ארכיון: רביב דרוקר

ימים אחרונים – ספינים אחרונים

17 בינואר 2013
 

נפתלי בנט מודיע שהם מפלגת

מרכז – כן, בטח ואני מייקל ג'ורדן. מה אתה אומר נפתלי, יש איזה מצביע מרכז שאומר –

וואלה, עד עכשיו חששתי מאורית סטרוק ואורי אריאל, אבל אם בנט אומר שהם מרכז, אז

יאללה נצביע להם?

ציפי לבני מציגה מתווה מדיני

חדש לחידוש המו"מ ומבקשת לחדש את השיחות על בסיס הסיכומים שכבר הגיעה אליהם עם אבו

עלא. אחלה דבר, רק שלבני לא הציגה שום מתווה חדש ולא היו שום סיכומים של ממש עם אבו

עלא. סתם טחינת מים. לבני עד היום לא מוכנה להגיד מה עמדתה בשאלת הסדר הקבע

בירושלים. המו"מ שלה עם אבו עלא לא הגיע לשום מקום, בעיקר כי היא לא הביאה שום

רעיון יצירתי לשולחן וסרבה לדבר על ירושלים ועל הפליטים. הפלשתינאים לא הסכימו למפה

שלה וכל מה שנאמר היה חזרה חיוורת ועלובה על המו"מ בתקופת ברק. זה נורא נחמד

להצטייר כמי שמביאה מתווה מדיני חדש, יש כמה כלי תקשורת שאפילו עשו מזה כותרת, רק

שמתווה כמו מדינה פלשתינאית וגושי התיישבות לישראל הוא בן 20 שנה

לערך.

יאיר לפיד מודיע במסיבת

עיתונאים חגיגית שהם לא ייקחו שרים ללא תיק. לפיד כינס מסיבת עיתונאים דרמטית, גייס

את האוקטבות הכי כותרתיות ונפוחות שיש לו והפריח משהו שהיה אמור להיות סעיף כ"ו 1

במצע של מפלגה אמיתית עם אידיאולוגיה. לא רק שזו לא התחייבות חדשה, בלשון המעטה,

היא מאירה בזרקור את הכלומניקיות של כל המצע הרעיוני של "יש עתיד". מסיבת עיתונאים

כזאת אתה  מכנס כדי להודיע שאתה תומך בפינוי חד צדדי של ההתנחלויות או בכיבוש רצועת

עזה, אבל לזה אין 90% תמיכה בציבור, אז אין סיכוי שיאיר ידבר על זה.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ

מודיעים שהגרעון המפלצתי לא אמור להשפיע על חיינו. וואלה? איזה קסם. איך הם יביאו

עשרות מיליארדים? במשאיות מסעודיה? נתניהו אפילו נתקף בפרץ הומוריסטי והוא אמר

ש"נטייתו הטבעית" היא לא להעלות מיסים. ענק סאטירי. נטייתי הטבעית היא לא לקום

בבוקר ולאכול כל היום מוס שוקולד, רק שיהיו מיסים ואני אמשיך עם הדיאטת אטקינס

המעצבנת הזאת.

אריה דרעי מודיע שלא יהיה

מו"מ עם הפלשתינאים בעשרים השנה הקרובות. לפני כן הוא בוודאי התייעץ עם איזה

אסטרולוג טוב. חבל אפילו להכביר מילים על מופרכות האמירה הזאת (מה עוד שכבר עשיתי

את זה ב"מקור").

גלעד ארדן אומר שבעבר ציפי

לבני אמרה לעיתונאי ג'פרי גולדברג (שהביא עכשיו את הציטוטים המכאיבים מאובמה)

שאובמה צריך להפעיל לחץ על ישראל. פה זה פחות ספין ויותר אי דיוק, אבל לא בלתי

משמעותי. הליכוד העביר אתמול את הראיון הזה מאוגוסט 2011 שבו לכאורה לבני אומרת את

הדברים לגולדברג וג'יימס בנט (לשעבר כתב ניו יורק טיימס בישראל). בתקציר הראיון זה

באמת מופיע ככה ואני מוכן להאמין שארדן קרא רק את התקציר. אני קראתי את כל הראיון

כולל הפיסקה המפורשת, שבאה ממש בסוף. לבני לא אומרת שאובמה צריך להפעיל לחץ על

ישראל. היא מתארת מצב עובדתי שכתוצאה מהלחץ של אובמה, נתניהו נשא את נאום בר אילן.

היא מסבירה שלישראלים מאוד חשוב היחסים עם ארה"ב ועובדה שכשאובמה לחץ אז נתניהו

עשה, אבל היא ממש לא אומרת שאובמה צריך, לפיכך, להפעיל עוד לחץ. אגב, הראיון כולו

עוסק בכלל ביהדות ארה"ב, יחסיה עם ישראל ומעט מאוד בתחום של יחסי אובמה

– נתניהו.

כמה זמן עוד נשאר עד שהם יחזרו לדבר כמו בני אדם?

הסוביודיצה קם עלינו לכלותנו – תחקיר שמעון קופר

15 בינואר 2013
 

צו המניעה שהוציא שופט המחוזי גדעון גינת הוא סוג של טיול במנהרת הזמן. חזרה לסיקסטיז הלא כל כך עליזים (בכל מה שקשור לחופש ביטוי). אם "עובדה" יפרסמו את התחקיר שלהם על שמעון קופר, אז דעת השופטים תשתבש, התביעה תתבלבל ועדויות העדים יזדהמו. זה שהם קראו ב"ישראל היום" מה שאמרה עדת התביעה המרכזית, זה לא יפריע להם, זה שהם שמעו פרטי חקירה שונים ומשונים במאה ואחת פלטפורמות עיתונאיות, זה לא ישפיע על השופטים, אבל "עובדה", עם הרייטינג שלה, יכולה להרוס את המשפט.

עכשיו ברצינות – חשבנו שסעיף 71 לחוק בתי המשפט מת. סעיף הסוביודיצה הנודע. לא לפרסם דברים שיכולים להשפיע על מהלך המשפט. אם הסוביודיצה חי, קחו את העיתונים שלפניכם וזרקו חצי. מיליון דיווחים משפיעים על המשפט. אסור לראיין את טלנסקי, אסור לערער על אמינותו של עד המדינה ש"ד בפרשת הולילנד, אסור לשדר מה אמר קובי בן גור לג'קי מצא בפרשת רשות המיסים, אסור ואסור ואסור. איך זה חי עם המציאות התקשורתית שלנו? עם הרצון שלנו לסקר בזמן אמת חקירות ומשפטים? לשופט גינת הפתרונים.

"עובדה" הודיעה בצדק שתערער לבית המשפט העליון. נקווה שלא תיפול על סולברג ושיהפכו את ההחלטה הזאת.

ועוד שתי הערות קטנות – ברור שלפרקליטות הכי נוח שלא תהיינה כתבות כאלו בטלוויזיה. העמדה שהציגה נציגת הפרקליטות בדיון, שהתנגדה לשידור הכתבה, מאוד טבעית. טבעית, אבל אפשר לצפות מהפרקליטות ליותר, לחשיבה קצת יותר רחבה על המשמעות של עמדה כזאת.

וגם הערה קטנה ל"עובדה" ומי שייצג אותם. התוכנית החליטה לא לאפשר לשופט לראות את הכתבה המוגמרת בביהמ"ש. זו החלטה רעה, בעיניי. ראשית, היא מרגיזה את השופט ואפשר להבין אותו. הוא נחשף למידע יותר סודי מכתבת טלוויזיה, שאמורה להיות משודרת למאות אלפי אנשים כמה שעות לאחר מכן. שנית, זה הגדיל את הסיכויים שתתקבל החלטה גרועה כמו זו שהתקבלה. אם השופט היה רואה את הכתבה, סביר מאוד שהוא היה מבין שאין בה (לא ראיתי, אבל אני מוכן לנחש) משהו שיטה משפט, יפגע קשות בהליך השיפוטי, או בסיכוי להגיע למשפט צדק. אני חושב שאפילו בלי הליך משפטי, לפעמים ראוי לתת לצד השני לראות את הכתבה המלאה. למה לא? שיתמודד. אפשר להבין את תחושתו של שמעון קופר בהתמודדות מול ענק תקשורתי כמו "קשת" וערוץ 2. הוא בטוח מרגיש שחרצו את דינו התקשורתי מראש. מה היה קורה לתוכנית אם היה רואה את הכתבה? הוא היה מאיים על עדים? משנה את עדותו? הרי ממילא כמה שעות לאחר מכן זה היה משודר.

מילה אחרונה על חיים אמסלם – דווקא חיובית

13 בינואר 2013
 

שידרתי לאחרונה לא מעט על ח"כ חיים אמסלם. רוב השידורים היו ביקורתיים. זמן להגיד עוד משהו חשוב.

נכון, 'אמסלם הישן', זה שלפני המרידה הגדולה, מאוד שונה מ'אמסלם החדש'. בעצם, אמסלם רץ על קמפיין של חוזר בתשובה, 'דווקא אני שמכיר את השיטה, אדע הכי טוב להילחם בה'. זה מסר שדומה באופן מבהיל למסר של אלדד יניב ו"ארץ חדשה". לכן, לדעתי, אפשר בהחלט להחיל על אמסלם את מה שכתבתי על  יניב. גם לאמסלם אין דרך חזרה. זה כבר לא משנה למה הוא גיבש את דעותיו החדשות, זה פחות חשוב כמה הוא מאמין במה שהוא אומר היום. מה שהכי חשוב, זה שהוא שרף בכזו יסודיות את הקשרים שלו בעולם הישן, שגם אם ירצה לחזור אחורה, להפוך שוב לנץ טורף, מבריח הומואים, ספק רב אם הוא יכול. הוא כל כך מוחרם ומנודה היום על ידי צמרת העסקונה החרדית, מצד אחד והוא כל כך מחויב כבר לעמדותיו החדשות, מצד שני, שבהחלט ייתכן שאם ייכנס, הוא יהפוך לכוח לא מבוטל בעד העמדות הללו.

אני מציע גם לשים לב לברית, אולי יותר מדויק לקרוא לה, מיני ברית בין אמסלם לנתניהו. אמסלם מפרסם לא מעט ב"ישראל היום". "ישראל היום" כתב שורה של מאמרים מפרגנים על אמסלם. בש"ס בטוחים שנתניהו רוצה שאמסלם ייכנס כדי שיקל עליו לוותר עליהם. מן הסתם, הם קצת פרנואידים ואולי קצת מנגנים על זה כחלק מקמפיין ה"יהודים הצילו נא, רוצים להשאיר אותנו באופוזיציה" ובכל זאת, לא מופרך לחלוטין לחשוב שנתניהו וליברמן היו שמחים להכניס את אמסלם ולהשאיר את ש"ס בחוץ. לפי הסקרים כרגע, זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה עוד ביטוי לעובדה שאמסלם כבר לא יכול לחזור להיות מי שהוא פעם היה.

תחקיר בני שטיינמץ

1 בינואר 2013
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

התחקיר נעשה יחד עם איתי רום

רביב דרוקר: תגיד, פורבס זה מגזין רציני?

איתי רום: ברור.

רביב: אז איך הוא מדרג את בני שטיינמץ הישראלי במקום ה – 169 בעולםבקרב כל עשירי העולם? ראיתי ש"בלומברג" עוד נותן לו יותר. הוא שם אותו 137 בעולם, הישראלי הכי עשיר בעולם.

איתי: בסדר, אבל מה הבעיה עם זה?

רביב: מה זאת אומרת, מה הבעיה? כמה פעמים עוד שטיינמץ צריך להגיד לכם שהוא לא הבעלים של האימפריה הענקית שנקראית קבוצת בני שטיינמץ? מה, אתה לא מכיר קבוצות שהשם שלהן לא משקף את הבעלות שלהן?

איתי: האמת, לא. אבל בוא תשמע כמה עובדות על בני שטיינמץ:

1. לב העסקים שלו זה יהלומים, עוד מהבית בנתניה.

2. העסקים שלו היום, מה שאנחנו יודעים, בעיקר באפריקה.

3. הוא גר בארסוף, יישוב המיליונרים ליד הרצליה, ויש לו שמה בית שמוערך לפי פרסומים ב-12 מיליון דולר.

4. חברים: עידן עופר, אליעזר פישמן, וגם אהוד ואהוד אולמרט, לפי פרסומים שונים, בעבר שני החבר'ה האלה כשהם היו אזרחים, חשוב להגיד, היו מעורבבים בעסקים שלו.

רביב: זה לא שלו! האימפריה. תראה מה שהוא אמר בראיון נדיר לפייננשל טיימס: "אני רק יועץ מיוחד…אין לי שום תפקיד ניהולי בקבוצה, אבל אני מאמין שהיא מתייחסת אליי יפה". במקרה שלו, אגב, לפי "פורבס", ההתייחסות היפה זה משהו כמו כלל ההון של בני שטיינמץ, 6 מיליארד דולר. בלומברג אומר יותר, 8 מיליארד דולר. אבל בוא אולי שנייה נסביר לצופים למה זה בכלל כל כך משמעותי ההבדל בין "יועץ" של האימפריה ל"בעלים".

איתי: לך על זה

רביב: בהפשטה גסה כי זה מסים וזה מסובך, יועץ זה מעט מס. ככל שאתה יותר מיועץ לכיוון הבעלים, זה הרבה, הרבה, הרבה מס.

איתי: אז תן לי לספר לך סיפור על הייעוץ של שטיינמץ באפריקה, בסיירה ליאון.

איתי: ממש באזור שדיקאפריו הסתובב בסרט "לגעת ביהלומים", יש לקבוצת בני שטיינמץ מכרה יהלומים, בית חרושת לכסף. ב – 2007 היה בלגאן. נהרגו אנשים. היה צריך להסדיר עניינים עם השלטונות מי מגיע להיפגש עם הנשיא? היועץ המיוחד שלך, בני שטיינמץ. אתה רוצה להגיד לי שכשיש כזה משבר, את מי ששולחים זה דווקא את היועץ החיצוני?

רביב: אנא עארף? מה אתה שואל אותי?

איתי: אתה יודע מה? בוא אני אראה לך מה אנשים מאוד חשובים בסיירה לאון סיפרו לכתב ששלחנו לשם, בדיוק על הנושא הזה.

מתוך ראיון ג'ונתן שאקה, הממונה על המכרות במשרד האנרגיה בסיירה לאון:

האם פגשת פעם את מר שטיינמץ?

פגשתי אותו לזמן קצר. באותו זמן הוא היה אחד המשקיעים הגדולים במדינה הזאת, ללא ספק.

מה הוא עשה כאן?

הוא הגיע כי הזמינו מפעל עיבוד חדש. אם אתה מגיע לעיר או לכפר, אם אתה ידוען או אדם חשוב, יהיה נחמד מצדך ללכת ולומר שלום לצ'יף.

אתה יודע מה קרה בפגישות האלה?

אני רק יודע שכולם שיתפו פעולה והחלו לעבוד שוב.

מתוך ראיון עם אמינטה קלי למין, התנועה לצדק ופיתוח, סיירה לאון:

בשנת 2007, שוטרים ירו על אנשי הקהילה, ושני אנשים נהרגו ושניים נפצעו. כתוצאה מכך החלה חקירה. מיד לאחר מכן הגיע מידע לפיו הבוס של חברת "קוידו" הגיע למדינה.

מר שטיינמץ?

כן. שטיינמץ הגיע למדינה והלך ישר למשרד הנשיא ומיד לאחר מכן הוסר האיסור.

איתי: תראה, לא מזמן קבוצת בני שטיינמץ השיקה בסיירה לאון חברה חדשה. נחש מי מגיע לטקס? היועץ.

מתוך ראיון עם ג'ונתן שאקה, הממונה על המכרות במשרד האנרגיה בסיירה לאון:

"הוא נאם ואמר שכל הפיתוח עולה כ-2 מיליון דולר".

מתוך הקלטת נאומו של בני שטיינמץ בסיירה לאון:

"אני מודה על התמיכה ועל האמון של טיפאני באוקטאה ובעתידה של אוקטאה. תודה לאורחים האחרים שלי (הבנקים) שהגיעו. נמצאים איתנו בנק סטנדרט צ'רטר, נציגי בנק רוטשילד, נציגי קרדיט סוויס, נציגי דויטשה בנק".

איתי: נו, אתה רואה? הוא מדבר על האורחים שלו. אז אתה עדין רוצה להגיד לי שהוא לא בעל הבית של המכרה הזה ושל כל הקבוצה?

רביב: יועץ מיוחד. יועץ מיוחד. תחזור אחריי. אני לא מבין. מה, אתה קשה הבנה? מה, אתה… אתה לא מכיר הרבה מקרים של יועצים שהפכו לטייקונים?

איתי: אה, לא.

רביב: טוב, בעיה איתך.

איתי: תראה, שטיינמץ אף פעם לא מתראיין, גם חברים שלא ממש ממש לא אוהבים לדבר עליו, אז אני חושב שהנאום הזה שהוא נותן בסיירה לאון באירוע ההשקה, הוא נקודת מוצא טובה כדי להכיר אותו. בוא תשמע.

מתוך הקלטת נאומו של בני שטיינמץ בסיירה לאון:

"אספר לכם מעט על ההיסטוריה שלי. אבא שלי עזב את פולין. הוא עבר לאנטוורפן, עבר להתגורר בבלגיה ושם הקים עסק יהלומים כעובד פשוט. אני גדלתי בבית שבו יהלומים היו הנושא בה"א הידיעה. כמובן בגיל 21 סיימתי את שרותי הצבאי ועברתי להתגורר באנטוורפן. משם הפכנו למובילים בייצור יהלומים בעולם. מאז הפעם הראשונה ועד עכשיו השקענו בסך הכל יותר מ-300 מיליון דולר. סקטור הכרייה בסג"ר הרחיב את פעולותיו בכל אפריקה. יש לנו מיזמים גדולים מאוד בגינאה, בליבריה, בדרום אפריקה, בזמביה, היינו בקונגו, אנחנו בקוסובו, במקדוניה. אנחנו מצפים להרחיב את פעילותנו ויהיו מיזמים נוספים".

רביב: תשמע, אבל בסוף-בסוף, המחלוקת מה הוא בדיוק עושה בקבוצה, הבעלים, היועץ, זו מחלוקת על כסף, המון כסף. זה מאות מיליונים לקופת המדינה, אבל זה כסף. אבל יש מישור אחר שמעולם לא נחשף. תן לי לספר לך על תיק בדיקה 224/09. מסתבר שבסוף 2009 מתנהלים שורה של דיונים אינטנסיביים בצמרת הפרקליטות, כולל פרקליט המדינה, האם לפתוח בחקירה נגד בני שטיינמץ, ועל מה החקירה הפלילית? אני אתן לך את הלשון של המשפטנים המדויקת: "העבירות הן עבירות מס שנעברו במזיד ובכוונה להתחמק ממס וכן ניסיון לקבל דבר במרמה".

מתוך שיחה עם עו"ד פיני רובין, מייצג את בני שטיינמץ מול רשות המיסים:

אתה מודע לעובדה שהיו טענות ברשות המיסים, שהם אמרו אפילו: "אנחנו חושדים בפלילים, הוא רימה אותנו, הוא אמר לנו בהתחלה…"? אתה יודע שהיו שם טענות כאלה בדיונים הפנימיים?

זה כשהם לא ידעו.

כשהם לא ידעו מה?

כשהם לא ידעו את הנתונים.

רביב: אתה יודע שבשנת 1997, כשהוא מחליט לעלות לארץ אחרי עשרים שנה בבלגיה והוא פונה למס הכנסה, אף אחד בכלל לא יודע מי זה. הוא לוקח רואה חשבון מאוד מוכר, בולט, בשם זאב פלדמן ויוצא לסדר את העניינים שלו.

איתי: תראה, שטיינמץ לא בוחר את פלדמן סתם. כמו תמיד, הוא הולך על הטובים ביותר. זאביק פלדמן רואה חשבון מאוד מוכר וגם עד לפני שלוש שנים לפני כן היה סגן נציב מס הכנסה. במסגרת הזאת הוא מאוד התיידד עם מי שכרגע צריך לקבוע כמה מיסים שטיינמץ ישלם. פקיד שומה גוש דן, שוקי ויטה.

רביב: תראה, מה פלדמן אומר לרשות המיסים, לפי המסמכים שאנחנו ראינו? הלקוח שלי, בני שטיינמץ, העולה החדש שאתם לא מכירים בכלל, הוא לא צריך לשלם מס בכלל בישראל. הוא מוסיף ואומר: "נכון, יש לו אימפריה ענקית, מאתיים חברות שהן ברחבי העולם. הן כפופות כולן לאיזה שתי נאמנויות, "בלדה" ו"וסאנה". והן רשומות בכלל בליכטנשטיין, אבל הוא לא הבעלים שלהן". נכון, אומר פלדמן, שהן פועלות מכוח, זה משפט מאוד חשוב, "הנחיות יסוד של שטיינמץ", אבל הוא לא צריך לשלם לכם כלום.

איתי: תראה, הלכתי למיטב המומחים בישראל בתחום הזה כדי להבין מה המשמעות של כל המושגים המקצועיים האלה. חשוב להגיד, הם נתנו לי הסברים עקרוניים, בלי להתייחס ספציפית לשטיינמץ.

מתוך ראיון עם רו"ח גידי בר זכאי, לשעבר סגן מנהל רשות המיסים:

מה זה אומר אם אני זה שנתן את הנחיות היסוד לנאמנות?

זה אומר שאתה היוצר של הנאמנות בעיני החוק בישראל.

מתוך ראיון עם רו"ח אלכס הילמן, היה חבר הוועדה למיסוי נאמנויות ברשות המיסים:

מי שנותן את הנחיות היסוד הוא בעצם היוצר?

זה היוצר. נכון, חד משמעית.

רביב: פלדמן מצרף ב – 97 לראשונה את "קודש הקודשים". עץ המבנה של קבוצת שני שטיינמץ. עשרות חברות, שרשומות באיי הבתולה, האי מאן, לוכסמבורג, ג'רזי ועוד מקומות ששמם יצא להם למרחוק כמקלטי מס אולטימטיביים.

איתי: אתה בטח שואל את עצמך מה זה ג'רזי בטח

רביב: מה זה באמת ג'רזי?

איתי: אז בוא תראה מה אמר לי מי שהיה יועץ כלכלי לממשלת ג'רזי, לגבי חברות שמחליטות להירשם דווקא שם.

מתוך ראיון עם ג'ון כריסטנסן, לשעבר יועץ כלכלי לממשלת ג'רזי:

"בג'רזי נרשמות חברות שרוצות להתחמק או להימנע מתשלום מיסים. בפועל, לא עומד לנגד עינינו תוכן כלכלי אמיתי, אין העסקה האמיתית, אין תפוקה אמיתית בג'רזי. כך שאני חושב שאם רואים בחברה שרשומה בג'רזי, כמעט בכל המקרים אפשר להסיק שקרוב לוודאי שהחברה הזאת היא חברה חוץ גבולית ללא פעילות כלכלית ממשית".

רביב: בכל מקרה, שוקי ויטה, ההוא שדיברתי עליו מרשות המיסים, חותם ב-27 בינואר 1998 על הסכם שנוי במחלוקת עם הטייקון בני שטיינמץ. לפי ההסכם הזה, שטיינמץ ישלם בארץ רק על ההכנסה של דמי ייעוץ, 150 אלף שקלים בחודש, כמו שכיר שמרוויח מצוין, אבל שכיר. ההסדר הזה עובד שמונה שנים.

איתי: לפני שבע שנים החליטה המדינה סוף-סוף שצריך להסדיר את העניין ולקחת מיסים גם מהדבר הזה שנקרא נאמנויות, היצור המשפטי המוזר הזה שבמסגרתו מישהו לוקח את הכסף שלו, נותן אותו לאיזה עו"ד ואומר לו: מתישהו תתן את זה לאדם שלישי. במקור, זה נועד לאבא שרוצה לדאוג לילדים שלו.

רביב: כשהמדינה רוצה לחוקק את החוק הזה, שיפסיק את איבוד ההכנסות של מיליארדי שקלים, עומד מולה בעיקר עורך דין אחד, מאוד מומחה ועם הרבה כוח.

מתוך נאום של עו"ד פיני רובין בועידת גלובס לעסקים:

"מס הכנסה כבר צדו אתכם בכניסה וצילמו אתכם בתור אליטת העושר, שבאה לשמוע איך מתנהלים בימים הטרופים האלה. שהרי זוהי ארץ אוכלת עשירייה ומשברת פרמידותיה".

איתי:פיני רובין הוא בכיר עורכי הדין בישראל בתחום הזה והוא ניהל פייט אדיר נגד החוק הזה, שביקש סוף-סוף להטיל מס על נאמנויות. ללקוח שלו, שטיינמץ, הקרב הזה היה שווה הרבה מאוד כסף. תראה מה אמר לי מישהו שהיה מאוד בכיר ברשות המיסים באותה תקופה על כל המאבק שהתנהל אז מאחורי הקלעים:

בכיר ברשות המיסים:

"רובין היה מאוד פעיל. הוא זיהה את נתניהו כחוליה החלשה ולחץ עליו. אחר כך היית רואה איך נתניהו חוזר בו מהחלטות שכבר התקבלו עם הדרגים המקצועיים. זה התחיל ב'בואו לא נעביר את החקיקה של הנאמנויות עכשיו'. והיינו צריכים לקיים עוד ישיבות כדי 'להחזיר אותו למוטב' ".

איתי: יום אחד, אחרי דיון בוועדת השרים, מי שהיה אז מנהל רשות המיסים התבטא בצורה מאוד חריגה בכנס רואי חשבון שהיה באילת: "בעלי עניין מטילים לחצים כבדים על הדרג הפוליטי בניסיון למנוע את מיסוי הנאמנויות".

רביב: בכל מקרה, אחרי המאבק הסוער, החוק עובר, מה שאומר שמעכשיו שטיינמץ, לכאורה, צריך להתחיל לשלם מס, הרבה כסף, על הנאמנויות הללו. אלא שאז מגיע עו"ד רובין לרשות המיסים, ומספר להם סיפור שהם לא מכירים. שטיינמץ, זוכרים? ובכן, את כל האימפריה שלו הוא הקים מכסף שנתן לו חבר שלו, יהלומן בלגי יהודי בשם אברהם לאוב. הכול נוצר מיהלומים שנתן לאוב לשטיינמץ שעבד אצלו פעם, ומכיוון שלאוב בכלל גר בבלגיה והוא לא פה, הוא לא תושב ישראל, אז שטיינמץ לא צריך לשלם לכם אגורה. מה הוא צריך להוכיח באמת לרשות המיסים כדי שיקבלו את הסיפור? בוא תשמע.

רו"ח גידי בר זכאי, לשעבר סגן מנהל רשות המיסים:

"אתה תצטרך להראות לרשות המיסים שמדובר בנאמנות שנוצרה ע"י מי שאינו תושב ישראל. אתה תרצה להראות שהנכסים באו ממנו, ואתה תרצה להראות שלך אין שום השפעה מהותית על הנאמנות. בגדול, אם תעמוד בתנאים האלה, הנכסים מחוץ לישראל, עוד לא שייכים לך, ואין כל סיבה שבעולם שתשלם על זה מס".

רביב: ראבק, איתי, תהיה בן אדם. בוא נניח שלאוב באמת אהב את שטיינמץ והוא נתן לו את הכסף, אבל בכל זאת, מה שהבנו הוא ששטיינמץ צריך להוכיח שהוא לא זה שמנווט את האימפריה.

אני רוצה לחשוף לראשונה כמה זה הון תועפות. לפי בכיר ברשות המיסים, הרשות דורשת משטיינמץ ארבעה מיליארד שקלים. לשלם הון תועפות, אם הוא בעצם זה שמנווט את האימפריה. זאת אחת השומות הגבוהות ביותר שיצאו פה אי פעם והיא שקולה פחות או יותר, אני לא צריך להגיד לך, לרבע מהבור בתקציב של כל מדינת ישראל.

מתוך ראיון עם רו"ח אלכס הילמן, היה חבר הוועדה למיסוי נאמנויות ברשות המיסים:

"ישנו סעיף בחוק, הוא סעיף אנטי תכנוני, שאומר שכאשר לנהנה יש השפעה על נאמנות, על נכסי הנאמנות, על ניהול הנכסים, רואים את הנהנה כיוצר. וזאת הנאמנות חייבת במס בישראל. חד משמעית, על זה אין שום מחלוקת".

חשוב לציין כמובן ששטיינמץ כופר בסכום הזה, הוא ערער על כך לבית המשפט, בית המשפט עוד לא פסק.

איתי: הנה, אני בן אדם ואני אומר, בוא נעזוב את סיירה לאון ואת זה שהממשלה שם בהודעה רשמית כתבה שבני שטיינמץ הוא בעל המניות במכרה.

רביב: עזוב, אמרת שאתה עוזב, אז עזוב.

איתי: אוקי. אבל בוא תראה מה קורה בחברה אחרת בעץ המבנה ששטיינמץ דיבר עליו, על חברת Halton technologies. הייתה נגדם חקירה של רשות ניירות הערך האמריקאית בכל מיני חשדות. חשוב להגיד, שטיינמץ נוקה מאשמה, אבל מה אמר שטיינמץ באותו זמן ל"גלובס" על אותה חקירה? הנה: "לא היה ברשותי מידע פנים כלשהו בעת שחברת האלטון שבבעלותי רכשה ניירות ערך של טלדטה. בכוונתי לשים את הפרשה מאחוריי, ולהמשיך במלוא המרץ בעסקי הבינלאומיים".

רביב: כאמור, המחלוקת היא לא רק על כסף. מה שאנחנו חושפים היום זה שבעצם באותם דיונים סודיים בצמרת הפרקליטות ורשות המיסים בסוף 2009, הם חושבים אולי לפתוח בחקירה פלילית כי הם חושבים שאולי שטיינמץ שיקר להם. הם אומרים: תראה, ב-2006 באת ואמרת "זה הכול לאוב, האימפריה הוקמה מלאוב", אבל ב-1997, כשעוד לא היה חוק, לא הזכרת לאוב. לא רק זה, אמר שהאימפריה פועלת מכוח "הנחיות יסוד" שלך. כלומר, אתה זה שהתחלת אותה.

מתוך ראיון עם רו"ח אלכס הילמן, היה חבר הוועדה למיסוי נאמנויות ברשות המיסים:

בעבר הוא אמר: "הנאמנויות האלה פועלות עפ"י הנחיות היסוד שלי". אבל אחרי שעברה החקיקה, הוא אמר: "הנאמנויות האלה נוצרו על ידי תושב זר. יש סתירה?

בוודאי שיש סתירה. אין ספק בכלל.

מתוך דברים שאמר לנו רו"ח גידי בר זכאי, לשעבר סגן מנהל רשות המיסים:

"לתת לאיזו דודה, שזה לא ההון שלה, להתיימר להיות יוצרת, אתה מדבר על עבירה פלילית. מי שעושה את זה עוסק בפלילים".

איתי: אני רק מזכיר לך, רביב, המומחים שלנו מדברים ברמה העקרונית, לא ספציפית על שטיינמץ.

מתוך דברים שאמר לנו עו"ד אלון קפלן, היה חבר הוועדה למיסוי נאמנויות ברשות המיסים:

"את מס הכנסה מעניין מי נתן את הכסף, לא מי חתם על הנייר. מה שקובע זה מקור הכסף"

רביב: בשביל לדעת אם רובין ושטיינמץ מסרו מצג שווא ב– 2006, אנחנו צריכים את העזרה של אנשים טובים בשוויץ, בלוקסמבורג, אולי בג'רזי שלך, בכל המקומות שהאימפריה הזו נרשמה במקור. רק ככה נוכל לדעת אם באמת כל האימפריה נוצרה מאותו לאוב שבינתיים נפטר.

חשוב להדגיש – זה הלך הרוח בדיון בפרקליטות, אבל אצל שטיינמץ כמובן טוענים שאין ספק בכלל שהכל התחיל מלאוב.

עו"ד אלון קפלן, היה חבר הוועדה למיסוי נאמנויות ברשות המיסים:

"ליכטנשטיין צברה את הפופולאריות שלה ואת המעמד הגדול בעולם המיסים כי יש בה חוקי סודיות חמורים ביותר שמבטיחים שכאשר תוקם נאמנות לא תהיה דליפה של שום אינפורמציה, ומי שמפר את חובות הסודיות האלה, מקבל אחריות פלילית. אפשר להכניס אותו לבית סוהר והיו מקרים כאלה".

רביב: אני חייב להגיד לך שגם פה, במשרד המשפטים, לא ממש רצו לענות לשאלות שלנו. אני יכול להגיד לך מה כן היו הנימוקים שעלו בישיבה המיוחדת שהתכנסה אצל ראש המחלקה הבין-לאומית בפרקליטות. הם אמרו ככה: תראו, עם שוויץ יש לנו ניסיון רע עם מסירת מידע, עם ליכטנשטיין אין לנו ניסיון, אנגליה בטוח לא ימסרו לנו וכולם יבקשו הדדיות. כלומר, יבקשו שגם אנחנו, חלילה, נצטרך למסור להם מידע. אלוהים שישמור אותנו. כבר עברו שש וחצי שנים מאז המעשה שהם רוצים לחקור, שוקלים לחקור, בוצע המצג הזה ובינתיים, אתה יודע, לא קרה כלום. ובעולם של היום, מה אני אגיד לך? התירוצים של הפרקליטות לא ממש משכנעים אותי.

מתוך שיחה שערכנו עם רו"ח גידי בר זכאי, לשעבר סגן מנהל רשות המיסים:

רשות המיסים לא תקבל, לא היום וגם לא בעתיד, מידע מהנאמנים. אבל מה היא צריכה את זה? אם יש לה את המידע על חשבונות הבנק, היא תקבל את המידע על חשבונות הבנק. ברגע שיש לה את המידע על חשבונות הבנק, הנאמן כבר פחות מעניין.

ממי היא תקבל? מליכטנשטיין?

היא תקבל את זה מהאמריקאים, מהאנגלים, מהגרמנים. איתי, זאת המהפכה. המידע מגיע. הנחת העבודה שחשבונות הבנק מוגנים במאה אחוז לא נכונה. מי שאומר לך: "החשבון הזה, לעולם לא ידעו עליו". הוא טועה. הוא טועה טעות מרה. ברשות המיסים הם עכשיו כמו ילדים בחנות ממתקים. הם לא יודעים לאיזה מידע לגשת קודם.

אגב, הפסיביות של הפרקליטות עובדת לשני הכיוונים: העובדה שהם לא משתמשים ב"ממתקים" שהעולם המודרני מספק לא מאפשרת הרי גם לשטיינמץ להוכיח את גרסתו.

איתי: אז אני הלכתי לחפש תשובות אצל פיני רובין, עורך דינו של שטיינמץ.

מתוך שיחה עם עו"ד פיני רובין, מייצג את בני שטיינמץ מול רשות המיסים:

מר רובין?

כן.

שלום. איתי מערוץ 10… אתה יודע מאיפה זה נובע, כל החוקים, שהם מרגישים שבעצם העשירים הגדולים, באמצעות דברים כמו נאמנות, אז הם מתחמקים ממס.

אתה צודק לגמרי, אבל מה האלטרנטיבה, שהם ישארו בחוץ ולא יהיה שום דבר לישראל מזה? אם אנחנו רוצים שיבואו לישראל, אז בואו נסלול להם את הדרך לבוא לישראל באופן נורמאלי.

אבל המחלוקת הזאת, על מי היוצר, הישראלי או הזר, זה גם מה שעומד בבסיס משהו שאתה מטפל בו, כל הסיפור של שטיינמץ, נכון?

זה משהו אחר. כיוון ששם יש מחלוקת מי היוצר, אם הוא זר, אם הוא ישראלי, אבל לדעתי זו כבר לא המחלוקת האמיתית שם. יש כל כך הרבה חומר תיעודי וראייתי שמדובר ביוצר משנת תרפפ"ו אמיתי.

זה לאוב, נכון? אברהם לאוב?

כן, כן, כן.

רגע, אבל הוא בעצם בעל היה בעל הבית, הוא הקים את "בי-אס-ג'י", את קבוצת בני שטיינמץ?

לא. הוא נתן את ההון הראשוני ואחר כך זה התפתח.

אבל זה אבסורד. זאת אומרת, יש קבוצת בני שטיינמץ, קוראים לזה קבוצת בני שטיינמץ ואתם אומרים: בני שטיינמץ הוא לא האיש הדומיננטי בקבוצת בני שטיינמץ.

לא אומר שהוא לא הדומיננטי. הוא הנהנה בנאמנויות וזהו. אבל הוא לא מנהל את הנאמנויות האלה.

אבל הוא משפיע עליהן, נכון?

הוא גם לא משפיע עליהן, אבל זה בכל הנאמנויות זה אותו הדבר. יש נהנה, יש ועד של נאמנים, יש חברות שיש להן את הוועדים שלהן. אלה עסקים ענקיים.

אבל החוק אומר שאם אתה משפיע על הנאמנות, אז אפשר גם לקרוא לנאמנות ישראלית, לא?

כן. אבל אתה לא יכול לומר שכל משב רוח הוא השפעה.

ובני שטיינמץ לא שולט בקבוצת בני שטיינמץ?

לא, רחוק. רחוק מזה.

אז מי שולט בקבוצת בני שטיינמץ?

לא, לא, בכלל לא. אתם לא יודעים איך נאמנויות עובדות.

אבל כשהוא מתראיין ל"פיננשל טיימס", אז הוא אומר: "אנחנו עושים, אנחנו קונים, אנחנו משקיעים".

זה בגלל המותג. זה כמו שיצחק תשובה אומר, הוא שוכח כשהוא מתראיין, שזה בכלל "דלק" וזו חברה ציבורית ושיש לו דירקטוריון שם וכולי. זו הפרסוניפיקציה של התקשורת. זה לא בגלל שזאת המציאות.

אז מי בעל השליטה בקבוצת בני שטיינמץ?

יש הרבה מקרים שאין לך בעל שליטה. יש שלושה נאמנים בין-לאומיים, רציניים מאוד, הם בעלי השליטה, על פיהם ישק דבר. אנחנו באנו לרשות המיסים בשנת 2005 ואמרנו כך: "תשמעו, ישנו זה וישנו זה וישנו זה…" ולכן, מראש תנו לנו, למרות שאנחנו לא צריכים בכלל, תנו לנו אישור כי אנחנו רוצים להיות מסודרים בשביל הנאמנות.

אז אני אקח מישהו. אני אהיה מחר טייקון, אז אני אקח איזה מישהו ואני אגיד לו: תשים הון ראשוני, איזה מאה שקל ואחרי זה אני אפתח את זה, אבל הוא יהיה היוצר ואני לא אשלם מיסים.

אם זה יהיה כך ואם זה יהיה אמיתי, אז מאה אחוז. אם יש לי דוד באמריקה, והדוד באמריקה חושב שאני נחמד והוא ישקיע עבורי, והוא עשיר כקורח, והוא ישקיע עבורי מיליון דולר ויפתח לי קרן או יפתח לי נאמנות לטובתי ולטובת ילדיי, אז זה קלאסי. זה בדיוק מה שהחוק רצה לומר. להגן עליי שלא יהיו לי מיסוי.

מתי הולכת להיסגר בעצם כל המחלוקת הזאת ביניכם, להערכתך?

ייסגר, מה…

 

רביב: ב – 2009 כשדנים בזה בפרקליטות הם שמעו כבר את פיני רובין עם לאוב וכל העניינים האלה ובכל זאת הם חושבים לפתוח בחקירה פלילית. מדובר בסכומים דמיוניים. אתה מצפה לקצת רוח קרב. כלום. כאילו נאדה.

איתי: תראה, לפחות הם מנסים להוציא ממנו כסף במישור האזרחי. נראה מה יחליט בעניין בית המשפט.

רביב: רק שלא יתבאס לנו שטיינמץ ויעזוב את הארץ.

איתי: לפי פיני רובין, הוא כבר עזב.

כתבתם של איתי רום ורביב דרוקר

עריכה ובימוי: טל קורין.

תחקיר: גילה פייסחוב.

תחקיר סיירה לאון: דיימון ואן דר-לינדה.

צילום: דודו בוקר, אמיתי אייזנברג, נאדר בגדסאר.

צילום בסיירה לאון: מייקל דאף.

מקליטים: אלי סבא, יניב אוחנה.

תגובות

תגובת שני שטיינמץ באמצעות יועץ התקשורת שלו:

מס ההכנסה משולם כדין, כל המידע נמסר כנדרש, מחלוקת אודות שומת המס נבחנת במסגרת דיון אזרחי כקבוע בחוק ובנהלי מס הכנסה. מר שטיינמץ שילם מס בגין הכנסותיו בישראל בסך של עשרות מיליוני שקלים. וזאת בנוסף לתשלומי מס בגין הכנסותיו כיועץ לתאגידים זרים.

למר שטיינמץ אין שליטה בתאגידים הזרים שהוזכרו בפנייתכם, מדובר בתאגידים זרים שאינם פועלים בישראל, אינם בניהול ישראלי, אינם בבעלות ישראלית ואינם חייבים מס הכנסה בישראל.

"וללא שום קשר, הפגישה שלך עם יעקב פרי מבוטלת"

24 בדצמבר 2012
 

לפני חודש וחצי פרסמתי פוסט על הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד. תיארתי בפירוט רב (מדי) את ההתנהלות סביב ידיעה שפרסמתי, שעסקה בהכנות של לפיד להקים מפלגה, זמן רב לפני שהודה בכך.

כתבתי את הפוסט, אבל לא העליתי אותו. בדיוק ביום בו כתבתי את הפוסט, נקבעה לי פגישה עם לפיד. חשבתי שזה לא בדיוק ישפר את האווירה בפגישה. נפגשנו. בנקודה מסויימת הוא העלה את העניין ביוזמתו. הופתעתי, ההקשר שלו היה דאחקיונרי, אני פחות צחקתי (בכל זאת, צריך להתאים את עצמי לנימה של הפוסט), הוא הרצין והסביר.

חשבתי שלא יהיה הוגן לא להכניס את תגובתו לפוסט, שאני עומד לפרסם. חיכיתי קצת, הכנסתי והעליתי. על הבוקר התקשרה הדוברת של לפיד, נילי רייכמן. יאיר כועס. הוצאת דברים משיחת אוף רקורד. הסברתי את עמדתי: רוב הדברים שאמר לי כבר אמר בעבר און רקורד. הרגשתי שזה לא הוגן לפרסם בלי תגובתו ובכול מקרה, אני מוכן להוריד את הדברים שלו הרגע. זה בסה"כ 12 שעות על הרשת.

רייכמן הבטיחה לשאול את הבוס, אם הוא מעוניין בכך. בסוף השיחה היא הוסיפה משפט מפתיע : ״וללא שום קשר, הפגישה שלך מחר עם יעקב פרי מבוטלת״. כבר ניחשתם בוודאי שלפגישה הזאת מעולם לא נקבע מועד חדש. לפיד העניש אותי. הוא לא ייתן לי להיפגש עם מישהו ממועמדיו, אחד מחייליו. חטאת, שילמת. ללא שום קשר, כמובן.

כשהסתיימה השיחה עם רייכמן לא היה לי ספק שהפגישה עם פרי כבר לא תיקבע (שלעניות דעתי ל״יש עתיד״ היה בה יותר עניין ממני. הפגישה הייתה אמורה לעסוק בראיון ב״מקור״ של פרי. כמה שווה ראיון כזה בזמן בחירות?). למה? כי ההתנהלות של לפיד מזכירה יותר את זו של ליברמן מאשר של המאמי מערוץ 2. מועמדים קיבלו את מיקומם בשיחת טלפון. לפעמים גם לא מלפיד עצמו. חלקם לא קיבלו שום הזדמנות לדיאלוג של ממש. אסור למועמדים לנהל שיחות רקע עם עיתונאים, או לדבר איתם בלי לעבור דרך הדוברת של יאיר לפיד. משמעת. אפילו ב״ישראל ביתנו״ לא מצאתי נהלים כל כך נוקשים. ״יש עתיד״ הידרדרה בסקרים לא בגלל ההתנהלות הזאת. לפחות לא רק. היא הידרדרה בגלל לבני, אבל עוד יותר נכון להגיד – היא הידרדרה עוד לפני שלבני נכנסה.

בקבוצות מיקוד של בוחריה, הם התקשו להסביר למה הם בוחרים בלפיד. לפני כשבועיים הציג לפיד 5 קווים אדומים לכניסה לקואליציה. בוא נגיד בזהירות שמיכאל בן ארי ו דב חנין היו חותמים על זה: יום לימודים ארוך, שוויון בנטל (בגרסה הלפידית – 5 שנים ראשונות של פטור מוחלט) וכאלה. הקווים האדומים של לפיד גם לא קיבלו כותרות ענק בתקשורת.

אגב, תקשורת. ביקשתי מ״יפעת״ לבדוק את מספר האזכורים של לפיד בחדשות 2, מקום עבודתו הקודם, אל מול חדשות 10 וערוץ 1. הבדיקה התחילה ביום ההכרזה על הבחירות עד תחילת דצמבר. הנה התוצאות:  לפיד הוזכר 72 פעם בחדשות 2, חמישים וארבע פעם בחדשות 10 ורק 46 פעם בערוץ 1. איך מסבירים את ההבדל הזה? מניח שערוצים 10 ו 1 פשוט מתעלמים מלפיד כדי לדפוק את הטאלנט לשעבר של ערוץ 2…

ומילה אחרונה ראש השב"כ לשעבר, ליעקב פרי – אני עדיין אשמח מאוד לפגוש אותך. מקווה שנילי תאשר לך. אם לא, אפשר להיפגש בסתר.

השב או העבר

"הישראלים" – עושים לדוד קון משהו שאמור להכיר טוב

23 בדצמבר 2012
 

התקשורת בשפה הרוסית היא תקשורת חלשה. בזמן מערכת בחירות (לא רק), החולשה הזאת מנוצלת על ידי המפלגות שלנו כדי לקנות עיתונאים, כלי תקשורת, לקבל ראיונות אוהדים תמורת כסף וכל שאר הדברים המגעילים שהמפלגות שלנו עושות כדי להביא קולות של מצביעים יוצאי חבר העמים.

פרסמתי תחקיר על התופעה ב 2006. עוד תחקיר ב 2009. פעיל חברתי אמיץ, יוצא חבר העמים, בשם אלכס טנצר הסכים להקליט עבורי שיחות, שהראו איך זה עובד. פרסם באתר האינטרנט שלנו, נזמין אותך להשתתף בתוכנית הטלוויזיה שלנו. לא תפרסם, לא תשתתף. התחקיר לא נורא עניין את כלי התקשורת בשפה העברית. את מי מעניינים הרוסים. מועצת הכבלים והלווין צקצקה לשנייה בלשון ומיד אחר כך חזרה לנמנם, כהרגלה. הערוץ הבהיר לנו שזו לא דרכו. אה, כן? מה ציפיתם שהוא יגיד לכם – כן, זה המודל הכלכלי שלנו?

כך או כך, כל אותן שנים דוד קון היה ה״יאיר לפיד״ של התקשורת בשפה הרוסית. הוא הנחה כל יום שעה של דיוני אקטואליה בפריים טיים של ערוץ 9. הוא היה בשפיץ של השפיץ של התקשורת בשפה הרוסית. אני לא אומר חלילה שהוא היה חלק מהתופעה. די בטוח שלא, אבל אין סרט שהוא לא ידע על זה, שמע על זה ובכך גם שיתף פעולה עם זה. במקרה הטוב, בעצימת עיניים. הוא לא ניצל את עמדת הכוח שלו כדי להילחם בתופעה המגונה, להזמין למשל את אלכס טנצר לדיונים, גם כשהוא לא הסכים לקנות פרסום באתר האינטנרט.

אני לא מכיר את דוד קון, אבל קורא עכשיו שהוא מתלונן שהתקשורת בשפה הרוסית מחרימה אותו, כולל ערוץ 9. איזה קטע. מוזר, לא?

הרי ברמה העניינית לא יכול להיות אייטם יותר מעניין לכלי תקשורת בשפה הרוסית, מאשר לראיין את מנהיג המפלגה שקוראת תיגר על איווט ליברמן ועוד איש תקשורת שהפך לפוליטיקאי. אמורה הייתה להיות תחרות היסטרית עליו, אבל איכשהו זה לא קורה. קון רומז בעדינות שזה ישראל ביתנו (עדיין פוחד להגיד איווט?). באמת? וזו הפעם הראשונה שזה נעשה? הם המציאו את זה לכבודך?

אז לא, מר קון, אני ממש לא שמח לאידך. ההיפך, אבל אם מנכ״ל ערוץ 9, ליאוניד בלחמן, שהוא במקרה גם חבר שלך, לא מצליח לסדר לך הופעות, שמגיעות לך, בערוץ 9, אז צא ולמד כמה המצב בעייתי. הנה לך משימה ראשונה לחיים החדשים שלך, בכנסת או מחוצה לה, פעם אחת תעזור לחשוף את התופעה במלוא עוצמתה. כל מי שמתקשה להבין איך איווט ממשיך ליהנות מעשרה מנדטים של מצביעי חבר העמים, למרות שהפר כמעט את כל הבטחותיו לציבור הזה (מי אמר ברית זוגיות ולא קיבל?), פה זה מתחיל ולא פעם, פה זה נגמר.

מגפון: ביבי משחזר את תרגיל השרפרף. 23.12.2012

23 בדצמבר 2012
 

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשקף אלינו אמש, בו זמנית, משלושה מסכי טלוויזיה- לא בלי פרומו הולם בערב שבת. שלושה ראיונות מתוזמנים עם ראש הממשלה שהדבר הכי מרתק בהם היה שפת הגוף. ערוץ 10, שלילה קודם קיבל את הרישיון להמשך שידוריו, נראה כמו שידור מחתרת שכתביו יושבים בחושך- והם החזירו מלחמה… להמשך קריאה

אלדד יניב – זה כבר לא משנה אם החזרה בתשובה שלו אמיתית

22 בדצמבר 2012
 

זה לא משנה כי אין דרך חזרה. באומץ, אולי אפילו קצת בטירוף,  יניב שרף הכול, לא השאיר אבן על אבן. ביסודיות, שלא תמיד אפיינה אותו בחייו הקודמים, הוא וידא הריגה – אין יותר סמול טוק מצחיק עם איווט, אין ניהול קמפיין לעייני, ברק, נתניהו, אין ריטיינירים שמנים אצל כל מיני בעלי הון, שרוצים את קרבתו לשלטון. נגמר. הם לעולם לא ייקחו אותו. כאילו מודאג מעצמו, יניב זרק על כל הקשרים השווים שלו רימוני יד וריסס אותם בתת מקלע וליתר בטחון, שפך גז חרדל. עכשיו, לא משנה לאן יתגלגלו חייו מלאי התהפוכות של יניב, גם אם הוא ימות לעבוד עם האנשים האלה או עם השכפולים העתידיים שלהם, הדרך חסומה. הוא יהיה חייב להיות אויב השיטה, אם ירצה בכך או לא.

אני מכיר את יניב מהקמפיין של ברק נגד נתניהו. בברנז׳ה נוהגים לייחס לו קירבה גדולה אליי. אני לא מאשר ולא מכחיש, רק אגיד שאני מכיר את חסרונותיו יותר טוב מגדולי יריביו (וגם את יכולותיו הכמעט בלתי נתפסות לייצר ספינים תקשורתיים). חוויתי כמה מהם על בשרי, גם הספינים, גם החסרונות. הייתי ספקן מאוד מכל הכיוון הזה שהוא תפס לפני כמה שנים. הייתי די משוכנע שהכול תעלול חדש של אלדד הספינולוג כדי להיכנס לכנסת. ראיתי מקרוב את הזיגזגים החדים – פעם שמאל לאומי ופעם חיליק טרופר, פעם נגד המתנחלים ואחרי זה לא כל כך ואחרי זה נוחי דנקנר ובסוף ״ארץ חדשה״. עכשיו זה באמת כבר לא משנה.

כל כמה שחשוב מה יש בתוך הראש של אדם, לא פעם מעשיו קובעים יותר את גורלו מכל כוונה או תכנון. יניב מכר את משרד עורכי הדין המשגשג שלו, אינו עובד למיטב ידיעתי איזה שנתיים, רץ בלילות בכל מיני כינוסים לא ברורים ומצלם סרטונים חסרי תקדים, רווי דיבה, נגד שועי הארץ. הוא חי בשדרות רוטשילד בזמן המחאה, ספג שם מנות של בוז, הסתובב באולפני טלוויזיה, רב בשידור עם חברו גדעון סער וראה את דרכו נחסמת לתקשורת אליה הוא כל כך מקושר. התקשורת המפוחדת של ימינו פשוט פוחדת לגעת בסרטונים שלו, הוא הפך לקצת טאבו וקצת מוקצה. במילים אחרות,  מי שעבר את כל המסע הזה, זה כמעט לא משנה מה הוא תכנן בהתחלה והאם הוא בעצם רק רצה להיכנס, או שבאמת היה חשוב לו לפרק את השיטה.

שורה תחתונה – ההתנהלות של יניב ולהקתו אינה חפה מבעיות, גם היום. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על כל קמפיין הסרטונים שלו ובכל זאת, עוברת לי צמרמורת של התרגשות מהמחשבה שהאיש הזה יהיה בכנסת עם שרשרת חסינות על הצוואר. רק דמיינו את התמונה – כל מה שאחרים חוששים לומר, כי יתבעו אותם, כי לא ייקחו אותם לעבודות ייעוץ, כי ההוא חבר שלו וזה קרוב שלו ופה למה לי להסתבך, כל הדברים הללו ייאמרו פתאום מעל דוכן הכנסת על ידי מישהו שאין כמעט במה לאיים עליו, אי אפשר לתבוע אותו והוא ממש לא חי מהם. מה נגיד, זו עדיין לא יהפוך את הארץ לחדשה, אבל זו ללא ספק תהיה כנסת מעניינת.

שיחה דמיונית בין היועץ המשפטי לממשלה לחבר, חודש לפני ההחלטה בתיק ליברמן

14 בדצמבר 2012
 

ויינשטיין: אלי, אתה חייב לעזור לי. איך אני משווק את ההחלטה הזאת? ברוך קרא וגידי וייץ יאכלו אותי חי.

קמיר: מה זאת אומרת? תגיד שהראיות חלשות. הם הרי לא מכירים אותן.

ויינשטיין: מכירים.

קמיר: אתה לא יכול להגיד שהשתנו דברים לאחרונה? עדים מתו? לא רצו להעיד?

ויינשטיין: אבל אז יגידו לי שזה באשמתי. הרי זה כבר כמעט 3 שנים על השולחן שלי.

קמיר: מה באמת עשית כל הזמן הזה עם התיק?

ויינשטיין: אתה חבר שלי או מה?

קמיר: טוב, תראה, אתה מכיר את התקשורת שלנו, כן? בוא לא ניתן לה קרדיט מופרז.

ויינשטיין: בשביל זה באתי אליך נודניק. אם הצלחת לדברר את מופז, אתה בטח יכול למצוא לי דרך להעביר את זה בגרון. הרי אני החלטתי להעמיד אותו לדין על עבירות חמורות לפני שנה ושמונה חודשים. איך אני מסביר עכשיו שירדתי מהעץ?

קמיר: קודם כל תתחיל להרגיל אותם לרעיון. אסור להפיל על תקשורת חדשות רעות בהפתעה. קרא לעיתונאים נבחרים ותדרך אותם, כאילו אוף דה רקורד, על שיקוליך והתלבטויותיך. שאל לדעתם. הם מתים על זה. כשהם ייצאו, הם לא יוכלו להתאפק. הם יכתבו שהתיק עומד להיסגר וירגישו שהם חייבים לך, שהם מעלו באמון שלך. תתחיל מאלו של כלי התקשורת הגדולים, טובה מ"ידיעות" גיא בחדשות 2, אם אלו יהיו בצד שלך, מאה ברוכי קרא כבר לא ישנו.

ויינשטיין: שמעתי אבל שלערוץ 10 יש את כל תיק החקירה והם עומדים לפרסם אותו. אחרי שישמעו שם את העדויות של איווט, מי יקבל ממני החלטה על סגירה?

קמיר: מה הוא אמר שם?

ויינשטיין: עזוב, אתה לא רוצה לדעת. הוא נשמע כמו אחרון העבריינים למשפחת אבוטבול.

קמיר: תגיד, מה נהיה ממך? מה הפכת לכזה פסימי? אתה לא מכיר את התקשורת הישראלית? זה יד איש באחיו. אם יש את זה לערוץ 10, אז ערוץ 2 מת להתעלם מזה. ביום שערוץ 10 מפרסם את זה, תן לערוץ 2 בלעדית את ההחלטה שלך הסופית. זה יקבור את כול התחקיר הזה.

ויינשטיין: אבל זו החלטה החלטה. זה לא דבר שנותנים בדרך כלל בלעדית. על מי אני יכול לסמוך שם עם דבר כזה?

קמיר: מה זאת אומרת? בשביל מה יש לך שם חבר קרוב?

ויינשטיין: תגיד, יצאת מדעתך? אמנון אף פעם לא משדר ידיעות על החלטות שלי דווקא מכיוון שאנחנו חברים.

קמיר: עזוב אותך עכשיו משטויות. על התיק הזה קמה ונופלת הכהונה שלך. דבר עם אברמוביץ'.

ויינשטיין: ומה אני אומר לתקשורת כשאני מפרסם את ההחלטה?

קמיר: מה פתאום לדבר לתקשורת? השתגעת? הם יאכלו אותך חי. קודם כול, זמן את כתבי המשפט לשיחות רקע. לא ביחד חלילה. תן להם זמן אישי. תהיה נחמד, שתף אותם בדילמות, תסביר להם כמה אתה מדוכא מזה שאין תיק, שזה חס וחלילה לא טיהור, שהתיק על השגריר הוא חמור מאוד בעיניך, ממש זוועה. אחר כך תוציא את ההודעה ביום חמישי בערב…

ויינשטיין: טוב, את זה אפילו אני כבר מבין, שלא תהיה מילה בעיתוני סוף השבוע. ברור.

קמיר: זהו, שלח את פקידיך הצייתנים לדברר את ההחלטה באולפני הטלוויזיה וזהו. תוך יומיים אף אחד לא ידבר על זה.

ויינשטיין: אבל את מי אני אשלח? לדור היה בעד כתב אישום, ניזרי בעד, אביה אלף בעד. מי ידברר?

קמיר: אתה צוחק איתי? הם הכי טובים בדברור כשהם מתנגדים להחלטה. זה אלף בית. האנשים האלה מסוגלים להסביר לבג"צ עמדות שהם מתנגדים להן בחריפות היסטרית, אז את זה הם לא ידבררו?

חיים אמסלם – האם הוא מה שבוחריו הפוטנציאליים חושבים?

11 בדצמבר 2012
 

יש לי הרבה כבוד לח"כ חיים אמסלם על אומץ הלב הנדיר שלו. פרגנו לו גם בכתבה ב"מקור" וגם ב"4 דעות" לא פעם. גם הערב. מעט מאוד פעמים אתה רואה אנשים מתקיפים ככה את הנורמות של המנהיגות בתוכה הם חיים. אני לא זוקף לחובתו את העובדה ששלוש וחצי שנים היה חייל נאמן של ש"ס, מבחירתו לכנסת בתחילת 2006 ועד קיץ 2009. לפעמים לוקח זמן לגייס אומץ. עם זאת, לאמסלם יש שורה של התבטאויות שבוחריו הפוטנציאליים לא כל כך מכירים. לפי התגובה שלו אתמול, לפני ששידרתי את תמצית הדברים ב"לונדון וקירשנבאום", גם הוא מבין את הפוטנציאל הנפיץ הזה. דוברו כתב לי – אל תשדר את זה, זה יגרום לנו נזק גדול, זה לא מייצג אותו, חכה, תראיין אותו קודם. שידרתי וביקשתי לראיין. דוברו אמר שח"כ אמסלם מאוד עמוס היום. הצעתי את מחר. דוברו התקשר. שאל מה הפורמט. אמרתי לו שהפורמט הוא שאנחנו מעלים את ההתבטאויות וח"כ אמסלם משיב. הדובר, גיל סולומון, הסביר שאין לח"כ אמסלם עניין בראיון כזה. "למה להעלות שוב את ההתבטאויות הללו…כבר שידרתם את זה…הוא שינה את עמדותיו בעניין הנשים וההומואים". אמרתי למר סולומון שנדמה לי שח"כ אמסלם חייב תשובות לציבור בוחריו על עמדותיו בשורה של נושאים, שחשובים להם. אם שינה את עמדותיו, שיבוא ויגיד זאת למצלמה. מר סולומון לא השתכנע. אז הנה העמדות והתשובות. תשפטו בעצמכם.

עוד שנייה לפני כן, אני אומר שלא מזמן קראתי ראיון עם ח"כ אמסלם ב"מרקר". הכתב עשה נסיון נואש לחלץ ממר אמסלם את עמדותיו בתחום המדיני. לשווא.

אם נשים את אביגדור ליברמן בצד ימין ואת שלי יחימוביץ' בשמאל, איפה אתה?

 "אני באמצע", ענה אמסלם. בקיצור – עזבו אותי, באמשכ'ם.

לפני כמה שנים הגיע ח"כ אמסלם לביקור בחומש, אותו יישוב שפונה בצפון השומרון במסגרת ההתנתקות. לפי הידיעה שהתפרסמה הוא אמר:  "אזלת ידינו וחולשתנו משדרת לאוייבינו שמותר להם לשלוח יד גם בקודשי ישראל. כנגד כל מעשה בריונות וחילול ה'  צריכה להיות קידוש ה'. על הממשלה להכשיר את השהייה היהודית בחומש ואת בניית מוסדות בתורה במקום".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/191345

העמדה לגיטימית, כמובן. לא בטוח ששלושת המנדטים שיש לו עכשיו בסקרים מסכימים אתה. בתגובה לפני השידור שלי הבהיר ח"כ אמסלם שהוא מתנגד להתיישבות בלתי חוקית. או קיי.

תראו את המאמר הבא שפרסם אמסלם באתר האינטרנט של "בשבע": "ברור לכל, שרבים מהמאחזים היו נתפשים במקום אחר בארץ כשכונות לגיטימיות ליישובים קיימים…הטענה כי המאחזים או ההתיישבות ביהודה ושומרון הם מכשול לשלום כבר אינה יכולה לשמש טענה, אחרי שנוכחנו לראות שוב ושוב כי בין אם נבנה ביהודה ושומרון ובין אם לא, אין לנו פרטנר ראוי בצד השני…על אף כל האילוצים, ועל אף הלחץ מבפנים ומבחוץ, אני מצפה מהממשלה הנוכחית לפעול בהתאם לרצון העם, כמו שראינו בבחירות האחרונות, להראות שינוי מדיניות ולפעול להרחבת הישובים ביהודה ושומרון".

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8304

גם העמדה הזאת לגיטימית. ברור. זה גם הכי לגיטימי לכתוב מכתב בעד מתיישבי חברון לשר לביטחון פנים (  http://www.hebron.org.il/hebrew/articles.php?type=leftnews&limit=22  ) או למקם את הלשכה הפרלמנטרית שלו ברמת הגולן, כפי שדווח ב"מעריב" ביוני 2009:

"אם היינו משכילים לעשות את זה בגוש קטיף לפני ההתנתקות", הסביר אמסלם "אז היום התמונה הייתה נראית לגמרי אחרת".

לגיטימי? לגיטימי.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/904/790.html

היו עוד עמדות מעניינות לח"כ אמסלם, עד שהפך לטעם החודש ברחוב החילוני. עמדות – איך נאמר בעדינות – קצת פחות לגיטימיות. במאי 2007 הוא נשאל בראיון לשבועון החרדי "קו עיתונות דתית", מה הסיכוי שיתמוך במועמדותה של דליה איציק, אם זו תתמודד לנשיאות. "במקרה שלה יש גם שיקול הלכתי. הרמב"ם, בהלכות סנהדרין, אוסר למנות אישה לכל תפקיד של שררה. היא לא יכולה להיות ראש הקהל".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/582/358.html

על כך שיגר לי דוברו של ח"כ אמסלם תגובה. זו עמדת הרמב"ם, אבל ח"כ אמסלם כבר הביע את דעתו בעבר, במקום אחר, שאישה כן יכולה למלא תפקיד של שררה.

דברי ימי הכנסת גם מגלים שאמסלם מוטרד מ'בעיית' ההומואים. ב – 11.7.06 הוא אומר במליאת הכנסת את הדברים הבאים:

חיים אמסלם (ש"ס):

גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בימים אלה הארץ עסוקה בנושא מצעד הגאווה בירושלים עיר הקודש. אני רוצה להקדיש כמה פסוקים מספר הושע שנראים לי נוגעים ומתקשרים לנושא, לתשומת לבכם. הושע פרק ט': "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן – – – לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה'. מה תעשו ליום מועד וליום חג ה' – – – באו ימי הפקדה  באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה"; "לא ישבו בארץ ה' ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו". לא ישבו בארץ השם, גברתי, היושבת-ראש, מקרא מלא בתורה: "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה". תודה.

ציטטתי באופן מלא כי ברור שלפרשת השבוע יש גוונים ורבדים ואולי בכלל לא הבנו והפסוקים האלה קוראים לסטרייטים להפוך להומואים, אבל איכשהו, לא נראה לי.

4 חודשים לאחר מכן הכנסת קיימה דיון על חוק ההסדרים, אתם יודעים, תקציב המדינה. ח"כ אמסלם קיבל את זמנו במליאת הכנסת וזה מה שהוא מצא לנכון להגיד –

אבל ברשותך, אדוני, פרשת השבוע היא פרשת וירא. מי שהספיק להתבונן בפרשת השבוע נתקל שם במפגש בין לוט למלאכים, שהגיעו על מנת להציל אותו ממהפכת סדום ועמורה. איני רוצה להרחיב פה את הדיבור ולהיכנס לפרשנות המקרא, זאת לא הבמה. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותי, דבר אחד. כשהמלאכים נכנסו לביתו של לוט, אנשי לוט באו אליו אמרו לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט. אמרו רבותינו שלוט היה אחד מהשופטים שם, אולי הוא אפילו היה היועץ המשפטי הבכיר של העיר. ומה אומרים לו אנשי העיר? אומרים לו: הוציאם אלינו ונדעה אותם. תוציא לנו את האנשים שבאו אליך הביתה, אנחנו רוצים לדעת אותם. מה רש"י אומר? "ונדע אותם במשכב זכר".  ואז הוא אומר להם – – –

היו"ר גדעון סער: אדוני משוכנע – אני לא אפסיק אותך באמצע פרשת השבוע, השאלה היא האם הנמשל הוא עדיין נושא הדיון שלנו?

חיים אמסלם (ש"ס):

תיכף אסיים, אדוני. אסביר לך מה הקשר גם כן. ואז אומר להם לוט: אל נא אחי תרעו. אתם אחים שלי, עדיין אתם אחים שלי, גם אם אתם שומעים. אל נא אחי, אתם אחים שלי, אל תרעו. אל תעשו דבר כזה. שיצא שמנו לדיראון עולם. הם מסרבים. מה אומר להם לוט? הוא אומר להם דבר מזעזע: הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש. הוציאה נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם. לוט היה מוכן להקריב את הבנות שלו, העיקר שלא תהיה התועבה שתגזור בסופו של דבר את הכליה על סדום  ועמורה.

ואדוני בטח תמה, יופי, פירשת לנו כאן את פרשת השבוע, הארת את עינינו, ומה הקשר? הקשר הוא בל ינותק, אדוני. אנחנו יושבים לדון בימים אלו בתקציב המדינה. מדינתנו, מתקציבה, מממנת בעקיפין ובחלקה גם במישרין סיוע ועידוד לתופעות הללו שאינן ראויות לעם ישראל.

בתגובתו אליי אתמול, כתב ח"כ אמסלם באמצעות דוברו, שבכלל הוא הביע בעבר עמדה יוצאת דופן במתינותה כלפי הומואים. הם שלחו אותי גם לאיזה קטע ביוטיוב וכמובן, הוסיפו שהכול מסע הכפשה של ש"ס. אז ככה. ש"ס מעוניינת לחסל את אמסלם. אין ספק בכך, אבל אמסלם אמר במליאת הכנסת דברים בוטים נגד הומואים. גם זה נראה לי לא מוטל בספק.

לסיום, הנה מה שאמר אמסלם במליאת הכנסת שלושה חודשים אחרי שהושבעה ממשלת נתניהו. שלא יגידו השמאלנים והליברלים שאוי ואבוי, איך לא ידענו:

חיים אמסלם (ש"ס):

יש כאן ממשלה חדשה, שבראשה עומד אדם מנוסה מאוד ולצדו שרי ממשלה צעירים וותיקים, שלכולם ידע רב ויכולות גבוהות.

גם בסוגיה המדינית לא ברורה הצעקה הגדולה. רבותי, החלפנו ממשלה, החלפנו ראש והחלפנו כיוון. העם רצה דרך אחרת, ולא משאים-ומתנים עקרים בדרך לשום מקום; לא ססמאות נבובות וחלומות שלום ללא אחיזה במציאות. הממשלה סוף-סוף אומרת את האמת בפנים, והאמת היא פשוטה: קודם כול ולפני הכול זכותה של ישראל להתקיים בביטחון, ומכאן, ורק מכאן, אפשר להמשיך. חדל לנו ממסירת הכול לאויבינו בבחינת והתמכרתם שם לאויביכם ואין קונה. ממשלה זו – וראש הממשלה הנוכחי הוא שהטביע את הססמה: "ייתנו – יקבלו". הגיע הזמן שתפנימו את זה, חברים. לאט לאט, חברינו שבאופוזיציה. כבר נאמר: אל יתהלל חוגר כמפתח. חכו בסבלנות – ויש לכם עוד כמה שנים בספסלים הרכים שלכם באופוזיציה – ותראו בעיניכם את התוצאות. אדוני ראש הממשלה, תחזקנה ידיך. המשך בדרכך. תודה רבה.