ארכיון: רביב דרוקר

בכמה מתוך ה – 1.2 מיליון שקל שבנט גייס הוא השתמש כדי לנצח את שמעון אור?

15 בינואר 2015
 

ברכות לנפתלי בנט, שגבר ברוב מרשים  על המתחרה שלו על הנהגת "הבית היהודי", שמעון אור (אין לי מושג מה המספר המדויק, אבל למעלה מ – 90% כנראה). מה זאת אומרת לא ידעתם שהיה שם מאבק כזה? בנט ידע. לא סתם ידע. גם נערך ועבד קשה על זה. בנט גייס, על פי מה שהוא דיווח למבקר המדינה, לא פחות ממ – 1.2 מיליון שקלים כדי לנצח את אור. רוב מוחלט של הכסף הגיע מתורמים בחו"ל. דיברתי עם הרבה אנשים ב"בית היהודי". המשך לקרוא

נפתלי בנט, איפה היית מאז הלילה ההוא ב – 96?

11 בינואר 2015
 

אני מתנצל, נפתלי. סליחה. טעיתי. אני מקווה שתמצא מקום בלב המ״פ שלך לסלוח לג׳ובניק כמוני. אני מדמיין איך שמעת על הציוץ שלי בחצות, כמה כאב גרמו לך 140 התווים הללו בטוויטר בה העזתי לצטט איש צבא בכיר שהטיל ספק בקור הרוח שלך בלילה ההוא ב 1996 (במקרה שמע יחד איתי את אותו בכיר גם עוד עיתונאי. בן כספית היה שיריונר. לו מותר, מר בנט, לצטט את אותו בכיר?).

 

כמה כאב הציוץ בטח גרם לך, איך צרחת, מן הסתם,  לגילת ״יש! יש! אוי, איזו בוננזה אני הולך לעשות על זה״.

מאז הציוץ ׳הדרמטי׳ ההוא, השקעת אין סוף אנרגיה בלשכנע אותנו כמה אמיץ היית כקצין צעיר. שיכנעת אותי. בלי ציניות. רק רציתי לשאול, אם אתה מרשה, איפה אומץ הלב הזה נעלם מאז שנכנסת לחיים הציבוריים?

כראש לשכה של יו״ר האופוזיציה נתניהו, היית אחראי לכמה מהתרגילים הפוליטיים הפחדניים והמלוכלכים שהיו פה. קמפיין המילואימניקים נגד ממשלת אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. עשיתם את זה במימון עלום כשהבוס שלך ואתה מסתתרים מאחורי המילואימניקים, שלא יידעו שאתם מעורבים.

לאחר מכן, רקחתם מודעה מכוערת, שוב במימון מסתורי, בעיתונים ערביים נגד אהוד ברק, כדי לפגוע בחזרתו לפוליטיקה. חתמתם על המודעה בשם המשפחות הערביות של הרוגי אוקטובר 2000, רק שלהן לא היה מושג על המודעה.

אחרי שפרשת מלשכת נתניהו, לא העזת להגיד מילה בפומבי על מה שראית. תחשוב איזו תועלת היית יכול להביא לחברה הישראלית אם היית מספר באומץ איך בדיוק משפיעה שרה נתניהו המשך לקרוא

מקרה נדיר בו העלו קומבינה תקציבית על הכתב ואיך זה קשור לשי פירון ולאיש הצללים של "הבית היהודי", צביבל

7 בינואר 2015
 

שתפ אשכולות – פנימה

שתפ אשכולות בעוז רוחם

אין טעם שתקראו את המכתבים הללו. בלי הסבר מפורט קודם, זה ייראה לכם כמו סינית, אבל שווה מאוד להתעכב עליהם. הם דוגמא נדירה למקרה בו העלו את המאכעריות על הכתב.

יש איגוד, שמאגד את המדרשות בארץ. יש כ – 30 מדרשות, בוא נניח שעושים שם רק דברים טובים. קוראים לאיגוד "אשכולות". תפקיד עיקרי של האיגוד, באופן טבעי, הוא להביא תקציב למדרשות. האיגוד והמדרשות קשורים בטבורם ל"בית היהודי", למרות שהמנכ"ל עצמו הוא ליכודניק.

במכתבים, שנחשפים כאן, כותבים המנכ"ל והיו"ר למנהלי המדרשות שהם הצליחו להביא עוד כסף למדרשות. איזה יופי. במכתב אחד הם מבשרים על תוספת של 4.5 מיליון שקלים, אבל אליה וקוץ בה. צריך לתת 3.5 מיליון שקלים מתוך ה – 4.5 לארגון בשם "פנימה", בראשות הרב איתן צוקר (נניח שוב ש"פנימה" עושים רק טוב). לא סתם לתת, כותבים להם, תעשו איתם פעילות משותפת. כל מדרשה תצטרך להתחייב להקצות את חלקה היחסי מתוך הכסף שתקבל ל"פנימה".

אנשים שמקורבים לעניין סיפרו לנו שנאמר להם על ידי ראשי "אשכולות" חד משמעית, שזו הייתה דרישה של לשכת שר החינוך, שי פירון. רוצים את הכסף, תנו כמעט שמונים אחוז ממנו לעמותה שאני רוצה ביקרה.

במכתב השני, המנהלים המוכשרים של "אשכולות" הביאו עוד 2 מיליון שקלים, הם דיווחו למנהלי המדרשות, אבל גם כאן יש עוקץ קטן. מיליון מתוך השניים צריך לתת לפרויקט "בעוז רוחם" (בוא נניח שוב שמדובר בפרויקט מופלא) של "מפעלות הציונות הדתית", אותו גוף רפאים, שאיכשהו מקבל גישה מטורפת לכספים ממשלתיים ויודע לנתב אותם למי שהוא חפץ ביקרו. בראש הגוף עומד צבי צביבל, עסקן ציונות דתית, שאוהב להסתתר בצל, אבל ידוע היטב כמי שמוציא ומביא בכל ענייני תקציבי המוסדות של הציונות הדתית בזכות, בעצם  לא ברור בזכות מה.

עכשיו לשאלות המעניינות: המשך לקרוא

Yair Lapid hasn't earned a second chance

4 בינואר 2015
 

Let’s start with the positive. From his current position of weakness, Yair Lapid is putting up a fight worthy of a true campaigner. If only Moshe Kahlon were more like him. But whereas Kahlon meanders half-paralyzed from one public gathering to another, Lapid fires in all directions.

To his credit, Lapid didn’t try to avoid responsibility. He agreed to become finance minister (though he didn’t have much choice) and led on housing when the housing minister fled the issue.

Despite all this, it’s hard to keep your cool when you hear his latest speeches. The person who kept silent during minor affairs — like the prime minister’s excessive water bills and penchant for pistachio ice cream at the public’s expense — and larger affairs — like the closed corruption investigations into Foreign Minister Avigdor Lieberman — suddenly remembers that corruption is rife. (Again, to his credit, he opposed the purchase of a private jet for the prime minister.)

But the truth runs deeper. Lapid is frustrated by his poor showing in his own opinion polls. A few days ago he presented the case for the defense: Things would be different if only he had been allowed to keep his job.

So here’s the prosecution’s case, presented in a news story he should have made happen back in March 2013: “The finance minister has submitted his new budget featuring revolutionary reforms: the settlement division of the World Zionist Organization will become a department of the Housing Ministry, the Jewish National Fund will be abolished, the distribution of public funds by coalition parties will be prohibited, and the natural gas monopoly will be broken up.”

Lapid did none of the above. When he took office he declared that political parties would no longer distribute funds, but he yielded to pressure and let this continue. He didn’t confront the monopolistic natural gas companies and approved the insane transfer of funds to the settlement division, which passed on hundreds of millions of shekels in recent years, including massive transfers to West Bank settlements. He did try to confront the JNF, but too late.

It’s unlike Lapid to forget the basic truth that there’s no second chance to make a first impression. His first alliance was with Ofer Eini, then head of the Histadrut labor federation, the last person he should have linked to the budget. His party had no activists and internal politics to worry about, so he could have taken revolutionary steps, even against strong labor unions. Instead, he chose the easy path of raising money from the public.

Even a Quixotic battle against power centers would have been politically astute, not just correct in its own right. He was in a perfect position to do this. Even if he lost several rounds he would have gained. But Lapid didn’t try, or he tried too late.

Much of the problem is that Lapid likes to be surrounded by yes-men. Some of his associates behave like the groupies of a TV star addicted to surveys carried out by his American pollster.

His total unfamiliarity with financial issues should have convinced him to lean on ministry veterans who know every player and every regulation. Instead, he arrogantly shattered the authority of the ministry’s top people, announcing that he wouldn’t take part in discussions attended by the person responsible for housing at the treasury’s budget division. He also publicly reprimanded the person in charge of higher education at that division.

In diplomacy Lapid’s recent statements are also tinged with dishonesty. Lapid was one of the least influential cabinet members during the Gaza war; he never presented a diplomatic plan, neither before nor after the fighting.

His statements on taking part in meetings of donor countries to help rebuild Gaza and on “reconstruction in exchange for demilitarization” sound hollow. There’s no strategy behind that sound bite.

He was barely involved in the negotiations with the Palestinians; he knew little about what was going on. Lapid’s campaign so far revolves around the slogan “we were stopped in the middle.” The true story is “we didn’t know how to start.

The article was published in Haaretz

הקייס נגד לפיד

4 בינואר 2015
 

נתחיל בשבחים: מעמדת נחיתות קשה, יאיר לפיד נלחם עכשיו כמו קמפיינר אמיתי. הלוואי ומשה כחלון היה נראה ככה. בעוד כחלון מסתובב חצי משותק מכנס לכנס, לפיד יורה לכול הכיוונים. עוד קצת שבחים: לזכותו של לפיד ייאמר שהוא לא ברח מניסיון לקחת אחריות בקדנציה הזאת. הוא לקח את משרד האוצר (לא שהייתה לו הרבה ברירה) והעמיד את עצמו בראש קבינט הדיור, כששר השיכון ברח מזה כמו מאש.

אחרי זה, אי אפשר לא לצעוק מעצבים על הנאומים האחרונים שלו. האיש שלא אמר מילה בזמן אמת על גלידת הפיסטוק, חשבון המים, חשבון הנרות, אב הבית ורעיית ראש הממשלה, קרטון החלב ותיקי איווט ליברמן, פתאום נזכר שיש במדינה שחיתות (להגנתו ייאמר שאכן התנגד לקניית המטוס לראש הממשלה).

זה יותר עמוק מזה. המשך לקרוא

כמה ילדים יש לפאינה?

30 בדצמבר 2014
 

אתמול נלקח לחקירה מנכ"ל של תנועת נוער עולמית. הוא שוחרר אחרי החקירה. אותו מנכ"ל (עדיין אסור לפרסם את שמו בגלל החוק הדבילי, שאוסר לפרסם שמות חשודים במשך 48 שעות, כך שכולם יודעים מהאינטרנט מה השם ומכבדי החוק נראים כמו דינוזאורים מטומטמים) הוא גם מושא לתחקיר עתידי שלנו, בהקשר לקק"ל. המשטרה חושדת כי המנכ"ל סידר עבודה לבנה של פאינה קירשנבאום אצלו בתנועה (הוא כבר לא עובד שם) וכן סידר נסיעות בחינם לקירשנבאום ובני משפחה שלה לחו"ל. בתמורה, על פי החשד, פאינה סידרה לתנועה של המנכ"ל תקציבים גם מקק"ל, שנותנת מיליוני שקלים לתנועה הזאת.

אז כמה בני משפחה הצליחה פאינה, לפי החשד, לסדר בעבודה?

לבת אחת סודרה עבודה, שלא הייתה קיימת קודם לכן בקק"ל. קרן קיימת הקימה חברה כלכלית, שזה גם במקרה היה סידור עבודה נוח ומאוד מתגמל ליו"ר ועד העובדים הכוחני, גיל פנר. בחברה הזאת סידרו עבודה גם לבת שנעצרה לא מזמן.

לבת אחרת סודרת עבודה בארגון מגדלי הבקר.

לבעלה של הבת ממגדלי הבקר סידרו גם ג'וב, שלא היה קיים לפני כן, גם בקק"ל. הוא 'מתאם' בין קק"ל לתנועת "השומר החדש", שמקבלת הרבה מיליונים מקק"ל. איזה סוג של תיאום צריך, שמחייב אדם מיוחד בשביל זה? לקק"ל הפתרונים.

הבן, כאמור, הועסק באותה תנועת נוער עולמית ושאלתי היא – כמה עוד בני משפחה יש לפאינה קירשנבאום?

אי אפשר גם שלא לשים לב לעוד כמה מגיבורי הפרשה, שגם מככבים ברשימת המוטבים של קק"ל. עמותת "איילים" קיבלה 60 אלף שקלים מקק"ל, חלקם בעקבות תרומה של קק"ל בריטניה. קק"ל גם מחוייבת, כנראה, במיליונים רבים לכפר הסטודנטים של "איילים" בשדרות. כזכור, "איילים" היא חלק מהחקירה המשטרתית.

אגב, בתחקיר קק"ל המקורי שלנו החלטנו לא לפרסם העברה כספית של קק"ל לפרויקט החברתי שיזם איציק שמולי המשך לקרוא

Why are Israeli politicians silent on corruption?

28 בדצמבר 2014
 

Surely you have heard the resounding response of prime ministerial candidate Isaac Herzog to the massive investigation into alleged corruption in Yisrael Beiteinu. Who hasn’t? And there’s no need bore you by repeating the pointed remarks by his running mate, Tzipi Livni. No surprise there. She has always been on the side of integrity, since way back when she nearly stammered herself to death in the face of the probes of Ariel Sharon and Ehud Olmert.

And Moshe Kahlon? What a passion to burn the corruption out of the rotten system could be seen in his (terrified) face when asked about the scandal on Wednesday. On Friday, the crusading reformer managed to squeeze out a few words on the subject. Kahlon said he was sad and that corruption undermines trust in the government. How ‘bout that?

As for Prime Minister Benjamin Netanyahu, even jokes are superfluous. Back when he was Sharon’s rival, I asked him why he never spoke about the corruption scandals surrounding then-Prime Minister Sharon. Netanyahu said, in a surprising moment of honesty, that everyone would remind him of his own scandals, and it’s best to keep quiet. It’s doubtful that’s why he has kept quiet on the latest scandal. He probably lost the ability to be disgusted by such things long ago. The Yisrael Beiteinu probe has mostly uncovered rot in the top bureaucracy. Many clerks, secretaries, accountants and legal advisers must avert their eyes for government funds to reach the exact address specified by the various corrupt officials.

Equally depressing is that a slew of mayors and heads of nonprofits presumably realized the only way to get state funding is to bribe Yisrael Beiteinu politicians. They thought it was normal, and had good reason to believe it would work. According to news reports, this was the norm in more than just one ministry. The heads of the agriculture, interior and tourism ministries, as well as the heads of the coalition parties, said nothing, lest Foreign Minister and Yisrael Beiteinu head Avigdor Lieberman, who is known to be vindictive, erase them from his future coalition partners Favorites. As long as they’re neither seeing nor speaking, Yisrael Beiteinu has the Public Security Ministry, too. The Anti-Drug Authority, which is Public Security Minister Yitzhak Aharonovitch’s jurisdiction, is also being probed but he knows nothing. The dirt apparently went around or behind him. So it was refreshing to hear that some Labor Party Knesset members, namely Shelly Yacimovich, Moshe Mizrahi and Miki Rosenthal, did not consider chairman Herzog’s desire to suck up to Lieberman.

When the Netanyahu-Lapid-Bennett government was formed, Finance Minister Yair Lapid was quick to announce there would be no coalition money, that the corrupt practice of giving parties money to spend as they please was over. Even Economy Minister Naftali Bennett said something about the young blood that was coming in and clearing out the dirty traditions of their predecessors. But the coalition money continued to flow as always. But now Yair “if only they hadn’t stopped us in the middle” Lapid isn’t explaining how it happened to him. And Bennet? Bennet isn’t apologizing for his zigzagging. In his first election campaign, the Habayit Hayehudi chairman spoke quite a bit about the unacceptable ways of the system. Once in office, he got in bed with exactly the people he denounced and supervised from above the exact allocation of funds to exactly the same places. The cowardly silence of our politicians perhaps explains why an honest man like Agriculture Minister Yair Shamir would join Lieberman, and why Shamir would allow Lieberman to appoint all of the officials in his own ministry, and turn a blind eye to the practices of his party. Maybe during this election season one of our cowardly politicians will at least promise that there will be no coalition funds during the next government?

The article was published in Haaretz

חשיפה: הכספים הקואליציוניים של הבית היהודי

28 בדצמבר 2014
 

לפני כמה חודשים עשיתי טעות של מתחיל. קיבלתי טיפ שחברי כנסת של "הבית היהודי", שרים ועוזרים נמצאים במלון באילת על חשבון עמותה שנקראת מפעלות הציונות הדתית, שכינסה שם כנס מכובד. הפניתי שאילתה, אבל זה היה עדיין בעיצומו של סוף השבוע. השמועה פשטה במלון והעוזרים התחילו לרוץ (ממורמרים) עם כרטיסי אשראי לשלם את הכסף. מי זה מפעלות הציונות הדתית? כבר מגיע לזה. המשך לקרוא

אלקין מודה: התנהגתי באופן לא הגון ואני גאה בכך

28 בדצמבר 2014
 

ביום שישי פורסם ב"ישראל היום" ראיון (ראיון נוסח "ישראל היום", בטח בשבוע לפני פריימריז בליכוד –  שאלות קשות מחוץ לתחום) עם יו"ר הקואליציה, זאב אלקין. יש כתם בעברו של מר אלקין. הריקוד המוזר שלו מהליכוד ל"קדימה" ובחזרה לליכוד. שמעתי כמה התייחסויות של אלקין לטנגו הזה בעבר, אבל התייחסות כמו זו שהוא נתן ביום שישי לא שמעתי בחיים, לא מאלקין והאמת, לא מאף פוליטיקאי אחר.

כמעט כל פוליטיקאי צריך לשלם איזשהו מחיר בדרכו למעמד בכיר. משה כחלון היה מכור לחברי מרכז הליכוד. ציפי לבני אפילו העזה למתוח ביקורת על טוהר מידות של פוליטיקאי אחר (ברק והעמותות), למרות שלא הורשע בדין (…) בקדנציה הראשונה שלה כחברת כנסת מהאופוזיציה.

לזאב אלקין הוצע יום אחד מקום משוריין ב"קדימה". הוא היה אמור לדחות את את ההצעה על הסף. אלקין היה לפני כן פעיל מרכזי במאבק נגד ההתנתקות. כאשר מועצת יש"ע הפעילה מטה בליכוד לשכנע את המתפקדים להצביע נגד ההתנתקות, אלקין היה ראש מטה העולים.

מי שהציע לו את הכיסא המשוריין הוא זה שביצע את ההתנתקות, אריאל שרון. אלקין היה אמור לטרוק לו את הטלפון. במקום זאת, הוא אמר 'כן'. אחר כך, שרון קרס ובא אהוד אולמרט. אולמרט הכריז בפומבי לפני הבחירות, שהוא ירצה ליישם 'התכנסות', כלומר אותה התנתקות רק בשטחי יהודה ושומרון. אולמרט עשה את זה כדי שכל בוחר ב"קדימה" יידע מה סדר היום של המפלגה. אלקין היה אמור לפרוש מ"קדימה" על הרקע הזה. הוא לא פרש. אחרי שהוא נכנס לכנסת, הוא התחיל לתפקד כמורד ב"קדימה" ולמעשה, כחבר כנסת נוסף של הליכוד, שממוקם בתוך מפלגת השלטון. עד לא מזמן הייתי כותב את המשפטים האחרונים בהסתייגות, כי הרי אני מאשים את אלקין בהתנהגות סופר נכלולית, אבל ראיון ביום שישי הוא פשוט התגאה בזה. לא ייאמן. הנה הציטוטים:

"נבחרתי לכנסת מטעם קדימה, אבל מהר מאוד הפכתי לח"כ ה 13 של הליכוד…על רקע ועידת אנאפוליס תקפתי את אולמרט חזיתית. באתי להפגנות של מועצת יש"ע והליכוד. הפכתי למורד לכל דבר…אחרי שלבני ניצחה את שאול מופז בפריימריז על ראשות קדימה, היא ניסתה להרכיב ממשלה והמפתח היה ש"ס. לי כבר שנתיים היה ציר עם נתניהו, סודי אבל אינטנסיבי. נפגשנו בחשאי בכל מיני מקומות. ש"ס אמרו שהם מוכנים להגיד ללבני 'לא' לממשלה, אבל בתנאי שיהיה ודאי שאין לה ממשלה בלעדיהם. הסכנה, לדעתי, הייתה שהיא תרכיב ממשלה עם תמיכה מבחוץ של הערבים. המשך לקרוא