"צ כי בג"צ לא מנהל בכלל דיונים עובדתיים כאלה ומה בוער, רק חכו לתום התביעה בביהמ"ש המחוזי.

חשבתם פעם מה קרה עם כל העיסקאות האלה? ובכלל, איך קורה הפלא הזה? איך מעזים בעלי קרקע פלשתינאיים במקומות הכי רגישים בשטחים למכור את הקרקע שלהם, בדיוק כשרוצים לפנות אותם ולא סתם למכור, אלא לגדולי אוייביהם, המתנחלים?

ובכן, מסתבר שבמשך שנים ארוכות הוגשו עשרות, אולי מאות תלונות למשטרת מחוז ש"י על זיופים לכאורה של עסקאות כאלה. בעלי קרקע הגישו, המנהל האזרחי הגיש, ארגוני זכויות אדם הגישו, משטרת ש"י לא הפלתה בין אדם לאדם, בין ארגון לארגון והיא העניקה לכל אותן תלונות את אותו טיפול. לא עשו כלום. למה לעשות? בשבועות האחרונים אנחנו רואים כמה חרוצה ונחושה משטרת ש"י, בסיפור של עזרא נאווי. ביהמ"ש זורק אותה מהדלת, השוטרים חוזרים מהחלון, זורקים אותם מהחלון, משתלשלים מהארובה, אבל נאווי היה ב"עובדה" וכל עשרות ומאות העסקאות האלה לא מעניינות איש (חוץ מבעלי הקרקע והמתנחלים ומדינת ישראל והרשות הפלשתינאית וצריכות לעניין את כולנו).

בשלב מסוים נשבר לפרקליטות המדינה. פרקליט המדינה התחיל להפעיל לחץ ברוטלי על ראש אגף חקירות של המשטרה לתת חקירה כזאת לצוות רציני. ראש אח"מ גירד בשפמו ובסוף הטיל את החקירה על חוקר של יאח"ה בשם דני כחלון, שעמד לפרוש. 15 העסקאות הכי רגישות לכאורה הועברו לצוות, אותן עסקאות שנעשו במאחזים – מיגרון, גבעת אסף, גבעת האולפנה, עמונה. במקביל גובש צוות חקירה קטן וצנוע. דגש על צנוע.

תוך חודשים ספורים הצוות הוכיח ש – 14 מ – 15 העסקאות היו מזוייפות (גם ה – 15 לא תקפה כי רוב בעלי הקרקע לא חתומים על דבר, אבל היה חשד קטן שאולי אחד מהם מכר ולכן, המשטרה לא המליצה על כתב אישום בעסקה הזאת). רובן אפילו ברשלנות. כמה פעמים קם אדם מהקבר אחרי שהוא מת כדי לחתום על מכירת אדמתו ליהודים. בהזדמנויות אחרות, בעל הקרקע חתם במדינה בה הוא לא היה באותה עת. למעשה, חלק מהזיופים כל כך חובבניים שזה די מדהים שהמנהל האזרחי הסכים להעביר את הקרקע לבעלות חדשה.

התחנה הסופית בכל העסקאות הללו היא חברה בשם אל וואטן. שם פלשתינאי גאה לחברה שמנוהלת על ידי הראשון בהתיישבות, זאב חבר (זמביש). עוד אחד ממפעלותיו של האיש, שאחראי על בניית רבות מההתנחלויות ונחשב לאורח רצוי בכל לשכות ראשי הממשלה בשלושים השנה האחרונות (אחרי שסיים לנקות את הכתם של החברות במחתרת היהודית).

המשך לקרוא →

אף פעם אל תזלזל ביצירתיות של בית משפט כשהוא צריך להגן על עצמו מביקורת: המקרה של ניסים חדאד

31 בינואר 2016

17 תגובות

גזר הדין הזה לא עוזב אותי. ביהמ"ש המחוזי בתל אביב גזר לפני שנתיים 17 שנות מאסר על אדם בשם ניסים חדאד. חדאד, לפי ביהמ"ש, עשה את אחד המעשים המתועבים אי פעם. בן אדם נורמטיבי לחלוטין, איש עסקים מצליח, ללא עבר פלילי, יורד עם פעוט לחדר הכושר במגדל שלו. התינוק הוא בנו של אישה שהוא יוצא עמה זמן קצר. בחדר הכושר יש לו מקסימום 17 דקות לבד עם הפעוט. ב – 17 הדקות הללו יוצאת ממנו לפתע המפלצת שבו והוא אונס את התינוק או מבצע בו מעשה סדום באמצעות "חפץ גלילי נוקשה". הכרעת הדין מתבססת בעיקר על חוות דעת פתולוגית, שקבעה שזה הגורם לקרעים שנמצאו בו. המשטרה לא מצאה עקבות לפדופיליה בכל חפציו של חדאד. תמונות ממצלמות האבטחה הראו את חדאד והתינוק יוצאים מחדר הכושר כשהתינוק יושב על ידו של חדאד. ככה נראה תינוק דקות אחרי שעבר טראומה פיזית מטורפת? התינוק דימם, נרדם וכשקם הלך לשחק עם חדאד וראה איתו טלוויזיה. אם התינוק נתפסה בשורה של 'אי דיוקים' בבית המשפט ובחקירה נפלו פגמים מסמרי שיער.
שתי אפשרויות: או שהמערכת המשפטית שלנו הרשיעה חף מפשע במעשה הכי גרוע שאפשר לחשוב עליו, או שאני מציב סימני שאלה על הרשעה של מפלצת. המערכת המשפטית שלנו, עושה רושם, דווקא די אדישה לכל העניין. חדאד עוד מעט 4 שנים בבית הסוהר, הערעור שלו רק התחיל להתנהל. לוקחים את הזמן שלהם. למה הציבור לא יודע קצת יותר על התיק הזה? איך יידע? שירות בתי הסוהר דחה את בקשתנו לראיין את חדאד. ספק אם זו החלטה חוקתית, אבל עתירה נגדם בטח תיקח שנתיים.

כן עתרנו לבית המשפט בבקשה לפרסם את הפרוטוקולים של המשפט. אולי הספקות שלי לא המשך לקרוא →

אשכנזי לא מתאים, אבל עדיף על ביבי

24 בינואר 2016

18 תגובות

כשגבי אשכנזי סיים את כהונתו, הכתבת הצבאית של "ישראל היום" כתבה מאמר סיכום. לילך שובל כתבה על ויכוח סוער, שהרמטכ"ל אשכנזי ניהל על שכר אנשי הקבע שהסתיים ביציאה זועמת של אשכנזי מהחדר. שובל כבר הייתה רגילה להתערבויות חריגות בטקסטים שלה בביביתון. על אחת מהידיעות שלה היא כתבה במפורש הערה: "לאור מקרים בעבר: נא לא להכניס לכתבה משפטים שאני לא מכירה בלי תיאום איתי. בסוף אני חתומה על הכתבה". ההערה לא עזרה, כנראה, כי גם בכתבה הזאת היה מי שהוסיף לטקסט שלה את המשפטים הבאים:
"היה בלשכת ראש הממשלה מי שאמר אחר כך שאשכנזי מתנהג כמו גנרל ברפובליקת בננות והוא איננו מבין מהי דמוקרטיה".
בנימין נתניהו הבין כבר מזמן שהאיום הכי גדול על כהונתו הוא גבי אשכנזי.

בדו"ח ויינשטיין התברר, למשל, שאשכנזי נלחם על עמדתו באיזה נושא שנוי במחלוקת. תנו לי לנחש – המשך לקרוא →

הטמטום הכי גדול, הנוכל הכי גדול, החקירה הכי הזויה – דו"ח הרפז האחרון

21 בינואר 2016

20 תגובות

הטמטום הכי גדול: כמעט כרגיל, החטאים הכי גדולים נמצאים בתחום של הטיוח אחרי מעשה. עוזר הרמטכ"ל, ארז וינר, שמבקש ממזכירת הרמטכ"ל למחוק שורות בלו"ז הרמטכ"ל לפני שמגיעים אנשי מבקר המדינה. דובר צה"ל, אבי בניהו, שמבקש להשמיד קלטת של שיחת רקע בין אשכנזי לעיתונאי בן כספית (ריכלו על עלילות המיטה של פוליטיקאי בכיר), אשכנזי שרץ לעשות שיחה בעייתית עם בועז הרפז, מיד אחרי פתיחת החקירה מבית של חברה של אשתו, כנראה כדי שהקווים לא יואזנו (על השיחה הזאת אמר היועץ ויינשטיין: "אשכנזי אמר שהוא רק אמר להרפז להגיד אמת. טוב, כמה זמן אפשר להגיד 'תגיד את האמת' בשיחה של 17 דקות?")
הקשקוש הכי גדול: המשך לקרוא →

בסוף בסוף התחפושת למרכז ימין גם לא מועילה

17 בינואר 2016

11 תגובות

במאי 2008 ערך הדר שפיגל ראיון נדיר עם טומי, שולמית ויאיר לפיד. העיתונאי שאל אם לפיד הבן ייכנס לפוליטיקה. אבא טומי אמר שיאיר צנוע מדי עבור פוליטיקה ויש לו אופי טוב מדי. האמא שולמית הסכימה שיאיר לא בנוי לזה. יאיר הסתפק בלהגיד שהוא חשב על זה. הוא כן הסכים להסביר מה יהיה סופו של הסכסוך – כולם יודעים שבסוף ישראל תפנה את רוב השטחים והדגל הפלשתינאי יתנוסס מעל מבני ציבור במזרח ירושלים, הוא אמר.

ובכן, מתברר שלמרות הצניעות, לפיד איכשהו שורד בפוליטיקה הישראלית. 'השמאלנות' של אז כבר מזמן נעלמה. עכשיו הוא תוקף בחמת זעם ארגוני זכויות אדם ונואם נגד אבו מאזן. את אחיו העבדים הוא שכח לגמרי ולא אכפת לו כבר איפה הכסף, הוא עסוק בכתיבת מאמרים מתבכיינים לעיתונים בחו"ל, שמוכיחים את הגויים על צביעותם. אה, כן וגם העניין ההוא עם החרדים וטוהר מידות כבר לא ממש מעניין אותו. הוא כבר לא רוצה "לשקם" את דרעי אלא מוכן שיהיה "חבר בממשלתי". בכנסת עשו בחודשים האחרונים רוורס לכל הרפורמות נגד תיקצוב החרדים, בהן לפיד כה התגאה. מנהיג "יש עתיד" בקושי טורח להגיע להצבעות.

חברי סיעתו הולכים בעקבותיו. יעקב פרי, שהיה פעם חלק מתנועה שקראה לאמץ את היוזמה הסעודית, הפסיק 'לנדנד' עם הדברים האלה. גם אין לו שום בעיה שדרעי יחזור למשרד הפנים. "הוא יהיה שר מצוין".

ח"כ יעל גרמן הייתה פעם במרצ. עכשיו, טוב, האמת שאני לא יודע מה היא בדיוק אומרת עכשיו כי לא ממש שומעים אותה.

עפר שלח כתב כעיתונאי כמה מהמאמרים הכי נוקבים נגד הכיבוש ואפילו מאמר מעולה נגד ההתקפה של ממשלה אחרת על ארגוני זכויות האדם. עכשיו גם הוא לא יוצא נגד הכיוון הנכלולי של מנהיג המפלגה שלו ואפילו הוא נותן לחזרה של דרעי, למשרד בו לקח שוחד, לעבור בשקט.

במחנה הציוני אותה דממה מקוללת. הרצוג, לבני וחבריהם לא תוקפים את מינוי דרעי ועומדים מהצד במאבק של ארגוני זכויות האדם על הלגיטימיות שלהם. יונות צחורות, לכאורה, כמו מרב מיכאלי ויוסי יונה מתעסקים בנושאים אחרים. שקט, מרמים. שקט, קורצים לך כל הגאונים הפוליטיים, עכשיו אנחנו צריכים להתמרכז, העם ימני, צריך לעבוד עליו שגם אנחנו כאלה, קריצה, קריצה. לא הבנת את תוצאות הבחירות?

בינתיים, הכיוון החדש נוחל הצלחה מסחררת. העבודה ולפיד היו שווים בבחירות האחרונות 35 מנדטים. עכשיו, אחרי ששתקנו ורימינו והתמרכזנו, שתי המפלגות המריאו ל 36 מנדטים (לפי הסקר האחרון). וואו. לפיד בכלל מאושר. הוא שווה כבר 18 מנדטים. נכון, התמיכה בו לתפקיד ראש הממשלה אפסית ואם הוא יתעניין אצל ידידו, משה כחלון, הוא יגלה שבסקר עומק שהוא ערך התברר שהמותג 'יאיר לפיד' מזוהה בציבור בעיקר עם, ובכן, עם כלום. הדימוי הבטחוני, אגב, של נתניהו מתרסק באותו סקר פנימי, אבל אין מי שילקט את השברים, כי הרצוג עסוק בלתקוף את שרת החוץ השבדית ("רוח גבית לטרור") ולפיד מוציא הודעות לעיתונות על עוד 'מסע מדיני' שהוא עורך.

לפני כ – 11 שנה הייתי במסיבת עיתונאים בהולה שכינס מתן וילנאי. הוא הודיע שהוא מסיר את מועמדותו לראשות העבודה, מעביר את תמיכתו לשמעון פרס ובתמורה, כשפרס ייבחר לראשות הממשלה, הוא יעניק לו את תיק הבטחון. באופן טבעי, וילנאי החליף פתאום את כל עמדותיו על פרס. שר בטחון הוא לא נהיה מזה, אבל הרבה מהכבוד שהיה לציבור אליו, הוא איבד.

כנראה שאין דרך להתווכח עם הדרך של לפיד, הרצוג וחבריהם במישור המוסרי. עקרונותיהם, מסתבר, לא מספיק חשובים להם אל מול מה שנראה להם כדרך היותר נכונה לצבור כוח פוליטי. העניין הוא שגם ברמה האופרטיוניסטית, ספק אם הם עושים שיקלול נכון של עלות תועלת. עשרות אנשים ניסו לצבור כוח פוליטי בדרך הנכלולית של להתחפש למישהו אחר. בדרך כלל זה מסתיים בכך שהם לא צוברים שום כוח ובדרך הם מפסידים את כל המוניטין שלהם כאנשי ציבור. הסיכוי שהרצוג ולפיד יכבשו את לשכת ראש הממשלה נמוך למדי ואם זה יקרה, בדרך נס, זה לא בגלל המניפולציות העלובות, שהם עושים עכשיו, אבל כשהם יתעוררו מהפנטזיות של כיבוש הפסגה, הם יגלו שאף אחד כבר לא מאמין להם לשום דבר שהם אומרים.

המאמר פורסם ב"הארץ"

Why Is Everyone Ignoring Boogie?

10 בינואר 2016

2 תגובות

It happened during one of Channel 10’s countless crises. The channel’s representatives trudged from minister to minister in search of someone who would dare to go to the Prime Minister and convince him not to close the organization down. I was not there, but from what I understand all the ministers were friendly and some of them explained excitedly how much they were helping the channel behind the scenes, really speaking to Netanyahu about it. Apparently the representatives also went in to speak with, among others, the Minister of Strategic Affairs at the time, Moshe “Boogie” Yaalon. The meeting lasted 7 minutes. Yaalon spoke very little and the assumption was that someone who wanted to be appointed Minister of Defense would not put his career on the line in order to fight with Netanyahu about something that was not directly relevant to him.

On Monday, the Ministerial Committee for Legislative Affairs convened to discuss the matter. The Minister of Communications, Moshe Kahlon, knew very well how to say behind closed doors that it was true stupidity not to forgive of one of the station’s debts. The issue was supposedly in his portfolio, but Kahlon was afraid of Netanyahu and did not want to argue with him about it. Then from out of left field, Yaalon released a statement fiercely attacking the intention not to comply with the channel’s request and even hinted at the inappropriate considerations behind such a refusal.

What is interesting is that Yaalon never tried to snag the credit for this. At least not to me. In those days, I was used to Members of Knesset whispering to me in the hallways that they, and they alone, had saved the channel (and my job). It is possible that the Minister of Defense is more sophisticated than them and he banked on the channel’s personnel remembering what he did without having to remind them – and it is clear he was right based on the fact that I am now writing about it. However, it is impossible to ignore the fact that in the arena of good governance, rule of law, and justice, Yaalon has a very impressive record. He does not waiver when court orders demand the evacuation of a settler outpost, he did not hesitate to speak out against the radical right, and he stood by President Rivlin and backed up the Shin Bet during the Duma murder investigations. If Prime Minister Netanyahu came out at all on any of these issues, he gave a delayed and muddled response, and so Yaalon looks like a shining beacon of light by comparison. He has toed a consistent line that might even – God forbid – be considered liberal. Yaalon supports LGBT rights, same-sex civil marriage, and even spoke out against the attacks on victims of sexual assault (in support of Yinon Magal’s accuser Racheli Rotner).

What is shocking is that when political commentators discuss the day after Netanyahu leaves power, if such a day ever comes, they do not even consider Boogie. Somehow Gideon Saar’s name comes up, and although it happens at an unbelievable frequency at Likud events, it is unclear what Saar brings to the table except for being anti-Bibi. Even the abysmal possibility that Israel Katz will succeed Netanyahu has been suggested (although mostly by Katz himself). Only Boogie’s name is absent.

Please do not misunderstand me: I am not a potential Boogie voter. I have not forgotten Boogie’s statements against the American government; I do not think he has much to show for “Protective Edge”; and his positions on “managing the conflict” seem to me to be a prescription for continued unrest. Yaalon said if we do not maintain a military presence in Judea and Samaria (the West Bank), then Hamas would take over the territory. Even assuming that prediction is correct, however, he does not explain how the presence of tens of thousands of settlers in those areas improves Israel’s security. Also, his behavior in the defense budget and Locker Commission episode is nothing to be proud of. Despite all of that, with Yaalon I know we will not need to engage in a detailed psychoanalysis of his wife, we will hardly remember his kids’ names, and I would guess that the National Fraud Unit will not ask to meet with him anytime soon. In the awful vacuum of leadership in which we live, when the Left or Center cannot really challenge Netanyahu, Yaalon at least has the potential for sane leadership on the Right.

Translated by Mr. Ari Heistein

איך זה שלא סופרים את בוגי?

10 בינואר 2016

18 תגובות

זה קרה בעוד אחד המשברים הבלתי נגמרים של ערוץ 10. אנשי הערוץ שירכו רגליים משר לשר, חיפשו מישהו שיעז להיכנס לראש הממשלה ולדבר איתו נגד סגירת הערוץ. לא הייתי שם, אבל אני מבין שכמעט כל השרים היו מסבירי פנים וחלק אף הסבירו בלהט כמה הם עוזרים לערוץ מאחורי הקלעים, ממש מדברים עם נתניהו על זה. בין השאר, מסתבר, שאנשי הערוץ נכנסו גם לשר לעניינים אסטרטגיים דאז, משה בוגי יעלון. הפגישה ארכה 7 דקות. יעלון דיבר מעט מאוד וההנחה הייתה שמי שרוצה להתמנות לשר בטחון, לא ממש מתכוון לשים את נפשו בכפו ולריב עם נתניהו על משהו שהוא בכלל לא מזוהה איתו.

ביום ראשון התכנסה ועדת השרים לענייני חקיקה לדיון בנושא. שר התקשורת, משה כחלון, ידע להסביר בחדרים סגורים שזה טמטום של ממש, היה מדובר בפרישה של אחד מחובות הערוץ. זה לכאורה היה בכלל במגרש שלו, אבל כחלון, כנראה, פחד מנתניהו ולא רצה לריב איתו על זה. משום מקום התפרסמה לפתע הודעה מטעמו של יעלון, שתקפה בחריפות את הכוונה לא להיענות לבקשת הערוץ ואפילו יותר מרמזה שהשיקולים מאחורי הסירוב, לא ענייניים.

המשך לקרוא →

אז מה זה לעזאזל הסטטוס קוו המקודש הזה שפגיעה בו יכולה להביא לכל כך הרבה אלימות? לקראת תחקיר "המקור" על הר הבית

5 בינואר 2016

16 תגובות

ביוני 2012 התקשר מפקד מחוז ירושלים, ניסו שחם, לפרקליטות ודרש דיון דחוף. כונס דיון מהיום להיום בראשות היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, המשנה לתפקידים מיוחדים שי ניצן. מפקדו של שחם, המפכ"ל יוחנן דנינו, לא השתתף בדיון. אולי הייתה לו מחויבות אחרת. שחם הראה לנוכחים סרטון. בכירים במערכת הפוליטית, אורי אריאל וצפונה, מצולמים כשהם מבצעים תנועות תפילה על הר הבית. שחם דיבר בתקיפות. זה חמור מאוד, זה מנוגד לסטטוס קוו, אני דורש שתעזרו לי לעצור את זה, להפסיק את זה, זה יביא לפיצוץ.

אפשר לנחש שרוב הנוכחים באותו לא שייכים לקצה הימני של המפה. בכל זאת, הם, כנראה, לא נורא התרשמו. בעיניים מערביות – דמוקרטיות, איזו תנועת תפילה על הר הבית, לא נראית כמו משהו שיכול להדליק מדורה גדולה. שחם ניסה לשכנע. הנוכחים דיברו על זכות הפולחן וזכותם של היהודים וכולם התפזרו בלי החלטה.

אני לא חסיד גדול של אזהרות "יהיה פיצוץ". במזרח התיכון אתה תמיד יכול להזהיר שיהיה פיצוץ על כל רקע שעולה בדעתך ומן הסתם, תוך 5-10 שנים יתברר שצדקת ואם לא במדויק, אז תמיד תוכל להגיד שהיה פיצוץ אחר, שרק בעקבותיו נמנע הפיצוץ הזה.

המשך לקרוא →