ארכיון: רביב דרוקר

חשיפה – התקציב המלא של החטיבה להתיישבות

9 במרץ 2015
 

לפני כשבועיים הציג מנכ"ל החטיבה להתיישבות להנהלה שלו את תקציב 2014, מה אושר במקור ומה בוצע. החטיבה להתיישבות היא אותו גוף שנוי במחלוקת, שהימין אוהב והשמאל שונא. לכאורה, דני קריצ'מן, המנכ"ל, שהגיש את המסמך, אמור להגיש מאוד בנוח מול ההנהלה המורחבת שלו. הוא הציג להם מסמך של 12 עמודים שמגלה מעט מאוד ומסתיר את רוב הנתונים החשובים.

ראשית, הנה המסמך. אולי תצליחו להבין ממנו יותר ממה שאני הצלחתי.

תקציב החטיבה להתיישבות 2014

ויכוח סוער ניטש בימים אלו סביב חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, בנושא החטיבה המשך לקרוא

נתניהו חזה לא נכון לא רק באיראן ועיראק

8 במרץ 2015
 

– ב- 1992 אמר חבר הכנסת בנימין נתניהו בכנסת שתוך 3 עד 5 שנים תהיה לאיראן פצצה גרעינית.

–  ב – 1993 פרסם נתניהו טור ב"ידיעות אחרונות" (אז נוני היה בסדר) בו חזה שעד 1999 תהיה לאיראן פצצה גרעינית וטען שזה האיום הגדול ביותר עלינו.

– ביולי 1996 נאם ראש הממשלה החדש נתניהו בפני כינוס מיוחד של הקונגרס האמריקני. הוא הזהיר מפצצה איראנית ואמר שהמשטר האיראני מתקרב ליעד הזה במהירות מדאיגה.

– בספטמבר 2002 הופיע 'האזרח המודאג' נתניהו שוב בקונגרס. הוא עודד את חברי הקונגרס לצאת למלחמה בעיראק ואמר שאין שום ספק, "שום ספק" שסדאם מתקרב לפצצת אטום ותוכנית הגרעין שלו כה מתקדמת שיש לו צנטריפוגות בגודל של "מכונות כביסה" מפוזרות במדינה (לא הייתה לסדאם תוכנית גרעין). נתניהו טען שלסדאם יש גם נשק ביולוגי וכימי (לא היה לו), הזהיר שברגע שארה"ב תתקוף, סדאם ישגר את הנשק הזה לעבר ישראל (על האזהרה הזאת הוא חזר גם במכתב סודי לראש הממשלה אריאל שרון) והכי מעניין – צפה שהפלת סדאם תביא לאפקט חיובי במיוחד על האזור כולו, אולי אפילו תביא להפלת משטר באיראן ובלוב.

– בנובמבר 2013 טען נתניהו שהסכם הביניים של המעצמות עם איראן הוא "עסקת המאה" עבור משטר המולות וחזה שמשטר הסנקציות יתמוטט (גם ישראל מודה שזה לא קרה) ושהאיראנים לא יקיימו את ההסכם (קיימו).

 

אין דבר שראש הממשלה אוהב יותר לדבר עליו מאשר הניגון שהוא חזה את העתיד השחור, בזמן אמת כולם לעגו לו ושוב התברר שהבן של ההיסטוריון צדק. אמרתי על הסכמי אוסלו שהן יביאו לירי על אשקלון, צחקתם עליי. בחינת הרקורד של נתניהו מגלה שהוא פשוט מזהיר מהמון דברים כמעט בכל תחום. בסביבה כמו המזרח התיכון, במיוחד כשאתה ראש הממשלה ב – 9 מ -19 השנים האחרונות, יש סיכוי שגם תפגע, אבל בדרך כלל נתניהו פשוט שוכחים את האזהרות שלא התגשמו.

 

– בנובמבר 2004, אחרי שיאסר ערפאת אושפז, המשך לקרוא

מכתב ללבני: ותרי על הרוטציה

1 במרץ 2015
 

גברת לבני שלום,

יש לך הזדמנות נדירה. לא לכל פוליטיקאי נקרית בחייו הזדמנות כזאת. זה פעם בחיים. הזדמנות לחזור מאי המתים של הפוליטיקאים. ותרי על הרוטציה. ביוזמתך, בלי לחצים, בלי שייכתב שראובן אדלר תמרן אותך ובוז'י הרצוג שתק והסקרים הראו, בלי כל זה, ותרי מיוזמתך כי זה נכון וצודק ועל הדרך, גם יחזיר אותך מעמדת הפוליטיקאית שכולם נהנים להסתלבט עליה, שאנשי הפרסום עושים מאמצים מתוחכמים להסתיר אותה בלי שייראה שמסתירים, למקום של שליחת ציבור אמיתית, שמוכנה להקריב את האינטרסים האישיים שלה לטובת משהו שגדול יותר ממנה.

מראש, הרוטציה הזאת נולדה בחטא. אי אפשר לספסר בתפקיד ראש הממשלה ולגזור אותו לחתיכות. ראש ממשלה לשנתיים המשך לקרוא

מכהנא עד מרזל – איך השתנינו? האם ביבי יישב איתו בקואליציה? ועם ישי, שהכניס אותו לכנסת?

22 בפברואר 2015
 

ב 1984 נבחר מאיר כהנא לכנסת. הגזען שהטיף לטרנספר נתקל בתגובה ציבורית, שהיום נראית בריאה באופן חולני. כשהוא היה נכנס לנאום בכנסת, חלק מחברי הכנסת היו עוזבים. רשות השידור של אז התקינה תקנות מיוחדות שנועדו לצמצם את הסיקור התקשורתי שלו. תקנון הכנסת שונה כדי לאסור עליו להציע הצעות חוק גזעניות וחוק יסוד הכנסת תוקן במיוחד בשבילו כדי לחסום (בהצלחה) התמודדות נוספת שלו לכנסת. לכל המהלכים הללו הייתה שותפה מפלגת השלטון, כמובן, הליכוד וזאת למרות שהתחרות בין הגושים הייתה אז לא פחות קשה מהיום (אלו ימי ממשלת האחדות והרוטציה).

בבחירות 2015 רץ ממשיך דרכו של כהנא, העבריין ברוך מרזל. במקום החמישי ברשימה הוצב אדם בשם עמיטל בראלי, שסרב פקודה בזמן ההתנתקות, ישב בכלא וכבר הודיע שימשיך להטיף לכך. בתנועה הקדושה תומכים חשוכי הרבנים, גדולי המסיתים, אבל התגובה הציבורית עלובה למדי. זה התחיל בפסיקה פחדנית, אין דרך אחרת לכנות זאת, של בית המשפט העליון. איך השופטים הנכבדים, שעוד לא פרסמו את נימוקיהם, יסבירו שכהנא נפסל ותאומו הרוחני מרזל לא?

ואם בשופטי העליון אחז הפחד, מה לנו כי נלין על הפוליטיקאים?

מיו"ר המפלגה של מרזל, ח"כ אלי ישי, המשך לקרוא

המסמכים הקבועים שמלווים את לשכות נתניהו לדורותיהם

22 בפברואר 2015
 

אני מראש מתוודה – המסמכים הללו שוכבים אצלי שנים. לא פרסמתי אותם בזמן אמת, כי חשבתי שיש דברים יותר משמעותיים ששווים תחקיר והתעמקות. אני לא מזלזל בהתנהלות המעצבנת והקטנונית של הזוג נתניהו, אבל כשמתחילים להתקשקש איתם על בקבוקים ועוזרת שהפכה למבשלת, אז מחמיצים את התמונה הגדולה. אני גם שייך לאלו שחושבים שמה שהתפרסם עד עכשיו לא שווה חקירה פלילית. ברור שאפשר למצוא עבירות בספר החוקים למה שקרה עם החשמלאי או לסיפור רהיטי הגן, אבל יש גם שכל ישר מאחורי החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית ואלו לא סוג הפרשיות שראויות לחקירה פלילית, בטח לא נגד ראש ממשלה מכהן. הן בוודאי ראויות למשפט הציבור ולבחינה ציבורית.

לשכת נתניהו ובית נתניהו תמיד התנהלו ככה. מה זה ככה? קודם כל, הלשכה מטפלת תמיד בעניינים הפרטיים של בני הזוג ובבתיהם השונים, לא משנה מה המשרה שמאייש נתניהו באותה עת. שנית, חובות, חובות ועוד פעם חובות. לא משלמים, בעלי מקצוע כועסים. גם הסיפור של עובדים שמשלמים על הוצאותיו של נתניהו וצריכים לבקש לאחר מכן החזר, אינו חדש. ממש לא.

אני מפרסם כאן מקצת מהמסמכים המפורטים עד אימה בנושאים הללו. אם יש דבר שהפתיע את כל מקורבי נתניהו לדורותיהם בסיפור הזה, זה הסרטון של גלאמין עם שרה נתניהו. לא עצם הצילום שלו. זו התנהלות בכיינית שיגרתית, אלא מצב הבית. אם יש מישהי שיודעת לרדת לפרטים הקטנים של תחזוקת בית, כל בית, זו שרה נתניהו. אין פרט קטן מדי לתיקון ולטיפול (וזו זכותה המלאה, כמובן). מעון ראש הממשלה בירושלים זוכה, מסתבר, ליחס שונה. מני נפתלי טוען כי היא אמרה לו בישירות שזה לא שלהם ולכן, לא מתכוונת להשקיע בו.

כך או כך, הנה הסבר קצר על המסמכים שאני מצרף: המשך לקרוא

The Most Right-Wing Man I have Ever Met Exposed Corruption Among Settlers

18 בפברואר 2015
 

It is doubtful as to whether or not I would have the courage to say what Yoel Neuman says about the leaders of the Settlement in the Shomron (West Bank). If I were Yoel, and with less than one month to go before the elections, I am not sure that I would feel comfortable saying that those who were supposed to build in the Shomron hadn’t used their funds towards that end. Bentzi Lieberman and Gershon Mesika and their cronies, who received mountains of cash from the state to build houses in the Shomron, didn’t quite manage to utilize their resources for what they are always trying to convince us is of primary importance—to build.

Yoel Neuman is one of the founders of Yitzhar.  To call him a right-winger would be like calling Michael Jordan a basketball player.  At one point, Itai Rom and I were walking with him around a hilltop in Yitzhar, and I said to him, “Yoel, I have never met a man as radical as you.” He responded, “I am radical? You should meet my son. According to him I am a moderate.”

“Moderate? Give me an example of how this moderation manifests itself,” I asked.

“Up until a few years ago,” Neuman replied, “I was ready to give Damascus up to the Arabs for 50 years for genuine peace.”  He half chuckled.  Neuman functioned as the director of the Organization for the Development of the Shomron.  His legal suit against the heads of the organization has been reviewed already by Kalman Liebeskind of Maariv and Haim Levinson of Haaretz. The story has gained some serious momentum.  First, Neuman passed the organization’s accounting files for those expenses blandly labeled “miscellaneous” to the police.  Under “miscellaneous” one can find all the payments that the police fear are essentially bribes.  The organization paid them, under the instructions of the Head of Shomron Regional Council, Gershon Mesika, so that senior politicians would erase the organization’s debts and set aside (government) funds for its budget.   These payments were made to members of the inner circles of senior Knesset Members and ministers.  In recordings that Baruch Kara uncovered, one could hear the CEO of the Organization for the Development of the Shomron speaking about it.  In the investigation on Source (“Makor”) tonight, we will determine to what degree the CEO, Haim Ben Shushan, spoke truthfully. We will trace each payment and its ultimate connection to a political figure that the organization was willing to pay a hefty price for.  For example, there is the story of Moshe Gafni, who was the Chairman of the Finance Committee, which is no less than astounding.

The indirect bribery of politicians, however, is only part of the story.  The bigger story is a different one altogether. As Itai and I began to dig through the financial records, in an attempt to determine where the Organization for Developing the Shomron’s huge debts had come from, how they had shockingly been erased year after year, and what drives this system, we uncovered how high up into the country’s leadership this story reaches.  Successive Ministers of Finance, from Bejamin Netanyahu, through Roni Bar-On, and ending with Yuval Steinitz, who convened discussions with the heads of the Yesha (Judea, Samaria, Gaza) Council and divvied up money to them, also erased debts that were incurred for no good or justified reason. The Finance Ministry erased hundreds of millions of Shekels of debt, yes, hundreds of millions, without a report, without oversight, and without any justification.  In addition to our conversations with current and former senior Finance Ministry officials about this issue, we also sent the ministry a request for an official comment.  The Ministry of Finance simply could not muster a response.  The Department of the Budget passed the buck to the Accountant General, the Accountant General to the Department of the Budget. Uneblievable.

And Neuman? He lives in an extremely modest house in Yitzhar, the house in which he raised eight kids, and he is currently out of work. Without getting too emotional, it is very clear that once the “King of the Shomron,” Gershon Mesika, perhaps the most important man in Likud, is suddenly arrested, even the neighbors will understand that perhaps Yoel Neuman, the crazy man who lives next door to them, wasn’t just babbling.

Translation by Ari Heistein

האיש הכי ימני שפגשתי חשף שחיתות דווקא אצל המתנחלים

18 בפברואר 2015
 

ספק אם היה לי אומץ להגיד על ראשי ההתיישבות בשומרון את מה שיואל נוימן אומר עליהם. ממש לא בטוח שהייתי מרגיש נוח להגיד פחות מחודש לפני הבחירות שאלו שאמורים היו לבנות את השומרון, בנצי ליברמן וגרשון מסיקה וחבריהם, קיבלו טונות של כסף מהמדינה כדי לבנות בשומרון בתים ולא ממש הצליחו לנצל אותו למה שהם תמיד משכנעים אותנו שהכי חשוב לעשות – לבנות.

יואל נוימן הוא אחד האנשים שהקימו את יצהר. לקרוא לו ימני, זה כמו להגיד שמייקל ג'ורדן הוא שחקן כדורסל. באחד הרגעים שליווינו אותו, איתי רום ואני, על איזו גבעה ביצהר, אמרתי לו – יואל, לא פגשתי עוד אדם קיצוני כמוך. הוא אמר: אני קיצוני? אתה צריך לפגוש את הבן שלי. מבחינתו אני מתון.

מתון? תן לי ביטוי למתינות הזאת, ביקשתי. המשך לקרוא

המחשבה שהופכת את הבטן – האם בוז'י בכלל מתאים?

15 בפברואר 2015
 

האם בכלל יצחק בוז'י הרצוג מתאים להיות ראש הממשלה? מצד אחד, יריבו המכהן מתנהל בצורה שדומה שגם ראש ממשלה שייבחר על ידי המחשב של מפעל הפיס יהיה טוב יותר. מצד שני, בוז'י? הוא בנוי מהחומר, שאנחנו מדמיינים שאמור להיות ראש ממשלה?

האימה שנתניהו ייבחר שוב, עוטפת היום את הרצוג בחומת של אתרוגים. רוב כלי התקשורת, כנראה, לא רוצים להרוס את הסיכוי להפיל את נתניהו ולכן, לא ראינו פרופיל אחד רציני על המועמד לראשות הממשלה.

הרצוג היה שר מוצלח גם במשרד התיירות וגם במשרד הרווחה. הוא פוליטיקאי משובח, חבר של כולם, יודע לייצר קואליציות של כוח, מחובר לעיתונאים, לעשירים שבטייקונים ולראשי הארגונים החברתיים, קשה למצוא מישהו שהתעמת איתו. בנאום שלו מול פורום סבן הוא להטט בין מצב הרפורמים במדינת ישראל למדיניות מול איראן, הוא יצירתי במו"מ ורק תנו לו אפשרות סבירה להרכיב ממשלה והוא כבר ירקח איזה קוקטייל שליצמן, דרעי, לפיד, איווט וגלאון איכשהו יוכלו לחיות איתו.

בכל זאת, הנה השאלות שהופכות את הבטן.

מתי בפעם האחרונה המשך לקרוא

בימים בהם איש הישר בעיניו יעשה, תענוג לקרוא את השופט עמית

12 בפברואר 2015
 

אני רוצה להקדיש את המאמר הבא להצדעה לשופט יצחק עמית מביהמ"ש העליון. בימים בהם אלי ישי, הפוליטיקאי שעשה מחדלון אישים קריירה, משחק אותה גבר גבר על אישה עתירת כוח כמו חנין זועבי, ברוך מרזל נפסל רק על חודו של קול (ועוד יהיה בכנסת, מן הסתם) ובנימין נתניהו מקעקע בכוונת מכוון עוד מוסד מקודש רק כדי לגנוב עוד כמה קולות מנפתלי בנט, בימים האלה אתה לא יכול שלא להתפנק על המילים החכמות והמוסריות של השופט עמית (אליהן הופניתי בזכות העורכת שלי, רותם שדות).

הרקע – ערעור של השוטרים שזרקו מהאוטו שוהה בלתי חוקי פלשתיני למותו. הנה כתבה של מיקי רוזנטל ולינור גריסריו ב"מקור" על המקרה, שנחשף על ידי חיים לוינסון ב"הארץ". כותב השופט עמית:

"גם חיה פצועה לא מפקירים בצד הדרך ומי שהסיט מבטו מצד הדרך יודע כי המצפון נוקף והמראה חוזר ומטריד. אלא שבמקרה דנן לא בחיה פצועה עסקינן. הנאשמים שלפנינו נטלו אדם שלגופו מחובר קטטר ושקית שתן, כשהוא לבוש בפיג'מה דקה של בית חולים והניחו אותו באישון לילה כשני מטר מאחורי המעקה בכביש 443. יומיים לאחר מכן, המנוח נמצא במקום בו הונח באותו לילה אפל, כשפלג גופו העליון עירום, הוא לבוש במכנסי בית החולים שיבא ומגופו משתלשל צנתר שתן ללא השקית".

השופט עמית מחדד את השאלות שבאמת מטריפות המשך לקרוא