ארכיון: רביב דרוקר

יוסי כהן – אולי דוגמן, בטוח יחצ"ן

8 באוקטובר 2018
 

לראש המוסד, יוסי כהן, הוצמד בשלב מוקדם בקריירה שלו הכינוי "הדוגמן". לא הדימוי הכי מחמיא, אבל, כנראה, שדווקא כהן מחבב אותו. לי נדמה שהכינוי היותר הולם עבורו הוא "היחצ"ן".

בשנה הראשונה לכהונתו של מאיר דגן כראש המוסד התפרסמו כמה כתבות ביקורתיות. רובן, אגב, על ידי כתב שזה תחום מומחיותו. הכתבות מתחו ביקורת קשה על הדרך בה דגן מנהל את המוסד. דגן מונה לתפקיד קצת במפתיע על ידי אריאל שרון, אחרי שמילא אצלו תפקיד פוליטי בליכוד. בקיצור, גזר הדין הציבורי כבר היה שם, רק שהמציאות לא הסתדרה עם הכתבות ודגן נחשב היום לאחד מראשי המוסד הטובים ביותר שהיו.

קשה לעיתונאים לשפוט בזמן אמת המשך לקרוא

רוני אלשייך – יותר טווס משועל

17 בספטמבר 2018
 

לפני ואחרי שרוני אלשייך בא לעולמנו, הוא סחב עמו דימוי חד. שועל. רב תחבולן. הולך מפה, מתכוון לשם ומשיג את מה שהוא רוצה. ייתכן שזה נכון לתקופתו בשב"כ. בכול מה שקשור לעולמות התקשורת והפוליטיקה, אלשייך היה יותר טווס משועל ולא טווס חכם במיוחד.

פעם אחר פעם היהירות של אלשייך גברה על כל אינטרס הגיוני. מפכ"לים לדורותיהם התרחקו מהעיסוק הציבורי בחקירות אישי ציבור. לאלשייך היה דחוף לשים את עצמו בחזית, להגיד שהוא קרא כל מסמך בחקירות נתניהו (זה תפקיד המפכ"ל? לקרוא אלפי עמודי עדויות?), לתת תחושה שהוא זה שמקבל את ההחלטות. זה היה לא נכון עובדתית, אבל גם מאוד לא חכם. בהתנהלות שחצנית הוא למעשה צפצף על השר שלו. מסורתית, שרים לביטחון פנים מתוסכלים קשות מחוסר היכולת שלהם לשלוט במשטרה. מפכ"לים חכמים דאגו לתת לשר לפחות את מראית העין שהוא שולט. אלשייך כמעט עשה דווקא. שוב ושוב ארדן מצא את עצמו מופתע. אפילו כשאלשייך התראיין ל"עובדה", ארדן לא ידע דבר. ארדן ביקש לראות את הסרטון של המשטרה על אירוע אום אל חיראן. המשטרה הוציאה אותו לתקשורת, לפני שהשר קיבל אותו. ארדן שאל שאלות על 'מסמך יצחקי', אותו מסמך שריכז את הידיעות המודיעיניות על נבחרי הציבור – אלשייך הכחיש, אחר כך אישר חלקית, עשה מניפולציות והשאיר את השר שלו בערפל.

ארדן רצה לדעת על מה מבוססות הידיעות שיצאו מאזור המפכ"ל על חוקרים פרטיים שפועלים סביב חקירות נתניהו, או על הקשר כביכול בין אחד המועמדים למפכ"לות לשרים בכירים, או לראש הממשלה. אלשייך ערבב ודחה ומסמס, אבל סרב לתת לו תשובות. נכון, הוא לא חייב. לעתים, חובתו אפילו לא להגיד לדרג הפוליטי עובדות מסוימות, אבל אין ספק שהתנהלות תקשורתית ופוליטית חכמה לא הייתה הצד החזק של רוני אלשייך. למעשה, בנימין נתניהו עשה ל'שועל' בי"ס לפוליטיקה ותקשורת. הוא לקח מפכ"ל, דתי, לשעבר מתנחל, שב"כניק, מפכ"ל שהוא עצמו מינה, תוך שהוא נותן לו הבטחה מושחתת להתמנות לראש שב"כ ולפרופיל הליכודניקי המושלם הזה הוא הצליח לתפור חליפה של מי שחי כדי להפיל את ביבי. לא ייאמן.

גלעד ארדן לא הדיח (סליחה, לא האריך) את המפכ"ל אלשייך בגלל בקשה מנתניהו. למעשה, היחסים בין השניים – ככל שאני יודע – רעים למדי כבר לא מעט זמן. בבלפור יש מי שבטוח ששר אחר לביטחון פנים, לא היה מאפשר את חקירות נתניהו. זה לא רק בבלפור. בליכוד יש הרבה בכירים שסוחבים כעסים על ארדן כאילו הוא זה שמחליט נגד מי תיפתח חקירה ואיך. חיים כץ בטוח ששר אחר לביטחון פנים לא היה מאפשר את האופן בו פרצה החקירה נגד בנו. לדוד ביטן יש טענות שנוגעות לחקירתו, העיתוי שלה ולמה התחילה. בכירי ליכוד שונים טענו שלא ייתכן שאלשייך התראיין בדיוק בשבוע בו הוגשו ההמלצות נגד נתניהו, בלי לתאם את זה עם ארדן. כל ההסברים לא שכנעו אותם. אולי לא רצו להשתכנע. ארדן באמת היה בין הפטיש לסדן. במקרה הזה, הפטיש הליכודי היה הרבה יותר חזק. הארכה לאלשייך הייתה גורמת לארדן פגיעה אנושה בקרב מתפקדי הליכוד. ההתנהלות הלא חכמה של אלשייך גרמה לכך שהסדן הציבורי, הכללי, לא היה כל כך חם. בלשונו של נתניהו, אלשייך נותר ללא בייס.

השורה התחתונה היא – ארדן הרוויח אויב לא קל בכלל בדמות אלשייך. אל תתרשמו מהצהרות ה"אני לא כועס". בכול זאת שועל. לנתניהו ההדחה, כנראה, לא באמת תעזור. המפכ"ל הבא שיבוא יצטרך להוכיח שהוא לא סמרטוט של ראש הממשלה. חקירות נתניהו לא יינזקו, כלומר, יותר נזק ממה שמנדלבליט עושה להן ממילא קשה לעשות, אבל מה שבאמת יישאר מהסיפור הזה הוא המסר והמסר נוראי. מי שמתעסק בחקירות שהשלטון לא אוהב, השלטון מעיף אותו. זה הופנם כבר בעבר במשטרה בשורה של אירועים, עכשיו זו כבר הצריבה התודעתית וארדן – ירצה או לא ירצה – יישאר חתום עליה לעד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

הסיפור המוזר על סוחרי הקרקעות המקושרים והאקטיביות יוצאת הדופן של משרד המשפטים

12 בספטמבר 2018
 

זה סיפור פנטסטי. שידרתי את עיקריו בשבוע שעבר במהדורת ערוץ 10, אבל הוא לא כל כך זכה לתשומת לב. טבעי. סיפור מורכב, בטח לטלוויזיה ובמרכזו קבוצת יזמים שהולכת לעשות את הבוננזה של השנה, אולי של העשור, בסיוע רוח גבית של הדרג המקצועי של משרד המשפטים. מסביב מתבוננים בהשתאות שורה של גורמים בטירוף המתנהל ותוהים איך זה קרה והאם השתייכותם של חלק מהיזמים לימין, מזרימה אנרגיה בעורקי משרד המשפטים, בהנהגת השרה איילת שקד. המשך לקרוא

איגוד הרופאים הפנימיים מודה: המכתב שכתבנו נגד חוזר מנכ"ל משרד הבריאות נולד ביוזמת חברות התרופות

3 בספטמבר 2018
 

דוברת האיגוד: המכתב יצא כי האיגוד מקבל כסף מחברות התרופות

לפני כשבוע התפרסם מכתב של איגוד הרופאים הפנימיים למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. "ברור לנו כי נושא מערכת היחסים המורכבת בין רופאים לחברות תרופות הינו נושא ראוי לדיון ובחינה", טוענים הרופאים, "אך אנו סבורים כי יש לפתור את הסוגיות בדרכים אחרות מאלו המוצגות בחוזר". על מה יצא קצפם של הרופאים הפנימיים? על אותה הוראה חדשה של משרד הבריאות, צנועה ולא מכאיבה, שאוסרת על נציגי חברות התרופות להיפגש לפגישות אישיות עם רופאים. אותן פגישות הן בדרך כלל הבסיס ליחסי ה"קח ותן" הלא רצויים בין חברות התרופות לרופאים. במסווה של התעדכנות מדעית, הרופא לא פעם שואל על הכנס הקרוב, או על ההשתלמות לכל צוות המחלקה או האירוע שהחברה תממן לרגל ראש השנה. ההוראה באה בעקבות תחקיר "המקור" בנושא. מאז ההנחייה חברות התרופות מנהלות מלחמה. ישירות ובדרך כלל בעקיפין. באמצעות הסוכנים שלהם. הרופאים, כמובן.

על מכתב הרופאים הפנימיים, למשל, חתום פרופסור אבישי אליס. התקשרתי אליו. הרגע דיברנו עליך, הוא אמר, אחרי שהזדהיתי. התקשרתי כי ידעתי שפרופסור אליס התחיל בנובמבר 2017 מסע לגיוס כספים המשך לקרוא

נתניהו, ינואר 2008: להחזיר את ילדי ישראל תוך עשר  שנים לעשירייה הפותחת בעולם בדירוג המבחנים הבינלאומיים

3 בספטמבר 2018
 

בספטמבר 2007 פרסמה חברת הייעוץ מקינזי מחקר בינלאומי מעניין. על גבי 56 עמודים ניסתה החברה לפצח את השאלה מה הופך מערכת חינוך למוצלחת. בלשכת יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, התעניינו. בתקשורת התנהל אז שיח ער על 'משבר החינוך' ו'הציונים הנמוכים של תלמידי ישראל'. בסקרים נושא החינוך הופיע לפתע גבוה בסדר העדיפויות של הישראלים. נתניהו הבין את המסר. 4 חודשים אחרי מקינזי הוא חימם והגיש. מסיבת עיתונאים, 21 עמודים של חוברת צבעונית, מושגים קליטים, גרפים. נתניהו באלמנט. "הטובים להוראה. שוויון הזדמנויות לכל ילד. התוכנית למפנה אמיתי בחינוך". עזרו בהפקה – מנהלת הלשכה, איילת שקד וראש הלשכה, נפתלי בנט.

בגדול, נתניהו אימץ את המסקנות של מקינזי. מה שהופך מערכת חינוך לטובה זה איכות המורים והמנהלים. המפתח לייצר מורים טובים לא נעוץ דווקא במשכורותיהם, טענו במקינזי, הוא טמון ביכולת להפוך את מקצוע ההוראה למקצוע מכובד. 'כמו פסיכולוגים', אימץ נתניהו את התיזה. "נפעל להשבת המעמד הגבוה של מקצוע ההוראה בישראל באמצעות מיון קפדני יותר של המועמדים להוראה עלידי העלאת רף הכניסה למקצוע", כתב נתניהו. "נכשיר מנהלים לניהול מודרני של בית הספר באמצעות הקמת בית ספר למנהלים והעמקת הכשרתם, העצמת סמכויות המנהל". נתניהו לא היסס להציב יעד מדיד ויומרני. באותיות גדולות וברורות הוא כתב: המשך לקרוא

למה ואיך קמו לתחייה סיפורי גל הירש ומסמך יצחקי מלפני שנתיים?

15 באוגוסט 2018
 

אז מה פתאום ח"כ יואב קיש נזכר? למה יו"ר ועדת הפנים של הכנסת החליט לפני שבוע לכנס ישיבה של הוועדה לדון בדברים שפורסמו לפני יותר משנתיים? ביוני 2016 פרסם העיתונאי שחר גינוסר סמס בו עוזרת ראש אגף החקירות במשטרה מבקשת ממישהי בחטיבת המודיעין מהר מהר את החומר שיש על גל הירש. זה היה מיד אחרי שהשר לביטחון פנים הודיע שהוא מועמדו למפכ"ל. היה אפשר לפרש את זה כניסיון סיכול של בכירי המשטרה למי שרוצים להצניח עליהם מבחוץ והיה אפשר לראות את זה כצעד הכי מתבקש בעולם של צמרת המערכת לוודא שלא ממנים מפכ"ל, ששנייה אחר כך יצטרך לבלות בחדרי חקירות כנחקר. המשך לקרוא

באימפריה של מוזס, אפילו רון ירון לא מספיק נאמן

31 ביולי 2018
 

לפני יותר מעשר שנים הגשתי תביעת לשון הרע נגד "ידיעות אחרונות". התביעה נשלחה כדרכן של תביעות – להליך של גישור. לישיבה המכרעת בגישור הגיע עורך העיתון דאז ובאופן מפתיע גם המשנה שלו באותה תקופה, רון ירון. כבר התרוצצו אז שמועות שהוא אוטוטו ימונה לתפקיד העורך. ירון ישב בפנים חתומות. זה ממש הזכיר סרטים על פקידים סובייטיים בתקופת המלחמה הקרה. פקיד נאמן ששיכפלו לתוך מוחו את כל מערכת ההפעלה של הבוס. הוא יודע מה מותר להגיד ומה לא יעבור את נוני מוזס. הכי חשוב –  סומכים עליו יותר מאשר על העורך, שלכאורה מעליו. ב 2011 ירון אכן מונה לעורך "ידיעות אחרונות". כדרכם של עורכי העיתון לדורותיהם, ירון הפגין נאמנות טוטלית למוזס. לעתים, אף האפיל על חלק מקודמיו. ירון נכנס לקרבות תקשורתיים מדממים כדי להילחם את מלחמותיו של העיתון. פעם אחת הוא אף נחשף באופן מביך כמי שעומד מאחורי ציוץ של חיסול חשבונות ששוגר בשם "ידיעות אחרונות". המשך לקרוא

הניר חפצים של המגזר החרדי – חשיפת העדויות של יועצי התקשורת המובילים בעולם החרדי מתוך תיק "בחדרי חרדים" (גלי גינת)

18 ביולי 2018
 

תוכנית "המקור" תוקדש הערב לתיק 0000, השם הוא רק המצאה שלי, שמנסה למצב את תיק החקירה על האתר "חדרי חרדים" כהתגלחות ראשונה של מערכת אכיפת החוק על תיקים בהם בעל כלי תקשורת מואשם בעבירות פליליות שעיקרן התניית סיקור בתשלום. במקרה של גיא כהן, הבעלים של "בחדרי חרדים" שיתראיין היום אצלנו לראשונה על הפרשה, החליטו שהעסקאות הן סחיטה. כמה עבה הגבול בין סחיטה, במקרים הללו, לשוחד? כמה שונה גיא כהן מנוני מוזס?

בתיק החקירה, שהביאה למערכת גלי גינת, מופיעות עדויות מרתקות של יועצי התקשורת החשובים בעולם החרדי. למרבה הצער, רובם ממלאים את אותו תפקיד שלכאורה מילא ניר חפץ בתיק 4000 ומילאו יועצי תקשורת שונים בפרשת "ישראל ביתנו". מלבינים, מתווכים, נותנים לזה נופך מהוגן. אז הנה המיטב בעדויות אותם יועצי תקשורת – המאמר של גלי גינת:

לא מעט קוי דמיון עוברים בין תיק "בחדרי חרדים" לתיקים שנחקרים כרגע כמו תיק 4000 של נתניהו-אלוביץ' ותיק 2000 של נתניהו-מוזס. אחד מהם הוא מעורבותם של יועצי תקשורת שממלאים תפקיד מרכזי בעסקה הפסולה בדומה לניר חפץ, שייעץ למשפחת נתניהו. הם החוליה שמלבינה את העסקאות המלוכלכות, הם אנשי הקשר בין שני צדי העסקה. את השמות שלהם הציבור ברובו לא יכיר, אבל הם בעלי השפעה עצומה במגזר החרדי.

 

ינקי ביכלר למשל הוא איש יחסי ציבור מוכר שבזמן האירוע ייעץ לגוף בשם "ועד הרבנים לענייני צדקה" שסבל מפרסומים שליליים בעקבות שני חברים שעזבו את הועד והחלו להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. ביכלר נחקר באזהרה בחשד לסחיטה באיומים ונטען שעבד יחד עם כהן מול הועד. בחקירתו סיפר ביכלר על הפגישה עם אנשי "בחדרי": "עשינו משא ומתן וסגרנו על עסקה של 120 אלף שקל למשך שנה שלמה שבה אוכל לקבל כתבות חדשותיות ויחצ"ניות על ועד הרבנים בכל חג ובכל אירוע ובכל מועד" הסכם כתוב – לא היה, אבל לביכלר זו לא נראתה כמו עסקה מוזרה. "האם זה נכון שאתה פנית לגפנר (חיים גפנר מועד הרבנים) מיוזמתך בשליחות גיא כהן והצעת את עזרתך תמורת עזרה בהורדת החומר השלילי עליהם?" נשאל בחקירה, "שקר וכזב!" זעק ביכלר ואף הכחיש כי חלק מעסקת הפרסום היה הסרת ההכפשות נגד הועד. רק אחרי ארבע שעות חקירה, נשבר ביכלר והודה כי סמנכ"ל השיווק של "בחדרי", אורי צור, הוא זה שהעלה את נושא ההכפשות כאשר שאל "בתמימות" האם העסקה החדשה קשורה לנושא ההכפשות. "ברגע שאורי קלט שזה, שפתאום רוצים והעסקה הזאת לא רק הפרסום שביכלר מציע, אלא גם הורדת האשכולות (טוקבקים, במקרה של "חדרי חרדים" כדי לכתוב טוקבק נזקקת לאישור מהאתר – ג.ג.), הוא אמר מה פתאום? אני רוצה לדפוק פה איזה חצי מיליון שקל. לא סתם. והוא חיים וייספיש (מהועד) אמר לו אדוני, התנאי שלי זה הורדת האשכולות וזה יהיה המחיר…  העסקת פרסום שביכלר סגר, זה גם בעד ההכפשות וההשמצות. אתה מוכן? כן. אתה לא מוכן? אין עסקה". המשך לקרוא

איך סעיף מינורי מקפיץ את כל חברות התרופות ומה זה מוכיח על הקשר האמיתי שלהן עם רופאים

17 ביולי 2018
 

מנכ"ל משרד הבריאות פרסם לאחרונה נהלים חדשים בנוגע לקשר המסחרי בין חברות תרופות לרופאים ומוסדות רפואיים. סעיף 15.6.2 קובע ש"חל איסור (על הרופאים) לקיים פגישות אישיות עם התועמלנים". נשמע איסור מובן מאליו. למה צריך רופא בכיר, מנהל מחלקה, עם ידע וניסיון של עשרות שנים לשבת  אחד על אחד, על חשבון זמן החולים שלו, כדי לשמוע שיחת שיווק מנציג של חברת תרופות, שהוא בדרך כלל בעל תואר ראשון בביולוגיה?

ובכן, הסעיף הקטן הזה מקפיץ בחודש האחרון את חברות התרופות. המשך לקרוא

התגובות המוטרפות על ההצהרה הפולנית – ישראלית

9 ביולי 2018
 

מרכז מפא"י התכנס לישיבה סוערת. שניים מהחברים, ניצולי שואה, דיברו בהתרגשות נגד ההחלטה של דוד בן גוריון לנהל מו"מ עם מערב גרמניה על תשלום פיצויים לישראל. בן גוריון לא ממש התרגש (תום שגב הביא את העימות בספרו המצוין "המיליון השביעי"): אני שולל לחלוטין את הרגש שלכם. אני רואה כבוד לאומי שיש מדינת ישראל. אני רואה כבוד לאומי שהוצאנו 50 אלף תימנים מהגלות החשוכה והנוראה הזאת. זה כבוד לאומי. והכבוד הזה לצעוק ולירוק ולהפגין – הכבוד הזה אני בז לו. ברחתי ממנו כאשר היה לי אותו בגיל 19 ולא תחזירו אותי אליו. מה שיש לנו להגיד על המעשים שהם עשו – נגיד ומוטב לא להגיד זאת זמן רב כי זה יעורר רק בוז, כי אם תחזרו על דבריכם פעמים רבות – תמאיסו את עצמכם על העולם.

פרסום ההצהרה הפולנית – ישראלית גרר גל תגובות כאילו ראש ממשלת ישראל הסכים לדבר עם קאנצלר גרמניה פחות מעשור אחרי השואה. בנט אמר שמדובר ב"חרפה…שמחללת את זכרם של יהודים רבים", לפיד השווה והעלה "חרפה…שמנקה את הפולנים", איציק שמולי קפץ עוד מדרגה "נתניהו סחר בזכר השואה בגלל אינטרסים זרים ולא ראוי להיות עוד יום אחד בתפקידו" ותמר זנדברג קינחה בלא פחות ולא יותר "נתניהו מכר את נשמתו לשטן". המשך לקרוא