ארכיון: רביב דרוקר

חילופי סמסים בין יולי רוט לביני

21 במרץ 2011
 

ביום רביעי האחרון פרסמנו תחקיר "המקור" על תקציב שנתן משרד התיירות לפסטיבל סטודנטים באילת. התקציב ניתן לכאורה בניגוד לכל נהלים, הסכום הוא הרבה מעל המקובל (936 אלף שקלים) ובכלל, משרד התיירות מעולם לא תיקצב פסטיבל סטודנטים ועוד בלי מכרז. הראינו בתחקיר ששר התיירות היה מעורב אישית באישור התקציב וחמור מכל, אישה בשם יולי רוט, שנמצאת בקשרים אינטימיים עם שר התיירות, הייתה מעורבת בהשגת התקציב מהצד של היזמים. כשחזרתי הביתה, התחילו חילופי סמסים עם גברת רוט. חשבתי למה בעצם לא להעלות את הסמסים הללו לבלוג? אז הנה הם בלי קיצורים, פרשנויות ותוספות. נקי.

22:49

יולי רוט: יש לך תחושה של סיפוק עכשיו?

22:52

רביב: האמת, אני בעיקר מרגיש שאולי זה יעזור לנקות את השחיתות. ההתנהגות של סטס במשרד התיירות עוד תביא אותו למשטרה ואולי גם לכלא. ועוד מילה – אני בטוח שלא תאמיני לי, אבל ממש חבל לי על הכאב שנגרם לאלו שלא מעורבים, אישתו, ילדיו.

22:54

יולי רוט: יריב, שנינו יודעים שאם נתחיל לכבס את הכביסה המלוכלכת שלך גם אתה לא תצא צדיק הדור… ויש בידי הרבה חומר שיביך אותך קשות אבל אני עדיין שוקלת האם אני מוכנה לרדת כל כך נמוך… לרמה שלך

22:57

רביב: יולי יקירתי, קוראים לי רביב. לצערך הרב, אין עליי שום חומר, כלום. בדיוק התבדחתי עם זוגתי שאם תשימו עליי עיקווב, החוקר יירדם משיעמום. רק טיפוס כמוני, שאין לו שום שלדים בארון, יכול להרשות לעצמו לעשות תחקירים כאלה. ובאמת באמת שאין לי שום דבר נגדך.

22:58

יולי רוט: והאמת שעם כל הדאגה לאשתו של סטס, את אשתך מה שיש כרגע בידי יביך הרבה יותר… ואני באמץ עליתי על זה…

23:00

רביב: את מוזמנת. קוראים לה ענת והנייד שלה 054-7950xxx (בסמס האמיתי כתבתי לה את המספר – ר.ד.). מתי שאת רוצה. את פשוט לא מכירה אותי. אני כ"כ חולה על זוגתי שאני לא מרשה לעצמי אפילו לחשוב על נשים אחרות.

23:01

יולי רוט: השאלה אם היא כל כך חולה עליך…

23:02

רביב: לכי על זה. כבר אומר לך שגם אם היה סטוץ עם מישהו אחר (ולא היה), אני אישאר איתה לנצח.

23:03

יולי רוט: סטוץ זאת מילה מאוד קלה לזה…

23:04

רביב: לצערך הרב, את לא מכירה גם אותה. האישה לא מסוגלת לשקר, גם אם חייה תלויים לה מנגד. הסיכוי שתנהל רומן עם מישהו אחר דומה לסיכוי שפסטיבל הסטודנטים היה מקבל תקציב לולא מעורבותך.

23:05

יולי רוט: אז חכה ותראה… כרגע מחפשת את הקונה 😉

23:40

יולי רוט: ואו יריב… בהצלחה 😉

23:55

יולי רוט: איך קוראים למקום הזה בצפון?

רומן זדורוב

2 במרץ 2011
 

יש לי הערכה לעיתונאיות של "מבט שני" קרן נויבך ומיכל קפרא. זה לא מס שפתיים. זו היכרות רבת שנים. אני לא יודע מי במערכת הזאת קיבל את ההחלטה לגבי הסרט על רצח תאיר ראדה, אבל זו החלטה אומללה, נוראית, שאסור למערכת עיתונאית לקבל. "מבט שני" שידרו במשך שתי תוכניות (ובשבוע שעבר הוסיפו אייטם בתוכנית שלישית) סרט של שעה וחצי, שעשו אנשים בצוות ההגנה של רומן זדורוב, כאלו שמאמינים שזדורוב אינו הרוצח.

"מבט שני" עשתה אאוט סורסינג. היא שידרה סרט שלם של גורם אינטרסנטי, בלי לבדוק את העובדות, בלי להתעמת איתן ולמרות שכבר הייתה בידיהם הכרעת דין מנומקת של שלושה שופטים, שגם מפריכה את רוב טענות הסרט וגם קובעת דיעה ברורה ומנומקת לגבי האנשים, שעשו את הסרט. זו לא דיעה מחמיאה במיוחד, בלשון המעטה.

הערב ב"מקור" נשדר את סרטו של מיקי רוזנטל על הפרשה. ראיות התביעה, ראיות ההגנה, הספקות, ההסברים וגם מיהם האנשים האלה שהצליחו לתעתע בכל כך הרבה כלי תקשורת. אבל המדיום הטלוויזיוני, אפילו בסרט של 35 דקות, לא יכול לכסות את המורכבות של נושא כזה. לכן, לאלו מכם שראו את הסרט של ההגנה ב"מבט שני" (לקוראים אברי גלעד ויהודה נוריאל, למשל) והשתכנעו שתפרו פה תיק, הנה הטענות המרכזיות של הסרט וההתמודדות של פסק הדין איתם.

1. הסרט הראה קטעי וידאו מתועדים מהחקירה בהם הסאונד לא נשמע. הוא ניפח מאוד את הנקודה הזאת ורמז שבעצם ערכו את הקלטת, בישלו אותה וכו'. פסק הדין התמודד עם העניין הזה. התברר שרק דקות מועטות מעשרות שעות החקירה של זדורוב לא כללו סאונד. למה? כי למשטרה יש שיטה מיושנת ומטופשת, מסתבר, להקליט חקירות. היא מקליטה סאונד ווידאו בנפרד. קלטת הסאונד אורכת 45 דקות. קלטת הוידאו יותר ארוכה. כשמסתיים הסאונד הולך טכנאי להחליף קלטת. בינתיים יש שקט. טיפשי, אבל חסר זדון. אין קטע אחד כזה, שנראה מהקשר ההקלטה, שלמישהו היה אינטרס להפסיק אותה בנקודה הזאת. בדרך כלל אלו נקודות סתמיות למדי. בביהמ"ש התברר שמומחה ההגנה, אחד מיוצרי הסרט, בכלל לא ידע שקלטות אודיו של 45 דקות נמשכות לא פעם 47 דקות. הוא אמר בבטחון גמור שאין דבר כזה, עד שהוכיחו לו.

2. הסרט טען שזדורוב נמצא דובר אמת בפוליגרף והראה שהחוקרים מטיחים בו שהוא דובר שקר. גם אנשי "מבט שני" השתכנעו וכללו את הטענה הזאת בשאלה לתובעת באולפן. ובכן, לא נכון. זדורוב נשאל שתי שאלות. א. האם רצחת את תאיר ראדה? ב. האם היית מעורב ברצח?

בשאלה הראשונה התקבלה התשובה – אין מימצא. אין מימצא, זה לא אמת ולא שקר, זה כאילו השאלה לא נשאלה. בשאלה השנייה הוא נמצא דובר שקר. החוקרים אמרו לו את האמת לגבי תוצאות הפוליגרף. להגנתם של יוצרי הסרט, יש לומר כי אחד החוקרים העיד בביהמ"ש, שבשאלה הראשונה הוא נמצא דובר אמת. התבלבל. זה בילבל גם את השופטים, אבל גם אם הם חשבו שכך הוא המצב, הם היו צריכים להגיד בסרט – בשאלה אחת דובר אמת ובשאלה שנייה דובר שקר.

3. יוצרי הסרט טוענים בבטחון מלא בסרט שתאיר ראדה נרצחה מלהב משונן. המסקנה – זדורוב לא היה יכול לרצוח אותה בסכין היפאנית שלו. בביהמ"ש העיד מומחה ההגנה מטעמם והוא גם דיבר איתנו. ד"ר חן קוגל אמר במפורש – אני לא יודע אם היא נרצחה מלהב משונן או לא. לעתים אפשר לקבוע את זה. במקרה הזה, אי אפשר. זה חלק מהטענות שלי כלפי "מבט שני". מותר לך לשדר את טענות ההגנה, אחרי שבדקת אותן עצמאית, אבל לשדר טענות שאפילו מומחה ההגנה לא טען בבימ"ש?

4. יוצרי הסרט טענו בבטחון שתאיר ראדה נרצחה על ידי שני תוקפים בחדר השירותים. הם גררו אותה לתא השירותים מספר 2 בו נמצאה. בביהמ"ש הסכימה ההגנה עצמה שממצאי הזירה מלמדים שראדה נרצחה בתא השירותים בו נמצאה ושני תוקפים? אלוהים יודע מאיפה הם הביאו את זה. השערה.

5. יוצרי הסרט הראו שוב ושוב את האמירה של המדובב, שנמצא בתא של זדורוב וניהל איתו את הדיאלוג הבא:

המדובב בחדר מעצר: תגמור עם זה. תגיד שעשית את זה.

רומן: מחר אני אגיד להם הכל, כדי שהם לא יגעו בי הרבה זמן.

ארתור: ככל שתגמור עם זה מהר יותר כל קל יותר יהיה לך. איך אתה לא מבין את זה?

היוצרים שכחו להראות את כל המקרים בהם המדובב אומר לו לא להודות, אם לא עשה דבר, שזו מדינה דמוקרטית ולא תופרים פה תיקים. הם גם לא הראו משום מה את רגע ההודאה עצמה. זדורוב, בלי שום לחץ, לוקח את המדובב לקצת המיטה ומספר לו איך רצח את ראדה. אח"כ הוא גם מדגים עליו, בצורה שדומה להפליא לדרך בה נרצחה זאדה, על פי מימצאי הזירה. בעת ההודאה הראשונית, זדורוב משוכנע שהוא מוקלט, אבל לא מוסרט. הוא גם לא מאמין באיכות המיקרופונים המשטרתיים ולכן הוא מדבר בלחש ומוסר את ההודאה, כאשר מפעם לפעם הוא מגביר את הקול ואומר "אני חף מפשע", כדי שהמיקרופונים יקלטו. לצערו, גם הלחישות נקלטו וההדגמה החרישית של דרך ביצוע הרצח הוסרטה.

6. יוצרי הסרט העלו איזו תיאוריה מופרכת בניסיון להסביר למה זדורוב נשבר. משהו על עליית רמת הקורטיזון בגוף, הוא לא אכל, מצב רוחו ירד, לחץ הדם עלה, הדופק ירד או עלה, או אלוהים יודע מה. אין שום תימוכין לתיאוריה הזאת. היא נמסרת על ידי אנשים, שאין להם שום מומחיות בתחום והכי חמור – הסרט לא נותן עובדות בסיסיות על הדרך בה נחקר זדורוב. לפי פסק הדין, הוא אוכל מתי שהוא רק רוצה, מוחזר לתא בשעות מאוד סבירות (שעות הערב, למעט פעם או פעמיים שהוא שוהה עד עשר וחצי, אם אני לא טועה), נחקר מעט שעות יחסית ביום, אין אלימות, מעט תרגילי חקירה והוא מוסר את ההודאה הראשונית בכלל למדובב בתא ולא לחוקר משטרתי, מדובב שגם הוא מודה בעדותו במשפט שחש אליו קירבה גדולה.

7. הסרט נוקב בשעת הרצח המדוייקת, 13:22. לפי הסרט, בשעה הזאת זדורוב היה בכלל בשער ביה"ס.יש אליבי. פסק הדין קובע מפורשות שאין שום תימוכין לקביעה הכל כך נחרצת הזאת. זה מסתמך על עדות של תלמיד, שבוודאי לא בדק את שעונו בשנייה בה ראדה הלכה לשירותים. פשוט קשקוש.

8. יוצרי הסרט נאחזים ומנפחים התמהמהות של השוטרים בעת השיחזור של הרצח. השוטרים אכן עוצרים להוריד את האזיקים לזדורוב ברגע מאוד לא נכון, ברגע בו הוא צריך לדעת אם להמשיך קדימה או לפנות ימינה. כתוצאה מההשתהות, הוא יכול לראות שלט על דלת השירותים ולדעת כביכול איפה בוצע הרצח, בלי שהוא הרוצח. היוצרים שוכחים לציין כמה פרטים אחרים זדורוב כן ידע בשחזור, שרק הרוצח ידע. חלקם, כמו המנעול מבחוץ שהרוס, רק הרוצח יודע בשלב הזה. אפילו לא החוקרים, כך שהם לא יכולים לשתול אצלו את המידע הזה. היוצרים גם לא ציינו שהשוטרים, שביצעו את השחזור, בכלל לא בקיאים בכוונה בפרטי המקרה. לקחו אותם מתחנה אחרת, נדמה לי חדרה. פסק הדין, אגב, בגלל ההתמהמהות המיותרת, קובע שהוא לא ייחס משקל לעובדה שזדורוב ידע לאן להוביל את חוקריו, אבל מכאן ועד לטענה שעצרו במכוון בנקודה הזאת כדי לכוון אותו, המרחק רב.

9. רומן זדורוב יודע, כאמור, גם בחקירה וגם בשחזור הרבה פרטים מוכמנים, שרק הרוצח יכול לדעת. הסרט המניפולטיבי טוען שהפרטים נשתלו על ידי החוקרים וזדורוב, שרוצה לרצות את חוקריו, חוזר עליהם. הנה דוגמא אחת שנאמרה בסרט:

הקריין בסרט (חיים סדובסקי) אומר שרומן הבין תוך כדי השחזור שנשאר עם תאיר בתוך התא, כי החוקר אנטולי אומר לו – סגרת את המנעול ונשארת איתה בתא השירותים? ולאחר מכן שואל, הספיק לך המקום בתא?

זה פרט קריטי. רק הרוצח יודע שהתא ננעל מבפנים אחרי הרצח ושהרוצח טיפס וקפץ מלמעלה. לכן, לסרט חשוב להסביר איך זדורוב ידע את זה, אלא שהדיאלוג שצוטט בסרט לא מדויק. הדיאלוג המדויק הוא זה.

החוקר שואל: איך סגרת את התא?

זדורוב – אני נזכרתי. סגרתי את המנעול. הוא מראה על המנעול הפנימי. ואז החוקר שואל – סגרת את המנעול ונשארת בתא השירותים?

רומן – כן.

תשפטו אתם אם זו הכוונה או לא. כאמור, החוקר לא יודע בכלל איך בוצע הרצח, אלא אם כן כולם משקרים. לזה אין אפילו בדל ראיה.

10. יוצרי הסרט ניסו להתמודד עם עדות המומחה המשטרתי, ירון שור, ש"בסבירות גבוהה מאוד" עקבות נעליו של זדורוב נמצאו על מכנסיה של תאיר ראדה בתא השירותים. היוצרים החליטו שאלו לא עקבות נעליים בכלל. מה המומחיות שלהם בעקבות נעליים? אפס. המומחה המשטרתי, לעומת זאת, נחשב למומחה בינלאומי והעיד בעשרות תיקי רצח בנושאים כאלה. הוא גם ביצע חקירה חסרת תקדים בסיפור הזה. במשפט עצמו ההגנה לא עירערה בכלל על 5 מ – 6 העקבות שנמצאו בזירה, לדעת שור. מומחה ההגנה (שהוא לא ממש מומחה. המומחיות שלו היא יהלומים) לא ערער עליהן, אבל יוצרי הסרט החליטו שזה בכלל לא עקבות, שזו להב של סכין, שזה כפתור במכשיר הנייד. אין גבול לשרלטנות.

11. יוצרי הסרט החליט שהרוצח הוא נער או נערה בביה"ס. שניים לפחות, כאמור. קנאה. טווין פיקס. משהו כזה. יתרה מזאת, המשטרה יודעת את זה, אבל החליטה להתעלם כי זו תיאוריה בעייתית מדי מבחינת הסדר החברתי. תגידו, כמה הזוי יכול להיות בן אדם? ומאיש כזה עיתונאים קונים סחורה? לי לא צריך לספר לאיזה מרחקים לפעמים עיתונאים הולכים כדי לקבל קלטת טובה, אבל עכשיו, אחרי המשפט, עוד לתת לאיש הזה במה לשטוח את התיאוריות הסהרוריות שלו?

12. אחרי הסרט, מר סדובסקי בלי בושה אמר לקרן נויבך שהתובעת במשפט הגישה ביודעין עדויות בדויות לביהמ"ש, שהיא גרמה לעדים להעיד עדות שקר, שבתיק יש בכלל מאות עדויות שקר, שהמשטרה והפרקליטות פעלו כאן כמו ארגון פשע מאורגן. לא פחות. אמר ונשאר בחיים. ואיפה הראיות להאשמות כאלה? אין. אם הוא יכול להגיד דברים כאלה ומשרד המשפטים לא מגיש תביעת דיבה, אז באמת שאין פה מדינה.

13. בשידור של "מבט שני", שוב ושוב קוראים לחיים סדובסקי "דוקטור". זה גם מה שמופיע בכתובית מתחתיו, כשהוא מדבר. הצופה מבין שהוא דוקטור לאחד הנושאים עליהם הוא מדבר בביטחון כזה רב. אז זהו, שהוא דוקטור, חתן פרס נובל לפיזיקה גרעינית. סדובסקי עשה דוקטורט בהתכתבות בנטורופתיה, באוניברסיטה בחו"ל, שמשרד החינוך לא מכיר בתאריה. אין לו תואר ראשון ואין לו תואר שני, אבל בשביל צופי "מבט שני" הוא דוקטור. נו, באמת. "מבט שני" נותנים כבוד לאלכס פלג, עוד אחד מאנשי ההגנה. המערכת של התוכנית לא מציינת את כל פסקי הדין בהם שופטים שונים קורעים לגזרים את עדות ההגנה של פלג.

14. יש גם טענות רציניות להגנה במשפט זדורוב. יש שאלות פתוחות הן לגבי המניע (הסבר אפשרי – זדורוב עצמו אמר למדובב שראדה קיללה אותו. אח"כ חזר בו. בעברו של זדורוב יש התפרצות זעם קשה כלפי אחיו. האם אדם רוצח כי נערה קיללה אותו? האם בכלל קיללה אותו?) והן לגבי טביעות נעליים, שנמצאו בתא השירותים ולא שוייכו לאיש (הסבר אפשרי – אל זירת הרצח הגיעו המון אנשים וכנראה שמישהו מהם השאיר את הטביעות ולא מסר את נעליו לאחר מכן). בעיניי, כל תיק שהיה זוכה לתשומת לב אינטנסיבית כזו, היינו מוצאים בו שאלות פתוחות. גם ברצח רבין יש אנשים שבונים תיאוריות קונספירציה על שאלות כמו "מי צעק סרק סרק?" וכו', אבל רובנו המכריע בטוח שיגאל עמיר רצח אותו. ראיות התביעה במקרה הזה חזקות מאוד, בעיניי. גם ההודאה, גם השחזור, גם ידיעת הפרטים המוכמנים וגם טביעות הנעליים. ביחד, לי אין שום ספק באשמת זדורוב.

14. יש עוד סוג טענות של ההגנה, שראוי להקשיב לו. ד"ר בועז סנג'רו, דוקטור למשפטים, שהתראיין לסרט, מנהל קמפיין ציבורי כדי להפחית את משקלה הראייתי של הודאת חשוד. יש לזה טעמים כבדי משקל (אני נגד, אבל לא יכול לשלול את ההיגיון שבטיעון) ויש מדינות שאכן מייחסות פחות משקל להודאה כזאת. סנג'רו, למשל, טוען שבמחקר אמריקני, התברר שכמעט בכל מקרה של הודאת שווא (הודאה שהתבררה בוודאות מאוחר יותר, על סמך דנא, שהיא לא הודאת אמת), האדם שהודה גם ידע לנקוב בפרטים מוכמנים. במילים אחרות, החוקרים תמיד יודעים לשתול את הפרטים המוכמנים בראשו של הנחקר שלהם. אני לא מתווכח עם מחקרים, אבל בחקירה הזאת, שתועדה באופן נמרץ כל כך, אני חושב שהטיעון הזה יותר חלש.

הפוסט הזה היה אמור לגרות אתכם לראות את הסרט הערב. אני מקווה שלא הוציא לכם את החשק…ואם כן, אז בסוף צפוי לנו עימות עם שרון גל, איש ערוץ 10, שעשה בעבר את הסרט "רק תאיר יודעת", שזרע גם הוא ספקות רבים באשמתו של זדורוב, מן הסתם, בעידודם של אותם שלושה 'מומחים'.שרון ואני ניהלנו ויכוחים סוערים ב – 4 השנים הסוערות על המשפט הזה. גם התערבנו על תוצאותיו על ארוחת ערב. בסוף כל ויכוח, כמנהג גברים שטופי טסטוסטרון, העלינו את ההימור. בסוף זה נגמר על 4 ארוחות ערב לטובתי. הוא עדיין לא החזיר. אולי אחרי השידור היום אני אקח את המערכת לאכול על חשבונו.

רומן זדורוב

2 במרץ 2011
 

יש לי הערכה לעיתונאיות של "מבט שני" קרן נויבך ומיכל קפרא. זה לא מס שפתיים. זו היכרות רבת שנים. אני לא יודע מי במערכת הזאת קיבל את ההחלטה לגבי הסרט על רצח תאיר ראדה, אבל זו החלטה אומללה, נוראית, שאסור למערכת עיתונאית לקבל. "מבט שני" שידרו במשך שתי תוכניות (ובשבוע שעבר הוסיפו אייטם בתוכנית שלישית) סרט של שעה וחצי, שעשו אנשים בצוות ההגנה של רומן זדורוב, כאלו שמאמינים שזדורוב אינו הרוצח.

"מבט שני" עשתה אאוט סורסינג. היא שידרה סרט שלם של גורם אינטרסנטי, בלי לבדוק את העובדות, בלי להתעמת איתן ולמרות שכבר הייתה בידיהם הכרעת דין מנומקת של שלושה שופטים, שגם מפריכה את רוב טענות הסרט וגם קובעת דיעה ברורה ומנומקת לגבי האנשים, שעשו את הסרט. זו לא דיעה מחמיאה במיוחד, בלשון המעטה.

הערב ב"מקור" נשדר את סרטו של מיקי רוזנטל על הפרשה. ראיות התביעה, ראיות ההגנה, הספקות, ההסברים וגם מיהם האנשים האלה שהצליחו לתעתע בכל כך הרבה כלי תקשורת. אבל המדיום הטלוויזיוני, אפילו בסרט של 35 דקות, לא יכול לכסות את המורכבות של נושא כזה. לכן, לאלו מכם שראו את הסרט של ההגנה ב"מבט שני" (לקוראים אברי גלעד ויהודה נוריאל, למשל) והשתכנעו שתפרו פה תיק, הנה הטענות המרכזיות של הסרט וההתמודדות של פסק הדין איתם.

1. הסרט הראה קטעי וידאו מתועדים מהחקירה בהם הסאונד לא נשמע. הוא ניפח מאוד את הנקודה הזאת ורמז שבעצם ערכו את הקלטת, בישלו אותה וכו'. פסק הדין התמודד עם העניין הזה. התברר שרק דקות מועטות מעשרות שעות החקירה של זדורוב לא כללו סאונד. למה? כי למשטרה יש שיטה מיושנת ומטופשת, מסתבר, להקליט חקירות. היא מקליטה סאונד ווידאו בנפרד. קלטת הסאונד אורכת 45 דקות. קלטת הוידאו יותר ארוכה. כשמסתיים הסאונד הולך טכנאי להחליף קלטת. בינתיים יש שקט. טיפשי, אבל חסר זדון. אין קטע אחד כזה, שנראה מהקשר ההקלטה, שלמישהו היה אינטרס להפסיק אותה בנקודה הזאת. בדרך כלל אלו נקודות סתמיות למדי. בביהמ"ש התברר שמומחה ההגנה, אחד מיוצרי הסרט, בכלל לא ידע שקלטות אודיו של 45 דקות נמשכות לא פעם 47 דקות. הוא אמר בבטחון גמור שאין דבר כזה, עד שהוכיחו לו.

2. הסרט טען שזדורוב נמצא דובר אמת בפוליגרף והראה שהחוקרים מטיחים בו שהוא דובר שקר. גם אנשי "מבט שני" השתכנעו וכללו את הטענה הזאת בשאלה לתובעת באולפן. ובכן, לא נכון. זדורוב נשאל שתי שאלות. א. האם רצחת את תאיר ראדה? ב. האם היית מעורב ברצח?

בשאלה הראשונה התקבלה התשובה – אין מימצא. אין מימצא, זה לא אמת ולא שקר, זה כאילו השאלה לא נשאלה. בשאלה השנייה הוא נמצא דובר שקר. החוקרים אמרו לו את האמת לגבי תוצאות הפוליגרף. להגנתם של יוצרי הסרט, יש לומר כי אחד החוקרים העיד בביהמ"ש, שבשאלה הראשונה הוא נמצא דובר אמת. התבלבל. זה בילבל גם את השופטים, אבל גם אם הם חשבו שכך הוא המצב, הם היו צריכים להגיד בסרט – בשאלה אחת דובר אמת ובשאלה שנייה דובר שקר.

3. יוצרי הסרט טוענים בבטחון מלא בסרט שתאיר ראדה נרצחה מלהב משונן. המסקנה – זדורוב לא היה יכול לרצוח אותה בסכין היפאנית שלו. בביהמ"ש העיד מומחה ההגנה מטעמם והוא גם דיבר איתנו. ד"ר חן קוגל אמר במפורש – אני לא יודע אם היא נרצחה מלהב משונן או לא. לעתים אפשר לקבוע את זה. במקרה הזה, אי אפשר. זה חלק מהטענות שלי כלפי "מבט שני". מותר לך לשדר את טענות ההגנה, אחרי שבדקת אותן עצמאית, אבל לשדר טענות שאפילו מומחה ההגנה לא טען בבימ"ש?

4. יוצרי הסרט טענו בבטחון שתאיר ראדה נרצחה על ידי שני תוקפים בחדר השירותים. הם גררו אותה לתא השירותים מספר 2 בו נמצאה. בביהמ"ש הסכימה ההגנה עצמה שממצאי הזירה מלמדים שראדה נרצחה בתא השירותים בו נמצאה ושני תוקפים? אלוהים יודע מאיפה הם הביאו את זה. השערה.

5. יוצרי הסרט הראו שוב ושוב את האמירה של המדובב, שנמצא בתא של זדורוב וניהל איתו את הדיאלוג הבא:

המדובב בחדר מעצר: תגמור עם זה. תגיד שעשית את זה.

רומן: מחר אני אגיד להם הכל, כדי שהם לא יגעו בי הרבה זמן.

ארתור: ככל שתגמור עם זה מהר יותר כל קל יותר יהיה לך. איך אתה לא מבין את זה?

היוצרים שכחו להראות את כל המקרים בהם המדובב אומר לו לא להודות, אם לא עשה דבר, שזו מדינה דמוקרטית ולא תופרים פה תיקים. הם גם לא הראו משום מה את רגע ההודאה עצמה. זדורוב, בלי שום לחץ, לוקח את המדובב לקצת המיטה ומספר לו איך רצח את ראדה. אח"כ הוא גם מדגים עליו, בצורה שדומה להפליא לדרך בה נרצחה זאדה, על פי מימצאי הזירה. בעת ההודאה הראשונית, זדורוב משוכנע שהוא מוקלט, אבל לא מוסרט. הוא גם לא מאמין באיכות המיקרופונים המשטרתיים ולכן הוא מדבר בלחש ומוסר את ההודאה, כאשר מפעם לפעם הוא מגביר את הקול ואומר "אני חף מפשע", כדי שהמיקרופונים יקלטו. לצערו, גם הלחישות נקלטו וההדגמה החרישית של דרך ביצוע הרצח הוסרטה.

6. יוצרי הסרט העלו איזו תיאוריה מופרכת בניסיון להסביר למה זדורוב נשבר. משהו על עליית רמת הקורטיזון בגוף, הוא לא אכל, מצב רוחו ירד, לחץ הדם עלה, הדופק ירד או עלה, או אלוהים יודע מה. אין שום תימוכין לתיאוריה הזאת. היא נמסרת על ידי אנשים, שאין להם שום מומחיות בתחום והכי חמור – הסרט לא נותן עובדות בסיסיות על הדרך בה נחקר זדורוב. לפי פסק הדין, הוא אוכל מתי שהוא רק רוצה, מוחזר לתא בשעות מאוד סבירות (שעות הערב, למעט פעם או פעמיים שהוא שוהה עד עשר וחצי, אם אני לא טועה), נחקר מעט שעות יחסית ביום, אין אלימות, מעט תרגילי חקירה והוא מוסר את ההודאה הראשונית בכלל למדובב בתא ולא לחוקר משטרתי, מדובב שגם הוא מודה בעדותו במשפט שחש אליו קירבה גדולה.

7. הסרט נוקב בשעת הרצח המדוייקת, 13:22. לפי הסרט, בשעה הזאת זדורוב היה בכלל בשער ביה"ס.יש אליבי. פסק הדין קובע מפורשות שאין שום תימוכין לקביעה הכל כך נחרצת הזאת. זה מסתמך על עדות של תלמיד, שבוודאי לא בדק את שעונו בשנייה בה ראדה הלכה לשירותים. פשוט קשקוש.

8. יוצרי הסרט נאחזים ומנפחים התמהמהות של השוטרים בעת השיחזור של הרצח. השוטרים אכן עוצרים להוריד את האזיקים לזדורוב ברגע מאוד לא נכון, ברגע בו הוא צריך לדעת אם להמשיך קדימה או לפנות ימינה. כתוצאה מההשתהות, הוא יכול לראות שלט על דלת השירותים ולדעת כביכול איפה בוצע הרצח, בלי שהוא הרוצח. היוצרים שוכחים לציין כמה פרטים אחרים זדורוב כן ידע בשחזור, שרק הרוצח ידע. חלקם, כמו המנעול מבחוץ שהרוס, רק הרוצח יודע בשלב הזה. אפילו לא החוקרים, כך שהם לא יכולים לשתול אצלו את המידע הזה. היוצרים גם לא ציינו שהשוטרים, שביצעו את השחזור, בכלל לא בקיאים בכוונה בפרטי המקרה. לקחו אותם מתחנה אחרת, נדמה לי חדרה. פסק הדין, אגב, בגלל ההתמהמהות המיותרת, קובע שהוא לא ייחס משקל לעובדה שזדורוב ידע לאן להוביל את חוקריו, אבל מכאן ועד לטענה שעצרו במכוון בנקודה הזאת כדי לכוון אותו, המרחק רב.

9. רומן זדורוב יודע, כאמור, גם בחקירה וגם בשחזור הרבה פרטים מוכמנים, שרק הרוצח יכול לדעת. הסרט המניפולטיבי טוען שהפרטים נשתלו על ידי החוקרים וזדורוב, שרוצה לרצות את חוקריו, חוזר עליהם. הנה דוגמא אחת שנאמרה בסרט:

הקריין בסרט (חיים סדובסקי) אומר שרומן הבין תוך כדי השחזור שנשאר עם תאיר בתוך התא, כי החוקר אנטולי אומר לו – סגרת את המנעול ונשארת איתה בתא השירותים? ולאחר מכן שואל, הספיק לך המקום בתא?

זה פרט קריטי. רק הרוצח יודע שהתא ננעל מבפנים אחרי הרצח ושהרוצח טיפס וקפץ מלמעלה. לכן, לסרט חשוב להסביר איך זדורוב ידע את זה, אלא שהדיאלוג שצוטט בסרט לא מדויק. הדיאלוג המדויק הוא זה.

החוקר שואל: איך סגרת את התא?

זדורוב – אני נזכרתי. סגרתי את המנעול. הוא מראה על המנעול הפנימי. ואז החוקר שואל – סגרת את המנעול ונשארת בתא השירותים?

רומן – כן.

תשפטו אתם אם זו הכוונה או לא. כאמור, החוקר לא יודע בכלל איך בוצע הרצח, אלא אם כן כולם משקרים. לזה אין אפילו בדל ראיה.

10. יוצרי הסרט ניסו להתמודד עם עדות המומחה המשטרתי, ירון שור, ש"בסבירות גבוהה מאוד" עקבות נעליו של זדורוב נמצאו על מכנסיה של תאיר ראדה בתא השירותים. היוצרים החליטו שאלו לא עקבות נעליים בכלל. מה המומחיות שלהם בעקבות נעליים? אפס. המומחה המשטרתי, לעומת זאת, נחשב למומחה בינלאומי והעיד בעשרות תיקי רצח בנושאים כאלה. הוא גם ביצע חקירה חסרת תקדים בסיפור הזה. במשפט עצמו ההגנה לא עירערה בכלל על 5 מ – 6 העקבות שנמצאו בזירה, לדעת שור. מומחה ההגנה (שהוא לא ממש מומחה. המומחיות שלו היא יהלומים) לא ערער עליהן, אבל יוצרי הסרט החליטו שזה בכלל לא עקבות, שזו להב של סכין, שזה כפתור במכשיר הנייד. אין גבול לשרלטנות.

11. יוצרי הסרט החליט שהרוצח הוא נער או נערה בביה"ס. שניים לפחות, כאמור. קנאה. טווין פיקס. משהו כזה. יתרה מזאת, המשטרה יודעת את זה, אבל החליטה להתעלם כי זו תיאוריה בעייתית מדי מבחינת הסדר החברתי. תגידו, כמה הזוי יכול להיות בן אדם? ומאיש כזה עיתונאים קונים סחורה? לי לא צריך לספר לאיזה מרחקים לפעמים עיתונאים הולכים כדי לקבל קלטת טובה, אבל עכשיו, אחרי המשפט, עוד לתת לאיש הזה במה לשטוח את התיאוריות הסהרוריות שלו?

12. אחרי הסרט, מר סדובסקי בלי בושה אמר לקרן נויבך שהתובעת במשפט הגישה ביודעין עדויות בדויות לביהמ"ש, שהיא גרמה לעדים להעיד עדות שקר, שבתיק יש בכלל מאות עדויות שקר, שהמשטרה והפרקליטות פעלו כאן כמו ארגון פשע מאורגן. לא פחות. אמר ונשאר בחיים. ואיפה הראיות להאשמות כאלה? אין. אם הוא יכול להגיד דברים כאלה ומשרד המשפטים לא מגיש תביעת דיבה, אז באמת שאין פה מדינה.

13. בשידור של "מבט שני", שוב ושוב קוראים לחיים סדובסקי "דוקטור". זה גם מה שמופיע בכתובית מתחתיו, כשהוא מדבר. הצופה מבין שהוא דוקטור לאחד הנושאים עליהם הוא מדבר בביטחון כזה רב. אז זהו, שהוא דוקטור, חתן פרס נובל לפיזיקה גרעינית. סדובסקי עשה דוקטורט בהתכתבות בנטורופתיה, באוניברסיטה בחו"ל, שמשרד החינוך לא מכיר בתאריה. אין לו תואר ראשון ואין לו תואר שני, אבל בשביל צופי "מבט שני" הוא דוקטור. נו, באמת. "מבט שני" נותנים כבוד לאלכס פלג, עוד אחד מאנשי ההגנה. המערכת של התוכנית לא מציינת את כל פסקי הדין בהם שופטים שונים קורעים לגזרים את עדות ההגנה של פלג.

14. יש גם טענות רציניות להגנה במשפט זדורוב. יש שאלות פתוחות הן לגבי המניע (הסבר אפשרי – זדורוב עצמו אמר למדובב שראדה קיללה אותו. אח"כ חזר בו. בעברו של זדורוב יש התפרצות זעם קשה כלפי אחיו. האם אדם רוצח כי נערה קיללה אותו? האם בכלל קיללה אותו?) והן לגבי טביעות נעליים, שנמצאו בתא השירותים ולא שוייכו לאיש (הסבר אפשרי – אל זירת הרצח הגיעו המון אנשים וכנראה שמישהו מהם השאיר את הטביעות ולא מסר את נעליו לאחר מכן). בעיניי, כל תיק שהיה זוכה לתשומת לב אינטנסיבית כזו, היינו מוצאים בו שאלות פתוחות. גם ברצח רבין יש אנשים שבונים תיאוריות קונספירציה על שאלות כמו "מי צעק סרק סרק?" וכו', אבל רובנו המכריע בטוח שיגאל עמיר רצח אותו. ראיות התביעה במקרה הזה חזקות מאוד, בעיניי. גם ההודאה, גם השחזור, גם ידיעת הפרטים המוכמנים וגם טביעות הנעליים. ביחד, לי אין שום ספק באשמת זדורוב.

14. יש עוד סוג טענות של ההגנה, שראוי להקשיב לו. ד"ר בועז סנג'רו, דוקטור למשפטים, שהתראיין לסרט, מנהל קמפיין ציבורי כדי להפחית את משקלה הראייתי של הודאת חשוד. יש לזה טעמים כבדי משקל (אני נגד, אבל לא יכול לשלול את ההיגיון שבטיעון) ויש מדינות שאכן מייחסות פחות משקל להודאה כזאת. סנג'רו, למשל, טוען שבמחקר אמריקני, התברר שכמעט בכל מקרה של הודאת שווא (הודאה שהתבררה בוודאות מאוחר יותר, על סמך דנא, שהיא לא הודאת אמת), האדם שהודה גם ידע לנקוב בפרטים מוכמנים. במילים אחרות, החוקרים תמיד יודעים לשתול את הפרטים המוכמנים בראשו של הנחקר שלהם. אני לא מתווכח עם מחקרים, אבל בחקירה הזאת, שתועדה באופן נמרץ כל כך, אני חושב שהטיעון הזה יותר חלש.

הפוסט הזה היה אמור לגרות אתכם לראות את הסרט הערב. אני מקווה שלא הוציא לכם את החשק…ואם כן, אז בסוף צפוי לנו עימות עם שרון גל, איש ערוץ 10, שעשה בעבר את הסרט "רק תאיר יודעת", שזרע גם הוא ספקות רבים באשמתו של זדורוב, מן הסתם, בעידודם של אותם שלושה 'מומחים'.שרון ואני ניהלנו ויכוחים סוערים ב – 4 השנים הסוערות על המשפט הזה. גם התערבנו על תוצאותיו על ארוחת ערב. בסוף כל ויכוח, כמנהג גברים שטופי טסטוסטרון, העלינו את ההימור. בסוף זה נגמר על 4 ארוחות ערב לטובתי. הוא עדיין לא החזיר. אולי אחרי השידור היום אני אקח את המערכת לאכול על חשבונו.

פסק דין רן ארז

1 במרץ 2011
 

ביהמ"ש השלום בתל אביב פסק שהוצאנו את דיבתו של רן ארז וחייב אותנו בתשלום של 35 אלף שקלים. לא נעים, אבל לא נורא. למה לא נורא?

1. אנחנו טענו שרן ארז העלה איזו תיאוריה על שביתת המורים בפני סמנכ"ל משרד החינוך בפגישה בבית קפה בתל אביב. רן ארז טען שלא היה ולא נברא, שהוא לא אמר דבר את הדברים, שהכל שקר. בסעיף 7 לתצהירו לבית המשפט הוא כתב "הדברים הנ"ל אשר נטענו והוצגו כאילו לכאורה נאמרו על ידי אינם נכונים, שקריים". השופטת ריבה ניב קבעה כי הדברים כן נאמרו. היא מוסיפה בפסה"ד את הדברים הבאים (סעיף 19 למיטיבי לכת): "ארז ובן שיחו השתדלו לערוך את פגישתם ביחידות ומבלי שעין זר תשזוף אותם. בשל עובדה זו, בהיותם סמוכים ובטוחים שלא האזין להם איש, לא התייחסו התובעים בתביעתם ותצהירם לפגישה, עד שכמעט ניתן היה להסיק כי לא התקיימה כלל. במהלך העדויות הובהר כי הפגישה אומנם נערכה וכי התובע ועדו לא שמו ליבם לסועדים נוספים שישבו במסעדה".

2. השופטת גם קבעה במפורש שהיא מאמינה לי. לא מאמינים? סעיף 37 לפסה"ד: "הנני מאמינה למר דרוקר כי כך הבין הוא עצמו את הדברים. ניתן להסיק זאת משאלותיו למר כהן, מתגובתו בסוף הכתבה ואף מחוסר הסבירות של הגרסה האחרת".

3. השופטת גם לא מותחת ביקורת על הטיפול העיתונאי של ערוץ 10 בידיעה. לא של מנכ"ל הערוץ, שהביא את הידיעה הראשונית ולא של העורך, המגיש והכתב. היא כן קובעת שהצגת הדברים, בעיקר בפתיח לכתבה, יכולה הייתה להטעות את ה"צופה הסביר". למה? כי אנחנו התכוונו להגיד שרן ארז ייחס מניעים פוליטיים לברק ואולמרט, בעוד שה"צופה הסביר", היא קובעת, היה יכול להבין שהוא שותף למניעים הללו.

4. רן ארז תבע מיליון שקל. השופטת חייבה אותנו ב – 35 אלף. לא נעים. בעיניי, גם לא ממש צודק. עכשיו נצטרך להתלבט אם לערער או לא. מצד אחד, אני מאמין שעוד עין שיפוטית תבטל גם את ה – 35 אלף שקלים הללו. מצד שני, למי יש כוח לעוד התבחבשות משפטית?

פסק דין רן ארז

1 במרץ 2011
 

ביהמ"ש השלום בתל אביב פסק שהוצאנו את דיבתו של רן ארז וחייב אותנו בתשלום של 35 אלף שקלים. לא נעים, אבל לא נורא. למה לא נורא?

1. אנחנו טענו שרן ארז העלה איזו תיאוריה על שביתת המורים בפני סמנכ"ל משרד החינוך בפגישה בבית קפה בתל אביב. רן ארז טען שלא היה ולא נברא, שהוא לא אמר דבר את הדברים, שהכל שקר. בסעיף 7 לתצהירו לבית המשפט הוא כתב "הדברים הנ"ל אשר נטענו והוצגו כאילו לכאורה נאמרו על ידי אינם נכונים, שקריים". השופטת ריבה ניב קבעה כי הדברים כן נאמרו. היא מוסיפה בפסה"ד את הדברים הבאים (סעיף 19 למיטיבי לכת): "ארז ובן שיחו השתדלו לערוך את פגישתם ביחידות ומבלי שעין זר תשזוף אותם. בשל עובדה זו, בהיותם סמוכים ובטוחים שלא האזין להם איש, לא התייחסו התובעים בתביעתם ותצהירם לפגישה, עד שכמעט ניתן היה להסיק כי לא התקיימה כלל. במהלך העדויות הובהר כי הפגישה אומנם נערכה וכי התובע ועדו לא שמו ליבם לסועדים נוספים שישבו במסעדה".

2. השופטת גם קבעה במפורש שהיא מאמינה לי. לא מאמינים? סעיף 37 לפסה"ד: "הנני מאמינה למר דרוקר כי כך הבין הוא עצמו את הדברים. ניתן להסיק זאת משאלותיו למר כהן, מתגובתו בסוף הכתבה ואף מחוסר הסבירות של הגרסה האחרת".

3. השופטת גם לא מותחת ביקורת על הטיפול העיתונאי של ערוץ 10 בידיעה. לא של מנכ"ל הערוץ, שהביא את הידיעה הראשונית ולא של העורך, המגיש והכתב. היא כן קובעת שהצגת הדברים, בעיקר בפתיח לכתבה, יכולה הייתה להטעות את ה"צופה הסביר". למה? כי אנחנו התכוונו להגיד שרן ארז ייחס מניעים פוליטיים לברק ואולמרט, בעוד שה"צופה הסביר", היא קובעת, היה יכול להבין שהוא שותף למניעים הללו.

4. רן ארז תבע מיליון שקל. השופטת חייבה אותנו ב – 35 אלף. לא נעים. בעיניי, גם לא ממש צודק. עכשיו נצטרך להתלבט אם לערער או לא. מצד אחד, אני מאמין שעוד עין שיפוטית תבטל גם את ה – 35 אלף שקלים הללו. מצד שני, למי יש כוח לעוד התבחבשות משפטית?

הפלשתינים לא ענו לאולמרט? אולי אולמרט לא ענה לפלשתינים?

2 בפברואר 2011
 

מאז שנכשל המו"מ בין אולמרט לאבו מאזן, טוען ראש הממשלה לשעבר: הצעתי את ההצעה הכי טוב שהם יקבלו אי פעם מראש ממשלה ישראלי. אבו מאזן לא ענה להצעה. הגירסה של אולמרט היא הדלק הכי טוב של אנשי הליכוד והימין. מאיווט ליברמן ועד דן מרידור, נשמעת הטענה – אם לאולמרט הם לא אמרו כן, להצעתו חסרת התקדים, אז כנראה שבאמת אין סיכוי להגיע איתם להסדר קבע.

כבר התייחסתי לטענת אולמרט הזאת. הזכרתי מתי הוא נתן את הצעתו, אחרי שכבר הפך למת פוליטי, הודח והפך לאדם שמשקלו כמעט אקדמי. מה שלא ידעתי, זה שספק רב אם הגרסה העובדתית, שהוא מוסר, כולל בכתבה ביום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות", ספק רב אם זו האמת.

הנה מה שאמר לי מקור יודע דבר: הפלשתינים פחדו מאוד שהצעת אולמרט תגרום להם לנפילה נוסח קמפ דייויד. גם שם ברק הניח "הצעה חסרת תקדים" על השולחן (היום, אפילו ברק יודה שערפאת לא היה אמור להסכים בחיים להצעה כזאת), הפלשתינים לא אמרו "כן" וברק מכר לעולם כולו את תיאוריית "אין פרטנר". למודי ניסיון, החליטו הפלשתינים לנסות את אולמרט. הם העבירו לו 14 שאלות וביקשו לקבוע פגישה כדי לקבל הבהרות. המקור שלי טוען שפגישה כזאת אפילו נקבעה עם שלום תורג'מן, יועצו המדיני של אולמרט. אלא שתורג'מן ביטל, אולמרט לא השיב לשאלות וההצעה "חסרת התקדים" הפכה למה שנועדה להיות מלכתחילה – חומר גלם לנרטיב העצמי של אולמרט על "מרחק הנגיעה" שהגיע משלום עם הפלשתינים.

אמרו מעתה, לא אבו מאזן לא ענה לאולמרט, אלא אולמרט לא ענה לאבו מאזן. לתשומת לב הקורא חיים רמון, שממשיך לדבר על ההצעה הזאת כאילו הייתה משהו ממשי.

הפלשתינים לא ענו לאולמרט? אולי אולמרט לא ענה לפלשתינים?

2 בפברואר 2011
 

מאז שנכשל המו"מ בין אולמרט לאבו מאזן, טוען ראש הממשלה לשעבר: הצעתי את ההצעה הכי טוב שהם יקבלו אי פעם מראש ממשלה ישראלי. אבו מאזן לא ענה להצעה. הגירסה של אולמרט היא הדלק הכי טוב של אנשי הליכוד והימין. מאיווט ליברמן ועד דן מרידור, נשמעת הטענה – אם לאולמרט הם לא אמרו כן, להצעתו חסרת התקדים, אז כנראה שבאמת אין סיכוי להגיע איתם להסדר קבע.

כבר התייחסתי לטענת אולמרט הזאת. הזכרתי מתי הוא נתן את הצעתו, אחרי שכבר הפך למת פוליטי, הודח והפך לאדם שמשקלו כמעט אקדמי. מה שלא ידעתי, זה שספק רב אם הגרסה העובדתית, שהוא מוסר, כולל בכתבה ביום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות", ספק רב אם זו האמת.

הנה מה שאמר לי מקור יודע דבר: הפלשתינים פחדו מאוד שהצעת אולמרט תגרום להם לנפילה נוסח קמפ דייויד. גם שם ברק הניח "הצעה חסרת תקדים" על השולחן (היום, אפילו ברק יודה שערפאת לא היה אמור להסכים בחיים להצעה כזאת), הפלשתינים לא אמרו "כן" וברק מכר לעולם כולו את תיאוריית "אין פרטנר". למודי ניסיון, החליטו הפלשתינים לנסות את אולמרט. הם העבירו לו 14 שאלות וביקשו לקבוע פגישה כדי לקבל הבהרות. המקור שלי טוען שפגישה כזאת אפילו נקבעה עם שלום תורג'מן, יועצו המדיני של אולמרט. אלא שתורג'מן ביטל, אולמרט לא השיב לשאלות וההצעה "חסרת התקדים" הפכה למה שנועדה להיות מלכתחילה – חומר גלם לנרטיב העצמי של אולמרט על "מרחק הנגיעה" שהגיע משלום עם הפלשתינים.

אמרו מעתה, לא אבו מאזן לא ענה לאולמרט, אלא אולמרט לא ענה לאבו מאזן. לתשומת לב הקורא חיים רמון, שממשיך לדבר על ההצעה הזאת כאילו הייתה משהו ממשי.

ההצעה החשודה של ח"כ לוין – החלשת הכוח של מנהלי החדשות

27 בינואר 2011
 

הצעת החוק של ח"כ יריב לוין בעניין מנכ"לי חברות החדשות, מאוד חשודה, בעיניי.

לפי החוק הקיים, מנכ"ל חברת חדשות בערוץ 2 ובערוץ 10 מתמנה ל – 5 שנים. אפשר להדיח אותו ברוב של 75 אחוזים מחברי דירקטוריון חברת החדשות. המשמעות היא שבעלי מניות, בעלי ההון, לא יכולים להדיח בכוחות עצמם מנכ"ל. הם חייבים שיתוף פעולה של נציגי הציבור. מי אלו נציגי הציבור? אנשים בעלי רקע בתחום, שמונו על ידי הרשות השנייה.

נדמה לי שאין מחלוקת שהאיזון שמצא החוק נכון. הוא השאיר מספיק כוח וגמישות לאלו שמשלמים, לקבוע את זהות מי שמנהל להם את הכסף, אבל גם יצר בלם מפני כוח יתר. כשבעלי המניות של ערוץ 10 רצו להחליף מנכ"ל לפני תום כהונתו, הם עשו את זה. מנכ"ל, בדר"כ, לא רוצה לכהן בלי הגב של בעלי המניות של הערוץ. מצד שני, בעלי המניות בשני הערוצים יודעים שהיכולת שלהם ללחוץ על המנכ"ל מוגבלת, כי הוא נעול לחמש שנים וכדי להיפטר ממנו צריך להיות מעורב בהליך הדחה פומבי וקשה.

כאמור, אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי ביקורת על ההסדר הקיים וגם לא קרה שום דבר לאחרונה, שמיקד תשומת לב לחוק.

לכן, מאוד מוזר שיום אחד בא חבר כנסת מהליכוד, מהקצה הימני של הליכוד ורוצה לשנות את ההסדר החוקי. להחליש את מנכ"לי חברת החדשות ולחזק את בעלי ההון. מדהים. לוין מציע שהכהונה תהיה ל 3 שנים בלבד ושניתן יהיה להדיח אותם ברוב של 51 אחוזים בלבד, כלומר, ברוב של בעלי המניות לבדם.

תהרגו אותי אם אני מבין מה האינטרסים, שמניעים את ח"כ לוין. בדר"כ, אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה, אבל אני לא יכול לחשוב על שום הסבר ענייני לסיפור הזה. מה פתאום מכל הנושאים שבעולם, מצא ח"כ לוין להתעסק באיזה נושא, שאף אחד לא ראה בכלל כבעייתי? מי הביא אותו דווקא לסעיף הזה?

אתמול הגיע לוין לאולפן "לונדון קירשנבאום". יצאתי עוד יותר חשדן ממה שהוא אמר שם. לוין הסביר שהתקשורת שמאלנית, שהוא רוצה איזון, שהוא רוצה פוקס ישראלי. הכל בסדר. טיעון לגיטימי לחלוטין, אבל איך הטיעון הזה קשור להצעת החוק הזו? נניח שערוצי הטלוויזיה שמאלניים (לוין עצמו קרוב מאוד לקבוצת פייגלין בליכוד. ספק אם יקום פה ערוץ טלוויזיה, שיהיה מספיק ימני בשבילו). אני יכול לחשוב על 10 הצעות חוק, שמקדמות את החזון שלו על רשת פוקס ישראלית, לפני הצעת החוק המוזרה הזו. איך זה עוזר למיליונר ימני להקים חברת חדשות? איך זה עוזר לו להתחרות בערוצים הקיימים? לא ברור. כל מה שזה עושה, זה להחליש את המנכ"לים הקיימים בפני בעלי ההון הקיימים. האם לוין חושב שבמצב כזה, בעלי ההון יכפו על המנכ"לים המוחלשים להיות יותר ימניים? האם לוין מייצג בכלל את נתניהו בסיפור הזה? מאוד מוזר.

ההצעה החשודה של ח"כ לוין – החלשת הכוח של מנהלי החדשות

27 בינואר 2011
 

הצעת החוק של ח"כ יריב לוין בעניין מנכ"לי חברות החדשות, מאוד חשודה, בעיניי.

לפי החוק הקיים, מנכ"ל חברת חדשות בערוץ 2 ובערוץ 10 מתמנה ל – 5 שנים. אפשר להדיח אותו ברוב של 75 אחוזים מחברי דירקטוריון חברת החדשות. המשמעות היא שבעלי מניות, בעלי ההון, לא יכולים להדיח בכוחות עצמם מנכ"ל. הם חייבים שיתוף פעולה של נציגי הציבור. מי אלו נציגי הציבור? אנשים בעלי רקע בתחום, שמונו על ידי הרשות השנייה.

נדמה לי שאין מחלוקת שהאיזון שמצא החוק נכון. הוא השאיר מספיק כוח וגמישות לאלו שמשלמים, לקבוע את זהות מי שמנהל להם את הכסף, אבל גם יצר בלם מפני כוח יתר. כשבעלי המניות של ערוץ 10 רצו להחליף מנכ"ל לפני תום כהונתו, הם עשו את זה. מנכ"ל, בדר"כ, לא רוצה לכהן בלי הגב של בעלי המניות של הערוץ. מצד שני, בעלי המניות בשני הערוצים יודעים שהיכולת שלהם ללחוץ על המנכ"ל מוגבלת, כי הוא נעול לחמש שנים וכדי להיפטר ממנו צריך להיות מעורב בהליך הדחה פומבי וקשה.

כאמור, אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי ביקורת על ההסדר הקיים וגם לא קרה שום דבר לאחרונה, שמיקד תשומת לב לחוק.

לכן, מאוד מוזר שיום אחד בא חבר כנסת מהליכוד, מהקצה הימני של הליכוד ורוצה לשנות את ההסדר החוקי. להחליש את מנכ"לי חברת החדשות ולחזק את בעלי ההון. מדהים. לוין מציע שהכהונה תהיה ל 3 שנים בלבד ושניתן יהיה להדיח אותם ברוב של 51 אחוזים בלבד, כלומר, ברוב של בעלי המניות לבדם.

תהרגו אותי אם אני מבין מה האינטרסים, שמניעים את ח"כ לוין. בדר"כ, אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציה, אבל אני לא יכול לחשוב על שום הסבר ענייני לסיפור הזה. מה פתאום מכל הנושאים שבעולם, מצא ח"כ לוין להתעסק באיזה נושא, שאף אחד לא ראה בכלל כבעייתי? מי הביא אותו דווקא לסעיף הזה?

אתמול הגיע לוין לאולפן "לונדון קירשנבאום". יצאתי עוד יותר חשדן ממה שהוא אמר שם. לוין הסביר שהתקשורת שמאלנית, שהוא רוצה איזון, שהוא רוצה פוקס ישראלי. הכל בסדר. טיעון לגיטימי לחלוטין, אבל איך הטיעון הזה קשור להצעת החוק הזו? נניח שערוצי הטלוויזיה שמאלניים (לוין עצמו קרוב מאוד לקבוצת פייגלין בליכוד. ספק אם יקום פה ערוץ טלוויזיה, שיהיה מספיק ימני בשבילו). אני יכול לחשוב על 10 הצעות חוק, שמקדמות את החזון שלו על רשת פוקס ישראלית, לפני הצעת החוק המוזרה הזו. איך זה עוזר למיליונר ימני להקים חברת חדשות? איך זה עוזר לו להתחרות בערוצים הקיימים? לא ברור. כל מה שזה עושה, זה להחליש את המנכ"לים הקיימים בפני בעלי ההון הקיימים. האם לוין חושב שבמצב כזה, בעלי ההון יכפו על המנכ"לים המוחלשים להיות יותר ימניים? האם לוין מייצג בכלל את נתניהו בסיפור הזה? מאוד מוזר.

אל גז'ירה תוקפים באופן מוטה את הרש"פ, אבל למה אנחנו מצטרפים?

26 בינואר 2011
 

קראתי את המסמכים שאל ג'זירה פרסמו באתר האינטנרט באנגלית שלהם. השתכנעתי שהם באמת עשו עוול לרשות הפלשתינית. עוול קשה. עוד יותר מעצבן, הקו שהם לקחו, אומץ על ידי רוב כלי התקשורת הישראליים, לא מתוך רצון לתקוף את הרש"פ. סתם שטחיות וחוסר בדיקה.

הנה כמה מהכותרות שפורסמו:

1. הפלשתינים ויתרו בירושלים – שטויות. הפלשתינים כבר בקמפ דייויד הסכימו שהשכונות היהודיות במזרח ירושלים, יישארו בריבונות ישראלית. אתם יכולים לקראו את זה בעשרה ספרים שונים על המו"מ. אז לא ייחסנו לויתור כזו משמעות. ההיפך. אמרנו שהפלשתינים הציגו עמדות נוקשות מדי. קלינטון הטיל בפומבי את האשמה לכשלון הועידה, על ערפאת. נכון, אבו עלא, כשנתן את הויתור הזה ללבני, הציג אותו כאילו זה בא לראשונה. בקמפ דייויד לא הסכמנו לזה, אמר שועל המו"מ, אבל הם כן הסכימו ולבני בוודאי ידעה את זה. שום דבר חדש. הפלשתינים תמיד תבעו את מזרח ירושלים להם, כבירת המדינה הפלשתינית והם המשיכו לתבוע את זה. הם תבעו את העיר העתיקה עבורם, תוך ויתור על הרובע היהודי וחלק מהרובע הארמני. הם המשיכו להציג את אותה עמדה גם במו"מ עם לבני. שום דבר חדש. אם כבר אפשר להאשים את הרש"פ במשהו, זה בשעמום. אותן עמדות כל השנים. לא כמונו, הישראלים, שכל מו"מ הולכים קצת קדימה…

2. הפלשתינים ויתרו בסוגיית הפליטים – עוד שטות מוחלטת. קראתי בעיון את המסמכים שפורסמו. בכמה מקומות נמסר שגורמים שונים ברשות חושבים שעמדת אבו מאזן היא גמישה מדי, רכה מדי. מה העמדה? העמדה היחידה עליה נמסר היא שאבו מאזן דרש קליטה של 100 אלף פליטים פלשתיניים בישראל במשך 10 שנים, בעוד אולמרט הציע 5,000 פליטים במשך 5 שנים. שוב, העמדה הפלשתינית קונסיסטנטית עם מה שערפאת דרש בשעתו. במו"מ בטאבה, הנחה ערפאת את נביל שעת, שניהל את המו"מ, להשיג לו מספר של 6 ספרות, כלומר 100 אלף. שום ויתור ושום נעליים. אותה עמדה כל הזמן. ייתכן שמנהיגי המו"מ הפלשתיניים לא מספרים לעמם מה הם הציעו, אבל זה התפרסם כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה מקומות שלהתייחס אל זה כחידוש, זה טירוף.

3. הפלשתינים שיתפו פעולה עם ישראל בחיסול מבוקשים – עוד סילוף בוטה. יכול להיות שהם שיתפו פעולה, אבל המסמכים שפורסמו ממש לא מוכיחים את זה. זה מדהים, שהכותרת הזאת מתפרסמת בישראל יחד עם המסמך המקורי ואף אחד בעיתון לא אומר – רגע, אבל תוכן המסמך לא מוכיח את הכותרת. מופז ביקש משר הפנים הפלשתיני לטפל במבוקש פלשתיני. הוא לא טיפל. מאוחר יותר ישראל חיסלה אותו. איפה שיתוף הפעולה? שיתוף פעולה זה אם השר הפלשתיני אומר למופז איפה נמצא המבוקש הפלשתיני ורומז לו שישמח אם אנחנו נחסל אותו. זה לא קיים במסמך.

4. לבני הציעה להעביר כפרים ערביים בישראל לתחומי פלשתין – לפי המסמכים, גם זה לא היה ולא נברא. לבני העלתה בשיחת מו"מ בעיה טריטוריאלית, אפרופו הדיון בגבולות. היא הסבירה שישראל לא רוצה לחזור על בעיית רג'ר בצפון, כפר שנחצה לשניים והזכירה שיש כמה כפרים ערביים שמחציתם בתחומי ישראל ומחציתם בתחומי פלשתין. באקה היא דוגמא מובהקת, כמובן וגם בית צפאפה ואחרים. היא בפירוש לא אמרה שעמדתה היא שצריך להעביר גם את החלקים שבתוך ישראל לפלשתין. לפחות לא במסמך הזה. אולי היא חושבת ככה, אולי אמרה את זה בשיחת צד. אני לא מתעלם מהעובדה שלא ראיתי הכחשה של לבני לכותרת הזאת, אבל במסמך שהתפרסם, זה לא קיים. אני, אגב, תומך במודל מסוים של הרעיון הזה וממש לא רואה בו גזענות, אבל לבני לא הציעה אותו. בעבודת המטה שערכה ישראל למצוא שטחים בתוך ישראל, כפיצוי לפלשתיניים על סיפוח גושי ההתיישבות, הרעיון הזה לא הועלה אפילו.

5. המסמכים חשפו את המו"מ הסודי בתקופת אולמרט. נו, באמת. הנה מה שנכתב בבלוג הזה בסוף אוגוסט 2010

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=12008349