ארכיון: רביב דרוקר

רק לא מנדלבליט

20 בספטמבר 2015
 
לא, לא בגלל פרשת הרפז המאוסה. שם דווקא שפכו את דמו. חטאו הנוראי של מי שנחשב היום לאחד המועמדים המובילים לכהונת היועץ המשפטי לממשלה היה חטא גמדי. התקשר אליו הרמטכ״ל, אמר לו שנמצא אצלו מסמך הרפז, שערוץ 2 חשף ומה לעשות. מנדלבליט, אז הפרקליט הצבאי הראשי, ביקש לחשוב לילה. למחרת המליץ למסור אותו למשטרה. וואלה, איזה פשע. על הקשקוש הזה חקרו אותו במשטרה שעות על שעות במשך מספר חקירות ועוד רצו להעמיד לדין. מי שעמד מאחורי החקירה הזאת הוא בטח גם מי שאחראי על המעצר השערורייתי של ארז וינר, עוזר הרמטכ״ל לשעבר ואבי בניהו, דובר צה״ל לשעבר. אם לא הייתי שונא קנאי של תיאוריות קונספירציה, הייתי בטוח שיש פה מניעים לא כשרים מאחורי הסיפור הזה.
גם סופו של התיק העלוב הזה נגד מנדלבליט עשה לו עוול. היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור אותו, הרי אי אפשר אחרת, אבל באקט יוצא דופן של חוסר החלטיות, שלא לומר פחדנות, הוא לא קבע מה עילת הסגירה. אם היה הולך על העילה של חוסר אשמה, כפי שקבע (לא בצדק) במקרה של שופט ביהמ״ש העליון, יורם דנציגר, אז זה כבר לא היה נושא בכלל מבחינת ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, אבל ויינשטיין בהחלטה אולי חסרת תקדים החליט לא להחליט.

המשך לקרוא

המאמר על העור הדק של אשכנזי כמבוא לדו קרב קל עם רונן ברגמן

16 בספטמבר 2015
 

הרמטכ"ל אשכנזי היה על הקו. אלו היו ימי הסיקור האינטנסיבי סביב ההיתקלות הלא מוצלחת על המרמרה. מאז נכנס ללשכת הרמטכ"ל, לא דיברנו. "אתה אומר שאני שקרן?", הוא נבח עליי מיד כשעלה על הקו. "אה…", הרגתי זמן כשאני מסדר לי תשובה דיפלומטית, בכל זאת – הוא היה אז האיש הפופולארי ואולי החזק במדינה. עמדתי לשדר שגרסתו של הרמטכ"ל בעניין המשט הטורקי,  לא מדויקת (לא אומרים 'שקרן' אצלנו על רמטכ"ל).

זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי מקרוב בעור הדק למדי של הגולנצ'יק הקשוח. היה ברור שהידיעה לא תתפוס שום תאוצה. באותם ימים, לא תאמינו, אבל אפילו דן מרגלית עוד היה חבר. פגישות אישיות, ארוחות בבית בין שני הזוגות, כבר במלחמת לבנון השנייה, כשאשכנזי עדיין מנכ"ל משרד הבטחון, מרגלית העביר ממנו מסרים לראש הממשלה אולמרט. האם מישהו עם עור כל כך דק בכלל יכול להגשים את הציפיות ממנו ולקחת מנתניהו את השלטון?

לפני כמה שנים, אבל אחרי שכבר לא היה רמטכ"ל, הגיע אשכנזי לפגישה עם מערכת חדשות 10. אם היה מוצב קלפי בתום אותה פגישה, סביר להניח ש – 90% מהנוכחים היו מצביעים לו. הוא הפתיע את המשתתפים בורבליות שלו ובעיקר בחדות העמדות. בלי נוסחאות מעורפלות והתחמקויות מוזרות. האיש שכבר לא התראיין איזה מאתיים שנה (בעניינים אקטואליים), התברר כמישהו שיכול לעבור מצוין תקשורת. נתניהו יתקשה להדביק לאשכנזי אנטי ציונות, אהבת ערבים (חס וחלילה, החטא הנורא מכולם בפוליטיקה הישראלית) ואת סיפורי הטלפון בשלוש בלילה יצטרך לאפסן עמוק. אין ספק שגם האנטי מנהיגות של היריב הקודם של נתניהו, בוז'י הרצוג, עובדת חזק לטובתו. הרצוג עוד לא הצליח לגבש עמדה מי יהיה מועמד מפלגתו ליו"ר קק"ל, האם הוא תומך בהצעת החוק שתעביר כסף מרשויות חזקות לעניות (פעם היה נגד) והסיכוי שיהיה שוב מועמד לראשות ממשלה, נראה זעום. למעשה, התומך העיקרי שלו היום במפלגת העבודה צריך להיות יאיר לפיד. אם הרצוג ישמור על עמדת היו"ר, לפיד יהיה מועמד המרכז שמאל.

אין כמעט ספק שהתיק נגד אשכנזי בפרשת ייסגר. כשנדחק היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה בפרשה, הוא ביקש מהם לברר כמה שאלות. למשל, מה היה בשיחת 17 הדקות המפורסמת בין הרפז לאשכנזי, אחרי פתיחת החקירה. המשטרה לא הצליחה להביא תשובה לאף אחת מהן. מה שנשאר מהתיק הזה ברמה הפלילית, זו בדיחה. מישהו אחר, עם קצת יותר רעב בעיניים ויכולת לספוג, כבר מזמן היה עושה מסיבת עיתונאים (אולי עוד לפני הבחירות האחרונות, בהן היה יכול לרוץ וויתר) ואומר – יאללה, תירו בי את כל שאלותיכם. איילה, תתחילי. בתום מסיבת העיתונאים, הקוף היה יורד מן הגב. היה מתברר שאשכנזי נהג כפרנואיד, לעתים כטמבל, אבל לא דבקה בו שחיתות.

כן, הוא נתן לנוכל כמו הרפז להתקרב אליו, האמין במעשיות שסופרו לו, עסק לעתים ברכילות (היחיד בצמרת שלנו שעושה זאת) וגם היה קורבן לאחת החקירות החודרניות והמוזרות ביותר שנוהלו כאן. איזו סיבה הייתה לחוקרים לשאול אותו על שיחות שניהל עם נוני מוזס או שמעון פרס? זה חשוב ציבורית, זה מרתק אנשים כמוני, אבל מה לחוקרים פליליים ולעניינים האלה? כך או כך, איפה הפרשה הזאת ואיפה ההאשמות שהוטחו במועמדים קודמים כאן לראשות ממשלה. שרון ספג האשמות ודו"חות על הדרך בה קנה את חוות השיקמים, שלא לדבר על מלחמת לבנון. ברק העמיד עצמו לבחירה למרות פרשת העמותות וצאלים ב'. נתניהו נבחר ב – 2009 אחרי דו"חות קשים של היועהמ"ש בפרשת בן און חברון ופרשת עמדי והמתנות. כל אחד מהם ידע להאשים חצי עולם בעלילת הדם, 'לקחת אחריות' ולהיבחר. אשכנזי, כנראה, לא בנוי מהחומר הזה. כל חשיפה עתידית של שיחת רכילות שניהל עם עופר עיני או רונלד לאודר, נראית לו כמו איום נוראי על מועמדותו. ספק גדול אם זה החומר ממנו יכול להיות בנוי מועמד לראשות ממשלה. מצד שני, אין לגוש המרכז שמאל מועמד טוב יותר.

המאמר פורסם ב"הארץ"

העיתונאי רונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" כתב יחד עם העיתונאי דן מרגלית את הספר "הבור", שנתפס כספר ביקורתי מאוד על הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי ומקורביו כמו גם על בועז הרפז. הרפז בתגובה תבע את ברגמן ומרגלית על הוצאת דיבה. בעקבות המאמר שיגר לי ברגמן את התגובה הבאה:

אני מבין שכתובת המייל שלך חסויה. בכל אופן…(ברגמן ביקש בוואטסאפ שעה קודם לכן את כתובת המייל שלי ולא חזרתי אליו – ר.ד.)  המשך לקרוא

זוכרים את ה׳נאנסת המדגימה׳? ביהמ״ש העליון התיר לבקשתנו את שידור קלטת הדיון

10 בספטמבר 2015
 

באיזשהו שלב עורכי הדין הפליליים (אהרון שליין ומיקי חובה) שמעו ואמרו – לא רואים שום פסול. איפה הבעיה? זו נקראת הדגמה? ראיתי שהם לא עושים את עצמם, שככה באמת הם חושבים. האינסטינקט הראשוני היה – אויש, אם ככה, אז הסיפור שלנו קיבל מכה, כי מסתבר שאין חריג בחקירה נגדית כזאת של קורבן תקיפה מינית, אבל אז צנח לי האסימון. בעצם הם רק הסבירו לי כמה הבעיה הרבה יותר חמורה. זה לא עורך דין בעייתי אחד, שחקר נערה אחת שנאנסה. זה ככה נראה ונשמע במקרים רבים, אולי ברוב המקרים.

טוב, אבל התחלתי מהסוף. אז קצת רקע:

ביוני 2006 הלכה נערה בת 14.5 לא רחוק מביתה בירושלים. 4 צעירים התנפלו עליה. אחד שמר, שניים ריתקו את ידיה ושלישי עשה בה דברים נוראיים. באיזשהו שלב היא הצליחה לברוח, עלתה על איזה ג'יפ של עובר אורח ונמלטה. מאוחר יותר היא התלוננה נגדם, אבל בהתחלה לא הזכירה את המילה 'אונס' , התביישה. דיברה רק על תקיפה, מעשים מגונים. אחרי חצי שנה לא יכלה לשאת את העובדה שהם עומדים לצאת בעונש קל ומסרה עדות מלאה על אונס. לעובדה הזאת יש חשיבות, כי זה אומר שלא היה דו"ח רפואי שנעשה למתלוננת על אונס.

ה'שומר' של החבורה היה קטין בעת ביצוע העבירה ולכן נשפט בבימ"ש לנוער והורשע על פי הודאתו בעבירה נלווית לאינוס. שלושת האחרים שכרו את עו"ד בלום. ב – 2008, כשהנערה בת כ 16, היא הגיעה לדוכן העדים בביהמ"ש המחוזי לחקירה נגדית. מה שקרה ב – 4 שעות החקירה ההן הפך אולי לחקירת קורבן עבירות מין השנויה ביותר במחלוקת אי פעם.

המחלוקת התחילה לפני כשנתיים. המתלוננת לא יכלה לשאת יותר את כאבה והיא המשך לקרוא

כשאהוד ברק ביקש בשנים האחרונות תקיפה באיראן, האם הרהר הנשיא האמריקני בבקשה המוזרה ההיא של שהב״ט?

6 בספטמבר 2015
 

ביולי 2008 הגיע הסנטור והמועמד לנשיאות, ברק אובמה, לישראל. תחנה מרכזית בביקור הייתה הסיור הקורבני הקבוע במסוק יחד עם שר הבטחון. לפני שהמריאו, לאהוד ברק הייתה בקשה יוצאת דופן. המשך לקרוא

הכול מתחיל בפסיביות של ראש הפירמידה המשפטית

2 באוגוסט 2015
 

בשבוע שעבר הושלם איוש הרכב הוועדה שתמליץ על זהות היועץ המשפטי לממשלה הבא. זה קצת יומרני לתת עצות לאנשים כמו נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אשר גרוניס ולפרופסור גבריאלה שלו ובכל זאת. עזבו את הויכוחים האינסופיים אם הוא צריך להיות פליליסט, לבוא מהממשלה או מהאקדמיה וכל הג׳אז הזה. הנה מה שבאמת חשוב:

אקטיביות. בשם אלוהים, תביאו מישהו שיוזם ולא רק מגיב, מישהו כמו אהרון ברק, שקורא בעיתון ידיעה על איזה חשבון דולרים מסתורי ומתקשר מידית למפכ"ל המשטרה ומבקש לפתוח בחקירה. בלי דיונים, בלי התייעצויות, לא ממציא הליכי 'בדיקה', שקודמים לחקירה, לא דוחה לאחרי הבחירות ולא ממסמס את זה שנתיים. חפשו מישהו כמו מני מזוז שגומר פגישה עם הנשיא קצב, שאומר לו במפ המשך לקרוא

פרשת גל בק – סגירת התיק תמוהה, תיאוריות הקונספירציה הזויות

26 ביולי 2015
 

ביום רביעי פוצצה שרת המשפטים כותרת מהדהדת בכנסת. השרה שקד הודיעה שהפרקליטות החליטה לחדש את חקירת התאונה בה נהרג גל בק ב – 16. "בעקבות הלחץ הציבורי", כתבו העיתונים. בתוך חלק מאותן ידיעות ממש נאמר שהמשטרה כבר גבתה עדויות בפרשה שבוע ושבועיים לפני כן. אם החקירה חודשה רק עכשיו, איך נגבו כבר עדויות? הכותרות המטעות של יום רביעי וחמישי הן רק ביטוי אחד למה שקורה בפרשה המתעתעת הזאת.
חשוב לא לערבב. התחקיר של איילה חסון ויפעת גליק ב"יומן" של ערוץ 1הוא תחקיר חשוב. סימני השאלה שהתחקיר הציף סביב אותה תאונה לפני עשר שנים חייבים להתברר. זה ברור, אבל צריך גם להגיד שהמנוע הקונספירטיבי, שמניע את הפרשה הזאת, נראה קצת מוגזם. בכירים בפרקליטות שוטחים מסכת עובדתית שמעקרת את רוב הרעל שמסתובב סביב הסיפור הזה. נכון, אותם בכירים הם צד מעוניין ובכל זאת, העובדות שהם מעלים לא ממש קיימות בדיון הציבורי.
1. אין שום ראייה שפרקליטת מחוז תל אביב באותה תקופה, רות דוד, הייתה מעורבת באיזושהי צורה בתיק. היא הוזכרה בתחקיר. פרשת השחיתות בה היא נחשדת הביאה לפתיחת כל הפצע, אבל המיסמכולוגיה סביב התיק הזה לא מגלה שום מעורבות שלה. אם זה המצב, אז כל התיאוריה שפרקליטה מושחתת, סגרה את התיק בגלל שקיבלה משהו, נופלת.

2. גם דסי פורר, הפרקליטה שהתראיינה ברדיו כדי לייצג את עמדת הפרקליטות, לא קשורה לתיק התאונה ההוא. למה זה חשוב? כי תיאוריות הקונספירציה כבר קשרו בין פורר, אוהדת מושבעת של מכבי תל אביב בכדורסל המשך לקרוא

מה פשר הקושי של מפלגת העבודה להתנער מאפי שטנצלר?

21 ביולי 2015
 

ביום שבת לפני הבחירות התארגן בעמק חפר 'כנס עסקים'. בכירי מפלגת העבודה הוזמנו. רובם גם באו. רצו, לא רצו, באו. הרוח החיה מאחורי הזמנתם הוא פעיל ראשי של מפלגת העבודה בשם עופר גרגור. מי זה גרגור? אוהו, מי זה גרגור, אתם שואלים. תנו לי לספר לכם מי זה גרגור. נתחיל קצת בתמונות ההתרברבות שלו מהפייסבוק שלו. הנה הוא מצולם עם הרצוג ממש אחרי הבחירות.

גרגור והרצוג המשך לקרוא

ההיסטוריה לא תסלח לביבי (ולא על ההסכם עם איראן)

19 ביולי 2015
 

בנימין נתניהו התקשר לאבו מאזן ביום שישי לכבוד עיד אל פיטר. מעניין אותו עיד אל פיטר כמו שמעניין אותי בלט קלאסי. סביר להניח שהטלפון בא במסגרת תוכנית הפעולה הסופר מתוחכמת שנקראת 'איך לגרום לשותפיי לקואליציה לחשוב שעוד שנייה בוז'י נכנס'. ממלמלים משהו על תלמידי בן גוריון ותלמידי ז'ובטינסקי, שצריכים לחבור להם יחדיו, עושים איזה ספין על זהבה גלאון (ביום שישי הודיעה העיתונאית החדשה, שנושאת גם בתפקיד יו"ר מרצ, שהמחנה הציוני לא ייכנסו לקואליציה. בגללה, כמובן) וסומכים על הכתבים שכבר ימציאו מתווך ומגעים ותיקים וסיכומים, העיקר שדרעי ובנט יתקפלו בתקציב. עכשיו אבו מאזן נקרא לדגל. בטח יימצא כבר הפרשן שיגיד שהטלפון לחג הוא תחילת המו"מ המדיני והנה שוב בוז'י בדרך ללשכת שר החוץ.

הכישלון של נתניהו בטיפול בתיק האיראני, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם וינה, הוא בקושי הערת שוליים לעומת החשבון האמיתי שתעשה ההיסטוריה עם נתניהו, החשבון על החמצת השותף הפלשתינאי הכי טוב שאי פעם יהיה לנו, אבו מאזן. גדולי גאוני ההיי טק שלנו לא היו יכולים לייצר במעבדות הכי משוכללות שותף פלשתינאי יותר נוח. מנהיג שאין שמאלה ממנו בזירה הפוליטית הפלשתינאית, מנהיג פלשתינאי שבשעה שהאויבת שלו ישראל מפציצה את בני עמו בעזה, הוא מדבר נגד מי שחטף חיילים ישראליים, מנהיג פלשתינאי שמדבר נגד הדה לגיטימציה של ישראל, מנהיג פלשתינאי שמדבר עשרות שנים נגד התנגדות מזויינת, נגד אלימות, נגד טרור, שנלחם במי שרוצה להוציא פיגועי טרור, אין ולא יהיה מנהיג פלשתינאי כזה.

לא מזמן סיפר לי איש מכון "מולד" (כן, כן, שמאלני) שהם עשו סקר. הציבור הישראלי שוכנע לגמרי. מה שאמר אהוד ברק, מה שקרה עם אהוד אולמרט, הקמפיין האינסופי הנבוב של אנשים כמו בן דרור ימיני, דן מרידור וציפי לבני עבד עליו. הציבור הישראלי בטוח שאבו מאזן אינו פרטנר. אחרי זה נשאל הציבור באותו סקר שאלות היפותטיות. בהנחה שאבו מאזן היה מדבר פומבית נגד אלימות, המשך לקרוא

מכתב גלוי לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה לפני שאתם מצביעים על חוק מושחת

18 ביולי 2015
 

לכבוד חברי ועדת השרים לענייני חקיקה,

היום אתם אמורים להצביע על הצעת חוק של חברת הכנסת נאווה בוקר מהליכוד. אני מנחש שלגברת בוקר אין מושג ירוק במה הצעת החוק הזאת באמת עוסקת. היא לא מבינה שהנושא בעל השם האמורפי 'פיצול תדרים' מסתיר מאחוריו צפצוף על החוק, יחסי הון שלטון וניסיון בוטה לעקוף חוות דעת משפטיות. חתמו עם בוקר עוד כמה חברי כנסת. חיליק בר (המחנה הציוני), טלי פלסקוב (כולנו) ויעקב מרגי (ש"ס). אני מציע לכם לשאול אותם מה הקשר שלהם לדוד בן בסט, הבעלים של כמה תחנות רדיו אזוריות, למה חתמו ומתי יופיעו או הופיעו בתוכנית "הנבחרים" שלו.

חבר הכנסת לשעבר מוסי רז תיאר לא מזמן בפוסט בפייסבוק שלו איך ניסו להחתים על ההצעה גם את עיסאווי פריג' ממרצ. למזלו, רז – שרכש היכרות עם התחום בניהול תחנת רדיו ישראלית פלשתינאית, היה בחדר והרחיק אותו מחוק התועבה הזה.

מי מכם שבכל זאת מתעניין, הנה הסיפור בתמצית.

כמה תחנות רדיו אזורי מקושרות קיבלו מהרשות השנייה במשך השנים עוד תדר, כדי שאם באזור הזיכיון שלהם לא שומעים טוב, שיוכלו להשתמש בתדר השני כדי לשפר את הקליטה. במקום זאת, הם התחילו לשדר על אותו תדר תחנה חדשה לגמרי ולעשות מזה כסף, כמובן. ראש וראשון ליזמים היצירתיים הוא דוד בן בסט, אדם שבשיחות רבות עם בכירי משרד התקשורת לאורך השנים טורח להסביר כמה הוא מקושר ומחובר לבכירי המערכת השלטונית שלנו. לפעמים הוא אפילו מוכיח את זה.

במשך שנים ארוכות זה עבד לו. ההמצאה הלא חוקית אפילו קיבלה איזו כסות חוקית מהרשות השנייה. איך? אף אחד לא רוצה לדבר על זה באמת. ענייניות לא הייתה שם. תהיו בטוחים. זה פשוט היה מתחת לרדאר. בינתיים עוד תחנות, קצת פחות מחוברות פוליטית, רצו גם. למה לא? זכינו בתחנה אחת ונשדר בשתיים. מגניב. אלא שבן בסט לא אהב את זה והתחיל מאבק שנגמר בזה שהנושא עלה על הרדאר.

בן בסט היה בטוח, מן הסתם, שגלעד ארדן, כמו השרים שקדמו לו (בתקופת משה כחלון, נכתב דו"ח ביקורת חריף בנושא, עם המלצה לבחון תלונה במשטרה. המנכ"ל של כחלון, המשך לקרוא