ארכיון: רביב דרוקר

הטלפון שקיבלה עורכת הדין של המתלוננת מאורלי וילנאי

21 בדצמבר 2015
 

פרסמתי אתמול ב״הארץ״ מאמר שקרא לסילבן שלום לפרוש מהחיים הפוליטיים. על הדרך הסברתי למה מתלוננות פוחדות להתלונן. כשהראשונה התלוננה נגד שלום, כתבתי, אורלי וילנאי הייתה בין אלו שתקפו אותה ובן זוגה כתב לפתע הודעה על קיר הפייסבוק של מתלוננת מרכזית אחרת בסיפור הזה.

אתמול בבוקר גיא מרוז סימס שהוא יתבע אותי אם לא אתנצל מיד. בצהריים התקשר עורך דין מטעמם של וילנאי ומרוז. אמר שהוא רוצה למנוע תביעה ואולי אוכל להיפגש איתם. האמת, לא האמנתי שהזוג רוצה לפתוח את העניין הזה והרגשתי שהייתי מאוד מתון בכתיבתי. ניסיתי להבין מעורך הדין איזו עובדה במאמר הייתה שגויה. לא קיבלתי תשובה. הסכמתי להיפגש, אבל לא יצא. הבוקר מתפרסם ב״הארץ״ מאמר התגובה של וילנאי תחת הכותרת ״השקרים של דרוקר״.

באמת שלא היה לי עניין להתכתש עם הזוג. הם משדרים בערוץ 10 ויש לי די קטטות גם ככה. זה לא סוד שהעיתונות שלהם היא לא ממש הדבר שהייתי מלמד בבתי ספר לעיתונות. אני לא הייתי משמש עד אופי במשפטו של שלומי לחיאני, המשך לקרוא

לך הביתה סילבן

20 בדצמבר 2015
 

לך הביתה, לא כדי להציל את כבודך. זה כבר לא יקרה. עזיבת החיים הציבוריים לא תלבין את העדויות הקשות. לך הביתה מהר, כי זה הסיכוי היחיד שלך לעצור את אחת המתלוננות מלהעיד במשטרה וכל עוד הן לא מעידות, תמיד תוכל להגיד שהתקשורת השמאלנית הפיצה שקרים עליך. אף אחת מהמתלוננות הרי לא משתוקקת, בלשון המעטה, ללכת למשטרה. הן ראו מה קרה לאורלי רביבו ולאורלי אינס ולרחלי רוטנר, עוד לפני שהלכה למשטרה והן פוחדות ממך ומאישתך פחד מוות. אם תעזוב את החיים הציבוריים, יש סיכוי טוב שהן יסתפקו בכך ותינצל מחקירה פלילית, שיכולה גם להיגמר בבית סוהר.

בפעם שעברה הן כבר ראו, המתלוננות למיניהן, מה קורה למי שמעז להתעסק איתך. סימה קדמון מ"ידיעות" (לזכות קדמון ייאמר שבסיבוב הנוכחי היא קראה כבר ביום שישי לשלום לעזוב את החיים הפוליטיים), העיתונאית אורלי וילנאי וחברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, תקפו את מ', המתלוננת הראשונה נגדך. במקביל, אוהדיך זיהמו את דף הפייסבוק שלה. העיתונאי גיא מרוז שאל לפתע מתלוננת מרכזית נגדך שאלה תמימה על הקיר שלה בפייסבוק. אולי הוא לא ידע שאפשר לשאול בפייסבוק באופן ישיר? אולי. מהצד שלה, ביודעה את קשרי החברות בין הזוג וילנאי ומרוז לבינך, היה קשה לפרש את זה שלא כמו מסר מהכיוון שלך.

המשך לקרוא

המרחק בין הילארי קלינטון לג׳ון קרי

14 בדצמבר 2015
 

היינו כמה עיתונאים סביב אחד השולחנות של פורום סבן. הקשבנו לדברים של שר הבטחון. התחילה שיחה בלחישות.
– הוא יודע שהוא מדבר און רקורד?
– לא מאמין, הוא לא היה מדבר ככה בפומבי.
– אולי צריך לסמס לעופר הדובר שלו?
– השתגעת? תראה איזה כותרות הוא נותן.

כשיעלון סיים היינו בטוחים שהאדמה תרעד. המשך לקרוא

מי היה מאמין? איך נתניהו יכול היה לחזות כזה דבר?

7 בדצמבר 2015
 

אי אפשר להאשים את נתניהו. נגיד, סתם, לא ברצינות, נגיד שהייתה מוקמת ועדת חקירה לבדיקת התהליכים שהביאו לפרוץ 'גל הטרור'. מה היא הייתה קובעת על ראש הממשלה? שהזהירו אותו שאם לא ייזום תהליך מדיני, תפרוץ אינתיפאדה שלישית וישראל תהפוך למצורעת?

כבר בינואר 2011 הזהירו עורך "הארץ", אלוף בן והחוקרים שאול משעל ודורון מצא שעוד כמה חודשים תתחיל 'אינתיפאדה לבנה'. עשרת אלפים פלשתינאים צועדים במורד רחוב צאלח א דין צועקים 'איסתיקלאל'. הצעדות לא קרו.

במרץ 2011 הזהיר שר הבטחון שלו, אהוד ברק, שאנחנו עומדים בפני 'צונאמי מדיני'. צונאמי לא הגיע.

בספטמבר 2012 אלוף פיקוד המרכז דאז, ניצן אלון, הזהיר בפגישה עם ראשי המתנחלים שאנחנו רואים "שינוי ותחילתה של מעין אינתיפאדה". לא קרה.

בינואר 2013 כתב העיתונאי ראובן פדהצור ש"גורמים בכירים בצה"ל ובשב"כ כבר אינם שואלים עוד האם תפרוץ עוד התקוממות עממית, אלא מתי".
באוקטובר 2013 כתב הפרשן הצבאי של "ידיעות" שאירוע שקרה יום קודם בפסגות "עלול להיות צעד משמעותי לקראת פרוץ אינתיפאדה שלישית".
מזכיר המדינה ג'ון קרי הזהיר המשך לקרוא

סופרנוס זה כאן

22 בנובמבר 2015
 

פרשת שחיתות מסעירה נחשפה השבוע. התברר שיו"ר הכנסת, יו"ר ועדת הכספים, יו"ר ועדת הכנסת, יו"ר ועדת הפנים וחברי כנסת נוספים שוחדו על ידי גוף שהם אמורים לפקח עליו. כל אחד מחברי הכנסת קיבל עשרות מיליוני שקלים, שהוא יוכל לכוון למטרות ולגופים על פי בחירתו. בתמורה, חברי הכנסת התחייבו לתמוך בחוק שאותו גוף מפוקח רצה להעביר.

לא, למרבה הצער, זה אינו דיווח אמיתי על חקירת משטרה סמויה. אלו הודעות רשמיות ופומביות של משרד האוצר, שפשוט סיפר לציבור השבוע לראשונה את מי הוא שיחד ובכמה כדי שהם יתמכו בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים. הסתבר שתהליך האישור של תקציב המדינה הוא לא דיון מושכל בשאלה 'לאן צריך ללכת הכסף', אלא זה בכלל העונה החדשה של ה'סופרנוס'. יולי אדלשטיין, מסתבר, אינו דמות ממלכתית, יו"ר הכנסת. הוא בכלל בעל זרוע המשך לקרוא

שיחות השלום: גרסת המנהיגים, אליוט מגיב, מאלי מוכפש ומה עם הכותל?

19 בנובמבר 2015
 

לא מעט אנשים יצאו מזועזעים מהודאתו של אולמרט בראיון ל"מקור" למסור לכאורה את הכותל לפלשתינאים. ובכן, כדאי להבהיר קצת את ההצעה. יש שתי דרכים לכאורה לפתור את הויכוח העמוק סביב האגן הקדוש בירושלים. הגישה האחת גורסת שצריך לחלק הכול בחדות. כך סברו קלינטון וברק. שני רבעים בעיר העתיקה לישראל, שניים לפלשתינאים ואם אפשר אז גם לחלק את הריבונות בהר הבית (אחר כך הוצע כבר לפלשתינאים שהריבונות תהיה רק שלהם). היתרון בדרך הזאת ברור. בכל רחוב ברור מי הריבון, מי המשטרה, מי מחליט בענייני בנייה ופינוי אשפה. החסרון הוא שכמעט אי אפשר לחלק את המקומות האלה. הם אחד בתוך השני. זה קשה עד בלתי מעשי לעתים.

הגישה השנייה אומרת שיש להחיל על כל האזור שיוגדר כ"אגן הקדוש" 'משטר מיוחד'. מה זה 'משטר מיוחד'? יש כל מיני גרסאות לזה. נדמה לי שיהיה הוגן לומר שהצעת אולמרט לא נכנסה לפרטי הפרטים החשובים של אותו 'משטר מיוחד'. היא גרסה, אם הבנתי נכון, ששני הצדדים יוותרו על ריבונותם בכל האגן הקדוש, הפלשתינאים על חראם אל שריף (הר הבית) ואנחנו על הכותל ותהיה ועדה בינלאומית שתקבע איך נראים החיים. לכאורה, ויתרנו על הכותל, אבל בהחלט הגיוני שהועדה הזאת, בה יישבו נציגי ישראל וארה"ב (לפי ההצעה), תחליט שהמצב בכותל יישאר כמות שהוא, משטרה ישראלית, סטטוס קוו ובתמורה הפלשתינאים ינהלו את המתרחש בחראם אל שריף/הר הבית תוך שמירה על זכויות הביקור שמוקנות לכאורה ליהודים.

עדכון שני – אליוט אברהמס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי, המשך לקרוא

המקרה של ניסים חדאד – סימני השאלה רק התחזקו

18 בנובמבר 2015
 

לפני שנה ושמונה חודשים כתבתי מאמר שהטיל ספק בהרשעה של אדם בשם ניסים חדאד. חדאד הורשע במעשה סדום מחריד בפעוט בן שנה וחצי. העזתי להטיל ספק רק על סמך הכרעת הדין הפומבית שפורסמה, ששלחה את חדאד ל – 17 שנות מאסר בכלא. לא דיברתי עד אז עם חדאד או מי מאנשיו, לא ראיתי מסמכים גולמיים, אבל הכרעת הדין לא שיכנעה אותי. מצד שני, לא פשוט להתעמת עם שלושה שופטים מכובדים בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, שישבו ימים על ימים ושמעו עדויות והרשיעו אדם במעשה כה נורא והדבר האחרון שאני רוצה זה להגן על אדם כזה, אם הוא אשם.

מאז, כאמור, עבר לא מעט זמן. קראתי הרבה מאוד, פגשתי את חדאד, דיברתי עם כמה מעורבים וסימני השאלה שלי רק גדלו. לצערי, אני מנוע לספר את כל הספקות כי הדיון התנהל בדלתיים סגורות ואי אפשר לספר את פרטי המשפט. עשוי להיווצר מצב אבסורדי שלא ניתן לעורר שיח ציבורי על אחת ההרשעות היותר בעייתיות שאני מכיר.

בתמצית, המקרה הוא כזה: אדם נורמטיבי לחלוטין המשך לקרוא

ישראל כץ לא ידע. הוא לא ידע.

17 בנובמבר 2015
 

אפשר רק לדמיין את ההלם של שר התחבורה, ישראל כץ, כשהתפוצצה פרשת נתיבי ישראל. הוא בוודאי לא העלה על דעתו שהאנשים האלה יכולים להיות מעורבים במשהו לא כשר.

אלכס ויז'ניצר, למשל. מי היה מאמין? איך היה יכול השר להעלות על דעתו שיום אחד הוא ייעצר על פרשיית שוחד ב"נתיבי ישראל” ? נכון,באוקטובר 2012 אומנם פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה על "נתיבי ישראל", רובו על תקופת הכהונה של ויז'ניצר, שהסתיימה ב – 2010,אבל כץ, מן הסתם, לא קרא. אחרת לא היה ממנה אותו לתפקיד יו"ר הרכבת הקלה (נת"ע) בגוש דן באוגוסט 2013. 

שי ברס, למשל, הכוכב השני בפרשייה החדשה. מי מינה אותו למנכ"ל "נתיבי ישראל", החברה ששולטת על מיליארדי שקלים בשנה? ברור.השר כץ. האם כהונתו של ברס לפני כן, כמנכ"ל נתיבי איילון, כהונה שהסתיימה בגרעונות ואי סדרים, לא הייתה אמורה להדליק לשר התחבורה איזו נורת אזהרה קטנה? לא, מה פתאום. כץ לא ידע. הוא לא ידע.

כוכב שלישי בפרשה החדשה הוא איציק ונונו מטירת הכרמל. כץ בטח גירד במצח. ונונו? אני לא מאמין. איציק שלנו? קבלן הקולות הגדול מטירת הכרמל? לא יכול להיות. כץ בטח לא ידע שהפוליטיקאי מטירת הכרמל, שדילג מהליכוד לקדימה הפך פתאום לאיש תכנון וביצוע. נכון, התפרסמו כמה תחקירים, כמה תהיות, אבל כץ לא קרא. איך יכול היה לדעת שמע"צ הפקידה בידי החברה של ונונו את הטיפול בכבישים אדומים בארץ?מי היה יכול להעלות על הדעת שמשטרת התנועה טענה שהפרויקט לא עומד בלוח זמנים ואנשים מתים בגלל זה. כץ לא ידע. הוא לא ידע. המשך לקרוא

A Response to Tzipi Livni

12 בנובמבר 2015
 

Tzipi Livni was offended by my article on the illusions she sold us. She responded to me by saying that I am only a political commentator and I am biased and I am arrogant to think that after five minutes in a room with Mahmud Abbas I’d have an agreement signed. Fine. I get it. And she was justifiably offended because I wrote some pretty harsh things.

What has she done to deserve that? Her intentions are good and she has invested so much time and energy in the peace talks.  Unfortunately, in the complex world of Israeli-Palestinian negotiations one needs more than just good intentions.  Creativity and bravery are also necessary, and sometimes not even that is enough (Shlomo Ben Ami had both of those in spades and it still didn’t make him succesfull).

I will start off by saying that it took some nerve for Livni to write that she has fought to end the Israeli-Palestinian conflict in every position she has occupied over the past few decades.  In numerous interviews she has said that she entered politics because of the Oslo Accords, but she is very modest about the fact that she entered politics to fight against  the Oslo Accords— to  bury them. It was only sometime in 2004-2005, about ten years ago, that she began to zig-zag left, but let’s leave the historical accounts aside.

Livni says that everything had been discussed except Jerusalem, which the negotiating teams left for last.  That is such an absurd statement it only serves to further the idea that Livni was not the right person to oversee the negotiations.  Is Jerusalem a minor subject that you can just leave for the end, once all the big issues have been taken care of? Is it really even possible to finalize an agreement on issues like refugees, borders, and security before sorting out Jerusalem?

By the way, even in private discussions, when she has been asked many times over the years about her stance on the status of Jerusalem in a final agreement, she refused to answer. Not off the record, not on the record.  She wouldn’t hint and she wouldn’t imply. Livni was apparently so afraid of the political repercussions for belonging to the leper colony of those who supported dividing Jerusalem that she was not prepared to actually be part of it. How is it possible to present an alternative to the right without saying anything that differs from it?  Netanyahu says: the 1967 borders can serve as an outline but the major settlement blocs will remain part of Israel.  Livni says the same thing. Netanyahu says no Palestinian refugees will be allowed to return.  Livni says the same thing.  Netanyahu say he will not give up a single inch of Jerusalem.  Livni doesn’t say anything at all.  What is the difference?

Once Livni told me that her main achievement in the negotiations was an agreement on the security arrangement. Really? I asked. What agreement? Will an Israeli military force stay in the Jordan Valley? For how long? Who owns the air space? Who will control the border crossing with Jordan? No, they didn’t manage to agree on that, but the Palestinian negotiators agreed to the clause that their future  state would be demilitarized. Or more correctly, Livni concocted a creative innovation.  The agreement won’t say the state will be “demilitarized,” but “not armed.”  What an achievement.  It was worth the four or so meetings between her and Ahmed Qurei (Abu Ala’).  It doesn’t matter that the Palestinians have always said they had no intention of forming an army or air force for their state. An achievement is an achievement.

On Tuesday on Hamakor we will broadcast the third part of the series about the efforts to reach a permanent agreement with the Palestinians. The three relevant political leaders — Mahmud Abbas, Ehud Barak, and Ehud Olmert– sat down with us for an interview.  Once more, Livni will not be the star of the show.

Translated by Ari Heistein

תגובה לציפי לבני

11 בנובמבר 2015
 

ציפי לבני נעלבה ממאמרי על קרקס האשליות שהעבירה את כולנו. היא החזירה לי. אני רק פרשן ואני מגמתי ויש לי את היומרה לחשוב שחמש דקות עם אבו מאזן בחדר וכבר היה לנו הסכם. יאללה, בסדר. מקבל את הכול ובכלל, בצדק נעלבה, כתבתי דברים קשים ולמה זה מגיע לה? היא הרי באמת מלאת כוונות טובות והשקיעה בזה כל כך הרבה זמן ואנרגיה. למרבה הצער, בתחום הסבוך הזה של המו"מ הישראלי – פלשתינאי, צריך יותר מכוונות טובות. צריך יצירתיות ואומץ וגם זה לפעמים לא מספיק (לשלמה בן עמי היו כמויות גדולות משני המצרכים וזה לא הספיק).

אתחיל בזה שלבני כותבת, קצת בחוצפה המשך לקרוא