בתקשורת זה תואר קצת בצבעים ורודים. פרש מסיבות אישיות, מאמין במרצ, תומך במרצ. במציאות זה היה קצת פחות ורוד. תמיד זה ככה.

זה התחיל בכישלון בבחירות לועידת מרצ. המשך לקרוא →

אתמול נלקח לחקירה מנכ"ל של תנועת נוער עולמית. הוא שוחרר אחרי החקירה. אותו מנכ"ל (עדיין אסור לפרסם את שמו בגלל החוק הדבילי, שאוסר לפרסם שמות חשודים במשך 48 שעות, כך שכולם יודעים מהאינטרנט מה השם ומכבדי החוק נראים כמו דינוזאורים מטומטמים) הוא גם מושא לתחקיר עתידי שלנו, בהקשר לקק"ל. המשטרה חושדת כי המנכ"ל סידר עבודה לבנה של פאינה קירשנבאום אצלו בתנועה (הוא כבר לא עובד שם) וכן סידר נסיעות בחינם לקירשנבאום ובני משפחה שלה לחו"ל. בתמורה, על פי החשד, פאינה סידרה לתנועה של המנכ"ל תקציבים גם מקק"ל, שנותנת מיליוני שקלים לתנועה הזאת.

אז כמה בני משפחה הצליחה פאינה, לפי החשד, לסדר בעבודה?

לבת אחת סודרה עבודה, שלא הייתה קיימת קודם לכן בקק"ל. קרן קיימת הקימה חברה כלכלית, שזה גם במקרה היה סידור עבודה נוח ומאוד מתגמל ליו"ר ועד העובדים הכוחני, גיל פנר. בחברה הזאת סידרו עבודה גם לבת שנעצרה לא מזמן.

לבת אחרת סודרת עבודה בארגון מגדלי הבקר.

לבעלה של הבת ממגדלי הבקר סידרו גם ג'וב, שלא היה קיים לפני כן, גם בקק"ל. הוא 'מתאם' בין קק"ל לתנועת "השומר החדש", שמקבלת הרבה מיליונים מקק"ל. איזה סוג של תיאום צריך, שמחייב אדם מיוחד בשביל זה? לקק"ל הפתרונים.

הבן, כאמור, הועסק באותה תנועת נוער עולמית ושאלתי היא – כמה עוד בני משפחה יש לפאינה קירשנבאום?

אי אפשר גם שלא לשים לב לעוד כמה מגיבורי הפרשה, שגם מככבים ברשימת המוטבים של קק"ל. עמותת "איילים" קיבלה 60 אלף שקלים מקק"ל, חלקם בעקבות תרומה של קק"ל בריטניה. קק"ל גם מחוייבת, כנראה, במיליונים רבים לכפר הסטודנטים של "איילים" בשדרות. כזכור, "איילים" היא חלק מהחקירה המשטרתית.

אגב, בתחקיר קק"ל המקורי שלנו החלטנו לא לפרסם העברה כספית של קק"ל לפרויקט החברתי שיזם איציק שמולי המשך לקרוא →

לפני כמה חודשים עשיתי טעות של מתחיל. קיבלתי טיפ שחברי כנסת של "הבית היהודי", שרים ועוזרים נמצאים במלון באילת על חשבון עמותה שנקראת מפעלות הציונות הדתית, שכינסה שם כנס מכובד. הפניתי שאילתה, אבל זה היה עדיין בעיצומו של סוף השבוע. השמועה פשטה במלון והעוזרים התחילו לרוץ (ממורמרים) עם כרטיסי אשראי לשלם את הכסף. מי זה מפעלות הציונות הדתית? כבר מגיע לזה. המשך לקרוא →

ביום שישי פורסם ב"ישראל היום" ראיון (ראיון נוסח "ישראל היום", בטח בשבוע לפני פריימריז בליכוד –  שאלות קשות מחוץ לתחום) עם יו"ר הקואליציה, זאב אלקין. יש כתם בעברו של מר אלקין. הריקוד המוזר שלו מהליכוד ל"קדימה" ובחזרה לליכוד. שמעתי כמה התייחסויות של אלקין לטנגו הזה בעבר, אבל התייחסות כמו זו שהוא נתן ביום שישי לא שמעתי בחיים, לא מאלקין והאמת, לא מאף פוליטיקאי אחר.

כמעט כל פוליטיקאי צריך לשלם איזשהו מחיר בדרכו למעמד בכיר. משה כחלון היה מכור לחברי מרכז הליכוד. ציפי לבני אפילו העזה למתוח ביקורת על טוהר מידות של פוליטיקאי אחר (ברק והעמותות), למרות שלא הורשע בדין (…) בקדנציה הראשונה שלה כחברת כנסת מהאופוזיציה.

לזאב אלקין הוצע יום אחד מקום משוריין ב"קדימה". הוא היה אמור לדחות את את ההצעה על הסף. אלקין היה לפני כן פעיל מרכזי במאבק נגד ההתנתקות. כאשר מועצת יש"ע הפעילה מטה בליכוד לשכנע את המתפקדים להצביע נגד ההתנתקות, אלקין היה ראש מטה העולים.

מי שהציע לו את הכיסא המשוריין הוא זה שביצע את ההתנתקות, אריאל שרון. אלקין היה אמור לטרוק לו את הטלפון. במקום זאת, הוא אמר 'כן'. אחר כך, שרון קרס ובא אהוד אולמרט. אולמרט הכריז בפומבי לפני הבחירות, שהוא ירצה ליישם 'התכנסות', כלומר אותה התנתקות רק בשטחי יהודה ושומרון. אולמרט עשה את זה כדי שכל בוחר ב"קדימה" יידע מה סדר היום של המפלגה. אלקין היה אמור לפרוש מ"קדימה" על הרקע הזה. הוא לא פרש. אחרי שהוא נכנס לכנסת, הוא התחיל לתפקד כמורד ב"קדימה" ולמעשה, כחבר כנסת נוסף של הליכוד, שממוקם בתוך מפלגת השלטון. עד לא מזמן הייתי כותב את המשפטים האחרונים בהסתייגות, כי הרי אני מאשים את אלקין בהתנהגות סופר נכלולית, אבל ראיון ביום שישי הוא פשוט התגאה בזה. לא ייאמן. הנה הציטוטים:

"נבחרתי לכנסת מטעם קדימה, אבל מהר מאוד הפכתי לח"כ ה 13 של הליכוד…על רקע ועידת אנאפוליס תקפתי את אולמרט חזיתית. באתי להפגנות של מועצת יש"ע והליכוד. הפכתי למורד לכל דבר…אחרי שלבני ניצחה את שאול מופז בפריימריז על ראשות קדימה, היא ניסתה להרכיב ממשלה והמפתח היה ש"ס. לי כבר שנתיים היה ציר עם נתניהו, סודי אבל אינטנסיבי. נפגשנו בחשאי בכל מיני מקומות. ש"ס אמרו שהם מוכנים להגיד ללבני 'לא' לממשלה, אבל בתנאי שיהיה ודאי שאין לה ממשלה בלעדיהם. הסכנה, לדעתי, הייתה שהיא תרכיב ממשלה עם תמיכה מבחוץ של הערבים. המשך לקרוא →

בטח שמעתם את התגובה המהדהדת של המועמד לראשות הממשלה, יצחק הרצוג, על חקירת השחיתות הענקית ב״ישראל ביתנו״. מי לא שמע. גם מיותר לשעמם אתכם בחזרה על האמירות החדות של המועמדת לראשות הממשלה, ציפי לבני, בעניין הזה. לא מפתיע. היא תמיד הייתה בצד של טוהר המידות, עוד מהתקופה שגמגמה את עצמה לדעת מול חקירות אריאל שרון ואהוד אולמרט. חזקת הנוחות, אה, החפות, אתם יודעים.

וכחלון? אח, איזו תשוקה לבער את השחיתות ולשנות את השיטה הרקובה הזאת מהיסוד היה במבט (המבוהל) שלו, כשהוא נשאל בעניין הזה ביום רביעי. יומיים לאחר מכן, אביר המשך לקרוא →

עמותה מוזרה, 'שישי ישראלי' שמה, החליטה שיש לה יותר מדי כסף בחיים ושמה, לפי הפרסומים, 5 מיליון שקלים על מסע פרסום, שנועד לעודד אותנו לערוך סעודות שבת יהודיות עם הקידוש והכול. בפרסומות מוצגת האנטי תיזה לסעודת השבת בדמות המשפחה החילונית המנוכרת והמגעילה: הילד הורס את המחשב, האחות שופכת את הקורנפלקס וכול שאר בני המשפחה עמוק בתוך הטלפונים הניידים. קמה 'סערה', שזה אומר, כמובן, שאיזה ארגון חילוני שלח קומוניקט למערכת והיחצ"נית ליוותה אותו בטלפון שלא ישכחו להכניס את הציטוט מהמנכ"ל.

'הסערה' טילטלה את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שבטח ערכה איזו ישיבת חירום ובסופה יצאה עם הבשורה – נסיר את הפרסומת, אבל רק אם יגיעו תלונות מהציבור.

אז ככה: אם יש לי השפעה על שלושה וחצי אנשים, אני מתחנן – אל תשלחו שום תלונה. שישדרו את הפרסומת המפגרת, עד שייגמר להם הכסף.

לפני הכול, העניין הזה שהרשות השנייה עוד פוסלת פרסומות, כדי להגן על רגשותינו הפגיעים, זה כאילו מישהו הקפיא את האנשים האלה אי שם בשנות השבעים, יחד עם הצנזורה על סרטים והאנטי מחיקון. לא מזמן הרשות השנייה הורידה פרסומת של "ישראל היום". עוד המשך לקרוא →

As part of the dream deal that Hatnuah chairwoman MK Tzipi Livni struck with Labor chairman MK Isaac Herzog last week, Livni received places high enough on the joint slate for her faction to have a reasonable chance of securing Knesset seats. But by press time last night, Livni had yet to say for whom these seats would be reserved, and who in Hatnuah would be cast aside.

Why is the new candidate for prime minister taking so long to decide who will receive these coveted slots? Obviously, she is seriously considering the advantages and disadvantages of each. Oh yes, and also, until Friday, two of them – MKs Elazar Stern and David Tsur – can legally split from Hatnuah and take with them millions of shekels in party funding. Could it be that Livni planted the hope in Stern and Tsur that they might be the selected ones, so they not consider splitting – and then, when Friday comes, it transpires that MK Amir Peretz has been chosen?

One thing is for sure – none of this story’s heroes has considered, for even a second, the idea of running in a party primary. That thing called running for election has gone out of fashion. Only a few years ago, when the new “stars” parachuted into politics, they would not have dared do things except by the right way. Defense Minister Moshe Ya’alon, Ami Ayalon, MK Shelly Yacimovich, former Likud ministers Dan Meridor and Benny Begin, MK Merav Michaeli, Pensioner Affairs Minister Uri Orbach and MK Miki Rosenthal – they all ran in primaries for a place on their party’s ticket. Today, no one would even consider the possibility.

Yoav Galant (a candidate for a number of parties), Prof. Manuel Trajtenberg (apparently not headed for Moshe Kahlon’s new Kulanu party) and Michael Oren (headed to Kahlon’s party, apparently) are on the way. And IDF Maj. Gen. (res.) Amos Yadlin (there is probably no party that can meet his expectations), former National Security Adviser Giora Eiland (who will apparently say no to Kahlon), Zvi Hauser (to Habayit Hayehudi?) and dozens of other ostensibly glittering names are negotiating with various parties, with two pointed provisos: An assured place on that faction’s Knesset slate, and a potential ministerial post. Any less and they won’t play.

Only mere mortals need run in primaries. For the first time, the Likud chairman has ring-fenced some places, while the chairman of Habayit Hayehudi has arranged assured places for the first time. Kahlon wrote his own party regulations, a la Yesh Atid chairman Yair Lapid, so that he alone decides who the candidates on his ticket will be, both for the 2015 Knesset and the one after that. As for Foreign Minister Avigdor Lieberman and Lapid – forget about it. In short, primaries are dead.

Yes, primaries have quite a few problems, but they are immeasurably preferable to omnipotent leaders who decide people’s political fates with a mere word. And by the way, this has not brought us better governance.

If our politicians have killed internal democracy within the parties, at least let them go one step further and announce that they are appointing experts as ministers, without reference to their presence or position on the faction ticket. If Lapid is omnipotent in his party, where did his commitment come from to appoint someone who, by her own admission, did not know at the time of her appointment about private medicine practiced in hospitals? In what world would Yael German be a minister and Prof. Roni Gamzu, a man with decades of experience in the health-care system, be the director general of that ministry? What connects Agriculture Minister Yair Shamir to his portfolio? His arbitrary placement on the Yisrael Beiteinu slate? Does Tourism Minister Uzi Landau really have a passion for that ministry?

Lapid, Kahlon and Lieberman will soon be presenting their slates. There will be many new faces there, sharing very little in common (except an oath of allegiance to their leader). Together, they will bring in between 30 and 40 Knesset members. The three of them have enough wiggle room in negotiations with the people they anoint to at least say to them, “Friends, don’t expect ministerial posts; when we get the portfolios, we’ll appoint the best people from the outside.” Gamzu would probably make an excellent health minister without having to pretend that he believes in the abilities of Lapid/Kahlon/Lieberman to be prime minister.

The article was published in Haaretz

כחלק מעסקת החלומות שעשתה עם בוז'י הרצוג, קיבלה ציפי לבני שני מקומות ריאליים לכאורה ברשימת העבודה. המקומות הם שלה, אבל עד לרגע כתיבת המאמר הזה לבני עדיין לא הודיעה למי היא מייעדת את המקומות ומי מחבריה ל"תנועה" ייזרק לצד הדרך. למה לוקח למועמדת החדשה לראשות הממשלה כל כך הרבה זמן להחליט למי הולכים המקומות הנחשקים? מן הסתם, היא שוקלת בכובד ראש את היתרונות והחסרונות של כול אחד. אה, כן וגם עד יום שישי שניים מהם, אלעזר שטרן ודוד צור, יכלו על פי החוק להתפלג המשך לקרוא →

התחקיר שלנו הערב על הדרך בה התנהל התיק הפלילי נגד שופט ביהמ"ש העליון, יורם דנציגר, מתיימר להרים קצת את מהמכסה של הקופסה השחורה שנקראת מערכת אכיפת החוק.
בלי להמשיך להתפלצף, הנה קטע מדהים ממסמך פנימי, שכתבה פרקליטה בשם דנה נאמן מפרקליטות המשך לקרוא →