ארכיון: רביב דרוקר

בנט התותח חשף את הלו"ז שלו

12 בנובמבר 2014
 

לוח זמנים בנט

שיחק אותה שר הכלכלה, נפתלי בנט. עברו בקושי יומיים מאז שסיימתי לגדף אותו בבלוג על כך שלא חשף את הלו"ז שלו וגבה לבבו וככה וככה וכבר השר שלח את הלו"ז שלו, עם מינימום השחרות, המון מידע מעניין והראה שהסקרים עוד לא אטמו אותו לביקורת ומודעות עצמית. הלו"ז של בנט יותר מפורט כמעט מכול השרים האחרים. סחתיין.

לא היה לי זמן לעשות עיבוד מושכל של כל האינפורמציה שם, אבל ללא ספק קופצת לעין ארוחת הערב עם שלדון אדלסון המשך לקרוא

זה לא העיתוי לשדר תוכנית על רצח אבו חדיר? זה ממש העיתוי

12 בנובמבר 2014
 

האמת, לא חזינו את זה.

הערב תשודר ב"מקור" הכתבה של ישראל רוזנר ונאדר בגדסאר על רצח הנער הפלשתיני מוחמד אבו חדיר. לקראת הכתבה, הגיעו מיילים וטוקבקים: לא לשדר. מחלק אני מתעלם. אלו שרוצים שנתעסק רק בסבל היהודי ומה פתאום אתם מתעסקים בזה ששרפו נער פלשתיני. סוג התגובות האחר הוא זה שהפתיע אותי. תשדרו, אבל לא עכשיו. זה זרז לעוד מהומות. אל תעשו את זה. איכשהו, זה נראה לי הפוך. עיסוק ביקורתי של היהודים ברצח נער ערבי אמור להעביר מסר של פיוס לאוכלוסייה הערבית, לא? מה, עד הכתבה הם לא זכרו שזה קרה? רק אחרי שערוץ 10 יראה את זה, הם ייזכרו? יש גבול כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה של כולנו.

3 הערות שאני יצאתן איתן מהכתבה:

ראשית, איזה ציפיות נמוכות יש לנו מהמשטרה. המשך לקרוא

"ישראל היום" – עיתון או כלי תעמולה? אם היה עיתון, לא היה חושף מקור עיתונאי

11 בנובמבר 2014
 

מגיע איתן כבל למערכת "ישראל היום" ומביא חומר נגד יריבו במאבק על ראשות ההסתדרות, עופר עיני. לא הייתי בפגישה (שהוקלטה), אבל ברור שפגישות כאלו חסויות ונמצאות עמוק בתוך החיסיון העיתונאי. למי שלא סגור על עצמו, המשמעות היא שלכבל יש חסינות מלאה על עובדת היותו מוסר המידע. אסור לעיתונאי, במקרה זה צמרת "ישראל היום",לגלות את שמו. זה לא נתון לבחירתם. החיסיון הוא שלו. לא שלהם. אסור להם. נקודה. אפילו אם הם כועסים עליו מאוד, אסור להם לחשוף מקור. כמובן המשך לקרוא

נפתלי בנט ממשיך לצפצץ על החוק לפחות עד שביהמ"ש יתערב

10 בנובמבר 2014
 

אנשיו של נפתלי בנט הולכים זחוחים במסדרונות. ״פראיירים״, הם אומרים ״למה מסרתם את המידע לתנועה לחופש המידע? תראו איך חגגו עליכם שקניתם את זה ועשיתם את ההוא. אנחנו לא מסרנו כלום. מה יעשו לנו?״.

שר הכלכלה, מסוחרר לחלוטין, כנראה, מהסקרים המחמיאים, מי יכול עליו? ביבי שותק, משותק מפחד של התפרקות הקואליציה, עובר לסדר היום על אמירות מוטרפות של בנט נגד הממשלה, שמזמן היו צריכות להביא לפיטוריו. אז הקשקושים האלה על שקיפות יפגעו במנהיג הבית היהודי? אחרי שכול משרדיו לא מסרו את רשימת הספקים שלהם, השר גם לא העביר את הלו״ז שלו. למה שיעביר? מה זאת אומרת הציבור רוצה לדעת? הציבור הזה צריך לדעת שנמאס להסתתתר מאחורי בטונדות! שאנחנו התרענו על המנהרות! מה, זה לא קשור ללו״ז? אל תדאגו, הם יאכלו את זה ואם לא, תספרו להם שאין לי זמן להעביר את הלו״ז כי אני כל כך עסוק בבטחון ישראל, כלומר במריבות אינסופיות עם נתניהו, יעלון ואורי אריאל. חוץ מזה, אם יראו את הלו״ז שלי, עוד חלילה הם יראו כמה מעט אני משקיע בדברים החשובים.

בקרוב. תשיק התנועה לחופש המידע קמפיין המשך לקרוא

בעיות המס של שטיינמץ

9 בנובמבר 2014
 

בהקלטות המרתקות שהשמיעו ברוך קרא ואביעד גליקמן בערוץ 10 נשמע אהוד אולמרט אומר לשולה זקן שהוא עזר לחברו, הטייקון בני שטיינמץ בבעיות המס שלו מול רשות המיסים בישראל. אין לי מושג אם הוא עזר או לא עזר, אבל זו הדמנות מצויינת מבחינתנו להסב את תשומת הלב לאחד התחקירים הכי חזקים שעשינו, איתי רום ואני, ב"מקור", תחקיר שנבלע לצערנו מתחת לרדאר, אולי בגלל מורכבותו – ענייני מיסים וכו' – אולי מכיוון ששטיינמץ לא ממש מספיק ידוע בקהל הרחב (פה נמצא טקסט מלא שלו למי שאין לו כוח לראות וידאו)

התחקיר הראה המשך לקרוא

לקראת עוד קרב מכריע על קק"ל – חשיפת חלק ממסמך התקציב וכמה עורכי דין צריך לישיבת דירקטוריון אחת?

9 בנובמבר 2014
 

לפני כשבועיים התקיימה ישיבת דירקטוריון קרן קיימת לישראל. על הפרק – ביטול האמנה עם מדינת ישראל. קק"ל נזכרה, כזכור, שהיא בעצם חברה פרטית, נגמר העניין הזה של 'למען המדינה', עכשיו אנחנו ממקסמים את רווחינו. לא שבאמת ייצא משהו מהקשקוש על ביטול האמנה, אבל בקק"ל משלים את עצמם שזה יהווה שוט על המדינה, שלא תעביר חלילה את החוק, שירוקן אותה מרוב כספיה.
בישיבה נכחו כמה עורכי דין, מה זה כמה? יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר והרכש הנוצץ החדש של קק"ל, שלח עורך דין. דוד ליבאי, עוד שר משפטים לשעבר, גם הוא שחקן רכש חדש באימפריה של קק"ל, שלח גם הוא עורך דין. עו"ד אלון גלרט, לשעבר היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה ועורך דין קבוע של קק"ל במגוון נושאים, נכח בישיבה ויחד איתו עורך דין ממשרדו. עורך דין אהרון אברמוביץ', לשעבר מנכ"ל משרד המשפטים והחוץ, נכח אף הוא. גם איתו היה עורך דין ממשרדו וגם הוא עושה הרבה כסף מקק"ל במגוון עניינים. נדמה לי שנכח עוד עורך דין, אבל כבר שכחתי מי. כל אחד מעורכי הדין מתוגמל ב – 700-900 שקלים לשעה. ישיבת הדירקטוריון ארכה כמה שעות, המשך לקרוא

לפני שמתחילה ׳פרשת אייזנקוט׳

9 בנובמבר 2014
 

ושוב חוזר הניגון.
אלדד יניב כתב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה. אייזנקוט שיקר בעדותו הראשונה בפרשת הרפז. האם זה האיש הראוי לפקד על הצבא? תיכף ויינשטיין, כרגיל, יתחיל להסס. כל יום ילבה את 'הפרשה'. מיד אחר כך, מקהלת ה"פרשת הרפז היא הפרשה הכי חמורה שהייתה פה. חכו, חכו שהכול ייצא", תתעורר ודקה ורבע אחר כך, צה"ל עלול להפסיד את אחד האנשים עם הפוטנציאל הכי גדול פה להיות רמטכ"ל מעולה.

אני רוצה לדבר פחות על יכולות צבאיות. גם כאן יש לאייזנקוט לכאורה רזומה מרשים. כמפקד כוחות יהודה ושומרון הוא נחשב לגורם אפקטיבי במיוחד במלחמה בטרור והנמכת להבות האינתיפאדה. אני כותב 'לכאורה' כי בדרך כלל המיתוסים הצבאיים נוסח "חיסל את הטרור", לא שווים יותר מספין טוב בקמפיין פוליטי ובכול מקרה, לא על יכולותיו הצבאיות מותקף המועמד לרמטכ"לות.

באפריל 2001 נכנס צה"ל בראשות תת אלוף דאז יאיר נווה לבית חנון. זו נחשבה אז להפרת הריבונות הפלשתינית והאמריקנים כעסו. ישראל הבטיחה יציאה מידית, אבל המפקד בשטח, המועמד לרמטכ"ל היום, יאיר נווה, אמר לעיתונאים ש"נישאר ככל שנידרש, ימים, שבועות או חודשים". הדברים חוללו סערה לא קטנה. צה"ל נסוג, אבל נווה טען שלא ידע על ההתחייבות של לשכת ראש הממשלה לצאת מיד. המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, גדי אייזנקוט, אמר לעיתונאים – "נווה ידע על ההתחייבות. אני בעצמי אמרתי לו". זה לא היה נוח, זה בוודאי יצר מתיחות עם נווה, שהוצג כלא דובר אמת המשך לקרוא

כתב אישום כנגד מערכת החינוך הממלכתי דתי

5 בנובמבר 2014
 

באמת שלא התכוונו, אבל התחקיר על תיקצוב מערכת החינוך הפך לכתב אישום נגד מערכת החינוך הממלכתי – דתי, נגד הסרוגים.

יצאנו לדרך עם משהו אחר לגמרי. שמענו שמשרד החינוך עושה מדי שנה עבודה רצינית על התקציב של 400 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים. מגיע בקר מטעם המשרד, עובר על כול שעה במערכת שעות ורואה מי שילם עליה. חמדנו את העבודה וניסינו הן בהדלפות והן דרך בקשות חופש מידע. כלום לא עזר. משרד החינוך העביר מידע חלקי בלבד, שרק גירה אותנו עוד יותר. נערכנו כבר לעתור לביהמ"ש (בוא נגיד שאם ערוץ 10 היה פחות חנוק בתקציבו, היינו מגישים אותה זמן רב קודם) עד שבסוף שר החינוך, שי פירון (אני חושף את הפרט הזה בהסכמתו), פשוט אמר – טוב, תנו להם את זה.
המשך לקרוא

Why hasn't Netanyahu been ousted yet

2 בנובמבר 2014
 

How is one to explain the survival of Benjamin Netanyahu as prime minister for nearly six years, with the opposition unable to raise even one serious candidate to challenge him? Netanyahu is not really popular. Surveys indicate that the majority of the public is dissatisfied with his performance and wants him replaced. He heads a party [Likud] consisting of 18 Knesset members – the lowest number ever for a ruling party. He is not loved within his own party and his coalition partners don’t respect him. So how does he survive?

One reason is sheer luck.

Former IDF Chief of Staff Gabi Ashkenazi dug himself into a hole with his own hands in the ongoing Harpaz document affair. Former Prime Minister Ehud Olmert got bogged down in numerous criminal cases, and Ehud Barak preferred to stay close to the center of power (but not as its head), rather than risking being leader of the opposition. Justice Minister Tzipi Livni could not control her own Kadima party, while Ami Ayalon, the former head of the Shin Bet security service, never succeeded during his promising foray into politics.

A second reason is Netanyahu’s political skills. No one can deny them. He’s the one who used dirty tactics to entice members from Kadima to ditch Livni. Dirty but effective, since Livni’s authority as leader was seriously fractured. Netanyahu can also take much of the credit for passing the law (mainly the work of former Finance Minister Yuval Steinitz) calling for a cooling-off period for public figures prior to entering politics.

The law was originally designed to block former Chief of Staff Dan Halutz, but in retrospect it spared Netanyahu a bitter struggle with Ashkenazi in 2011. Netanyahu can also chalk up the achievement of keeping Barak on board by offering him a tempting deal that he could not walk away from.

The third reason – and the main one – relates to egos. The leaders of the three centrist-leftist parties aren’t capable of overcoming their own egos. Livni, Yair Lapid (Yesh Atid) and Shelly Yacimovich (Labor) could not agree in 2012 on a common candidate for prime minister.

These parties still haven’t been able to unite, even after Yacimovich was replaced by Isaac Herzog, thus wiping out any seeming differences between them.

Lapid, Livni and Herzog should have understood a long time ago that they have no chance of becoming prime minister on their own. Their decision to continue trying is cynical and egotistical. The situation on this side of the political map is so pathetic that one almost yearns for the days of power-hungry politicians like Shimon Peres and Barak, both of whom were only too willing to sacrifice people and principles in order to attain power.

Their heirs don’t even have to try hard. The opportunity is so glaring that one needs to be megalomaniac to miss it. Current polls give them a combined 25 seats in any new Knesset, far less than the 40 they now hold. Nevertheless, if they announced that they were uniting behind a single candidate, it is reasonable to assume that this person would have more MKs behind him than Netanyahu does, according to current surveys. That alone would make this person a serious contender.

Netanyahu has no real advantage over such a joint candidate with the ultra-Orthodox camp, or even with Yisrael Beiteinu leader Avigdor Lieberman. The only question is, who would fill this role? It could be former Shin Bet chief Yuval Diskin, who is patently unsuited for politics but has significant leadership potential. Following the success of Iron Dome, former Labor leader Amir Peretz looks different these days. It could even be Ashkenazi, assuming the criminal investigation against him is closed (and it will be).

There is no ideological justification for these three parties to abstain from putting forth a common candidate. If their leaders only rid themselves of their narcissistic delusions, they could end the tenure of this prime minister, who, in their own words, is causing so much damage.

The article was published in Haaretz