ארכיון: רביב דרוקר

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

4 בנובמבר 2012
 

לפני שנה בדיוק בתחילת נובמבר 2011 פרסמתי ידיעה על ההכנות הפוליטיות של מגיש אולפן שישי, יאיר לפיד, לריצה לכנסת. לפיד אז היה עמוק בארון. כולם כבר דיברו על זה, אבל הוא הכחיש בתוקף, אמר שאינו עוסק בכך ולא החליט בכלל אם לרוץ. הוא הרוויח לא מעט מההכחשה שלו. היא אפשרה לו להמשיך להגיש תוכנית חדשות חשובה ועתירת רייטינג בערב שבת, לראיין פוליטיקאים, להביע את עמדותיו בענייני היום ולהרוויח הרבה מאוד כסף.

הפוליטיקה החדשה של יאיר לפיד

מאחורי הקלעים הוא כבר היה עמוק בגיבוש המפלגה שלו. כבר היה מי שינהל אותה אדמיניסטרטיבית, חבר של לפיד ואיש היי טק בכיר בשם הלל קוברינסקי ואפילו מועמדים לרשימה – רשימה ארוכה של ח״כים לעתיד מטעם לפיד: שי פירון, מיקי לוי, איתן חי עם, בועז טופורובסקי, יעל גרמן ועוד. המקור שלי ידע להגיד שיש גם יועץ אמריקני, אחד בשם מלמן (זה הזמן להתנצל על פרט מוטעה ששידרתי. אמרתי שהיועץ הוא קן מלמן, יועץ בחירות אמריקני מפורסם. התברר מאוחר יותר שמדובר במרק מלמן, גם יועץ בחירות אמריקני בכיר, אבל לא קן…)

יצאתי ללקט את תגובות הנוגעים בדבר.

שי פירון אמר לי: אני רחוק מאוד מפוליטיקה. מאוד רחוק. יאיר ואני חברים, אבל לא דיברנו על זה.

מיקי לוי אמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר". ניסיתי מסביב. "אין לי מושג על מה אתה מדבר". אולי רק דיברת איתו, אדוני הניצב בדימוס? "אין לי מושג על מה אתה מדבר". שיחה מוזרה שכל כולה הכחשה וסופה במשפט "באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר".

דיברתי גם עם אותו הלל קוברינסקי. מה פתאום פוליטיקה, מה פתאום ניהול מפלגה, על מה אני מדבר ואיזה שטויות. אני חבר של יאיר לפיד, נכון, אבל לא מתעסק בפוליטיקה ולא אתעסק. הזכרתי לו שהוא דווקא התעסק בעבר בעמותות שהובילו לבחירת אהוד ברק. קוברינסקי הסביר שאחרי החוויה ההיא אין לו שום כוונה לשוב ולהתעסק בכך.

העברתי, כמובן, שאילתה גם ללפיד עצמו. הנה תגובתו המלאה: "שכחת כמה שמות – במפלגה יהיו גם ליידי גאגא, ציפי פרימו מחולון, ואני במשא ומתן מתקדם עם טום החתול המדבר."

כמה שנון, איזה מצחיק, מין דאחקה כזאת, מה אתה עושה סיפור. דרכו של לפיד להגחיך את הידיעה, לשחק אותה כאילו מדובר בפנטזיה פרועה. על הדרך, גם לאפשר לחדשות 2 את תיאטרון הבובות הזה של לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו, הוא רק חושב על זה ולא יותר מזה.

ובכן, שנה אחר כך – שי פירון, שכל כך רחוק מפוליטיקה, נמצא במקום השני ברשימת "יש עתיד".

מיקי לוי שלא יודע על מה אני מדבר, היה עד לפני רגע ברשימה (ועכשיו כבר רוצה לצאת, המיקום לא נראה לו) ולפיד דיבר עליו כשר אפשרי לביטחון פנים (הוא בטח יתבע משוטריו אמינות ללא פשרות), הלל קוברינסקי, שנשבע לא לעסוק בפוליטיקה, מנהל את האדמיניסטרציה של המפלגה וגם יעל גרמן בפנים (איתן חי עם היה בפנים ועזב, לאור המיקום הנמוך  זה אותו חי עם שבכל ראיון ויוג בית, לפיד אמר עליו שיהיה שר בריאות מעולה) רק ציפי פרימו לא הגיעה…

עכשיו, יהיה מי שיגיד – נו, באמת, מה כבר קרה. די עם הקטנוניות, אולי תלמד כבר להתמודד עם עלבונך הפרטי, אז שיקרו אותך, לא פעם ראשונה, מה כבר קרה. איזה פוליטיקאי לא משקר ומה ציפית ממנו להגיד – את האמת? ולהפסיד משכורת יפה בחדשות 2?

אני חושב – נאיבי שכמותי – שלא מוגזם לצפות מפוליטיקאי לא לשקר. יעל גרמן, למשל, לא הגיבה לכתבה. איתן חי-עם אמר שהוא חלק מקבוצה של אנשים שמנסים לשכנע את לפיד לרוץ. לא אמת צרופה, אבל גם ממש לא שקר. אני מאמין שבאמת לא יומרני לצפות מפוליטיקאי שרץ על הכרטיס של "פוליטיקה חדשה", "אנחנו לא ניקח פוליטיקאים מכהנים", שיתנהג כמו פוליטיקאי 'חדש' ולא כמו אחרון הפוליטיקאים ה'ישנים'. לפיד מתהדר בכך שהקריב חיים נוחים למען הפוליטיקה, אז ראשית, הוא ויתר על חיים של כותב טור ומגיש אולפן שישי, למען חיים סופר מעניינים של פוליטיקאי. עניין זה מוטיבציה לא פחות משמעותית מכסף, בעיניי. זו האמת ושנית, כש"הקריב״ כבר, הוא עשה את זה רק בלית ברירה, ברגע האחרי אחרון, כשהוא משאיר לעצמו עוד כמה חודשים את הטור הפותח של "7 ימים". ראיתי כבר קורבנות גדולים מזה בשדה הפוליטי.

לפני כמה ימים יצא לי לדבר עם לפיד על העניין. הוא אמר ש: א. התגובה שלו הייתה בדיחה ומסתבר שאין לי חוש הומור. ב. הוא באמת לא החליט באותה נקודת זמן להיכנס. אלו בסה״כ אנשים שהוא דיבר איתם כשהוא התגבש לקראת החלטה. ג. כל הדיבור סביב כניסה אפשרית של לפיד לתקשורת התחיל מזה שלפיד אמר לאילנה דיין בראיון שהוא חושב על זה. האמירה ההיא רק מעידה שהוא כן היה גלוי ואמיתי לגבי כוונותיו.

לא השתכנעתי. כנראה שאין לי חוש הומור כמו לפיד, אבל כשבדיחה נועדה להשאיר לך כמה מאות אלפים בכיס, אז היא נראית לי די רצינית ובכלל, הניסיון למתוח את קו ה״החלטה״ עד לאבסורד נראה לי מגוחך. האינטרס בצינון אנשי תקשורת נובע מחוסר הרצון שלנו לדעת שבעוד המגיש שלפנינו שואל שאלות נוקבות את הפוליטיקאי שמולו, מאחורי הקלעים הוא עורך שיחות גישוש, לפני ״החלטה״, עם הפוליטיקאי המתחרה שלו. ברמת אינטנסיביות מסוימת של ׳גישושים׳, כל הרציונל של הצינון מאבד מתוקפו וזה קרה אצל לפיד חודשים ארוכים לפני ש׳החליט׳.

ישראל היום: בשירות העבריין דרעי. 2.11.2012

2 בנובמבר 2012
 

כך הפכו רביב דרוקר וניסים משעל ליחצנים של אריה דרעי • אילו שאלות קשות לא נשאלו בשני הראיונות עם העבריין • הקלטת, המסמך המזויף והניסיון להשתמש באמנון לוי להפצת עלילה עדתית • הנזקים מפסק דין אולמרט מתחילים להשפיע • וגם: תעלומת השופט לשעבר המנסה להגן על מושחתים בצמרת. להמשך קריאה.

פיספסתי בכחלון

1 בנובמבר 2012
 

שוב, אותו חטא גרם לפספוס – בטחון עצמי מופרז.

קיבלתי כמה רמזים על רצונו של כחלון להקים מפלגה חברתית חדשה. נראה לי הזוי. בסדר, פעילים לוחצים עליו, הוא נהנה לפלרטט עם זה, מי לא רוצה לראות סקר של רפי סמית (ולסקרים האלה יש נטייה להיות מחמיאים) עם 20 מנדטים, אבל הוא לא יקים ולא נעליים. אפילו לא טרחתי לבדוק את זה מול כחלון. שלשום ב- 19:47 ביקש ממני עורך המהדורה, ישראל טויטו, לבדוק. נדב פרי אומר שיש בזה משהו, הוא טען. התקשרתי לכחלון. הטלפון לא היה זמין. העברתי סמס. לא חזר. התחלתי לחשוד. התקשרתי לעוזרת. היא הכחישה מכול וכל. כמו טמבל קניתי את ההכחשה. למזלי, נדב פרי לא קנה ושידר בכל זאת את תחילתו של הסיפור.

למה הייתי כל כך בטוח שזה לא יקרה?

אני מחבב את כחלון. יש בו משהו אמיתי, פרופורציות נכונות, הוא עושה מאמץ כן לא להתנפח, לא לגדל גינוני מלכות ואני באמת מאמין לאינסטינקטים החברתיים שלו. עם זאת, אני מודע מאוד למגבלותיו. כחלון הוא איש פייסן ופשרן, שלא אוהב לריב (ואל תגידו לי – חברות הסלולר. זו לא חוכמה לריב עם מישהו שלא יכול לפגוע בך והמריבה אתו רק מועילה לך). הוא קצת חששן, שלא לומר יותר מזה וסיפור ערוץ 10 מוכיח את זה יותר מכול סיפור אחר. על התנהגותו בפרשת ערוץ 10 אני לא רוצה לפרט, מסיבות מובנות, אבל לא האמנתי שבמבנה האישיות הזה כחלון יעז להקים מפלגה נגד נתניהו. נראה היה לי שזה פשוט לא החומר ממנו הוא עשוי.

יתרה מזאת, כל מה שהוא עשה מאז הודעת הפרישה סיכל אפשרות להקמת מפלגה מתחרה. איך בדיוק הוא יתקוף את הליכוד, אחרי שהוא אמר שנתניהו ראש ממשלה מצוין, שהוא יפעל לבחירתו, שזו הייתה הממשלה הכי חברתית בעשר השנים האחרונות, שהרפורמות שעשה, לא היו קורות ללא הגב של נתניהו. כשעמנואל רוזן כבר פרסם דברי ביקורת עדינים שלו "בשיחות סגורות", כחלון טרח להוציא הודעת הכחשה, הוא עזר לביבי להעביר את האיחוד עם "ישראל ביתנו", עמד על הבימה מחובק אתו (נכון, זה היה נראה קצת כמו חיבוק של בן ערובה עם החוטף שלו, אבל בכל זאת) קיבל את כל הנחיות מנהלת הליכוד, שמנעו ממיכאל איתן, המתנגד לאיחוד, לנאום במרכז או להגיש חתימות עבור הצבעה חשאית, בקיצור, הוא פעל כראש מטה הבחירות של הליכוד, איך יקים מפלגה חברתית? מה הוא יגיד? שהוא התבלבל כשאמר מה שאמר? שלא הבנו אותו?

אני עדיין מאמין שכחלון לא יעשה את זה, שלא יעז, אבל אני כבר הרבה פחות בטוח בעצמי. אני די בטוח שמה שהוא לא יעשה, ההתנהלות שלו בשבועות האחרונים תפגע בו. אם יקים מפלגה, ישאלו – אז מה זה היו ההצהרות האלה? ואם יישאר בליכוד – אז יגידו לו , אתה פגעת בניצחון הליכוד.

ועידת הליכוד – איך מצביעים בלי הסכם?

29 באוקטובר 2012
 

2 אפשרויות – או שנתניהו וליברמן סיכמו ביניהם על ריצה משותפת ולא העלו שום דבר על הכתב, או שהם נורמליים.

אפשרות א' לא סבירה. לליברמן אין הרבה הערכה לנתניהו, בלשון המעטה. הוא מזלזל בתזזיתיות וחוסר קור הרוח של נתניהו. אין לו הרבה כבוד למילתו של רה"מ. האם ייתכן ששם את גורלו הפוליטי בהבל פיו של נתניהו? מה שיוצא לליברמן מהריצה המשותפת היא פלטפורמה נוחה יותר להשתלט על הליכוד בעידן שאחרי נתניהו (אולי אפילו להתמודד מול נתניהו בתסריט מסוים). בשביל זה, הוא צריך שמתישהו הריצה המשותפת תהפוך לאיחוד מלא של הרשימות. באיחוד כזה, כדי להיות בעל כוח, הוא צריך להכניס כמות גדולה של אנשיו למוסדות הליכוד, למרכז, למתפקדים. האם ייתכן שהוא לא סגר עם נתניהו את הנקודות הללו? האם ייתכן שאין סיכום על תכנים בין השניים? מה יקרה עם האג'נדה האזרחית של ליברמן, שהוא מבטיח כבר שנים ארוכות ואף פעם לא מצליח לקיים? איזה תיק באמת יקבל ליברמן? מיליון שאלות שקשה לי מאוד לראות את ליברמן מסכים שיישארו פתוחות.

האפשרות השנייה היא שיש סיכום כתוב, אולי אפילו מפורט ונתניהו לא מוכן להציג אותו לחברי ועידת הליכוד, שעומדים להצביע עליו. למה הדבר דומה? למצב שבעל דירה יזמין מישהו לקנות את דירתו בלי לראות אותה. מה אתה דואג, זה בתל אביב. איך אפשר להצביע על סיכום שאתה לא יודע מה נמצא בו? באיזו רמה של זלזול באנשים וכוחנות, אתה צריך להיות כדי להודיע על סיכום של ריצה משותפת ביום חמישי בשש ולנסות להעביר אותו בבהילות ביום שני אחר הצהריים בהצבעה גלויה ובלי להראות לאנשים סיכום כתוב? תחשבו על מועמדי ליכוד לכנסת, שבנו את החיים שלהם סביב ההתמודדות שלהם ולא יודעים עכשיו מה יהיה? תחשבו על שריו של נתניהו, ששמעו על זה כמה שעות לפני במקרה הטוב ונאלצים לדבר בעד, בלי לדעת בעד מה הם מדברים. אפשר הרי לשרטט שורה של הסכמים אפשריים בין נתניהו לליברמן, שכל אחד מהם היה מנפיק רמת התנגדות שונה לחלוטין. האם אתם באמת מאמינים שנתניהו בא לליברמן ואמר לו – היי, איווט, מה אתה אומר שנרוץ ביחד ואיווט אמר – יאללה ביבי, גדול. תודיע. ואם זה מה שהיה – למה הם חיכו עם זה חודשיים ונזקקו לעוד ועוד שיחות?

אתמול בבוקר בישיבת "שרינו" הבטיח נתניהו שההסכם יוגש לצירים לפני ההצבעה. לא הוגש. במקומו יש סמס לכתבים בו נאמר שראש הממשלה מבקש את אישור הועידה להסמיך אותו לשבץ את המקומות ברשימה עם "ישראל ביתנו" ביחס של 27:15. איזה מקום מי? איזה תפקידים? לא כתוב. הפחד מנתניהו בליכוד היום כל כך גדול, שאפילו המתנגד היחיד להסכם הזה, מיכאל איתן, לא העז לעתור לבית הדין של הליכוד בבקשה הכי טבעית בעולם – דחה את הכינוס עד  שההסכם ייחשף. שאלתי היום את אחד מאנשי הליכוד על העניין הזה – כמו שאני מכיר את שני האנשים האלה, אני באמת חושב שאין ביניהם שום הסכם כתוב. אם לשפוט מטון הדברים, זה לא נאמר בהערכה רבה.

לא יכול להיות שזו עסקת שפירא – ביבי-טורס, לא יכול להיות

28 באוקטובר 2012
 

עוד שלושה ימים יעזוב נחום לוי, היועץ המיוחד למלחמה בשחיתות של מבקר המדינה את תפקידו. המבקר החדש הדיח אותו. זה עבר בשקט, למרות שלוי הוא האיש שאחראי על דו"ח ביבי-טורס, הדו"ח שראש הממשלה ממש לא רוצה שיתפרסם לפני הבחירות.

עכשיו, אני נורא רוצה להאמין למבקר המדינה. נורא. באמת. מפחיד אותי לחשוב שבאמת הייתה פה איזו עסקת בר און חברון נוראית כזאת ושהשופט שפירא פשוט משלם לראש הממשלה על מינויו למבקר, כנגד כל הסיכויים, באמצעות סגירת תיק ביבי טורס. הנה העובדות. תשפטו אתם.

1. במרץ 2011 התחיל משרד המבקר לבדוק את פרשת הנסיעות של נתניהו ורעייתו. על המשימה הופקד בכיר ביאח״ה לשעבר, נחום לוי. בגלל לחצים פוליטיים, החקירה הוגדרה כבדיקה של נסיעות כל השרים, לא רק נתניהו.

2. ראש הממשלה נתניהו הטיל את כל כובד משקלו כדי שהשופט המחוזי שפירא ייבחר. מקורות המקורבים לתהליך הבחירה אמרו שעו״ד דוד שימרון, עורך דינו של נתניהו, היה מעורב עמוקות בתהליך הבחירה. בחירת שפירא הייתה בחירה שלא כדרך הטבע. התמודד מולו שופט עליון, בכיר יותר, המשנה לנשיא ביהמ״ש העליון אליעזר ריבלין, אבל נתניהו ואנשיו הטילו את כל כובד משקלם ובסיבוב השלישי שפירא נבחר. בעת הקמפיין שלו שפירא פגש את נתניהו ורעייתו בביתם. שפירא אמר על כך שאינו חייב לנתניהו דבר וחשב שזה לגיטימי שראש הממשלה יכיר את מי שהוא עובד למנות.

3. לא הרבה אחרי בחירתו התקיים בלשכתו של שפירא דיון בתיק ביבי-טורס. דנו, בין השאר, מה לעשות עם הממצאים החמורים שהתגלו על נסיעותיו של נתניהו בזמן שהיה חבר כנסת. למבקר לכאורה אין סמכות על התקופה הזאת. מצד שני, התגלו ממצאים. המבקר הקודם, לינדנשטראוס, המליץ להעביר את כל הממצאים ההם ליועץ המשפטי לממשלה. גם נחום לוי, החוקר, חשב שזו הדרך הנכונה, אולם שפירא אמר בדיון כי לדעתו עדיף להעביר אותם ליו״ר הכנסת. יו״ר הכנסת הבהיר כי אין לו מה לעשות עם עובדות ששנויות במחלוקת. אין לי חוקרים לברר את האמת, אמר ריבלין. המבקר שפירא אמר בתגובה כי לא אמר שזו עמדתו, אלא רק שמע את עמדת הייעוץ המשפטי של המבקר והם אלו שהציבו את האופצייה הזאת. כך או כך, אין מחלוקת שזה מה שעורך דינו של נתניהו, עו״ד שימרון רוצה.

4. כשנכנס המבקר לתפקידו הוא אמר לנחום לוי שהוא רוצה שימשיך בתפקידו. לפני מספר שבועות החליט לסיים את תפקידו לאלתר. אין גורם אחר במשרד המבקר שמכיר כל כך טוב את הדו״ח שמטריד את ראש הממשלה. מי ימשיך להתעסק איתו אחרי ה 31.10.2012, תאריך פרישתו של המבקר? המבקר שפירא אומר – זו מישרת אמון. התחלף השלטון, מוחלפים הנושאים במשרות אמון. בסדר, אבל למה הוא לא נותן לנחום לוי לסיים את העיסוק בתיק הזה? בשני תיקים רגישים, סיימו לאחרונה בכירים במשרד המבקר את כהונתם. בשני המקרים הוחלט במשרד המבקר שהם ימשיכו מבחוץ לסיים רק את הדו״חות הרגישים. יורם שבירו טיפל חודשים ארוכים מבחוץ בדו״ח המיוחד על אוניברסיטת בר אילן. יעקב מנדי אורי מטפל מבחוץ חודשים ארוכים בדו״ח הרפז. למה מה שהיה טוב להם, לא טוב לנחום לוי?

עוד שאלות מטרידות: המבקר אמר לי שלא ראה עד היום טיוטה של הדו״ח, לא של התקופה בה נתניהו היה חבר כנסת ולא של התקופה בה נתניהו כיהן כשר אוצר. למיטב הבנתי, שתי הטיוטות הללו נמצאות על שולחנו של המבקר כבר כמעט חודש לפני ההדחה? האם ייתכן שהמבקר לא אמר אמת? המבקר האשים באוזניי את נחום לוי בכך שהוא לא מעביר לו את הטיוטות והעלה השערה שלוי מחזיק את הדו״ח כשבוי. אם הטיוטות בכלל על שולחנו למעלה מחודש, אז איך צריך להבין את האמירות הללו? תמימות, חוסר התמצאות, או שבכל זאת נסגרו איתו כל מיני דברים לפני שמונה?

כמה ימים לאחר ההדחה אולץ מבקר המדינה, לדעתי באופן חסר תקדים, להוציא הודעת הבהרה פומבית. בהודעה הוא מודה שלוי לא מחזיק שום דו"ח כשבוי והאמירה שלו עצמו לא הייתה נכונה. כמה סיקור הודעה משפילה כזאת קיבלה בכלי התקשורת? כמעט אפס.

דבר אחד לא שנוי במחלוקת. שימרון ונתניהו דרשו רשמית ממשרד המבקר להדיח את לוי מתפקידו כחוקר של הפרשה. הם טענו שהוא מתנכל להם עוד מהתקופה בה היה בצוות שחקר את נתניהו על פרשת עמדי. לינדנשטראוס נפנף אותם. שפירא נענה לדרישה. הוא אומר שהעובדה שנתניהו רוצה בכך לא אומרת שהוא צריך להיתקע עם נחום לוי. צודק. מצד שני, עוד לא הצלחתי להבין מה פסול מצא בלוי. מה דחוף לו להיפטר ממנו בכזו מהירות?

הלוואי ואני טועה. באמת. אני ממש מקווה שאני רואה שחורות בגלל מעורבותי האישית בעניין. לא רוצה להאמין שדברים כאלו יכולים להתרחש ולהצליח והכול לאור היום כשאפילו עיתונים ביקורתיים לנתניהו כמו ״ידיעות״ לא אומרים כלום, בחדשות 2 שתיקה גדולה, ב״מעריב״ דממה. אולי הם מבינים את הסיפור אחרת, או שמשהו מאוד מוזר קורה פה.

האם כלי התקשורת יכולים לכפות עימות?

18 באוקטובר 2012
 

יכולים, יכולים לכפות עימות, רק צריך להפסיק עם הדכדוך והפסימיות. כל עוד אנחנו באים מעמדה מסכנה שאי אפשר וזה לא יילך ואנחנו חלשים, אז באמת אין סיכוי. אנחנו לא חלשים, כמו שנדמה לנו. בטח לא בתקופת בחירות. איך עושים את זה?

שלושת הערוצים צריכים לממן ביחד סקר בחירות ענק ולהודיע מראש מה הסף שצריך לעבור מועמד כדי לשבת בעימות כזה. אף אחד לא רוצה לראות עימות עם 6 מועמדים ויהיה צדק בטענה של נתניהו, המוביל, שאין לו שום עניין להתעמת אחד מול חמישה, או מול שלושה. אפשר להחליט, למשל, שרק מי שעובר 15 מנדטים, יכול להגיע לעימות. אחרי הסקר, שייצר כבר באז סביב העניין, שלושת הערוצים ישלחו ביחד מכתב זימון רשמי לכל מי שעבר את הרף. יחד עם מכתב הזימון צריך להסכים על כללי העימות. אפשר גם כמה עימותים. אם נבוא ביחד, כולנו, למי שלא ירצה, יהיה הרבה יותר קשה. זה יהיה בכותרות, זה יקבל ביטוי, כולנו רואים את העימותים המדהימים בין רומני לאובמה ורוצים גם. איך שם כל תנועה נבחנת, אין שנייה שהקלסתרונים שלהם לא על המסך, האופן בו הם מתהלכים כמו אריות בכלוב אחד ליד השני, כולנו רואים ומקנאים. למה לא פה, רבאק? רוצים להעלות אחוזי בחירה, זו הדרך. לייצר עניין, לייצר שיח. רוצים לראות מאיזה חומרים עשויה יחימוביץ', האם לפיד יודע לעמוד בחום של המטבח, האם נתניהו התאושש מהעימות מול מרדכי ב – 99, האם הוא מסוגל לעמוד בפני שאלות קשות ולא רק לנאום ולשרטט, זו הדרך.

אם בכל זאת, אחד המועמדים יסרב, אז שלושת הערוצים צריכים לבקש מהכתבים והעורכים להביא את זה כמה שיותר לידי ביטוי. לא בדרך מלאכותית ופופוליסטית. עניינית. זה הכי ענייני בעולם להגיד שהמועמד הזה והזה הגיע היום לסיור בחירות פה ופה וסרב להסביר למה הוא לא מוכן להגיע לעימות. זה הכי נקי לבוא ולשדר שהמועמד הזה והזה רוצה שנשדר את הנאום שלו, אבל לא מוכן לענות לשאלות. תאמינו לי, אם שלושת הערוצים יילכו ביחד ואם הם יגרמו למועמד המסרב לשלם מחיר פוליטי מצטבר, יהיה עימות. יהיה. תיפסק המסורת המכוערת שמ – 96 לא היה פה עימות מלא ואמיתי.

האם הערוצים יכולים להתאחד? בפעם שעברה, ניסינו. ישבנו רינה מצליח, ירון דקל ואני. זה לא הלך. חבל. הפעם זה יכול ללכת. הדוגמא האמריקנית עוצמתית ומשפיעה על כולנו. כל מה שצריך זה שאיילה חסון ובועז שפירא מערוץ 1, רינה מצליח ועמית סגל מחדשות 2 ונדב פרי ואני נסכים על כך ביחד, נקבל גיבוי מהמנהלים שלנו ויהיה עימות. זה יוכיח לפוליטיקאים שאולי התקשורת נחלשה לאחרונה, אבל היא עדיין מסוגלת להתאחד כדי להכריח אותם לעשות את הדבר הנכון.

גלובס: פשרה: ערוץ 10 לא יתנצל ולא יפצה את רה"מ נתניהו. 18.10.2012

18 באוקטובר 2012
 

הפשרה גובשה לאחר שנתניהו הגיש תביעת דיבה בסך 3.5 מיליון שקל בגין תחקיר "ביביטורס" ששודר בערוץ ■ עפ"י הפשרה, הזוג נתניהו ימשוך את התביעה לאור "מצבו הכלכלי הקשה של ערוץ 10", ולא בגלל שהתחרט על מהות התביעה. להמשך קריאה.

שלא תתבלבלו – ה'איש הרע' בסיפור של "מעריב" הוא נוחי דנקנר (ואנשיו)

23 בספטמבר 2012
 

לפני שנה וחצי התקשר אליי רני רהב. לא אירוע של מה בכך. אין בינינו יחסי קירבה מיוחדים, אם לנקוט בלשון המעטה. פעם הוא אפילו כינה אותי ואת עפר שלח בשיחת טלפון "נאצים". רני התקשר כדי לבשר לי שהאיש שהוא מייצג, נוחי דנקנר, קנה את "מעריב". לפי יחצ"ן הצמרת, דנקנר יציל את העיתון והוא עושה את זה בשביל הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי. הוא ביקש, מר רהב, שאתן לזה ביטוי, שאגיד פעם מילה טובה על דנקנר. האמת, שמחתי. אני מאוד אוהב את "מעריב" ומאוד רוצה שאיכשהו ימשיך לחיות (זה הזמן להתנצל על אמירה מטופשת שלי באיזה ראיון בו אמרתי שאני לא קורא את העיתון. התכוונתי שאני באמת לא מנוי, אבל משתדל לקרוא מה כותבים עפר שלח ובן כספית ובן דרור ימיני ונדב איל ומזל מועלם ואביעד פוהורילס ועוד ועוד).

ובכן, לפי התנהגותו של דנקנר ואנשיו מאז, דמוקרטיה זה לא בדיוק מה שעמד לנגד עיניהם. תיכף אגיע לזה. קודם למה שקורה עכשיו.

לזכות דנקנר ייאמר, שהוא כמעט הצליח לבלבל את כולנו. הספין על מכירת העיתון לשלמה בן צבי כמעט עבד, אבל אחרי שמתבררים פרטי העסקה, ברור מאוד מה באמת קרה פה.

דנקנר סוגר את "מעריב". זו האמת. הוא הולך לכינוס נכסים ואת הנכסים ששלמה בן צבי ירצה לקחת מתוך "מעריב", הוא יוכל לקחת. יכול להיות של"מעריב" אין הצדקה כלכלית בשוק התקשורת העכשווי, אבל דנקנר היה אמור לתת על העיתון פייט, לפחות אותו מאבק שהוא נותן כדי לא ללכת ל'תספורת' והוא לא נתן.

נכון, כפי שכותב בן כספית, הוא הוציא מאות מיליוני שקלים בשנה וחצי שהוא שם. אני לא מזלזל בזה, אבל ראשית, זה לא מכיסו. זה מהכיס של החברות הציבוריות ושנית ויותר חשוב, מה הוא עשה בכסף הזה? האם הוא ניסה להוליך מהלך אסטרטגי שיציל את העיתון? או שכל מה שהוא עשה בו זה לנסות להשתמש בו ככלי במלחמה שלו נגד אוייביו ובראש ובראשונה "דה מרקר" ועורכו הראשי, גיא רולניק?

קלמן ליבסקינד, כתב חוקר ב"מעריב", אמר בשבוע שעבר ב"סדר יום" עם קרן נויבך, שמה שהוא ראה בחצי השנה האחרונה בעיתון זה "סדום". הוא דיבר על "קריסה מוסרית", התפרקות של הערכים העיתונאיים. הוא לא רצה לנקוב בשמות, אבל כל אחד שמעורה קצת בשוק התקשורת יודע למי הוא התכוון. הוא התכוון לכך שדנקנר ואנשיו השתמשו בעיתון באופן בוטה וגס. הנה מה שנאמר לאדם שגוייס לעיתון לתפקיד בכיר בראיון עבודה. "אני רק רוצה שתדע שהעיתון הזה נועד בראש וראשונה כדי להילחם ב"דה מרקר" העיתון ובגיא רולניק האיש. אני רוצה לדעת שאתה בסדר עם זה". הבכיר נאלץ להגיד שכן, הוא בסדר עם זה. כמה מקומות עבודה ראויים פתוחים היום לאנשים ראויים בתקשורת?

כתבים ב"עסקים" סיפרו לי איך מצנזרים להם ידיעות, לעתים עם קשר רופף לאינטרסים של דנקנר וקבוצת איי די בי. נדמה לי שלא מוגזם יהיה להגיד שבן כספית, העיתונאי הבכיר בעיתון, עבר את התקופה הקשה ביותר שלו בתקשורת בשנה האחרונה. לזכותו ייאמר שהוא המשיך לכתוב באומץ את דיעותיו, גם כשזה לא היה נוח לבוס, אבל לחומרים שלו נמצא לפתע פחות ביקוש.

מה שהכי עצוב הוא שדנקנר ואנשיו יכלו להילחם על העיתון. יש בו כל כך הרבה עיתונאים טובים שלכתיבתם יש ביקוש. אני לא רוצה להתיימר להביא עכשיו איזה מודל כלכלי שהיה מציל את העיתון, אבל דבר אחד ברור – בשנה וחצי חוץ מגלי פיטורין, לא תמיד ענייניים (האם יש קשר בין מה שכתבו כמה עיתונאים בכירים בעיתון על נוחי דנקנר, על חלק מאנשיו והמחאה החברתית, לפני שהעיתון נקנה על ידי דנקנר, לעובדה שהם פוטרו מהעיתון?), לא נעשה שם שום מהלך משמעותי שיכול היה לייצר תפנית.

ומילה אחרונה לקלמן ליבסקינד. אני באמת מעריך את ליבסקינד ויושרו. באמת. זה לא מס שפתיים לפני שאני 'תוקע לו'. אני באמת רוצה לנסח את דבריי כך שהוא יבין שזה לא בא ממקום של עוקצנות.

ליבסקינד קרא בעבר לסגור את גלי צה"ל. הייתה לו הנמקה מסודרת והגיונית, כהרגלו. המשמעות היא שהוא ביקש להעביר את עשרות עיתונאי גל"צ את מה שהוא עובר עכשיו. נכון, זה לא אותו דבר. זה אף פעם לא אותו דבר. יש גם כאלו שטוענים שהיה צריך לסגור את "מעריב" מזמן (בעיקר עיתונאים ב"דה מרקר") כי המשך קיומו הושתת לכאורה על אדנים לא ענייניים (ההלוואה המוזרה מבנק הפועלים, הרכישה הלא הגיונית של נוחי דנקנר) והאדנים הללו עיוותו את שוק התקשורת הישראלי והשקיעו את שאר כלי התקשורת בבוץ יותר גדול.

לא הסכמתי עם הטיעון בעד סגירת "מעריב" ואני חושב שאסור לסגור את גלי צה"ל. במדינה בה התקשורת משמשת שומר סף כל כך חשוב, אולי שומר הסף המשמעותי ביותר כרגע, כל כלי תקשורת שממשיך לתפקד כמו כלי תקשורת, צריך לשאוף שימשיך לפעול. לא פחות חשוב – אנחנו העיתונאים צריכים מאוד מאוד להיזהר לפני שאנחנו משמיעים עמדות כאלו.

אנקדוטה לסיום – לפני מספר חודשים הייתי בין המארגנים של כנס חירום למען תקשורת חופשית בסינמטק תל אביב. מאוד רצינו שנחום ברנע ידבר בכנס. רזי ברקאי פנה אליו והוא התלבט וחשב ואמר שיבוא לכנס ויחליט במקום. הוא אכן הגיע לכנס ונאמר לי שהוא החליט לדבר. נהדר. בנאום הקצר שלי דיברתי נגד עיתונאים שקוראים לסגור כלי תקשורת. גם ברנע כתב בעד סגירת גלי צה"ל והחינוכית והוא לא מאוד אמפטי למאבק של ערוץ 10. כשירדתי מהפודיום, נאמר לי שברנע הלך. רגשות האשם אכלו אותי. בגללי נחום נעלב והלך הביתה ולא נוכל לשמוע את דבריו. למה לא יכולתי להתאפק? אחר כך קראתי שזקפתי לעצמי קרדיט לא לי. ברנע הסביר כי הלך מהכנס מכיוון שהוא לא מוכן לדבר במקום בו דן מרגלית מדבר. היום חשבתי לעצמי שהיה מאוד משמח אם שניהם, מרגלית וברנע, יפנו קצת מהאנרגיה מעוררת הקנאה שלהם לכתוב הרבה ובלהט למען הצלת "מעריב".

ההתנגדות של לימור לבנת לקידום שי ניצן

19 בספטמבר 2012
 

שי ניצן שמאלני? אני לא מצליח לחשוב על פקיד יותר מימסדי, יותר לויאלי למערכת, שיכול לשרת כל שר וכל דיעה כמו ניצן. קשה לי לדמיין עמדה של המערכת שהוא לא מוכן לייצג, לטעון למענה. עינויים בשב"כ? ברור. עונש חמור לענת קם? בטח. העמדה לדין של אורי בלאו? אין בעיה. שינוי עמדה בעניין מיגרון? ניצן שם. האיטיות והרפיסות של ויינשטיין בעניין חקירת נתן אשל? ניצן מגן בחירוף נפש. להגיד שניצן הוא שמאלני זה כמו לטעון שיעקב נאמן עומד להנהיג את מרצ בבחירות הקרובות.

זה לא שמישהו בימין העמוק, שנלחם נגד ניצן, חשב אחרת. הם פשוט מבינים שאם הם מצליחים להביא את ישראל כץ ולימור לבנת לדבר נגד ניצן ואם נתניהו ויעקב נאמן לא מעזים לצאת בקולי קולות למענו, אז זה יזעזע את אחרון הפקידים במשרד המשפטים. הפקיד הצעיר יסתכל למעלה ויגיד – אם אם על ניצן הם עשו קמפיין כזה, אז מה יהיה עלינו.

שרת התרבות, לימור לבנת, בפזילה עמוקה לכיוון ימין, אמרה בדיון שהבעיה שלה היא לא עם העמדות של ניצן, אלא עם דרך המינוי שלו. בתקשורת צחקו עליה ובצדק. גם אני מתקשה להאמין שזה באמת מה שהפריע לה, אבל האמת, זה כן מה שהיה צריך להפריע לממשלה כולה. מבקר המדינה כבר אמר מה הוא חושב על הדרך בה מתמנים אנשים במשרד שאמור לשמש דוגמא עבור כולנו לשמירת חוק. משרד המשפטים עושה צחוק באופן שיטתי ממכרזים לבחירת אנשים. הוא מטיף לכל העולם מה מותר ומה אסור בועדות איתור, מכרזים וכו', אבל בתוכו פנימה, משתמש שוב ושוב בכל מיני שיטות, בעיקר מינויים בפועל, כדי למנות אנשים. הכול תפור וסגור וכולם יודעים. גם במקרה ניצן מצאו איזו פרצה. אם זה מתחת לשנתיים אז מותר. גם במינוי הקודם של משנה ליועץ, כל הפרקליטות ידעה שרז ניזרי יקבל את זה. אם אלו שמפרשים עבורנו את הנורמות נוהגים כך, אז מה אפשר לבקש מהשר הממונה על שירותי הדת.