יום חמישי שעבר, 11:00
עורך ״לונדון את קירשנבאום״ הודיע שהאייטם אליו הכינו אותי לפני שבוע על ״ג׳וני ואבירי הגליל״ לא יתקיים. אייטם על עוז זהבי מתפשט הוא ממתק רייטינג בטוח, אבל ״מוטי לא רוצה״. שמחתי, מה כבר יש לי להגיד על הקריירה של עוז זהבי? מצד שני, היה לי ברור שבמקום, יהיה איזה אייטם על אריות נדירים.
16:00
קירשנבאום מכתיב את הפתיחים של התוכנית לדרור זרסקי, עורך התוכנית, כמו שהוא עושה כל יום ב 13 השנים האחרונות. אל תחלמו על הכיסא שלנו, נהג לומר, אנחנו נצא מפה רק על אלונקה. אין אייטם על אריות. חסידות. אייטם על חסידות שבדיוק מגיעות לפה או עוזבות.
17:30 מוטי מתלבש לתוכנית. אתרי האינטרנט לא מתעדכנים מספיק מהר, הוא רוטן. מפלצת אקטואליה. מחמש וחצי בבוקר עם האוזנייה באוזן. על הדרך הוא בודק עליי בדיחת ספורט (מצחיקה) לפינה של מולי שפירא מחר בגל״צ. תמיד מעדיף בדיחה טובה על עוד דיווח.
18:05 מוטי מראיין את צביקה יחזקאלי על הבלגאן בהר הבית. אין תופי טם טם. האינתיפאדה השלישית תחכה לפחות עד סוף התוכנית. ב״עופרת יצוקה״ הורידו את מוטי וירון מהאוויר. לא, לא בגלל שמאלנות. הם לא היו דרמטיים מספיק. לך תעשה גלים פתוחים ותחזיק מדינה על הקצה עם הפרצוף הספקן של מוטי. לונדון קצת התבאס, אבל אמר שמתאים לו כמה ימים של חופש. קירשנבאום רצה להרוג מישהו. החזירו אותם. אחר כך החליטו להזיז אותם שעה אחורה בלוח. שלא ידפקו את הרייטינג של המהדורה עם עוד אייטם גבה מצח ואייטם אחרון של רביעיית כלי מיתר, שמנסרת את האוויר. ירון שמח ללכת שעה מוקדם יותר הביתה. מוטי לא אהב את זה. פגע בגאוותו. עד יומו האחרון הוא ידע לצטט את המספרים, שהוכיחו שהרייטינג לא השתפר כתוצאה מהמעבר. באותה נשימה הוא ידע לומר שרק ערוץ מסחרי משוגע מחזיק שני אנשים כמוהם כל ערב 13 שנים.
18:20 במהלך הפסקת הפרסומות מוטי מדבר עם המרואיין הבא. גילי חסקין, טייל אובססיבי. חסקין הוא ידיד ותיק, מסתבר ובא לדבר על איסלנד. הוא מספר למוטי שהוא חייב לנסוע לאיי פפואה המשווניים, או שמא זה היה לגינאה המערבית, כי יש שם שועלים עם ראש של נמר או ההפך. מוטי בטירוף. הוא מכיר את השועלים האלה, אבל לא ידע שהם נמצאים גם בפפואה.
18:30 מראיינים דוקטורית על המתח ביחסי סעודיה הודו. מה הקשר אלינו? אין קשר ואף אחד לא מעלה על הדעת לשאול את השאלה המפגרת הזאת.
19:00 נגמרה התוכנית. מוטי מתפשט בחדר הלבשה. הוא נושא מונולוג נוראי על תחושותיו כלפי המדינה, הלאומנות, הצדקנות, מה נעשה מאיתנו, הכול הולך לכיוון כל כך לא טוב. חשבתי שזה רק אנחנו הקוטרים שמרגישים ככה, שאדם שראה הכול כמו קירשנבאום מרגיש אחרת. הוא מספר על הנכדים שלו שבאים לבריכה, כמה הוא נהנה מהם ואיזה עתיד מחורבן הוא מרגיש שנשאר להם במדינה הזאת. מוטי לא היה מסוג האנשים שחדים בחדר הלבשה ואנמיים באולפן. מפעם לפעם היה יוצא לו הקירשנבאום והוא היה צורח על איזה גזען, או סתם מפזר סיסמאות סדרתי. ירון לא אהב את זה, אבל היה מספיק חכם להתחיל לצייר ולא לנסות לעצור אצ הקירשנבאום בדישו. הרבה פוליטיקאים החרימו את אולפן לונדון קירשנבאום. קל להם יותר באולפנים אחרים. לא מזמן השתתפתי איתו בתוכנית שצילם ״המתנחל״, חנוך דאום. מוטי צרח מכל הלב – ״אתם לא מבינים לאן אתם לוקחים אותנו עם ההתנחלויות והרבנים והשגעון שלכם?״. דאום, שבא בעיקר להצחיק, נותר קצת המום. במדינה בה כבר לא מעט דברים לא רצוי להגיד, אם אתה רוצה להתקדם, נדמה היה שאפילו קירשנבאום הופתע לגלות שממנו מוכנים לקבל הכול. אחרי גיל 70 אתה מקבל שרשרת חסינות, נהגתי להגיד לו ואתה חתן פרס ישראל כבר, אז מה יעשו לך. מין אריק איינשטיין כזה של התקשורת, רק כזה שלא ריכך שום מסר ולא הסתיר שום עמדה. השמאלן הכי קונצנזוס שהיה פה.
יום אחרי התוכנית הגיעו נתוני הרייטינג. לא דיברתי איתו עליהם, אבל אני בטוח שהוא שמח. התוכנית על הסעודים וההודים והאיסלנדים והחסידות ניצחה את המקבילה ששודרה בערוץ 2. קירשנבאום שוב ניצח ושוב עשה זאת בדרך שלו.
היה שלום מנטור של כולנו. צדקת. את הקריירה שלך סיימת רק על האלונקה.
המאמר התפרסם ב״הארץ״
