ארכיון: רביב דרוקר

Israeli politics have killed the primaries

14 בדצמבר 2014
 

As part of the dream deal that Hatnuah chairwoman MK Tzipi Livni struck with Labor chairman MK Isaac Herzog last week, Livni received places high enough on the joint slate for her faction to have a reasonable chance of securing Knesset seats. But by press time last night, Livni had yet to say for whom these seats would be reserved, and who in Hatnuah would be cast aside.

Why is the new candidate for prime minister taking so long to decide who will receive these coveted slots? Obviously, she is seriously considering the advantages and disadvantages of each. Oh yes, and also, until Friday, two of them – MKs Elazar Stern and David Tsur – can legally split from Hatnuah and take with them millions of shekels in party funding. Could it be that Livni planted the hope in Stern and Tsur that they might be the selected ones, so they not consider splitting – and then, when Friday comes, it transpires that MK Amir Peretz has been chosen?

One thing is for sure – none of this story’s heroes has considered, for even a second, the idea of running in a party primary. That thing called running for election has gone out of fashion. Only a few years ago, when the new “stars” parachuted into politics, they would not have dared do things except by the right way. Defense Minister Moshe Ya’alon, Ami Ayalon, MK Shelly Yacimovich, former Likud ministers Dan Meridor and Benny Begin, MK Merav Michaeli, Pensioner Affairs Minister Uri Orbach and MK Miki Rosenthal – they all ran in primaries for a place on their party’s ticket. Today, no one would even consider the possibility.

Yoav Galant (a candidate for a number of parties), Prof. Manuel Trajtenberg (apparently not headed for Moshe Kahlon’s new Kulanu party) and Michael Oren (headed to Kahlon’s party, apparently) are on the way. And IDF Maj. Gen. (res.) Amos Yadlin (there is probably no party that can meet his expectations), former National Security Adviser Giora Eiland (who will apparently say no to Kahlon), Zvi Hauser (to Habayit Hayehudi?) and dozens of other ostensibly glittering names are negotiating with various parties, with two pointed provisos: An assured place on that faction’s Knesset slate, and a potential ministerial post. Any less and they won’t play.

Only mere mortals need run in primaries. For the first time, the Likud chairman has ring-fenced some places, while the chairman of Habayit Hayehudi has arranged assured places for the first time. Kahlon wrote his own party regulations, a la Yesh Atid chairman Yair Lapid, so that he alone decides who the candidates on his ticket will be, both for the 2015 Knesset and the one after that. As for Foreign Minister Avigdor Lieberman and Lapid – forget about it. In short, primaries are dead.

Yes, primaries have quite a few problems, but they are immeasurably preferable to omnipotent leaders who decide people’s political fates with a mere word. And by the way, this has not brought us better governance.

If our politicians have killed internal democracy within the parties, at least let them go one step further and announce that they are appointing experts as ministers, without reference to their presence or position on the faction ticket. If Lapid is omnipotent in his party, where did his commitment come from to appoint someone who, by her own admission, did not know at the time of her appointment about private medicine practiced in hospitals? In what world would Yael German be a minister and Prof. Roni Gamzu, a man with decades of experience in the health-care system, be the director general of that ministry? What connects Agriculture Minister Yair Shamir to his portfolio? His arbitrary placement on the Yisrael Beiteinu slate? Does Tourism Minister Uzi Landau really have a passion for that ministry?

Lapid, Kahlon and Lieberman will soon be presenting their slates. There will be many new faces there, sharing very little in common (except an oath of allegiance to their leader). Together, they will bring in between 30 and 40 Knesset members. The three of them have enough wiggle room in negotiations with the people they anoint to at least say to them, “Friends, don’t expect ministerial posts; when we get the portfolios, we’ll appoint the best people from the outside.” Gamzu would probably make an excellent health minister without having to pretend that he believes in the abilities of Lapid/Kahlon/Lieberman to be prime minister.

The article was published in Haaretz

התרגיל שעשתה לבני לשטרן ודוד צור

14 בדצמבר 2014
 

כחלק מעסקת החלומות שעשתה עם בוז'י הרצוג, קיבלה ציפי לבני שני מקומות ריאליים לכאורה ברשימת העבודה. המקומות הם שלה, אבל עד לרגע כתיבת המאמר הזה לבני עדיין לא הודיעה למי היא מייעדת את המקומות ומי מחבריה ל"תנועה" ייזרק לצד הדרך. למה לוקח למועמדת החדשה לראשות הממשלה כל כך הרבה זמן להחליט למי הולכים המקומות הנחשקים? מן הסתם, היא שוקלת בכובד ראש את היתרונות והחסרונות של כול אחד. אה, כן וגם עד יום שישי שניים מהם, אלעזר שטרן ודוד צור, יכלו על פי החוק להתפלג המשך לקרוא

המזכר הלא ייאמן של הפרקליטה על בורות החוקרים: תיק לחיאני – דנציגר

3 בדצמבר 2014
 

התחקיר שלנו הערב על הדרך בה התנהל התיק הפלילי נגד שופט ביהמ"ש העליון, יורם דנציגר, מתיימר להרים קצת את מהמכסה של הקופסה השחורה שנקראת מערכת אכיפת החוק.
בלי להמשיך להתפלצף, הנה קטע מדהים ממסמך פנימי, שכתבה פרקליטה בשם דנה נאמן מפרקליטות המשך לקרוא

בוגי נגד ביבי, המאבק על ראשות הליכוד – עוד תרחיש דימיוני

3 בדצמבר 2014
 

ישיבה בלשכת שר הבטחון, הבוקר.

היועץ הפוליטי, איציק: בוגי, אתה חייב לעשות משהו. כול הכתבים אומרים לי שהוא כבר מכר את הכיסא שלך לנפתלי בנט.

בוגי: ביבי הסתכל לי אתמול בעיניים ואמר לי חד משמעית – "אתה שר הבטחון גם בקדנציה הבאה. אתה מעלה על הדעת שאני אפקיר את הבטחון אצל נפתלי?"

עופר, יועץ התקשורת: ואתה מאמין לו?

בוגי: אה…

איציק: תשמע, הוא לא יהיה ראש ממשלה בקדנציה הבאה. תראה איזו התנפלות יש עליו. הוא עכשיו 22 מנדטים ועוד לא התחיל הקמפיין. כך או כך, אתה תאבד את המשרד. אם יהיה ראש ממשלה, הוא יהיה תלוי בבנט ובנט כבר אמר שהוא רוצה את תיק הבטחון. אם לא יהיה, אז בכלל אין על מה לדבר.

בוגי: אז מה אתה מציע?

איציק: תתמודד. תודיע על התמודדות מולו. פעילי הליכוד ימותו על זה. יש לו התנגדות עצומה מבפנים. זה יפיח חיים בכול הימין הליכודי, שכרגע זולג לבנט. התקשורת תאהב את זה. יש לך סיכוי אמיתי.

בוגי: אני לא בנוי לזה

עופר: בקדנציה הקודמת ידעת לחסל את ברק. ביבי רק עשה לך זובור עכשיו עם הרמטכ"ל.

בוגי: הוא יפטר גם אותי מיידית המשך לקרוא

אז היה או לא היה פוטש? האם לפיד ניסה להקים ממשלה חלופית?

2 בדצמבר 2014
 

לפי הכותרת הראשית של "ישראל היום" כל כך ברור שהיה ניסיון פוטש שלא צריך להוכיח את זה. זה ברור שרמה שנתניהו הציב דרישה ללפיד להפסיק עם החתרנות ומה שהכי יפה, שלפי הכותרת, לפיד סרב (להפסיק להיות חתרן). "ישראל היום" לא מייגע את עצמו, כידוע, בעניין המנדנד הזה שנקרא עובדות. ובכן, אני שומע את בכירי הליכוד והמפלגות הדתיות צורחים מתחת לכול מיקרופון שהיה ניסיון פוטש ושלפיד ניסה להקים ממשלה חלופית "אפילו אתמול בלילה" ואני סורק את מקורותיי ולא מוצא גרגר לעניין הזה. לפני שאתאר את חיפושיי, הקדמה קטנה:

אישית, אני לא חושב שזה היה בלתי לגיטימי מצד לפיד לנסות ונתניהו, שחתר נגד שרון בכול יום בקדנציה שלו תחתיו כשר אוצר, הוא בטח האחרון שיכול להטיף לו מוסר (כזכור, נתניהו הציב אולטימטום לשרון). עוד ראוי להזכיר שאני גם שרטטתי איזה תרחיש דימיוני בעניין, שיש כאלו שזוקפים לו תרומה כלשהי לליבוי אש הפרנויה בלשכת ראש הממשלה ("אם דרוקר כותב, אז בטח עפר שלח המשך לקרוא

העדות המסעירה של מאבחנת פסיכוטכנית לשעבר

26 בנובמבר 2014
 

כשעבדנו על תחקיר הקב"א ששודר לפני חודש ב"מקור" נדהמנו מדבר אחד – רמת המחוייבות של המאבחנות הפסיכומטריות לתפקידן. גם כאלו שסיימו מזמן לשרת ומבינות בדיעבד שזו לא השיטה הכי טובה למיין חיילים, שהיא עלולה לגרום נזק לשכבות חברתיות שלמות, גם אלו מעדיפות לשתוק, להיתלות במחקרים שהראו להם בצבא כמה זה עובד מצוין ובעיקר להיזכר כמה הן הרגישו בשירות מיוחדות וחשובות. אחרי השידור, אפילו הייתה עלינו התנפלות זוטא. כמה מאבחנות ממש התעצבנו ואנחנו, הדבר האחרון שחסר לנו בחיים, זה גם להסתבך עם מאבחנות פסיכוטכניות.

כל זה נכון עד שתשמעו את נטע ארנון שושני. מאבחנת פסיכוטכנית לשעבר, שסיימה את שירותה לפני 19 שנה, אבל זוכרת אותו היטב. מאז גם עשתה תואר שני בסוציולוגיה ועובדת על דוקטורט במגדר. לא ממש האישה שאתה רוצה לנפנף את עדותה הצידה. גם אין לה שום חשבונות לסגור. ההפך. היא זוכרת את שירותה הצבאי ממש לטובה, רק יודעת להסתכל עליו היום קצת אחרת. היא תספר למצלמה על הקשר המוזר בין שם המועמד לשירות ביטחון לציונים שהוא קיבל במבחני הקב"א, מי צפוי להישלח על ידי המאבחנת לקב"ן, מי יחזור משם נקי וטהור ומי יחזור עם חותמת של הקב"ן, היא תסביר מה התמריצים שעובדים על מאבחנות, מה רמת הפיקוח ואיך זה עובד. לא, לא מדובר בכיס של שחיתות. המאבחנות מנסות לעשות את עבודתן כהלכה ובאמת מדובר בטובות שבחיילות. זו פשוט השיטה שדפוקה.

בעקבות התחקיר הקודם לא קמה אף צעקה משמעותית של החיילים שנדפקו לאורך שנים ארוכות. כמה מהם כן פנו אלינו, בעקיפין או במישרין, אבל ממש לא רצו להתראיין. לחותמת 'האיכות' הצה"לית יש פשוט כוח גדול מדי. להגיד שדפקו אותי, זה להודות שיש לי קב"א נמוך. מטורף.

אולי עדותה של נטע ארנון שושני הערב ב"מקור" תניע אותם לפעולה. מומלץ בעיקר למזרחיים, עולי חבר העמים והומוסקסואליים, המשך לקרוא

תחקירו של איתי רום על יועצי התקשורת שיש להם רגל אצל הטייקונים ורגל ליד שרים נחשבים

19 בנובמבר 2014
 

היום נשדר ב"מקור" את תחקירו המושקע של איתי רום על תופעה מעצבנת במיוחד, שנציבות שירות המדינה נותנת לה יד ומשרד האוצר ומי לא. זה נוח לכולם. יועצי התקשורת הטובים בארץ מייעצים לשרים. פעם זה היה אסור, בשנים האחרונות מצאו מעקף. במקביל יועצי התקשורת הללו ממשיכים לייצג חברות גדולות, שבוודאי לא מתעצבנות יותר מדי מזה שיועץ התקשורת שלהם קרוב לשר. ככה עמירם פליישר קרוב קרוב לביבי ומשה דבי קרוב לשטייניץ ואלי קמיר ממשיך ללהטט במשרד הביטחון ועוד ועוד. הנה טור שכתב איתי לקראת הכתבה הערב:

העסקת יועצי תקשורת חיצוניים היא עניין רגיש במשרדי הממשלה. חלקם עובדים במקביל עם טייקוני המשק (כלומר מקדמים אינטרסים הפוכים לאלה של הממשלה), הם נחשפים למידע רגיש (שהלקוחות העסקיים שלהם היו שמחים לקבל), שרים רוצים שהיועצים ידאגו לפאר אותם באופן אישי (מה שאסור) – בקיצור, סיפור שלא חסרים בו מוקשים בכל הנוגע למינהל תקין. לפני מספר שנים החליטו באוצר לעשות סדר בתחום והקימו ועדה מיוחדת בחשב הכללי שכל בקשה של משרד ממשלתי להעסיק יחצ"ן חייבת את אישורה. האישור הזה, נכתב בנהלים, יינתן רק כשמדובר בצורך ממש חיוני וכשאין חשש לניגודי עניינים. במסגרת התחקיר עברנו על כל הפרוטוקולים של הוועדה בחמש השנים האחרונות, לבדוק מתי ניתן אישור ומתי לא. גילינו שהוועדה דנה ב-57 בקשות – ואשרה את כולן (אה, בעצם היתה בקשה אחת שנדחתה, אבל..אז הוגש ערעור, שהתקבל).

למשל, הוועדה אישרה למנהלת תנופה במשרד ראש הממשלה להעסיק  יחצ"ן עד שלהי 2013 ושילמה לו קרוב למיליון שקל בשלוש שנים. אמנם התקשורת כבר מזמן לא מסקרת את מפוני גוש קטיף וההתנתקות היתה לפני עשור, אבל במשרד ראש הממשלה הסבירו שזהו "אחד המקרים הנדירים" בהם מוצדקת העסקת יועץ חיצוני – והעניין אושר.

הלאה – במשרד האנרגיה לא חשו אף פעם צורך מיוחד בהעסקת יועץ תקשורת חיצוני מיוחד למגזר הרוסי. עד שנכנס לשם עוזי לנדאו, איש ישראל ביתנו. הוועדה באוצר אישרה, יצא מכרז והועסקה יועצת. זמן קצר אחרי שלנדאו עזב והוחלף בשר שאינו מישראל ביתנו – פתאום לא נדרש שם יועץ כזה, וההתקשרות הופסקה.

אגב, חלק מהמשרדים בכלל לא טורחים לבקש אישור להעסיק את היחצ"נים. נכון, הם חייבים לפי הנהלים – אבל אם אף אחד לא אוכף אותם, אפשר להסתדר גם ככה. משרד הפנים שכר לאחרונה את אייל ארד המשך לקרוא

Netanyahu’s 
dirty laundry

16 בנובמבר 2014
 

The washing machines in the Prime Minister’s Bureau are working overtime. Where did the head of the Shin Bet security service come from so suddenly, just when they had managed to get people to forget the nuisance of Operation Protective Edge? The launderers are determined that this must be squashed right now: “This is an ego war between organizations”; “Netanyahu the responsible adult will make peace between them”; “The head of the Shin Bet is exploding a bit with his ego” (that, apparently, has a kernel of truth to it).

The most important thing, so the spin has it, is to talk about January. Let’s see the head of the Shin Bet prove that he said something last January about “war” with Hamas.

It’s not for nothing that they have to work so hard in the Prime Minister’s Bureau. There’s a problem. They fooled the public and the media. And, worst of all, they fooled the security cabinet ministers. And it’s not for nothing that the Israel Defense Forces insists on bickering with the Shin Bet over what was said last January. The army finds it less comfortable to talk about what was said in April.

In April, everyone agrees, there was solid information that Hamas was planning a major terror strike that could turn into a conflict, and that it was getting ready for such a clash. And yet the IDF continued to tell the public that Hamas wanted calm (as the GOC Southern Command said in April).

Never mind the media – which it is legitimate to mislead in such circumstances. That’s also what they told the security cabinet ministers. They called them together in June over the abduction of the three teens, and sold them a major arrest sweep of Hamas operatives in the West Bank, including prisoners released in the 2011 Gilad Shalit swap.

But they somehow forgot to tell them there was information that Hamas was planning a major attack, and that it might not be so wise to ratchet up the tension, but instead plan for a clash, or even – perish the thought – try to prevent it.

To this day, the army insists Hamas did not want a conflict and was dragged into it, despite itself. When you ask how this lines up with the information about the planning of a major attack, the army answers: If only we could show you the information that proves it.

Well, there are people who can reveal the information. The subcommittee of the Knesset Foreign Affairs and Defense Committee is investigating Operation Protective Edge and is very aware of the questions – which are not simple ones – about the conduct of the prime minister. Naftali Bennett testified to the committee after sitting for hours in the Prime Minister’s Bureau with the minutes of the security cabinet meeting from Protective Edge, and copying the precise quotes with dates.

The prime minister certainly hopes committee chairman MK Zeev Elkin will know how to deal with it and silence MKs Eitan Cabel, Ofer Shelah, Aryeh Deri and their friends on the committee. Clearly, a media storm like this will make Elkin’s work much harder.

The minutes apparently show that the army did not speak to the security cabinet before Protective Edge about the attack tunnels in Gaza. And when they did, they said Hamas would be afraid to use them.

The comic interlude in this story is the state comptroller, who as usual decided to look into the matter. What isn’t he checking? He announced he would be scrutinizing the expenses of the Prime Minister’s Residence; the issue of public housing; El Al’s high prices; the decision-making process during Operation Protective Edge; and Foreign Minister Avigdor Lieberman’s trip to Vienna. Basically, he is “checking” anything that will get him a headline.

The questions about Netanyahu’s decisions are not simple: If he knew there was a real likelihood that Hamas was looking for a clash, why didn’t he try to prevent it? And if he wanted a clash, why didn’t he plan a surprise strike along the lines of the 2012 assassination of Ahmed Jabari, instead of a downhill slide toward it by way of an arrest sweep in the West Bank? Moreover, why were the civilian heads of security in the communities around the Gaza Strip fired just before Operation Protective Edge? And why, during the fighting, did an Iron Dome battery have to be taken from one intended for a foreign client, because there weren’t enough batteries?

מכונות הכביסה בלשכת נתניהו וצוק איתן

16 בנובמבר 2014
 

מכונות הכביסה בלשכת ראש הממשלה עובדות שעות נוספות. מאיפה בא לנו הראש שב״כ הזה עכשיו? עד שכבר הצלחנו להשכיח את כל הנדנוד הזה של "צוק איתן". טוב, נחושים הכובסים, צריך להרוג את זה ומהר. "זו מלחמת אגו בין הארגונים", "ביבי המבוגר האחראי המשך לקרוא