ארכיון: רביב דרוקר

לא כולם מאבדים את עמוד השדרה כשהם נכנסים לכנסת – המקרה של משה מזרחי

10 במאי 2014
 

לפני כשנה וחצי עבדתי על תחקיר "ישראל היום". חיפשתי בנרות מרואיינים. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. מי רוצה להסתבך עם העיתון הנפוץ במדינה. שמעתי ממקורותיי שמאמרים של מזרחי לעיתון צונזרו, שהוא עזב את מעמדו כבעל טור בעיתון בטריקת דלת. החלטתי לנסות את מזלי. היה לי ברור שמזרחי לא יסכים. הוא כבר היה בתוך הפוליטיקה ועוד לא נולד הפוליטיקאי המשוגע שיתראיין למצלמה נגד עיתון, שלא ירד עליו בכלל (רק שינה את מאמריו). מזרחי הסכים להתראיין. הוא הודה שזה לא חכם מבחינתו, אפילו משוגע, אבל זה מזרחי. הוא התראיין ואמר הכול, כאילו אין מחר. סיכמנו שאעביר לו את הראיון שלו, אחרי שאערוך אותו. העברתי. חששתי שהוא יבקש לשנות, לרכך, לבחור משפט אחר. מילה לא שמעתי ממנו. עד היום.

בקמפיין הבחירות בין שלי יחימוביץ לבוז'י הרצוג, מזרחי תמך בשלי. רוב חברי הכנסת תמכו ביחימוביץ', אבל כול מי שתמך בה, השאיר גשרים פתוחים עם הצד השני. ברור. פוליטיקה.  מזרחי לא רואה בעיניים. הוא פרסם סטטוסים בפייסבוק שהכאיבו לבוז'י במקומות הכי כואבים, שלטון החוק, ריצתו להתחבק עם מי שהתנהגותו לא ראויה לאיש ציבור, ישיבתו בממשלת ברק, הוא יותר מרמז לפרשת העמותות ושתיקתו של הרצוג בה. למיטב ידיעתי, יחימוביץ' אפילו לא ביקשה ממנו את זה. הוא התאבד מרצונו הטוב והחופשי. אם בוז'י ייכנס לממשלת נתניהו, הוא בטח יזכור את זה למזרחי.

מחר תעלה הצעת חוק של מזרחי לועדת שרים לענייני חקיקה. הפעם ראש אגף החקירות לשעבר רוצה להחיל על קק"ל את חוק חופש המידע. אין אף חבר כנסת במפלגת העבודה שהעז לצאת נגד קרן קיימת. יו"ר קרן קיימת, אפי שטנצלר,  בא ממפלגת העבודה. לפני איזה חודש שטנצלר, שכבר ידע על התחקיר, כמובן, לקח את רוב חברי סיעת העבודה לסיור תעמולה, עם תמונות מפרגנות. אפילו אנשים ישרים וראויים כמו איתן כבל המשך לקרוא

השקרים של שלומי לחיאני

8 במאי 2014
 

לפני קצת יותר משש שנים עמד להתפרסם דו״ח מבקר המדינה על שלומי לחיאני. היו עוד גיבורים בדו״ח, אבל לחיאני האפיל על כולם בעיקר בזכות העובדה שאמא שלו מונתה בלי כישורים למנהלת במחלקת הגיל הרך בעירייה. עפר שלח ואני הגשנו אז את ״שישי״. אמרנו למה שלא נלך לראיין את לחיאני על הדו״ח. הטיוטה הייתה כבר בידינו, מישהו אחר עשה בשבילנו את התחקיר, תוך ימים זה עמד להתפרסם, למה לא.

הלכתי לראיין את לחיאני לבד. שלח ולחיאני היו אז בקשרי ידידות, כנראה תוצאה של החברות הקרובה בין לחיאני ליאיר לפיד (חברו של לחיאני). בלילה לפני, אחרי חצות, הגיע אליי טלפון של מישהו מעיריית בת ים. ״רק שתדע שמחליפים עכשיו את השלטים במחלקה של אמא של לחיאני ושמים שלט חדש שתראו שהיא לא מנהלת״.

בבוקר פגשתי את פצצה הכריזמה שנקראת שלומי לחיאני. הוא הפעיל עליי את כל קסמיו, לקח אותי לסיור בעיר, ישבנו ביחד באיזו כיתת בי״ס יסודי, שלומי לקח אותי לאיזה בית קפה חמוד, שאל אותי על עצמי, נתן לי כבוד, צ׳אפחות, מחמאות, עקיצות קטנות, תוך שעה אתה מרגיש שהוא אח שלך.
– ״שלומי, מה אתה אומר שניסע למחלקה בה אמא שלך עובדת?״.
– ״בטח, בכיף״.

הגענו עם צוות הצילום למחלקה המשך לקרוא

נחום ברנע מסיים סלטה מרהיבה לאחור

6 במאי 2014
 

רק לפני קצת יותר משבוע סיפר לנו הכותב הבכיר של "ידיעות אחרונות", בנימה יודעת הכול שמאפיינת אותו, שהדיו בעט של אבו מאזן יבש, שפעם אחר פעם אבו מאזן בורח מהחלטות קשות, כולל בסבב המו"מ הזה. ברנע ידע לספר שבסיבוב הזה נתניהו גילה יותר גמישות מאשר אבו מאזן.

כלל יסודי בעיתונות אומר שאתה צריך לייחס אינפורמציה למקור שהעביר לך אותה. ברנע מעולם לא ראה את עצמו כפוף לכלל הזה ובכך כרה לעצמו את הבור.

באמצע השבוע שעבר ברנע כתב עוד מאמר על התפוצצות המו"מ, אבל הפעם הפוך בתכלית. שוב, בנימה יודעת כול, בלי לייחס, הוא הטיל את מרב האחריות לכשלון על נתניהו וממשלתו, הבנייה בהתנחלויות וחוסר הגמישות בעמדות. ברנע לא ציין שרק כמה ימים לפני כן הוא זרק הכול על אבו מאזן. מן הסתם, אף אחד כבר לא זוכר.

ביום שישי האחרון התברר איך קרה המהפך. ברנע פרסם דברים שאמר לו בכיר אמריקני, נקרא לו לשם הנוחות בלבד 'מרטין'. ובכן, 'מרטין' אמר לברנע (אני מנחש שהוא אמר לו את זה יום לפני המאמר באמצע השבוע וזה מה שהביא את התפנית).

הנה קטע ממה שכתב ברנע ביום שישי:

('מרטין' אומר לו)"לא נכון מה שטענו אצלכם, שאבו מאזן ברח מהחלטות. הוא לא ברח. הוא פשוט נגעל".

ציפי לבני, אמרתי, טענה לאחר הפיצוץ שאבו מאזן לא זז אינץ' אחד מעמדותיו הידועות, בזמן שנתניהו גילה גמישות. "נכון שנתניהו זז", אמרו ('מרטין'). "אבל הוא לא זז יותר מאינץ' ואנחנו היינו צריכים להשקיע בזה מאמץ אדיר. כשניסינו להזיז את אבו מאזן, לא הצלחנו. כמו שאמרנו, הוא נסגר, ננעל. עשיתי המון ויתורים, הוא אמר."

אילו ויתורים, שאלתי.

"הוא הסכים למדינה מפורזת, הוא הסכים להתוות את הגבול כך ש – 80 אחוזים מהמתנחלים יהיו בשטח ישראל, הוא הסכים שישראל תמשיך להחזיק בשטחי ביטחון (הכוונה בעיקר לבקעת הירדן – נ"ב) במשך חמש שנים, אחר כך תחליף אותה ארה"ב…הוא הסכים גם שהשכונות היהודיות במזרח ירושלים יישארו בריבונות ישראל והסכים שהשיבה של פלסטינים לישראל תהיה תלויה ברצונה של ממשלת ישראל. ישראל לא תוצף בפליטים, התחייב"

כמה הערות:

1. ברנע כותב ש'מרטין' אומר לו: לא נכון מה שטענו אצלכם. מי טען? סבתא שלי? ברנע טען. למה הוא לא מזכיר את זה לקוראיו? מתעמת עם טענת 'מרטין'? המשך לקרוא

למה אורי אריאל תומך כל כך בקק"ל פתאום? חשיפת הכספים שמעבירה קק"ל ליש"ע

4 במאי 2014
 

ממש לא מזמן נחשב אורי אריאל, שר השיכון, לאויב המושבע של קרן קיימת לישראל. אחרי כניסתו לתפקיד הוא הדיח את ראשי קק"ל ממועצת מקרקעי ישראל.  מקורביו דיברו על כך שאם קק"ל לא תעביר מקופתה השמנה איזה מיליארד שקל לטובת 'הסרת חסמים', אז המדינה עשויה לפעול כדי לבטל את הטבות המס הנדיבות מהן נהנית קק"ל (סיפור גדול בפני עצמו). מנכ"ל משרדו, שלמה בן אליהו, בכלל נחשב למילה מגונה במסדרונות קק"ל, עד כדי כך שהקרן לא העבירה לו את שכר הטרחה שלו על השתתפותו באיזה צוות בדיקה, שהם מינו לפני שהוא הפך למנכ"ל משרד השיכון.

ופתאום, אורי אריאל הוא המגן הגדול ביותר של קק"ל. לפחות מפני מבקר המדינה. איך זה קרה? יכול אריאל לטעון – כן, היו לי טענות כלפי קק"ל (דוברו של אריאל אמר לי אחרי פרסום התחקיר על הקרן ב"מקור" שהשר ביקש לשריין לו שעות בלו"ז לראות את התחקיר), אבל זה לא אומר שצריך חלילה להכניס לשם את קלגסי משרד מבקר המדינה. מה הם עלולים חלילה לגלות?

אני לא רוצה לטעון שאריאל טוען מה שהוא טוען כי קק"ל היא זרוע חשאית, שמשקיעה הרבה כסף בשטחים, שומו שמיים, לא, אין קשר, אבל קק"ל שמה הרבה כסף בשטחים. לא צריך אישור ועדת כספים, יריב אופנהיימר לא מנדנד והתקשורת לא כותבת על זה. מספיק טלפון אחד לשטנצלר (יו"ר קק"ל) ויהיה בסדר.

אני מצרף כאן מסמך פנימי המשך לקרוא

יום ראשון – ועדת השרים לחקיקה דנה בקק"ל

1 במאי 2014
 

אז האם הפוליטיקאים יעזו לפגוע בקופה הקטנה שלהם? האם יהיו אמיצים דיים כדי להפנות את הגב למיטיביהם, אפי שטנצלר ואלי אפללו? ראשי קק"ל שפכו כסף כמו משוגעים בחודשים האחרונים על יעדים הקרובים לליבם של הפוליטיקאים. הליכוד קיבל, ישראל ביתנו קיבלו, הבית היהודי קיבלו (בני עקיבא ועוד). מה הסיכוי שהם יצביעו בעד הצעתה של שרת המשפטים ציפי לבני ביום ראשון ויכפיפו את קק"ל למבקר המדינה? מכמות החומרים שמגיעה אליי, מבקר המדינה יוכל לכתוב ספר על הארגון הזה, לא דו"ח.

לא צריך לתלות תקוות גדולות בישיבה ביום ראשון. ראשית, קק"ל כידוע ערוכה טוב ללחוץ על פוליטיקאים. היא משלמת ביד נדיבה ללוביסטים (עליזה גורן ותומר עמיר), יש הרבה עורכי דין, שמקורבים למערכת הפוליטית, שמקבלים ממנה המון כסף, בקיצור, יש המון מנופי לחץ. אז  אומנם "יש עתיד" קצת התרככו, בכל זאת הם לא חלק מהחגיגה ואולי יתמכו בהצעת החוק, אבל כנראה שעכשיו אורי אריאל, שר השיכון, עד לא מזמן המתנגד הגדול ביותר למה שקורה בקק"ל, כנראה שהוא שינה צד. אולי זה בגלל המו"מ הלא נגמר שבו הוא מנסה לקחת מקק"ל מיליארד וחצי שקלים ל"הסרת חסמים", אולי סיבות אחרות, אבל אריאל כבר לא ממש בצד השני. המשך לקרוא

תיק סילבן שלום – הקמפיין הצליח

30 באפריל 2014
 

עם אחת ה'מתלוננות' הצלחתי לדבר. אני כותב מתלוננת בגרשיים, כי היא לא התלוננה בשום מקום ולא שמעתי את פרטי הפרטים של מה שקרה לה לכאורה עם השר שלום (רק בכותרות). בוודאי ששיחות טלפון קצרות לא מאפשרות באמת לשפוט את אמינות הדברים, אבל אני משוכנע שהיא לא ממציאה דבר. מה שחשוב הוא שהיא ידעה לנמק מצוין את הסיבה שלא התלוננה. היא התלבטה, זו לא הייתה החלטה אוטומטית, אבל היא ראתה מה קרה למ', שהתלוננה ראשונה (על מעשה שלכאורה אירוע בחדר מלון בירושלים לפני 15 שנה) ולמתלוננות בתיקים קודמים והיא פשוט לא רוצה לגמור את החיים שלה על הפרשה הזאת. "היית ממליץ לאשתך להתלונן, אם הייתה במצבי?", היא שאלה. נתקעתי. ממש ממש לא בטוח שהייתי היום ממליץ לענת זוגתי להתלונן. כשאתה קורא את סימה קדמון תוקפת קשות את מ' ואורלי וילנאי מתייצבת לצד שלום מיד בהתחלה ורואה מה קרה לאורלי אינס ולאורלי רביבו, אתה ממש מתקשה להגיד מהבטן "בטח, תלכי להתלונן, הטובים ינצחו".

במובן הזה, הסיפור הזה של הטרדות מיניות הפך להיות כמו מלחמה גרעינית. מאזן ההרתעה לפני הגשת תלונה הוא עצום (רביבו לא רצתה להתלונן, אודליה כרמון לא התלוננה, א' ממשרד התחבורה לא התלוננה, אורלי אינס לא התלוננה נגד בר לב – כולן נגררו להגיש תלונה, כל אחת בדרך אחרת), כי אם יש תלונה, שני הצדדים מושמדים. אמרתי לאישה שדיברתי איתה – לא יודע. לא יודע מה הייתי אומר לזוגתי. בשיחה מאוחרת יותר אמרתי לה – לדעתי, הדרך היחידה להתלונן באמת היא בפנים גלויות, עם השם והפרטים. לשדר כוח, לא חולשה. אחרי זה חשבתי שוב על הפתרון הגאוני (והגברי) שלי. יש לפחות שתי עיתונאיות חזקות, שמעורבות בפרשה. המשך לקרוא

עתירה לבג"צ – "לחצים פוליטיים במשרד התקשורת וברשות השנייה לסייע לדוד בן בסט"

30 באפריל 2014
 

בעבר פרסמתי תחקיר על ההתנהגות המשונה למדי של משרד התקשורת והרשות השנייה, שאפשרו במשך שנים לתחנות רדיו אזוריות להקים עוד תחנות חדשות בלי מכרז ובניגוד לכאורה לחוק (אני כותב 'לכאורה' כי הטירוף הגיע לרמה כזאת שמועצת הרשות השנייה ניסתה להלבין פרקטיקה לא חוקית באמצעות נוהל מוזר).

עוד יותר מעניין – אלו שקיבלו היתר לזה הם בעלי תחנות עם קשרים פוליטיים אמיצים, בראש וראשונה, בעל תחנות הרדיו האזוריות, דוד בן בסט, שמפעיל (גם) תחנה כזאת ברוסית כבר 13 שנה, תוך שהוא צובר בגללה השפעה פוליטית ויתרונות כלכליים וכל פקידי משרד התקשורת והרשות השנייה יושבים ושותקים.

גם כשמבקר משרד התקשורת האמיץ (אלון זולר) כבר כתב דו"ח חריף בפרשה, לא הפסיקה שתיקת הכבשים. האם שרי התקשורת לדורותיהם עמדו מאחורי זה, בגלל קשריו הפוליטיים של בן בסט, או שהפקידות הכנועה החליטה ביוזמתה לא לעשות דבר?

היום הוגשה עתירה סופר מעניינת לבג"צ על ידי תחנת רדיו שמתחרה עם בן בסט, רדיו תשעים באזור נתניה. האחים אורגד, בעלי התחנה רצו גם הם להקים כך סתם עוד תחנת רדיו ברוסית על חשבון התדר לשיפור קליטה שהם קיבלו. אם רדיו חיפה עושה את זה ורדיו דרום (צביקה שלום, אחיו של סילבן), למה לא אנחנו? משום מה הם לא קיבלו את אותו יחס, שקיבלו התחנות האחרות. הנה כמה פסקאות מהעתירה, שהוגשה על ידי עו"ד ברק בר שלום:

בחודש מאי 2013 קיימו העותרת והח"מ פגישה בעניין עם יועמ"ש הרשות, עו"ד הלה שמיר. במסגרתה ציין מנכ"ל העותרת את הראיות המצביעות על חשד כבד ללחצים פסולים שהופעלו על הרשות בעניינה של מרשתנו מצד בעלי אינטרסים שונים, לרבות הודאה מפורשת בעניין הן מצד הגורם שהפעיל את הלחצים על הרשות (הבעלים של רדיו השפלה שמפעיל תחנת רדיו ברוסית מר דוד בן בסט) והן מצד גורמים בכירים ביותר ברשות השניה עצמה. העותרת נדהמה לגלות, כי יועמ"ש הרשות לא כפרה בדברים והתחייבה כי מעתה ואילך עניינה של מרשתנו יטופל בצורה הוגנת ונאותה.

לא עסקינן בהשערות בעלמא ובתחושות בטן של העותרת בלבד, אלא בעדויות חותכות:

גורמים בכירים ביותר ברשות השניה  אמרו למנכ"ל העותרת מפורשות, כי דוד בן בסט (המשמש כיו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזורי) מפעיל לחצים כבדים על הרשות השניה בעניין מחשש שמתן היתר לעותרת לפצל את שידוריה לשידורים בשפה הרוסית יפגע בתחנה המשדרת ברוסית שבבעלותו והציעו לעותרת "לרכך" את הצעתה וכך לנסות ולנטרל התנגדויות.

המשך לקרוא

"מקור ראשון" – האם יש פוליטיקה בהחלטת הממונה המתעכבת?

29 באפריל 2014
 

פוליטיקה? אני לא בטוח, אבל גם אמינות גדולה אין שם. מעשה שהיה כך היה:

ב"מקור ראשון" בטוחים שלחצים פוליטיים מעכבים את ההחלטה הגורלית לעתידם. הטענה שלהם היא שזה לוקח כל כך הרבה זמן לממונה על ההגבלים העיסקיים, דייויד גילה, להחליט אם לאשר את מכירת העיתון לשלדון אדלסון, מכיוון שנפתלי בנט בעניין וראש המטה שלו, שלום שלמה, בסיפור.

למי שלא מכיר את הרקע – נפתלי בנט נהנה מגישה ידידותית מאוד ב"מקור ראשון". זו תולדה של עמדותיו, מן הסתם, הקסם האישי שלו, אבל אולי גם החיבור האמיץ שלו לבעלים, שלמה בן צבי. בן צבי איננו יותר. הייתה התמחרות בביהמ"ש ועוד יותר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. בנט מאוד רצה שאימפריית "ידיעות", שהוא מקורב אליה, תקנה את העיתון, לפני שייפול במחנה האוייב. האוייב, נתניהו, רצה אותו הדבר בדיוק, אבל הפוך. נתניהו ניצח. שלדון אדלסון הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר, 14 מיליון שקלים והנאמן מטעם ביהמ"ש, רואה החשבון חן ברדיצ'יב, בחר בו בכפוף לאישור הממונה על ההגבלים העיסקיים, בכל זאת לשלדון יש עוד איזה עיתון, שבמקרה הוא הנפוץ ביותר בישראל (גם אם קשה לקרוא לו עיתון).

הממונה מתעכב ומתעכב וב"מקור ראשון" בטוחים שהשר שבתחומו נמצאת הרשות להגבלים עיסקיים, שר הכלכלה, נפתלי בנט פשוט לוחץ עליו לא לתת לשלדון את העיתון.

ביום שישי אמרתי כמה מילים בעניין בתוכנית "שישי" של ערוץ 10. דיברתי על המופרכות של הרעיון לאשר את העסקה בכפוף להגבלות שאמורות היו למנוע מאדלסון להשפיע על התכנים של "מקור ראשון" (הממונה הכחיש מאוחר יותר שהייתה כוונה כזאת). התקשר אליי מישהו שמתמצא בעיתון וחפץ ביקרו ואמר לי, בין השאר, "זה לא בסדר. הם עמדו לצידכם כשערוץ היה בסכנת סגירה". בנימוקי ההגנה שלי טענתי כלפיו שפה אין פוליטיקה. אין, הוא תמה? בטח שיש. תשאל את הממונה אם הוא לא שוחח עם בנט או שלום שלמה, ראש המטה שלו, בשבוע האחרון.

צריך להבין את ההקשר – אין לבנט יכולת אמיתית לפגוע בממונה ביום יום. הסמכויות של גילה סטטוטוריות ואסור לשר להשפיע על החלטותיו. מצד שני, זו יחידה שכפופה אדמיניסטרטיבית למשרד הכלכלה, כך שלכאורה יכולה להיות איזושהי השפעה על תקציבים וכו'.

ביום ראשון הפניתי שאלה לדובר הרשות, האם הממונה דיבר עם בנט או שלמה. הוא אמר שהוא יודע שלא, כי כל יום הוא נשאל על כך ושואל את גילה. בכל זאת, ביקשתי שייתן לי תשובה מוסמכת. הוא סימס "אין שום לחץ, גם לא בימים האחרונים". הרחתי התחמקות. כתבתי לו "אני ממקד שוב את שאלתי – האם שלום שלמה או נפתלי בנט דיברו עם הממונה בשבוע שבועיים האחרונים?". דובר הרשות סימס "לא דיבר".

שוב, העובדות הרגו סיפור טוב, חשבתי, אלא שמעשה שטן, אתמול התראיין בנט הלחוץ מהקמפיין כנגדו ברדיו "גלי ישראל". הוא סיפר ביוזמתו שהוא כן דיבר עם הממונה. לטענתו, הוא לא לחץ על גילה חלילה לא לאשר את העסקה אלא ההפך – דחק בו לקבל החלטה כמה שיותר מהר. התקשרתי לדובר. "איך התשובה שלך אליי חיה בשלום עם מה שבנט אמר?". הדובר אמר ששאל את גילה ונאמר לו שהשיחה התקיימה כבר לפני מספר שבועות ואני שאלתי על השבועיים האחרונים. וואלה…  המשך לקרוא

השעיית המו"מ המדיני: על התיזה המקושקשת של נחום ברנע, ארי שביט ויאיר לפיד

25 באפריל 2014
 

ארי שביט כתב את עוד אחת מהתיזות המופלאות שלו, שכתובות כל כך טוב, רק לא מחוברות לעובדות. אבו מאזן הוא סרבן, מחכים לו כל פעם מחדש בנקודת מבחן והוא כל פעם שובק (לשיאה הגיעה התיזה כשהוא האשים את אבו מאזן שלא נסע לחתום על הסכם ז'נבה, כזכור, יוזמה חוץ שלטונית של יוסי ביילין ויאס עבד רבו. על פי ההגיון של שביט, מספר 2 ברשות הפלשתינאית צריך לחתום על ויתורים מפליגים, מבחינתו ולסכן את צווארו הפוליטי, ליוסי ביילין..).

יאיר לפיד נשא נאום קורע לב בו הוא מתלבט יחד אתנו אם אבו מאזן בכלל רוצה מדינה. שוב ושוב הוא חומק, לא חותם, לא הולך עד הסוף. לשיאו הגיע לפיד כשכתב:

"לפני כשנה הצטרפנו לממשלה רק לאחר שקיבלנו התחייבות שנחזור לשולחן המשא ומתן לשלום על בסיס העקרון של "שתי מדינות לשני עמים."

מעניין ממי הוא קיבל התחייבות. המשך לקרוא

התעריפים של עוה"ד שעובדים עבור קק"ל ואיך זה קשור למבקר המדינה

9 באפריל 2014
 

בעקבות תחקיר קק"ל הפניתי שאלה למשרד מבקר המדינה. מה עמדת המבקר בנושא. הבהירו לי שם שהמבקר סבור מיום היכנסו לתפקיד שקק"ל צריכה להיות כפופה לביקורת שלו ואפילו שהוא מתכוון להעלות את זה בפני ראש הממשלה. סחתיין. אומנם הדברים קורים קצת לאט (כבר כמה שנים שזו עמדת משרד המבקר) והמבקר היה יכול להילחם קצת על עמדתו, אבל בכל זאת, יש כאן עמדה עקרונית ונכונות להיאבק עליה. אחרי יום – יומיים שלח לי המבקר פרוטוקול במייל. הפרוטוקול מוכיח שעו"ד אשר אקסלרוד ייצג בעבר את דירקטוריון קק"ל. למה היה חשוב למבקר להראות לי את זה? סיפור מדהים.

כזכור, בתחקיר שלנו על קק"ל פירסמנו שהקרן שכרה עו"ד בשם אשר אקסלרוד כדי שישכנע את המבקר לשנות את עמדתו (אקסלרוד הכחיש וטען שזו הייתה המטרה הראשונית של ההתקשרות ולאחר מכן הדבר שונה. אני מנחש במלוא הזהירות, שהדבר שונה רק אחרי ששאלנו שאלות). אקסלרוד נבחר לא במקרה. הוא מקורב למבקר, פעל פומבית למינויו וביתו של המבקר, יוסף שפירא, עבדה בעבר הלא רחוק במשרד עורכי הדין של עו"ד אקסלרוד (היום אחד משני הנאמנים של בי"ח הדסה). בחוזה שלו נאמר במפורש שיעבוד מול "ביקורת המדינה" ובמו"מ איתו אפילו דנו באפשרות לתגמל אותו על בסיס הצלחה. בסוף, סוכם שזה לא ייראה טוב ושייתנו לו 140 אלף שקלים. כך או כך, הטענה של קק"ל הייתה שאקסלרוד עבד עבורם כבר בעבר, כך שזו לא התקשרות יוצאת דופן. אנחנו עמדנו על גרסתנו שזה חוזה שנחתם במיוחד לצורך הזה. כל זה הוא רק רקע.

מה שמדהים הוא שלמבקר היה חשוב להגן על מקורבו אקסלרוד ולשלוח לנו פרוטוקול שתומך לכאורה בעמדתו של אקסלרוד וקק"ל (הפרוטוקול, אגב, מוכיח שאקסלרוד ייצג את דירקטוריון קק"ל). איך הגיע הפרוטוקול למבקר? המשך לקרוא