ארכיון: רביב דרוקר

משעמם לדבר על שינוי שיטת הבחירות, אבל זה ישנה הכול

14 בינואר 2019
 

צריך לשנות את שיטת הבחירות. לא, לא לבחירות אזוריות, צריך לאמץ שיטת בחירות שתתחיל אולי לרפא את המערכת הפוליטית החולה שלנו.

כשבנימין נתניהו היה שר אוצר הוא דיבר איתי על הסקרים כלפיו. אפילו כשנבחרתי ב 1996, הוא אמר, הייתי נגטיב. 'נגטיב', כלומר, בסקרים רוב הציבור הישראלי לא אהד אותו ובכול זאת, הוא נבחר לראש הממשלה בבחירות אישיות. מאז תמיד הנגטיב היה גבוה מהפוזיטיב, המשיך נתניהו, עכשיו אני לראשונה יותר פוזיטיב מנגטיב. נתניהו כשר אוצר היה פוליטיקאי שניסה לפייס מעט את המחנה אותו כל כך הרגיז בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. הוא התפייס עם עיתונאים ויריבים, קידם באפקטיביות אג'נדה כלכלית, לא נלחם באליטות ונשאר יחסית מתון מדינית. התוצאה, מבחינתו, הגיעה בבחירות 2003. הכישלון הגדול ביותר בתולדות הליכוד, 12 מנדטים.

בבחירות 2015 נתניהו עשה בדיוק את המהלך ההפוך. הוא לא ניסה יותר להתחבב על המחנה שכנגד. בסולם בו אפס זו שנאה עזה ו 10 היא אהבה גדולה, מבחינת נתניהו של 2019, אין בעיה שחמישים אחוזים מהציבור ייתנו לו אפס או 1. אין בעיה, כל עוד 25 האחוזים בציבור שאוהבים אותו, להלן הבייס, נותנים לו 8 ו 9. זו פוליטיקה טראמפית. חידוד הקצוות, הקצנת השיח, בוגדים, שמאלנים, בקיצור, כל מה שאנחנו חווים פה בארבע השנים האחרונות. שיטת הבחירות שלנו מעודדת את הפוליטיקה המעוותת הזאת. אתה יכול לשלוט גם כש 52% מהציבור, על פי סקר שפורסם לאחרונה, לא רוצים שתהיה ראש הממשלה הבא. לרמת ההסתייגות של הציבור שלא בוחר בך, אין שום משמעות. ממילא הם לא מצביעים עבורך, אז לרמת העויינות אין משמעות. נתניהו רק צריך שיהיו לו 30 מנדטים. כל השאר יסתדר מאליו. צריך לקרות נס כדי שלגוש הימין מרכז לא יהיו יותר מ 60 מנדטים. זה קרה פעם אחת ב 30 השנים האחרונות. ברגע שלגוש הימין מרכז יש יותר מ 60 מנדטים ולנתניהו 30, אין דרך כמעט שהוא לא יהיה ראש הממשלה וממש לא אכפת לו שהצד השני ירגיש ששוב גנבו לו את המדינה.

שיטת בחירות חכמה יותר הייתה מתגמלת מועמדים שעושים פוליטיקה אחרת. באירלנד (ובמלטה), למשל, יש שיטת בחירות מעט יותר מסובכת בה לקול שלך יש יותר משמעות. אתה מדרג מועמדים לפי ההעדפות שלך. איש ליכוד ידרג את נתניהו במקום הראשון, אבל הוא גם ימשיך וירשום את העדפותיו לגבי שאר המועמדים. בנט אולי יזכה במקום שני, ליברמן שלישי וכו'. בוחרי המרכז שמאל ידרגו, מן הסתם, את נתניהו אחרון. ספירת הקולות בשיטה הזאת נותנת ביטוי גם להעדפה השנייה והשלישית של אדם. כך ייווצר מצב שגוש המרכז שמאל יתאחד באופן אוטומטי מאחורי מועמד אחד. כל הקולות שבחרו בגבאי/גנץ/לפיד יעברו למי מהם שזכה בהכי הרבה מקומות ראשונים. לשיטה הזאת יש יתרון מאוד חשוב. בזמן הבחירות לא יהיה ללפיד אינטרס לתקוף את גנץ וההפך. זה שינוי מוחלט של מאזן המוטיבציות הנוכחי. בישראל יש תמריץ גדול לנתניהו ובנט להילחם זה בזה. באחת המדינות בארה"ב, בה השיטה הזאת נהוגה (בעברית היא מכונה "הקול היחיד הנייד", לא שם סקסי במיוחד) המתמודדים בבחירות סיימו את העימות ביניהם כשהם אוחזים ידיים ושרים ביחד שיר. במהלך כל העימות הם נהגו בכבוד מקסימלי אחד כלפי רעהו. לא להרגיז תומכים של המועמדים האחרים חלילה.

כל מערכת בחירות, הפוליטיקאים שלנו מתבכיינים על חוקי הבחירות המיושנים. האיסור על תעמולת בחירות, תשדירי הבחירות המגוחכים, הם תמיד מתחייבים לשנות את החוקים וכמובן, לא עושים דבר (אלא אם כן לעשות זה להקים ועדה כמו ועדת בייניש, ולאפסן מיד את המלצותיה במגירה). מצד שני, יש הרבה מפלגות חדשות ופוליטיקאים שמתיימרים להביא רעיונות חדשים. אולי מישהו מהם רוצה לנסות לחולל שינוי בדרך שהביאה את המערכת הפוליטית שלנו לנקודת שפל קשה במיוחד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

אחרי הזובור הזה, איך רה"מ יוכל לעבוד עם המזכ"צ שלו?

7 בינואר 2019
 

הכותרת שפוצץ שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" בגיליון יום שישי, ה 25.3.2005, עוררה סערה אמיתית. שיפר הביא את תוכן ההרצאה שנשא השגריר האמריקני אז, דן קרצר, בפני צוערי משרד החוץ. קרצר, לפי הדיווח, אמר לצוערים שאין הבנה בין הממשל האמריקני לישראל לגבי גושי ההתיישבות. הימים הם ימי המאבק הפוליטי על ההתנתקות, הדברים של קרצר הוסיפו הרבה שמן למדורה. הם סתרו לכאורה טיעון מוביל של ממשלת שרון.

מה שמעולם לא פורסם זו הסערה שהתחוללה באותו סוף שבוע בלשכת שר החוץ, סילבן שלום. מי שהעביר את הידיעה לשיפר הוא יועץ התקשורת של שלום באותה תקופה, יהושע מור יוסף. הוא עשה את זה באישור ראש המטה של שלום, אבל שר החוץ עצמו לא ידע. מור יוסף סבר, מן הסתם, שזו רוח המפקד. הבוס היה שמח להרוג את ההתנתקות, אבל בלי להשאיר טביעות אצבעות (שלום הצביע בעד, כמובן). כששלום גילה, הוא רתח. הוא שמע מאנשיו שהם עומדים מאחורי ההדלפה, אבל זה לא עצר אותו מלנסות להגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, שיחקור את ההדלפה. אפשר לדמיין את תחושת הנבגדות שלהם, כשהבוס שלהם דורש חקירה שעשויה בסוף היום להביא לפתיחת תיק פלילי כנגדם. בסופו של יום, מנכ"ל המשרד, רון פרושאור, הצליח להרגיע את השר והמהומה שככה.

יש פוליטיקאים שייתנו גיבוי, כמעט בכל מחיר, לאנשיהם ויש כאלו שלא. דובי וייסגלס, שהיה מקורב לשרון עשרות שנים, אוהב לספר על הפעם בה רצו לחקור אותו על הדלפת מסמך סודי לכאורה בזמן משפט הדיבה שניהל שרון נגד ה"טיים". שרון, לפי וייסגלס, לא אפשר לבוא עמו במגע ולקח אחריות על כל העניין. בנימין נתניהו, מסתבר, לא מאמין בשטויות האלה של גיבוי. מזכיר צבאי הוא תפקיד שחשוף לכמה מהסודות האינטימיים ביותר של כל ראש ממשלה. בדרך כלל, יש במערכת היחסים הזאת קרבה, לעתים אפילו מוגזמת. נתניהו בקדנציה הזאת עמד על בחירת המזכירים הצבאיים שלו בעצמו. הוא עשה לעצמו מנהג. לפסול את כל מי שהרמטכ"ל מציע ולבקש אחרים. שיהיה ברור למי שמונה שביבי מינה אותו. רק ביבי. המזכיר הצבאי הנוכחי שלו הוא בפרופיל שנתניהו הכי אוהב להקיף את עצמו. חובש כיפה, קרבי, בוגר ישיבת עלי. כל זה לא הגן על תא"ל אבי בלוט מפני הזובור הפומבי חסר התקדים שנתניהו העביר אותו. איך יוכל עכשיו המזכיר הצבאי להמשיך לכהן לצד ראש ממשלה, כשהוא יודע שבמקרה ויעשה טעות, נתניהו יתנער ממנו בשנייה וחצי?

יש עוד שאלות מרתקות בסיפור הזה: למה בעצם נתניהו ביטל את פינוי עמונה באחת לפנות בוקר? לא נמסרה עד עכשיו שום סיבה הגיונית למה לבטל פינוי שתוכנן מראש של פורעי חוק, שלוש וחצי שעות לפני הביצוע? האם יש שיקולים שאינם פוליטיים להוראה הזאת? ותהייה עוד יותר מרתקת. בוגרי סביבת נתניהו מעבירים מדור לדור את מערכת ההפעלה של הבוס. בראש ההנחיות עומד כלל קדוש. נסה למסמס את ההוראות הליליות שבאות מנתניהו, אחרי שהוא מגיע הביתה. אולי בלוט חשב בטעות שזו עוד אחת מאותן הוראות שהבוס נותן כי הוא נתון ללחצים בבית והוא דווקא מצפה ממנו שימסמס אותה.

ממשלת נתניהו בזבזה מאות מיליוני שקלים כדי לפנות את מתיישבי עמונה. היא פרצה עקרון עתיק שנים של אי הקמת יישוב חדש ביו"ש כדי להעביר כמות קטנה של אנשים שישבו על קרקע פלשתינית פרטית, חלקה 'נקנה' בעסקאות מזויפות. בתמורה, ראשי ההתיישבות בכלל ואלו של עמונה בפרט תמכו בחזרה הלא חוקית לקרקע וגינו את התנהגות כוחות הביטחון, שעשרות מהם נפצעו בפינוי. ראש הממשלה לא הוציא הודעת גינוי לפורעים ולא ביקר את השוטרים הפצועים. לנתניהו היה חשוב שיידעו שהוא רצה בכלל לבטל את הפינוי, אבל המזכיר הצבאי שלו לא העביר את ההוראה.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

הימין החדש – "המהלך הפוליטי המנוול ביותר"

31 בדצמבר 2018
 

"מפלגת הבית היהודי מודה לנפתלי בנט ואיילת שקד על 5 שנים של עשייה גדולה", איזו אצילות, מי היה מאמין – "אנו מאמינים שעוד נכונו להם גדולות ונצורות בהובלת מחנה הימין", הודעת הפרידה של "הבית היהודי" משני ראשיו הפורשים הייתה מופת של גדלות נפש. אה, סליחה, זה היה גועל נפש. מזכ"ל המפלגה, ניר אורבך, איש של בנט מלא מלא, שממשיך לשרת את פטרוניו גם כשהוא עדיין מקבל את משכורתו מהמפלגה שעומדת עכשיו בסכנת חיסול. כשאריק שרון פרש בראש מחנה של 14 ח"כים מהליכוד והקים את "קדימה", שאריות הליכוד הגיבו בברוטאליות. בצדק. המיזם של שרון העמיד את הליכוד בסכנת חיסול. הסטארט אפ החדש של בנט ושקד מנסה להשמיד את "הבית היהודי".

"זה המהלך הפוליטי המנוול ביותר שהיה כאן", אמר לי אתמול אחד מוותיקי ובכירי "הבית היהודי". אפשר להבין אותו. בנט ושקד עשו פה מהלך שקשה מאוד להצדיק אותו אידיאולוגית וכלכלית הוא מכוער במיוחד. אתמול יצא מכיוונם הטיעון שמה פתאום חובות ובכלל ה 21-22 מיליון שקלים שחייבת המפלגה הם סכום מופרז, זה הרבה פחות ובכלל, הם ירשו את כל החובות הללו. זו לא אמת. חובות "הבית היהודי", כשבנט נכנס עמדו על 12 מיליון שקלים. זה לא מעט ונבע מכך שבבחירות 2009 המפלגה קיבלה רק 3 מנדטים. בהנהגת בנט המפלגה צברה עוד ועוד חובות. נדמה היה שהוראות מבקר המדינה והמגבלות הכלכליות הן בקושי המלצה עבורו. פעם הוא הודה בשיחה סגורה שבקמפיין הראשון שלו הוא עבר במודע על הכללים כי ידע שרק ייקנס ומה זה כבר בשבילו קנס, עדיף להיבחר ואז לשלם. מאז שנבחר, המפלגה מכרה נכסים, אבל רק צברה חובות, בין השכר בגלל ההוצאות המוגזמות שכפה בנט, לרבות בתשלום ליועצים יקרים.

אין כמעט דו"ח מבקר מדינה שלא מתח ביקורת על הדרך בה בנט ניהל כספית את המפלגה. שוב ושוב הושתו עליה קנסות. בהזדמנות אחת הדברים הגיעו לשיא כאשר מבקר המדינה לא מצא אסמכתאות ל 8 מיליון שקלים שיצאו מחשבון המפלגה לצורך מימון בחירות. 8 מיליון שקלים! איך משלמים 8 מיליון שקלים בלי לקבל אסמכתא? רק אלוהי ("הבית היהודי") יודע. לפני הבחירות הקודמות, אגב, שאלתי את בנט על 8 המיליון הללו בשידור. בנט רתח. זה לא רלוונטי ומה פתאום אני שואל. אחרי השידור הוא העביר לי מסר. אתה מחפש אותנו, זה לא היה מקצועי.

המצב שנוצר עכשיו – בדומה למה שעשתה בזמנו ציפי לבני בפרישתה מ"קדימה" והקמת "התנועה" – זה שבנט ושקד עזבו בלי החובות, אבל הם כן יקבלו את מימון המפלגות שמגיע להם כסיעה חדשה (יחד עם שולי מועלם). בלי החובות, רק עם הכסף. מדהים. זה כמו פושט רגל, שמשאיר את הנושים שלו ברחוב, בעוד הוא מקים חברה חדשה ומתחיל לגייס כסף.

הטיעון של בנט ושקד שנועד להצדיק את פרישתם מפותל במיוחד. עד אתמול הם היו המפלגה ששומרת על נתניהו בימין. לפניהם הוא שחרר מחבלים, איתם לא. לפניהם הוא דיבר על 2 מדינות, איתם לא. היה לא מעט אמת בטיעון שלהם. ברגע אחד, פתאום, בגלל אולטימטום אחד שלא צלח, בנט ושקד הגיעו להארה שהם הגיעו לקצה גבול ההשפעה שלהם. איך זה נמדד? כיצד ניתן ללמוד מהתרסקות מביכה, שקשורה לאולטימטום שהם עצמם הציבו, על עוצמת ההשפעה שלהם בממשלה עתידית? ברור שאי אפשר. כל אידיוט מבין שהסיבה לפרישה היא שהם רוצים סוף סוף לבנות פלטפורמה שתאפשר להם להתמודד על ראשות הממשלה, אחרי שהחליטו (מזמן) שהמותג "הבית היהודי" לעולם לא יוכל לאפשר זאת. אז לא, אני בטח לא אזיל דמעה אם "הבית היהודי" ייכשלו בבחירות, אבל בבחירה בין "הימין החדש" הלכאורה מתון יותר ונטול חרד"לים ל"בית היהודי" הסמוטריצ'י, אני מוצא את עצמי קצת מתלבט. מזל שהם לא צריכים לבנות על הקול שלי.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

למרות כל חסרונותיו, לגנץ יש סיכוי אמיתי להתרומם

17 בדצמבר 2018
 

כשבני גנץ ונציגיו ניהלו את המו"מ על הצטרפותו לחברת "הממד החמישי" היה להם תנאי יוצא דופן. אסור לאף אחד לפרסם דברים שיפגעו בדימויו של הרמטכ"ל לשעבר. הגיוני שגנץ חרד לשמו הטוב, פחות שכיח לנסות לכלול את זה כתנאי במו"מ מסחרי. עכשיו, כשהחברה נסגרת, ספק אם חלק מהלכלוך לא ידבק ביו"ר שלה. רק לפני 4 חודשים סיפר גנץ בגאווה על החברה ותרומתו לה בראיון ל"גלובס": אני יכול להגיד לך מה זה עושה למישהו שהוא מקצועי בעולם הזה. הוא אומר: וואו!…לא עושים פה סיבוב רק כדי להרוויח כסף – מהסיפור הזה יהיו פחות פושעים ופחות טרוריסטים. נורא פשוט".

מה התרומה שאתה מביא?
"כיווני העשייה, קשרים, חשיפה לעולם ולמשקיעים. הכסף שהושקע לא הגיע לפה במקרה".

מה שמסתמן כמו כישלון עיסקי רק מאשש את מה שרוב מי שמכיר היטב את גנץ חושב עליו. איש מצוין, הגון, ישר, אבל מתקשה מאוד לקבל החלטות, ממש לא עשוי מהחומר שממנו אנחנו רגילים שראשי הממשלה שלנו עשויים. אלוף בדימוס אמר לי על גנץ: "האחרון שהייתי חושב עליו שהוא יכול להצליח בפוליטיקה". דיברתי עם הרבה קולגות של גנץ. רובם ככולם מכבדים אותו, מעריכים אותו ומטילים ספק עמוק אם הוא האיש שיכול לאתגר את בנימין נתניהו.

בעניין הזה אני קצת בדעת מיעוט.

לדעתי, אם היה נעשה היום סקר בקרב מצביעי מרכז שמאל שהיה מבקש מהם לדרג את עשרת השיקולים החשובים שלהם בהחלטה במי לבחור אז העדיפות העשירית הייתה – רק לא ביבי, התשיעית הייתה רק לא ביבי וגם השמינית והשביעית, עד למקום הראשון. הכיבוש, הפערים החברתיים, ההסתה וכל היתר חשובים, אבל אף אחד מהם לא ייכנס לעשרת המקומות הראשונים. בבחירות הקודמות המחנה הזה נתן 24 מנדטים לבוז'י הרצוג. כמה שבועות לפני הבחירות שאלתי את ראובן אדלר, האסטרטג של הרצוג: אתה לא קצת חושש להריץ מישהו כמו בוז'י? פוליטיקאי מוכשר והכול, אבל הוא לא ממש הוכיח פוטנציאל מנהיגותי. אדלר ענה שאם נזרוק עכשיו אבן מהחלון, מי שייפגע ממנה, עדיף על נתניהו. אדלר הלךבמודע רחוק מדי, אבל זה משקף במידה רבה את האנרגיות של מחנה המרכז שמאל. מי שיצטייר כאתגר כלשהו לנתניהו, יקפוץ.. השאר ישקעו. לגנץ – על כל מגרעותיו כמנהיג פוטנציאלי – יש המון מעלות כמועמד. רזומה נכון, עמדות ערטילאיות, נראה נפלא, מאמין באמת בפיוס ואחדות ולא פחות חשוב – הוא חדש, מהניילונים.

לגנץ יש סיכוי אמיתי לצבור מומנטום ולהפוך למפלגה הגדולה ביותר בגוש המרכז שמאל. זה יגרום להצטמקות של לפיד ולחצי חיסול של גבאי. בוחרי "יש עתיד" וה"מחנה הציוני", על פי כמה סקרי עומק, פשוט לא כל כך מחוייבים למפלגותיהם. אין להם כרגע שום דבר אטרקטיבי יותר ללכת אליו. אם לדקה וחצי גנץ ייראה כמו איום על נתניהו, הם ירוצו אליו.

גנץ סופג עכשיו לא מעט ביקורת ובצדק על כך שהוא מתלבט אינסופי, על זה שהוא לא נגיש, אין לו עמדות, הוא ניהל שיחות עם יותר מדי מפלגות, אבל צריך לומר גם שכל כמה שזה לא מודל ראוי למנהיגות, זה מאוד חכם עבורו. אחד מהמקורבים שלו אמר לי שהוא יודע שהוא חייב לקפוץ רק ברגע האחרון כדי לשמור על זמן שחיקה מינימלי.

כמובן שכל הניתוח הפוליטי המבריק הזה תלוי בכך שגנץ לא יעשה טעויות מביכות. שלא יתחיל לבטא עמדות ימין, כמו שכתב יוסי ורטר בסוף השבוע. לבייס השמאלני נמאס כבר מכול המתחפשים למיניהם. גנץ, כרגע, הוא היחיד שמעביר 5-7 מנדטים מגוש הימין לגוש השמאל. זה עדיין לא מייצר לו היתכנות להקים קואליציה בראשותו, אבל אם ישכיל לתת לקמפיינר מנוסה לנהל אותו, לשלוט בכול מה שיוצא לו מהפה, קשה ככל שזה יהיה לרמטכ"ל בדימוס, הוא יכול להוות אתגר לא פשוט עבור נתניהו.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

לפיד לא מושחת

3 בדצמבר 2018
 

לא נעים, אבל היד רועדת כשנותנים כותרת כזאת. דן מרגלית כתב מאמר ב 2006 תחת הכותרת "אולמרט לא מושחת". מאז הזכרתי את זה כמה פעמים. הוא לא אהב את זה. מצד שני, למושחתים האמיתיים יש אינטרס גדול בכך שכול הפוליטיקאים יצטיירו כמושחתים. אם כולם מושחתים, אז אף אחד לא מושחת.

נתניהו בעיקר ממקד את מאמציו בלנסות ללכלך את לפיד. יש לי הרבה ביקורת על לפיד. לא מעט ממנה נכתב גם כאן. בעיקר דוחה הניסיון שלו להתחפש למשהו אחר, ימני יותר, רגיש למסורת ישראל, שונא שמאלנים. כשלפיד תוקף בחריפות ארגוני זכויות אדם, אי אפשר שלא לקבל צמרמורת מעומק הציניות.

דבר אחד אף פעם לא הצלחתי למצוא על לפיד ונדמה לי שגם לא עמיתיי המשך לקרוא

פאינה הולכת כנראה ל 9-10 שנות מאסר, האם תדבר?

26 בנובמבר 2018
 

האם ייתכן ש 4 שנים לאחר חשיפתה, פרשת "ישראל ביתנו" מתחילה לרעוד מתחת לרגליים של איווט ליברמן? זה הרי אחד האבסורדים הכי מטורפים שהיו פה. פרשה שעיקרה הוא שיטה מושחתת ששררה במפלגה הכי ריכוזית בישראל. במפלגה בה לא זז עט מצד לצד, התברר שבאופן שיטתי נצבעים כספים קואליציוניים לטובת אותם גופים, שמוכנים להחזיר מתחת לשולחן כספים לטובת מי שראשי המפלגה חפצים ביקרם וכל הדבר הזה מתנהל בלי שיו"ר המפלגה יודע דבר. המשטרה אפילו לא זימנה לעדות את אביגדור ליברמן. לא ביקשו אפילו לשמוע ממנו איך בדרך כלל זה עבד, מה הוא חושב על מה שלכאורה עשו מקורביו האולטימטיביים פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי. המשך לקרוא

רק לא לבני

19 בנובמבר 2018
 

לקראת בחירות 2009 פרסם העיתונאי ארי שביט מאמר מדמם נגד המועמדת לראשות הממשלה, ציפי לבני. "יחסי אנוש רעים, לא מסוגלת לקבל החלטות, חלולה, דגל שחור של היעדר כשירות מתנפנף על בחירתה". חשבתי אז שזו דרך עיתונאית לא ראויה להביא את הביקורת. שביט נשען, לדבריו, על 12 עדים אנונימיים ובלי להביא רמזים לאינטרסים שלהם, גזר מסקנות מרחיקות לכת. עמיתי דאז, עפר שלח, תקף אז את שביט בחריפות שנדיר היה באותה תקופה לשמוע בין עיתונאים. עם זאת, מהיכרות לא רעה עם לבני, הבנתי בדיוק על מה שביט כותב.

בייאוש הקיים כיום מהיעדר אלטרנטיבה משמעותית לבנימין נתניהו, המשך לקרוא

חצי מט – הסיפור הפנטסטי על ההצעה למכור מסמכים שיפצחו את תיק ליברמן

19 בנובמבר 2018
 

לאורך שנים נלחשה במסדרונות השלטון הטענה שאביגדור ליברמן ניצל מכתב אישום, בין השאר כי ממשלת אוסטריה לא ממש שיתפה פעולה על משטרת ישראל. המשטרה הישראלית ביקשה מסמכים ממשטרת אוסטריה במסגרת אחת החקירות נגד ליברמן ולפי הטענה, המסמכים לא הועברו. לפי אותן לחישות, למיליארדר האוסטרי, מרטין שלאף, שמקורב לליברמן היו מהלכים בחלונות האוסטריים הגבוהים והוא הצליח בכוחותיו הפלאיים למנוע את העברת המסמכים. מעט על כוחותיו של שלאף הרגשתי על בשרי, כשהגעתי יחד עם הצלם יובל סייג עם מצלמה מתחת למשרדו ושלאף הצליח להזעיק 6 שוטרים כדי לסלק אותנו. תוכלו לראות את זה היום בתחקיר שנשדר ברוכי קרא, גלי גינת ואני, אבל הסיפור המדהים באמת קרה במאי 2010. אזרח ישראלי ואזרח אוסטרי נפגשו עם סנ"צ משה כחלון, נציג משטרת ישראל דאז במרכז אירופה. הם סיפרו לו סיפור יוצא דופן. הנה קטע נרחב מהמסמך שכתב כחלון בעקבות המפגש, מסמך שנציג הערב וזכה לכינוי HAF MAT: המשך לקרוא

ליברמן הצליח להפחיד אותם – ליברמן ניצח

18 בנובמבר 2018
 

הדרך בה נחקר ונסגר תיק ליברמן הגדול היא טיול בסמטאות הכי נוראיות של מערכת אכיפת החוק שלנו. רוב הפרקליטים והחוקרים שהשקיעו שנים בתיק הזה עשו עבודת קודש נגד כל הסיכויים. מה שנורא זה לא שהתיק לא הוגש לבית המשפט, אלא שככל שברוכי קרא, גלי גינת ואני העמקנו בתיחקור התיק הזה, התברר כמה ליברמן הצליח להטיל אימה על האנשים שיש להם הכי הרבה כוח במדינה. הנה כמה סיפורים מדכאים, שמתפרסמים ברובם כאן לראשונה. מחר תעסוק תוכנית פתיחת העונה של "המקור" בשלל התיקים של ליברמן לאורך 20 השנים האחרונות. המאמר הזה יעסוק רק בתיק הגדול האחרון, מה שנקרא תיק חברות הקש.

התיק הזה עסק בחשד שבמקביל להיות חבר כנסת ושר, ליברמן המשיך לקבל כספים רבים לחברות, שאף אחד לא ידע שהן עדיין בשליטתו. במשך תקופה ארוכה החקירה הייתה סמויה. ולקראת בחירות 2009 היא הפכה לגלויה. בסופו של דבר ב 2012 החליט היועהמ"ש יהודה ויינשטיין לסגור את התיק.

סיפור ראשון

עוד לפני שהחקירה הפכה לגלויה החוקרים זימנו לעדות את ירון מילר ז"ל, מנכ"ל חברת "השטיח המעופף" ומקורבו של ליברמן. כמה דקות אחרי שסיים את העדות והלך המשך לקרוא

ההמלצות בתיק הצוללות וכלי השיט – ה'זיכוי' למולכו

12 בנובמבר 2018
 

מיד לאחר שהמשטרה החליטה לא להמליץ על העמדתו לדין, פרסם עו"ד יצחק מולכו הודעה.  "הייתי סמוך ובטוח שהחקירה תיגמר בלא כלום. לא הייתה לי שום מעורבות בעניין שנבדק". ובכן, 'לא כלום' בהקשר שלו זה רחוק מהאמת שיש. למעשה, המסכת העובדתית שפרסמה המשטרה היא כתב אישום חריף כנגד מי ששימש במשך שנים שר החוץ בפועל של מדינת ישראל, השליח של ראש הממשלה לנושאים הכי רגישים ועדינים.

התברר שאם אתה שוכר את עו"ד שימרון, הוא מסוגל לסדר לך פגישה עם שותפו, עו"ד מולכו. המשך לקרוא