ארכיון: רביב דרוקר

הימין החדש – "המהלך הפוליטי המנוול ביותר"

31 בדצמבר 2018
 

"מפלגת הבית היהודי מודה לנפתלי בנט ואיילת שקד על 5 שנים של עשייה גדולה", איזו אצילות, מי היה מאמין – "אנו מאמינים שעוד נכונו להם גדולות ונצורות בהובלת מחנה הימין", הודעת הפרידה של "הבית היהודי" משני ראשיו הפורשים הייתה מופת של גדלות נפש. אה, סליחה, זה היה גועל נפש. מזכ"ל המפלגה, ניר אורבך, איש של בנט מלא מלא, שממשיך לשרת את פטרוניו גם כשהוא עדיין מקבל את משכורתו מהמפלגה שעומדת עכשיו בסכנת חיסול. כשאריק שרון פרש בראש מחנה של 14 ח"כים מהליכוד והקים את "קדימה", שאריות הליכוד הגיבו בברוטאליות. בצדק. המיזם של שרון העמיד את הליכוד בסכנת חיסול. הסטארט אפ החדש של בנט ושקד מנסה להשמיד את "הבית היהודי".

"זה המהלך הפוליטי המנוול ביותר שהיה כאן", אמר לי אתמול אחד מוותיקי ובכירי "הבית היהודי". אפשר להבין אותו. בנט ושקד עשו פה מהלך שקשה מאוד להצדיק אותו אידיאולוגית וכלכלית הוא מכוער במיוחד. אתמול יצא מכיוונם הטיעון שמה פתאום חובות ובכלל ה 21-22 מיליון שקלים שחייבת המפלגה הם סכום מופרז, זה הרבה פחות ובכלל, הם ירשו את כל החובות הללו. זו לא אמת. חובות "הבית היהודי", כשבנט נכנס עמדו על 12 מיליון שקלים. זה לא מעט ונבע מכך שבבחירות 2009 המפלגה קיבלה רק 3 מנדטים. בהנהגת בנט המפלגה צברה עוד ועוד חובות. נדמה היה שהוראות מבקר המדינה והמגבלות הכלכליות הן בקושי המלצה עבורו. פעם הוא הודה בשיחה סגורה שבקמפיין הראשון שלו הוא עבר במודע על הכללים כי ידע שרק ייקנס ומה זה כבר בשבילו קנס, עדיף להיבחר ואז לשלם. מאז שנבחר, המפלגה מכרה נכסים, אבל רק צברה חובות, בין השכר בגלל ההוצאות המוגזמות שכפה בנט, לרבות בתשלום ליועצים יקרים.

אין כמעט דו"ח מבקר מדינה שלא מתח ביקורת על הדרך בה בנט ניהל כספית את המפלגה. שוב ושוב הושתו עליה קנסות. בהזדמנות אחת הדברים הגיעו לשיא כאשר מבקר המדינה לא מצא אסמכתאות ל 8 מיליון שקלים שיצאו מחשבון המפלגה לצורך מימון בחירות. 8 מיליון שקלים! איך משלמים 8 מיליון שקלים בלי לקבל אסמכתא? רק אלוהי ("הבית היהודי") יודע. לפני הבחירות הקודמות, אגב, שאלתי את בנט על 8 המיליון הללו בשידור. בנט רתח. זה לא רלוונטי ומה פתאום אני שואל. אחרי השידור הוא העביר לי מסר. אתה מחפש אותנו, זה לא היה מקצועי.

המצב שנוצר עכשיו – בדומה למה שעשתה בזמנו ציפי לבני בפרישתה מ"קדימה" והקמת "התנועה" – זה שבנט ושקד עזבו בלי החובות, אבל הם כן יקבלו את מימון המפלגות שמגיע להם כסיעה חדשה (יחד עם שולי מועלם). בלי החובות, רק עם הכסף. מדהים. זה כמו פושט רגל, שמשאיר את הנושים שלו ברחוב, בעוד הוא מקים חברה חדשה ומתחיל לגייס כסף.

הטיעון של בנט ושקד שנועד להצדיק את פרישתם מפותל במיוחד. עד אתמול הם היו המפלגה ששומרת על נתניהו בימין. לפניהם הוא שחרר מחבלים, איתם לא. לפניהם הוא דיבר על 2 מדינות, איתם לא. היה לא מעט אמת בטיעון שלהם. ברגע אחד, פתאום, בגלל אולטימטום אחד שלא צלח, בנט ושקד הגיעו להארה שהם הגיעו לקצה גבול ההשפעה שלהם. איך זה נמדד? כיצד ניתן ללמוד מהתרסקות מביכה, שקשורה לאולטימטום שהם עצמם הציבו, על עוצמת ההשפעה שלהם בממשלה עתידית? ברור שאי אפשר. כל אידיוט מבין שהסיבה לפרישה היא שהם רוצים סוף סוף לבנות פלטפורמה שתאפשר להם להתמודד על ראשות הממשלה, אחרי שהחליטו (מזמן) שהמותג "הבית היהודי" לעולם לא יוכל לאפשר זאת. אז לא, אני בטח לא אזיל דמעה אם "הבית היהודי" ייכשלו בבחירות, אבל בבחירה בין "הימין החדש" הלכאורה מתון יותר ונטול חרד"לים ל"בית היהודי" הסמוטריצ'י, אני מוצא את עצמי קצת מתלבט. מזל שהם לא צריכים לבנות על הקול שלי.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

למרות כל חסרונותיו, לגנץ יש סיכוי אמיתי להתרומם

17 בדצמבר 2018
 

כשבני גנץ ונציגיו ניהלו את המו"מ על הצטרפותו לחברת "הממד החמישי" היה להם תנאי יוצא דופן. אסור לאף אחד לפרסם דברים שיפגעו בדימויו של הרמטכ"ל לשעבר. הגיוני שגנץ חרד לשמו הטוב, פחות שכיח לנסות לכלול את זה כתנאי במו"מ מסחרי. עכשיו, כשהחברה נסגרת, ספק אם חלק מהלכלוך לא ידבק ביו"ר שלה. רק לפני 4 חודשים סיפר גנץ בגאווה על החברה ותרומתו לה בראיון ל"גלובס": אני יכול להגיד לך מה זה עושה למישהו שהוא מקצועי בעולם הזה. הוא אומר: וואו!…לא עושים פה סיבוב רק כדי להרוויח כסף – מהסיפור הזה יהיו פחות פושעים ופחות טרוריסטים. נורא פשוט".

מה התרומה שאתה מביא?
"כיווני העשייה, קשרים, חשיפה לעולם ולמשקיעים. הכסף שהושקע לא הגיע לפה במקרה".

מה שמסתמן כמו כישלון עיסקי רק מאשש את מה שרוב מי שמכיר היטב את גנץ חושב עליו. איש מצוין, הגון, ישר, אבל מתקשה מאוד לקבל החלטות, ממש לא עשוי מהחומר שממנו אנחנו רגילים שראשי הממשלה שלנו עשויים. אלוף בדימוס אמר לי על גנץ: "האחרון שהייתי חושב עליו שהוא יכול להצליח בפוליטיקה". דיברתי עם הרבה קולגות של גנץ. רובם ככולם מכבדים אותו, מעריכים אותו ומטילים ספק עמוק אם הוא האיש שיכול לאתגר את בנימין נתניהו.

בעניין הזה אני קצת בדעת מיעוט.

לדעתי, אם היה נעשה היום סקר בקרב מצביעי מרכז שמאל שהיה מבקש מהם לדרג את עשרת השיקולים החשובים שלהם בהחלטה במי לבחור אז העדיפות העשירית הייתה – רק לא ביבי, התשיעית הייתה רק לא ביבי וגם השמינית והשביעית, עד למקום הראשון. הכיבוש, הפערים החברתיים, ההסתה וכל היתר חשובים, אבל אף אחד מהם לא ייכנס לעשרת המקומות הראשונים. בבחירות הקודמות המחנה הזה נתן 24 מנדטים לבוז'י הרצוג. כמה שבועות לפני הבחירות שאלתי את ראובן אדלר, האסטרטג של הרצוג: אתה לא קצת חושש להריץ מישהו כמו בוז'י? פוליטיקאי מוכשר והכול, אבל הוא לא ממש הוכיח פוטנציאל מנהיגותי. אדלר ענה שאם נזרוק עכשיו אבן מהחלון, מי שייפגע ממנה, עדיף על נתניהו. אדלר הלךבמודע רחוק מדי, אבל זה משקף במידה רבה את האנרגיות של מחנה המרכז שמאל. מי שיצטייר כאתגר כלשהו לנתניהו, יקפוץ.. השאר ישקעו. לגנץ – על כל מגרעותיו כמנהיג פוטנציאלי – יש המון מעלות כמועמד. רזומה נכון, עמדות ערטילאיות, נראה נפלא, מאמין באמת בפיוס ואחדות ולא פחות חשוב – הוא חדש, מהניילונים.

לגנץ יש סיכוי אמיתי לצבור מומנטום ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז שמאל. זה יגרום להצטמקות של לפיד ולחצי חיסול של גבאי. בוחרי "יש עתיד" וה"מחנה הציוני", על פי כמה סקרי עומק, פשוט לא כל כך מחוייבים למפלגותיהם. אין להם כרגע שום דבר אטרקטיבי יותר ללכת אליו. אם לדקה וחצי גנץ ייראה כמו איום על נתניהו, הם ירוצו אליו.

גנץ סופג עכשיו לא מעט ביקורת ובצדק על כך שהוא מתלבט אינסופי, על זה שהוא לא נגיש, אין לו עמדות, הוא ניהל שיחות עם יותר מדי מפלגות, אבל צריך לומר גם שכל כמה שזה לא מודל ראוי למנהיגות, זה מאוד חכם עבורו. אחד מהמקורבים שלו אמר לי שהוא יודע שהוא חייב לקפוץ רק ברגע האחרון כדי לשמור על זמן שחיקה מינימלי.

כמובן שכל הניתוח הפוליטי המבריק הזה תלוי בכך שגנץ לא יעשה טעויות מביכות. שלא יתחיל לבטא עמדות ימין, כמו שכתב יוסי ורטר בסוף השבוע. לבייס השמאלני נמאס כבר מכול המתחפשים למיניהם. גנץ, כרגע, הוא היחיד שמעביר 5-7 מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל. זה עדיין לא מייצר לו היתכנות להקים קואליציה בראשותו, אבל אם ישכיל לתת לקמפיינר מנוסה לנהל אותו, לשלוט בכול מה שיוצא לו מהפה, קשה ככל שזה יהיה לרמטכ"ל בדימוס, הוא יכול להוות אתגר לא פשוט עבור נתניהו.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

לפיד לא מושחת

3 בדצמבר 2018
 

לא נעים, אבל היד רועדת כשנותנים כותרת כזאת. דן מרגלית כתב מאמר ב 2006 תחת הכותרת "אולמרט לא מושחת". מאז הזכרתי את זה כמה פעמים. הוא לא אהב את זה. מצד שני, למושחתים האמיתיים יש אינטרס גדול בכך שכול הפוליטיקאים יצטיירו כמושחתים. אם כולם מושחתים, אז אף אחד לא מושחת.

נתניהו בעיקר ממקד את מאמציו בלנסות ללכלך את לפיד. יש לי הרבה ביקורת על לפיד. לא מעט ממנה נכתב גם כאן. בעיקר דוחה הניסיון שלו להתחפש למשהו אחר, ימני יותר, רגיש למסורת ישראל, שונא שמאלנים. כשלפיד תוקף בחריפות ארגוני זכויות אדם, אי אפשר שלא לקבל צמרמורת מעומק הציניות.

דבר אחד אף פעם לא הצלחתי למצוא על לפיד ונדמה לי שגם לא עמיתיי המשך לקרוא

פאינה הולכת כנראה ל 9-10 שנות מאסר, האם תדבר?

26 בנובמבר 2018
 

האם ייתכן ש 4 שנים לאחר חשיפתה, פרשת "ישראל ביתנו" מתחילה לרעוד מתחת לרגליים של איווט ליברמן? זה הרי אחד האבסורדים הכי מטורפים שהיו פה. פרשה שעיקרה הוא שיטה מושחתת ששררה במפלגה הכי ריכוזית בישראל. במפלגה בה לא זז עט מצד לצד, התברר שבאופן שיטתי נצבעים כספים קואליציוניים לטובת אותם גופים, שמוכנים להחזיר מתחת לשולחן כספים לטובת מי שראשי המפלגה חפצים ביקרם וכל הדבר הזה מתנהל בלי שיו"ר המפלגה יודע דבר. המשטרה אפילו לא זימנה לעדות את אביגדור ליברמן. לא ביקשו אפילו לשמוע ממנו איך בדרך כלל זה עבד, מה הוא חושב על מה שלכאורה עשו מקורביו האולטימטיביים פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי. המשך לקרוא

רק לא לבני

19 בנובמבר 2018
 

לקראת בחירות 2009 פרסם העיתונאי ארי שביט מאמר מדמם נגד המועמדת לראשות הממשלה, ציפי לבני. "יחסי אנוש רעים, לא מסוגלת לקבל החלטות, חלולה, דגל שחור של היעדר כשירות מתנפנף על בחירתה". חשבתי אז שזו דרך עיתונאית לא ראויה להביא את הביקורת. שביט נשען, לדבריו, על 12 עדים אנונימיים ובלי להביא רמזים לאינטרסים שלהם, גזר מסקנות מרחיקות לכת. עמיתי דאז, עפר שלח, תקף אז את שביט בחריפות שנדיר היה באותה תקופה לשמוע בין עיתונאים. עם זאת, מהיכרות לא רעה עם לבני, הבנתי בדיוק על מה שביט כותב.

בייאוש הקיים כיום מהיעדר אלטרנטיבה משמעותית לבנימין נתניהו, המשך לקרוא

חצי מט – הסיפור הפנטסטי על ההצעה למכור מסמכים שיפצחו את תיק ליברמן

19 בנובמבר 2018
 

לאורך שנים נלחשה במסדרונות השלטון הטענה שאביגדור ליברמן ניצל מכתב אישום, בין השאר כי ממשלת אוסטריה לא ממש שיתפה פעולה על משטרת ישראל. המשטרה הישראלית ביקשה מסמכים ממשטרת אוסטריה במסגרת אחת החקירות נגד ליברמן ולפי הטענה, המסמכים לא הועברו. לפי אותן לחישות, למיליארדר האוסטרי, מרטין שלאף, שמקורב לליברמן היו מהלכים בחלונות האוסטריים הגבוהים והוא הצליח בכוחותיו הפלאיים למנוע את העברת המסמכים. מעט על כוחותיו של שלאף הרגשתי על בשרי, כשהגעתי יחד עם הצלם יובל סייג עם מצלמה מתחת למשרדו ושלאף הצליח להזעיק 6 שוטרים כדי לסלק אותנו. תוכלו לראות את זה היום בתחקיר שנשדר ברוכי קרא, גלי גינת ואני, אבל הסיפור המדהים באמת קרה במאי 2010. אזרח ישראלי ואזרח אוסטרי נפגשו עם סנ"צ משה כחלון, נציג משטרת ישראל דאז במרכז אירופה. הם סיפרו לו סיפור יוצא דופן. הנה קטע נרחב מהמסמך שכתב כחלון בעקבות המפגש, מסמך שנציג הערב וזכה לכינוי HAF MAT: המשך לקרוא

ליברמן הצליח להפחיד אותם – ליברמן ניצח

18 בנובמבר 2018
 

הדרך בה נחקר ונסגר תיק ליברמן הגדול היא טיול בסמטאות הכי נוראיות של מערכת אכיפת החוק שלנו. רוב הפרקליטים והחוקרים שהשקיעו שנים בתיק הזה עשו עבודת קודש נגד כל הסיכויים. מה שנורא זה לא שהתיק לא הוגש לבית המשפט, אלא שככל שברוכי קרא, גלי גינת ואני העמקנו בתיחקור התיק הזה, התברר כמה ליברמן הצליח להטיל אימה על האנשים שיש להם הכי הרבה כוח במדינה. הנה כמה סיפורים מדכאים, שמתפרסמים ברובם כאן לראשונה. מחר תעסוק תוכנית פתיחת העונה של "המקור" בשלל התיקים של ליברמן לאורך 20 השנים האחרונות. המאמר הזה יעסוק רק בתיק הגדול האחרון, מה שנקרא תיק חברות הקש.

התיק הזה עסק בחשד שבמקביל להיות חבר כנסת ושר, ליברמן המשיך לקבל כספים רבים לחברות, שאף אחד לא ידע שהן עדיין בשליטתו. במשך תקופה ארוכה החקירה הייתה סמויה. ולקראת בחירות 2009 היא הפכה לגלויה. בסופו של דבר ב 2012 החליט היועהמ"ש יהודה ויינשטיין לסגור את התיק.

סיפור ראשון

עוד לפני שהחקירה הפכה לגלויה החוקרים זימנו לעדות את ירון מילר ז"ל, מנכ"ל חברת "השטיח המעופף" ומקורבו של ליברמן. כמה דקות אחרי שסיים את העדות והלך המשך לקרוא

ההמלצות בתיק הצוללות וכלי השיט – ה'זיכוי' למולכו

12 בנובמבר 2018
 

מיד לאחר שהמשטרה החליטה לא להמליץ על העמדתו לדין, פרסם עו"ד יצחק מולכו הודעה.  "הייתי סמוך ובטוח שהחקירה תיגמר בלא כלום. לא הייתה לי שום מעורבות בעניין שנבדק". ובכן, 'לא כלום' בהקשר שלו זה רחוק מהאמת שיש. למעשה, המסכת העובדתית שפרסמה המשטרה היא כתב אישום חריף כנגד מי ששימש במשך שנים שר החוץ בפועל של מדינת ישראל, השליח של ראש הממשלה לנושאים הכי רגישים ועדינים.

התברר שאם אתה שוכר את עו"ד שימרון, הוא מסוגל לסדר לך פגישה עם שותפו, עו"ד מולכו. המשך לקרוא

הספינים של עו"ד דוד שימרון וסניגורו

11 בנובמבר 2018
 

הקונספציה הפלילית לפיה המשטרה המליצה להעמיד לדין את עו"ד דוד שימרון הוא קונספציה לא קלה ומאוד לא שכיחה. כך הורשעו מאיר רבין ודני דנקנר בתיק תעשיות מלח (בניגוד לעמדתי, אגב), אבל מדובר במגדל מורכב. מלכתחילה חשבתי שיהיה קשה להעמיד לדין את שימרון. עורכי דין יכולים תמיד לטעון ששכר הטירחה שהם מקבלים הוא לא בגלל קשריהם והשימוש באותם קשרים, אלא בגלל כישוריהם. בתיקי אולמרט השונים הועמדו המון אנשים לדין. עו"ד אורי מסר לא הועמד לדין.

עם זאת, צריך לדייק כמה עובדות כי שימרון ועורך דינו, עמית חדד, מפזרים לא מעט ספינים. המשך לקרוא

לסדרות TRUE CRIME יש תפקיד חשוב, כל עוד הן עובדות בתחקיר, לא כמו "צל של אמת"

5 בנובמבר 2018
 

באוקטובר 1989 נחטף ונרצח במינסוטה ילד בן 11 בשם ג'ייקוב וטרלינג. הרצח הפך לטראומה לאומית והוא פוצח רק בספטמבר 2016. שנתיים אחרי הפיצוח הקרין השריף החדש במקום מצגת של שעה על איך נכשלנו בחקירה. החוקרים שמו בזמן אמת קו טלפון מיוחד בבית של ההורים. ידעונים, מכשפים, מהופנטים, מאחזי עיניים, שרלטנים ושוחרי טוב התקשרו. החוקרים האומללים טבעו בים האינפורמציה. כל הזמן הזה, הרוצח האמיתי היה מול העיניים שלהם. בזמן אמת, המשטרה חקרה אותו, עקבה אחריו ושחררה אותו.

הביקורת של השריף איששה אחד לאחד את מה שגילה הפודקאסט המופתי "IN THE DARK", שחקר את המקרה. לפודקאסטים וסדרות טלוויזיה יש מקום וחשיבות אמיתית. במובן הזה, "צל של אמת" על פרשת תאיר ראדה היא סופר לגיטימית. הבעיה איתה היא שבניגוד לרוב אחיותיה, שהתמקדו בחשיפת עובדות על המקרה עצמו, "צל של אמת" טענה שהיא עשתה משהו אחר. הגיעו אלינו קצוות חוט, אמרו היוצרים, נעביר אותם לעיתונאים.

הבטחתם גילויים חדשים בסדרה, נשאלה היוצרת מיקה תימור ב"ידיעות" עם יציאת "צל של אמת",  אבל תכלס, לא היו כאלה, נכון?

 מיקה: "הדבר שאני הכי מצטערת עליו הוא שהפרומו הבטיח גילויים חדשים". המשך לקרוא