ארכיון: רביב דרוקר

הסרט שמפחיד את בית הנשיא

1 בדצמבר 2013
 

לפני כמה שנים נרקמה יוזמה. יאיר לפיד יצלם סרט דוקומנטרי על הנשיא שמעון פרס, דני וסלי יפיק, הסרט ישודר ב"קשת" ואולי סוף סוף הנשיא יקבל את הכבוד המגיע לו. זה לא עבד. אני לא יודע בדיוק למה, אבל, איכשהו, במקום יאיר לפיד, הסרט נפל בחיקו של נפתלי גליקסברג, יוצר דוקומנטרי מוערך עם קילומטראז' ארוך.

גליקסברג התחיל ללוות את הנשיא ובית הנשיא. בהתחלה הוא קיבל נגישות משמעותית. בשלב מסוים, אנשי פרס התחילו להבין שיש בעיה. גליקסברג לא בשליטה. הוא עוד חלילה עלול לשדר משהו קצת יותר אמיתי על בית הנשיא ועל הנשיא, להרים את המסכה מעל אחד המקומות הכי פחות כנים אצלנו בשלטון. גליקסברג לא בא לעשות תחקיר, אבל כשאתה נמצא הרבה עם מצלמה, אתה לאט לאט מגלה מי באמת מנהל את המקום הזה (אבי גיל?), מי האנשים שמסתובבים שם, מי תורם כסף למיזמיו השונים של פרס ואנשיו (אוליגרכים למיניהם עם אינטרס עז בלגיטימיות?).

מאז הפך גליקסברג לדמות לא אהודה בבית הנשיא והסרט שלו לסרט שהכי מפחיד את בית הנשיא. אנשי פרס מיררו לו לא פעם את החיים. פעם אחת זה הגיע אפילו להערמת קשיים כשאנשי הצוות רצו לאכול בבית הנשיא. זה לא חוקי. תאכלו בחוץ. לא פעם ניסו אנשי הנשיא להתחמק מימי צילום, אבל גליקסברג לא נרתע. הוא נסע כמה פעמים עם פרס לחו"ל, המשיך לבוא, לצלם. באחת הנסיעות לחו"ל ייתכן אפילו שהוא תפס שוט שמאוד מלחיץ את אנשי הנשיא. אם המצלמה אכן קלטה את זה ואם גליקסברג ישדר, אחד הדברים שידועים מאוד בברנז'ה, יהפכו פתאום לנחלת הכלל ואוי, זה הולך להיות מביך.

בית הנשיא של פרס מחובר ל"קשת" כמעט בכול רמה. אנשי פרס התחילו להפעיל לחץ על גוף הטלוויזיה החזק בישראל להחזיר לעצמם את השליטה ביוצר הסורר. בינתיים, עד כמה שידיעתי מגעת, זה לא עובד. "קשת" הולכים עם גליקסברג והוא כבר עורך. בוא נקווה שבעקבות הפוסט הזה, זה כבר לא יקרה…

פניתי לדוברת בית הנשיא, איילת פריש עם שאלות בנושא. פריש הכחישה את הסיפור באופן הכי נחרץ שיש. היא אמרה שנכחה בהקרנה שעשה גליקסברג לאנשי הנשיא ופרס יוצא ממנו "ענק, ענק". ניסיוני עם בית הנשיא הוא כזה שאני כבר לא לוקח את דבריהם כאמת שאין לערער עליה. אני בכלל הבנתי שמנכ"לית בית הנשיא, אפרת דובדבני, יצאה מההקרנה בתחושה לגמרי אחרת. כך או כך, הנה התגובה של בית הנשיא: הדברים המתוארים חסרי כל יסוד. ההפך הוא הנכון, בית הנשיא עובד ביחסים טובים ומתוך שיתוף פעולה מלא, והערכה מקצועית רבה לבמאי נפתלי גליקסברג, וצוות הדוקומנטרי אשר מתלווה מזה כמעט 4 שנים למגוון רחב של פעילויות הנשיא בארץ ובחו"ל.

הורייזן 2020- הכניעה הזקופה של בנט ליברמן ואלקין

26 בנובמבר 2013
 

איזה יופי של דרך יש לממשלת הימין לשווק את הכניעה שלהם לאיחוד האירופי. שמעתי שהם מסבירים שהאירופאים קיבלו משהו, אנחנו קיבלנו משהו והופס, אפשר לחתום על ההסכם. איזה עורכי דין יצירתיים יש לנו. תענוג.

אז הנה דרך יותר כנה להסביר מה שקרה בעניין תוכנית הורייזן 2020: אנחנו נקבל את כול הדרישות האירופאיות, ניכנע לחלוטין והם בתמורה יקבלו את הכניעה שלנו באצילות. חברות מעבר לקו הירוק לא יקבלו מענקים, לא יורשו להשתתף בתוכנית המחקר, לא יאפשר קומבינות ותחבולות. איך יישמר כבודנו? האירופאים ירשו לנו לכתוב מכתב שאנחנו לא מקבלים את עמדתם. וואו. מה זה משנה מה העמדה שלנו. משנה מה הסכמנו לעשות והסכמנו בפועל לכל הדרישות האירופאיות. כמו חיילים. בשביל כסף אירופאי, מסתבר, מותר למחול על כמה עקרונות.

שרי הימין הזקופים והמאיימים – ליברמן, בנט (״לא צריך את אירופה״), סגן השר אלקין, אבירי הכבוד הלאומי וההדר התקפלו בגאווה בפני השיקול הכספי. אף ממשלה לפניהם לא חתמה על משהו דומה (סליחה, ממשלת ההדר הלאומי של בגין חתמה על הסכם כזה עם האמריקנים). נתניהו יחתום ומיד לאחר מכן יוביל, מן הסתם, העברת תקציבים גאה (שלנו, לא של האירופאים) לפיצוי ההתנחלויות והמתנחלים.

בבוקר אחרי שנודע על ההנחיות האירופאיות החדשות התראיין סגן שר החוץ בכל מקום. אלקין הסביר כמה זה דרקוני, בלתי אפשרי (בדרך אפילו הוציאו את הר חוצבים מתחומי הקו הירוק (נחום ברנע ששמע מאלקין, אפילו כתב על זה סקופ בעיתון. למחרת העיתון ציטט את הסקופ בגאווה. יום לאחר מכן התברר, למרבה ההפתעה, שהר חוצבים שלנו. ברנע הגיב בירידה על אלקין…)) לחתום על הספר הלבן הזה. נפתלי בנט הציע להעניש את האירופאים. מה קרה בסוף? היהודים ראו בצד אחד כסף, בצד שני עקרונות ובחרו בצד שהם תמיד בוחרים.

(המשפטים האחרונים לא יצאו מהמקלדת שלי. זה סוס טרויאני אנטישמי השתלט על הפוסט).

אגב, שלא תהיה אי הבנה. אני תומך בהחלטת נתניהו (ובכניעה של הימין). כמובן שזו ההחלטה הנכונה. אני דווקא מעריך את אלקין ששמע את ראשי האוניברסיטאות בארץ והבין מה המשמעות של הליכה נגד אירופה בעניין הזה. אני רק נהנה לראות אותם מתפתלים (ועל הדרך מקווה שהסיפור הזה ילמד אותנו משהו על הטיעון העקרוני שלהם שהבעיה היא רק הסברה, שהעולם לא באמת מתעניין בנו ושאם רק נהיה יותר גאים אז כולם יתקפלו).

הקייס הכמעט מלא על כשלון ״הבית היהודי״ בבחירות המקומיות

4 בנובמבר 2013
 

בעקבות הפוסט שלי על התהדרות השווא של בנט בנצחון של אלון דווידי בשדרות הגיעו אליי תלונות קשות של בנט ואיילת שקד. לכלכת, זו הייתה הצלחה גדולה למפלגה, הוספנו עשרות נציגים בכול הרשויות.

שר הכלכלה ויו״ר סיעת ״הבית היהודי״ הכריחו אותי להתעמק בנושא הלא ממש דרמטי (לא דרמטי, כי הקשר בין הצלחה במישור המקומי לחוזקה של מפלגה במישור הארצי הוא די רעוע).

הנה הקייס הלא מלא על כשלון ״הבית היהודי״ בבחירות המקומיות: ח״כ שקד עדיין סבורה שאני טועה ומטעה וסיכמנו שהיא תשלח לי מכתב תגובה ואפרסם אותו כמות שהוא בבלוג.

הבית היהודי יצאו לבחירות הללו בתנאים הרבה יותר טובים מהבחירות הקודמות. ב 2008 המפד״ל המצומקת רצה לבד. הפעם, ברוב המקומות, ״הבית היהודי״ נישאה על תקציב של 12 מנדטים התמודדה בדרך כלל ביחד עם ״תקומה״. המפלגה הריצה 14 מועמדים לראשות עיר. חוץ מקרית מלאכי, היא נכשלה בכולם.

הכשלון הצורב מכול היה, כאמור, בבחירות למועצת העיר ירושלים. בנט שפך לא מעט כסף, התאמץ וגמר עם מנדט אחד בלבד (המפלגה המתחרה, נתמכת על ידי זבולון אורלב, קיבלה 2 מנדטים), אבל כשלונות מביכים נרשמו גם באשקלון (היה למפלגה סגן ראש עיר. הפעם לא נכנסו), נתיבות (הנציגות של המפלגה נמחקה), אשדוד (כנ״ל), מגדל העמק (כנ״ל), חצור ועוד. אולי מביך מכול מה שקרה למפלגה בנשר. בנט הימר על מועמד חילוני, הסיר את תמיכת המפלגה מהנציג שהיה במקום ובא לעיר כדי לגייס קולות למועמד שלו. המאמץ המרשים הזה הניב את התוצאות הבאות: המועמד החילוני של בנט לא נכנס. המועמד שבנט נטש קיבל ארבעה מנדטים. לא נעים.

על דווידי כבר כתבתי. בנט ושקד אומרים – אנחנו נתנו לו תקציב ראשונים. לפני הליכוד. זה נכון, אבל זה רחוק מלהפוך אותו לנציג ״הבית היהודי״. די אם נזכיר שדווידי היה ראש מטה הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות. גם ההתהדרות של בנט בנצחון של רביבו בלוד לא במקומה. רביבו הוא ליכודניק לכל דבר.

אז איך בנט ושקד סופרים עשרות נציגים חדשים? אני לא בדיוק מבין. ח״כ שקד בטח תסביר במכתבה. ייתכן שחלק מההסבר נעוץ בעובדה שהמפלגה הכניסה נציגים בלוד ואופקים. לפני הבחירות היו שם ועדות קרואות אז ניתן לטעון שאלו נציגים חדשים. כמובן שזו עוד מניפולציה. לפני הועדות הקרואות היה למפד״ל ההיסטורית נציגים שם, כך שכוחה של המפלגה לא באמת גדל.

מה שהכי מדהים זה שהתקשורת הדתית לאומית, ברובה, קנתה בשמחה את הספין של בנט. הלוואי והייתי יכול לחשוב שזו טעות בתום לב ולא קשור לתקציבי הפרסום ששופך בנט על כלי התקשורת הללו, שכמו כל כלי התקשורת סובלים מחולשה כלכלית.

ולהלן תשובת ח"כ איילת שקד:

העיתונאי רביב דרוקר בטוריו על הבחירות המוניצפאליות בבית היהודי חטא לאמת. רוב הנתונים שהביא היו נכונים (למרות שהיו לו כמה טעויות) אולם לומר רבע מהאמת זה כמו לומר אי אמת. רביב הסתכל על רבע הכוס הריקה ולא על שלושת רבעי הכוס המלאה. אף מפלגה שמריצה כזו כמות של רשימות לא יכולה להצליח ב 100% מהמקומות. אז הינה העובדות תשפטו בעצמכם:

מ 78 נציגים עלינו ל 113! עלייה של 45% אבל זה לא נחשב בעייני אדון דרוקר.

נציגים במקומות חדשים:

חדרה, נהריה, הוד השרון, ראש העין, קדימה צורן, פרדסיה, גן יבנה, יבנה, אריאל, אור יהודה בית דגן, באר יעקב, קריית ים, יהוד, אופקים , ג'וליס, בני עי"ש, חריש, טבריה, גבעת זאב ועוד. סה"כ 49 נציגים חדשים ב 37 יישובים חדשים.

לוד ואופקים-אז מה אם הייתה ועדה קרואה? בלוד הבית היהודי קיבל 2 מנדטים וסגן ראש עיר ומנכ"ל העירייה בגלל שבזמן אמת ע"פ בקשתו של חיים ביבס כל הבית היהודי נרתם לעזרת רביבו ותרם תרומה מכרעת לנצחונו. כבר היום ישבו אצלי נציגים מהגרעין , וביחד עם הראל מרגלית התחלנו לבנות תוכנית לפארק טכנולוגי בלוד. זו רק ההתחלה אבל נראה מה יהיה בעוד שנתיים.

בכרמיאל יש לנו 2 נציגים חדשים אחד מהם סגן ראש עיר.

קרית אתא מ 1 עלינו ל 2.

אנו קבענו יתד ב 4 רשויות דרוזייות ובדואיות (מע'אר, דבוריה (בדואי), דאלית אל כרמל וג'וליס) – סה"כ יש לנו 7 נציגים מהמגזר הדרוזי-בדואי כאשר אחד הוא ראש מועצה (ג"וליס).

בקריית מלאכי ללו זהר , נציג הבית היהודי נבחר לראש העיר וזה לאחר שנים רבות בהן לבית היהודי לא היה ראש עיר שלה.

ערים מרכזיות:

תל אביב – שמרנו על כוחינו.נציג נוסף של הבית היהודי (חיים גורן) נכנס למועצה ברשימת דרום העיר וחבר אלינו

רעננה-עלינו מ 2 מתוך 4 מנדטים שלנו בפעם הקןדמת ל 3 מתוך 4 שהם שלנו.

רמת גן עלינו מ 2 ל 3.

גבעתיים שמרנו על 2, כנ"ל בנתניה.

אליכין מ 2 עלינו ל 3.

בית שמש-פעם קודמת הייתה רשימה שלא מזוהה מפדל והפעם 3 מנדטים ..

בגב"ש פעם קודמת היו 3 נציגי בית יהודי ונשארו 3. זה שרצים חברה עם כיפה סרוגה ברשימות אחרות כמו עם יוסי ברודני זה לא אומר שהם בית יהודי…

פתח תקוה-היו 3 ונשארו 3. המנדט הרביעי עליו רביב מדבר זה שוב ניכוס שהוא עושה לנציג ציונות דתית שלא רץ בית יהודי/מפדל בפעם הקודמת…

באשקלון היה מנדט אחד ונמחק.

בירושלים נחלנו כישלון. משלושה מנדטים לאחד בגלל פיצול ברשימות.

שדרות-אלון דויודי , פעיל ליכוד מובהק על כך אין ויכוח. אולם , הוא איש הציונות הדתית , בן הגרעין התורני והבית היהודי תמך בו מהתחלה , בזמן שהליכוד תמך עדיין בבוסקילה. כמו כן הבית היהודי מימן חלק מהקמפיין. רק כאשר הסקרים הצביעו שאלון מוביל העביר הליכוד את התמיכה אליו. על פתק ההצבעה הופיע הבית היהודי בנוסף לליכוד. מנדט אחד מתוך השלושה ברשימה הוא נציג הבית היהודי.

בל נשכח את הדרוזים שם זכינו במנדט. הריצה היתה מוצהרת כבית יהודי עם אותיות טב ונפתלי היה אורח הכבוד בכנס של כ 6000 איש, היחיד שהוזמן!

לגבי הרצת ראשי רשויות, בחלק מהמקרים הריצה הייתה ע"מ להעצים את הנציג שלנו בידיעה שלא נזכה כמו בגן יבנה שם אחרי שנים רבות הכנסנו נציג למועצה ובנשר שם אכן נכשלנו.

בנוסף יש מקומות נוספים רבים שרצו נציגי בית יהודי (חברי מרכז)אבל לא תחת השם בית יהודי אותם לא ניכסנו לעצמנו כגון מוטי יעקובי במצפה רמון שהכניסו 2 מנדטים .

בועז הרפז – אל תאמינו לו למילה

1 בנובמבר 2013
 

עוד לא ראיתי את הראיון של איילה חסון עם בועז הרפז (שאפו) ושלא תהיינה אי הבנות – הייתי מאוד שמח לראיין אותו.

עכשיו לעניין:

הרפז הוא אדם שגם אם האמת תפגע לו במצח במהירות של 250 קמ״ש, הוא לא יידע מזה. אני מזמן לא מאמין לו למילה. זה מסוג האנשים שמזמן איבדו כבר את היכולת להפסיק לשקר, לפנטז, הוא בטוח שכולם מפגרים (אגב, לקולגה שהתקשר אליו כדי להבין למה הוא התראיין לאיילה, הוא אמר שזה לא באישורו, שהיא הקליטה אותו ושידרה כי התעצבנה שהתראיין ל״ידיעות״). הסיפור היה ונשאר (עד שנבין מה יש בקלטות החדשות) איך אדם כמו גבי אשכנזי נתן לשרלטן כזה להתקרב אליו.

הנה הגרסה של הרפז למסמך המזויף כפי ששמעתי אותה במו אוזניי:

הוא לא זייף אותו. מה פתאום. הוא הודה בכך במשטרה בעצת עורך דינו שאמר לו – תגמור עם זה וזהו. איך הגיע המסמך לידיו? הוא קיבל, לדבריו, טלפון מאדם לא מוכר שאמר שהוא מדבר בשם רונית אשכנזי, אישתו של הרמטכ״ל והיא רוצה לשלוח לו מעטפה סגורה כדי שיעביר אותה לרמטכ״ל. הגיע שליח עם המעטפה, נתן לו אותה והוא העביר אותה לעוזר הרמטכ״ל. זהו.

שאלתי אותו – נגיד שהסיפור המגה הזוי הזה אמיתי, תסביר לי דבר אחד. לרונית אשכנזי יש מסמך רגיש והיא רוצה להעביר אותו לבעלה, למה היא צריכה לשלוח שליח, שיעביר אליך, שתעביר לוינר, שיעביר לאשכנזי? למה לא תתן לו את זה בבית? להרפז לא הייתה תשובה. אחרי זה שאלתי – אתה באמת טוען שעו״ד בכיר ימליץ לך להודות בזיוף מסמך כל כך טעון כשאתה נשבע לו שלא מעורב? כן, אמר הרפז, הוא אמר שאם לא, יעשו לי את המוות ואני הייתי עם כדורים, אז הלכתי על זה.

יצאתי מהפגישה איתו המום. הרבה זמן לא פגשתי שקרן בוטה כל כך. החלטתי שאין טעם להקשיב יותר למילה שהוא אומר. לכן, אני לא מייחס שום חשיבות למה שהוא אומר, לא כשטען בעדותו האחרונה אצל המבקר שאשכנזי עומד מאחורי הכול ולא כשהוא מספר פתאום על הצוות שנועד להריץ את הרמטכ״ל לראשות הממשלה. מי שעדיין לא השתכנע, יש לי עוד 3 הערות:

  1. בראיון ל״ידיעות״ השתנתה הגרסה שלו עוד פעם. עכשיו כבר השליח שמעביר לו את המסמך לא אומר שהוא בא בשם רונית אשכנזי. עכשיו זה אנונימי לחלוטין. איזה קשקוש. בן אדם רוצה להעביר מסמך נפיץ לאשכנזי. מכול האנשים בעולם, למה להעביר אותו להרפז?
    בגרסה החדשה של הרפז לא עורך דינו המליץ לו להודות. זאת הייתה החלטה עצמאית שלו תחת הלחץ הנוראי בו היה נתון. נו, באמת.
  2. עשו לעצמכם טובה – תקראו קצת מהשיחות של הרפז עם ארז וינר, עוזר הרמטכ״ל, כפי שהן מופיעות בדו״ח מבקר המדינה. מונטי פייטון לא היו מעזים ללכת כל כך רחוק. צריך מידע ממשרד אייל ארד? מה הבעיה? הרפז אומר שיש לו מושתלת שם. צריך מידע מתוך מחשבי אל על, אולי מהדיילים עצמם? אין בעיה. הרפז יברר בשנייה. הרפז, לדבריו, יכול לשתול חפרפרת בלשכת שר הבטחון, הרפז, לדבריו, מפעיל צוות שלם שמפיץ מצגת אינטרנטית נגד שר הבטחון, הרפז הוא מין סופרמן כזה שיכול לעשות הכול. העובדה הכי מטרידה בדו״ח זה שאדם כמו ארז וינר, שנמצא בתפקיד כל כך רגיש, לא זורק את הרפז לכול הרוחות. אם לא בגלל הכיוון שאליו הוא סוחב, אז בגלל שהוא סתם שרלטן.
  3. שלא תבינו אותי לא נכון. עשינו ב״מקור״ (יחד עם עפר שלח ומואב ורדי) את אחד התחקירים הראשונים נגד גבי אשכנזי בפרשה הזאת, כולל פרסום ראשון של נציב קבילות חיילים על הרפז. אין לי שום מילת סניגוריה על הקשר הלא ברור בין אשכנזי להרפז, אבל עד עכשיו לא ראיתי ראיות שהקשר הזה מושחת. אומרים שיש בקלטות החדשות עולם ומלואו. בסדר. שיוציאו אותו להורג, אבל רמטכ״ל שנלחם בשר בטחון, זה הסיפור? וואו. אמנון ליפקין שחק לא נלחם בראש הממשלה נתניהו? הרמטכ״ל מופז לא נלחם בשר הבטחון ברק? בוגי יעלון לא נלחם באריק שרון?

עכשיו הפשע החדש הוא שאשכנזי חשב על התמודדות לראשות ממשלה. אוי ואבוי. נורא. מי היה מאמין שרמטכ״לים יחשבו על דבר כזה.

שחק לא טיפח פנטזיות כאלה וגם לא ברק, מופז, חלוץ, יעלון ומי לא.

ועוד מילה אחרונה – שימו לב כמה ״ישראל היום״ הולכים חזק על הסיפור הזה. נתניהו כבר מזמן זיהה את המתמודד העתידי ושילח את עלון התעמולה שלו במתמודד העתידי.

בנט, אלון דווידי והספין

30 באוקטובר 2013
 

אחרי הבחירות המקומיות יצאה "הבית היהודי" והיו"ר בנט בשורה של הודעות לתקשורת שבישרו על ניצחונה הגדול של המפלגה בבחירות. לא סתם ניצחון, ניצחון עם משמעות. "הבית היהודי" מתחברת לפריפריה, לפני בנט הם הרי היו מנותקים. שר הכלכלה, שסובל מאז הבחירות גלי מרירות קשים של פעילי מפלגתו, יצא מהלשכה ונסע לפריפריה כדי לברך את מנצחי "הבית היהודי". מתחברים.

האמת, לא חשבתי שאפילו צריך להתחיל להתווכח עם הקשקוש הזה, ממילא מי מאמין להודעות של מפלגות (גם "יש עתיד" ו"העבודה" פרסמו הודעות על הצלחותיהם בבחירות, אבל היה ברור שאלו הודעות כדי לצאת ידי חובה), בטח בכול הקשור לתוצאות מורכבות כמו של בחירות מקומיות. כשיש 191 מרוצים, כול אחד יכול למצוא ניצחונות והפסדים, כשהמכנה המשותף האמיתי, בדרך כלל, הוא הקשר הלא ממש חזק בין רמת ההצלחה בבחירות לזהות המותג המפלגתי. בכול זאת, את הסיפור על אלון דווידי ושדרות, נראה לי שכדאי לספר. זה מסוג הסיפורים שקצת סוגרים את הפער בין הדימוי האחוכי, "ישר בין העיניים" של בנט, לזהות האמיתית של שר הכלכלה.

"הבית היהודי" ניכסה לעצמה את הניצחון בשדרות, כמעט הייתי אומר בברוטליות. בנט שיחרר ציטוט: "הציונות הדתית עשתה הלילה היסטוריה בשדרות. בן הציונות הדתית אלון דוידי שניצח הערב יצעיד את שדרות למקומות שמגיע לתושביה להגיע אליהם". היסטוריה, לא פחות. דובר המפלגה הפיץ תמונות, הודעות ורבים מכלי התקשורת בלעו את הפיתיון. הנה כמה דוגמאות: "הבית היהודי כבשה את שדרות וקריית מלאכי", , "אלון דוידי מ"הבית היהודי" ניצח בשדרות",

והנה העובדות: "הבית היהודי" רשמה שורה של כישלונות מביכים בבחירות המקומיות. כול מי שמבין במפלגה יגיד לכם את זה. לא בטוח שזה בגלל בנט. סביר מאוד שלא, אבל להציג את זה כניצחון, זה עלוב ומגוחך. בירושלים, למשל, קיבלה הרשימה בה בנט תמך מנדט אחד שלם. הרשימה המתחרה, שנתמכה על ידי זבולון אורלב, קיבלה 2 מנדטים. במקומות רבים בארץ רשימת "הבית היהודי" נמחקה. אלון דווידי עצמו הוא איש ליכוד. לא סתם ליכוד, חבר במוסדות הליכוד, נתמך על ידי זאב אלקין, פוקד אנשים לליכוד, בבוקר הניצחון הוא אמר ברדיו "מפלגתי הליכוד", בקיצור, ליכודניק. נכון, יש לו זיקה עמוקה לציונות הדתית ורשימתו נתמכה על ידי "הבית היהודי" (וגם על ידי "העבודה"), אבל להציג את נצחונו כניצחון של בנט ועוד כמשהו שמבטא אסטרטגיה של ממש, זה מניפולציה בשקל מהסוג שבנט מתמחה בו. בנט, כמובן, יודע את האמת וכשדיבר על הניצחון הגדול בשדרות ("העדפנו להשקיע בנגב"…) הוא דאג למלמל שגם הליכוד תמך בדווידי, אבל אני נטפל לזה כי זה זה קו אופי שחוזר אצל בנט מימיו בלשכת נתניהו, דרך מועצת יש"ע ועד עכשיו: מניפולציות, מניפולציות ועוד פעם מניפולציות. לאיש יש יכולות מאוד מרשימות והרבה מאוד אינטליגנציה, אבל המניפולציות גרמו לו להיפלט מלשכת נתניהו, להיזרק בבושת פנים ממועצת יש"ע (הוא ואיילת שקד גילו לפתע שהכניסה שלהם למחשב בוטלה) ובסוף בסוף זה גם יגרום לו נזק כשר כלכלה.

מבקר המדינה על סטס מיסז׳ניקוב – אם זו לא הפרת אמונים, מה כן?

18 באוקטובר 2013
 

שאלה בדיני עונשין: נניח שמגלים ששר נתן לבת הזוג שלו שבעים אלף שקלים מכספי המשרד שלו בניגוד לנהלים ותוך כיפוף בוטה של הדרג המקצועי. איך היינו קוראים לזה?

והנה התשובה של השופט המחוזי בדימוס ומבקר המדינה בהווה – ״ספקות לגבי התנהלות התקינה של השר״.

אין לי עניין להעלות גירה בפרשת סטס מיסז׳נקוב והתקציב שהוא דאג להעביר לפסטיבל סטודנטים באילת, שבת זוגתו הפיקה. שר התיירות דאז כבר לא בפוליטיקה, עבר המון זמן, מת. רק נקודה אחת. קראתי את דו״ח מבקר המדינה בנושא והאמת, כבר נמאס לי אפילו לבקר את שפירא, אבל בכל זאת אני חייב לומר שאני לא מבין מה קרה שם.

הנה העובדות שהמבקר עצמו כותב: פסטיבל הסטודנטים באילת קיבל תקציב של כמעט מיליון שקל ממשרד התיירות, תקציב ש״אין לו אח ורע״. אף פסטיבל לא קיבל משהו דומה. העברת הכסף נעשתה בתחבולות גסות. השר נפגש עם מנכ״ל החברה המפיקה והבטיח לו את הכסף לפני שהבקשה הגיעה בכלל למשרד התיירות (היא הגיעה הרבה אחרי התאריך המותר).

מכיוון שלא ניתן היה להעביר את הכסף לחברה המפיקה, השתמשו בצינור. התאחדות הסטודנטים בראשות בועז טופורובסקי (היום חבר כנסת של ״יש עתיד״) שימשה פסאדה כדי שהכסף יעבור. מלכתחילה היה כתוב בתקציב של הפסטיבל שהמפיקה יולי רוט, בת זוגו של השר, תקבל כמעט שבעים אלף שקלים.

כשהחל הדיון בנושא במשרד התיירות, מנכ״ל המשרד (איש אגף תקציבים לשעבר, שמזעזע לראות כיצד ציית לכל גחמה של השר) כבר הודיע שהתקציב יינתן, עוד לפני הדיון.

השר טען בפני המבקר שלא ידע שבת זוגו שותפה להפקה (ברור), אבל המבקר כותב שהשר ניסה לקדם מתן תקציב נוסף לפסטיבל נוסף, כשהפעם הוא בוודאות יודע שגברת רוט שותפה להפקתו (הוא ׳במקרה׳ היה בעצמו בפסטיבל הראשון ובילה איתה. תשאלו את להקת תיסלם שאכלו איתם ארוחת ערב וצילמו).

שמונים אחוז מהפסטיבל מומן על ידי משרד התיירות. הנוהל מאפשר רק חמישים אחוזים. לא נעשה פיקוח על דרך הוצאת הכסף ואף אחד לא ביקש החזר (המבקר כותב שעל המשרד לשקול בקשת החזר של האקסטרה כסף. למה לשקול ולא לתבוע?)

אז אלו העובדות בתמצית, עכשיו בבקשה שמישהו יעלה תשובה הגיונית לשאלות הבאות:

  1. עברו שנתיים ושבעה חודשים מאז שהסיפור פורסם אצלנו. נגיד שאנשי המבקר לא מסוגלים לכתוב יותר מחמישים מילה ביום. זה מעייף. אז שנה? שנה ורבע? איזה אפקט הרתעתי יש למבקר שיכול להשיג את העובדות בדקה וחצי (רובם ככולן פורסמו, כאמור) ומפרסם את הדו״ח שלו חצי שנה אחרי שהשר פרש?
  2. בחוק יש למבקר סמכות להעביר חומרים ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 14ג) אם הוא חושב שיש בהם לכאורה חשד לפלילים. אם בתשתית העובדתית כאן המבקר לא מוצא חשד לפלילים, אז במה כן? שמענו כבר שהמבקר הזה חושב שאין יותר שחיתות, שזה מת, עכשיו תפקידו לטפל בזכויות אדם (כן, בטח), בסדר, אבל זו פרשייה שקובעת סטנדרט כל כך מקל וסלחני שיש סיכוי שהשחיתות תקום לתחייה. הפסיקה בארץ קובעת ששר שפועל בניגוד עניינים חמור עובר לכאורה עבירה של הפרת אמונים. על זה אולמרט הורשע בפרשת אורי מסר ומרכז ההשקעות.

גם מסר וגם יולי רוט נהנו כספית מפעולת המקורב שלהם. רוט מקורבת לשר לא פחות ואולי יותר ממה שמסר היה מקורב לאולמרט. אולמרט כופף את הדרג המקצועי וסטס כופף את הדרג המקצועי. איך במקרה אחד זו הרשעה פלילית ובמקום שני זה ״ספקות לגבי התנהלותו התקינה״ (התנהלות? לאן נעלמו המילים ׳טוהר מידות׳ או שבמשרד של שפירא הן נקברו יחד עם השחיתות?)?

לאולמרט לפחות היה תירוץ להתנהגותו, רציתי לעזור למפעל בדימונה. מה התירוץ של סטס?

כל פעם שאני פוגש את דליה איציק אני שואל אותה – נו, את כבר מבינה מה עשית? את כבר מודה שעשו לך עוקץ? איציק הייתה מאלו שהריצו את שפירא לתפקיד, בלי או עם להבין שבכך היא נותנת מתנה ענקית לשלטון. בהתחלה היא הייתה מתווכחת איתי, בפעם האחרונה היא כבר שתקה (אולי סתם נמאס לה להתווכח). מעניין מה היא (ורוני בר און, שעזר לו) חושבת היום.

הנאום המופרך של שר האוצר, או איך אין בסביבה של לפיד משהו מקצועי?

16 באוקטובר 2013
 

יאיר לפיד עלה שלשום על דוכן הכנסת ונתן נאום חזק. הנאום היה מצוין, ממש, חזק ושנון. הייתה רק בעיה אחת. הוא היה מופרך לגמרי, מלמעלה עד למטה. גילוי נדיר של חוסר הבנה והתמצאות, שאתה בדרך כלל לא מוכן לקבל מבעל טור בעיתון, בטח שלא משר האוצר. למי שלא עקב, לפיד אמר:

בואו ניקח למשל את נושא הגז. כי אני רוצה לדעת אם מישהו מחברי המכובדים באופוזיציה שמע אי פעם על מפעל "רעפי קוניאל". אני יודע שלא. לא חשבתי אחרת, אבל אתם אלה שעלולים לגרום לסגירה שלו. זה מפעל לא גדול, באיזור התעשיה בירוחם, המעסיק 35 עובדים מירוחם ומסביבתה ומאפשר להם לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם בכבוד. ואתם תסגרו אותו כדי שיכתבו עליכם בעתון.

יש דבר אחד – רק אחד! – שיהפוך אותו לריווחי, יבטיח את מקומות העבודה של הפועלים בו, יאפשר להרחיב אותו: חיבור לגז.

רק שאי אפשר לחבר אותו לגז כי האופוזיציה תקעה את זה. כי לא אכפת לכם מהפועלים המובטלים, אכפת לכם רק מיציע העתונאים.

החלטת הממשלה באשר להסדרת השימוש בגז הטבעי התקבלה ב-23.6.13.

אבל במפעל "רעפי קוניאל" מחכים.

מחכים כי יום אחד לאחר החלטת הממשלה, הוגשה עתירה לבג"צ, בדרישה להביא את החלטת הממשלה, המוסמכת להכריע בסוגיה הזו כרשות המבצעת, להכרעת הכנסת ולהסדרת הנושא בתהליך חקיקה.

ובמפעל "רעפי קוניאל" מחכים, כבר חצי שנה. בדיוק כמו במפעל "אומן יציקות" שבקיבוץ חצור, או במפעל "פניציה" שבירוחם, או כמו שמחכים 150 עובדי "עוגן-פלסט" בקיבוץ העוגן.

ואני שואל את חברי הכנסת יחימוביץ, ברוורמן וגפני – חשבתם בכלל על מפעל "רעפי קוניאל" לפני שהגשתם את העתירה? חשבתם על העובדים שלו? ידעתם על קיומו? אתם חושבים לפעמים על משמעות הדברים שאתם עושים, או שכל מה שמעניין אתכם זה לרוץ למזנון לתדרך את העתונאים על זה שתקעתם לנו?

אתם שלחתם 6,000 איש הביתה. אתם פיטרתם פי חמישה אנשים מ"טבע ומ"בזן" ביחד. עיירה שלמה של מובטלים שיצרתם במו ידיכם.

איזו חדות, איזה טור מעולה זה היה יכול להיות בעיתון. כמה אי דיוקים ׳קלים׳:

  1. מנהל מפעל רעפי קוניאל אמר לי שאין שום קשר בין בעיות החיבור של המפעל שלו לגז לעתירה שהוגשה. ״ערבבו פה בשר וחלב״, גיחך במבוכה על שר האוצר שלנו. הבעיות של המפעל נמשכות שנים, הן קשורות לרשות הגז ולזכיין ההולכה של הגז. הן ממש לא קשורות לעתירה של האופוזיציה.
  2. הבעיות של מפעל פניציה בירוחם כבר הסתיימו. למעשה, בסוף השבוע הקרוב מתחיל תהליך החיבור של המפעל לגז. כן, היו לו בעיות להתחבר לגז והן אכן עלו לו הרבה כסף, אבל לא היה להם שום קשר לעתירה, שהוגשה לפני פחות מארבעה חודשים (למה לפיד ׳מעגל׳ בנאומו 4 חודשים לחצי שנה?).
  3. מפעל עוגן פלסט בקיבוץ העוגן באמת רוצה להתחבר לגז וזה חשוב לו. הזכיין במקום אמר להם שזה יקרה ב 2015. לוח הזמנים הזה לא הושפע מהעתירה של האופוזיציה.

אז איך מרשה לעצמו שר אוצר להפריח האשמות כל כך דיבתיות בלי בסיס עובדתי קלוש? אלוהים יודע. זה יותר מאנקדוטה. איך יכול להיות ששר האוצר כותב כאלו שטויות ואין בסביבתו יועץ מקצועי אחד, או סתם אדם שקורא עיתונים באופן קבוע? מישהו שיגיד לו ״יאיר, זה קשקוש ויעשו ממך צחוק״? איך אין אפילו ליד שר האוצר, מישהו שעובר על הנאום ואומר – תגיד, בדקנו את זה עם מפעל רעפי קוניאל? פה זו לא איזו ריקי כהן וירטואלית, שהמצאת לה שכר מופרך, פה יש עובדים ומנהל ובעלים. למעשה, חיפוש של שנייה בגוגל (מזמין אתכם לנסות) היה מגלה שמילות החיפוש ״רעפי קוניאל׳ מייצרות אזכור לדיון בועדת הכספים של הכנסת לפני יותר משנתיים. מנהל המפעל כבר אז התלונן על בעיית החיבור לגז וזה הרבה לפני ועדת צמח ושנים לפני שיחימוביץ׳ (איזו קריאת שמחה בטח נפלטה לה כשהיא שמעה על הפיטורין ב"טבע", גם דרך לקבל ים של תקשורת חינםן באמצע קמפיין מנומנם נגד בוז'י וגם דרך להשכיח את השקר המביך בנוגע לג'וינטים) ורובי ריבלין חלמו לעתור נגד מסקנותיה.

כולנו ירדנו (בצדק) לחייו של נתניהו, כשעשה שגיאות עובדתיות מביכות (״גנדי בממשלתי״), אבל בשגיאות ההן לא היה שום נזק. מקסימום החשש שנתניהו בורא לעצמו מציאות, שמתאימה לו. אצל לפיד זה הרבה יותר חמור ומה שהכי מרגיז, זה עובר. אף אחד לא עשה מהשטויות שאמר שר האוצר אייטם. הוא אפילו הגיע לראיון בחדשות 2 ולא נשאל על העניין. אם זה עובר לו כל כך בקלות, מה הסיכוי שהוא יתאמץ קצת ללמוד את הנושאים עליהם הוא מדבר?

אם איראן כבר על סף פצצה, במה בדיוק הצליח כל כך נתניהו?

6 באוקטובר 2013
 

שורה ארוכה של עיתונאים ופוליטיקאים החמיאו בשבוע האחרון ממושכות לנתניהו. רבים מהם לא נמנים על תומכיו. היה נדמה שהם ממש מחפשים להראות שהם יכולים להיות ענייניים כלפיו, ״הנה, כשמגיע לו, אני גם יודע להחמיא״.

מכיוון שגם אני חשוד בעויינות אוטומטית לנתניהו, חשבתי לשתוק, לצבור נקודות בבלפור, אבל במחשבה שנייה, כל הנקודות שצברתי בעבר לא סידרו לי את השדרוג הכי קטן, עדיף כבר לדבר.

ככל שהדברים קשורים לנאומו של נתניהו באו״ם, המחמאות לגמרי מוצדקות. זה היה אחד הנאומים הטובים ביותר של נתניהו. מעט דמגוגיה, הרבה עובדות, טיעון סדור, חכם. הכול כבר נאמר על הנאום, אני רק מוסיף את המחמאות שלי, כדי שאולי יהיה קשב לשאר הטיעון.

המחמאה היותר גדולה היא זו שלא ממש מוצדקת. לפי המחמיאים, רק מכיוון שעורר את המודעות הבינלאומית, נתניהו נחל ניצחון מול איראן, הוא הניע את הקהילה הבינלאומית, הביא לסנקציות חריפות, שבלעדיו לא היו קורות.

נתניהו אכן הציב את הנושא האיראני גבוה מאוד בסדר היום שלו מ 1996 וביתר שאת בכהונתו כיו״ר אופוזיציה וראש ממשלה. נו, אז מה? לא הבנתי עוד למה ההחלטה הזאת זוכה למחמאות. למה לא להציב את זה גבוה? מה הייתה האלטרנטיבה?

האיום האיראני היה ברור למנהיגים ישראליים לפני נתניהו ואחרי נתניהו. אולמרט התעסק בו באינטנסיביות (כמה מדענים איראניים ותולעת אחת, כנראה, (כבר לא) יכולים לספר על כך), גם שרון בחלק מהתקופה שכיהן כראש ממשלה וברק. נתניהו דיבר על זה יותר. נכון, אבל בוא נסכים על זה שהוא לא משלם שום מחיר פוליטי על כך. עבור פוליטיקאי ישראלי לדבר נגד התעצמות של איראן זה כמו לדבר נגד תאונות דרכים, מלחמה בעוני או בעד צמצום פערים חברתיים. מי בעד התעצמות איראנית? איזה מחיר משלם פוליטיקאי, שמדבר על זה?

אז אומץ פוליטי לא היה בהחלטה של נתניהו. טוב, לא כל החלטה מנהיגותית נמדדת באומץ. אולי הייתה בכך ראייה למרחוק, כפי שנתניהו אוהב להתגאות? ובכן, גם פה לא בטוח שלנתניהו מגיעות כל כך הרבה מחמאות. ראשית, נתניהו התריע מפני כמעט כל דבר בעולם. בשנות ה 90, עוד לפני כהונתו כראש ממשלה, הוא הזהיר שירדן תקרוס, נתניהו טען בבטחון ערב מלחמת המפרץ השנייה שלסדאם חוסיין יש נשק בלתי קונבציונלי וכשיעמוד עם גבו אל הקיר הוא ישתמש בו כנגד ישראל. יש עוד לא מעט דוגמאות, אבל לא אייגע אתכם. במזרח התיכון, כשאתה מתריע כל הזמן, לפעמים אתה גם פוגע. אגב, נתניהו חשב ממש לא מזמן שהמשבר בספרד ויוון הולך לדרדר את העולם למשבר כלכלי שלא נראה כדוגמתו. גם פה הוא הזהיר והתריע ובינתיים, זה לא ממש התממש.

אומרים המשבחים – מכיוון שדיבר על זה בלי סוף, הקהילה הבינלאומית התעוררה והוטלו סנקציות משתקות. נדמה לי שזה מסוג הדברים שלעולם לא נוכל לתת לו תשובה מוחלטת. אולי ארה״ב הייתה מובילה את משטר הסנקציות הזה בכל מקרה ובהצלחה יותר גדולה, אם ישראל הייתה נשארת מאחורי הקלעים? אבל עזבו, בואו נניח שבגלל נתניהו הגענו למשטר הסנקציות החריף על איראן, זו הצלחה נאה למדי, אין סיבה שלא ישתבח בה, אבל איך נתניהו אמר – מה שחשוב הוא מבחן התוצאה.

נתניהו קיבל את ההתמודדות עם הפרוייקט האיראני ב 2009. הוא העמיד אותו הכי גבוה בסדר העדיפויות שלו ושם עליו מיליארדי דולרים. רעייתו נשמעה אומרת שבעלה הוא היחיד שיכול להציל את עם ישראל משואה איראנית. בראשית כהונתו הוא אפילו נשבע פומבית שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית. ארבע וחצי שנים לאחר מכן, האיראנים, לדבריו, קרובים מאי פעם להשלמת הפרוייקט, שהוא נשבע לעצור.

ההתקדמות הגדולה שלהם נעשתה תוך כדי תקופת נתניהו. בעבר, ישראל הציבה כל מיני נקודות אל חזור, שאם איראן תחצה אותן, אז למעשה, כבר אי אפשר יהיה לעצור את הפרוייקט. למיטב. הבנתי, כל הנקודות הללו כבר נחצו. למעשה, אם אני מבין נכון את הסברי המומחים, איראן היא כבר מדינת סף, כלומר, אם איראן רוצה, היא יכולה תוך חודשים ספורים להחזיק במספיק חומר בקיע לפצצה ראשונה (הבנתי פחות חשובה, זה מה שנתניהו אומר בשיחות סגורות). אם זה המצב, איפה ההצלחה הגדולה?

מה הוביל לחקירת המשטרה נגד מנהיג הכת בירושלים, שהורשע בעבירות מחרידות?

15 בספטמבר 2013
 

לפני כארבע וחצי שנים ישבנו בישיבת מערכת. דיברנו על כת מירושלים, שנראתה כמו שיכפול של גואל רצון (סיפור שטיפלנו בו לפני כן). על הכת מירושלים, שהונהגה על ידי חסיד ברסלב (הכינוי הזה עושה עוול לברסלבים. האיש דבק בפרשנות קיצונית לברסלב והוקא על ידי מרבית הברסלבים), לא היה ידוע הרבה. התפרסמה עליו כתבה ב"הארץ". דובר על ילדים שמקבצים נדבות עבורו ועבור הכת, אבל לא הרבה יותר מזה.

ישראל רוזנר נתפר לתחקיר הזה במשך מספר חודשים (עם עזרה חשובה של אסף אוזן). הצלחנו להגיע לאחד הבתים של אנשי הכת, לצלם קצת מבפנים, להראות את הילדים, שלא הולכים לבית הספר, בניגוד לחוק. בקיצור, היה לרשויות הרווחה והחינוך לא מעט חומר גלם לעבוד אתו, אבל מעשית, הכת המשיכה לתפקד כאילו לא קרה דבר.

זמן לא רב לאחר מכן קיבלתי טלפון. אחת מנשותיו של אותו חסיד ברסלב (שהורשע בשבוע שעבר בעבירות מין מזעזעות, כולל בילדים), שאלה אם אני רוצה לפגוש אותו. בטח שרוצה. לא ידעתי אפילו איך הוא נראה. לצורך התחקיר עשינו מאמצים גדולים להשיג תמונה ראויה שלו. לשווא. איפה אתה עכשיו, היא שאלה. תוך חצי שעה נפגשנו. באמצע רחוב בתל אביב.

פגשתי גבר סופר אינטליגנטי, רך, נעים, עם ניחוח בינלאומי – חילוני, שנובע מהרקע בו גדל. נראה ההפך הגמור מגואל רצון. הוא מחה קשות על הכתבה של רוזנר, שעשתה לו עוול, לדבריו. תשובתי ציטטה את ספר ההדרכה של כל איש תקשורת מתחיל. בוא תתראיין, נאפשר לך להגיד הכול. הוא הבטיח לשקול.

אחרי כמה חודשים הוא הזמין אותי אליו לירושלים, לסוג של אולפן הקלטות. נפגשנו שוב, יחד עם כמה מילדיו. איפה עבירות המין המחרידות (הורשע ב – 16 אישומים של התעללות, עבירות מין, כליאה לצרכי עבדות. את תיאור המקרים אחסוך מכם, מדובר בסדיסט מהסוג הנוראי ביותר) ואיפה הפגישה ההיא? דיברנו על מוזיקה, אמונה, תקשורת, לא הרגשתי שום פולחן אישיות, אפילו התחלתי לחשוב שאולי יש פשוט אנשים שחיים אחרת וכול הקשקושים האלה. סגרנו שהוא יתראיין בהמשך.

אחרי כמה זמן הוא נעצר. אירוע בודד. נעצר ושוחרר. כבר התחלתי להתאושש מהתקף הספקנות שלי והמשכתי להפציר בו שנסגור על ראיון. בסוף, הוא הסכים והעניק ראיון גדול לתוכנית מתחרה בערוץ 2…(אין לי מושג למה. התקשרתי אליו, כמובן והוא הסביר שזה בכלל לא היה אמור להיות ככה והוא רק רצה שהמצלמות יצלמו את החגיגה שלהם וזה התגלגל).

אחת הצופות בראיון הייתה, מסתבר, אחת מנשותיו, שפרשה כמה חודשים לפני כן מהכת. היא לא יכלה להשלים עם מה שראתה בכתבה. זה נראה לה רחוק מהמציאות, ורוד מדי, טוב מדי והיא הלכה עם סיפורה למרכז לנפגעי כתות. משם זה התגלגל למשטרה ולכתב אישום והרשעה שלעומתם גואל רצון נראה כמעט כמו סוטה קטן.

אגב גואל רצון. גם הוא ניהל את הכת שלו שנים ארוכות בלי הפרעה אמיתית מבחוץ, עד שהסכים לתת לשלי טפיירו לצלם אותו. לא ביררתי אף פעם איך בדיוק התחילה חקירת המשטרה ההיא, אבל אין לי ספק שהתהודה העצומה של הכתבה ההיא, שנסלי ברדה וטפיירו שידרו בערוץ 10, שימשה זרז גדול לחקירה ההיא.

את השורה התחתונה של שני המקרים חבל אפילו לסכם.

חשיפה: הדו"ח הסודי שהעביר מבקר המדינה ליועץ המשפטי על "ביבי טורס"

10 בספטמבר 2013
 

הרבה אנשים זקפו גבה לא מזמן כשהן שמעו את הידיעה של נדב פרי. יאח"ה התחילה לחקור את פרשת ביבי טורס? הפרשה ההיא עוד חיה? שנתיים וחצי עברו מאז פרסום התחקיר, מה עכשיו?

אני רוצה להציע הסבר, שמבוסס על יותר מהשערות. לפני כמעט שנה העביר משרד מבקר המדינה ליועץ מסמך סודי ובו כלולים ממצאי החקירה שלו לגבי נסיעותיו של בנימין נתניהו ומשפחתו לחו"ל, בזמן שנתניהו היה יו"ר האופוזיציה.

מבקר המדינה החדש, יוסף שפירא, לא רצה בתחילה להעביר את המסמך הסודי ליועץ המשפטי לממשלה. הוא פלירטט עם הרעיון להעביר אותו (מילה נרדפת- לקבור אותו) ליו"ר הכנסת, אבל הבין, אחרי שהסיפור פורסם (לראשונה אצל תומר זרחין ב"הארץ") שאין לו ברירה, הממצאים חמורים מדי (לכאורה, כמובן) והוא שלח את זה ליועץ.

ויינשטיין בוודאי מאוד שמח לקבל את זה. התפוצץ משמחה. אחרי שנתיים של מאמצים עילאיים לא לפתוח בחקירה נוחת על שולחנו דבר כזה, מגובה לכאורה בעדויות, קבלות, חשבוניות וחתום על ידי הצוות של מבקר המדינה. היועץ בוודאי הבין שאי אפשר לסגור סיפורים, כמו אלו המופיעים בדו"ח, בלי לעשות משהו. אפילו כדי לקבור צריך הנמקה. זו, לדעתי, הסיבה שהוא העביר חלק מהממצאים ליאח"ה עם הנחיה לבדוק, לא לחקור. מה ההבדל? האם יאח"ה תשתף פעולה עם מאמצי היועץ? שאלות מצויינות.

הנה חשיפה ראשונה של תמצית המסמך הנפיץ, שהונח על שולחן היועץ המשפטי לממשלה ואילץ אותו (קצת מזכיר את ההתפתלויות של ויינשטיין בפרשת הרפז) להמשיך להתעסק עם הפרשה הזאת:

באוקטובר 2006 שילם פויו זבלדוביץ, עשיר יהודי מבריטניה, 8,500 שטרלינג על המלון של מר נתניהו ואחד מבניו בעת שהיה בריטניה, נאמר בדו"ח. נתניהו טען בחקירתו שזבלדוביץ' הוא הספונסר של ארגון בייקום, סוג של איפא"ק בריטי והוא הרצה עבור הארגון במהלך הנסיעה. במסמך צויין שזבלדוביץ' בעל אינטרסים עסקיים בארץ. באותה נסיעה, אגב, סוכן הכדורגל פיני זהבי נתן לנתניהו ובנו כרטיסים למשחק צ'לסי נגד ברצלונה, כך לפי הדו"ח.

בנובמבר 2007 טסו בנימין נתניהו ורעייתו לפנמה לכנס של ארגון ויצ"ו. עשיר יהודי בשם סימון פאליק, שמקורב לנתניהו, שילם 6,300 דולר על טיסתם של נתניהו ורעייתו. פאליק העביר את הכסף לויצ"ו, ששילמו על כרטיס הטיסה של שרה. הזוג נתניהו הגיע לפנמה במטוסו הפרטי של פאליק. נתניהו אמר בחקירתו כי פאליק טס במקרה לאותו מקום. אז הוא עלה על המטוס וחסך כסף למדינה.

בספטמבר 2006 הגיעו נתניהו ורעייתו לבלגיה. איש עסקים בלגי בשם בנג'מין ואן אודנהובה שילם 18,975 דולר על טיסת הזוג נתניהו מארה"ב לפריס. איש עסקים בלגי אחר אירח את הזוג בטירתו ללא תשלום.

בדצמבר 2007 שהו בני הזוג נתניהו במלון הילטון פריס. איש עסקים צרפתי בשם אפי קדוש, שהוא גם תורם של נתניהו, מימן חלק מהשהות של בני הזוג.

ביוני 2006 הטיס איש עסקים אמריקני בשם ספנסר פרטרידג' את נתניהו במטוסו הפרטי.

שלושה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2006, איש העסקים הישראלי והזמר, דדי גראוכר, שילם, על פי החשד, 48 אלף שקלים על המלון של הזוג נתניהו בניו יורק. גראוכר טען בחקירתו כי לא שילם את הכסף, אלא רק נתן את כרטיס האשראי שלו כבטחון.

באוגוסט 2006 שהו מר נתניהו, רעייתו ובנו בלונדון, בזמן מלחמת לבנון השנייה. איש העסקים הבריטי, ג'ושוע ראו, שילם 6,000 שטרלינג על המלון של משפחת נתניהו. בנסיעה הזאת, נאמר בדו"ח, הוצמד לגברת נתניהו והבן יאיר נהג וחשבון המלון חוייב גם במספרה של גברת נתניהו (בספרה של אודליה כרמון, "אשת סוד" היא מתארת בפרוטרוט איך העלו שרה ובנימין נתניהו את הרעיון לחייב את ראו, עשיר המקורב להם. גרסתה של כרמון סותרת לחלוטין את הטענות של נתניהו וראו לפיהן הוא בכלל הוזמן על ידי יהודי בריטניה וראו שילם זמנית בגלל מצוקת הזמן ועד שהארגונים המזמינים יחזירו לו את הכסף).

לפי המסמך המסכם של משרד המבקר, גם ארגונים מימנו את משפחת נתניהו, באופן שעורר סימני שאלה:

הבונדס השתתף במימון נסיעות של גברת נתניהו. נשיא הבונדס טען כי לפי נהלי הארגון, אסור לממן את גברת נתניהו, אלא אם היא עושה משהו עבור הארגון. בבדיקה התגלה כי בחלק מהנסיעות מומנה גברת נתניהו למרות שלא עשתה דבר עבור הבונדס. בנסיעה אחת לפחות עלה חשד למימון כפול. הכנסת מימנה את מר נתניהו במקביל לבונדס. הדו"ח העלה את החשד, שהכסף הועבר למימון נסיעתה של שרה נתניהו. כשפורסם תחקיר "ביבי טורס", פרסם הבונדס הודעה כי לא הייתה לו בעיה לממן את גברת נתניהו. ובכן, זה לא מה שאמרו נציגיו לאנשי משרד מבקר המדינה וגברת נתניהו גם לא הופיעה, על פי הדו"ח, ברישומי הארגון בנסיעה הזאת.

הדו"ח גם עוסק בארגון בשם "ידידי הליכוד בארה"ב", שמימן חלק מהנסיעות של נתניהו ומקורביו. לא ברור למה הוא משתתף במימון ובדו"ח מכונה הארגון "קופה לא מדווחת". מנכ"ל הארגון לשעבר, ארי הרו (ומנהל הלשכה החדש-ישן של נתניהו?), הבטיח בבדיקה לחזור עם תשובות, אבל לא חזר (העוזרת שלו, אגב, בתקופה ההיא הייתה ר', אותה עובדת שהוטרדה על ידי נתן אשל).

בדו"ח גם נאמר כי חלק מהנסיעות היו על חשבון גופים זרים וללא אישור ועדת האתיקה של הכנסת כנדרש.

לפי הדו"ח, מר נתניהו לא הכחיש את רוב העובדות בחקירתו. הוא אמר שלא חרג ממה שהיה מקובל עשרות שנים.

הגורמים הזרים, שהוזכרו בדו"ח, לא העידו אצל המבקר וזה בדיוק הסיפור (את התגובות של חלק מהם, כפי שהובאו בתחקיר "ביבי טורס", צירפתי לסוף הפוסט הזה). מכיוון שהיועץ לא פתח מעולם בחקירה, אי אפשר לדעת אם המימון של אותם אנשי עסקים וארגונים הוא לגיטימי לגמרי או בעייתי. למבקר אין סמכות לערוך חיקורי דין בחו"ל והוא גם לא יכול לחייב אנשים פרטיים בארץ או בחו"ל להופיע בפניו. המשטרה יכולה, אבל משום מה ויינשטיין לא רצה עד לא מזמן שהיא תעשה את זה. מה הסיכוי ששנתיים וחצי אחרי התחקיר ושש- שבע שנים אחרי המימון, הם המשטרה תצליח להגיע לאמת פה?

עוד דבר שחשוב להבין – הממצאים הללו (יש עוד) נוגעים רק לתקופה שנתניהו היה חבר כנסת. יש עוד ממצאים רבים וחמורים, שכלולים בטיוטת דו"ח מבקר המדינה על התקופה בה נתניהו כיהן כשר אוצר. מתי יתפרסם הדו"ח הזה, שהטיוטה שלו כבר הייתה מוכנה לפני שנה? שאלה מצויינת.

מתחילת הפרשה הזאת מאוד ניסיתי להיזהר שלא להיכנס לפינה הזאת של עיתונאי שממשיך לרדוף באובססיביות אחרי הסיפור שלו. אני רואה עיתונאים אחרים עושים את זה וזה תמיד נראה לי לא נכון. אנחנו לא אמורים לדפוק עם הפטיש כל הזמן עד שהמשטרה תיכנס לפעולה. זו טמפרטורה לא נכונה לעיתונות חוקרת, לתחושתי, אבל הסיפור הזה שוב ושוב שואב אותי לנקודה הזאת, בראש וראשונה כי היועץ המשפטי לממשלה מתנהג פה באופן לא ייאמן.

בוא נאמר שאם דוד שימרון היה היועץ המשפטי לממשלה זו הייתה נראית התנהלות סבירה. כדי להבין עד כמה בלתי סביר אני אצטט גורם שמכיר את הממצאים בתיק היטב ואמר לי – ברוב החקירות הגדולות של אישי ציבור, החקירה התחילה בהרבה הרבה פחות ממה שהיה פה בהתחלה.

אני אוסיף שמה שהביא את מני מזוז ולדור ללכת על עיכוב מיידי של משה טלנסקי לחקירה היו כמה רישומים של שולה זקן, רישומי יומן שלה, על קבלה לכאורה של כספים מידי הנדבן האמריקני. לדעתי, הם צדקו, אבל נדמה לי שאין מחלוקת שהרישומים הללו הם הרבה פחות ממה שיש כאן. איך אפשר להסביר את השוני בהחלטות? תגידו אתם.

תגובות חלק מהגורמים שהוזכרו בדו"ח, כפי שנמסרו לתחקיר "ביבי טורס":

תגובת לשכת נתניהו: הכתבה היא חלק ממגמה רבת שנים של כתבכם רביב דרוקר לפגוע בשמו של ראש הממשלה ובבני משפחתו. אחרי חודשים רבים של נבירה מיקרוסקופית התברר שלא נמצא כל פגם. מעולם לא שילם שום גוף חיצוני עבור טיסות ילדיו של מר נתניהו, בעת שכיהן בתפקיד ציבורי כלשהו.

עד שנת 2007 רשאית הייתה גברת נתניהו להתלוות לבעלה כאשת ראש הממשלה לשעבר על חשבון הגורם המזמין. לאחר מכן שולמו נסיעותיה על ידה, על ידי בני משפחתה, או על ידי גופים שהזמינו אותה להרצות בפניהם בנפרד.

לגבי הטיסות עם מר פרטרידג' , מדובר בטיסות בהן טס מר פרטרידג' בעצמו, במטוסו, להרצאות של מר נתניהו.

תגובת הבונדס: כחלק מיישום מדיניות הארגון והשגת יעדיו, מוזמנים גם אישי ציבור ישראליים להרצות בפני משקיעים על פי נוהל הקיים מאז הקמת הארגון.

תגובת ספנסר פרטרידג': מר פרטרידג' הוא ידיד אישי של מר נתניהו. מר פרטרידג' מעולם לא נתן למר נתניהו את מטוסו, ומטוסו לא שימש מעולם כ"מונית אווירית". מר נתניהו התלווה אליו בטיסות שונות לאירועים בהם השתתף מר נתניהו בארה"ב ואשר בהם נכח מר פרטרידג'. למר פרטרידג' אין כל עסקים בישראל, והוא מעולם לא פנה אל מר נתניהו בתפקידיו השונים בקשר לעסקיו בישראל.

תגובות בייקום, אותו גוף פרו ישראלי, שהרוח החיה בו הוא פויו זבדלוביץ', איש עסקים שמקורב לנתניהו: באשר לביקור של משפחת נתניהו באוקטובר 2006, נכתב בתשובת הארגון, לבייקום יש תוכנית מסודרת של ביקורי אישים ישראליים בלונדון. אנחנו דואגים לשהות ראויה ומכובדת של אורחינו, במיוחד בהתחשב בכך שהם עושים זאת בהתנדבות.