ארכיון: רביב דרוקר

התחקיר על "נשר" – הטקסט המלא

16 בפברואר 2012
 

תחקיר "נשר"

לפני כשבוע וחצי פרסמנו תחקיר על מפעל המלט "נשר". לצערנו, התחקיר לא הועלה לאתר האינטרנט שלנו, נענע 10. למה? לא יודע. אולי כי לפני התחקיר הגיעו המון איומים מהכיוון של "נשר" בתביעה משפטית. אגב, האיומים הגיעו מכיוונו של עורך דינה של "נשר", עורך דין גיורא ארדינסט. למה אני מציין את זה? כי לפני שבוע עו"ד ארדינסט והלקוחה שלו, אילנה דיין, ניצחו בתביעת לשון הרע נגד סרן ר', תוך שהם מביאים את בית המשפט העליון לקבוע הלכה סופר חשובה בנושא של עיתונות חוקרת. לאחר מכן, עו"ד ארדינסט התראיין וסיפר כמה חשוב שעיתונאים לא יפחדו, שיעשו תחקירים, שעיתונות חופשית היא הלב של הדמוקרטיה. השבוע קיבלנו ממנו עוד מכתב. הפעם איום בנושא של "מי עדן". פרסמנו כתבה על מים מינרליים ומסתבר שגם הם לקוחות שלו.

כך או כך, כמו במקרה עייני, אני מעלה את הטקסט המלא של הכתבה לבלוג. בדיוק היום התברר שהממונה על ההגבלים העסקיים הזמין את "נשר" לשימוע. אנחנו ממש לא חושבים שזה בגלל הכתבה, אבל ממש כן חושבים שפסקת הסיום של הכתבה המאוד ארוכה הזאת עומדת להתממש.

התחקיר נעשה יחד עם מיקי רוזנטל

סאונד של גבר:" נוסעים בכביש לבית שאן מים המלח ורוצים לקחת את המשפחה לטיול במסוף אלנבי , אתה תוכל להיכנס?..לא, נכון?! איך עובדי "נשר" כן נכנסים"

סאונד מיקי רוזנטל: ראית בעיניים שלך?

– כן

את אנשי נשר?

בטח

במחסום:

מיקי: שלוש שנים מנסה להעביר פה סחורה אתם עושים ממנו צחוק?!

קול של עובדת משרד הבטחון (לא נראית מעבר לדלת) : אין דבר כזה

קולה של חברת הכנסת יחימוביץ' (מתוך ועדה בכנסת)

"תמיד תמיד בסוף על זה המלחמה רבותי, עידוד השקעות הון על כי"ל, המס על הבלו על נשר , מעניין מאד למה "

שלמה דג, יצרן בטון: כשהם רוצים להנחית אותי הם מנחיתים אותי כשהם רוצים להניח לי קצת, אבל הם לא נותנים לאנשים כמוני לגדול . שלא יחליטו לרסק אותי בגלל הכתבה שלכם עכשיו.

רביב:  – מיקי , אני חייב לשאול אותך משהו, מפעל המלט "נשר", זה שפה מאחורינו, הוא אחד הקונצרנים הכי חזקים במשק, מונופול ששולט על שמונים וחמישה אחוזים מהשוק, עשה ב2010- 230 מיליון שקל. בית חרושת לכסף, שמאחוריו שניים מהטייקונים הכי חזקים במשק: נוחי דנקנר ומשפחת לבנת . ואתה סיפרת לי שאחרי שנחשפת קצת להלך הרוח של בכירי החברה הם בכלל מדווחים על תחושות שונות לגמרי.

מיקי – כן , אני ציפיתי למצוא דיבורים על עוצמה וכוח , אתה יודע הרבה מאד אנשים ניסו לערער את העוצמה של התאגיד הזה במשך השנים , אף אחד לא הצליח. במקום זה מצאתי דיבורים של מגננה : "העולם כולו נגדנו", "איזה תחרות יש לנו" ואנחנו לא ניתן לפגוע ב"נשר".

מתוך סרטון ישן של אולפני הרצליה:

"בבית חרושת "נשר" ליד חיפה הונחה אבן פינה לכבשן סובב חדש

יואל פלדשו (מתוך סרט תדמית של נשר), מנכ"ל:

"לנשר יש חלק מאד משמעותי בבניית החזון הציוני , כבר שמונים שנה. החזון שלנו זה להיות הספק המרכזי והעיקרי של כל תעשיית הבניה בארץ . להיות חזקים. להיות טובים. ולהתרחב"

מיקי : "נשר" נשלטת על ידי שני אנשים מאד מאד  חזקים. האחד הוא נוחי דנקנר, שידוע לציבור , ובבעלותו שופרסל וישראייר וסלקום. והשני כמעט אנונימי לרוב הציבור , שמו בונדי, בן אדם בן 87 , שומר על אורח חיים מאד מאד פשוט, הוא שהקים את האימפריה של לבנת , שהיום אגב מנוהלת על ידי בנו, צביקה.

הקלטת אודיו צביקה לבנת מתוך דברים שאמר בוועדת הכספים בדיון לגבי ניסיונה של "נשר" לקנות את הנסן.

צביקה לבנת: עלה כאן השם נוחי דנקנר . משפט אחד על השם הזה. אנחנו באמת בעלי נשר, אנחנו קנינו את הקבוצה עוד כשהיא נקראה אי.די.בי., נוחי דנקנר מנהל אותה.

רביב – אני רוצה לספר לך כמה עוצמה יש לדבר הזה, ל"נשר", לפני שנה מגיע האוצר לועדת כספים בכנסת עם החלטה שלא עוברת לחברי הכנסת בגרון , להעלות את המחיר של הדלק לכולנו בארבעים אגורות

קטע וידאו מהועדה:

"כרגע אני מדבר על העלאת הבלו

–         רגע תן לי רק להבין

על בנזין , סולר, קרוסין או תערובות דלק אחרות

יחימוביץ': עכשיו תסבירו לנו למה אתם מבקשים להעלות

זה במסגרת חוק ההסדרים כאשר חיפשו

יחימוביץ': זאת התשובה?!

המשך רביב : 

חברי הכנסת קצת עצבניים, יוצאים להפסקת צהריים , חוזרים ואז מתחיל אחד הדיונים היותר שנויים במחלוקת שהתנהלו בכנסת.

הקלטת אודיו מתוך דיון הועדה:

חיים אורון:

אדוני היושב ראש, אני יודע שלדברים החשובים אין זמן, אני גם רואה את הגיוס ואני מבין מה יהיה כאן בעוד כמה דקות.

היו"ר משה גפני:

כן, כן, אתה צודק.

שלי יחימוביץ:

אדוני היושב ראש, אני לא יכולה לדבר ככה. אני מצטערת. אם הדיון הזה הוא סתם וקראת לנו סתם, כי כבר יש כאן רוב קואליציוני וכל מה שאנחנו מדברים זה קשקוש, אז בוא נתפזר. עכשיו אני מבינה שבשעה 4:00 אתה צריך לסיים את הישיבה ולעלות למעלה. זאת בדיחה. באמת. מה, אנחנו סטטיסטים באיזו הצגה כאן?

היו"ר משה גפני:

במקרה הזה אנחנו הסטטיסטיים.

רביב: בדיון הזה שאנחנו מדברים עליו על העלאת מחירי הדלק שנוגעת לכולנו, ג'ומס ויחימוביץ' רותחים, כי הם רואים כבר בעיניים איך יושב ראש הקואליציה – אלקין – כבר מגייס קולות לתמיכה בדבר הזה עוד לפני שממש התקיים דיון. מה שהם לא יודעים שצפויה להם עוד הפתעה; כי בדיון לפני ההפסקה מסתבר שמנכ"ל "נשר" ביקש מחברי הועדה, בקשה מאד מעניינת:

הקלטת אודיו  – דברי יואל פלדשו בוועדה

כותרת: דיון ועדת כספים, דצמבר 2010

אנחנו יכולים להעלות את המחיר, אבל יש לנו גם תחרות. אנחנו לא נוכל להעלות את המחיר, יהיה כאן היצף ונבוא אליכם עוד פעם ושוב תהיה פגיעה. אנחנו כבר היינו פעם בסרט הזה, ואני מזכיר לכם עוד פעם. לפי דעתי קרתה כאן איזושהי תקלה.

שלי יחימוביץ' – ראיון:

עכשיו מה האבסורד? היו הרבה חברי כנסת שלא ידעו מה זה בלו, אבל אותם אנשים שלא ידעו מה זה בלו, פתאום ידעו מה זה פטקוק. עכשיו זה אבסורד, ברור לחלוטין שאדם מהרחוב לא יודע מה זה פטקוק, ושנעשתה עליו עבודה נורא נורא רצינית כדי שהוא ידע מה זה פטקוק

הקלטת אודיו מתוך הועדה

היו"ר משה גפני:

תודה רבה, רבותיי, אני עובר להצבעה.

פאינה קירשנבאום:

אני לא מדברת?

יעקב אדרי:

הרב גפני, על מה מצביעים?

אמנון כהן:

אני רוצה להציע שלא נצביע. אני הבנתי שישבו עם מפעל נשר וכוונת האוצר לא הייתה להכליל גם את הפטקוק. לכן, אני מבקש שלפחות שלוש שנים נשאיר אותם, שילמדו את הנושא הזה וימצאו חומרים חלופיים.

היו"ר משה גפני:

שלוש שנים לדחות את הצו.

יצחק וקנין:

אני מצטרף לדעתו  של אמנון.

ציון פיניאן:

בזמן הזה הם ישבו עם איכות הסביבה.

היו"ר משה גפני:

ההצעה של אמנון אני גם מצטרף אליה, לדחות את זה בשלוש שנים.

אמנון כהן בראיון

נכנסנו לחדר של יושב ראש הועדה , דיברנו איתו מה אפשר לעשות , אז הוא אמר לי אם האוצר לא יתנגד אין לנו מניעה זה מה שהיה וקיבלנו החלטה.

שאלה: אתה יכול אבל להיזכר בשבילנו איך התנהל התהליך לפני? אתה אומר "נפגשתם" – מי נפגש איתך מי שכנע אותך?

כהן: לא, אני אגיד לך, מנכ"ל המפעל היה , ידידי יואל (פלדשו)

שאלה: הוא נפגש איתך כמה ימים לפני

כהן: באותו היום , בועדה

רביב :  כמו בהצגה מתוזמרת, השחקנים פשוט משחקים את התפקיד שנקבע להם בהפסקה. אמנון כהן מעלה, שני חברי כנסת מצטרפים, היו"ר תומך והופ, זה עובר.

המשך הקלטת אודיו מהועדה

שלי יחימוביץ:

גפני, תשמע , אני אצביע בעד ההצעה של אמנון אבל אני חושבת שזה אבסורד שבסוף מכל ההתייקרויות האלה, בסוף את מי אנחנו מחריגים? את מפעל נשר.

היו"ר משה גפני:

          נכון.

שלי יחימוביץ:

 אגב, אני בעד, אבל להחריג אותם מכולם? זה מה שיצא? עליהם אתם נלחמים? זאת המלחמה? תמיד תמיד בסוף, על זה המלחמה רבותיי עידוד השקעות הון, המלחמה על כי"ל, עכשיו על הבלו, על נשר. מעניין מאוד למה. אני אצביע בעד.

אורי אורבך:

 באיזה משרד לוביסטים אנחנו עובדים? רק  שנדע לאן לשלוח את החשבוניות.

שלי יחימוביץ:

אתה עובד אצל נוחי דקנר כרגע.

אורבך:

כרגע זה נוחי דנקנר

יחימוביץ'

כרגע כן. קורה משהו טוב, אבל שים לב שזה המשהו טוב היחיד מתוך שלושים דברים טובים שיכולנו לעשות.

מיקי – מעניין. מכל הנפגעים, של הלאת הבלו על הדלק, תעשיינים, נהגי מוניות, נהגים רגילים, חברת חשמל, רק "נשר" הצליחה להימנע מרוע הגזירה , וואו.

רביב – אתה יודע, אורי אורבך שואל באמת לאיזה משרד לשלוח את החשבונית , לאיזה משרד לוביסטים . זאת שאלה מצויינת, כי "נשר" העסיקה את שני משרדי הלוביסטים הכי גדולים , ביחד.

אורי אורבך בראיון :

פתאום אומרים "רגע, צריך להחריג" , להחריג זאת מילת קסמים בכנסת , לא ידעתי על קיומה של המילה הזאת עד שבאתי לחיים הפוליטיים . להחריג איזה דלק שנקרא פטקוק, שגם עליו, הוא ואני לא הכרנו.

רביב: לוביסטים באים אליך ואומרים לך " הי , למה שרפת אותנו"

אורבך: "אתה לא צודק"….איך אתה עושה לפטקוק, אתה והפטקוק כמו אחים …זה הכל "טובת המדינה" …כלם הצביעו בעד. היתה פה הסכמה. של שעות רבות מראש, שהדלק הזה, מסיבות של איכות סביבה ואחרות – שים דגש על האחרות ….

ראול סרוגו, קבלן –  ראיון :

העובדה שיש צורך במפעל עצמאי שמייצר מלט בישראל היא דבר שהוא הכרחי מאד . יחד עם זאת, צריך למצוא את האיזון בין זה לבין לתת למונופול להתנהל באופן כזה

רביב ומיקי באוטו:

רביב – תראה, להקים מפעל מלט מתחרה ל"נשר" בארץ זה, כנראה, מהלך כלכלי פשוט קשה מדי. יקר, מאד יקר. התחרות ל"נשר" הייתה אמורה לבוא מהארצות השכנות לנו, שעל פי מחקר מ- 2006, מחיר המלט הממוצע שם זול בשלושים אחוז מהמחיר אצלנו. אז למה מצרים, טורקיה , ירדן, לא שוטפות את הארץ במחיר מלט תחרותי ל"נשר"?

רביב –יש פה אבל גם תופעה גדולה יותר. שכולם דיברו איתנו עליה, מדברים על ריכוזיות בשוק הישראלי , תשמע מה קורה בשוק המלט הבינלאומי : יש 5 תאגידי ענק השולטים בשוק המלט בעולם . ואחד מתאגידי הענק האלו, האירי, הוא  25% מ"נשר".

מיקי – ויש עוד דבר שמאפיין את שוק המלט בעולם. חברת ענק אחת לא נכנסת לטריטוריה של חברת ענק אחרת. לעתים, זו החלטה פסיבית ואני מצאתי למעלה מ – 30 מקרים שרשויות בעולם חקרו ובחלק מהמקרים אף הוכיחו יותר מזה. למשל, חברות בת של התאגיד האירי ששותף ב"נשר" נקנסו בעשרות מיליוני יורו במדינות כמו בריטניה ופולין אחרי שנמצאו אחראיות בתיאום מחירים. ולא פחות חשוב, נגד חברה צרפתית ענקית בשם לה פארג', שמייצרת מלט יש חקירות בדרום אפריקה וברומניה והחברה נקנסה במאות מיליוני יורו בגרמניה, צרפת וברזיל על חלוקת שוק ותיאום מחירים. למה אני מייגע אותך עם החברה הצרפתית הזאת? תיכף תבין

שמעון יקירה ראיון:

מיקי: התי התחילו לייבא בכלל מלט מירדן ?

יקירה: ב99

מיקי: ב99? ואז הקימו את המתקן הזה?

בימים הטובים כשהמתקן כבר עמד כולו, עברו פה כ4000 טון ביום

יקירה:

מדברים על יחסים בילטראליים בין ישראל לירדן? הם עושים לך נזק, הם עושים למדינה נזק , הם עושים ליבואנים נזק ואף אחד, כולם מפחדים לפתוח את הפה . יש רק אחד שיכול ליהנות מזה והיחיד שיכול ליהנות זה מפעל "נשר", כי הוא היצרן היחידי בארץ .

מיקי – אחד האנשים המרכזיים שדיברנו איתם הוא שמעון יקירה. איש עסקים, שותף להכנסות במעבר גבול, ולדעתי הוא דיבר באומץ רב על "נשר" ועל מה שהיא עושה. אבל בשביל הגילוי הנאות צריך גם להגיד, ש"נשר" תבעה אותו.

רביב: אז אולי באמת נגיד: קודם כל, יש לו תביעה נגד רשות שדות התעופה, על הסיפור של מעברי הגבול ולהם יש טענות מפה עד להודעה חדשה כנגדו וחוץ מזה, "נשר" יש לה טענות כלפיו שהוא עשה נגדה מאבק מלוכלך והדפיס מודעות בזמן המחאה החברתית, הם אפילו הגישו נגדו בהליך די חריג, קובלנה פלילית פרטית. אז שהצופים יראו את דבריו וישפטו כשהם יודעים גם את הדבר הזה.

יקירה:

מסיבה שלא ידועה לנו, המתקן הזה נמכר לחברת המלט הירדנית , חברת בת של חברת לפארג', שהיא חברה כלל עולמית ומאותו היום גם לא קילוגרם אחד של מלט לא נכנס לישראל , כשניסינו לברר נתנו לנו כל מיני הסברים…

מיקי: שמישהו אחר לא ייקח אותו

מזכיר הקיבוץ: שמישהו אחר זה יהיה כמעט בלתי אפשרי .

יקירה בראיון:

אז נגיד מ 2003 עד 2009 הם שילמו משהו בסדר גודל של 600 אלף דולר ולא יבאו מלט, אז לשם מה אתם משלמים

רביב: שכר דירה על מה, מה היה להם שם ?

יקירה : את הקרקע ואת המתקן. אבל לא מייבאים , כשאתה מתחיל לחטט ולחפור ונפגשתי עם לפארג' ונפגשתי עם היו"ר של לפארג', לפארג' כחברת מלט לא רוצה לדרוך על הבהונות או להסתכסך עם "נשר" ישראל

רביב: מישהו מלפארג' אמר לך את זה ?

יקירה: כן, בוודאי. יותר ממישהו

רביב ומיקי באוטו

מיקי – שמע , זה הזמן להכניס לתמונה את האיש שהעז להתחרות בנשר , הוא היבואן שהביא מלט מירדן לישראל , שמו אבשהאנשלביץ'

אבש האנשלביץ' נסתרת :

לי היה חוזה לעשר שנים כמו שאמרתי, אני מכרתי ב50-52 דולר לטונה , "נשר" מכר באותו הכסף, מאז שאני סגרתי , עלה המחיר ל90 דולר , 80 דולר, אני "השמעקעל" הקטן מחדרה, גרמתי לזה שהמלט היה יותר בזול

פתאום הם סובבו לי את התחת, הם לא רוצים לספק. למה? יש להם מהנדסים פלשתינאים שלא רוצים שהמלט ילך לארץ

מיקי: אבל היה להם מהנדסים פלשתינאים גם לפני כן

אנשלביץ': לפארג' היה להם מנהל אזור, ערבי מצרי, , לא אהב אותנו,

מיקי : חובה להיות הגונים כאן. אנשלביץ' הוא יבואן מלט, אינטרנסט, ואין פה, חלילה, טענה שנשר הפרה חוק או עשתה הסכם שלא יגיע מלט ירדני לכאן. מה שכן, יש פה בהחלט סימן שאלה – למה מהרגע שהצרפתים נכנסו נפסק ייבוא המלט?

רביב ומיקי

רביב: ירדן, אם כן, ירדה מהפרק, כמקום שממנו מביאים מלט, אתה יודע מה אפילו גם כי בשנים האחרונות המחיר שם עלה כי בונים יותר בעיראק. אבל מה עם טורקיה, למה מטוריקה לא מייבאים יותר מלט לישראל ? אז פה יש סיפור יוצא דופן על התערבותה של הממשלה במחיר של מוצר שנוגע לכל אחד מאיתנו ולא התערבות בכיוונים שהיינו רוצים בהם

ציטוט מהחלטת אולמרט להטיל היטל היצף. 

"החלטתי להטיל בצו היטל היצף על יבוא מלט מטורקיה……"

רביב: כותב אולמרט מסתמך על המלצות ועדה ומוסיף:

3. כתוצאה מן היבוא האמור בהיצף נגרם נזק ממשי לענף היצרני בישראל של מלט"

4. "בהתחשב בשיעור ההיצף ושיעור הנדרש למניעת נזק, אנו ממליצים להטיל היטל היצף בשיעור של 5.83 דולר אמריקני לטון מלט

5. ההיטל יחול על כלל היבוא מתורכיה

היטל זה יעמוד למשך שנה וחצי

דרור שטרום, ראיון:

יש חוק שהוא חוק נגד היצף והמטרה שלו היא למנוע השתלטות של מדינה אחרת באמצעות מפעלים שלה על השוק המקומי .

הטענה שלנו כרשות להגבלים עסקיים היתה, סוף כל סוף רואים ירידה של מחירים לצרכנים, אל תפריעו לעניין הזה. החשש היה שתחת השימוש לרעה בחוק הזה בעצם יגנזו את התחרות כפי שאכן היה. בא משרד התמ"ת, שהסמכויות תחת הכותרת הספציפית של החוק הזה, מצויות בידיו ובא ואמר : תחרות, אני אגביל אותה, אני כרגולטור, ואכן הטיל היטל היצף שבעצם גרם להתייקרות המחירים של הייבוא.

מיקי – זה ממש לא ייאמן. הממשלה התערבה כדי למנוע  תחרות, שחס וחלילה , המחירים לא ירדו וייקרה את המלט שמגיע מחו"ל. תראה כמה הביאו לפני היטל ההיצף וכמה אחריו.

גרף כמות הייבוא, שמראה ירידה משמעותית בהיקף ייבוא המלט לישראל אחרי הטלת היטל ההיצף

אבשה אנשלביץ :

הנזק הכי גדול עשתה לי המדינה. קיבלתי מכתב שהמלט הוא במחיר היצף. זה גזר דין מוות.

רובי ריבלין ראיון:

אני בא ושואל את המשרד מדוע לא תאפשרו לאזרחי ישראל לקבל מלט במחיר מוזל הרבה יותר והם אמרו "לא הבעיה היא הרבה יותר מסובכת , אנחנו לא יכולים לאפשר איזשהי פגיעה במקור היחיד שלנו מבחינת היכולת שלנו לפעול גם בצד הבטחוני וגם בצד האזרחי , כמו במפעל "נשר" שהוא בלעדי ויחיד. ואנחנו חייבים לחזק אותו על מנת שהוא לא ייפגע ולכן אנחנו אוסרים על הבאת מלט"

רביב – צריך לקרוא את דו"ח הוועדהשהמליצה להטיל את אותו היטל היצף כדי להאמין. הכל מתחיל מתלונה של "נשר" שבאה ואומרת המלט הזה הוא זול מדי ואז היא מודה בתלונה שלה שאנחנו נשר נאלצים להוריד מחירים , איזה אסון, כדי להתמודד עם היבוא ואז..

מיקי: תן לי לנחש תן לי לנחש , הם בטח גם טענו שהם ייאלצו לפטר עובדים וכמה כסף הם השקיעו כדי שאפשר יהיה לייצר פה מלט

רביב: נכון, איך ידעת ? הממשלה פשוט התגייסה כדי לחסום יבוא, בין השאר מטורקיה.

הקלטת אודיו צביקה לבנת מגיב, מתוך אותה ועדה בכנסת, שדנה ברצונה של "נשר" לקנות את הנסון :

אמר חבר הכנסת אורון בראשית דבריו שהיטלי ההיצף השפיעו על מחירי המלט ועל כמות היבוא שהייתה בשנים 2002-2008 כתוצאה מזה. אז רק מילה אחת אני רוצה לומר על זה. מחירי המלט הם אלה שהחזיקו את השווקים ולא שום דבר אחר. בשנים האלה של מחירי השיא במחירי הדלקים, מחירי המלט באירופה וגם באזור המזרח התיכון היו כ-120 דולר לטון ונשר מכרה את המלט ב-80 דולר לטון.

מיקי– מה שלבנת מ"נשר" בעצם אומר זה שהפסיק להגיע מלט בישראל לא מכיוון שייקרו אותו משמעותית על ידי ההיטל היצף הזה, שביקשה וקיבלה "נשר", אלא בגלל מחירי המלט בעולם. אני מפקפק, אבל דבר אחד בטוח – כשאתה רק מתחיל לאיים בהטלת היטל היצף, אז הרבה מפעלים בעולם אומרים – עזוב אותנו מהישראל הזאת ולא משתפים פעולה ועוד יותר גרוע, קבלנים פה מבינים את המסר – אי אפשר לסמוך על מלט מיובא, כי מחר יוטל עליו איזה היטל ולא יהיה לנו מלט.

רביב – היטל ההיצף הוטל ב2003, אבל בסוף  – 2006 באה החברה עוד פעם לכנסת לבקש להאריך אותו. הכנסת כבר זרקה אותם מכל המדרגות .. סתם…

ציטוטים מפרוטוקול הוועדה:

היו”ר יעקב ליצמן:

אנו עוברים לסעיף הבא.  היטל היצף יבוא על מלט. האם הסתדרתם? לא. למה לא?

יוסי גורדון (מנכ"ל התאחדות הקבלנים ) :

 לא הצליחו לתת הסבר למה צריך להטיל היטל היצף על ה – –

היו”ר יעקב ליצמן:

  אין מנוס. ……..

יוסי גורדון:

עיקרי הדברים הם כך: זה מונופול, באופן טבעי, למונופול שיש לו 95% מהשוק והתוצאה היא שהמחיר גבוה יותר, התוצאה הזו מתגלגלת לצרכנים. אנחנו רואים שלרשות הפלסטינית הוא מוכר ב- 20% פחות ועדיין מרוויח……

יצחק וקנין:

 אני מציע לשמוע גם את הצד השני.

איה אביגדור:

אני סמנכ"ל בחברת "נשר". אני מוכרחה לומר שגם אם אנחנו מונופול, גם מונופול זכאי להגנה. היטל היצף לא מבדיל בין מונופול ל – לא מונופול.

יצחק וקנין:

אני לא אחזור על מה שנאמר. הדבר העיקרי שאני חושב שכל אחד מאתנו צריך לתת את תשומת ליבו אליו הוא הנושא של העובדים. …..  פה אני גם שומע שמורידים את ההיטל, זו לא אותה רמת היטל שהיתה בצו האחרון – שזה היה קרוב ל – 5,6. פה מורידים את זה ל- 4 פסיק משהו. זאת אומרת, ההיטל יורד. אז אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את כל השיקולים האלה בחשבון. אם הדבר הזה יכול להביא, חלילה וחס, לכך שאדם אחד יפוטר, ואנחנו נקפח את פרנסתו – אני נגד הדבר הזה, ולכן אני אצביע בעד.

ליצמן : השאלה כאן: מה עושים. אם אתם רוצים להתנגד להצעה שלי – אני מבין שיש כאן רוב כרגע, על הטלת היטל לשנה. כך נראה לי.

קריאות:

אין רוב.

היו”ר יעקב ליצמן:

 רבותיי, אני מצביע על ההצעה להטיל היטל לשנה.  מי בעד להטיל היטל לשנה? 8 בעד. מי נגד? – 5. מי נמנע? אין.  אושר.

צחי לנדאו התאחדות הקבלנים – ראיון

יש פה בארץ רשומים בין 12 ל 13 יבואנים היבואן היחיד שהיום עובד הוא באזור אשדוד

יש לי שאלה למה לא נותנים עוד ליבואנים עוד עזרה אם רוצים להוריד את המחירים ואם רוצים לשנות משהו.

מיקי – אז היבוא של מלט מטורקיה וירדן הצטמצם ממש למינימום ואז קם ל"נשר" האויב הכי מר שלה לכאורה, קוראים לו צבי בילסקי ז"ל והוא ניסה לייבא מלט מטורקיה וממצרים וממדינות אחרות ולא רק זה הוא גם הקים צי מיכליות שיובילו מלט ויתחרה ב"תעבורה" האחות לאימפריה של "נשר" שיש לה בעצמה מונופול בהובלת מלט ולא רק זה הוא גם העז לתבוע את "נשר".

קריינות מתוך התביעה של בלסקי, שנת 2005

"קבוצת נשר היא מהמונופולים החזקים והכוחניים ביותר בישראל"

****

שלמה דגן, יצרן בטון – ראיון

בילסקי בא והתחייב והבטיח לנו להביא מלט ממצרים, להביא מלט מירדן , לייבא, אבל סגרו עליו מהר. אין לי ספק. תראה איך עשו את זה אל תשאל אותי

רביב: מה הוא סיפר

דגן: לא הייתי שם

רביב: אבל הוא אמר לך

דגן: הם היקשו עליו, אני יודע שסגרו עליו , מצאו לו כל דרך לסגור אותו

המשך קריינות כתב תביעה

"עניינה של תובענה זו במדיניות השיווק הבלתי חוקית והמפלה של "נשר"…המטרה שלה היא הוצאת התובעת משוק המלט"

שלמה דגן, יצרן בטון:

אין ספק שהוא הפסיד הרבה כסף. את רוב הכסף הזה הוא זרק על המשאיות ועל הנקמנות שלו לנקום בהם

רביב: אם הוא היה מצליח להיכנס לשוק ולהביא מלט ממצרים בכמויות משמעותיות , אולי מירדן, טורקיה זה היה משנה במשהו את המציאות שלי כאזרח ישראלי במדינה הזאת ?

דגן: אין ספק בכלל אם אתה מוריד את המחיר של המלט , אוטומטית אתה מנחית את המחיר של ה…קבלנים ירוויחו יותר , הם יוכלו למכור יותר זול דירות . בטח. תמיד תחרות מגבירה. כמו שאנחנו מוכרים בטון זול, אז הקבלן אוטומטית כשהוא קונה בטון זול הוא יכול למכור דירות יותר זול. תחרות יותר קלה

ציטוט מתוך כתב ההגנה של "נשר": טענת בלסקי כי נאלץ לקבל תכתיבים מ"נשר" משוללת כל יסוד…הטענה כי קיים תיאום כלשהו (בין "נשר" למתחרים שלה, שמייבאים מלט) של הכמויות המיובאות לישראל הינה טענה כוזבת"

מיקי: הסכסוך הזה, רביב, אתה יודע, מעולם לא התברר בבית המשפט. הוא הסתיים בגישור. "נשר", בתגובתה אלינו, אומרת – שילמנו לו רק חמישית ממה שתבע. את בלסקי אי אפשר לשאול. הוא נהרג, למרבה הצער, בתאונת דרכים.

רביב – גם במצרים יש הרי קונצרן מלט בינלאומי גדול , סימיקס שמו, והקונצרן הזה גם שולט בשחקן גדול בשוק המלט הישראלי, רדימיקס, שלוקחים מלט מנשר . עכשיו יש שתי עובדות שאין עליהן מחלוקת : סימיקס לא מתחרה בנשר , היא לא מביאה מלט ממצרים לישראל, למרות שלכאורה היא היתה יכולה, ושתיים, רדימיקס, שהיא יצרן בטון גדול ולקוח מאוד משמעותי של "נשר", היא בבעלות אותה סימיקס.

שלמה דגן, יצרן בטון – ראיון :

אני לא נספר בשוק. וכשהם רוצים להנחית אותי הם מנחיתים אותי כשהם רוצים להניח לי קצת אבל הם לא נותנים לאנשים כמוני לגדול

מיקי: איך הם עושים את זה?

דגן: אנחנו יכולים להישאר רק במצב הזה כל הזמן…אני עשיתי איזושהיא עסקה עם "נשר", שנתנו לי קרקע ששכרתי אותה מהם בהרטוב ליד המחצבה, הוצאתי היתר בניה, חתמו לי על תכניות, באתי לפתוח מפעל וכשרדימיקס רצו שאני לא אפתח אותו עשו לי קאט אחרי שהשקעתי את הכסף והכל. נחזיר לך את הכסף מה שהשקעת, מה שעשית לא תפתח מפעל.

רביב: מה זאת אומרת קאט, פתאום נשר הודיעו לך העסקה לא בתוקף

דגן: כן, מבוטלת

רביב: הם אמרו, נשר אמרו שהעסקה מבוטלת בגלל רדימיקס, או שזה דבר שאתה מסיק?

דגן: אין לי ספק..אני מסיק את זה ואני יודע, הקטנים שצריכים להגיד אמרו, לא רק הם אמרו: גם איש רדימיקס אמר לי את זה

מיקי: תשמע, רביב, אם עד עכשיו דיברנו על ייבוא מלט לישראל, מסתבר שיש גם ייצוא. אז נשר במשחק מונופול הקטן הזה שלנו קנתה את הרשות הפלתשינית.

יואל פלדשו מסרט תדמית נשר

"נשר בנתה את מדינת ישראל ונשר בונה גם את הרשות הפלשתינאית"

רביב – תשמע סיפור מתוך רב המכר "המלט ויוצריו", זה ספר שנשר כתבה על עצמה והיא כותבת שב 93 היא כבר חוזה את הסכם אוסלו לפני שהוא נחתם ואחרי שהוא נחתם עם רבין וערפאת – הם היו שחקנים קטנים – נשר כבר הלכה לעשות הסכמים עם הרשות הפלשתינית שעוד לא נולדה . הם כותבים שהם סגרו את ההסכם, לפני שנסגרו ההסכמים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלשתינית והם עדכנו את רבין ובייגה, בסוף. אחרי שהם כבר סגרו את ההסכם. מה ההסכם אומר? תשמע, זה גאוני, הם אמרו אנחנו נקים גוף שלנו – הם כותבים, לא אני – שלנו , ברשות הפלשתינית, אנחנו נעביר לו את המלט במחיר מסויים והרשות תמכור את זה במחיר הרבה יותר גבוה וככה יישאר לה הרבה פער שימממן את הרשות הפלשתינית, את ערפאת, את אבו מאזן את כל מי שצריך, כך הם כותבים, וככה נוצרה ברית אינטרסים מוחלטת בין נשר לרשות הפלשתינית.

שמעון יקירה ראיון

שמעון: חברת הסחר הפלשתינאית היא של הרשות. ברגע שאתה כאדם פרטי מייבא מלט מירדן, אתה מרוויח, ולא הם(כלומר, לא "נשר" וחברת הסחר הפלשתינית, ששייכת לרשות הפלשתינית). האינטרס שלהם זה לעבוד מול נשר. כשאתה בא וקונה בנזיד עדשים ומוכר בגבוה, הדלתא הנשארת היא נשארת לחברת הסחר הפלשתינאית. זה מממן את הרשות הפלשתינאית לדברים כאלה ואחרים.

אתה מסתכל היום על מחירי המלט בעולם, זה עולם לגמרי אחר. אתה מדבר על משהו בין חמישים ושניים לשבעים דולר. לטון. "נשר" כאן מוכרת במעל למאה דולר לטון. לרשות הפלשתינאית הם מוכרים בהנחה אדירה, ואנחנו תושבי ישראל מממנים אותם!

מיקי: פה נכנס לתמונה, על פי שמעון יקירה, אדם בשם מירו עמיאל, שהוא עובד של "נשר", שלטענתו, מגיע למעברי הגבול ומקשה את החיים על כל מי שרוצה להתחרות ב"נשר", בכל מה שקשור להכנסת מלט לשוק הפלשתיני.

שמעון יקירה בראיון :

– למה אנשים של נשר מסתובבים בתוך מסוף אלנבי. אתה יכול להיכנס לתוך המסוף?  איך עובדי נשר כן נכנסים? הרי הם לא יבואנים, הם לא יצואנים. אז מה, הם באים לבקר את החבר'ה.

רביב: אין להם תפקיד בכל מה שקשור להעברת הסחורה?

שמעון: שום דבר. הרי זה מתחרים. מה אתה מחפש שם? מה, לעזאזל, האנשים האלה מחפשים שם?

מיקי: אתה ראית בעיניים שלך?

שמעון: כן.

מיקי: את אנשי נשר?

שמעון: בטח.

מיקי: אתה יכול להגיד לי שמות?

שמעון: את מאיר עמיאל, מירו. סמנכ"ל סחר. מסתובב שם כבעל הבית.

מיקי: ראית אותו בעיניים?

שמעון: בוודאי  נפגש עם אנשי המכס, נפגש עם מנהל המסוף, מנהל מסוף חייב לקבל אותו,

הקלטת שיחה עם יוני דותן, מנהל מעבר אלנבי:

"נשר פה הם לא יבואנים או יצואנים של שום דבר. מצד שני, מי שעושה פה היום את הייבוא של מלט בתפזורת זה חברת המלט הפלסטינית, שמן הסתם, כנראה, להם יש קשרים כאלה ואחרים… ..רוב הייבוא שלהם, עד כמה שאני יודע, הם בטח עושים מישראל דרך נשר .עכשיו להגיד לך שזה קשור אחד לשני.. לא בטוח שזה קשור, אבל יש דברים שהם לא מהעסק שלי. מירו מגיע הנה בערך פעם או פעמיים בשנה לביקור….עכשיו, מה קורה מאחורי הקלעים, זה ממש לא העסק שלנו.

רביב:  אתה יצאת מיקי למעבר הגבול באלנבי, שדרכו מועבר מלט מירדן לרשות הפלשתינית ושמעת תלונות על כך שקשה מאוד לירדנים משום מה להכניס מלט במעבר הזה, מלט שמתחרה במלט של "נשר" ששולט בשוק הפלשתיני.

עובד המסוף: השטח הזה זה השטח שאנחנו מעבירים בו את המלט בתפזורת , מה שנקרא מלט סילו, מהצד השני מצד מזרח, מגיעות המשאיות הירדניות , מתחברות לצנרת, מהצד הזה מגיעות המשאיות הפלשתיניות , גם מתחברות

סוחר פלשתיני: אני הייתי יום בירדן , בחברה שמה, התקשר מירו למנהל שמה , אמר לו אתה השבוע הזה העברת 450 טון , איך הוא יודע?

שמעון יקירה/ ראיון 

הוא  כאילו בא בתור פיקוח על, לראות …. שיבואו עם דרישות כאלה ואחרות, ורק לתת להם להבין שהוא פה. "אני מירו, מסתובב דע לך, אתה יודע את השירשור, אתה מכיר את בעל הבית…"

. עכשיו המשאית נכנסת, עד שהיא פורקת ועד שהיא זה, פתאום 4, 5 אחר הצהריים. היא צריכה להגיע עכשיו נגיד לרמאללה או לשכם, אז מתי היא תגיע לשם למחסנים? בתשע בערב? המחסנים סגורים. אז עכשיו מה, היא תעמוד כל הלילה? אז כמה תעלה עלות השינוע? עכשיו אם אתה יודע שזה כך, תן להם להיכנס בבוקר, שאותה משאית תגיע לחברון בזמן, או לשכם בזמן, ולא לתפוס עוד יום, ואז עלויות השילוח לקחו את כל ההכנסה.

רביב: ניסינו לחפש הסבר לגיטימי לנוכחות של בכיר ב"נשר" במעבר אלנבי, בו לכאורה ל"נשר" אין עסקים.

טלפון יוני דותן :

מירו מגיע הנה כידיד אישי, בערך פעם או פעמיים בשנה אנחנו נפגשים, על כוס קפה.  זאת מדינה חופשית, אם הוא פה בנוסף גם מדבר עם אנשים, שואל מתעניין, וואלה זה כבר באמת זה  לא בעיה שלי. תראה יום אחד הוא ביקש שאקבע לו פגישה עם מנהל המכס, קבעתי לו פגישה עם מנהל המכס , אפילו לא הייתי נוכח בפגישה.

עובד בגשר אלנבי :

מיקי- מגיע לכאן בחור בשם מירו … כמה שאני שמעתי עשרות פעמים בשנה , מה הוא יבואן? מירו עמיאל, שמעת את השם הזה, פגשת אותו

עובד: אתה יכול להפסיק אותו (פונה לצלם) שנייה

רביב: מיקי, אתה גם נסעת למעבר בית"ר, בו מועבר מלט מישראל לרשות הפלשתינית. שם עלית על סיפור מאוד מעניין. קבוצת לבנת, הבעלים של "נשר", גם מחזיקה בנתח נכבד ממונופול ההובלה של מלט בארץ. אתה הצלחת לדבר עם מישהו שמאוד היה רוצה להוביל את המלט של "נשר" לתוך הרשות הפלשתינית דרך המעבר הזה, אבל לא נותנים לו. מי לא נותן לו? מירו עמיאל מ"נשר". מה פתאום בכיר ב"נשר" קובע מי ייכנס עם מלט לרשות הפלשתינית ומי לא? לא ברור.

סוחר  מלט פלשתיני בראיון :

 נשר, לא אוהבים אחד שיתחרה , כל אחד יודע. אני הולך למחסום אני אומר לו "איך זה המשאיות עוברות מפה, ואני לא עובר" הוא אומר לי "זה, לך ל"נשר", לך למירו, דבר איתו הוא אחראי על זה. אני מדבר עם מירו , אומר לי תן לי מספר משאיות , שלוש שנים אני מדבר איתו על זה

מיקי: זאת אומרת אני לא מבין, מה מירו שולט במעברים?

סוחר: בטח . כל יום יודעים כמה משאיות נכנס. איך יודעים?

מיקי: "נשר" יודעים?

סוחר: כן, "נשר " יודעים

מיקי: איך אתה יודע ש"נשר" יודעים?

סוחר: הפקידה ב"נשר " אומרת היום נכנס לי חמש , היום נכנס לך

מיקי: בוא ניסע לגשר

סוחר: למעבר

קטע מצולם במעבר:

בחורה ממנהלת המעברים של משרד הבטחון: זו המלצה. אנחנו לא קובעים שום דבר.

סוחר: עכשיו אני בא עם המלט עמוס, את נותנת לי לעבור מפה ?

בחורה: יש מלט קבוע שעובר פה מאיפה שאתה רוצה לבית לחם ולחברון, ועובר פה מלט

סוחר: מי אומר את זה? את?

בחורה: בוא אני אראה לך דף של מלט שעובר פה, בוא

מיקי: (מציג את הדף) כתוב אישור מעבר משאיות מלט מעבר "ביתר", שזה פה: "יש לדרוש תעודת משלוח חתומה מ"נשר" …הנה השמות של הנהגים…אז "נשר" מחליטה מי יעבור…

בחורה: יש נהגים מורשים, אתה צודק, אף אחד לא אוכף את זה, לא בודק את זה יותר מדי, המשאיות האלה כן עוברות, אתה יכול ללכת למת"ק

מיקי: הוא שלוש שנים מנסה להעביר פה סחורה, אתם עושים ממנו צחוק

בחורה: אין דבר כזה, אין דבר כזה..

מיקי: הוא אומר לי ואני מאמין לו

בחורה: מלט , ירוק, נשר , ירוק

מיקי: הוא אומר לי שיש בנאדם בשם מירו שהוא נותן לכם את ההוראות מי יעבור ומי לא

בחורה: מי זה מירו?

שיחת טלפון עם מירו עמיאל

אני שומע שמיקי ביקר אתמול למשל במעבר אלנבי ומיקי ביקר אתמול במעבר בבית"ר וביקר בנהר הירדן ושואל על מירו כאילו מירו זה האיש בנשר.. מה אני אני פועל שם …רביב, אני בסך הכל רק עובד בנשר 

רביב: תראה , אני מכיר את עמיאל בכלל מזירה אחרת, הפוליטית. הוא יו"ר סניף הוד השרון של מפלגת העבודה ואני מכיר אותו כאחד שנוהג להתהדר בקשריו הפוליטיים.

שיחת טלפון מירו עמיאל

רביב:מירו,  אתה מקושש קולות?

מירו: כן,  כן,  מצבי מצויין

רביב: בעד מי אתה ?

מירו: שלי , אני גרמתי לה להתמודד , ישבתי איתה שעות על גבי שעות בברים בתל אביב . היה לי חשוב שהיא תתמודד .

שלי יחימוביץ' ראיון

מיקי: אחת הטענות שאני רציתי לברר איתך זה שהוא (מירו עמיאל) שכנע אותך לרוץ לראשות המפלגה

שלי: לא נכון

מיקי: זה לא נכון ?

שלי : ממש לא

 רביב – "נשר" גם יודעת לתחזק את קשריה אצל הפלשתינים. היא, למשל, מחזיקה כיועץ את מי שהיה ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון , תת אלוף בדימוס, דב (פופי) צדקה ועל פי בכיר לשעבר ב"נשר", אפילו הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, היה פעם על הפיירול של "נשר" ויש לה גם בכירים ביטחוניים אחרים , והם – חלקם , כולם – מגיעים עם אותו מירו עמיאל מ"נשר" לפגישות ברשות הפלשתינית.

מיקי – אז כל השלעברים הביטחוניים האלה, כשהם מגיעים לרשות הפלשתינית לפגישות, אצל רג'וב ופיאד, אז מה הם באים לקדם יוזמת שלום או לשמר את המונופול של "נשר" ברשות הפלשתינית ?

רביב – אני רוצה לשאול שאלה אחרת, מה אכפת לנו ? אז נשר יודעת לתחזק את שליטתה בשוק המלט הפלשתיני, מה זה אכפת לנו? יופי של שאלה מיקי.  תן לי לענות לך: כי פתאום מתברר שכשהם מוכרים לפלשתינים הם יכולים למכור הרבה יותר בזול מאשר כשהם מוכרים לנו הישראלים , והם עדיין מרוויחים .

ראול סרוגו, קבלן, ראיון :

באותה העת היו לנו נתונים ברורים שהמכירות לרשות הפלשתינית הם בעשרים עד חמישים אחוז פחות מאשר בשוק הישראלי. זה פשוט בלתי נתפס וזה נובע מכך שלנשר יש בעצם עודף ביכולת הייצור שלה, מול הכמות הנצרכת בישראל, ולכן היא מוכנה למכור לרשות הפלשתינית במחירים זולים ועדיין להרוויח כסף. היכולות של נשר למכור מלט ברשות הפלשתינית במחירים נמוכים מאד מצביעה על כך, שבעצם המחיר בארץ הוא גבוה מדי.

רביב – בכיר לשעבר ב"נשר" אמר לנו במפורש – מכרנו לפלשתינים ב – 40% פחות ממה שמכרנו בישראל. מדהים.

רביב : "תחקיר "המקור" הגיע למחירים בהם מכרה "נשר" מלט בשתי נקודות זמן. בדצמבר 2007 נמכר טון מלט לחברת הסחר הפלשתינית ב – 207 שקלים בממוצע (ממוצע בין מחיר המלט בשקים למלט בתפזורת). לישראלים נמכר אותו טון באותו זמן ב – 332 שקלים לטון. הפלשתינים קיבלו 37% הנחה. ביולי 2008 נמכר לפלשתינים ב – 222 שקלים בממוצע לטון ולישראלים ב – 364 שקלים בממוצע. הנחה לפלשתינים – 38%. משרד התמ"ת שלנו, שמפקח על מחירי המלט, לא מתעניין משום מה, במחירים בהם מוכרת "נשר" לפלשתינים.

 מיקי –  "נשר" חולקים על סרוגו ועל הבכיר איתו דיברנו. הם טוענים שההנחה היא רק 20 אחוזים והתירוץ שלהם, בין היתר, תשמע אותו טוב, ברשות הפלשתינית אנחנו לא צריכים לשווק. אתה ראית פרסומת בטלוויזיה הישראלית "קנו מלט של נשר"?

רביב: בכל מקום.

מיקי: אז לא חשוב, המחיר של המלט בכלל נקבע במשרד התמ"ת , יש להם איזו נוסחא סודית כאילו זה קוקה קולה אף אחד לא יכול להבין , אבל שם נקבע המחיר, ואגב המחיר בין 2002 ל 2007 עלה בחמישים אחוזים. ראוי לציין שמ 2007 המחיר לא זז.  

שמעון יקירה: ראיון

שמעון: בכדי ליצור מלט אתה צריך אבן גיר. בכדי שיהיה לך אבן גיר, אתה צריך מחצבה. בכדי שיהיה לך מחצבה אין מחצבות פרטיות, זה שייך למינהל מקרקעי ישראל. המנהל נותן להם אפשרות לחצוב, הם חוצבים, טוחנים, וככה נוצר המלט. עכשיו כשהם מוכרים לישראלים במאה דולר, או יותר, ולפלשתינאים ב-65, או פחות, אני מממן את הרשות הפלשתינאית! אתה, אני, הצלם. באמצעות האבן גיר.  הרי אם לא היו קוראים לזה אבן גיר, והיו קוראים לזה גז, והיינו מייצאים את זה בהנחה כזאתי גדולה, עם ישראל היה קם על רגליו.

רביב – חייבים להגיד משהו בזכות "נשר". אין ספק שהם הצליחו לייצר מנגנון מאוד יעיל וחזק. את זה שמענו מכל עבר בתחקיר הזה, כולל מיריביהם. שעה זו שעה, כמות זו כמות, מילה זו מילה.

מיקי – באותה נשימה צריך להגיד ששחקנים בשוק המלט סיפרו לנו שוב ושוב על תחושתם שאוי ואבוי למי שיסתכסך עם "נשר".

מירו עמיאל טלפון:

אני פשוט חושב שמי שהפעיל את מיקי ואותך, שמעון יקירה … הם עושים את זה כי הם במצוקה לדעתי מיקי משחק לידים שלהם

מיקי : יום אחרי שהייתי במעברי הגבול, אתה קיבלת שיחה מעניינת מאותו מירו עמיאל, שהוא בכיר ב"נשר"

רביב – "נשר" מעסיקה חוקר פרטי, שכינויו "חתולי" יכול להיות שבעזרת אותו חתולי מירו איכשהו  גם ידע לספר לי שאותו יקירה, שאנחנו ראיינו בכתבה אחראי למודעה כנגדם, שחולקה בזמן המחאה החברתית

מירו עמיאל טלפון:

אתה יודע כשפרסמו את השלטים האלה בזמן המחאה ברוטשילד תשמע אני עשיתי בדיקה ואני אומר לך בכנות יש לי את ההזמנה בבית הדפוס… שמעון יקירה סיבך את הבת שלו עורכת דין שהלכה והזמינה את השלטים האלה 100 ו 100 יש לי את ההזמנה

רביב – אני רוצה שתשמע עוד שיחה לאחד הפעילים בשוק הזה

פעיל בשוק המלט:

יש בעיה איתם הם נקמניים מאד נקמניים ושולטים ביד רמה

רביב – עם מוביל מלט אחד חשוב קבעתי להיפגש. כשהתקשרתי שוב לקבוע מועד ענה אחיו

עתמאן אבו חידר:

עותמאן: אין לזה צורך ואין עניין ואני לא רוצה להיות בסיפור הזה בכלל

רביב: בסך הכול רציתי להיפגש איתו בארבע עיניים

עותמאן: אני יודע שהיה לך קשר עם אחי ו..(מילה לא ברור) ואין לו סמכות לדבר אתך בנושא הזה. אין צורך, אין צורך, ואני מבקש ממך לנתק את הקשר איתו

רביב: מה, זה הכול בגלל נשר?

עותמאן: בגלל כל מה שאתה חושב לנכון אבקש ממך אנחנו רוצים לחיות בשקט ולא רוצים עניינים ולא רוצים … (מילים לא ברורות). אני יודע מה שאני אומר, אין לזה צורך ואין עניין ואני לא רוצה להיות בסיפור הזה בכלל, בעניין של נשר אני לא רוצה בכלל לדבר, לא רוצים עניינים

מיקי – וגם שלמה דגן, יצרן הבטון הקטן, שהעז לדבר, גם הוא הביע חשש מסוים

שלמה דגן/ראיון

רביב: בעוד חמש, עשר שנים, אתה בשוק הזה, לדעתך?

דגן: אני מקווה שלא יחליטו לרסק אותי בגלל הכתבה שלכם עכשיו

מיקי: זה יכול לקרות?

רביב: אבל איך הם יכולים?

דגן: יעכבו אותי כמה פעמים בלהביא לי מלט? ריסקו אותי

הקלטת אודיו מוועדת הכספים:

מירי רגב:

ולכן, אני לא מבינה למה אנחנו מקיימים את הדיון הזה

רביב: אי אפשר לקחת מ"נשר" את יכולתה לגייס חברי כנסת. לפני כשנתיים קיימה הכנסת דיון נגד "נשר", מירי רגב נכנסה לחדר והתברר שיש לה דעה מאד מגובשת בעניין מונופול המלט. 

מירי רגב:

היה מכרז. למה אנחנו צריכים להתערב במכרז שהיה?

חיים אורון:

לא היה מכרז.

מירי רגב

לא נעשה כאן דבר שהוא בניגוד לחוק. לא נעשה כאן דבר שהוא לא בפיקוח של הממונה. לכן, אני לא מבינה לשם מה התכנסנו כאן. אנחנו אנשים שהזמן שלנו הוא קצר.

מירי רגב:

אחר כך יתקפו אותם. מצד אחד, מנסים ליצור מקומות עבודה ומצד אחר, אנחנו תוקפים אותם.

שלי יחימוביץ:

זאת לא התשובה.

מירי רגב:

נכון. זאת לא התשובה. התשובה היא רק אחת.

צבי לבנת:

הקבוצה הזאת מתפרקת מנכסיה ומכרה די הרבה נכסים בשנים האחרונות מאז אנחנו כאן. בשנה האחרונה אנחנו השקענו מיליארד ו-600 מיליון דולר בחוץ לארץ ולא בארץ. אנחנו בפירוש מקטינים את עסקינו בארץ ברוב המקרים ולא מגדילים, לצערנו, בגלל הגודל הזה, בגלל התמנון הזה שדיברת עליו. אני חושב שהמדינה יוצאת מזה קצת נפסדת. אנחנו נעשה את מה שצריך לעשות אבל בסך הכול, אנחנו לא מגדילים כאן את עסקינו בצורה משמעותית אלא להפך, מכרנו הרבה נכסים, מכרנו הרבה חברות, כמו את סייטק.

מיקי – תגיד רביב , למה כל חברי הכנסת האלה עוזרים להם?

רביב – חלק בטח מאמינים בצדקת טענותיהם, לוקחים אותם פה לסיור במרכז המבקרים של נשר, מדברים איתם על ציונות, כמה זה תורם לתעסוקה באזור. חוץ מזה, כבר אמרנו ל"נשר" יש לוביסטים יקרים ויותר מאחד, והכי  חשוב, "נשר" יודעת להתנהל במסדרונות השלטון.

מיקי –אין ספק, שמשפחות לבנת ודנקנר תורמות לפוליטיקאים חשובים. כחוק, כמובן, כחוק. אבל מה שיותר משמעותי בעיני שהרבה מאד לשעברים מסתובבים במסדרונות האימפריה שלהם.

רביב – אז בוא תראה את האימפריה שלהם. את מפת האחזקות המלאה שלהם ייקח לנו תכנית שלמה לספר, כי הם פרוסים לאורך ולרוחב של המשק הישראלי. מה שחשוב זה הנקודות שבהם הלשעברים נמצאים, אז תראה, למשל, מיקי לוי, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, אתה זוכר אותו היום הוא יושב ראש אגד תעבורה, שזאת חברת תחבורה ציבורית ענקית.

מיקי – טוב, תשמע, משאיות גורמות הרבה מאד עומס בכבישים ונזקקים לפעמים למשטרה. 

רביב – נחמה רונן, שהייתה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, היום היא יו"ר ממ"ן, חברה שלהם ענקית ללוגיסטיקה ומטענים בשדה התעופה .

מיקי – אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל, אתה יודע, מפעל מלט, בעדינות, זה  מורכבות סביבתית, נקרא לזה אז צריך ידע ב….

רביב – בועז סופר, המוח של רשות המיסים, שהיה סמנכ"ל ברשות המיסים והיום הוא מנכ"ל תקשוב, שהיא החברה הכי גדולה למוקדים טלפונים עוד פעם חברה שלהם.

רביב  – ומנחם פרלמן, שעבד פעם עבור הממונה על ההגבלים העסקיים, מעניק שירותי ייעוץ  עבור "נשר". אני רוצה להגיד לך משהו בשיא הרצינות: לא צריך להטיל דופי, אנחנו לא מטילים דופי לא ברונן לא בלוי ולא בסופר ולא בפרלמן.

אני בטוח שכשהם עשו את תפקידם, הם עשו אותו בתום לב, אבל מה שגם בטוח זה ששני דברים: אלף, טוב לאימפריית לבנת שיש לה את הידע ואת הקשרים אצלה בארגון ושתיים, טוב שהמחליפים המכהנים של אותם אנשים יודעים שיום יבוא כשהם יפרשו הדלת פתוחה במגזר הפרטי

רביב – ב"נשר" ישנה  עובדת בשם ורד אילן. היא נושאת בתואר "מנהלת שיווק", אבל עובדים שעבדו לצידה אמרו לנו שעבודתה מינורית למדי. למה מחזיקים אותה? אילן מתהדרת שוב ושוב בקרבתה לפואד בן אליעזר , היא אפילו מציגה את עצמה כביתו, התקשרתי אליה כדי לנסות להבין מה זאת אומרת שהיא ביתו של פואד

טלפון ורד אילן

רביב: הטענה אומרת שאת בעצם עובדת שם מ 2004 בעבודה שאין בה הרבה עבודה אמרו לנו שאת עסוקה בעיקר בארגון אירועים וכאלה

אילן: לא , ממש אני מנהלת השיווק של נשר

רביב: ואין לזה שום קשר לעובדת היותך ביתו של פואד שהחברה צריכה אותו לא פעם בכל מיני צמתים שלטוניים

אילן: אני לא ביתו של פואד, פואד גידל אותי בתור אבא מאמץ הרבה מאד שנים , אני התבקשתי שבכל פניה לעשות את זה לדובר של החברה והם יגיבו לך

מיקי- אילן נכנסה לעבוד ב"נשר" ב – 2004, כשפואד בכלל באופוזיציה, אבל היא שרדה שם,  לדברי מי שעבד   איתה, בכל פעם שמישהו ניסה לשאול שאלות, מלמעלה ביקשו לעזוב אותה בשקט.

רביב: בשבע השנים שחלפו מאז, פואד היה בפוזיציות מאד נחמדות ל"נשר"  בוא נגדיר זאת כך: שר תשתיות, שר תמ"ת פעם אחת שעולה לדיון בממשלה אותו נושא של העלאת הבלו על הדלק מתחילת הכתבה

מיקי: הפטקוק

רביב: הפטקוק, פואד מדבר כשר תמ"ת נגד העלאת המס על הפטקוק

מיקי  – דיברתי עם פואד והוא אמר לי שאילן ממש לא ביתו. הוא כן נתן לה מכתב המלצה ל"נשר" והיה סנדק של הבן שלה. ודיברתי איתו כמובן גם על הפטקוק

טלפון פואד:

פנה אלי שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים ובשמחה רבה עשיתי את זה. הלכתי פניתי לנציב מס הכנסה , פניתי אליו יותר מפעם אחת ואמרתי לו , אני יכול לתת לך אלפי ישיבות כאלה שעשיתי עם תעשיינים בכל הארץ

מיקי – פואד הוא גדול וחשוב, אבל אני רוצה לספר על אדם הרבה פחות מוכר וחשוב קוראים לו משה ארבלי. הוא עובד הרבה מאד שנים ב"נשר" אבל יש לו עוד תפקיד, הוא יושב ראש מרחב שפלה בהסתדרות, שזה תפקיד מאד חשוב בהסתדרות.

רביב – אז כשעובדי "נשר" מסתכסכים עם ההנהלה, ארבלי מייצג אותם כראש מרחב שפלה בהסתדרות או שהוא מייצג את הנהלת "נשר" מול העובדים כמי שעובד ב"נשר"?

משה ארבלי טלפון

ארבלי: אין שום ניגוד עניינים , אני בתפקיד של יושב ראש מרחב בהסתדרות. תפקיד נבחר. לא מוניתי, אלא נבחרתי והכל כדת וכדין

רביב: אבל כשעובדי נשר רוצים לעשות למשל משהו מול ההנהלה אז באיזה צד אתה

ארבלי: באיזה צד אני ? אני לא לצד אף אחד

רביב –אבל עזוב את כל אלה הם קטנים, היהלום שבכתר, זה אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר זה שהטיל את היטל ההיצף, שחתם עליו, הוא היום – איפה הוא? הוא יושב ראש קבוצת לבנת . והמנכ"ל, רענן דינור, המנכ"ל הנאמן , היום הוא מנכ"ל תעבורה תפזורת, החברה החשובה שלהם.

מיקי – תשמע, בונדי, בהקשר הזה, אומר שהוא מכיר את משפחת אולמרט כבר שנים

רביב: מימי בנימינה.

מיקי : מימי בנימינה, אז אתה יודע מה, מנקודת ראותו של בונדי, אז בסדר. אני מדבר מנקודת ראותו של אולמרט, כראש ממשלה לשעבר, הוא לא חש אי נוחות? אני הייתי מוכרח לברר איתו את העניין הזה והלכתי לבדוק

מיקי ליד הרכב של אולמרט

מיקי – מר אולמרט, אפשר שאלה אחת? אתה עזרת להם ועכשיו אתה עובד איתם , האם זה לא טעם לפגם בעיניך?

טריקת דלת

מיקי – ועדת טרכטנברג מבקשת להכניס סוף כל סוף תחרות לענף המלט. באוצר כבר שנים חולמים על זה. אני רוצה לשאול אותך, בתור חיה פוליטית, האם זה בכלל יכול לקרות לאור העובדה, שכל הלשעברים האלה עובדים אצלם וחברי הכנסת, חלק מהם עובדים אצלם , זה יכול לקרות לנו ?

רביב – דעתי האמיתית? זה יכול לקרות. אז אתה יודע, להקים מפעל מלט חדש בישראל, שיתחרה במפלצת הזאת, זה קצת גדול, כנראה, על מדינת ישראל, אבל נראה לי שתרגילים כמו הפטקוק בכנסת, זה כבר לא יקרה, מהרגע שהם עולים על הרדאר הציבורי, הכנסת תהיה נגדם. כמו שהיא הייתה נגד הטייקונים בסלולאר , בבנקים, בתמלוגי הגז, במפעלי ים המלח, אני רואה את המבט הספקני אצלך, בסוף כשזה יהיה על הרדאר הם יהיו נגד "נשר".

מיקי – אני שמח שהדבקתי אותך באופטימיות שלי.

ראשית, תגובות. למרות כל בקשותינו, אולי נכון יותר לומר תחינותינו – "נשר" בחרה לא לשלוח אדם שיתראיין לכתבה זו.

הנה מתגובתם הכתובה: צר לנו על כי ערוץ 10 בחר לערוך כתבה המציגה את פעילותה של נשר באופן מגמתי ומעוות, תוך העלאת האשמות חסרות שחר נגד נשר, שאין להן בסיס עובדתי כלשהו.בניגוד גמור לטענה כי לחברה השפעה רבה במסדרונות הכנסת, כמעט בכל המקרים הדיונים בוועדות הכנסת שנגעו לענייניה של נשר הסתיימו בהחלטות שעמדו בניגוד לעמדתה.  בעניין הפטקוק – הפטקוק הינו דלק בעל יתרון בולט בתעשיית המלט. זאת גם הסיבה שנציבות האיחוד האירופי פטרה את תעשיית המלט ממיסוי שהוטל על דלקים מכוח אמנת קיוטו. העלאת הבלו על הפטקוק הייתה מביאה לעליה גדולה בעלות המוצר וכתוצאה מכך גם לצרכן.   – בעניין היטל ההיצף – היטל היצף מקובל ברוב מדינות העולם כהליך הננקט על ידי מדינה לשם הגנה על תעשייה מקומית מפני תחרות לא הוגנת מצד יצרן הפועל במדינה אחרת.  ההחלטה התקבלה על ידי שני שרי תמ"ת שונים, מר אהוד אולמרט ומר אלי ישי, וגם עובדה זו מעידה על כך שההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים.לגבי הטענות בדבר ייבוא מלט מירדן וממצרים – נשר אינה פועלת כדי למנוע ייבוא מלט, לא מירדן, לא ממצרים ולא ממדינות אחרות. בפועל מתקיים יבוא מלט מירדן ע"י אחרים, ברמות משתנות, על בסיס כדאיות כלכלית. אין כל הבנות אחרות בענין זה בין נשר לחברת לה פארג'.

רדימיקס הוא הלקוח הגדול ביותר של נשר, והיחסים של נשר עם רדימיקס אינם חורגים מיחסי ספק-לקוח. הנחות הניתנות ע"י נשר ללקחותיה הגדולים נמצאות בידיעת כלל הגורמים הרגולטורים.  מר יקירה הינו גורם אינטרסנטי. לפני מספר חודשים הוא פנה לגורם בכיר בחברת "תעבורה אחזקות", וביקש כי יסייע לו להסדיר מחלוקות כספיות בינו לבין רשות שדות התעופה, וזאת על ידי ניצול קשרים אשר מר יקירה סבר כי יש לאותו גורם בהנהלת הרשות. בתמורה, הבטיח מר יקירה כי יחדל "להציק" לנשר ולתעבורה. למותר לציין, כי הצעה בלתי ראויה זו, אשר ריח עז של שחיתות נדף ממנה, נדחתה על הסף.

שמעון יקירה מוסר בתגובה: הגורם שפניתי אליו היה אז מנכ"ל תעבורה תפזורת, אריה מורג, שמוכר לי אישית, ובמהלך השנים סיפר לי על עלילות משפחת לבנת וקשריה הטובים עם הנהלת רשות שדות התעופה והיו"ר שלה עובדיה עלי, שאף שימש כדירקטור בחברת ממן שבבעלות משפחת לבנת, ודירקטור בחברת המלח עתלית שהיתה בבעלות משפחת דנקנר והוא, כששמע שיש לי חילוקי דעות עם רשות שדות התעופה הציע לי ביוזמתו לערב את משפחת לבנת ליישר את ההדורים ביננו. 

ולהמשך תגובת נשר: הטענות בדבר ייצוא מלט לשטחי הרשות הפלסטינית – אובדן השוק הפלסטיני יגרום לעליית מחירים לצרכן הישראלי ולפגיעה בתעשיית המלט הישראלית ובמקומות העבודה אותם היא מייצרת. הנתונים המובאים על ידכם הינם שגויים ומטעים.ההנחה לפלסטינים נובעת מכך שחברת הסחר הפלסטינית נושאת בהוצאות השיווק, ההפצה וסיכוני האשראי בשוק הפלסטיני המבוזר וקשה הגבייה. מחיר המלט ללקוחות הקצה בשוק הפלסטינאי דומה למחיר המלט ללקוחות הקצה בשוק הישראלי. המלט נמכר לרשות הפלסטינית בדולרים, והירידה החדה בשער הדולר בשנים האחרונות הגדילה את פער המחירים. יצוא המלט לפלסטינים נעשה בהתאם להסכמי אוסלו, לכן אין שחר לטענה על יצוא מחצבי אבן אל מחוץ למדינה.

נשר מעולם לא הנחתה אדם כלשהו להערים קשיים על יבוא מלט לשטחי הרשות הפלסטינית. גורמי הביטחון אכן ביקשו בעבר מנשר רשימה של משאיות המובילות ממנה מלט לרשות הפלסטינית, והיא עשתה כפי שנתבקשה, אולם מעבר לכך אין לה כל מעורבות בנושא.

אין כל קשר בין העסקתם של בכירים שפרשו מהמגזר הציבורי לבין החלטות שהללו קיבלו במהלך מילוי תפקידם הציבורי, וחלק מהאנשים הנזכרים בכתבה אף קיבלו בעבר החלטות שפגעו בנשר ובתעבורה.

מיקי: רק לציין שהזכרנו כמה שמות בכתבה ואמרנו שבאמת אין לנו טענה כלפי תפקודם בזמן שהיו בשירות הציבורי, זה חל גם על אלו שלא הזכרנו – מנחם פרלמן, אולמרט, דינור וכו'. 

המשך תגובת נשר: הגב' ורד אילן התקבלה לעבודה בנשר על בסיס ענייני. קשרי משפחה בין הגב' אילן לבין השר בן אליעזר – בין שקיימים קשרים כאלה ובין שלא – לא היוו שיקול כלשהו בהעסקתה של הגב' אילן. מר בן אליעזר לא פעל באופן יוצא דופן לסייע לנשר.

מר ארבלי, עובד נשר, נבחר באופן דמוקרטי לתפקיד יו"ר מרחב השפלה של ההסתדרות. מר ארבלי אינו מתערב בעניינים הקשורים ליחסים בין הנהלת נשר לבין עובדי נשר.

תרומות לפוליטיקאים לא קשורות כלל ל"נשר", והן ניתנו ע"י אנשים פרטיים כחוק.

לגבי שלמה דגן – בשנת 2007 ביקשה נשר לשדרג את המפעל, ולשם כך נזקקה לשטח שעמדה להחכיר למר דגן. לפיכך היא פנתה למר דגן והצדדים הסכימו על ביטול זיכרון הדברים, תוך תשלום פיצוי מוסכם. הטענה כי השינוי בתוכניותיה של נשר היה קשור לרדימיקס הינה טענה כוזבת.

תגובת רדימיקס: לנושא מפעל דגן, לא ידוע לנו על סיפור כזה מה גם שלחברת דגן יש מפעל בהרטוב. לגבי ניסיון ליבוא מלט ממצרים, לא ידוע לנו על כך דבר ומעולם לא היתה אלינו פנייה בנושא הנ"ל.

תגובת משרד התמ"ת, שמפקח על מחירי המלט בישראל ונשאל על ידינו לגבי הפער המשמעותי בין המחירים פה למחירים לרשות הפלשתינית: עודפי ייצור של מלט, המיוצרים ע"י "נשר" בישראל ונמכרים לרשות הפלסטינאית אינם נלקחים בחשבון ההוצאות הקבועות אלא רק המשתנות וזו הסיבה למחיר הנמוך.

תגובת לה פארג', חברת המלט הצרפתית הענקית, שפעילה גם בירדן: אכן ייצאנו מלט מירדן לישראל, הפסקנו משיקולים עסקיים וכלכליים שלנו ופרט לכך איננו מוסרים כל מידע מפורט על פעולותינו העסקיות.  

תגובת ח"כ מירי רגב : במהלך דיון מהיר בכנסת בהצעה לסדר של חיים אורון ביום 04.11.11 לא הבעתי עמדה בעד או נגד המיזוג של חברת הנסון עם נשר כפי שציינתם. מה שעומד לנגד עיני הוא שמירה על מקורות התעסוקה במדינת ישראל ומתן פרנסה בכבוד לכל אזרחיה , כל ניסיון לצייר את חצאי אמירותיי במהלך הדיון , במנותק מעשייתי היומיומית במהלך השלוש שנים האחרונות לא יצליח.

תגובת שרגא ברוש: ברגע שרצו להעלות את הבלו על הפטקוק, התערבתי. לא הייתי צריך פנייה של נשר. זה אוטומטי. פעלתי באוצר ובוועדת הכספים. פואד לא פנה אליי בעניין (בניגוד לטענת פואד)

תגובת ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט: למען הסר ספק, קבוצת לבנת לא פנתה מעולם למר אולמרט בשום עניין, בעת שכיהן בתפקיד ציבורי והוא לא סייע להם בדבר כלשהו. לפני שנים רבות פנה מאיר שני, אשר כיהן כמנכ"ל כלל תעשיות (בבעלות איי.די.בי. – אשר משפחת לבנת שותפה בה) לגורמים הרלוונטיים, ובכלל זה למר אולמרט שכיהן כשר התמ"ת, בעניין מחירי המלט. פנייתו הועברה כמקובל לטיפולה של וועדה מקצועית אשר המליצה בפני השרים הרלוונטיים (אוצר ותמ"ת) על הטלת צו נגד מחירי היצף. על הצו חתמו, בהתאם להמלצות הוועדה שר האוצר דאז בנימין נתניהו, ושר התמ"ת דאז אהוד אולמרט.

גלובס: נתיב ההצלה של ערוץ 10. 7.2.2012

7 בפברואר 2012
 

לדינמיקה של החיים, כך נדמה, יש חוש הומור משל עצמה: הפה הגדול של ערוץ 10, זה שלכאורה גרם לו להסתבך עם הרגולציה, הוא היחיד שנשאר לדבר בשמו, היחיד שעדיין מספק תכנים מקוריים, הרבה אחרי ששאר לוח המשדרים הפך לגבבה של שידורים חוזרים. להמשך קריאה.

גלובס: כלום כבר לא יעזור לערוץ 10. 8.1.2012

8 בינואר 2012
 

גם אם חזי בצלאל ישקיע 40-50 מיליון שקל בערוץ 10 מחר בבוקר, כלום לא יעזור. במידה מסוימת, זה עשוי להיות הדבר הגרוע ביותר בעבור הערוץ בשלב זה של חייו. לכאורה, התסריט כולו מחושב. ייכנס משקיע, יסתום את הבור הנקודתי, הערוץ יפעל בעצימות נמוכה, ללא רצון להתחרות באמת בשנה הקרובה בערוץ. אחר-כך, בשנת 2013 הוא יעבור לרישיון ויוריד דרמטית במחויבויותיו. להמשך קריאה.

תקשורת חופשית – לאיזו תקופה בדיוק אנחנו מתגעגעים?

5 בינואר 2012
 

(מאמר שפרסמתי ב"מרקר" פלוס תוספת קטנה)

לפני כמה שנים התגלגל לידיי מסמך שנוצר בלשכת אולמרט.

כותרתו "רשימת המוזמנים לחתונת ורדית ושאול (אולמרט) – 26.12.2002". ברשימת המוזמנים המאוד אקסלוסיבית – אמנון דנקנר, נחום ברנע, דן מרגלית, כל החברים מהתקשורת. ברשימה נמצאים עוד שני אנשים שהתפרסמו מאוד כמה שנים לאחר מכן, שני עדי מפתח בפרשיות הפליליות של אולמרט: משה טלנסקי ועד המדינה בפרשת הולילנד (שמו אסור בפרסום).

אחד הטיעונים נגד המאבק הנוכחי למען תקשורת חופשית הוא שאף פעם לא הייתה פה באמת תקשורת חופשית, לפחות לא במובן של תחקירי עומק עצמאיים על מקבלי החלטות, עיתונאים בכירים ששומרים מרחק ממושאי הסיקור שלהם ותקשורת עניינית שלא תלויה בשלטון, או בהון.

רשימת הדוגמאות לטיעון הזה ארוכה: שמעון פרס, ראש ממשלת האחדות, נהג להתייעץ באופן שוטף עם פורום של עיתונאים בכירים, קצת לשתף, קצת להתייעץ ובעיקר לצפות שביום פקודה הבכירים הללו ישמרו על מתינות. ראש הממשלה, אריאל שרון, סרב להאריך את כהונת המנכ"ל הזמני של רשות השידור כי בערוץ 1 שודר ראיון עם יאסר ערפאת (ראיון שעשה לערפאת רק נזק).

חלק מהעיתונים שלנו פועלים באופן מעשי על פי איזו רשימה שחורה עלומה ורשימה לבנה סודית. זה, כמובן, לא הועלה מעולם על הכתב, אבל איכשהו יודע כל עורך וכל כתב באותם עיתונים מי ברשימה השחורה (במקרה הטוב, מי שנמצא שם יושמץ בעיתון. במקרה רע, יתעלמו ממנו) ומי ברשימה הלבנה.

אני יכול למלא ספר עב כרס בכל חטאי התקשורת, השיקולים הלא עניינים, הנקמנות והקנאה. כנראה שתקשורת תחקירית אמיתית מעולם לא הייתה פה, לפחות לא כנגד האנשים הבאמת חזקים במדינה.

היה תור זהב ל"ידיעות אחרונות", בראשות מוטי גילת (תחקיר דרעי, תחקיר עמדי), הייתה תקופה מאוד יפה ל"7 ימים" של דורון גלעזר, רותי יובל, גידי וייץ וגיא לשם, הייתה פה סנונית ושם פירור, אבל חוץ מזה, עד השנים האחרונות, לא הרבה.

אז למה אנחנו מתגעגעים?

פעם משרדים ממשלתיים לא קיימו מכרזים. בחרו את החברים באופן גלוי וידוע. אחר כך עשו כאילו מכרזים והיום, על מישהו שמנסה להתערב במכרז מסיבות לא ענייניות, פותחים חקירה פלילית.

פעם מינויים פוליטיים היו נורמה. היה ברור ששר ממנה את מקורביו. אחר כך אמרו שזה לא בסדר וכולם המשיכו למנות. היום זה תיק פלילי.

פעם הטרדות מיניות היו נורמה (מי שרוצה לפצח את חידת דן ומירי שילון, שיקרא את הספר העלילתי שדן פרסם לפני מספר שנים), היום גומרים על זה קריירה.

ופעם, אכן תקשורת תחקירית אמיתית הייתה נדירה מאוד. אחר כך כולם דיברו על זה ועשו תחקירים שהיו בעצם הלבנה של תיק חקירה משטרתי. היום הציפיות שלנו אחרות, גבוהות יותר, אנחנו רואים מה קורה בעולם, יודעים יותר על מה שקורה באמת בארץ ומצפים מהתקשורת שתפסיק לדבר על תחקירים ותתחיל לעשות אותם. אז למה אנחנו מתגעגעים? לעתיד, כמובן.

התחקיר על עופר עייני

2 בינואר 2012
 

לפני כשבועיים פורסמה ב"מקור" כתבת תחקיר על עופר עייני, תוך התמקדות במה שקורה ברשת "עמל, שמנוהלת על ידי בת זוגו. הכתבה לא הועלתה לאתר האינטרנט והגיעו אלינו בקשות רבות לצפות בה. הנה הטקסט הכמעט מלא של הכתבה. היא אומנם בלי תמונות והתמונות מספרות הרבה מהסיפור, אבל עבור אלו שמתעניינים בנושא, זה ייתן תמונה כמעט מלאה.

תחקיר עופר עייני

עופר עייני מושל בהסתדרות בראש סיעה עצמאית בשם "עוגן". בתחילת דצמבר יצאה הסיעה לסוף שבוע כייפי במלון בים המלח. תחקירן ששלחנו למקום, צילם את התמונות הללו. לאחר שעזב, עלה היו"ר למה שהפך לשיא הערב. עייני שר מעל הבמה שירי אהבה, תוך שהוא מקדיש אותם בפומבי לבת זוגו, שנכחה במקום, מנכ"ל רשת "עמל" רווית דום. אל תזלזלו בחשיבות הרגע. אחרי זמן רב שהיחסים היו עמוק בהריון, אחרי הכחשות רמות ואיומי תביעה, עייני הודה בכך שדום היא לא סתם מקורבת. זה נשמע כמו סיפור רכילות, אבל זה ממש לא.

רשת החינוך "עמל" היא הבת החשובה והמכובדת של ההסתדרות הכללית. היא נוסדה ב – 1928 ופרושה היום על כל הארץ בכמעט 90 מוסדות שונים, בהם לומדים למעלה מ – 35 אלף תלמידים.

להסתדרות יש הרבה מאוד תאגידים. באופן טבעי, יו"ר ההסתדרות לא יכול להיות אחראי לכל מה שקורה אחד מהתאגידים, אלא שתחקיר "המקור" מגלה שבאותם מקרים בהם עייני התערב בניהול "עמל", ספק אם האינטרסים החינוכיים של הרשת עמדו בראש מעייניו.

סאונד אפ מסרטון תעמולה של הרשת.

זהו יצחק כהן צדק, פעיל הסתדרות ותיק. כהן צדק, או כצי, כפי שכולם מכנים אותו הוא מקורב לעופר עייני ובעיקר לאחיו, עזרא. מנכ"ל רשת "עמל" באותה תקופה הוא מינוי של עייני, אדם בשם שמעון כהן, בכיר ברשות המיסים לשעבר, ששם גם הכיר את עייני.

בתחילת 2008 הפעיל עייני לחץ על מנכ"ל רשת "עמל", שמעון כהן, למצוא לכצי תפקיד. מצאו לו. הוא היה אמור להקים מערך קורסים למבוגרים של "עמל" באזור באר שבע, למרות שכבר היה מישהו אחר שטיפל באותה משימה. הנה מכתב ששלח רוני פרץ, יו"ר ועד הארצי של עובדי המינהל למנכ"ל רשת "עמל":

צילום מתוך המכתב

"בימים האחרונים נקלט עובד בתפקיד מנהל מכללת עמל הישגים בבאר שבע וזאת ללא מכרז…הוא הוצנח לתפקיד על פי הוראה של יו"ר ההסתדרות, מר עופר עייני".

הקלטה טלפונית

רוני פרץ,

המקור: אתה יודע מה הוא עשה כל השלוש שנים כמעט שהוא היה ב"עמל"?

רוני פרץ: הוא.. הוא לא עשה כלום

המכתב לא עזר. כצי נכנס לתפקיד. מה הוא עשה בו? שאלה טובה. לפי עדויות שונות שהגיעו לידינו, כציי היה מעשית מובטל מעבודה, אבל זה לא הפריע לו לנסוע ברכב על חשבון "עמל", לקבל משכורת נאה ומשרד.

הקלטה טלפונית

2

יעקב הילמן,

יעקב הילמן: אני ניהלתי מכללה, אמרו לי להקצות חדר לזה.. הקצתי את החדר ובזה הסתיים תפקידי. אני עשיתי משרד, ריהטתי אותו וזה.. מתוך הבנה שמחזירים לי את הכסף. אני הייתי צריך לממן את זה ולא קיבלתי חזרה את הכסף..(צוחק) עכשיו זה לא כסף של אבא שלי, זה כסף של זה.. אתה מבין?

שוב ושוב ניסו גורמים ברשת ומנכ"ל הרשת להפסיק את הסידור המוזר. ב – 25 במרץ כתב הבוס שלו

ציטוט מתוך המכתב

מכתב 25.3.2010 – מכתבו של שלמה בן ישי, מנהל רשת מכללות ארצית, עמל הישגים

הינך בגרעון של 101 אלף שקל וזאת עקב העדר פעילות פתיחת קורסים

4 חודשים לאחר מכן עוד מכתב

ציטוט מתוך המכתב

מכתב 22 יולי 2010מכתבו של שלמה בן ישי, מנהל רשת מכללות ארצית, עמל הישגים

המכללה בהפסד של 200 אלף שקלים. מאחר ומזה זמן רב הטיפול בהפסקת עבודתו (של כצי) לא הסתיים, הרי שההפסד יילך ויגדל

בדיווחי הרשת נאמר בזמנים שונים "מומלץ לסגירה", "צפי הכנסות אפס".

בסופו של דבר רק אחרי כמעט שלוש שנים של עבודה, הופסקה עבודתו של כצי. ל"עמל" זה עלה קרוב ל – 800 אלף שקלים.

ראיון טלפוני עם יצחק כהן צדק, כצי

3

יצחק כהן צדק (כצי),

המקור: מה שתיארו לי זה שהתפקיד הזה היה בעצם  די פיקטיבי ואתה לא באמת עבדת שם, והרשת שילמה לך…

כצי: לא, זה לא, זה לא נכון

המקור: שנתיים וחצי 736 אלף שקלים עלות שכר

כצי: זה לא, רביב, זה לא נכון.

המקור: אז מה עשית שם?

כצי: צריכים לפתח ולפתוח עוד שלוחה לגבי קורסים למכללה. יש מכללות בכל הארץ, אז חשבנו להרחיב את זה. זו הייתה הכוונה, משלא הלך, לא הלך.

המקור: אבל לא הלך במשך שנתיים וחצי

כצי: היו קורסים, היו קורסים

המקור: כי אני דברתי שם עם אנשים, עם יעקב הילמן ואחרים והבנתי שאתה היית אמור להיות כאילו מנהל מחוז דרום וזה לא עבד בכלל, ובעצם..

כצי: נכון, לא עבד, אז הפסקנו

המקור: אבל שנתיים וחצי עד שהפסקתם. אמרו לי שבגלל שיש לך קשרים מאוד טובים עם אח של עופר, אז קבלת את התפקיד הזה, ושמנכ"ל הרשת בכלל לא רצה

כצי: מבחינת הקשרים אני ועופר במידה מסוימת מכירים טוב מבאר שבע כראש ועד עובדי מס הכנסה כאן ואח"כ אני הייתי כאן יו"ר ההסתדרות במרחב הדרום, אז מכאן הקשר שלי אתו ולא עם אחיו. עם אחיו, וגם האח השלישי אני מכיר, כל ב"ש אני מכיר.

המקור: אבל תגיד, כצי, זה נכון שעופר חייב לך מבחינת הקריירה שלו או משהו ? כי אמרו לי שאתה אמרת שהוא חייב לך הרבה

כצי: מה זאת אומרת? לא עזרתי לו. בגלל חברות שלנו, ואתה רץ לבחירות להיות יו"ר ארגון העובדים בערוץ עשר, אז אני אעזור לך, כי אנחנו חברים.

בתחילת שנת 2009 רצה מנכ"ל רשת "עמל", שמעון כהן, לשפר את תדמית הרשת. לשכת עיני שידכה לכהן משרד פרסום, שיבצע את העבודה.

משרד ג'י פי אס הוא חברת בת של אדלר-חומסקי, אחד ממשרדי הפרסום הגדולים במשק. לא במקרה  נבחר משרד הפרסום הזה. ג'י פי אס, שהדמויות הדומיננטיות בו הן דודי ברמן, יועץ פוליטי ותיק ופרסומאי בשם מודי פרי, ביצע את הקמפיין לעייני בבחירות להסתדרות האחרונות. רשת "עמל" אכן מתקשרת בחוזה עם ג'י פי אס לא לפני שהם מציגים את הקמפיין החדש לעייני, שמברך עליו.

אחרי הישיבה ההיא ג'י פי אס השיקו קמפיין מיתוג. בתי ספר של "עמל" שינו את שמם ל"מרכז הרב תחומי". הקמפיין הזה ושירותי משרד הפרסום בכלל עלו ל"עמל" 2.5 מליון שקלים. פרסומאי שהראינו לו את פירוט הפרסומות של הקמפיין, העריך שג'י פי אס גרפו כ – 600-700 אלף שקלים מהעבודה הזאת.

גורמים ברשת "עמל" התייחסו לקמפיין כאל "בזבוז כסף".  עובדה שכתוצאה מהקמפיין לא גדל מספר התלמידים ברשת, אומרים אותם גורמים.  גם בג'י פי אס מודים היום ש"צריך הרבה יותר כסף כדי לעשות מיתוג מחדש, אבל אנחנו עשינו עבודה מקצועית וקיבלנו את העבודה ביושר", אמרו לנו שם.

קטע מקמפיין הפרסום. תשדיר טלוויזיה או משהו כזה. אפשר להסתייע בו גם כדי לקטוע קטעי קריינות אחרים.

תחת המנכ"ל המקורב הקודם קרה ב"עמל" עוד משהו חריג. בספטמבר 2009 נכנסו לרשת 2 בתי ספר של בנות חרדיות, "עטרת רחל" בבני ברק ו"עטרת חן" בירושלים. מייסדת הסמינרים הללו היא ציפי ישי, אישתו של יו"ר ש"ס. ישי היא הפטרונית של בתי הספר, כמו גם של בתי ספר נוספים ששייכים לרשתות חינוך אחרות. ישי גם עומדת בקשר עם משרדי הממשלה בקשר לבתי הספר והצליחה להוציא תקצוב מיטיב ממשרד החינוך. מצד שני, היא לא נושאת בתפקיד חינוכי – פדגוגי בבתי הספר, שלכל אחד מהם יש מנהלת. המנהלת בבני ברק, צביה בוכריס, אמרה לנו:

"מדובר בצדקת. היא מגיעה הרבה פעמים לבית הספר, עובדת קשה, מדברת עם המורות והתלמידות". המנהלת הוסיפה בתשובה לשאלותינו ש"אני לא חושבת שהיא מקבלת כסף על זה ואין לה מועדים קבועים בהם היא באה"

העבודה של גברת ישי מול משרדי הממשלה יכולה להיראות בכל מיני צורות. מצד אחד, פעילות לגיטימית למען בתי הספר שלה. מצד שני, כשמדובר ברעייתו של שר הפנים וסגן ראש הממשלה, יש כאן גם מקום לשאלות. כך או כך, גברת ישי מקבלת מרשת "עמל" 13 אלף שקלים. בנוסף, יש לה עוזרת במשכורת של 5,000 שקלים. הכסף מגיע מתקציב 2 בתי הספר הללו.

                                 

ראיון טלפוני עם ציפי ישי

4

ציפי ישי,

ציפי ישי: ממש אין שום קשר, ואני הייתי גם, ויש לי בית ספר בבאר שבע שהוא מרשת "עתיד" , וממש שום קשר, אני הייתי ברשת "עמל", הייתי במכללה למנהל ואח"כ גם הייתי ב"עתיד". זאת אומרת, אין לזה שום קשר, ממש.. לא היה גם שום, שום הכרות, הרי לא היה.. היה בזמנו את שמעון כהן שזה גם לא היה בכלל בקשר, לא ידעת מי נגד מי ומי נגד, אני הלכתי כי ראיתי לנכון שאני צריכה לעבור לרשת הזו בלי שום קשר

המקור: וגם ברשת "עתיד" יש לך הסדר דומה?

ציפי ישי: נכון.

החוזה של ציפי ישי שנוי במחלוקת. גורמים ב"עמל" אמרו לנו שאין מקבילה ברשת לעמדה בה נמצאת גברת ישי, גם לא בבתי ספר חרדיים אחרים. הרשת לא נוהגת לשלם למי שאינו עובד בבית הספר ובטח לא לעוזר שלו, אומרים שם. עובדה שיכולנו לקלוט עוד בית ספר שלה השנה וויתרנו, אומרים הגורמים. חשוב להדגיש – הסיפור הזה פחות קשור לעופר עייני. הוא לא יזם את החוזה הזה, אבל כן עודכן לגביו. גם השר ישי מכיר את ההסדר. הוא אפילו פגש בנושא הזה את מנכ"ל "עמל". במהלך השנים הועלו בתוך "עמל" מספר פעמים סימני שאלה סביב החוזה הזה, כולל בתקופה האחרונה, אבל החוזה לא שונה.

בינואר השנה החליף עייני את מנכ"ל "עמל". הוא החליט למנות לתפקיד את ראש לשכתו, רווית דום, בהליך מהיר.

סאונד אפ מאיר כהן על איך שמע על המינוי

ראיון טלפוני מאיר כהן

5

מאיר כהן,

מאיר כהן: התקשר אלי המנכ"ל הקודם (שמעון כהן), שהוא באמת בחור מצויין והיה פשוט תענוג לעבוד איתו, ואני מקווה שגם איתה יהיה ככה, ומודיע לי, אומר לי 'מאיר, אני עוד שבוע גומר את תפקידי', אמרתי לו מי מכרז, מה מכרז, אומר לי 'לא, תחליף אותי מישהי בשם רווית או רונית'. למה? מה קרה? שתק. עצם זה שהוא מילא פיו במים, אתה מבין, בדרך כלל ציפיתי שהוא יסביר לי למה, מה קרה, קרה משהו.. שתק. אמר לי 'מאיר, אני פעם אפגוש אותך ואגיד לך למה'.

מה הכשיר את דום לתפקיד? היא עורכת דין, אבל בלי רקע חינוכי. בוודאי שאין לה ניסיון בניהול מערכת של 570 מיליון שקלים בשנה. בכירי ההסתדרות ורשת "עמל" לא ביקשו הסברים למינוי. הם ראו בה כבר תקופה ארוכה בת זוגו של עייני. עד לפני מספר שבועות, עייני הכחיש את היחסים האינטימיים ביניהם בנחרצות. בתגובה לכתבה זו נאמר שהיחסים הרומנטיים החלו באוקטובר השנה, אולם תמונות אלו, שצולמו ביוזמת אחד מיריביו, ממחישות כי הצהרה זו לא מדויקת. דום ועייני הם גרושים, אין שום מניעה שיבלו בלילה בביתו של עייני, כמו שעולה מהתמונות הללו שצולמו ביולי, או יסעו ביחד לצימר בצפון, כמו בתמונות הללו שצולמו בספטמבר, אבל התנהגותם שלהם עצמם מגלה מה הבעייתיות בעניין. הסבר: אחרי שעייני ודום הודו ביחסים הרומנטיים, התפטרה דום משורה של מועצות מנהלים חשובות. בזכות עייני, הייתה דום חברה ב:

מרכז הפועל, נעמת, קרן ההשתלמות רעות, הוועד האולימפי, החברה למפעלי כלכלה ותרבות, בנק יהב, בית ליסין והיא גם נציגת ההסתדרות בארגונים בינלאומיים שונים.

החברות במועצות המנהלים הללו שווה כוח, מעמד, קשרים. דמיינו לעצמכם שר, שממנה את בת זוגו לכל כך הרבה תפקידים חשובים. האם זה היה עובר בשקט? בהסתדרות של עייני, לא מצאנו בכיר שלא הכיר את טיב מערכת היחסים בין השניים. אף אחד מהם לא העז להעלות את זה בקול.

ניסיון לראיין את רווית דום בכנס פומבי – "לא הייתי בת זוגו בעת שמוניתי".

במקביל להתפטרותה של דום, הודיע עייני כי לא יטפל יותר בענייני "עמל". אם הם עצמם מסכימים שהדבר הזה, יו"ר שממנה את בת זוגו, לא יכול לחיות ביחד, איך הם מסבירים את התקופה הארוכה שהם חיו ככה לפני ההודאה?

עשרה חודשים דום בתפקיד. זמן קצר יחסית כדי למדוד מנכ"ל. דום טוענת כי נאלצה להתמודד עם מצב כלכלי בעייתי של הרשת. זה קצת סותר את הדרך בה דום נוהגת בכל הקשור אליה ולמקורביה. עם כניסתה לתפקיד דום דאגה לשיפור שכרה.

היא ביקשה וקיבלה העלאה של כמעט 20% למשכורת  של 44 אלף שקלים. דום מקבלת גם הטבה חריגה. "עמל" מגלמת עבורה את המס שהיא צריכה לשלם על קרן ההשתלמות שלה. סה"כ עולה דום לרשת למעלה מ – 70 אלף שקלים לחודש. דום הביאה שלושה עוזרים, שמשכורתם הכוללת כ – 50 אלף שקלים לחודש. היא גם העלתה משמעותית את סכום הריטיינר הממוצע לייעוץ המשפטי החיצוני של הרשת.

ראיון טלפוני עם רוני פרץ, יו"ר ועד עובדי המנהל של רשת עמל

6

רוני פרץ,

רוני פרץ: אני לא יכול להגיד שהיא אחראית לגירעון אבל היא אחראית, כן. נכנסו עובדים, היא הביאה איתה מזכירה, שזה לפי החוק, היא הביאה איתה עוזר מנכ"ל, שזה ליאור הזה, בחור נחמד, היא הביאה איתה עוד מישהי אחת. גם כן יש לה חלק באשמה. זאת אומרת, היא לא גרמה את הגירעון אבל במקום להקטין את הגירעון לפני דעתי, אז היא תגדיל אותו הלאה.

כאמור, זה לא יהיה ראוי לזרוק את כל הגרעון של "עמל" על מנכ"לית שהחלה זה מקרוב לכהן, אולם ראוי לציין כי בתקציב הראשון שהגישה לדירקטוריון יש עלייה של 2 מיליון שקלים בהוצאות של כוח האדם במטה הרשת, הוצאות עליהן יש לה לכאורה יותר שליטה וזאת בתקופה בה הרשת מתמודדת, כאמור, עם קשיים כספיים. לפי הצעת התקציב, השנה תסתיים עם גרעון של יותר ממיליון שקלים בהוצאות מטה הרשת.

בתגובה של דום לתחקיר זה מוסבר כי יש לדום את הכישורים לתפקד כמנכ"ל רשת "עמל". בין השאר, נאמר שם "מרשתנו מזומנת להרצות בכנסים שונים עתירי מוניטין כדוגמת…ועידת כלכליסט לחינוך טכנולוגי".

היא לא ציינה בתגובה ש"עמל" שילמה ל"כלכליסט" כ – 60 אלף שקלים, קיבלה חסות על האירוע, חסות שתמורתה ניתן לה לנאום בכנס.

בשנת הלימודים הזאת עזבו 5 בתי ספר את רשת "עמל". זהו מספר חסר תקדים. עד אז המגמה הייתה הצטרפות בלבד. שנתיים לפני כן הצטרפו 9 בתי ספר לרשת "עמל". ראש עיריית נהרייה הודיע לא מזמן לרשת שבית הספר בעיר על 2,800 תלמידיו יעזוב את הרשת. גם ראשי עיריות אחרים ביקורתיים.

ראיונות טלפוניים עם ראשי רשויות

7 + 8 + 9

פאיז אבו סלבאן, רהט: שמע אני הפסקתי התקשרות איתם מזמן. אני החלטתי, אני לא יודע מתי רווית נכנסה לתפקיד, אבל החלטתי את זה במרץ 2011.

ראש רשות במגזר היהודי 1: שמע, עבדנו יחד, הכנו תכנית. יש הצלחה, מה הם עשו פתאום ? הורידו מאות שעות. אמרתי לה – אני לא יושב איתה על התכנית של… עד שמחזירים. את ה – 170. לא, אני גמרתי.

המקור: מה הייתה ההתרשמות שלך מההתמצאות שלה, מהידע שלה, מהבקיאות שלה, מהניהול שלה?

ראש רשות במגזר היהודי 2: אהה .. הרבה מאוד "אני, אני, אני, אני" , "אני אעשה, אנחנו עושים, אני אעשה". הייתה לי התנגשות מסוימת אתה, ותוך כדי הדיון, זה משהו שהרגיז אותי בשטף והמלל האנרגטי חסר המשמעות.

חשוב להבהיר – חלק מהכנסות רשת "עמל" באות מעמלה על ניהול בתי הספר. ככל שיש יותר בתי ספר, העמלה יותר גבוהה ולרשת יש יותר משאבים להקים מטה מקצועי חזק, שישרת את כל בתי הספר. עזיבה של בתי ספר מחלישה את הרשת, כמובן, אבל זה יהיה לא הוגן להפיל את העזיבה על המנכ"לית החדשה. חלק מבתי הספר הללו היו עוזבים בכל מקרה, ללא קשר לזהות המנכ"לית. לצורך התחקיר הזה שוחחנו עם הרבה מנהלי בתי ספר וראשי רשויות. רובם מתחו ביקורת על דום, על מקצועיותה ויחסי האנוש שלה. אחד המנהלים אמר לנו "לקח לי חמישה חודשים לפגוש אותה". מנהל אחר מדרום הארץ נסע מאות קילומטרים למטה הרשת רק כדי לשמוע ממנה שלא קבעת פגישה מסודרת. תבוא פעם אחרת.

ראיון טלפוני

10 + 11 + 12

מנהלי בתי ספר + ראש רשות רהט

מנהל בית ספר במגזר הערבי 1: אני רק אגיד לך שהיא הרסה את רשת עמל, לא קידמה, הרסה. לא מתייחסת לאף אחד, מנותקת מהשטח בכלל, לא מבקרת בבתי ספר, היא לא יודעת איפה בית הספר שלי נמצא, גם האחרים אותו דבר. אני ליוויתי בערך שישה שבעה מנכ"לים, לא היה דבר כזה בכלל. לא היה אחד שהוא מנותק מהשטח. אני לא יודע מה התפקיד שלה בכלל, אפילו ראש העיר בא אלי אמר לי תשמע, בוא נעבור לרשת אחרת, תעזוב אותי מהמנכ"לית הזאת סתם, אנחנו לא יכולים לעבוד אתה בכלל.  

מנהל בית ספר במגזר הערבי 2: נראה לי שהיא צריכה עוד ללמוד הרבה בנושא הזה של רשת עמל ובכספים. נמצאים בכרמל פה כל המנהלים של רשת עמל, ובדיוק על זה דברנו בבוקר. כי אתה יודע מה, כל העסק הזה מתחיל להפוך לפוליטיקה, זה גרוע מאוד. תשמע, קשה להשיג אותה גם. לא יודע, נראה לי שהתפקיד הוא כזה עדיין, היא לא תופסת את התפקיד בצורה טובה, אבל הבנתי שיש איזשהו ניגוד אינטרסים בכלל בכל הדבר הזה.

פאיז אבו סלבאן, רהט: העבודה שם לא מצאה חן בעיניי מבחינה פדגוגית אפילו.

המקור: אי פעם פגשת אותה? יצא לך לדבר איתה?

פאיז: כן, אנחנו נפגשנו בעיר רהט פעמיים

המקור: ואיך התרשמת ממנה?

פאיז : לא כל-כך. שמעון כהן (המנכ"ל הקודם) היה באמת תותח שם.

לפני מספר שבועות העברנו שאילתה לגברת דום. בין השאר, שאלנו על כוונת רהט להעביר בי"ס נוסף מרשת "עמל". אחרי השאילתה פגשה דום את ראש המועצה והבטיחה תוספת של 1 מיליון שקלים לבינוי בבית הספר. בית הספר ברהט יישאר. בשאילתה גם כתבנו על כוונת עיריית נהריה לעזוב את הרשת. השבוע נסעה דום לנהריה. ראש העירייה, ג'קי סבג, סיפר לנו שדום הסכימה לכל בקשותיו התקציביות, להן סירבה בעבר. גם נהריה תישאר.

בתחילת נובמבר הגיע למשרדה של דום מזכיר מועצת כסאר סמיה, מהאדי נאסר א דין. השיחה עלתה לטונים גבוהים. לדברי אנשים שנכחו מחוץ למשרד, דום זרקה לעברו אמירה קשה, שהרתיחה אותו. א דין עזב את החדר בסערה וצעק בחוץ "את שוכבת עם עופר עייני". התקשרתי לא דין לשאול אותו.

13

מהאדי נאסר א-דין, כסאר סמיה

מהאדי נאסר א-דין: תשמע אני אומר לך, היו דברים בישיבה, ואני יצאתי מהישיבה בכעס, אני מאוד מאוד מאוד מאוכזב.

המקור: כן, אני יודע, שמעתי שהיו שם מילים קשות כולל שמישהו מכם צעק לה שהיא שוכבת עם עופר עיני או משהו כזה

מהאדי נאסר א-דין: הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, הייתה ישיבה ולא הייתה לשביעות רצוננו אבל לא נאמרו דברים כאלה שהיא שוכבת עם עופר עיני. ישבנו, נכון, התנהלה ישיבה בכלל לא לעניין, ופשוט היא מתעלמת מסיכומים שהיו עם המנכ"ל הקודם, זה אמת. אבל דברים שנאמרו כאילו אנחנו אמרנו שהיא עם עופר עיני, זה לא היה ולא נברא. נראה לי שהיא לא בכלל, היא לא מכירה ולא בעניינים. לא יכול להיות שכל היישובים וכל בתי הספר שהם דרך רשת עמל, כולם יהיו להם מזגנים, חוץ מכפר סמיע. למה? בגלל שאנחנו יישוב דרוזי. אפילו לא ידעה שאנחנו יישוב דרוזי. היא אמרה מגזר ערבי ואני אמרתי לה אנחנו לא מגזר ערבי, אנחנו מגזר דרוזי. אני לא יודע, אני לא יודע אם היא יודעת אפילו מה ההבדל. נראה לי שהיא באמת באה מעולם שלא שייך בכלל לנושא החינוך. 

א דין הכחיש, אבל מספר אנשים שנכחו מחוץ למשרד אמרו לנו שאלו היו חילופי הדברים. כך או כך, כמה ימים אחרי שהתעניינו בנושא, עייני הודיע סוף סוף רשמית שהיחסים עברו מ"ידידות" ל"חברות". דום נסעה לכסאר סמיה והבטיחה להם לממן את המזגנים.

בתגובה לתחקיר הזה שלחה דום מספר מכתבים חיוביים על תפקודה של גורמים שונים, ממנכ"ל משרד החינוך לשעבר, דרך סגנית ראש עיריית דימונה, ראש עיריית צפת וראש המועצה בערערה. האם ייתכן שאנחנו נפלנו רק על הממורמרים? התחושה שלנו היא שלא, אבל, כאמור, זה יהיה לא הוגן להגיע לשיפוט חד לגבי כהונה שנמשכת בסך הכול עשרה חודשים.

ועכשיו תשמעו סיפור על מקורב נוסף. רווית דום הכירה ליו"ר ההסתדרות לפני מספר שנים עורך דין בשם קובי בן איון. בן איון, בין השאר, נצפה במשחק קלפים עם עייני. בתקופת כהונתו של עייני קיבל בן איון שלושה חוזים מההסתדרות. דום גם הכניסה את בן איון לתיק משפטי ראשון ב"עמל". בסה"כ קיבל בן איון מהרשת כ – 33 אלף שקלים, אבל הרוב המכריע, 26 אלף שקלים הועברו אליו וממנו, לפי החשבונית הזאת, שנשלחה אלינו מבן איון עצמו,  הלכו לחברת חקירות. בן איון לא הסכים לומר עבור מה נשכר משרד החקירות על ידי "עמל".

אבל עם כל הכבוד לדום, הסיפור הוא עייני. מה שקרה וקורה ב"עמל" רק ממחיש את מה שנראה כמו ערבוב שעושה היו"ר בין חייו האישיים להנהגת ההסתדרות, ערבוב לכאורה שבא לידי ביטוי גם בנושאים שפורסמו בעבר והתחדדו לאחרונה.

ההסתדרות, למשל, קנתה את הבית הזה בצפון תל אביב ועייני מתגורר בו. ההסתדרות גם משלמת את החשבונות. האמתלה הייתה שעייני גר בבאר שבע וזה יותר זול מחדר במלון בתל אביב, שההסתדרות תשכור עבורו בימים בהם הוא עובד עד מאוחר. לפני כשנתיים עייני התגרש ועזב את הבית בבאר שבע. הסידור הנדל"ני לא השתנה. בינתיים, הוא גם קנה דירה ברמת השרון, שנמצאת בבנייה.

צילומים במצלמה נסתרת של הדירה

בתחילת דרכו כיו"ר ההסתדרות רצה עייני לסדר תפקיד גם לאחיו, בני. נוצרה בעיה משפטית. בעמותה, למשל, קשה למנות למנהל את האח של היו"ר. עייני החליט להקים סיעה בהסתדרות, "עוגן". סיעה היא יישות לא משפטית וככזו יש בה כל מיני יתרונות. בין השאר, אפשר למנות גם את האח. בני עייני הפך למזכיר הסיעה במשכורת של 29 אלף שקלים לחודש. הכסף למימון הסיעות בהסתדרות בא מכספי משלם המיסים ההסתדרותי.

צילומים במצלמה נסתרת של פגישה עם האח, בני עייני

הסיעה העצמאית של עייני עמדה במרכז המחלוקת בועידת מפלגת העבודה האחרונה. יו"ר המפלגה הצליחה להעביר את ההחלטה שרצתה. מפלגת העבודה תמשיך לתמוך בסיעה העצמאית של עייני, שיחימוביץ מקורבת אליו.

יחימוביץ בועידת מפלגת העבודה: להסתדרות בראשות עייני יש יותר כוח מאי פעם

עמיר פרץ בועידת מפלגת העבודה: מי שרצה לחבור לטייקונים, לא יפעל נגדם

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא, כמעט כרגיל, המדינה.

משרד החינוך העביר ל"עמל" בשנת הלימודים הקודמת כ 330 מיליון שקל. משרד התמ"ת הוסיף עוד כ – 120 מיליון שקל. השנה הסכום כבר עלה לכחצי מיליארד שקלים שזה הרוב המכריע של תקציב הרשת.

עכשיו, תשאלו, מה הפיקוח של המדינה על "עמל"? האם מישהו מהמדינה בודק את מי עייני ממנה למנכ"ל הרשת? מה קורה בה? איך מתמנית בת זוג למנכ"ל הרשת? למה כצי קיבל כסף? האם היה צורך במיתוג מחדש של ג'י פי אס? עד כמה סביר ההסדר של  ציפי ישי? ובכן, לא. המדינה נותנת לרשת החינוך הזאת להתנהל כמעט ללא פיקוח. כשאתה מגלה מה המציאות ששוררת בה עכשיו, זו נראית החלטה כמעט מופקרת.

תגובות:

תגובת עופר עייני, באמצעות עורך דינו – התנהלותכם סביב ה"תחקיר" אינה עניינית וחורגת מכל אמות מידה סבירות ומקובלות של אתיקה עיתונאית. נראה כי מדובר באובססיה של ממש, רדיפה אישית, שמקורה במניעים זרים ופסולים, שמתנהלת תוך חציית קווים אדומים.

תגובת רווית דום, באמצעות עורך דינה – גברת דום בעלת כישורים מתאימים לתפקידה, שכרה תואם את כישוריה ואושר כנדרש. עו"ד דום עושה חייל בתפקידה, צמצמה את גרעון הרשת, סיכלה עזיבות מתוכננות של בתי ספר וזוכה לשבחים ומחמאות. עו"ד דום ורשת עמל רואים בחומרה רבה את הניסיון של תחקירני "המקור" להסית מנהלי בתי ספר להשמיע ביקורת חמורה על דום, הגם שאלו מודיעים כי אין להם כל טרוניה כלפיה.

תגובה לשידור מטעמה של  גב' ציפי ישי:

"אין ספק כי אם נעשתה מטעמכם בדיקה יסודית ומקצועית כפי שראוי לערוץ תקשורת מרכזי, הרי שבוודאי הבאתם לידיעת הציבור את מסגרת הסמינרים לבנות המאפשרת להם לימודי טכנולוגיה, אדריכלות והנדסאות במקום להנציח מקצועות מסורתיים וכדי למנוע הישענות על תקציבי רווחה ממשלתיים. אין בנו ספק כי לאחר שבדקתם את העובדות אף מצאתם לנכון לציין, לצד הביקורת, גם את רשת בתי הספר בהם הוקמה מסגרת חינוכית להצלת למעלה מ-900 בני נוער בסיכון. אמשיך לפעול סביב השעון כדי לגייס עבור מאות נערות ונערים אלו תקציבי תרומות ותקציבי תמיכה ממשלתיים וציבוריים ואני רואה בכך שליחות ציבורית ראשונה במעלה. היותי אשת שר הפנים אינה אמורה להיות עילה להדרה מעבודה ציבורית או עיסוק חינוכי כלשהו".

תגובת עו"ד קובי בן איון – המשרד נבחר לייצג את ההסתדרות בשנת 2007. שביעות הרצון מאיכות הטיפול הביאה לחידוש החוזה מדי שנה. עו"ד בן איון אינו מקורב ליו"ר ההסתדרות ודוחה מכל וכל את הטענות בדבר משחקי קלפים. עבור "עמל" ביצע המשרד תיק אחד ויתרת התשלום בגין תשלום לחברת חקירות. עבורו קיבל 3,700 ₪ כשכר טרחה ויתרת התשלום בגין תשלום לחברת חקירות.

תגובת משרד החינוך – משרד החינוך מקיים פיקוח ובקרה על רשת עמל. בנוסף לפיקוח הפדגוגי, המשרד עורך בקרה על אופן ניצול שעות הלימוד של בית הספר וכן בודק את המאזנים הכספיים של בתי הספר. דוחות הבקרה לא העלו חריגות ביחס לרשת עמל.

תחקיר עופר עיני

29 בדצמבר 2011
 

עופר עייני מושל בהסתדרות בראש סיעה עצמאית בשם "עוגן". בתחילת דצמבר יצאה הסיעה לסוף שבוע כייפי במלון קראון פלזה בים המלח. תחקירן שלנו צילם תמונות מהאירוע, אך רק לאחר שעזב, עלה היו"ר למה שהפך לשיא הערב.

עייני שר מעל הבמה שירי אהבה, תוך שהוא מקדיש אותם בפומבי לבת זוגו, שנכחה במקום, מנכ"ל רשת "עמל" רווית דום. אל תזלזלו בחשיבות הרגע. אחרי זמן רב שהיחסים היו עמוק בארון, אחרי הכחשות רמות ואיומי תביעה, עייני הודה בכך שדום היא לא סתם מקורבת. זה נשמע כמו סיפור רכילות, אבל זה ממש לא. 

רשת החינוך "עמל" היא הבת החשובה והמכובדת של ההסתדרות הכללית. היא נוסדה בשנת 1928 ופרושה היום על כל הארץ בכמעט 90 מוסדות שונים, בהם לומדים למעלה מ – 35 אלף תלמידים.

להסתדרות יש הרבה מאוד ארגונים וחברות. אי אפשר לצפות מיו"ר ההסתדרות שיידע מה קורה בכל אחד מהתאגידים הללו. מצד שני, תחקיר "המקור" מגלה שבאותם מקרים בהם עייני ולשכתו התערבו במה שקורה בתוך רשת החינוך "עמל", קשה לומר שהאינטרסים החינוכיים עמדו בראש מעייניהם.

יצחק כהן צדק הוא פעיל הסתדרות ותיק. כהן צדק, או כצי, כפי שכולם מכנים אותו, מקורב לעופר עייני ובעיקר לאחיו, עזרא. מנכ"ל רשת "עמל" באותה תקופה הוא מינוי של עייני, אדם בשם שמעון כהן, בכיר ברשות המיסים לשעבר, ששם גם הכיר את עייני.

בתחילת 2008 הפעיל עייני לחץ על מנכ"ל רשת "עמל", שמעון כהן, למצוא לכצי תפקיד. מצאו לו. הוא היה אמור להקים מערך קורסים למבוגרים של "עמל" באזור באר שבע, למרות שכבר היה מישהו אחר שטיפל באותה משימה, ודי בהצלחה. הנה מכתב מיום 15.4.2008 ששלח רוני פרץ, יו"ר הועד הארצי של עובדי המינהל למנכ"ל רשת "עמל":

"בימים האחרונים נקלט עובד בתפקיד מנהל מכללת עמל הישגים בבאר שבע וזאת ללא מכרז… הוא הוצנח לתפקיד על פי הוראה של יו"ר ההסתדרות, מר עופר עייני".

הנה קטע משיחת טלפון שערכתי עם רוני פרץ:

אתה יודע מה הוא עשה כל השלוש שנים כמעט שהוא היה ב"עמל"?

הוא.. הוא לא עשה כלום.

המכתב לא עזר. כצי נכנס לתפקיד. מה הוא עשה בו? שאלה טובה. לפי עדויות שונות שהגיעו לידינו, כציי היה מעשית מובטל מעבודה, אבל זה לא הפריע לו לנסוע ברכב על חשבון "עמל", לקבל משכורת נאה ומשרד. הנה מה שאמר לנו בעניין יעקב הילמן, מנהל המכללה הטכנולוגית להנדסה "עמל" בב"ש:

"אני ניהלתי מכללה, אמרו לי להקצות חדר לזה.. הקצתי את החדר ובזה הסתיים תפקידי. אני עשיתי משרד, ריהטתי אותו וזה.. מתוך הבנה שמחזירים לי את הכסף. אני הייתי צריך לממן את זה ולא קיבלתי חזרה את הכסף.. עכשיו זה לא כסף של אבא שלי, זה כסף של זה.. אתה מבין?

שוב ושוב ניסו גורמים ברשת ומנכ"ל הרשת להפסיק את הסידור המוזר. ביום 25 במרץ 2010 כתב הבוס של הילמן, שלמה בן ישי, מנהל רשת מכללות ארצית, "עמל הישגים":

"הינך בגרעון של 101 אלף שקל וזאת עקב העדר פעילות פתיחת קורסים".

ארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 22 ביולי 2010, שלח בן ישי מכתב נוסף:

"המכללה בהפסד של 200 אלף שקלים. מאחר ומזה זמן רב הטיפול בהפסקת עבודתו (של כצי) לא הסתיים, הרי שההפסד יילך ויגדל".

בדיווחי הרשת נאמר בזמנים שונים "מומלץ לסגירה", "צפי הכנסות אפס". בסופו של דבר רק אחרי כמעט שלוש שנים של עבודה, הופסקה עבודתו של כצי. ל"עמל" זה עלה קרוב ל – 800 אלף שקלים.

הנה קטע משיחה שערכתי עם יצחק כהן צדק (כצי), פעיל הסתדרות, מקורב לעופר עיני:

מה שתיארו לי זה שהתפקיד הזה היה בעצםדי פיקטיבי ואתה לא באמת עבדת שם, והרשת שילמה לך…

לא, זה לא, זה לא נכון

שנתיים וחצי 736 אלף שקלים עלות שכר.

זה לא, רביב, זה לא נכון.

אז מה עשית שם?

צריכים לפתח ולפתוח עוד שלוחה לגבי קורסים למכללה. יש מכללות בכל הארץ, אז חשבנו להרחיב את זה. זו הייתה הכוונה, משלא הלך, לא הלך.

אבל לא הלך במשך שנתיים וחצי.

היו קורסים, היו קורסים.

אני דברתי שם עם אנשים, עם יעקב הילמן ואחרים והבנתי שאתה היית אמור להיות מנהל מחוז דרום וזה לא עבד בכלל, ובעצם..

נכון, לא עבד, אז הפסקנו.

אבל שנתיים וחצי עד שהפסקתם. אמרו לי שבגלל שיש לך קשרים מאוד טובים עם אח של עופר, אז קבלת את התפקיד הזה, ושמנכ"ל הרשת בכלל לא רצה.

מבחינת הקשרים אני ועופר במידה מסוימת מכירים טוב מבאר שבע כראש ועד עובדי מס הכנסה כאן ואח"כ אני הייתי כאן יו"ר ההסתדרות במרחב הדרום, אז מכאן הקשר שלי אתו ולא עם אחיו. עם אחיו, וגם האח השלישי אני מכיר, כל ב"ש אני מכיר.

אבל תגיד, כצי, זה נכון שעופר חייב לך מבחינת הקריירה שלו או משהו ? כי אמרו לי שאתה אמרת שהוא חייב לך הרבה.

מה זאת אומרת? לא עזרתי לו. בגלל חברות שלנו, ואתה רץ לבחירות להיות יו"ר ארגון העובדים בערוץ עשר, אז אני אעזור לך, כי אנחנו חברים.

בתחילת שנת 2009 רצה מנכ"ל רשת "עמל", שמעון כהן, לשפר את תדמית הרשת. לשכת עיני שידכה לכהן משרד פרסום, שיבצע את העבודה – משרד הפרסום "ג'י פי אס".

משרד הפרסום "ג'י פי אס" הוא חברת בת של אדלר-חומסקי, אחד ממשרדי הפרסום הגדולים במשק. לא במקרה נבחר משרד הפרסום הזה. הדמויות הדומיננטיות בו הן דודי ברמן, יועץ פוליטי ותיק שצמח בעבודה, ומודי פרי פרסומאי. "ג'י פי אס" הוא אותו משרד פרסום שביצע את הקמפיין לבחירתו של עיני לראשות ההסתדרות. ואכן, רשת "עמל" מתקשרת בחוזה עם "ג'י פי אס", לא לפני שמשרד הפרסום עורך מצגת, שבה הוא מציג את הקמפיין ליו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שאף מברך על הקמפיין.

אחרי הישיבה ההיא "ג'י פי אס" השיקו קמפיין מיתוג. חלק מבתי ספר של "עמל" שינו את שמם ל"מרכז הרב תחומי". הקמפיין הזה ושירותי משרד הפרסום בכלל עלו ל"עמל" 2.5 מליון שקלים. פרסומאי שהראינו לו את פירוט הפרסומות של הקמפיין, העריך ש"ג'י פי אס" גרפו בין 600 ל-700 אלף שקלים מהעבודה הזאת.

גורמים ברשת "עמל" התייחסו בשיחות איתנו לקמפיין כאל "בזבוז כסף".עובדה שכתוצאה מהקמפיין לא גדל מספר התלמידים ברשת, אומרים אותם גורמים.גם ב"ג'י פי אס" מודים ש"צריך הרבה יותר כסף כדי לעשות מיתוג מחדש, אבל אנחנו עשינו עבודה מקצועית וקיבלנו את העבודה ביושר".

תחת המנכ"ל המקורב הקודם קרה ב"עמל" עוד משהו חריג. בספטמבר 2009 נכנסו לרשת שני בתי ספר של בנות חרדיות, "עטרת רחל" בבני ברק ו"עטרת חן" בירושלים. מייסדת הסמינרים הללו היא ציפי ישי, אשתו של יו"ר ש"ס. ישי היא הפטרונית של בתי הספר, כמו גם של בתי ספר נוספים ששייכים לרשתות חינוך אחרות. ישי גם עומדת בקשר עם משרדי הממשלה בקשר לבתי הספר והצליחה להוציא למשל, תקצוב מיטיב ממשרד החינוך. מצד שני, היא לא נושאת בתפקיד חינוכי, בתוך בתי הספר, שלכל אחד מהם יש מנהלת. המנהלת בבני ברק, צביה בוכריס, אמרה לנו:

"מדובר בצדקת. היא מגיעה הרבה פעמים לבית הספר, עובדת קשה, מדברת עם המורות והתלמידות".

המנהלת הוסיפה בתשובה לשאלותינו:

"אני לא חושבת שהיא מקבלת כסף על זה ואין לה מועדים קבועים בהם היא באה".

העבודה של גברת ישי מול משרדי הממשלה יכולה להיראות בכל מיני צורות. מצד אחד, פעילות לגיטימית למען בתי הספר שלה. מצד שני, כשמדובר ברעייתו של שר הפנים וסגן ראש הממשלה, יש כאן גם מקום לשאלות. כך או כך, גברת ישי מקבלת מרשת "עמל" 13 אלף שקלים בחודש. בנוסף, יש לה עוזרת במשכורת של 5,000 שקלים. הכסף מגיע מתקציב שני בתי הספר הללו. הנה מה שאמרה לנו על כך בשיחת טלפון ציפי ישי, רעייתו של אלי ישי:

האם החוזה הזה לא נובע מכך שאת אשתו של יו"ר ס"ש?

ממש אין שום קשר, ואני הייתי גם, ויש לי בית ספר בבאר שבע שהוא מרשת "עתיד" , וממש שום קשר, אני הייתי ברשת "עמל", הייתי במכללה למנהל ואח"כ גם הייתי ב"עתיד". זאת אומרת, אין לזה שום קשר, ממש.. לא היה גם שום, שום הכרות, הרי לא היה.. היה בזמנו את שמעון כהן שזה גם לא היה בכלל בקשר, לא ידעתי מי נגד מי ומי נגד, אני הלכתי כי ראיתי לנכון שאני צריכה לעבור לרשת הזו בלי שום קשר

וגם ברשת "עתיד" יש לך הסדר דומה?

נכון.

החוזה של ציפי ישי שנוי במחלוקת בתוך רשת "עמל". גורמים ב"עמל" אמרו לנו שאין מקבילה ברשת לעמדה בה נמצאת גברת ישי, גם לא בבתי ספר חרדיים אחרים. הרשת לא נוהגת לשלם למי שאינו עובד בבית הספר ובטח לא לעוזר שלו, אומרים שם. חשוב להדגיש, הסיפור הזה פחות קשור לעופר עיני. הוא לא יזם את החוזה הזה, אבל כן עודכן לגביו. גם השר ישי מכיר את ההסדר. הוא אפילו פגש בנושא הזה את מנכ"ל "עמל". במהלך השנים הועלו בתוך "עמל" מספר פעמים סימני שאלה סביב החוזה הזה, כולל בתקופה האחרונה, אבל החוזה לא שונה.

בינואר 2010 החליף עייני את מנכ"ל "עמל". הוא החליט למנות לתפקיד את ראש לשכתו, רווית דום, בהליך מהיר. הנה מה שאמר לנו בשיחת טלפון מאיר כהן, ראש עיריית דימונה, על איך שמע על המינוי:

"התקשר אלי המנכ"ל הקודם (שמעון כהן), שהוא באמת בחור מצויין והיה פשוט תענוג לעבוד איתו, ואני מקווה שגם איתה יהיה ככה, ומודיע לי, אומר לי 'מאיר, אני עוד שבוע גומר את תפקידי', אמרתי לו מי מכרז, מה מכרז, אומר לי 'לא, תחליף אותי מישהי בשם רווית או רונית'. למה? מה קרה? שתק. עצם זה שהוא מילא פיו במים, אתה מבין, בדרך כלל ציפיתי שהוא יסביר לי למה, מה קרה, קרה משהו.. שתק. אמר לי 'מאיר, אני פעם אפגוש אותך ואגיד לך למה".

מה הכשיר את דום לתפקיד? היא עורכת דין, אבל בלי רקע חינוכי. בוודאי שאין לה ניסיון בניהול מערכת של 570 מיליון שקלים בשנה. בכירי ההסתדרות ורשת "עמל" לא ביקשו הסברים למינוי. הם ראו בדום כבר תקופה ארוכה בת זוגו של עייני. עד לפני מספר שבועות, עייני הכחיש את היחסים האינטימיים ביניהם בנחרצות. בתגובה לכתבה זו נאמר שהיחסים הרומנטיים החלו באוקטובר השנה, אולם תמונות שצולמו ביוזמת אחד מיריביו, ממחישות כי הצהרה זו לא מדויקת. דום ועייני הם גרושים, אין שום מניעה שיבלו בלילה בביתו של עייני, או יסעו ביחד לצימר בצפון, כמו שצולמו בספטמבר, אבל התנהגותם שלהם עצמם מגלה מה הבעייתיות בעניין. הסבר – אחרי שעיני ודום הודו ביחסים הרומנטיים, התפטרה דום משורה של מועצות מנהלים חשובות. בזכות עייני, הייתה דום חברה ב:

'מרכז הפועל', 'נעמת', 'קרן ההשתלמות רעות', 'הוועד האולימפי', 'החברה למפעלי כלכלה ותרבות', 'בנק יהב', 'בית ליסין', והיא גם נציגת ההסתדרות בארגונים בינלאומיים שונים.

החברות במועצות המנהלים הללו שווה כוח, מעמד, קשרים. דמיינו לעצמכם שר, שממנה את בת זוגו לתפקיד חשוב תחתיו. האם זה היה עובר בשקט? בהסתדרות של עופר עייני דיברנו עם לא מעט בכירים בשנים האחרונות, חלקם מקורבים אליו. כולם דיברו על הבעייתיות, לכאורה, במערכת היחסים בינו לבין רווית דום. אף אחד מהם לא העז להביע את זה בקול.

מתוך "בולדוג":

שיחה עם רווית דום בכנס "טכנולוגיה בשירות האזרח" של עיתון "כלכליסט", מלון דייויד אינטרקונטיננטל ת"א, 7.12.2011:

רציתי לדעת אם זה ראוי בעינייך שמי שמינה אותך לתפקיד הוא בן זוגך.

הוא לא היה בן זוגי ואני לא מוכנה בכלל להגיב.

את לא מוכנה להגיב? את לא חושבת שזה קצת לא ראוי, הסוגיה הזו?

לא מוכנה להגיב. אתה רוצה לדבר איתי עכשיו על התחום הטכנולוגי, דבר איתי על התחום הטכנולוגי.

מדוע את מקצצת בתקציבי…

במקביל להתפטרותה של דום, הודיע עייני כי לא יטפל יותר בענייני "עמל". אם הם עצמם מסכימים שהדבר הזה, יו"ר שממנה את בת זוגו, לא יכול לחיות ביחד, איך הם מסבירים את התקופה הארוכה שהם חיו ככה לפני ההודאה?

עשרה חודשים דום בתפקיד. זמן קצר יחסית כדי למדוד מנכ"ל. דום טוענת כי נאלצה להתמודד עם מצב כלכלי בעייתי של הרשת. זה קצת סותר את הדרך בה דום נוהגת בכל הקשור אליה ולמקורביה. עם כניסתה לתפקיד דום דאגה לשיפור שכרה.

דום ביקשה, וקיבלה העלאה של כמעט 20% למשכורת של 44 אלף שקלים. דום מקבלת גם הטבה חריגה. "עמל" מגלמת עבורה את המס שהיא צריכה לשלם על קרן ההשתלמות שלה. סה"כ עולה דום לרשת למעלה מ – 70 אלף שקלים לחודש. דום הביאה איתה לתפקיד שלושה עוזרים, שמשכורתם הכוללת כ – 50 אלף שקלים בחודש.

מתוך שיחת טלפון עם רוני פרץ, יו"ר הועד הארצי של עובדי המנהל של רשת עמל:

"אני לא יכול להגיד שהיא אחראית לגירעון אבל היא אחראית, כן. נכנסו עובדים, היא הביאה איתה מזכירה, שזה לפי החוק, היא הביאה איתה עוזר מנכ"ל, שזה ליאור הזה, בחור נחמד, היא הביאה איתה עוד מישהי אחת. גם כן יש לה חלק באשמה. זאת אומרת, היא לא גרמה את הגירעון אבל במקום להקטין את הגירעון לפני דעתי, אז היא תגדיל אותו הלאה".

זה לא יהיה ראוי לזרוק את כל הגרעון של "עמל" על מנכ"לית שהחלה זה מקרוב לכהן, אולם בתקציב הראשון שהגישה דום לדירקטוריון שם "עמל" יש עלייה של 2 מיליון שקלים בהוצאות של כוח האדם במטה הרשת, הוצאות עליהן יש לה לכאורה יותר שליטה וזאת בתקופה בה הרשת מתמודדת, כאמור, עם קשיים כספיים. לפי הצעת התקציב, השנה תסתיים עם גרעון של יותר ממיליון שקלים, רק בהוצאות של מטה הרשת.

בתגובה של דום לתחקיר זה מוסבר כי יש לדום את הכישורים לתפקד כמנכ"ל רשת "עמל". בין השאר, נאמר שם "מרשתנו מזומנת להרצות בכנסים שונים עתירי מוניטין כדוגמת… "ועידת כלכליסט לחינוך טכנולוגי".

היא לא ציינה בתגובה ש"עמל" שילמה ל"כלכליסט" סכום של 60 אלף שקלים עבור ההשתתפות בוועידה, קיבלה חסות על האירוע, חסות שתמורתה ניתן לה לנאום בכנס.

בשנת הלימודים הזאת עזבו חמישה בתי ספר את רשת "עמל". זהו מספר יוצא דופן. עד אז המגמה הייתה הצטרפות בלבד. שנתיים לפני כן הצטרפו תשעה בתי ספר לרשת "עמל". ראש עיריית נהרייה הודיע לא מזמן לרשת שבית הספר בעיר על 2,800 תלמידיו יעזוב את הרשת. גם ראשי עיריות אחרים ביקורתיים.

מתוך שיחת טלפון עם אחד מראשי הרשויות במגזר היהודי:

מה הייתה ההתרשמות שלך מההתמצאות שלה, מהידע שלה, מהבקיאות שלה, מהניהול שלה?

אהה.. הרבה מאוד "אני, אני, אני, אני", "אני אעשה, אנחנו עושים, אני אעשה". הייתה לי התנגשות מסוימת איתה, ותוך כדי הדיון, זה משהו שהרגיז אותי מאוד בשטף והמלל האנרגטי חסר המשמעות. היה לנו איזה סיכום לגבי השקעה משותפת באולם הספורט של בית הספר, שהם לא עומדים בו, וזהו, זה מה שיש לי איתם.

הנה מה שאומר לנו פאיז אבו סלבאן, ראש עיריית רהט:

"שמע, אני כבר הפסקתי את ההתקשרות איתם מזמן. אני החלטתי, אני לא יודע מתי רווית נכנסה לתפקיד (פברואר 2010), אבל החלטתי את זה במרץ 2011".

מתוך שיחה עם ראש רשות מקומית נוספת במגזר היהודי:

"שמע, עבדנו יחד, הכנו תכנית. יש הצלחה, מה הם עשו פתאום? הורידו שעות. אמרתי לה – אני לא יושב איתה על התכנית של … עד שמחזירים את השעות, אני גמרתי. אני השקעתי.. היא פתאום רוצה לקצץ לי מהסלסילה? בשביל זה השקענו? אני לא מוותר לה… בינתיים הכל פתוח".

חשוב להבהיר – חלק מהכנסות רשת "עמל" באות מעמלות על ניהול בתי הספר. ככל שיש יותר בתי ספר, יש יותר משאבים להקים מטה מקצועי חינוכי חזק, שמשרת את כל בתי הספר. אבל זה יהיה לא הוגן להפיל את כל העזיבות על המנכ"לית החדשה. חלק מבתי הספר מן הסתם היו עוזבים ללא קשר לזהות המנכ"לית. לצורך התחקיר הזה שוחחנו עם הרבה מנהלי בתי ספר ברשת "עמל" וראשי רשויות. שמענו מרובם ביקורת על המנכ"לית החדשה, על מקצועיותה או על יחסי האנוש שלה. אחד אמר לנו שלקח לו חמישה חודשים כדי להגיע איתה לפגישה. אחר, שנסע מאות קילומטרים מהדרום למטה הרשת, רק כדי לשמוע ממנה אומרת – לא קבעת פגישה מסודרת. תבוא פעם אחרת.

תוך שיחת טלפון עם מנהל בי"ס במגזר הערבי:

"אני רק אגיד לך שהיא הרסה את רשת עמל, לא קידמה, הרסה. לא מתייחסת לאף אחד, מנותקת מהשטח בכלל, לא מבקרת בבתי ספר, היא לא יודעת איפה בית הספר שלי נמצא, גם האחרים אותו דבר. אני ליוויתי בערך שישה שבעה מנכ"לים, לא היה דבר כזה בכלל. לא היה אחד שהוא מנותק מהשטח. אני לא יודע מה התפקיד שלה בכלל, אפילו ראש העיר בא אלי אמר לי תשמע, בוא נעבור לרשת אחרת, תעזוב אותי מהמנכ"לית הזאת סתם, אנחנו לא יכולים לעבוד אתה בכלל".

מתוך שיחת טלפון עם מנהל בי"ס נוסף מהמגזר הערבי:

"נראה לי שהיא צריכה עוד ללמוד הרבה בנושא הזה של רשת עמל ובכספים. נמצאים בכרמל פה כל המנהלים של רשת עמל, ובדיוק על זה דברנו בבוקר. כי אתה יודע מה, כל העסק הזה מתחיל להפוך לפוליטיקה, זה גרוע מאוד. תשמע, קשה להשיג אותה גם. לא יודע, נראה לי שהתפקיד הוא כזה עדיין, היא לא תופסת את התפקיד בצורה טובה, אבל הבנתי שיש איזשהו ניגוד אינטרסים בכלל בכל הדבר הזה".

בחזרה לשיחה עם פאיז אבו סלבאן, ראש עיריית רהט:

העבודה שם לא מצאה חן בעיניי מבחינה פדגוגית אפילו.

אי פעם פגשת אותה? יצא לך לדבר איתה?

כן, אנחנו נפגשנו בעיר רהט פעמיים

ואיך התרשמת ממנה?

לא כל-כך. שמעון כהן היה באמת תותח שם.

לפני מספר שבועות העברנו שאילתה לגברת דום. בין השאר, שאלנו על כוונת רהט להעביר בי"ס נוסף מרשת "עמל". אחרי השאילתה פגשה דום את ראש המועצה והבטיחה תוספת של מיליון שקלים לבינוי בבית הספר. בית הספר ברהט יישאר. בשאילתה לדום גם כתבנו על כוונת עיריית נהריה לעזוב את הרשת. השבוע נסעה דום לנהריה. ראש העירייה, ג'קי סבג, סיפר לנו שדום הסכימה לכל בקשותיו התקציביות, להן סירבה בעבר לדבריו. גם נהריה תישאר.

בתחילת נובמבר הגיע למשרדה של דום מזכיר מועצת כסאר סמיה, מהאדי נאסר א-דין. השיחה עלתה לטונים גבוהים. לדברי אנשים שנכחו מחוץ למשרד, דום זרקה לעברו אמירה שהוא תפס אותה כאמירה מעליבה. א-דין עזב את החדר בסערה וצעק בחוץ "את שוכבת עם עופר עייני". התקשרתי למהאדי נאסר א-דין לשאול אותו:

תשמע אני אומר לך, היו דברים בישיבה, ואני יצאתי מהישיבה בכעס, אני מאוד מאוד מאוד מאוכזב.

כן, אני יודע, שמעתי שהיו שם מילים קשות כולל שמישהו מכם צעק לה שהיא שוכבת עם עופר עיני או משהו כזה

הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, הייתה ישיבה ולא הייתה לשביעות רצוננו אבל לא נאמרו דברים כאלה שהיא שוכבת עם עופר עיני. ישבנו, נכון, התנהלה ישיבה בכלל לא לעניין, ופשוט היא מתעלמת מסיכומים שהיו עם המנכ"ל הקודם, זה אמת. אבל דברים שנאמרו כאילו אנחנו אמרנו שהיא עם עופר עיני, זה לא היה ולא נברא. נראה לי שהיא לא בכלל, היא לא מכירה ולא בעניינים. לא יכול להיות שכל היישובים וכל בתי הספר שהם דרך רשת עמל, כולם יהיו להם מזגנים, חוץ מכפר סמיע. למה? בגלל שאנחנו יישוב דרוזי. אפילו לא ידעה שאנחנו יישוב דרוזי. היא אמרה מגזר ערבי ואני אמרתי לה אנחנו לא מגזר ערבי, אנחנו מגזר דרוזי. אני לא יודע, אני לא יודע אם היא יודעת אפילו מה ההבדל. נראה לי שהיא באמת באה מעולם שלא שייך בכלל לנושא החינוך.

א-דין הכחיש, אבל מספר אנשים שנכחו מחוץ למשרד אמרו לנו שאלו היו חילופי הדברים. כך או כך, כמה ימים אחרי שהתעניינו בנושא, עייני הודיע סוף-סוף רשמית שהיחסים עברו מ"ידידות" ל"חברות". דום מצידה, נסעה לכסאר סמיה והבטיחה להם לממן את המזגנים.

בתגובה לתחקיר הזה שלחה דום מספר מכתבים חיוביים על תפקודה של גורמים שונים, ממנכ"ל משרד החינוך לשעבר, דרך סגנית ראש עיריית דימונה, ראש עיריית צפת וראש המועצה בערערה. האם ייתכן שאנחנו נפלנו רק על הממורמרים? התחושה שלנו היא שלא, אבל, כאמור, זה יהיה לא הוגן להגיע לשיפוט חד לגבי כהונה שנמשכת בסך הכול, עשרה חודשים.

ועכשיו תשמעו סיפור על מקורב נוסף. רווית דום הכירה ליו"ר ההסתדרות לפני מספר שנים עורך דין בשם קובי בן איון. בן איון, בין השאר, נצפה במשחק קלפים עם עייני. בתקופת כהונתו של עייני קיבל בן איון שלושה חוזים מההסתדרות. דום גם הכניסה את בן איון לתיק משפטי ראשון ב"עמל". בסה"כ קיבל בן איון מהרשת בתקופת כהונתה של דום סכום של 33 אלף שקלים, אבל הרוב המכריע, 26 אלף שקלים הועברו אליו וממנו, לפי החשבונית הזאת שנשלחה אלינו מבן איון עצמו, לחברת חקירות. בן איון לא הסכים לומר עבור מה נשכר משרד החקירות על ידי "עמל".

אבל עם כל הכבוד לדום, הסיפור הוא עייני. מה שקרה וקורה ב"עמל", ממחיש את מה שנראה כמו ערבוב שעושה היו"ר בין הנהגת ההסתדרות לחייו האישיים, ערבוב לכאורה שבא לידי ביטוי גם בנושאים שפורסמו בעבר והתחדדו לאחרונה.

ההסתדרות, למשל, קנתה בית בצפון תל אביב בו עייני מתגורר. ההסתדרות גם משלמת את החשבונות. האמתלה הייתה שעיני גר בבאר שבע וזה יותר זול מחדר במלון בתל אביב, שההסתדרות תשכור עבורו בימים בהם הוא עובד עד מאוחר. לפני כשנתיים עיני התגרש ועזב את הבית בבאר שבע. הסידור הנדל"ני לא השתנה. בינתיים, עיני גם קנה דירה ברמת השרון, שנמצאת בבנייה.

הנה קטע משיחה שערך אסף אוזן עם בני עיני, אחיו של עופר עיני:

האם יש הצדקה, בעצם, לכל המשרדים האלה?

בוודאי, אתה יודע כמה מוניות אני חוסך להסתדרות? אני צריך להגיע להסתדרות כמה וכמה פעמים, לא?

אוקי… אבל זה מצדיק משרדי… אתה יודע.

מה יש לנו פה, אח שלי, 50 מטר. איזה משרדים?

בתחילת דרכו כיו"ר ההסתדרות רצה עיני לסדר תפקיד גם לאחיו, בני. נוצרה בעיה משפטית. בעמותה, למשל, קשה למנות למנהל את האח של היו"ר. עייני החליט להקים סיעה בהסתדרות, "עוגן". סיעה היא ישות לא משפטית וככזו יש בה כל מיני יתרונות. בין השאר, אפשר למנות גם את האח. בני עיני הפך למזכיר הסיעה במשכורת של 29 אלף שקלים לחודש. הכסף למימון הסיעות בהסתדרות בא מכספי משלם המיסים ההסתדרותי.

חזרה לשיחה של אסף אוזן עם בני עייני:

אתה אחיו של עופר עיני, ועל כן אתה קיבלת, מה שנקרא, להיות מנכ"ל "עוגן".

בגלל שאני אח שלו? כבר אתה הספקת להכיר את עופר מהתחקיר?

הסיעה העצמאית של עיני עמדה במרכז המחלוקת בועידת מפלגת העבודה האחרונה. יו"ר המפלגה הצליחה להעביר את ההחלטה שרצתה. מפלגת העבודה תמשיך לתמוך בסיעה העצמאית של עיני, שיחימוביץ מקורבת אליו.

שלי יחימוביץ: כבר הרבה מאוד שנים לא הייתה להסתדרות עוצמה כזאת, כפי שיש לה היום בראשותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני.

עמיר פרץ: מדוע יו"ר ההסתדרות לא משבית את המשק? כי מי שתכנן ללכת לעבוד אצל הטייקונים, כנראה לעולם לא ייצא נגדם! תזכרו זאת! אל תשכחו זאת!

מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא, כמעט כרגיל, המדינה. משרד החינוך העביר ל"עמל" בשנת הלימודים הקודמת סכום של 330 מיליון שקלים. משרד התמ"ת הוסיף עוד 120 מיליון שקלים. השנה הסכום כבר עלה לכחצי מיליארד שקלים, שזה הרוב המכריע של תקציב הרשת.

עכשיו, תשאלו, עד כמה המדינה מפקחת על השימוש שעושה "עמל" במאות מיליוני השקלים שהיא מקבלת מהמדינה? האם מישהו מהמדינה בודק את מי עיני ממנה למנכ"ל הרשת? האם בכלל יכול להיות שהוא ממנה את בת זוגו? למה כצי מקבל כסף? למה ג'י פי אס משודכת לקמפיין הפרסום? האם צריך את קמפיין הפרסום? עד כמה סביר לתת לציפי ישי כסף על ניהול אותם בתי ספר? ובכן, התשובה לשאלה הזאת היא לא. המדינה כמעט ולא מפקחת על העניין הזה, וכשאתה מגלה מה המציאות ששוררת ברשת "עמל", ההחלטה הזאת נראית כמעט מופקרת.

כתבתו של רביב דרוקר

צלמים: דודו בוקר, יובל סייג.

מקליטים: עמית אלה, יניב אוחנה, מור בידר.

עורך: איתן דורפמן.

 

תגובות:

תגובת עופר עיני:

התנהלותכם סביב ה"תחקיר" אינה עניינית וחורגת מכל אמות מידה סבירות ומקובלות של אתיקה עיתונאית. נראה כי מדובר באובססיה של ממש, רדיפה אישית, שמקורה במניעים זרים ופסולים, שמתנהלת תוך חציית קווים אדומים.

תגובת רווית דום:

גברת דום בעלת כישורים מתאימים לתפקידה, שכרה תואם עם כישוריה ואושר כנדרש. עו"ד דום עושה חייל בתפקידה, צמצמה את גרעון הרשת, סיכלה עזיבות מתוכננות של בתי ספר וזוכה לשבחים ומחמאות.

עו"ד דום ורשת "עמל" רואים בחומרה רבה את הניסיון של תחקירני "המקור" להסית מנהלי בתי ספר להשמיע ביקורת חמורה על דום, הגם שאלו מודיעים כי אין להם כל טרוניה כלפיה.

תגובת ציפי ישי:

אין ספק כי אם נעשתה מטעמכם בדיקה יסודית ומקצועית כפי שראוי לערוץ תקשורת מרכזי, הרי שבוודאי הבאתם לידיעת הציבור את מסגרת הסמינרים לבנות המאפשרת להם לימודי טכנולוגיה, אדריכלות והנסדאות במקום להנציח מקצועות מסורתיים וכדי למנוע הישענות על תקציבי רווחה ממשלתיים.

אין בנו ספק כי לאחר שבדקתם את העובדות אף מצאתם לנכון לציין, לצד הביקורת, גם את רשת בתי הספר בהם הוקמה מסגרת חינוכית להצלת למעלה מ-900 בני נוער בסיכון.

אמשיך לפעול סביב השעון כדי לגייס עבור מאות נערות ונערים אלו תקציבי תרומות ותקציבי תמיכה ממשלתיים וציבוריים ואני רואה בכך שליחות ציבורית ראשונה במעלה. היותי אשת שר הפנים אינה אמורה להיות עילה להדרה מעבודה ציבורית או עיסוק חינוכי כלשהו.

תגובת עוה"ד קובי בן איון:

המשרד נבחר לייצג את ההסתדרות בשנת 2007. שביעות הרצון מאיכות הטיפול הביאה לחידוש החוזה מדי שנה. עו"ד בן איון אינו מקורב ליו"ר ההסתדרות ודוחה מכל וכל את הטענות בדבר משחקי קלפים. עבור "עמל" ביצע המשרד תיק אחד ויתרת התשלום בגין תשלום לחברת חקירות. עבורו קיבל 3,700 ש"ח כשכר טרחה ויתרת התשלום בגין תשלום לחברת חקירות.

תגובת משרד החינוך:

משרד החינוך מקיים פיקוח ובקרה על רשת עמל. בנוסף לפיקוח הפדגוגי, המשרד עורך בקרה על אופן ניצול שעות הלימוד של ביה"ס וכן בודק את המאזנים הכספיים של ביה"ס. דוחות הבקרה לא העלו חריגות ביחס לרשת עמל.