ארכיון: רביב דרוקר

הספינים של עו"ד דוד שימרון וסניגורו

11 בנובמבר 2018
 

הקונספציה הפלילית לפיה המשטרה המליצה להעמיד לדין את עו"ד דוד שימרון הוא קונספציה לא קלה ומאוד לא שכיחה. כך הורשעו מאיר רבין ודני דנקנר בתיק תעשיות מלח (בניגוד לעמדתי, אגב), אבל מדובר במגדל מורכב. מלכתחילה חשבתי שיהיה קשה להעמיד לדין את שימרון. עורכי דין יכולים תמיד לטעון ששכר הטירחה שהם מקבלים הוא לא בגלל קשריהם והשימוש באותם קשרים, אלא בגלל כישוריהם. בתיקי אולמרט השונים הועמדו המון אנשים לדין. עו"ד אורי מסר לא הועמד לדין.

עם זאת, צריך לדייק כמה עובדות כי שימרון ועורך דינו, עמית חדד, מפזרים לא מעט ספינים. המשך לקרוא

לסדרות TRUE CRIME יש תפקיד חשוב, כל עוד הן עובדות בתחקיר, לא כמו "צל של אמת"

5 בנובמבר 2018
 

באוקטובר 1989 נחטף ונרצח במינסוטה ילד בן 11 בשם ג'ייקוב וטרלינג. הרצח הפך לטראומה לאומית והוא פוצח רק בספטמבר 2016. שנתיים אחרי הפיצוח הקרין השריף החדש במקום מצגת של שעה על איך נכשלנו בחקירה. החוקרים שמו בזמן אמת קו טלפון מיוחד בבית של ההורים. ידעונים, מכשפים, מהופנטים, מאחזי עיניים, שרלטנים ושוחרי טוב התקשרו. החוקרים האומללים טבעו בים האינפורמציה. כל הזמן הזה, הרוצח האמיתי היה מול העיניים שלהם. בזמן אמת, המשטרה חקרה אותו, עקבה אחריו ושחררה אותו.

הביקורת של השריף איששה אחד לאחד את מה שגילה הפודקאסט המופתי "IN THE DARK", שחקר את המקרה. לפודקאסטים וסדרות טלוויזיה יש מקום וחשיבות אמיתית. במובן הזה, "צל של אמת" על פרשת תאיר ראדה היא סופר לגיטימית. הבעיה איתה היא שבניגוד לרוב אחיותיה, שהתמקדו בחשיפת עובדות על המקרה עצמו, "צל של אמת" טענה שהיא עשתה משהו אחר. הגיעו אלינו קצוות חוט, אמרו היוצרים, נעביר אותם לעיתונאים.

הבטחתם גילויים חדשים בסדרה, נשאלה היוצרת מיקה תימור ב"ידיעות" עם יציאת "צל של אמת",  אבל תכלס, לא היו כאלה, נכון?

 מיקה: "הדבר שאני הכי מצטערת עליו הוא שהפרומו הבטיח גילויים חדשים". המשך לקרוא

פרשת תאיר ראדה – פרק 500,000: הסיבוב של ירום הלוי

24 באוקטובר 2018
 

אותי זה כבר כמעט משעמם, אבל ב"ידיעות אחרונות", מסתבר, חשבו שכותרת נוספת בסגנון "גילויים חדשים בתיק תאיר ראדה" תביא קוראים, אז הם מרחו כותרות גדולות וכתבו שיש עדות חדשה בפרשה, מישהי נוספת ששמעה את אותה א"ק מתוודה על הרצח של תאיר ראדה, עדות כה דרמטית שהמשטרה גבתה אותה עכשיו. תוך כמה שעות המשטרה והפרקליטות שפכו מים קרים על הסנסציה ופרסמו שאין שום חדש, שמעורבות א"ק נבדקה ולא נמצא לא שום תימוכין. בידיעה של "ידיעות" לא נכללו כמה פרטים חשובים, שכדאי אולי לדעת. המשך לקרוא

ויינרוט היה גם דוגמא לדור שלם של פרקליטים ודוגמא לא טובה

22 באוקטובר 2018
 

אני באמת לא בעניין של לעשות ביילין, אבל דבר חשוב אחד נעדר מההספדים על יעקב ויינרוט. עו"ד יעקב ויינרוט באמת היה גאון, איש בעל תחומי ידע עצומים, יכולת להתחבר לבני אדם, להתחבב, לארוז טיעון. כל מה שאמרו עליו, נכון. אני גם לא בא אתו חשבון על כך שייצג את החזקים, המחוברים, המושחתים וכו'. ויינרוט ייצג כלו למכביר ולקח סכומי כסף אסטרונומיים מהם, אבל הוא גם ייצג חלשים ומסכנים ולעתים פרו בונו.

לאורך השנים יצא לי כמה פעמים לצאת מפגישה איתו ולהעלות על הכתב מה ששמעתי. לא במקרה רציתי לזכור. בפגישה אחת ויינרוט סיפר לי לפרטי פרטים איך החלה מבחינתו פרשת בר און חברון. לא יודע אם כול מילה הייתה אמת. קצת הטלתי ספק בטענתו שהוא לא שמע את הפרסום בערב וגם לא בבוקר שאחרי, עד שראש הממשלה נתניהו התקשר אליו. זו לא הנקודה. ויינרוט הסביר לי איך הוא בנה גרסה חדשה לראש הממשלה ודחק בו לדבוק רק בה. "אתה תמכת במינוי דן אבי יצחק, זה מה שיזכה אותך". המשך לקרוא

מיקי גנור, יעקב סלע ועד המדינה נגד מצגר כועסים. עד המדינה נגד סטס מבסוט.

15 באוקטובר 2018
 

מיקי גנור, עד המדינה בפרשת כלי השייט, מסתובב כבר חודשים מתוסכל. הוא טוען שעשה טעות כשחתם על הסכם עד המדינה. לפי פרסום של אביעד גליקמן בחדשות 10, הוא אפילו מאיים לבטל את ההסכם. מרבית עסקיו של גנור בחו"ל. בנקים זרים, מסתבר, לא ששים לעשות איתו עסקים בעקבות הודאתו בעבירות, שהיא חלק מחתימתו על הסכם עד מדינה. גם בנק גדול בישראל מערים קשיים. הפרקליטות ציידה אותו באיזשהו מכתב, אבל גנור טוען שהמדינה יכלה לעשות הרבה יותר ושזנחו אותו מאחור.

לפני כמה חודשים יצא עד המדינה בפרשת בניזרי בסדרה של ראיונות. משה סלע, העד המרכזי, שהכניס את השר לשעבר, שלמה בניזרי, לכלא, טען לפתע שבניזרי בכלל חף מפשע, שהוא שיקר בעדותו. סלע טען במשך שנים שהוא לא ממליץ לאיש לחתום על מעמד של עד מדינה. "היום במדינת ישראל אסור להיות עד מדינה", אמר בראיון לאילה חסון בתחנת הרדיו 103 "לא בצווארון הלבן ולא בעולם התחתון. המדינה לא נותנת גיבוי ואנשים הופכים להיות אומללים ומסכנים כשהורסים להם את חייהם, זאת המציאות כפי שאני חוויתי אותה". המשך לקרוא

יוליה שמאלוב ברקוביץ ואראל סג"ל – המאבק המופרך מכולם

9 באוקטובר 2018
 

אתמול נפלתי במקרה על התוכנית של אראל סג"ל. אני מנסה לחסוך מעצמי בדרך כלל את העינוי הזה, אבל ככה יצא ובדיוק נפלתי כשהוא דיבר עם המגיש האורח על המאבק התורן של ערוץ 10 לשרוד.

סג"ל שאל ברמת הסקרנות שמאפיינת אותו (אפס) את אורחו, דוד ורטהיים, מוואלה ברנז'ה מה הסיפור עם ערוץ 10. ברור שלא היה לו עניין בתשובה. הוא רק הרים לעצמו להנחתה. יש לו הרי תיזה. תמיד אותה תיזה, אבל תיזה. ורטהיים ניסה לענות. למרבה הצער, גם הוא לא בדיוק התמצא בעובדות. אני לא מאשים אותו. מי עוד יכול לעקוב אחרי הטירוף של יוליה שמאלוב, יו"ר מועצת הרשות השנייה.

בקיצור, סג"ל הוציא בכוח מורטהיים שבעצם הרשות השנייה אומרת שמה שערוץ 10 מבקש הוא לא חוקי ואיך זה שערוץ 10, שעתר לבג"צ נגד ערוץ 20, בטענה שמה שניתן לו לא חוקי, מעז לנסות ולקבל משהו לא חוקי. הוי, הצביעות הנוראה של השמאלנים. אה, כן, הוא גם עשה גילוי נאות שהוא משדר בערוץ 20. אצלו גילוי נאות זו הזדמנות נהדרת להגיד עוד דבר שטיפשי להגיד גם אם אתה לא משדר בערוץ 20.

לא ציפיתי מסג"ל שידבר בנושא בו הוא מתמצא המשך לקרוא

יוסי כהן – אולי דוגמן, בטוח יחצ"ן

8 באוקטובר 2018
 

לראש המוסד, יוסי כהן, הוצמד בשלב מוקדם בקריירה שלו הכינוי "הדוגמן". לא הדימוי הכי מחמיא, אבל, כנראה, שדווקא כהן מחבב אותו. לי נדמה שהכינוי היותר הולם עבורו הוא "היחצ"ן".

בשנה הראשונה לכהונתו של מאיר דגן כראש המוסד התפרסמו כמה כתבות ביקורתיות. רובן, אגב, על ידי כתב שזה תחום מומחיותו. הכתבות מתחו ביקורת קשה על הדרך בה דגן מנהל את המוסד. דגן מונה לתפקיד קצת במפתיע על ידי אריאל שרון, אחרי שמילא אצלו תפקיד פוליטי בליכוד. בקיצור, גזר הדין הציבורי כבר היה שם, רק שהמציאות לא הסתדרה עם הכתבות ודגן נחשב היום לאחד מראשי המוסד הטובים ביותר שהיו.

קשה לעיתונאים לשפוט בזמן אמת המשך לקרוא

רוני אלשייך – יותר טווס משועל

17 בספטמבר 2018
 

לפני ואחרי שרוני אלשייך בא לעולמנו, הוא סחב עמו דימוי חד. שועל. רב תחבולן. הולך מפה, מתכוון לשם ומשיג את מה שהוא רוצה. ייתכן שזה נכון לתקופתו בשב"כ. בכול מה שקשור לעולמות התקשורת והפוליטיקה, אלשייך היה יותר טווס משועל ולא טווס חכם במיוחד.

פעם אחר פעם היהירות של אלשייך גברה על כל אינטרס הגיוני. מפכ"לים לדורותיהם התרחקו מהעיסוק הציבורי בחקירות אישי ציבור. לאלשייך היה דחוף לשים את עצמו בחזית, להגיד שהוא קרא כל מסמך בחקירות נתניהו (זה תפקיד המפכ"ל? לקרוא אלפי עמודי עדויות?), לתת תחושה שהוא זה שמקבל את ההחלטות. זה היה לא נכון עובדתית, אבל גם מאוד לא חכם. בהתנהלות שחצנית הוא למעשה צפצף על השר שלו. מסורתית, שרים לביטחון פנים מתוסכלים קשות מחוסר היכולת שלהם לשלוט במשטרה. מפכ"לים חכמים דאגו לתת לשר לפחות את מראית העין שהוא שולט. אלשייך כמעט עשה דווקא. שוב ושוב ארדן מצא את עצמו מופתע. אפילו כשאלשייך התראיין ל"עובדה", ארדן לא ידע דבר. ארדן ביקש לראות את הסרטון של המשטרה על אירוע אום אל חיראן. המשטרה הוציאה אותו לתקשורת, לפני שהשר קיבל אותו. ארדן שאל שאלות על 'מסמך יצחקי', אותו מסמך שריכז את הידיעות המודיעיניות על נבחרי הציבור – אלשייך הכחיש, אחר כך אישר חלקית, עשה מניפולציות והשאיר את השר שלו בערפל.

ארדן רצה לדעת על מה מבוססות הידיעות שיצאו מאזור המפכ"ל על חוקרים פרטיים שפועלים סביב חקירות נתניהו, או על הקשר כביכול בין אחד המועמדים למפכ"לות לשרים בכירים, או לראש הממשלה. אלשייך ערבב ודחה ומסמס, אבל סרב לתת לו תשובות. נכון, הוא לא חייב. לעתים, חובתו אפילו לא להגיד לדרג הפוליטי עובדות מסוימות, אבל אין ספק שהתנהלות תקשורתית ופוליטית חכמה לא הייתה הצד החזק של רוני אלשייך. למעשה, בנימין נתניהו עשה ל'שועל' בי"ס לפוליטיקה ותקשורת. הוא לקח מפכ"ל, דתי, לשעבר מתנחל, שב"כניק, מפכ"ל שהוא עצמו מינה, תוך שהוא נותן לו הבטחה מושחתת להתמנות לראש שב"כ ולפרופיל הליכודניקי המושלם הזה הוא הצליח לתפור חליפה של מי שחי כדי להפיל את ביבי. לא ייאמן.

גלעד ארדן לא הדיח (סליחה, לא האריך) את המפכ"ל אלשייך בגלל בקשה מנתניהו. למעשה, היחסים בין השניים – ככל שאני יודע – רעים למדי כבר לא מעט זמן. בבלפור יש מי שבטוח ששר אחר לביטחון פנים, לא היה מאפשר את חקירות נתניהו. זה לא רק בבלפור. בליכוד יש הרבה בכירים שסוחבים כעסים על ארדן כאילו הוא זה שמחליט נגד מי תיפתח חקירה ואיך. חיים כץ בטוח ששר אחר לביטחון פנים לא היה מאפשר את האופן בו פרצה החקירה נגד בנו. לדוד ביטן יש טענות שנוגעות לחקירתו, העיתוי שלה ולמה התחילה. בכירי ליכוד שונים טענו שלא ייתכן שאלשייך התראיין בדיוק בשבוע בו הוגשו ההמלצות נגד נתניהו, בלי לתאם את זה עם ארדן. כל ההסברים לא שכנעו אותם. אולי לא רצו להשתכנע. ארדן באמת היה בין הפטיש לסדן. במקרה הזה, הפטיש הליכודי היה הרבה יותר חזק. הארכה לאלשייך הייתה גורמת לארדן פגיעה אנושה בקרב מתפקדי הליכוד. ההתנהלות הלא חכמה של אלשייך גרמה לכך שהסדן הציבורי, הכללי, לא היה כל כך חם. בלשונו של נתניהו, אלשייך נותר ללא בייס.

השורה התחתונה היא – ארדן הרוויח אויב לא קל בכלל בדמות אלשייך. אל תתרשמו מהצהרות ה"אני לא כועס". בכול זאת שועל. לנתניהו ההדחה, כנראה, לא באמת תעזור. המפכ"ל הבא שיבוא יצטרך להוכיח שהוא לא סמרטוט של ראש הממשלה. חקירות נתניהו לא יינזקו, כלומר, יותר נזק ממה שמנדלבליט עושה להן ממילא קשה לעשות, אבל מה שבאמת יישאר מהסיפור הזה הוא המסר והמסר נוראי. מי שמתעסק בחקירות שהשלטון לא אוהב, השלטון מעיף אותו. זה הופנם כבר בעבר במשטרה בשורה של אירועים, עכשיו זו כבר הצריבה התודעתית וארדן – ירצה או לא ירצה – יישאר חתום עליה לעד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"

הסיפור המוזר על סוחרי הקרקעות המקושרים והאקטיביות יוצאת הדופן של משרד המשפטים

12 בספטמבר 2018
 

זה סיפור פנטסטי. שידרתי את עיקריו בשבוע שעבר במהדורת ערוץ 10, אבל הוא לא כל כך זכה לתשומת לב. טבעי. סיפור מורכב, בטח לטלוויזיה ובמרכזו קבוצת יזמים שהולכת לעשות את הבוננזה של השנה, אולי של העשור, בסיוע רוח גבית של הדרג המקצועי של משרד המשפטים. מסביב מתבוננים בהשתאות שורה של גורמים בטירוף המתנהל ותוהים איך זה קרה והאם השתייכותם של חלק מהיזמים לימין, מזרימה אנרגיה בעורקי משרד המשפטים, בהנהגת השרה איילת שקד. המשך לקרוא

איגוד הרופאים הפנימיים מודה: המכתב שכתבנו נגד חוזר מנכ"ל משרד הבריאות נולד ביוזמת חברות התרופות

3 בספטמבר 2018
 

דוברת האיגוד: המכתב יצא כי האיגוד מקבל כסף מחברות התרופות

לפני כשבוע התפרסם מכתב של איגוד הרופאים הפנימיים למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. "ברור לנו כי נושא מערכת היחסים המורכבת בין רופאים לחברות תרופות הינו נושא ראוי לדיון ובחינה", טוענים הרופאים, "אך אנו סבורים כי יש לפתור את הסוגיות בדרכים אחרות מאלו המוצגות בחוזר". על מה יצא קצפם של הרופאים הפנימיים? על אותה הוראה חדשה של משרד הבריאות, צנועה ולא מכאיבה, שאוסרת על נציגי חברות התרופות להיפגש לפגישות אישיות עם רופאים. אותן פגישות הן בדרך כלל הבסיס ליחסי ה"קח ותן" הלא רצויים בין חברות התרופות לרופאים. במסווה של התעדכנות מדעית, הרופא לא פעם שואל על הכנס הקרוב, או על ההשתלמות לכל צוות המחלקה או האירוע שהחברה תממן לרגל ראש השנה. ההוראה באה בעקבות תחקיר "המקור" בנושא. מאז ההנחייה חברות התרופות מנהלות מלחמה. ישירות ובדרך כלל בעקיפין. באמצעות הסוכנים שלהם. הרופאים, כמובן.

על מכתב הרופאים הפנימיים, למשל, חתום פרופסור אבישי אליס. התקשרתי אליו. הרגע דיברנו עליך, הוא אמר, אחרי שהזדהיתי. התקשרתי כי ידעתי שפרופסור אליס התחיל בנובמבר 2017 מסע לגיוס כספים המשך לקרוא