ארכיון: רביב דרוקר

לפיד הזיז את סגן הממונה לנושאי דיור וזו הרבה יותר מסתם הזזה

9 בספטמבר 2013
 

ראובן קוגן הוא סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, בין השאר לנושא דיור. טייטל ארוך, שמסתיר מאחוריו עוצמה ענקית. קוגן הוא, כנראה, אחד הידענים הכי משמעותיים בתחום הדירות בארץ. אם תשאלו את שר השיכון לשעבר, אריאל אטיאס, הוא יגיד לכם שקוגן השפיע על מדיניות הממשלה בתחום הדיור לא פחות ממנו. אם אני יכול לנחש, אז הוא גם יגיד שלא לטובה.

לאחרונה קרה דבר מאוד יוצא דופן. קוגן הוזז מתפקידו. שר האוצר לפיד לא רוצה אותו שם. רשמית, לא הודיעו במשרד האוצר על כלום, אבל קוגן לא הגיע לישיבות הקבינט האחרונות לענייני דיור. אנשי משרד השיכון הונחו לא לנהל את ענייניהם יותר מולו, אלא מול הממונה על אגף התקציבים ישירות, אמיר לוי. בישיבת הקבינט האחרונה לענייני דיור אמר שר האוצר שתוך שבועיים תתחיל לפעול החברה הממשלתית החדשה בראשות אורי שני. מטה הדיור הממשלתי, או איך שהולכים לקרוא לזה, אמור לשנות את כול יחסי הכוחות בממשלה בנושא הדיור. לחברה יועברו סמכויות רבות ממשרד השיכון, מנהל מקרקעי ישראל ובמידה מסוימת גם ממשרד הפנים. אורי שני יהיה חצי שר שיכון והוא לא יצטרך, מסתבר, לעבור את קוגן כדי לקבל תקציבים.

הזזת קוגן היא הרבה יותר מפקיד אחד, שהגדרת תפקידו שונתה. אנשי אגף התקציבים באוצר אוהבים לראות את עצמם, במידה לא מבוטלת של צדק, כמין סיירת. המשימה של הסיירת הוא לשמור על קופת האוצר מפני המופקרים שבחוץ. מרכיב חיוני להצלחת המשימה – כולם מגבים את כולם, אחד בעד כולם, כולם בעד אחד, או משהו כזה.

למען הסר ספק – שר האוצר, מי שלא יהיה, נתפס באגף תקציבים כחלק מהעולם החיצוני. כששר האוצר מזיז את אחד החברים מתפקיד משמעותי, זה מטלטל את כול האגף ומעביר מסר קצת מפחיד, מבחינתם, מי שלא יתיישר עם השר, לא יהיה פה.

עד כאן העובדות, עד כמה שאני מכיר אותן. עכשיו קצת על הצד השני. אם יש דבר מוסכם על רוב הקהילה הכלכלית בארץ זה שיש פה משבר דיור. מחירי הדירות הרקיעו לגבהים כמעט חסרי תקדים. אוכלוסיות גדולות נותרו ללא פתרון דיור סביר. לא דיברתי עם קוגן, אבל שמעתי מאנשים שדיברו אתו בשנים האחרונות, שהוא מחזיק בדעות קצת שונות. הוא לא בטוח שיש משבר כזה חמור ועוד יותר ספקן לגבי האפשרות האמיתית של הממשלה לפתור אותו. קוגן חסם בגופו הרבה מהרעיונות של אטיאס בנושא הדיור. זכותו (זכותו?). דיור ציבורי זה בשבילו קללה נוראית. האם לא לגיטימי ששר אוצר, שנבחר על כנפי הבטחות יומרניות בתחום הדיור, יעבוד עם אנשי מקצוע שקרובים יותר לעמדתו? לדעתי, לגמרי לגיטימי ואם תחושת הסיירת נסדקת, אז נסדקת. אני גם נוטה להאמין שלממשלה יש בהחלט דרכים להתמודד עם הבעיה ולפתור אותה. אני גם זוכר את התקופה בה ניהלתי, ככתב כלכלי, מאבק מר ברונן וולפמן. וולפמן היה אז באגף תקציבים. תחת אחריותו, בין השאר, היה תחום התחבורה. וולפמן לא האמין ברכבות. ראש הממשלה נתניהו האמין, שר התשתיות שרון האמין, אבל וולפמן לא לא האמין. למה? כבר לא זוכר. היו לו בטח נימוקים מאוד חזקים והוא הצליח לעצור בגופו במשך שנים את פיתוח הרכבת בארץ. אגב, בחלק מהזמן הוא אפילו הצליח לגבור על שר התשתיות הזועם, אריאל שרון. בסופו של דבר וולפמן הוכרע, עשרות מיליוני נסיעות ברכבת בשנה מוכיחות עד כמה טעה. פקידים חכמים אחרים של אגף התקציבים (החכמים הוא לא בציניות. בשורה הרבה יותר ארוכה של מקרים הם צדקו) טעו בענק בנושא מתקני ההתפלה. הם לא רצו לשלם יותר מדי על מים והובילו את ישראל לכמה שנים של משבר מים מיותר (היום אנחנו על סיפו של משבר מים הפוך. יכול להיות שרננה רז כבר בדרך לאולפן לשכנע אתכם להשקות את הגינה רק בצהריים).

בקיצור, אולי קוגן צודק ואולי טועה, אבל יאיר לפיד נבחר כדי ליישם את מדיניותו וזכותו לעבוד עם איש המקצוע הכי טוב, שחושב פחות או יותר כמוהו, כל עוד הדיעה שלו איננה הזויה. לפיד רק צריך לדאוג לא להפוך לאיש הזה שאנשי אגף תקציבים שונאים. האגף גם ככה מנסה להתאושש מתקופה מאוד קשה. לפיד כבר העביר את אחד מבכיריו זובור מיותר סביב העלאת שכר הלימוד לסטודנטים והזזת קוגן לא בדיוק תורמת למצב הרוח בסיירת.

איך פרשת הולילנד היא לא חלק מהבחירות בירושלים? המקרה של אמסלם

8 בספטמבר 2013
 

מערכת הבחירות הזאת בירושלים היא הראשונה שמתנהלת אחרי פרשת הולילנד, כנראה פרשת השחיתות (לכאורה, כמובן) הגדולה בתולדות המדינה. למרות זאת, הפרשה והחקירה אינן חלק ממערכת הבחירות בירושלים. הולילנד טלטלה את מערכות התכנון במדינה, את מנהל מקרקעי ישראל, את ראש הממשלה לשעבר, אבל לא נוגעת בעיר בה התרחשה, העיר שאת נופה שינתה, בירושלים. איך תיגע? ברקת לא קשור, משה ליאון, קורא התיגר, לא קשור. מצד שני, הולילנד זה סיפור מוטרף, שהתנהל בחלקים גדולים ממנו בתוך עיריית ירושלים. שני ראשי עירייה מועמדים עליו לדין וחלקים נרחבים מהפקידות העירונית הואשמו במעורבות בשחיתות. מהנדס העירייה לשעבר הועמד לדין, יושבי ראש הוועדה המקומית נחקרו ארוכות באזהרה, היו על סיפו של כתב אישום ובסוף ניצלו. יש עוד אחד שניצל. מספר שתיים ברשימה של משה ליאון הוא דודו אמסלם. בכיר בעירייה, שמשמש כבר שנים ארוכות אחד האנשים החזקים של הליכוד בעיר. נגד אמסלם לא הוגש, כאמור, כתב אישום, אבל עדויותיו במשטרה הן עדיין מסמך מרתק. הנה תמצית שלהן:

חקירה באזהרה מיום 16.4.2010:

אמסלם: אני מנהל אגף שיפור פני העיר משנת 2001.

חוקר: האם אהוד אולמרט עזר לך להתקבל לעירייה?

אמסלם: לא, אבל זה היה בתקופה שלו.

חוקר: אם הוא לא עזר לך, מדוע כששאלתי אותך איך הגעת לעבוד בעיריית ירושלים אמרת דבר ראשון שאהוד אולמרט היה ראש העירייה?

אמסלם: אני מניח שאם אהוד אולמרט לא היה ראש עירייה, לא הייתי מתקבל לתפקיד כי "הפאזל" לא היה מתקדם. החברים שלי המליצו עליי וכך התקבלתי.

חוקר: האם אתה פעיל פוליטית?

אמסלם: כן, אני פעיל בליכוד כמעט 30 שנה

חוקר: האם אתה מכיר את מאיר רבין (יד ימינו של שמואל דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד)?

אמסלם: אני מכיר אותו משהו כמו 25 שנה. הוא חבר משפחה מורחב, חבר יקר שלי וחבר משפחתי שלי.

חוקר: אתה מכיר את שמואל דכנר (עד המדינה בפרשת הולילנד, שהעיד שנתן שוחד לחצי מדינה בשם יזמים שונים – ר.ד.)?

אמסלם: אני מכיר אותו. הכיר לי אותו מאיר רבין. ראיתי את היהודי הזה פעמיים בחיי, לדעתי וזה היה מפגשים חטופים של 2-3 דקות.

חוקר: האם אתה יודע איזה תפקיד מילא מאיר רבין בפרויקט הולילנד?

אמסלם: אין לי מושג

חוקר: האם אתה יודע איזה תפקיד מילא שמואל דכנר בפרויקט הולילנד?

אמסלם: אין לי מושג

חוקר: האם היו לך בעיות משמעת בעירייה? פרט מה היה ואיך זה נגמר?

אמסלם: עד כמה שידוע לי, לא.

חוקר: האם הייתה לך עבירת משמעת שבעקבותיה הייתה המלצה לפטר אותך מתפקידך או להדיח אותך מתפקידך? אם כן – מי המליץ על פיטוריך.

אמסלם: כשנפתחה נגדי חקירה פלילית, חזרתי לעבודה. הנהלת העירייה דאז ומנכ"לה איתן מאיר או המשנה למנכ"ל חברו עם היועהמ"ש חביליו ומבקרת העירייה, שאני אתה בהתכתשות, המליצו לאורי לופוליאנסקי לעשות לי שימוע. לקחתי אז את עו"ד משה ישראל, עשו לנו את השימוע וראש העיר דאז החליט שהוא לא משעה אותי. זה היה בשנת 2003.

חוקר: האם נערך לך שימוע או ראיון בפני ראש העיר?

אמסלם: לא זוכר דבר כזה

חוקר: האם מנכ"ל העירייה היה שותף להמלצה להשעותך?

אמסלם: להערכתי, גם מנכ"ל העירייה.

חוקר: האם נכון שראש העירייה לופוליאנסקי מנגד השאיר אותך בתפקיד?

אמסלם: הנה זו ההחלטה שהראית לי. דרך אגב, אורי לא הכיר אותי, מעבר לשם שלי. הלכתי אליו לשימוע, הוא בסה"כ איש טוב והבין שעושים לי עוול וערך לי שימוע.

חוקר: האם הופתעת שראש העיר פעל בניגוד להמלצת מנכ"ל העירייה ולא פיטר אותך או השעה אותך. אם לא – מדוע לא?

אמסלם: לא, כי אורי ידע את הקליקות בעירייה.

חוקר: מה אתה יודע על התערבותו של שמואל דכנר בקשר למניעת פיטוריך/השעייתך?

אמסלם: אני לא הכרתי אז את דכנר. לדעתי, מאיר בא אליי הביתה, כשהייתי במעצר בית, כמו כל החברים שלי. לשאלתך, למה עניתי על מאיר כשנשאלתי על דכנר, אני משיב שאתה קשרת את דכנר בהתחלה כששאלת אותי.

חוקר:מאיר, חבר מאוד קרוב כהגדרתך ואתה לא יודע על עסקיו

אמסלם: בודאי. יש לי עוד חברים טובים, שאין לי מושג מה בדיוק העסקים שלהם.

חוקר: מאיר רבין עבד עם דכנר, נכון?

אמסלם: נכון

חוקר: ואמרת גם שמאיר הגיע לעירייה באיזה עניין, נכון, שאז פגשת את דכנר גם, נכון?

אמסלם: כן, הם באו לפגישה בעירייה.

חוקר: חבר שלך בא לפגישה בעירייה, ששם אתה עובד ולא עניין אותך למה?

אמסלם: לא, אני יודע שהם עוסקים בנדל"ן, תיווכים ואני לא שואל שאלות.

חוקר: אני אומר לך שמאיר רבין פנה בשמך אל שמואל דכנר כדי למנוע את פיטוריך/ההשעייה שלך. מה תגובתך?

אמסלם: מאיר הוא חבר שלי כמו אח והוא יעשה הכול כדי לעזור לי. דרך אגב, אני לא ידעתי על כך עד שאמרת לי.

חוקר: למה ששמואל דכנר יעשה זאת בשבילך, איזה אינטרס יש לו? ולמה שאורי לופוליאנסקי ייענה לו?

אמסלם: א. תשאל את דכנר. דבר שני, מאיר הוא חבר הרבה שנים ויעשה הכול כדי שלא יפגעו בי ולא קשור איפה אני עובד או מה אני עושה. ואם מערכת היחסים שלו עם דכנר היא חברית, אין שום סיבה שלא יפנה לדכנר. גם אני הייתי נוהג ככה.

חוקר: איזה השפעה יש או הייתה לדכנר על לופוליאנסקי?

אמסלם: אין לי מושג

חוקר: האם אתה יודע על תרומות שמואל דכנר ליד שרה?

אמסלם: לא, למה שאני אדע?

חוקר: אני אומר לך שאתה ידעת על התערבותו של שמואל דכנר בעניין ההליך המשמעתי נגדך. תגובתך?

אמסלם: אני לא זוכר דבר כזה

חוקר: אני מציג לך מסמך בו רשום :הלל שלום – ראה תרשומתי המצ"ב למאיר בהקשר לדודו אמסלם. כפי שסיכמנו מראש, הבטחתי לאורי המשך סיוע ל"יד שרה" אם ייענה לבקשתנו להשאיר הנ"ל בתפקידו. התפקיד קריטי לקידום הפרוייקט ובייחוד כעת כשאנו רוצים לשנות התב"ע בצפון" (זה לכאורה מכתב משמואל דכנר ליזם של הולילנד, הלל צ'רני, בו הוא מדווח לו שביקש מאורי לופוליאנסקי, ראש העירייה, לא להשעות את דודו אמסלם בתמורה לעוד תרומות ל"יד שרה". בתמורה, לכאורה, אמסלם יעזור לפרוייקט הולילנד כפקיד בכיר בעירייה. צריך לציין שחלק ממסמכי דכנר התגלו כמזוייפים – ר.ד)

אמסלם: לא, אין לי מושג על מה מדובר.

חוקר: מה יש לך לומר על מה שכתוב?

אמסלם: בולשיט

חוקר: אני מציג לך מסמך נוסף שבו רשום "מאיר – מסור בבקשה לדודו אמסלם שסיכמתי עם אורי לופוליאנסקי שיערוך לו דין משמעתי, ייתן לו נזיפה, אך ישאירו בתפקיד. דאג שיזכור זאת – כי שילמתי מספיק לאורי בהקשר. העתק: ה. צ'רני" (שוב, הטענה כלפי המסמכים הללו של דכנר שהם מזויפים. לכאורה, על פי המסמך, דכנר דיווח למאיר רבין שהצליח לסדר לדודו אמסלם, חברו, עונש קל במיוחד ובתמורה שילם כסף לראש העירייה דאז- ר.ד.). תגובתך?

אמסלם: אתה מפתיע אותי. לא קיבלתי נזיפה ולא קיבלתי שום דבר. אין לי מושג על מה מדובר. מאיר לא אמר לי כלום. זה מפתיע אותי גם.

חוקר: אני גם מבין שהתפקיד שלך קריטי לקידום התוכנית. הסבר למה הכוונה לדעתך?

אמסלם: בכלל לא. אין לי מושג.

חוקר: אני אומר לך שאתה מילאת את כל הבקשות של הולילנד תיירות שהופנו למחלקתך. תגובתך?

אמסלם: במה?

חוקר: לדוגמא, בנושאי הצמחייה שתישתל, גודל העצים שיש לנטוע, מספרם.

אמסלם: זה קשקוש. אני לא מתערב בדברים מהסוג הזה. יש בוטנאים ובעלי מקצוע.

חוקר: פרט אילו פגישות ערכת לגבי דרישות העירייה מהיזם בפרוייקט הולילנד?

אמסלם: לא זוכר

חוקר: האם נערכו פגישות בינך לבין שמואל דכנר בעניין הפרויקט? פרט כמה פגישות, מה היה בפגישות ומי נכח בהם?

אמסלם: לא זוכר דבר כזה. יכול להיות. אולי הוא בא עוד פעם. לא זוכר. אמרתי לך קודם שראיתי אותו פעמיים בוודאות. פגישות עבודה לא זוכר, אבל אני לא פוסל שהיו.

חקירה מיום 23.6.2010

אמסלם: אם הייתי רואה את דכנר ברחוב לא הייתי מזהה אותו. אחרי שהלכתי מהחקירה בפעם הקודמת, שחזרתי בראש את המסמכים שהצגת בפני, הלל צ'רני ולמאיר רבין. לפי מה שזכור לי, לא היה תאריך על המכתב. אני חושב שמר דכנר זייף את המסמכים האלה. לפני כשלוש שנים הייתה לי שיחה עם חבר שלי והוא סיפר לי שמר דכנר ניסה למכור לו תמונות מזויפות בטענה שהן מקוריות…דבר שני שתמוה בעיניי, שמאשש את טענתי שמר דכנר זייף את המסמכים האלה, הרי מאיר רבין היה צמוד אליו 24 שעות, מדוע הוא כתב מכתב למאיר, יכול היה פשוט להגיד לו את זה.

חוקר: דיברת עם מישהו שנחקר במשטרה על העניין של הולילנד ועל הטענות של דכנר נגדך?

אמסלם: שוחחתי עם חברים שלי. תגיד לי עם מי דיברתי ואענה לך. לא דיברתי עם אף אחד שקשור לפרשה או נחקר בפרשה, או העיד בפרשה.

חוקר: פרט על השימוע שהיה לך אצל אורי לופוליאנסקי.

אמסלם: בשימוע עורך הדין שלי דיבר שעה ושילמתי לו כ – 80 אלף שקלים ואם היה לי את מר דכנר לא הייתי עושה את זה. עצרו אותי אז על משהו שקשור לליכוד, כי הייתי מאוד דומיננטי בליכוד ואם הייתי רוצה להפעיל השפעה על לופוליאנסקי, הייתי פונה למישהו בפוליטיקה שידבר איתו. אורי החליט לא להשעות אותי, הוא בכלל לא השעה אף אחד בעירייה. לא זכור לי בכלל דבר כזה.

חוקר: פרט את מקורות ההכנסה שלך משנת 2003 ועד היום

אמסלם: עבדתי בעירייה והייתה לי חופשה ללא תשלום ואז עבדתי מספר חודשים במל"מ, בשיווק ושילמו כמה גרושים עם תלוש שכר.

חוקר: פרט במה עבדה אלמנתך ב – 7 השנים האחרונות לפני פטירתה.

אמסלם: בעירייה, גם עבדה הנדסאית ואולי קיבלה קצת כסף באופן פרטי. לא הייתי מעורב בזה.

חוקר: האם במהלך שבע השנים האחרונות, מ – 1.1.03, קיבלתם שכר במזומן?

אמסלם: לא זוכר דבר כזה. אני לא זוכר דבר כזה ולגבי אלמנתי, אני לא יודע.

החוקרים שואלים על שלוש הפקדות במזומן בסכום מצטבר של 12,700 שקלים. אמסלם ענה שהוא לא יודע להסביר אותן. החוקרים הציגו לאמסלם הפקדות צ'קים בסכום מצטבר של 71,900 שקלים. אמסלם לא ידע להסביר אותן על המקום והטיעון שלו היה- תגידו לי מי בעל החשבון אז אוכל לענות.

חוקר: אני מציג לך מסמך של 4 עמודים. הסבר את נסיבות שליחת המכתב לשמואל דכנר?

אמסלם: כנראה שהשבתי לפנייה שהגיעה. לא זכרתי למי זה. כנראה שהם ביקשו שנתארגן לעשות סיורי קבלה ואני אמרתי להם שאין שום בעיה.

חוקר: למה שמר דכנר יפנה אליך, אם לא היה לו ממשק עבודה איתך?

אמסלם: לא זוכר. לאחר שאתה מציג לי את מכתבו של ש. דכנר אליי, אני משיב שכשפונים לאגף אני עונה.

חוקר: האם ביקרת באתר הולילנד מתוקף תפקידך כמנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) בעירייה?

אמסלם: לא זוכר דבר כזה. אולי הייתי פעם. לא התמקדתי בהולילנד.

חוקר: אני מציג לך מכתב של שמואל דכנר. מהמסמך עולה כי ביקשת להיפגש עם שלמה אהרונסון (אדריכל הפרויקט בהקשר הנופי), כדי שהוא יציג בפניך את תוכנית הפיתוח לקבלת אישורך. מדוע לא עמדת על קבלת תוכנית מפורטת וגמורה?

אמסלם: בדרך כלל אצלנו באים להציג את תוכנית הפיתוח למחלקת הגינון לשצ"פים (שטחים ציבוריים פתוחים). בד"כ יש תוכנית ראשונה שהיא כללית ואחריה נכנסים לתכנון מפורט.

חוקר: אבל קודם אמרת שלא היית מעורב בהולילנד?

אמסלם: נכון, אבל אם שואלים אותי שאלה, אני עונה. אני לא עוסק בתוכניות מפורטות.

החלביות המקוממת של מבקר המדינה – דו"ח הפריימריס

30 באוגוסט 2013
 

דו"ח ה"אכלו לי, שתו לי" האחרון של מבקר המדינה הוא דו"ח מקומם. למה הפוליטיקאים לא אסרו על תרומות מחו"ל, כפי שהמליץ להם משרד המבקר בעבר, מתרעם שפירא. למה המחוקק לא האריך את התקופה להגיש דו"חות, למה המועמדים לא הפנימו את הוראות החוק, למה ולמה ולמה ורק למה אחד אין שם. למה לעזאזל מבקר המדינה לא משתמש בסמכויותיו כדי לעשות צדק ושוויון אמיתי בין המתמודדים?

את נפתלי בנט קנס המבקר ב – 65 אלף שקלים. וואו. המבקר קבע שהוא חרג ב – 68 אלף שקלים ושהוא לא כלל בהוצאות הקמפיין שלו את התשלום לחוקר הפרטי שניסה (ודי הצליח, לדעתי. המשטרה סברה אחרת) להפליל את יריבו ניסן סלומיאנסקי. בנט סיפק למבקר את אחד התירוצים המופרכים אי פעם לעובדה שלא כלל את ההוצאה בחשבונותיו (זו הוצאה של המפלגה, לא שלי…). המבקר דחה את הטיעון, אבל הסתפק בקנס מינימאלי. יותר חשוב, כל מי שהיה מעורב בקמפיין מימיו והתבונן במסע הבחירות של בנט מפקפק באפשרות שזה עלה לו רק 1.2 מיליון שקלים, כפי שדיווח. המתבוננים מהצד יכולים רק לפקפק. למבקר המדינה יש סמכויות וכוח לדעת. הוא יכול היה לקחת את כל המודעות בעלוני השבת, הפרסום ב"בשבע" ו"כיפה" ושאר אמצעי התקשורת של המגזר הדתי לאומי. הוא יכול היה לתמחר את המטה הלא רזה, שעבד עבור בנט ולבקש תשובות. אם היה עושה זאת, ייתכן שהיה מגלה שהוצאותיו של בנט חרגו בהרבה יותר מ – 68 אלף שקלים.

דוגמא שנייה – לגבי שורה של מועמדים (איילת שקד, משה פייגלין, אראל מרגלית, דני דנון) קבע משרד המבקר כי הדו"ח שלהם על הדרך שהובילה לבחירתם, אינו משקף את ההוצאות שלהם, או שלא צירפו אסמכתאות להוצאות. המבקר התייחס לכך בסלחנות ופטר זאת בקנס של בין 3,000 ל – 20 אלף שקלים. למעשה, זה ליקוי שיכול להסתיר מאחוריו חטא גדול. אולי הם הוציאו הרבה יותר כסף ממה שדיווחו, אולי הוציאו על דברים שלא נוח להם לגלות. אנחנו יכולים רק להעלות שאלות. המבקר יכול היה לדרוש תשובות ובהיעדרן, לא להסתפק בקנסות עלובים של אלפי שקלים בודדים.

דוגמא שלישית – חוליו מסר (MESSER) הוא אמריקני, שמזוהה עם הליכוד. הוא ומשפחתו תרמו, קרוב לוודאי, לגלעד ארדן, ציפי חוטובלי, בוגי יעלון, לימור לבנת וגדעון סער, חמישה מעשרים חברי הליכוד. גם משפחת פאליק (FALIC) היא תורמת ידועה לליכוד (ולנתניהו). בקמפיין הזה המשפחה תרמה, קרוב לוודאי, לזאב אלקין, גלעד ארדן, ציפי חוטובלי, בוגי יעלון, לימור לבנת, גדעון סער ויולי אדלשטיין (שלושה בני משפחה שונים תרמו ליו"ר הכנסת). סה"כ שבעה ח"כים של הליכוד, כולל שלושה שרים, סגן שר אחד ויו"ר כנסת. משפחת פאליק בוודאי אהובה בליכוד. למה 'קרוב לוודאי'? כי המבקר לא עשה את עבודתו. במקום להתרעם שהמחוקק לא אסר על תרומות מחו"ל (אגב, אני נגד איסור על תרומות מחו"ל, אבל זה כבר דיון אחר), שפירא היה יכול לחייב את המועמדים לספק עוד פרטים על כול תורם מחו"ל. מייל, טלפון נייד. שיתכבד המבקר ויבקש מהמחלקה הרלוונטית במשרדו לדגום כמה מהתורמים הללו בטלפון ולבדוק אם הם באמת תרמו, או שיש איזה בן משפחה אחד, שתרם בשביל כולם והשתמש בשמות של בני משפחה מטעמי נוחות, או כדי לעקוף את התקרה שמכתיב החוק.

עוד דוגמא – המבקר מתח ביקורת על עניין ההסעות, בהן השתמש אחד המועמדים כדי להביא בוחרים אל הקלפי. ההסעות הן מ'גוף מבוקר', כתב המבקר. משום מה הוא לא כותב את השם (ניחוש מושכל, חיים כץ וההסעות מתעשייה אווירית). למבקר יש ביקורת על כך שבמהלך יום עבודה יוצאים עובדים להצביע. מה הסנקציה שבצד הביקורת? כלום. הוא אפילו לא הזכיר את חבר הכנסת בשמו.

למבקר גם יש ביקורת גם על מה שנראה לו כדיל במסגרתו מועמד אחד גייס תרומות עבור מועמד שני בחו"ל. כך כותב המבקר: "כמה מועמדים קיבלו תרומות ממדינות חבר העמים לשעבר, אף שזיקתם למדינות אלה מוטלת בספק. הגם שתרומות אלה נראות לכאורה תקינות, קיים חשש שהועברו באמצעות מגייס תרומות או בעסקה". ככל הנראה, מדובר בח"כ זאב אלקין, שגייס תרומות באוקראינה ורוסיה עבור חיים כץ ואחרים. למה 'ככל הנראה'? כי המבקר לא עשה את עבודתו. מה מנע ממנו לזמן את חיים כץ ולשאול אותו מה הקשר שלו ל Nadiya Servatyak מקייב ולכול שאר חבריה האוקראיניים?

אחרון – במרצ יש חבר כנסת חדש בשם עיסאוי פריג'. הנה הטקסט הכמעט מלא של המבקר בעניינו:

"המועמד לא הגיש את הדוח הכספי. בתוקף סמכותי, אני מורה למועמד להעביר לאוצר המדינה סך של 3,000 ₪". הטיפול של שפירא בפריג' הוא אולי התמצית הכי מזוקקת לחלביות של משרד המבקר כלפי הפוליטיקאים. המסר של המבקר לפוליטיקאים חד וברור: אתם יכולים להפר את כול הוראות החוק, להוציא הרבה יותר כסף ממה שמותר, להתרים אנשים בעייתיים, לקחת מהם יותר כסף ממה שמתיר החוק, בקיצור, לרפד את דרככם לכנסת בכסף. בסוף, כל מה שתצטרכו לעשות כדי לצאת מזה בשלום הוא לא להגיש דו"ח למבקר המדינה. תקבלו קנס של 3,000 שקלים שלמים, תשלמו אותו בשריקה עליזה ותחזרו למשכן הכנסת. אני לא אומר חלילה שח"כ פריג' ביצע את החטאים האיומים והנוראים הללו, סביר שלא, אבל בהיעדר דו"ח גם אי אפשר לדעת איך הוא כן התנהל. המבקר היה יכול לדעת, לו רק רצה.

האם ניתן ללמוד משהו מהמכתב הסודי של נתניהו לשרון ב – 2001 על היום?

29 באוגוסט 2013
 

עשרה ימים אחרי ההתקפה על מגדלי התאומים פגש בנימין נתניהו את שר ההגנה האמריקני, דונלד רמספלד. עצם הפגישה כבר מעניין. נתניהו אז, בסך הכול אזרח מן השורה, לרמספלד היו עוד כמה עניינים על הראש באותם ימים ובכול זאת הוא פוגש אותו. אולי כי נתניהו בא עם הילת המומחה לטרור, אולי הקשרים ארוכי השנים עם הרפובליקנים, אולי ההופעה המרשימה על הגבעה. לא משנה. כשנתניהו חזר לארץ הוא כתב לראש הממשלה מכתב סודי. "לעיני רה"מ בלבד", כתב נתניהו ושלח עותק "לעיני שר הבטחון בלבד".

הנה ציטוטים נרחבים מהמכתב. במודגש מה שנתניהו כתב. לא מודגש, הערות שלי:

מאחר שבקשתי להיפגש עמך על מנת לדווח לך על שיחותי בוושינגטון לא נענתה, אני רואה לנכון לעדכנך באמצעות מכתב זה.

השיחה המרכזית התקיימה עם שר-ההגנה רמספלד ב- 21.9.01 במשרדו בפנטגון. ניתן היה להבין מרמספלד שבכוונתו להוביל, אחרי המיתקפה באפגאניסטן, מיתקפה רחבה נגד עיראק. אף שלא התחייב על כך במפורש, הבהיר שהוא והנשיא בוש שוקלים זאת ברצינות (פעם היה דיון לוהט מתי נפלה ההחלטה בארה"ב לתקף בעיראק. אצל רמספלד הכיוון היה, מסתבר, ברור מאוד כבר בשלב מוקדם)

אמרתי לרמספלד שעל ארה"ב לקחת בחשבון שאם סאדאם חוסיין יעמוד בפני חיסול שלטונו או חיסולו האישי, לא יהסס להשתמש בנשק כימי וביולוגי נגדנו. על כן, חייבת ארה"ב לתאם עם ישראל כל מיתקפה נגד עיראק, וחייב להתקיים דיון בעוד מועד בין הנשיא בוש לבינך על המשמעויות לגבינו, לרבות מיגון האוכלוסיה (האם תיאום כזה מתקיים כיום? האם נתניהו חושב כך גם על אסד?).

ביחס לאיום של נשק ביולוגי אמר רמספלד, שעל פי סימולציות שנעשו לאחרונה בפנטגון הפגיעה באזרחים עלולה להיות מקבילה לפגיעתו של נשק גרעיני, בתנאי שיש בידי התוקף אמצעי פיזור יעילים (קיומן של סימולציות אלה, ובייחוד תוצאותיהן, הוא למיטב ידיעתי מידע חדש (זה נהדר. נתניהו הסביר לשרון שהביא לו סקופ). עם זאת, רמספלד הוסיף:

א. אין לארה"ב מספיק מידע מודיעיני לקבוע אם בידי סאדאם יכולת פיזור אפקטיבית של חומר ביולוגי.

ב. בידי ארה"ב יכולות איתור והשמדה של טילים "לאין ערוך טובה יותר" מזו שהייתה בידיהם במלחמת המפרץ.

(בעניין הזה האמריקנים כל כך שקופים)

הערתי שהפיגועים בארה"ב הוכיחו שאין צורך בטילים כדי לפזר נשק ביולוגי, ושהדבר יכול להיעשות נגדנו ונגד ארה"ב גם באמצעות שליחי טרור. אם תהיה בידי ארה"ב הערכה סבירה שלסאדאם נשק ביולוגי אפקטיבי, עליה לשקול כמה מהלכים:

  1. לתקוף יעד אחר עם גמר המתקפה באפגניסטן, ולבחון את ההשפעה על המשטר בעיראק (וכן באיראן, הבהרתי שלדעתי המשטר הזה לא פחות מסוכן) (לנסות להשתמש ב – 11/9 כדי לגרום לאמריקנים כבר אז לתקוף באיראן? וואו).
  2. להבטיח מיגון מלא של האוכלוסיות בעוד מועד (בישראל זה יותר קל באופן יחסי).
  3. לאיים על המשטרים הטרוריסטיים שברשותם נשק לא קונבנציונאלי שאם נותקף בנשק זה, נגיב בנשק …האיום צריך להיות דיסקרטי, מועבר בצינור אמין ביותר, ומיועד בנפרד לכל משטר ומשטר, כך שכל משטר יחשוב שרק הוא קיבל איום זה. ארה"ב וישראל יכולות, כל אחת מהן, להעביר איומים אלה בצינורות נפרדים.

רמספלד הגיב שהוא יבחן באופן מעשי את ההצעות הנ"ל.

האם ישראל מעבירה איומים בסגנון הזה כיום לאסד? יש סיכוי שלא?

חשפי ציפי, חשפי

14 באוגוסט 2013
 

לפני שמונה שנים נערך הכנס הראשון של התנועה לחופש המידע. אורחת הכבוד הייתה שרת המשפטים ציפי לבני. השרה פתחה את נאומה פחות או יותר במילים האלה: אני לא מבינה דבר בחוק חופש המידע, אבל אשמח ללמוד. בינתיים, אקריא לכם מהדף שהכינו לי במשרד לקראת הכנס. היא שלפה דף והקריאה רשימת מכולת מאוד משעממת על דברים שנעשו במשרד.

יש רגעים בחיים שלא בא לך על כנות. הייתי מעדיף שרת משפטים, שבמקום להודות בגלוי בחולשותיה, תעשה שיעורי בית ותתמצא בחוק הלא מסובך, שהתקבל שש שנים קודם. החשש שלי גם היה שאם השרה לא מתביישת להודות בכנס שמיועד לנושא, שהיא לא מבינה בחופש מידע דבר (ועוד מדובר בשרה שהיא עורכת דין), אז הסיכוי שהיא תרכוש בו התמצאות לאחר מכן, הוא פחות או יותר אפס. לבני אכן סיימה את הקדנציה הראשונה שלה במשרד המשפטים בלי לנגוע במשהו שקשור לשקיפות.

עכשיו לבני חזרה למשרד המשפטים ונדמה שהיא מתנהגת אחרת. היא ניסתה להוביל תהליך של שקיפות בוועדת שרים לענייני חקיקה. אחרי שנתקלה בהתנגדות (המגוחכת) של לשכת ראש הממשלה (מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, הבהיר לה שזה לא בסמכותה), היא לפחות החלה לפרסם את דרך ההצבעה שלה. היא התחילה לפרסם את הלו״ז שלה (אפשר להיות קצת יותר נדיבים בזהות הנפגשים אתה) ועכשיו היא מנסה להביא לתחולת חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות וקק״ל, שני גופים שמשוועים לשקיפות.

שר המשפטים הוא הדמות בשלטון, שאמורה להיות הכי מזוהה עם המאבק לחופש מידע. לרוע המזל, עד היום לא היו לשקיפות חברים בסלאח א דין. את שר המשפטים פרידמן זה לגמרי לא עניין (חוץ משקיפות בוועדה לבחירת שופטים). אם זה היה תלוי בשר המשפטים נאמן, נראה לי שהוא היה מעביר חוק לא להעביר מידע בשום פנים ואופן לאף אחד בשום דבר.

כשאתה חלק מארגון חברתי, שנועד לחולל שינוי, רוב הטקסטים שלך רוב הזמן נעים על הרצף שבין בכיינות לקיטורים. "למה אנחנו לא כמו בעולם (כלומר, שבדיה)? "אתם לא מאמינים כמה המשרדים הממשלתיים אטומים לעניין", "הם לא מכירים בכלל את החוק".

באיזו שעה שלא תעירו אותי, אני אוכל לשלוף לכם אחלה סיפור מהז'אנר הזה. על משרד הבריאות שניסינו להפוך אותו למגדלור של שקיפות, שיתווה את הדרך לכול משרדי הממשלה האחרים וסיימנו בוכים, לבד בחושך (לא לפני שהמנכ"ל הבהיר שאין פרויקט שהוא יותר שמח עליו מזה).

על הצבא, שעד היום לא מוכן לחשוף את הדרך בה הוא משקלל את הקב"א שלנו והשופט, שמסרב לפסוק כבר כמה שנים טובות (רק שלא יקרא את זה ויפסוק בהתאם…). הסיפורים האלו הם הרי הצידוק האולטימטיבי לקיומך כארגון, הם המנוף לגיוס כספים (ולשם הרי מופנות רוב האנרגיות של רוב הארגונים, לא?) ובמקרה הספציפי, הנדיר והתקדימי הזה – זו גם האמת.

אלא שפתאום, אני לא סגור איך ולמה, התחיל שינוי. גדול.

פתאום העיתונים מפרסמים מדי יום ידיעות על שקיפות. משרד ממשלתי, שמסרב לתת מידע, זו כותרת. ועדה ממשלתית, שמסרבת לרשום פרוטוקולים, זה חדשות (ותודה לרוני לינדר מ"מרקר"). בקשות לקבלת מידע מסוקרות כאילו היו מינימום הלו"ז של בר רפאלי. טוב, אני מגזים, אבל מסוקרות.

פרוטוקולים של דיוני ועדות ציבוריות, שכן מתפרסמים, נמרחים לפתע על עמודים שלמים (ריכוזיות, ועדת צמח). הוצאות מעון ראש הממשלה נחשפו וזה אפילו לא הסיפור הגדול, בעיניי. הסיפור האמיתי הוא שהן נחשפו עוד לפני שהשופט בעצם אמר מילה, כלומר, מישהו כבר בשלב הזה הבין שחבל על הזמן, שאין סיכוי לא לפרסם את המידע. אולי בקרוב יאלצו אותם אפילו לפרסם את הקבלות עצמן (בקשה של עמית סגל. מנדלבליט שוב עושה מלחמה נגד. עושה רושם שהוא אימץ די מהר את דפוסי לשכת נתניהו).

יותר ויותר שרים מנהלים לו"ז כפול, כדי שחלילה לא תיחשפנה הפגישות האמתיות שלהם. טוב, זה לא במסגרת התופעות החיוביות של השקיפות, אבל אם לחפש בכוח את רבע הכוס המלאה, אז זה לפחות מראה שהם יודעים שיש חוק ועשויים לדרוש מהם לחשוף את זה.

במילים אחרות, דיס איז לבני טיים. חשפי, ציפי, חשפי, את יכולה לחולל מהפכה. לא פחות. פה אין לך את מולכו, שמפקח עלייך ובנט שבולש. אפילו איילת שקד תתמוך בך, אם תבטלי סוף סוף את האגרה המטופשת שמוטלת בישראל כבר בשלב בקשת המידע (בדרך, בדרך…). את יכולה לחזק את השיניים של יחידת חופש המידע במשרד המשפטים, אולי לתת לה לפרסם חוות דעת כלליות על סוג מסוים של מידע (פרוטוקולים של ועדות ציבוריות נשמע לי כמו נושא חם לחוות דעת כללית). אולי, אלוהים ישמור, לאפשר להם לנזוף בממונים על יישום החוק, שלא עומדים בלוחות זמנים. שרת המשפטים גם מחזיקה בסמכות להתקין, 15 שנים אחרי חקיקת החוק, תקנות שיגדירו מי זכאי לפטור מתשלום אגרות (עיתונאים, למשל. זה רק 100 שקל, אבל לא מעט עיתונאים עדיין מבקשים שהתנועה (הענייה) לחופש המידע תשלם את מאה השקלים, כי כלי התקשורת שלהם לא יסכים).

קשה לחשוב על שרה שפחות מחוברת עם ביצועיסטיות מציפי לבני. הרבה שנים במשרדי ממשלה, מעט מאוד הישגים להציג לציבור. הנה סלוגן חינם לבחירות הבאות – הגברת הראשונה של השקיפות בישראל.

ההחלטה לבטל את המיצ"ב אכן משוגעת

12 באוגוסט 2013
 

כבר נימקתי בהרחבה (מוגזמת) כמה נכונה הייתה פסיקת העליון לפרסם את ציוני המיצ"ב לפי בתי ספר. (שבאה בעקבות עתירה של התנועה לחופש המידע, שאני פעיל בה). שיערתי שמשרד החינוך יתקשה לעכל את ההחלטה לחשוף את רמת החינוך, שהוא מספק לכולנו. דבר אחד לא העליתי על הדעת, שבמסווה של חווית למידה, הם פשוט יבטלו את המציאות, כלומר את המיצ"ב. באותה רוח נפלאה של פירון ולפיד, אני מציע גם לבטל את ההשתתפות של ישראל בבחינות הבינלאומיות. זה פוגע בחווית הלמידה ומעמיס על התלמידים המסכנים.

כמה שאלות לשרים פירון ולפיד והמנכ"לית שטאובר:

  1. כבוד השר פירון, באמת אמרת ש"יש לנו בעיה עם חופש המידע"? זה לא נשמע לך כמו משפט של קומיסר בברה"מ של שנות החמישים?
  2. האם כבוד השר מודע לכך שלראשונה הורי ישראל יכלו לדעת עד כמה בתי הספר של ילדיהם אלימים? האם הוא מודע לעובדה שסוף סוף ידענו כמה המורים הרגישו שחוקים בבית הספר? האם הוא באמת מבין שככה יכולתי לדעת אם בבית הספר אליו רשמתי את בני, יש תלמידים שבעי רצון או לא וכמה. משרד החינוך הודיע שהשאלות הללו ימשיכו להישאל. ולהתפרסם?
    שאלתי בזמנו את אותן שאלות את יו"ר הכנסת, ניחשתי שהוא לא מודע לכך, כשהוא יצא בביקורת על פרסום הציונים. מאוחר יותר גיליתי שאכן לא היה לו מושג שגם הנתונים הללו מתפרסמים.
  3. כבוד המנכ"לית שטאובר, כמה זמן את מנכ"ל המשרד? בתקופת סער אני לא זוכר שהייתה לך בעיה עם עריכת בחינות מיצ"ב. האם ההתפתחות של הפילוסופיה החינוכית שלך קשורה לשר החדש שלך? האם את בטוחה שאין לזה קשר לכך שהשר העיף את רוב הצמרת החינוכית של המשרד? שמעתי אותך אומרת ברדיו שהמבחנים פגעו בחוויה הלימודית, בעומק, הם לא פגעו בזה לפני שפירון בא?
  4. תהרגו אותי, אבל לא הבנתי את הטענה על הלחץ על התלמידים. איפה הלחץ האמיתי, במבחן שתוצאותיו לא משפיעות עליו, כי הן משפיעות על כלל ביה"ס, או במבחנים רגילים של ביה"ס, שהוא יכול להיכשל באמת? אם המטרה היא להוריד את הלחץ מהתלמידים, למה לא מבטלים את המבחנים הרגילים? אלא אם כן, כמובן, המטרה היא להוריד לחץ מצמרת משרד החינוך המבוהל.
  5. פירון מבטל את הפסיכומטרי ואת הבגרויות ואת המיצ"ב ואולי גם את המבחנים הרגילים וכנראה שהוא יודע הרבה דברים על חינוך, שאנחנו לא יודעים. בואו נקווה שלא יתברר שכול היצירתיות הזאת לא תסתיים בעדרים של תלמידים בורים. פעם שמעתי את בנימין נתניהו מספר שהמפתח לחינוך טוב הוא שלהורים יהיו ציפיות מילדיהם. נתניהו סיפר על הציפיות של אמו ממנו וכמה הם תרמו להתפתחותו. יש לא מעט מחקרים שמחזקים את העמדה הזאת של נתניהו. עולם ללא מבחנים הוא בטח עולם נעים יותר לתלמידים ועולם בלי מבחני מיצ"ב הוא בטח עולם נורא נעים לשר החינוך.

דו"ח הביקורת הלא ייאמן על דוד בן בסט ואיך כחלון לא העביר אותו למשטרה?

8 באוגוסט 2013
 

דוד בן בסט הוא דמות חשובה בממשק העדין שבין תקשורת לפוליטיקה. יש לו תחנות רדיו אזוריות, כולל תחנה ברוסית, שנהנית מהשפעה רבה והוא מחובר מאוד בליכוד ובמפלגות אחרות. שרים בליכוד ציטטו אותו באוזניי כאומר שיש לו אלפי מתפקדים.

במרץ 2011 נכתב דו"ח על ידי מבקר הפנים של משרד התקשורת, אלון זולר.

זהו דו"ח יוצא דופן והוא מעולם לא פורסם ולא ממש יושם. כותרתו ""הפיקוח האלחוטי – דו"ח ביקורת מעקב מורחב". לכאורה, הנושא יבש. תדרים, מעקב. למעשה, עולם ומלואו.

זולר כותב כי סמנכ"ל בכיר ספקטרום במשרד, משה גלילי ומנהל יחידת הפיקוח האלחוטי, חנן גולן, סיימו את תפקידם בשלהי 2007 ותחילת 2008 "כשברקע לכך עמדו גם ליקויים עליהם הצביעו דו"חות הביקורת". מעניין.

מסתבר שהתחום רווי בבלגאן ואינטרסים. דו"חות חוזרים ונשנים נכתבו על הליקויים, אבל לא ממש הועילו. בראש הסולם, כנראה, עומדת תחנת "רדיו לב המדינה" ובעליה, דוד בן בסט. בגלל חשיבות העניין והתחושה כי התקשורת לא ממש מתלהבת לפרסם את הנושא, אני אעלה כאן קטעים שלמים וארוכים מהדו"ח. לקרוא ולא להאמין.

בסעיף 8 לדו"ח הכללי כתב המבקר כך: "במהלך הביקורת נמצא שאחד מבעלי זיכיון לשידורי רדיו אזורי (רדיו "לב המדינה") חרג לכאורה במשך ארבע השנים האחרונות באופן בוטה ומתמשך מתנאי רישיונו ומהנחיות חוזרות וברורות של המשרד. כנגד התנהלות חריגה זו ניכרת אוזלת יד מתמשכת, חוסר מקצועיות ואף רשלנות של המשרד שמשמעותן הסכמה לכאורה למעבר על החוק וכן תשלומי חסר בגין אגרות הקצאת תדרים בהיקף שווה ערך של מאות אלפי שקלים, תוך מתן יתרון כלכלי משמעותי בשוק הפרסום מול מתחריו". מילים בוטות. מה עומד מאחוריהן? המבקר החליט להקדיש פירוט נרחב לכך. לא קראתי הרבה מסמכים חריפים כל כך של מבקר פנים. הנה הדו"ח המפורט:

רקע

תחנת "לב המדינה" הינה בעלת זיכיון לשידורים באזור שפלת יהודה ותחנת רדיו "רדיוס" הינה בעלת זיכיון לשידורים באזור השרון. התחנות מנוהלות שתיהן על ידי מר דוד בן בסט. בדו"ח הביקורת שפרסם מר סיוון (כמה שנים קודם – ר.ד.) הוצגו בין היתר, ממצאים שנמצאו במהלך הביקורת באשר לחריגות תחנת "לב המדינה" מתנאי רישיון השידורים על רקע קשרים לא תקינים לכאורה בין מנהלה לבין מנהל יחידת הפיקוח דאז (ההדגשה שלי – ר.ד.).

במסגרת הביקורת הנוכחית, נבדקו פעולות הפיקוח אשר קיים המשרד משנת 2007 ועד מועד הביקורת על תחנות אלו.

ממצאים

בפברואר 1998 הקצה המשרד לתחנת השידור רדיו "לב המדינה" תדר נוסף לתדר המקורי שקיבלה. בהקצאה זו קיבלה את התדר 89.1 לשידור באשדוד בהספק נמוך יחסית – 100 ואט.

בספטמבר 2004 אושר לתחנה לשדר בנוסף בתדר 93.3 מראשון לציון בהספק של 1 קילווואט.

ב – 13.11.2006 אישר שר התקשורת דאז (אריאל אטיאס) במסגרת סמכותו את העברת משדר תחנת "לב המדינה" מראשון לציון לראש העין, אתר שהוא מחוץ לאזור הזיכיון. במסגרת זו כתב השר, בין היתר, למנכ"ל התחנה, מר דוד בן בסט: "אין בהעברת אתר השידור של תחנת רדיו "לב המדינה" מראשון לציון לראש העין כדי לפגוע בקליטת שידוריהם של בעלי זיכיון אשר באזור"

מהאמור עולה שהשר אישר במפורש העברת המשדרים שפעלו בראשון לציון בתדרים 91, 93.3 לראש העין. לא ניתן אישור להעברת המשדר שפעל באשדוד בתדר 89.1 ובהספק נמוך של 0.1 ואשר מלכתחילה נועד לאפשר קליטה תקינה באזור מצומצם – אזור אשדוד בלבד (ההדגשה במקור. הזהרתי אתכם שזה חומר יבש, אבל שווה את המאמץ. תדר 89.1 הזה שעליו מדובר, שניתן בשביל שיפור קליטה של "לב המדינה" רק באזור אשדוד, הפך לתחנת רדיו עצמאית ברוסית ששידוריה נקלטים בשטחים נרחבים. איך? כבר – ר.ד.)

במהלך מרץ 2007 נודע למנהל התחנה מר בן בסט כי בכוונת יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת לקיים בדיקה באתר השידור בראש העין במסגרת הביקורת שקיים ביחידה באותם ימים מר סיוון (עשו טובה ותקראו את המשפט הזה שוב. לבן בסט נודע מראש על ביקורת שעומדת לבוא אליו. מעניין – ר.ד.)

בתאריך 21.3.2007 שלח מר בן בסט מכתב למשנה למנכ"ל וסמנכ"ל ספקטרום דאז, מר גלילי ובו עדכן כי "בלילה של יום ג' (20.3.07) פרצה שריפה בבניין ובחלק מקומותיו התחתונות באשדוד, שם ממוקמים משדרי רדיו לב המדינה בתדר 89.1 ונגרם נזק כבד. המשטרה ומכבי האש חוקרים את הדליקה. לפיכך, ביום ד' בבוקר הועברו השידורים של 89.1 לפארק סיבל בראש העין".

כפי שהציג מר סיוון בדו"ח שפרסם לא נמצאו סימוכין לקיומה של שריפה כאמור (ההדגשה שלי. רק תקראו את זה שוב. המשדר הקטן שהיה אמור לשפר קליטה באשדוד, נשרף ממש לפני הביקורת, שבן בסט ידע עליה וחייבים היו להעביר אותו לראש העין, אבל הביקורת אומרת ש"לא מצאה סימוכין לשריפה" – ר.ד.).

מבדיקה שבוצעה במהלך הביקורת הנוכחית נמצא כי בתאריך 15.3.2007 ולפני כן ב – 28.11.06 ביצע המשרד לאיכות הסביבה מדידות קרינה בדירה המרוחקת כ – 700 מטר מאתר השידור הממוקם ברחוב המלאכה 22 בראש העין. עפ"י דו"ח הבדיקות, במועדים הללו (28.11.06) פעל במקום אתר השידור בתדר 89.1 (שכאמור, משמש בכלל כתחנת רדיו עצמאית, רדיו פרוויה ברוסית – ר.ד.).

מהאמור עולה שמנכ"ל תחנת "לב המדינה" העביר דיווח שקר לפיו השידור מראש העין החל רק ב – 20.3.07 בעוד שבדיקת המשרד להגנת הסביבה מוכיחה שהשידור בתדר 89.1 התקיים כבר ב – 28.11.06, ארבעה חודשים לפני כן (ההדגשה במקור. מזל שיש משרד לאיכות סביבה שמבצע בדיקות כאלה. משרד התקשורת משום מה לא ביצע אותן. מעניין. עוד יותר מעניין, מבקר פנים שמאשים את בן בסט בדיווח שקר? וואו – ר.ד.).

בתגובה למכתבו של מר בן בסט, שלח בתאריך 25.3.07 מר גלילי (הממונה על התדרים במשרד התקשורת, שהוזכר קודם כמי שעזב/הועזב את תפקידו – ר.ד.) מכתב ובו חזר והבהיר שהרישיון לשידור בתדר 89.1 ניתן מלכתחילה לצורך השלמת כיסוי ושיפור קליטה באשדוד וכי האישור ניתן למשדר בהספק נמוך. עוד כתב כי מקובל עליו כי המשדרים שהועברו לראש העין יאוחסנו שם אולם הדגיש כי לא ניתן (הדגשה במקור) אישור לשדר בתדר זה מראש העין. עוד כתב כי אם בידיו אישור הרשות השנייה המאפשר פיצול שידורים לאזור אחר שאינו באזור הזיכיון, יש להציגו לצורך בחינה של המשרד.

בתאריך 6.6.07 שלח מר בן בסט מכתב למר גלילי ובו טען כי קיבל לראשונה את מכתבו מיום 25.3.07 מכיוון שהמכתב נשלח במקור לפקס שגוי (ההדגשה שלי, אבל תקראו את שוב בבקשה – ר.ד.). עוד טען כי האישור שניתן על ידי שר התקשורת והרשות השנייה הוא להעברת תחנת השידור על כל תדריה וכי לא יעלה על הדעת שבכל עת שיש בעיה באשדוד ייפסקו השידורים.

בתגובה ענה גלילי ב – 13.6.07 כי אישור השר שניתן על בסיס שורת נימוקים היה עבור המשדרים שהיו בתחנת השידור בראשון לציון בלבד. עוד כתב כי בשיחה שהתקיימה ביניהם ב – 4.6.07 עדכן בן בסט כי המשדר הוחזר לאשדוד ולפיכך בעניין של מר גלילי ה"נושא סגור".

כחצי שנה לאחר מכן, ב – 13.12.07 כתב מר גלילי למר בן בסט כי למרות ההבטחות וההבהרות נמצא בבדיקה שיגרתית ב – 5.11.07 כי התחנה משדרת בתדר 89.1 מראש העין. כמו כן כתב (ההדגשות במקור)

"3. משרד התקשורת רואה בחומרה רבה את הפרת תנאי הרשיון וזאת לאחר שהודעת לו כי המשדר הוחזר לאשדוד.

4. לאור האמור, הנני מורה על הפסקה מיידית של השידורים בתדר 89.1 מראש העין ולדווח לח"מ על כך בכתב עד ליום 20.12.07.

5. מובהר כי אין באמור לעיל משום ויתור המשרד על נקיטת אמצעים כנגד חברתכם בגים ההפעלה הבלתי חוקית שנעשתה בעבר והמשרד שוקל זאת בעת הקרובה. אם יש לכם טענות/הנמקות לעניין זה, הינכם מוזמנים להשמיען בפנינו בכתב לא יאוחר מיום 25.12.07"

לא נמצא שנעשתה פעולה כלשהי בעקבות האמור (ההדגשה במקור. אני ממש מתאפק לא להוסיף על הנאמר, אבל לא יכול. הממונה במשרד התקשורת מורה על הפסקת שידורים, שוקל תביעה ואז לא עושה כלום. מעניין – ר.ד.).

כעשרה חודשים לאחר מכן, ב – 6.11.08 בסגרת ביקורת פתע של יחידת הפיקוח האלחוטי שקיימו מר חג'בי ופקח נוסף בתחנות הרדיו "רדיוס" ו"לב המדינה", נמצא כי תחנת "לב המדינה" משדרת בתדר 89.1 מראש העין למרות שהמשדר אינו אמור להיות שם (כפי שכתב מר חג'בי בדו"ח). לאחר דין ודברים, שעל פי עדות הפקחים כללו צעקות וביטויים פוגעים כלפיהם ע"י מר בן בסט, סולקו הפקחים ללא שביצעו את משימתם (ההדגשה שלי. אין איזו סנקציה על מישהו שמסלק פקחים, שבאו לעשות את עבודתם? ר.ד.)

נמצא שבשבוע לאחר מכן הוכנה טיוטת מכתב בחתימת סמנכ"ל בכיר ספקטרום ובה בין היתר הנחיה על הפסקה מיידית של השידור בתדר 89.1 מראש העין ואיום כללי בצעדים אם לא תבוצע. לא נמצא שמסמך זה נשלח (ההדגשה במקור. הם הכינו מסמך ואיכשהו לא שלחו. מעניין. ר.ד.).

בפועל שלח סמנכ"ל ספקטרום ב – 12.11.08 מכתב המתאר את עיקרי האירועים שהתרחשו בביקורת שנמנעה שבוע לפני כן, כפי שמסרו לו עובדי הפיקוח. מהמכתב עולה שסוכם על ביצוע ביקורת חוזרת (וואלה? איזה יופי – ר.ד.).

בתאריכים 18.11.08, 26.11.08 קיימו פקחי היחידה ביקורות חוזרות בתחנות הרדיו. בסיכום הדו"ח שהעביר מר חג'בי ביום 27.11.08 לסמנכ"ל ספקטרום, דווח על שורת חריגות (ההדגשה במקור – ר.ד.) מתנאי הרישיון של תחנת הרדיו "לב המדינה" שעיקרם:

1. משדר בתדר 91 – חריגת הספק.

2. שידור בתדר 93.3 – חריגת מיקום.

3. שידור בתדר 89.1 – חריגות הן במיקום והן בהספק.

עוד כלל הדו"ח בחינת תוקף תלונות אמפיריות שהגישה רשות השידור כנגד התחנות.

כשלושה חודשים מאוחר יותר, בבדיקה שביצע פקח היחידה ב – 9.2.09 באשדוד נמצא שמקור שידורי רדיו "לב המדינה" בתדר 89.1 אינו מאשדוד, אלא כפי שכתב בדיווחו מכיוון צפון מזרח לעיר אשדוד. שבוע לאחר מכן בבדיקה אחרת שביצע פקח אחר בתאריך 16.2.09 הוא מצא שתחנת הרדיו לב המדינה משדרת בתדר 93.3 מרחוב רוגוזין באשדוד.

במהלך הביקורת (ספטמבר עד דצמבר 2010) בשורת בדיקות עצמיות באמצעות מכשיר רדיו סטנדרטי ברכב נבדקה על ידי עורך הביקורת איכות הקליטה של תחנת רדיו "לב המדינה" בתדר 89.1 (שהיא בעצם התחנה ברוסית, שנקראת אחרת בכלל – ר.ד.). נמצא שהתחנה נקלטת באיכות טובה מאוד לרבות כיתוב RDS באזורים: ראש העין, פתח תקווה, תל אביב, כביש 40 בסמוך לקרית גת, כביש מספר 1 בקטע שבין שער הגיא לשורש ואף בכביש מספר 4 בכניסה לטירת הכרמל (!)

מדובר בטווחים של כ – 60 ק"מ ממקום המשדר, בין אם הוא בראש העין ובין אם הוא באשדוד. חריגה במיוחד הקליטה בכניסה לטירת הכרמל – למעלה מ – 70 ק"מ ומצפון לאתר השידור שבראש העין. נתונים אלו מצביעים על קיומו של שידור בהספקים גבוהים משמעותית מ – 0.1 ק"ו ואף 0.5 ק"ו ושאינו מגובה באנטנה כיוונית. ממצאים אלה מתווספים לעובדה שהתחנה אינה משדרת בתדר 89.1 מהמקום שאושר לה.

(ההדגשות במקור – ר.ד.)

להפרשים בהספקי השידור שבין נתוני משרד התקשורת, לפיו משולמת אגרת הקצאת התדרים, לבין הנתונים שנמסרו מהרשות השנייה והמשתמעים מהבדיקות העצמיות שהוצגו לעיל, משמעות בהיקף תשלומי אגרה (ההדגשה במקור – ר.ד.)

משמעות הממצאים הינה שבאמצעות חריגה מתנאי הרישיון בהקשר למיקום המשדרים בתדרים 93.3 ו 91.0 מצליחה התחנה להשיג כיסוי רחב משמעותית בטווח של עשרות ק"מ עד כדי כיסוי השטח שבין חיפה לבאר שבע. תדר 89.1, המשמש לשידורים מפוצלים בחלק מהיום ברוסית, שמלכתחילה ניתן לאזור אשדוד בלבד אך משדר מראש העין לכאורה בהספק גבוה משמעותית מהרישיון, מאפשר כיסוי ברדיו של למעלה מ – 50 ק"מ מאתר השידור. בכך גם הוא מכסה את כל מישור החוף והשפלה. טווח כיסוי זה לא יכול להיות מוסבר בהספק של 100 ואט וספק רב אם גם ב – 400 ואט, כפי שעולה מדיווחי הרשות השנייה או אף 500. בהיבט האגרות משמעות החריגות היא תשלום חסר של לפחות 90 אלף שקלים לשנה, בגין אגרות תדרים ועל פי החריגות העולות מהבדיקות העצמיות והביקורת שערכה היחידה, הרבה יותר מכך (ההדגשה במקור – ר.ד.)

בהתייחסותה לטיוטת דו"ח הביקורת כתבה נציגת הלשכה המשפטית: "ככלל, חריגה בהספקים מאלו שהותרו לבעל רישיון על פי תנאי רישיוני הינה חריגה מתנאי רישיון שמשמעותו עבירה על פי פקודת הטלגרף (ההדגשה במקור. הטענה שנעשתה עבירה גם – ר.ד.)

עד מועד הביקורת (מרץ 2011 – ר.ד.) לא נמצא שנעשה דבר בהקשר לאכיפת תנאי רישיון תחנת הרדיו או לגביית האגרות כחוק (ההדגשה במקור – ר.ד.)

מהממצאים עולה תמונה של חריגות בוטות ומתמשכות של בעל רישיון מתנאי רישיונו ומהנחיות חוזרות וברורות של המשרד. ניתן לאפיין התנהגות זו כעבריינית ועשיית דין לעצמו. כנגדה ניכרת אוזלת יד מתמשכת, חוסר מקצועיות ואף רשלנות של המשרד. הממצאים מצביעים לכאורה שבמשך לפחות ארבע שנים חרג בעל הרישיון מהתנאים שאושרו לו. המשרד לא דרש והתחנה לא שילמה אגרות תדרים בגין שימוש לכאורה בהספקים גבוהים מששולם בגינם. כפי שהוצג הפער עמד על סכום מצטבר מינימאלי של כ – 360 אלף שקלים במחירי 2009 לפני ריבית והצמדה.

בהתנהלות זו נהנה בעל הזיכיון מהטבות כלכליות משמעותיות בכך שאזור הזיכיון המעשי שלו גדול משמעותית משהוקצה לו ובכך נהנה מיתרון בהכנסות מפרסום, כשבמקביל תשלומיו לקופת המדינה פחותים מהנדרש. מן הראוי שהמשרד יאכוף את החוק באמצעים העומדים לרשותו, בין היתר על ידי שלילת רישיון תחנת השידור בתדר 89.1 (שאינו נדרש מאז המעבר לראש העין) ובחינת האפשרות לתביעת תשלום הפרשי אגרות בגין השימוש הבלתי חוקי בתדרים.

(ההדגשה במקור – ר.ד.)

המלצות

לשלול מכוח תקנה 5 לתקנות הטלגרף האלחוטי את רישיון תחנת השידור להשתמש בתדר 89.1 ולבחון תביעת תשלום אגרת התדרים בגין ההספקים ששודרו בפועל על פי נתוני הרשות השנייה בארבע השנים האחרונות הן בגין תדר זה והן בגין תדר 91.0.

להורות לתחנה להעביר את משדריה המשדרים בתדר 93.3 מיידית לראש העין בהתאם לאישור שהעניק שר התקשורת בדצמבר 2006 או לחלופין לשלול את רישיון השימוש גם בתדר זה.

להורות לסמנכ"ל ספקטרום לקיים תחקיר פנימי מעמיק על התנהלות האגף ב – 5 השנים האחרונות בנושא ולהעביר את לקחיו, מסקנותיו ואת הפעולות שנקט למניעת הישנותם לידי השר והמנכ"ל.

עד כאן מבקר הפנים זולר (הביא הרבה כבוד לתפקיד מבקר הפנים, שלא פעם משמש כחותמת גומי במשרדים ממשלתיים). מכאן אני.

הדו"ח נשלח למנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל. איך הוא לא הועבר למשטרה? כתב המבקר "התנהגות עבריינית", כתבה נציגת הלשכה המשפטית "עבירה", כתב המבקר "דיווח שקרי", נכתב בדו"ח אחר שדווח על שריפה "שלא נמצאו לה סימוכין", הדו"ח כולו רצוף באמירות לא ממש מרומזות לשיתוף פעולה של אנשי משרד התקשורת עם בן בסט, איך שר התקשורת, משה כחלון, לא העביר דו"ח כזה למשטרה? יכול להיות שמנכ"ל המשרד לא העביר חומר נפץ כזה לשר?

לא, אני לא תמים. אני מבין שלבן בסט יש הרבה כוח בליכוד. כחלון אמר לי אתמול שאינו זוכר את הדו"ח, הוא לא התערב בנושא, זה לא נושא בכלל לשר, כדבריו, זה משהו שמטופל בדרגי המשרד וכך צריך להיות. עם כל הכבוד, אני חולק עליו. דו"ח ברמה הזאת צריך מאוד לעניין את השר. השר צריך להתעסק בו ולדאוג שיטופל. בשנתיים וחצי כמעט שעברו מאז, תחנת הרדיו ברוסית (שגורפת הון מפרסומות, בהיותה אולי הפופולארית ביותר בציבור הדובר רוסית, שלא לדבר על העובדה שהפוליטיקאים משחרים לפתחה בגלל הכוח הרב שצברה מול הקהל הזה) ממשיכה לשדר ולפרוח. אתמול קלטתי אותה בקלות באלוני יצחק. משרד התקשורת לא ממש עשה משהו בתקופת כחלון – בר טל עם השערורייה הזאת. למה? אני עוד לא קיבלתי הסבר, אבל אשמח לשמוע.

תגובות:

תגובת משרד התקשורת:

בעקבות דו״ח ביקורת מבקר הפנים קיים משרד התקשורת הליך בירור מעמיק מול התחנה, שכלל הליכי שימוע מפורטים, ובכלל זה: סיורים בשטח, פעולות פיקוח, ומדידת עוצמת שידורים. בעקבות הליך זה הבהיר המשרד לתחנה כי עליה לחדול מהתנהלותה. כבר בפברואר 2013 הורה המשרד לתחנה לפעול בהתאם לכללי הרישיון האלחוטי שהוענק לה, ולהעתיק את משדר השידורים שלה מראש העין לאשדוד, וזאת לא יאוחר מיום 22.8.13. כמו כן הורה המשרד לתחנה שלא לחרוג מעוצמות השידור שהותרו לה. יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת תוודא כי התחנה תעמוד בהנחיות אלו

תגובת דוד בן בסט, באמצעות עורך דינו:

בשנת 2008 התקיים מכרז לרדיו אזורי באזור שפלת יהודה, כאשר המכרז כלל שני תדרים ואפשרות לשידורים מפוצלים ורדיו לב המדינה זכה במכרז כדין. גם לאחר המכרז מועצת הרשות השנייה אישרה את שידוריו המפוצלים והיא שבה ומאשררת מדי שנה את עצם הפיצול בעת אישורה השנתי ללוחות השידורים המפוצלים של רדיו לב המדינה וכך עשתה גם בתחילת 2013, לאחר קבלת כל חוות הדעת והאישורים הנדרשים על ידי הגורמים המוסמכים ברשות השנייה. בהתאם לכך, רדיו לב המדינה משדר שידורים בשפה הרוסית לטובת האוכלוסייה דוברת הרוסית, המהווה חלק נכבד מאזור הזיכיון שלו. רדיו לב המדינה מעריך את מקצועיותם של אנשי הרשות השניה, ומשוכנע כי פעלו כדין ובסמכות לאורך כל השנים, גם כיום. טענות המתחרים בנדון נבדקו ונדחו. דו"ח מבקר הפנים של משרד התקשורת, שיצא לפני שנתיים וחצי, נבדק ולאחריו ערך משרד התקשורת מספר ביקורות, שאישרו שקיימות הפרעות קשות באזור הזיכיון המחייבות טיפול, בין היתר על ידי הגברת ההספקים של המשדרים. רדיו לב המדינה פועל באופן שוטף ובמתואם מול משרד התקשורת כדי להתגבר על ההפרעות החוזרות ונשנות ולהגיע לכיסוי מיטבי של אזור הזיכיון.

דו"ח הביקורת הלא ייאמן על דוד בן בסט ואיך כחלון לא העביר אותו למשטרה?

8 באוגוסט 2013
 

דוד בן בסט הוא דמות חשובה בממשק העדין שבין תקשורת לפוליטיקה. יש לו תחנות רדיו אזוריות, כולל תחנה ברוסית, שנהנית מהשפעה רבה והוא מחובר מאוד בליכוד ובמפלגות אחרות. שרים בליכוד ציטטו אותו באוזניי כאומר שיש לו אלפי מתפקדים.

במרץ 2011 נכתב דו"ח על ידי מבקר הפנים של משרד התקשורת, אלון זולר.

זהו דו"ח יוצא דופן והוא מעולם לא פורסם ולא ממש יושם. כותרתו ""הפיקוח האלחוטי – דו"ח ביקורת מעקב מורחב". לכאורה, הנושא יבש. תדרים, מעקב. למעשה, עולם ומלואו.

זולר כותב כי סמנכ"ל בכיר ספקטרום במשרד, משה גלילי ומנהל יחידת הפיקוח האלחוטי, חנן גולן, סיימו את תפקידם בשלהי 2007 ותחילת 2008 "כשברקע לכך עמדו גם ליקויים עליהם הצביעו דו"חות הביקורת". מעניין.

מסתבר שהתחום רווי בבלגאן ואינטרסים. דו"חות חוזרים ונשנים נכתבו על הליקויים, אבל לא ממש הועילו. בראש הסולם, כנראה, עומדת תחנת "רדיו לב המדינה" ובעליה, דוד בן בסט. בגלל חשיבות העניין והתחושה כי התקשורת לא ממש מתלהבת לפרסם את הנושא, אני אעלה כאן קטעים שלמים וארוכים מהדו"ח. לקרוא ולא להאמין.

בסעיף 8 לדו"ח הכללי כתב המבקר כך: "במהלך הביקורת נמצא שאחד מבעלי זיכיון לשידורי רדיו אזורי (רדיו "לב המדינה") חרג לכאורה במשך ארבע השנים האחרונות באופן בוטה ומתמשך מתנאי רישיונו ומהנחיות חוזרות וברורות של המשרד. כנגד התנהלות חריגה זו ניכרת אוזלת יד מתמשכת, חוסר מקצועיות ואף רשלנות של המשרד שמשמעותן הסכמה לכאורה למעבר על החוק וכן תשלומי חסר בגין אגרות הקצאת תדרים בהיקף שווה ערך של מאות אלפי שקלים, תוך מתן יתרון כלכלי משמעותי בשוק הפרסום מול מתחריו". מילים בוטות. מה עומד מאחוריהן? המבקר החליט להקדיש פירוט נרחב לכך. לא קראתי הרבה מסמכים חריפים כל כך של מבקר פנים. הנה הדו"ח המפורט:

רקע

תחנת "לב המדינה" הינה בעלת זיכיון לשידורים באזור שפלת יהודה ותחנת רדיו "רדיוס" הינה בעלת זיכיון לשידורים באזור השרון. התחנות מנוהלות שתיהן על ידי מר דוד בן בסט. בדו"ח הביקורת שפרסם מר סיוון (כמה שנים קודם – ר.ד.) הוצגו בין היתר, ממצאים שנמצאו במהלך הביקורת באשר לחריגות תחנת "לב המדינה" מתנאי רישיון השידורים על רקע קשרים לא תקינים לכאורה בין מנהלה לבין מנהל יחידת הפיקוח דאז (ההדגשה שלי – ר.ד.).

במסגרת הביקורת הנוכחית, נבדקו פעולות הפיקוח אשר קיים המשרד משנת 2007 ועד מועד הביקורת על תחנות אלו.

ממצאים

בפברואר 1998 הקצה המשרד לתחנת השידור רדיו "לב המדינה" תדר נוסף לתדר המקורי שקיבלה. בהקצאה זו קיבלה את התדר 89.1 לשידור באשדוד בהספק נמוך יחסית – 100 ואט.

בספטמבר 2004 אושר לתחנה לשדר בנוסף בתדר 93.3 מראשון לציון בהספק של 1 קילווואט.

ב – 13.11.2006 אישר שר התקשורת דאז (אריאל אטיאס) במסגרת סמכותו את העברת משדר תחנת "לב המדינה" מראשון לציון לראש העין, אתר שהוא מחוץ לאזור הזיכיון. במסגרת זו כתב השר, בין היתר, למנכ"ל התחנה, מר דוד בן בסט: "אין בהעברת אתר השידור של תחנת רדיו "לב המדינה" מראשון לציון לראש העין כדי לפגוע בקליטת שידוריהם של בעלי זיכיון אשר באזור"

מהאמור עולה שהשר אישר במפורש העברת המשדרים שפעלו בראשון לציון בתדרים 91, 93.3 לראש העין. לא ניתן אישור להעברת המשדר שפעל באשדוד בתדר 89.1 ובהספק נמוך של 0.1 ואשר מלכתחילה נועד לאפשר קליטה תקינה באזור מצומצם – אזור אשדוד בלבד (ההדגשה במקור. הזהרתי אתכם שזה חומר יבש, אבל שווה את המאמץ. תדר 89.1 הזה שעליו מדובר, שניתן בשביל שיפור קליטה של "לב המדינה" רק באזור אשדוד, הפך לתחנת רדיו עצמאית ברוסית ששידוריה נקלטים בשטחים נרחבים. איך? כבר – ר.ד.)

במהלך מרץ 2007 נודע למנהל התחנה מר בן בסט כי בכוונת יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת לקיים בדיקה באתר השידור בראש העין במסגרת הביקורת שקיים ביחידה באותם ימים מר סיוון (עשו טובה ותקראו את המשפט הזה שוב. לבן בסט נודע מראש על ביקורת שעומדת לבוא אליו. מעניין – ר.ד.)

בתאריך 21.3.2007 שלח מר בן בסט מכתב למשנה למנכ"ל וסמנכ"ל ספקטרום דאז, מר גלילי ובו עדכן כי "בלילה של יום ג' (20.3.07) פרצה שריפה בבניין ובחלק מקומותיו התחתונות באשדוד, שם ממוקמים משדרי רדיו לב המדינה בתדר 89.1 ונגרם נזק כבד. המשטרה ומכבי האש חוקרים את הדליקה. לפיכך, ביום ד' בבוקר הועברו השידורים של 89.1 לפארק סיבל בראש העין".

כפי שהציג מר סיוון בדו"ח שפרסם לא נמצאו סימוכין לקיומה של שריפה כאמור (ההדגשה שלי. רק תקראו את זה שוב. המשדר הקטן שהיה אמור לשפר קליטה באשדוד, נשרף ממש לפני הביקורת, שבן בסט ידע עליה וחייבים היו להעביר אותו לראש העין, אבל הביקורת אומרת ש"לא מצאה סימוכין לשריפה" – ר.ד.).

מבדיקה שבוצעה במהלך הביקורת הנוכחית נמצא כי בתאריך 15.3.2007 ולפני כן ב – 28.11.06 ביצע המשרד לאיכות הסביבה מדידות קרינה בדירה המרוחקת כ – 700 מטר מאתר השידור הממוקם ברחוב המלאכה 22 בראש העין. עפ"י דו"ח הבדיקות, במועדים הללו (28.11.06) פעל במקום אתר השידור בתדר 89.1 (שכאמור, משמש בכלל כתחנת רדיו עצמאית, רדיו פרוויה ברוסית – ר.ד.).

מהאמור עולה שמנכ"ל תחנת "לב המדינה" העביר דיווח שקר לפיו השידור מראש העין החל רק ב – 20.3.07 בעוד שבדיקת המשרד להגנת הסביבה מוכיחה שהשידור בתדר 89.1 התקיים כבר ב – 28.11.06, ארבעה חודשים לפני כן (ההדגשה במקור. מזל שיש משרד לאיכות סביבה שמבצע בדיקות כאלה. משרד התקשורת משום מה לא ביצע אותן. מעניין. עוד יותר מעניין, מבקר פנים שמאשים את בן בסט בדיווח שקר? וואו – ר.ד.).

בתגובה למכתבו של מר בן בסט, שלח בתאריך 25.3.07 מר גלילי (הממונה על התדרים במשרד התקשורת, שהוזכר קודם כמי שעזב/הועזב את תפקידו – ר.ד.) מכתב ובו חזר והבהיר שהרישיון לשידור בתדר 89.1 ניתן מלכתחילה לצורך השלמת כיסוי ושיפור קליטה באשדוד וכי האישור ניתן למשדר בהספק נמוך. עוד כתב כי מקובל עליו כי המשדרים שהועברו לראש העין יאוחסנו שם אולם הדגיש כי לא ניתן (הדגשה במקור) אישור לשדר בתדר זה מראש העין. עוד כתב כי אם בידיו אישור הרשות השנייה המאפשר פיצול שידורים לאזור אחר שאינו באזור הזיכיון, יש להציגו לצורך בחינה של המשרד.

בתאריך 6.6.07 שלח מר בן בסט מכתב למר גלילי ובו טען כי קיבל לראשונה את מכתבו מיום 25.3.07 מכיוון שהמכתב נשלח במקור לפקס שגוי (ההדגשה שלי, אבל תקראו את שוב בבקשה – ר.ד.). עוד טען כי האישור שניתן על ידי שר התקשורת והרשות השנייה הוא להעברת תחנת השידור על כל תדריה וכי לא יעלה על הדעת שבכל עת שיש בעיה באשדוד ייפסקו השידורים.

בתגובה ענה גלילי ב – 13.6.07 כי אישור השר שניתן על בסיס שורת נימוקים היה עבור המשדרים שהיו בתחנת השידור בראשון לציון בלבד. עוד כתב כי בשיחה שהתקיימה ביניהם ב – 4.6.07 עדכן בן בסט כי המשדר הוחזר לאשדוד ולפיכך בעניין של מר גלילי ה"נושא סגור".

כחצי שנה לאחר מכן, ב – 13.12.07 כתב מר גלילי למר בן בסט כי למרות ההבטחות וההבהרות נמצא בבדיקה שיגרתית ב – 5.11.07 כי התחנה משדרת בתדר 89.1 מראש העין. כמו כן כתב (ההדגשות במקור)

"3. משרד התקשורת רואה בחומרה רבה את הפרת תנאי הרשיון וזאת לאחר שהודעת לו כי המשדר הוחזר לאשדוד.

4. לאור האמור, הנני מורה על הפסקה מיידית של השידורים בתדר 89.1 מראש העין ולדווח לח"מ על כך בכתב עד ליום 20.12.07.

5. מובהר כי אין באמור לעיל משום ויתור המשרד על נקיטת אמצעים כנגד חברתכם בגים ההפעלה הבלתי חוקית שנעשתה בעבר והמשרד שוקל זאת בעת הקרובה. אם יש לכם טענות/הנמקות לעניין זה, הינכם מוזמנים להשמיען בפנינו בכתב לא יאוחר מיום 25.12.07"

לא נמצא שנעשתה פעולה כלשהי בעקבות האמור (ההדגשה במקור. אני ממש מתאפק לא להוסיף על הנאמר, אבל לא יכול. הממונה במשרד התקשורת מורה על הפסקת שידורים, שוקל תביעה ואז לא עושה כלום. מעניין – ר.ד.).

כעשרה חודשים לאחר מכן, ב – 6.11.08 בסגרת ביקורת פתע של יחידת הפיקוח האלחוטי שקיימו מר חג'בי ופקח נוסף בתחנות הרדיו "רדיוס" ו"לב המדינה", נמצא כי תחנת "לב המדינה" משדרת בתדר 89.1 מראש העין למרות שהמשדר אינו אמור להיות שם (כפי שכתב מר חג'בי בדו"ח). לאחר דין ודברים, שעל פי עדות הפקחים כללו צעקות וביטויים פוגעים כלפיהם ע"י מר בן בסט, סולקו הפקחים ללא שביצעו את משימתם (ההדגשה שלי. אין איזו סנקציה על מישהו שמסלק פקחים, שבאו לעשות את עבודתם? ר.ד.)

נמצא שבשבוע לאחר מכן הוכנה טיוטת מכתב בחתימת סמנכ"ל בכיר ספקטרום ובה בין היתר הנחיה על הפסקה מיידית של השידור בתדר 89.1 מראש העין ואיום כללי בצעדים אם לא תבוצע. לא נמצא שמסמך זה נשלח (ההדגשה במקור. הם הכינו מסמך ואיכשהו לא שלחו. מעניין. ר.ד.).

בפועל שלח סמנכ"ל ספקטרום ב – 12.11.08 מכתב המתאר את עיקרי האירועים שהתרחשו בביקורת שנמנעה שבוע לפני כן, כפי שמסרו לו עובדי הפיקוח. מהמכתב עולה שסוכם על ביצוע ביקורת חוזרת (וואלה? איזה יופי – ר.ד.).

בתאריכים 18.11.08, 26.11.08 קיימו פקחי היחידה ביקורות חוזרות בתחנות הרדיו. בסיכום הדו"ח שהעביר מר חג'בי ביום 27.11.08 לסמנכ"ל ספקטרום, דווח על שורת חריגות (ההדגשה במקור – ר.ד.) מתנאי הרישיון של תחנת הרדיו "לב המדינה" שעיקרם:

  1. משדר בתדר 91 – חריגת הספק.
  2. שידור בתדר 93.3 – חריגת מיקום.
  3. שידור בתדר 89.1 – חריגות הן במיקום והן בהספק.

עוד כלל הדו"ח בחינת תוקף תלונות אמפיריות שהגישה רשות השידור כנגד התחנות.

כשלושה חודשים מאוחר יותר, בבדיקה שביצע פקח היחידה ב – 9.2.09 באשדוד נמצא שמקור שידורי רדיו "לב המדינה" בתדר 89.1 אינו מאשדוד, אלא כפי שכתב בדיווחו מכיוון צפון מזרח לעיר אשדוד. שבוע לאחר מכן בבדיקה אחרת שביצע פקח אחר בתאריך 16.2.09 הוא מצא שתחנת הרדיו לב המדינה משדרת בתדר 93.3 מרחוב רוגוזין באשדוד.

במהלך הביקורת (ספטמבר עד דצמבר 2010) בשורת בדיקות עצמיות באמצעות מכשיר רדיו סטנדרטי ברכב נבדקה על ידי עורך הביקורת איכות הקליטה של תחנת רדיו "לב המדינה" בתדר 89.1 (שהיא בעצם התחנה ברוסית, שנקראת אחרת בכלל – ר.ד.). נמצא שהתחנה נקלטת באיכות טובה מאוד לרבות כיתוב RDS באזורים: ראש העין, פתח תקווה, תל אביב, כביש 40 בסמוך לקרית גת, כביש מספר 1 בקטע שבין שער הגיא לשורש ואף בכביש מספר 4 בכניסה לטירת הכרמל (!)

מדובר בטווחים של כ – 60 ק"מ ממקום המשדר, בין אם הוא בראש העין ובין אם הוא באשדוד. חריגה במיוחד הקליטה בכניסה לטירת הכרמל – למעלה מ – 70 ק"מ ומצפון לאתר השידור שבראש העין. נתונים אלו מצביעים על קיומו של שידור בהספקים גבוהים משמעותית מ – 0.1 ק"ו ואף 0.5 ק"ו ושאינו מגובה באנטנה כיוונית. ממצאים אלה מתווספים לעובדה שהתחנה אינה משדרת בתדר 89.1 מהמקום שאושר לה.

(ההדגשות במקור – ר.ד.)

להפרשים בהספקי השידור שבין נתוני משרד התקשורת, לפיו משולמת אגרת הקצאת התדרים, לבין הנתונים שנמסרו מהרשות השנייה והמשתמעים מהבדיקות העצמיות שהוצגו לעיל, משמעות בהיקף תשלומי אגרה (ההדגשה במקור – ר.ד.)

משמעות הממצאים הינה שבאמצעות חריגה מתנאי הרישיון בהקשר למיקום המשדרים בתדרים 93.3 ו 91.0 מצליחה התחנה להשיג כיסוי רחב משמעותית בטווח של עשרות ק"מ עד כדי כיסוי השטח שבין חיפה לבאר שבע. תדר 89.1, המשמש לשידורים מפוצלים בחלק מהיום ברוסית, שמלכתחילה ניתן לאזור אשדוד בלבד אך משדר מראש העין לכאורה בהספק גבוה משמעותית מהרישיון, מאפשר כיסוי ברדיו של למעלה מ – 50 ק"מ מאתר השידור. בכך גם הוא מכסה את כל מישור החוף והשפלה. טווח כיסוי זה לא יכול להיות מוסבר בהספק של 100 ואט וספק רב אם גם ב – 400 ואט, כפי שעולה מדיווחי הרשות השנייה או אף 500. בהיבט האגרות משמעות החריגות היא תשלום חסר של לפחות 90 אלף שקלים לשנה, בגין אגרות תדרים ועל פי החריגות העולות מהבדיקות העצמיות והביקורת שערכה היחידה, הרבה יותר מכך (ההדגשה במקור – ר.ד.)

בהתייחסותה לטיוטת דו"ח הביקורת כתבה נציגת הלשכה המשפטית: "ככלל, חריגה בהספקים מאלו שהותרו לבעל רישיון על פי תנאי רישיוני הינה חריגה מתנאי רישיון שמשמעותו עבירה על פי פקודת הטלגרף (ההדגשה במקור. הטענה שנעשתה עבירה גם – ר.ד.)

עד מועד הביקורת (מרץ 2011 – ר.ד.) לא נמצא שנעשה דבר בהקשר לאכיפת תנאי רישיון תחנת הרדיו או לגביית האגרות כחוק (ההדגשה במקור – ר.ד.)

מהממצאים עולה תמונה של חריגות בוטות ומתמשכות של בעל רישיון מתנאי רישיונו ומהנחיות חוזרות וברורות של המשרד. ניתן לאפיין התנהגות זו כעבריינית ועשיית דין לעצמו. כנגדה ניכרת אוזלת יד מתמשכת, חוסר מקצועיות ואף רשלנות של המשרד. הממצאים מצביעים לכאורה שבמשך לפחות ארבע שנים חרג בעל הרישיון מהתנאים שאושרו לו. המשרד לא דרש והתחנה לא שילמה אגרות תדרים בגין שימוש לכאורה בהספקים גבוהים מששולם בגינם. כפי שהוצג הפער עמד על סכום מצטבר מינימאלי של כ – 360 אלף שקלים במחירי 2009 לפני ריבית והצמדה.

בהתנהלות זו נהנה בעל הזיכיון מהטבות כלכליות משמעותיות בכך שאזור הזיכיון המעשי שלו גדול משמעותית משהוקצה לו ובכך נהנה מיתרון בהכנסות מפרסום, כשבמקביל תשלומיו לקופת המדינה פחותים מהנדרש. מן הראוי שהמשרד יאכוף את החוק באמצעים העומדים לרשותו, בין היתר על ידי שלילת רישיון תחנת השידור בתדר 89.1 (שאינו נדרש מאז המעבר לראש העין) ובחינת האפשרות לתביעת תשלום הפרשי אגרות בגין השימוש הבלתי חוקי בתדרים.

(ההדגשה במקור – ר.ד.)

המלצות

לשלול מכוח תקנה 5 לתקנות הטלגרף האלחוטי את רישיון תחנת השידור להשתמש בתדר 89.1 ולבחון תביעת תשלום אגרת התדרים בגין ההספקים ששודרו בפועל על פי נתוני הרשות השנייה בארבע השנים האחרונות הן בגין תדר זה והן בגין תדר 91.0.

להורות לתחנה להעביר את משדריה המשדרים בתדר 93.3 מיידית לראש העין בהתאם לאישור שהעניק שר התקשורת בדצמבר 2006 או לחלופין לשלול את רישיון השימוש גם בתדר זה.

להורות לסמנכ"ל ספקטרום לקיים תחקיר פנימי מעמיק על התנהלות האגף ב – 5 השנים האחרונות בנושא ולהעביר את לקחיו, מסקנותיו ואת הפעולות שנקט למניעת הישנותם לידי השר והמנכ"ל.

עד כאן מבקר הפנים זולר (הביא הרבה כבוד לתפקיד מבקר הפנים, שלא פעם משמש כחותמת גומי במשרדים ממשלתיים). מכאן אני.

הדו"ח נשלח למנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל. איך הוא לא הועבר למשטרה? כתב המבקר "התנהגות עבריינית", כתבה נציגת הלשכה המשפטית "עבירה", כתב המבקר "דיווח שקרי", נכתב בדו"ח אחר שדווח על שריפה "שלא נמצאו לה סימוכין", הדו"ח כולו רצוף באמירות לא ממש מרומזות לשיתוף פעולה של אנשי משרד התקשורת עם בן בסט, איך שר התקשורת, משה כחלון, לא העביר דו"ח כזה למשטרה? יכול להיות שמנכ"ל המשרד לא העביר חומר נפץ כזה לשר?

לא, אני לא תמים. אני מבין שלבן בסט יש הרבה כוח בליכוד. כחלון אמר לי אתמול שאינו זוכר את הדו"ח, הוא לא התערב בנושא, זה לא נושא בכלל לשר, כדבריו, זה משהו שמטופל בדרגי המשרד וכך צריך להיות. עם כל הכבוד, אני חולק עליו. דו"ח ברמה הזאת צריך מאוד לעניין את השר. השר צריך להתעסק בו ולדאוג שיטופל. בשנתיים וחצי כמעט שעברו מאז, תחנת הרדיו ברוסית (שגורפת הון מפרסומות, בהיותה אולי הפופולארית ביותר בציבור הדובר רוסית, שלא לדבר על העובדה שהפוליטיקאים משחרים לפתחה בגלל הכוח הרב שצברה מול הקהל הזה) ממשיכה לשדר ולפרוח. אתמול קלטתי אותה בקלות באלוני יצחק. משרד התקשורת לא ממש עשה משהו בתקופת כחלון – בר טל עם השערורייה הזאת. למה? אני עוד לא קיבלתי הסבר, אבל אשמח לשמוע.

תגובות:

תגובת משרד התקשורת:

בעקבות דו״ח ביקורת מבקר הפנים קיים משרד התקשורת הליך בירור מעמיק מול התחנה, שכלל הליכי שימוע מפורטים, ובכלל זה: סיורים בשטח, פעולות פיקוח, ומדידת עוצמת שידורים. בעקבות הליך זה הבהיר המשרד לתחנה כי עליה לחדול מהתנהלותה. כבר בפברואר 2013 הורה המשרד לתחנה לפעול בהתאם לכללי הרישיון האלחוטי שהוענק לה, ולהעתיק את משדר השידורים שלה מראש העין לאשדוד, וזאת לא יאוחר מיום 22.8.13. כמו כן הורה המשרד לתחנה שלא לחרוג מעוצמות השידור שהותרו לה. יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת תוודא כי התחנה תעמוד בהנחיות אלו

תגובת דוד בן בסט, באמצעות עורך דינו:

בשנת 2008 התקיים מכרז לרדיו אזורי באזור שפלת יהודה, כאשר המכרז כלל שני תדרים ואפשרות לשידורים מפוצלים ורדיו לב המדינה זכה במכרז כדין. גם לאחר המכרז מועצת הרשות השנייה אישרה את שידוריו המפוצלים והיא שבה ומאשררת מדי שנה את עצם הפיצול בעת אישורה השנתי ללוחות השידורים המפוצלים של רדיו לב המדינה וכך עשתה גם בתחילת 2013, לאחר קבלת כל חוות הדעת והאישורים הנדרשים על ידי הגורמים המוסמכים ברשות השנייה. בהתאם לכך, רדיו לב המדינה משדר שידורים בשפה הרוסית לטובת האוכלוסייה דוברת הרוסית, המהווה חלק נכבד מאזור הזיכיון שלו. רדיו לב המדינה מעריך את מקצועיותם של אנשי הרשות השניה, ומשוכנע כי פעלו כדין ובסמכות לאורך כל השנים, גם כיום. טענות המתחרים בנדון נבדקו ונדחו. דו"ח מבקר הפנים של משרד התקשורת, שיצא לפני שנתיים וחצי, נבדק ולאחריו ערך משרד התקשורת מספר ביקורות, שאישרו שקיימות הפרעות קשות באזור הזיכיון המחייבות טיפול, בין היתר על ידי הגברת ההספקים של המשדרים. רדיו לב המדינה פועל באופן שוטף ובמתואם מול משרד התקשורת כדי להתגבר על ההפרעות החוזרות ונשנות ולהגיע לכיסוי מיטבי של אזור הזיכיון.

תיק ורמוס – מקבלי ההחלטות הבכירים לא ידעו על מה מדובר

5 באוגוסט 2013
 

לפני כמעט חמש שנים הנחיתי (בתשלום) פאנל באירוע של בית ההשקעות ״פסגות״. הנאום המשמעותי בא ממנכ״ל בית ההשקעות, רועי ורמוס. חשבתי שאני לא שומע טוב. ורמוס, שחקן מרכזי בשוק ההון, דיבר באופן סופר אגרסיבי נגד תספורות והסדרי חוב, כאילו ההשתתפות הנעימה בקוקטייל הבא של דנקנר/תשובה/זיסר לא מעניינת אותו. "נגמר עידן המטוסים הפרטיים", אמר המנכ"ל הדי אנונימי, כשהוא מכוון ישר לבטן הרכה של הטייקונים הסופר מפורסמים. הימים הם ימי המשבר הפיננסי העולמי הגדול. לב לבייב כבר נכנס לתוך הצינור ורצה תפורת. ורמוס ו"פסגות" היו נושה מאוד מרכזי. ורמוס נתן מאבק די הירואי, מול גופים מוסדיים די אנמיים, כדי שלבייב יכניס את היד עמוק לכיס. זה עבד, או בוא נגיד יותר בעדינות – לבייב הביא יותר עמוק מהבית.

שנה ורבע לאחר מכן, ורמוס, ילד הפלא של שוק ההון הישראלי, עף. הועף. פתאום הוא הפך לחשוד בחקירה של הרשות לניירות ערך. לא אייגע אתכם בפרטים, הנה רק הכותרת שהתפרסמה ב"מעריב": בידי חוקרי רשות ני"ע, ראיות ישירות שקושרות את מנכ"ל פסגות רועי ורמוס והיו"ר אריק שטיינברג להרצת האג"ח בחשבון הנוסטרו. הסתבכות הבכירים הורסת את המוניטין של בית ההשקעות הגדול בישראל

"הראיות הישירות שקושרות"הן תמלילי האזנות הסתר בין ורמוס לאנשים שניהלו את חשבון הנוסטרו של "פסגות". התמלילים פורסמו לאחרונה ב״כלכליסט״. אני לא מתיימר להיות מומחה לדיני ניירות ערך. באוזניי, ההתנהלות של ורמוס נשמעה לי די פסיבית, מין הימהום פלוס כזה. לא לגמרי הבנתי בכלל אם הסוחרים עצמם, אלו שדיווחו לורמוס, עשו משהו אסור. עושה רושם שגם הפרקליטות לא בטוחה.

למה אני מייגע אתכם בכול זה?

כי מריחת הזמן בתיק הזה הייתה פשוט התעללות. גועל. ביזיון. אין מילים. לאף גוף שלטוני אחר זה לא היה עובר. תיק פשוט, מאזינים לשיחות וצריך להחליט אם הייתה או לא הייתה עבירה. זהו. לגופי אכיפת החוק שלנו זה לקח למעלה משלוש שנים, רובן הגדול עברו על התיק בשכיבה מנומנמת על המדף בפרקליטות. איך אני יודע את זה? אני לא. הפרקליטות לא מפרסמת הרי שום דבר. תסמכו עליהם שהכול היה בסדר.

אני מוכן לשים את כול היוקרה המקצועית שלי שהתיק הזה פשוט שכב ולא נעשה בו דבר ברוב המכריע של הזמן.

הודח בן אדם מאחד התפקידים הכי בכירים בשוק ההון. במקרה (יש שיגידו לא במקרה ויצביעו על הקשרים בין חלק מאלו שעמדו אז בראש הרשות החוקרת לנמעני ההתקפה של ורמוס, אבל אני מוכן להניח שזו האשמת שווא) היה מדובר בשחקן מרכזי וחשוב בשוק ההון, שהוביל קו ציבורי מאוד חשוב. האיש נהרס, המסר נפגע, אבל התיק הפשוט הזה שוכב ושוכב ולאף אחד לא אכפת. אם תשאלו אותי, ההתנהגות הזאת היא הרבה יותר חמורה מכל העבירות עליהן שמעתי עד עכשיו בפרשת הרפז. זו התעללות, זה עינוי דין, זה חוסר הגינות וזה יכול לקרות רק במקום שמרגיש שלא יעשו לו כלום. אגב, יצא לי בתקופה הזאת לשבת עם לפחות שניים ממקבלי ההחלטות המרכזיים בסיפור הזה. שניהם לא ידעו להגיד דבר על התיק הזה. אחד מהם כלל לא הכיר את סיפור המעשה. השני הכיר רק בכותרות. איך זה יכול להיות שתיק כל כך משמעותי טופל ככה? הנה תיק ראשון לגוף החדש, שאמור לקום ולבדוק את הפרקליטות עצמה. רק דבר אחד שיבקשו מהפרקליטות – מה נעשה בשנתיים וחצי מהחקירה ועד ההסדר האנמי שהושג עם ורמוס (חצי מיליון שקל כופר כספי, אין הרשעה, אין הודאה באשמה והפרקליטות, באופן מוזר, דרשה וקיבלה התחייבות מורמוס שלא יתבע אותם)? אם באמת לא נעשה כלום, שמישהו יסביר לנו למה.