הרמטכ"ל אשכנזי היה על הקו. אלו היו ימי הסיקור האינטנסיבי סביב ההיתקלות הלא מוצלחת על המרמרה. מאז נכנס ללשכת הרמטכ"ל, לא דיברנו. "אתה אומר שאני שקרן?", הוא נבח עליי מיד כשעלה על הקו. "אה…", הרגתי זמן כשאני מסדר לי תשובה דיפלומטית, בכל זאת – הוא היה אז האיש הפופולארי ואולי החזק במדינה. עמדתי לשדר שגרסתו של הרמטכ"ל בעניין המשט הטורקי, לא מדויקת (לא אומרים 'שקרן' אצלנו על רמטכ"ל).
זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי מקרוב בעור הדק למדי של הגולנצ'יק הקשוח. היה ברור שהידיעה לא תתפוס שום תאוצה. באותם ימים, לא תאמינו, אבל אפילו דן מרגלית עוד היה חבר. פגישות אישיות, ארוחות בבית בין שני הזוגות, כבר במלחמת לבנון השנייה, כשאשכנזי עדיין מנכ"ל משרד הבטחון, מרגלית העביר ממנו מסרים לראש הממשלה אולמרט. האם מישהו עם עור כל כך דק בכלל יכול להגשים את הציפיות ממנו ולקחת מנתניהו את השלטון?
לפני כמה שנים, אבל אחרי שכבר לא היה רמטכ"ל, הגיע אשכנזי לפגישה עם מערכת חדשות 10. אם היה מוצב קלפי בתום אותה פגישה, סביר להניח ש – 90% מהנוכחים היו מצביעים לו. הוא הפתיע את המשתתפים בורבליות שלו ובעיקר בחדות העמדות. בלי נוסחאות מעורפלות והתחמקויות מוזרות. האיש שכבר לא התראיין איזה מאתיים שנה (בעניינים אקטואליים), התברר כמישהו שיכול לעבור מצוין תקשורת. נתניהו יתקשה להדביק לאשכנזי אנטי ציונות, אהבת ערבים (חס וחלילה, החטא הנורא מכולם בפוליטיקה הישראלית) ואת סיפורי הטלפון בשלוש בלילה יצטרך לאפסן עמוק. אין ספק שגם האנטי מנהיגות של היריב הקודם של נתניהו, בוז'י הרצוג, עובדת חזק לטובתו. הרצוג עוד לא הצליח לגבש עמדה מי יהיה מועמד מפלגתו ליו"ר קק"ל, האם הוא תומך בהצעת החוק שתעביר כסף מרשויות חזקות לעניות (פעם היה נגד) והסיכוי שיהיה שוב מועמד לראשות ממשלה, נראה זעום. למעשה, התומך העיקרי שלו היום במפלגת העבודה צריך להיות יאיר לפיד. אם הרצוג ישמור על עמדת היו"ר, לפיד יהיה מועמד המרכז שמאל.
אין כמעט ספק שהתיק נגד אשכנזי בפרשת ייסגר. כשנדחק היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה בפרשה, הוא ביקש מהם לברר כמה שאלות. למשל, מה היה בשיחת 17 הדקות המפורסמת בין הרפז לאשכנזי, אחרי פתיחת החקירה. המשטרה לא הצליחה להביא תשובה לאף אחת מהן. מה שנשאר מהתיק הזה ברמה הפלילית, זו בדיחה. מישהו אחר, עם קצת יותר רעב בעיניים ויכולת לספוג, כבר מזמן היה עושה מסיבת עיתונאים (אולי עוד לפני הבחירות האחרונות, בהן היה יכול לרוץ וויתר) ואומר – יאללה, תירו בי את כל שאלותיכם. איילה, תתחילי. בתום מסיבת העיתונאים, הקוף היה יורד מן הגב. היה מתברר שאשכנזי נהג כפרנואיד, לעתים כטמבל, אבל לא דבקה בו שחיתות.
כן, הוא נתן לנוכל כמו הרפז להתקרב אליו, האמין במעשיות שסופרו לו, עסק לעתים ברכילות (היחיד בצמרת שלנו שעושה זאת) וגם היה קורבן לאחת החקירות החודרניות והמוזרות ביותר שנוהלו כאן. איזו סיבה הייתה לחוקרים לשאול אותו על שיחות שניהל עם נוני מוזס או שמעון פרס? זה חשוב ציבורית, זה מרתק אנשים כמוני, אבל מה לחוקרים פליליים ולעניינים האלה? כך או כך, איפה הפרשה הזאת ואיפה ההאשמות שהוטחו במועמדים קודמים כאן לראשות ממשלה. שרון ספג האשמות ודו"חות על הדרך בה קנה את חוות השיקמים, שלא לדבר על מלחמת לבנון. ברק העמיד עצמו לבחירה למרות פרשת העמותות וצאלים ב'. נתניהו נבחר ב – 2009 אחרי דו"חות קשים של היועהמ"ש בפרשת בן און חברון ופרשת עמדי והמתנות. כל אחד מהם ידע להאשים חצי עולם בעלילת הדם, 'לקחת אחריות' ולהיבחר. אשכנזי, כנראה, לא בנוי מהחומר הזה. כל חשיפה עתידית של שיחת רכילות שניהל עם עופר עיני או רונלד לאודר, נראית לו כמו איום נוראי על מועמדותו. ספק גדול אם זה החומר ממנו יכול להיות בנוי מועמד לראשות ממשלה. מצד שני, אין לגוש המרכז שמאל מועמד טוב יותר.
המאמר פורסם ב"הארץ"
העיתונאי רונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" כתב יחד עם העיתונאי דן מרגלית את הספר "הבור", שנתפס כספר ביקורתי מאוד על הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומקורביו כמו גם על בועז הרפז. הרפז בתגובה תבע את ברגמן ומרגלית על הוצאת דיבה. בעקבות המאמר שיגר לי ברגמן את התגובה הבאה:
אני מבין שכתובת המייל שלך חסויה. בכל אופן…(ברגמן ביקש בוואטסאפ שעה קודם לכן את כתובת המייל שלי ולא חזרתי אליו – ר.ד.) המשך לקרוא →
