ארכיון שנת: 2010

השריפה בכרמל – נכון/לא נכון

5 בדצמבר 2010
 

טענת נתניהו: מחדלי הכיבוי הקרקעי לא מעלים ולא מורידים לעניין השריפה בכרמל, כי מה שחשוב זה הכיבוי האווירי וכזה ממילא לא היה לנו.

תשובה: (כנראה) לא נכון

אם היה כיבוי קרקעי ברמה גבוהה, סביר שלא היה צורך בכיבוי אווירי בכלל. לא מדובר הרי בהוריקן או רעידת אדמה. זו שריפה קטנה, שהתחילה כמו מאות שריפות אחרות. העובדה שהתפתחה לשריפה הגדולה בתולדות המדינה קשורה, מן הסתם, למחסור בכבאים, לכבאיות המיושנות וכו'.

טענת נתניהו: אנחנו היחידים שעוד עשינו משהו כדי לשפר את מערך הכיבוי הכושל. נתנו תקציב של מאה מיליון.

תשובה: חצי נכון.

החליטו על מאה מיליון. בפועל ניתנו ארבעים מיליון. עוד 30 מיליון יינתנו בשנת התקציב הבאה, מותנה בכך שעל כל שקל שנותנת הממשלה, יינתן שקל על ידי רשויות מקומיות. בקיצור, לא מאה, אלא 70, לא עכשיו הכל, אלא חצי חצי ולא בטוח שהכל יהיה. תלוי בנכונות הרשויות.

חשוב יותר, נתניהו ידע על מצב הכיבוי כשנכנס לתפקידו. הוא לא עשה דבר. בספטמבר 09 הוא מקבל בקשה מאלי ישי לדיון דחוף במצב. לוקח לו ארבעה חודשים לכנס דיון. בדיון, בסוף דצמבר 09, הוא מקבל הסבר מפורט עד כמה שירותי הכיבוי במצב רע. מה הוא עושה? כמעט כלום. רק ביולי הוחלט לתת כסף. למה הוא לא שואל עד אז על כיבוי אווירי? רק באוגוסט הוא מפנה מכתב לנציבות הכיבוי בעניין. לא חוזרים אליו. מה הוא עושה? שוב, כלום. 

טענת נתניהו: זו לא בושה לבקש עזרה ממדינות אחרות. כך עושות גם מעצמות.

תשובה: די נכון.

זו ממש לא בושה. זה ממש בסדר. בכלל תפקודו של נתניהו בניהול המשבר היה טוב, אם כי הוא מאוד הגזים בהופעות התקשורתיות. ראש ממשלה פסיבי ומשותק, בלע פתאום חבילה שלמה של אקסטזי . מתי שאתה לא פותח טלוויזיה, נתניהו מספר לנו מה הוא עשה ומה אמר. הלו, "מחוברים" מחפשים עונה שנייה. תן מנוחה.

עם זאת, מה שמעצבן זה שלא נפל על ישראל איזה כוח טבע עצום, שמחייב עזרה. לא האיטי, לא רעידת אדמה בטורקיה ולא צונמי בתאילנד. כולה (כנראה) נרגילה שיצאה משליטה. 

וצריך להגיד עוד משהו – נתניהו אומר שאנחנו חיים בכפר גלובלי וככה זה עובד. מתמודדים ביחד וכו'.

וואלה. רק שיוון, טורקיה, בריטניה וצרפת לא רק עוזרות לכבות שריפות. יש להן גם מה להגיד על הקפאת הבנייה. יהיה קצת יותר קשה לזרוק אותם לאלף עזאזלים נוסח איווט ליברמן, אחרי שמתחננים לעזרתם. 

השריפה בכרמל – נכון/לא נכון

5 בדצמבר 2010
 

טענת נתניהו: מחדלי הכיבוי הקרקעי לא מעלים ולא מורידים לעניין השריפה בכרמל, כי מה שחשוב זה הכיבוי האווירי וכזה ממילא לא היה לנו.

תשובה: (כנראה) לא נכון

אם היה כיבוי קרקעי ברמה גבוהה, סביר שלא היה צורך בכיבוי אווירי בכלל. לא מדובר הרי בהוריקן או רעידת אדמה. זו שריפה קטנה, שהתחילה כמו מאות שריפות אחרות. העובדה שהתפתחה לשריפה הגדולה בתולדות המדינה קשורה, מן הסתם, למחסור בכבאים, לכבאיות המיושנות וכו'.

טענת נתניהו: אנחנו היחידים שעוד עשינו משהו כדי לשפר את מערך הכיבוי הכושל. נתנו תקציב של מאה מיליון.

תשובה: חצי נכון.

החליטו על מאה מיליון. בפועל ניתנו ארבעים מיליון. עוד 30 מיליון יינתנו בשנת התקציב הבאה, מותנה בכך שעל כל שקל שנותנת הממשלה, יינתן שקל על ידי רשויות מקומיות. בקיצור, לא מאה, אלא 70, לא עכשיו הכל, אלא חצי חצי ולא בטוח שהכל יהיה. תלוי בנכונות הרשויות.

חשוב יותר, נתניהו ידע על מצב הכיבוי כשנכנס לתפקידו. הוא לא עשה דבר. בספטמבר 09 הוא מקבל בקשה מאלי ישי לדיון דחוף במצב. לוקח לו ארבעה חודשים לכנס דיון. בדיון, בסוף דצמבר 09, הוא מקבל הסבר מפורט עד כמה שירותי הכיבוי במצב רע. מה הוא עושה? כמעט כלום. רק ביולי הוחלט לתת כסף. למה הוא לא שואל עד אז על כיבוי אווירי? רק באוגוסט הוא מפנה מכתב לנציבות הכיבוי בעניין. לא חוזרים אליו. מה הוא עושה? שוב, כלום. 

טענת נתניהו: זו לא בושה לבקש עזרה ממדינות אחרות. כך עושות גם מעצמות.

תשובה: די נכון.

זו ממש לא בושה. זה ממש בסדר. בכלל תפקודו של נתניהו בניהול המשבר היה טוב, אם כי הוא מאוד הגזים בהופעות התקשורתיות. ראש ממשלה פסיבי ומשותק, בלע פתאום חבילה שלמה של אקסטזי . מתי שאתה לא פותח טלוויזיה, נתניהו מספר לנו מה הוא עשה ומה אמר. הלו, "מחוברים" מחפשים עונה שנייה. תן מנוחה.

עם זאת, מה שמעצבן זה שלא נפל על ישראל איזה כוח טבע עצום, שמחייב עזרה. לא האיטי, לא רעידת אדמה בטורקיה ולא צונמי בתאילנד. כולה (כנראה) נרגילה שיצאה משליטה. 

וצריך להגיד עוד משהו – נתניהו אומר שאנחנו חיים בכפר גלובלי וככה זה עובד. מתמודדים ביחד וכו'.

וואלה. רק שיוון, טורקיה, בריטניה וצרפת לא רק עוזרות לכבות שריפות. יש להן גם מה להגיד על הקפאת הבנייה. יהיה קצת יותר קשה לזרוק אותם לאלף עזאזלים נוסח איווט ליברמן, אחרי שמתחננים לעזרתם. 

אז ככה (זה) לא ייראה – המו"מ בין נתניהו ואבו מאזן

24 בנובמבר 2010
 

ואז זה יקרה. אחרי משיכות זמן, התרגילים, המיזמוזים, העיסקאות, האיומים, סוף סוף אבו מאזן ונתניהו ייכנסו לחדר, לנהל מו"מ היסטורי על קו הגבול בין ישראל לפלשתין.

אבו מאזן: אדוני ראש הממשלה. כמו שאתה יודע, הגשנו מפה של קו הגבול לאולמרט. הגבול יהיה כמעט זהה לקו של 67. אתם תוכלו לספח 1.9 אחוזים של התנחלויות ולפצות אותנו בשטח זהה בתחומי ישראל. זו עמדתנו. ברורה וחדה. מה עמדתך?

נתניהו: רגע, רגע. אמרנו כבר שאנחנו לא מחוייבים למו"מ, שניהלתם בתקופת אולמרט. אני מעוניין, ראשית, לדעת מהם סידורי הבטחון בשטחים. לפי סידורי הבטחון, אני אוכל להגיד לך איפה עובר הגבול.

אבו מאזן – בוא נניח, סתם לצורך הדיון, שכל דרישותיך התמלאו. הכל. אז איפה עובר קו הגבול?

נתניהו – אתה תהיה מוכן לנוכחות ישראלית צבאית בבקעת הירדן למשך עשרות שנים? תהיה מוכן לאפשר לנו תחנות התרעה בתוך פלשתין וזכות כניסה חמה במקרה של פיגוע? תהיה מוכן לאפשר נוכחות ישראלית במעברי הגבול של פלשתין, כדי למנוע הברחות נשק?

אבו מאזן – לצורך הדיון, נאמר שאני מוכן לכל. איפה קו הגבול?

נתניהו – אהההה…אני לא מוכן ל"נניח ש". רוצה לדעת למה אתה מוכן.

אבו מאזן – מר נתניהו, אל תתחמק. איפה קו הגבול?

נתניהו – אני אחזור אליך

נתניהו הוא חובב סימולציות ידוע. ככה הוא מתכונן לראיונות. אולי הוא עשה גם סימולציה של המו"מ הזה. אולי בגלל זה, הוא קצת מתקשה להגיע לחדר המו"מ.  

אז ככה (זה) לא ייראה – המו"מ בין נתניהו ואבו מאזן

24 בנובמבר 2010
 

ואז זה יקרה. אחרי משיכות זמן, התרגילים, המיזמוזים, העיסקאות, האיומים, סוף סוף אבו מאזן ונתניהו ייכנסו לחדר, לנהל מו"מ היסטורי על קו הגבול בין ישראל לפלשתין.

אבו מאזן: אדוני ראש הממשלה. כמו שאתה יודע, הגשנו מפה של קו הגבול לאולמרט. הגבול יהיה כמעט זהה לקו של 67. אתם תוכלו לספח 1.9 אחוזים של התנחלויות ולפצות אותנו בשטח זהה בתחומי ישראל. זו עמדתנו. ברורה וחדה. מה עמדתך?

נתניהו: רגע, רגע. אמרנו כבר שאנחנו לא מחוייבים למו"מ, שניהלתם בתקופת אולמרט. אני מעוניין, ראשית, לדעת מהם סידורי הבטחון בשטחים. לפי סידורי הבטחון, אני אוכל להגיד לך איפה עובר הגבול.

אבו מאזן – בוא נניח, סתם לצורך הדיון, שכל דרישותיך התמלאו. הכל. אז איפה עובר קו הגבול?

נתניהו – אתה תהיה מוכן לנוכחות ישראלית צבאית בבקעת הירדן למשך עשרות שנים? תהיה מוכן לאפשר לנו תחנות התרעה בתוך פלשתין וזכות כניסה חמה במקרה של פיגוע? תהיה מוכן לאפשר נוכחות ישראלית במעברי הגבול של פלשתין, כדי למנוע הברחות נשק?

אבו מאזן – לצורך הדיון, נאמר שאני מוכן לכל. איפה קו הגבול?

נתניהו – אהההה…אני לא מוכן ל"נניח ש". רוצה לדעת למה אתה מוכן.

אבו מאזן – מר נתניהו, אל תתחמק. איפה קו הגבול?

נתניהו – אני אחזור אליך

נתניהו הוא חובב סימולציות ידוע. ככה הוא מתכונן לראיונות. אולי הוא עשה גם סימולציה של המו"מ הזה. אולי בגלל זה, הוא קצת מתקשה להגיע לחדר המו"מ.  

התחזוקה הפוליטית של נתניהו

22 בנובמבר 2010
 

אתמול כינס נתניהו את חברי הכנסת של הליכוד לעדכן אותם על המגעים המדיניים. תחזוקה פוליטית זה דבר קריטי. אולמרט ושרון היו מצוינים בזה. לעשות מסאז' לאגו של כל האנשים סביבם, עוזרים, ח"כים, שרים ואנשי תקשורת. לפצות ביחס חם, על פער בעמדות, או על מחירים פוליטיים. יחס חם זה המחיר הכי נמוך שראש ממשלה יכול לשלם ולא פעם, יותר אפקטיבי ממינוי, או כל דבר אחר.

הנה איך שנתניהו עשה את זה אתמול.

הוא כינס את הישיבה באיחור רב, לא אמר שם דבר שחברי הכנסת לא קראו בעיתונים. כשהוא נכנס הוא אמר: "איפה כל היריבים שלי? אמרו שיש לי הרבה יריבים", אחר כך המשיך עם "אתם ביקשתם את הפגישה הזאת" ו"תשאירו את הטלפונים בחוץ… אתם גם לא חייבים לרשום".

התחושה הברורה שקרנה ממנו הייתה – אני עושה את הפגישה כדי לסמן וי. אין לי שום צורך להיפגש איתכם. אתם ביקשתם. מי אתם בכלל שתהיו יריבים שלי, אתם רק עסוקים בהדלפות, אל תרשמו ואל תסמסו.

בפגישה עצמה נמשך הקו המתנשא. הוא לא ממש ענה לשאלות. אמר ש"אתם יכולים להבין לבד", עקץ את חוטובלי, דאג להעביר להם חזק את המסר שאתם מדברים, אבל אני צריך להחליט ובקיצור, הוציא אותם עם טלטול לאגו, לא מסאז'. וזה כשמדובר בסיעה די צייתנית, בהחלטה לא כזו דרמטית וכשהוא לא נזקק לקולותיהם (הקבינט יכריע). כשהוא יזדקק לקולותיהם, בהחלטות דרמטיות, שלא יתפלא אם הם לא יהיו שם.

ועוד הערה על הפגישה אתמול – נתניהו אמר שהוא כלל לא שינה את עמדותיו. שכבר ב-94', בנאום בבנייני האומה, הוא אמר שאין לנו רצון לשלוט בפלשתינים ואינו רוצה אותם, לא כאזרחים (מדינה דו לאומית) ולא כנתינים. איזו דרך מדהימה יש לפוליטיקאים ליישב את הדיסוננסים שלהם. שרון, אחרי שהודיע על נסיגה מעזה, טען שבכלל לא שינה את עמדותיו, שכבר ב-88' בהתייעצות שרים אצל שמיר, הוא קרא לנסיגה מעזה. וואלה.

כמו ששרון טאטא הצידה עשרות שנים של עמדותיו, לטובת התבטאות אחת לא ברורה, גם נתניהו הצליח לשכוח עשרות שנים של התנגדות למדינה פלשתינית, נאומים נלהבים נגד הקפאה בשטחים וכו' לטובת איזה נאום ב-94', שאף אחד לא זוכר. 

התחזוקה הפוליטית של נתניהו

22 בנובמבר 2010
 

אתמול כינס נתניהו את חברי הכנסת של הליכוד לעדכן אותם על המגעים המדיניים. תחזוקה פוליטית זה דבר קריטי. אולמרט ושרון היו מצוינים בזה. לעשות מסאז' לאגו של כל האנשים סביבם, עוזרים, ח"כים, שרים ואנשי תקשורת. לפצות ביחס חם, על פער בעמדות, או על מחירים פוליטיים. יחס חם זה המחיר הכי נמוך שראש ממשלה יכול לשלם ולא פעם, יותר אפקטיבי ממינוי, או כל דבר אחר.

הנה איך שנתניהו עשה את זה אתמול.

הוא כינס את הישיבה באיחור רב, לא אמר שם דבר שחברי הכנסת לא קראו בעיתונים. כשהוא נכנס הוא אמר: "איפה כל היריבים שלי? אמרו שיש לי הרבה יריבים", אחר כך המשיך עם "אתם ביקשתם את הפגישה הזאת" ו"תשאירו את הטלפונים בחוץ… אתם גם לא חייבים לרשום".

התחושה הברורה שקרנה ממנו הייתה – אני עושה את הפגישה כדי לסמן וי. אין לי שום צורך להיפגש איתכם. אתם ביקשתם. מי אתם בכלל שתהיו יריבים שלי, אתם רק עסוקים בהדלפות, אל תרשמו ואל תסמסו.

בפגישה עצמה נמשך הקו המתנשא. הוא לא ממש ענה לשאלות. אמר ש"אתם יכולים להבין לבד", עקץ את חוטובלי, דאג להעביר להם חזק את המסר שאתם מדברים, אבל אני צריך להחליט ובקיצור, הוציא אותם עם טלטול לאגו, לא מסאז'. וזה כשמדובר בסיעה די צייתנית, בהחלטה לא כזו דרמטית וכשהוא לא נזקק לקולותיהם (הקבינט יכריע). כשהוא יזדקק לקולותיהם, בהחלטות דרמטיות, שלא יתפלא אם הם לא יהיו שם.

ועוד הערה על הפגישה אתמול – נתניהו אמר שהוא כלל לא שינה את עמדותיו. שכבר ב-94', בנאום בבנייני האומה, הוא אמר שאין לנו רצון לשלוט בפלשתינים ואינו רוצה אותם, לא כאזרחים (מדינה דו לאומית) ולא כנתינים. איזו דרך מדהימה יש לפוליטיקאים ליישב את הדיסוננסים שלהם. שרון, אחרי שהודיע על נסיגה מעזה, טען שבכלל לא שינה את עמדותיו, שכבר ב-88' בהתייעצות שרים אצל שמיר, הוא קרא לנסיגה מעזה. וואלה.

כמו ששרון טאטא הצידה עשרות שנים של עמדותיו, לטובת התבטאות אחת לא ברורה, גם נתניהו הצליח לשכוח עשרות שנים של התנגדות למדינה פלשתינית, נאומים נלהבים נגד הקפאה בשטחים וכו' לטובת איזה נאום ב-94', שאף אחד לא זוכר. 

איך זה תמיד מסתבך לו לנתניהו?

18 בנובמבר 2010
 

ככה עושים את זה נכון – מנהלים מו"מ עם האמריקנים, מבינים מהם מה גבולות הגיזרה, הרי ברור שהם לא יכתבו שאפשר לבנות במזרח ירושלים. תוך כדי המו"מ הזה, עושים שיחות שקטות עם השרים, במטרה לגבש רוב. שומעים אותם, נותנים להם תחושה שמתייעצים איתם, סוגרים איתם, סוגרים עם האמריקנים ואז מגיע השלב הקריטי. המעבר מחקירה סמויה לחקירה גלויה, ממו"מ חשאי למשפט הציבור. בדרך כלל, ידלפו פרטים בשלב של המו"מ החשאי והם ירגילו את דעת הקהל למה שהולך לבוא. 

המעבר ל'חקירה גלויה' צריך להיות מהיר וחד. מציגים לממשלה, נותנים לכולם להוציא קיטור, מביימים שיח ציבורי, כינוס מהיר של הקבינט, נותנים לשרים לריב, דיון מרתוני לתוך הלילה, כותרות על עימותים קשים וקרע בין ההוא להוא ובבוקר, יש רוב, נגמר, הצהרה קטנה לתקשורת ועוברים הלאה. ככה עושים את זה נכון. זה לא קל. אני לא טוען שזה חדש לנתניהו, או חדש למישהו. זו תורת לחימה, שנוסתה מיליון פעם והיא עובדת.

וככה עשה זאת נתניהו – את כל השלב המוקדם, החשאי, הוא עשה, לכאורה, באופן סביר. לאט מדי, מגומגם, ספג קצת גינויים בדרך, אבל השלים את המלאכה. הוא הצליח בחוכמה להדביק את ההישג של קבלת מטוסים אמריקניים (שנולד ללא קשר לעיסקה הזאת, אלא כחלק מתפיסה כוללת של הממשל על הצורך לחזק את ישראל בטחונית, כדי שתהיה מוכנה לפשרות מדיניות) לעיסקת ההקפאה וקיבל עוד כל מיני מילים, שאפשר לשווק כהישגים. במקביל, הוא סגר עם ש"ס, גדעון סער ושטייניץ, וידא שיש לו רוב בקבינט והיה במרחק נגיעה מהשקה חלקה ומוצלחת. ואז הכל השתבש. למה? לא תאמינו. 

דן שפירו, אני חוזר, דן שפירו יועץ אמריקני צעיר של הממשל, תדרך ראשי ארגונים יהודיים. התדרוך ובו ההצעה האמריקנית, דלף, כמובן, לתקשורת. נתניהו לקח את זה קשה. במו"מ הקודם הם גם עשו לי את זה. דניס רוס תדרך יהודים והכל נפל לי על הראש. לא אתן להם לעשות לי את זה עוד פעם. חייבים לצאת מהר ולספר כמה הרבה קיבלנו מהאמריקנים, לפני שדעת הקהל פונה נגדנו.

התוצאה – נתניהו רץ ופירט את ההצעה האמריקנית לכאורה לשרי הממשלה ולכתבים. הוא הודיע בפירוש שהנייר האמריקני יאפשר בנייה בירושלים. מאיפה זה בא? אלוהים יודע. תוך שעות, התחיל הלחץ הציבורי. צפוי. נתניהו היה אמור לכנס את הקבינט בשני בבוקר ולסגור סיפור, אבל פתאום הוא הבין שהנייר שהבטיח, לא מספק את הסחורה. איזה סיוט. עכשיו הוא שוב נאלץ להתרוצץ, להזיע, להבטיח, לתמרן, הכל כדי מהר מהר לסגור סיפור, לפני שהכל מתרסק לו. בדרך הוא עיצבן את תומכיו, שטייניץ וסער, הרגיז את ש"ס, נקלע לעימות עם רוב סיעתו, ספג ביקורת פומבית מבגין ויעלון וכל זה, עוד לפני שהוא בכלל אישר את ההקפאה.

אוטוטו זה אמור סוף סוף לקרות. עוד שלושה חודשי הקפאה ייצאו לדרך. ואז מה? עם כל הכבוד לפרטי הפרטים של הניהול המיקרו הפוליטי הזה, מה עם התמונה הגדולה? העניין הוא שנתניהו לא חושב ככה. זו לא ביקורת. זו עובדה. אולי זו גם ביקורת. נתניהו סוגר עכשיו על פלסתר לבעיה הנוכחית ועל הבעיה שמאחורי הדלת, הוא מניח שיתמודד, כשתגיע. כשזה הלך הרוח, הבעיה באמת תגיע והיא תבוא בעוצמה גדולה יותר. ייגמרו שלושת חודשי ההקפאה, לא יהיה סיכום על גבולות, הפלשתינאים לא ירצו להמשיך, נתניהו יגיד שאי אפשר לצפות שעימות של מאה ועשרים שנה יסתיים בשלושה חודשים והאמריקנים, כרגיל, יתרוצצו כמו משוגעים. בלגאן. 

איך זה תמיד מסתבך לו לנתניהו?

18 בנובמבר 2010
 

ככה עושים את זה נכון – מנהלים מו"מ עם האמריקנים, מבינים מהם מה גבולות הגיזרה, הרי ברור שהם לא יכתבו שאפשר לבנות במזרח ירושלים. תוך כדי המו"מ הזה, עושים שיחות שקטות עם השרים, במטרה לגבש רוב. שומעים אותם, נותנים להם תחושה שמתייעצים איתם, סוגרים איתם, סוגרים עם האמריקנים ואז מגיע השלב הקריטי. המעבר מחקירה סמויה לחקירה גלויה, ממו"מ חשאי למשפט הציבור. בדרך כלל, ידלפו פרטים בשלב של המו"מ החשאי והם ירגילו את דעת הקהל למה שהולך לבוא. 

המעבר ל'חקירה גלויה' צריך להיות מהיר וחד. מציגים לממשלה, נותנים לכולם להוציא קיטור, מביימים שיח ציבורי, כינוס מהיר של הקבינט, נותנים לשרים לריב, דיון מרתוני לתוך הלילה, כותרות על עימותים קשים וקרע בין ההוא להוא ובבוקר, יש רוב, נגמר, הצהרה קטנה לתקשורת ועוברים הלאה. ככה עושים את זה נכון. זה לא קל. אני לא טוען שזה חדש לנתניהו, או חדש למישהו. זו תורת לחימה, שנוסתה מיליון פעם והיא עובדת.

וככה עשה זאת נתניהו – את כל השלב המוקדם, החשאי, הוא עשה, לכאורה, באופן סביר. לאט מדי, מגומגם, ספג קצת גינויים בדרך, אבל השלים את המלאכה. הוא הצליח בחוכמה להדביק את ההישג של קבלת מטוסים אמריקניים (שנולד ללא קשר לעיסקה הזאת, אלא כחלק מתפיסה כוללת של הממשל על הצורך לחזק את ישראל בטחונית, כדי שתהיה מוכנה לפשרות מדיניות) לעיסקת ההקפאה וקיבל עוד כל מיני מילים, שאפשר לשווק כהישגים. במקביל, הוא סגר עם ש"ס, גדעון סער ושטייניץ, וידא שיש לו רוב בקבינט והיה במרחק נגיעה מהשקה חלקה ומוצלחת. ואז הכל השתבש. למה? לא תאמינו. 

דן שפירו, אני חוזר, דן שפירו יועץ אמריקני צעיר של הממשל, תדרך ראשי ארגונים יהודיים. התדרוך ובו ההצעה האמריקנית, דלף, כמובן, לתקשורת. נתניהו לקח את זה קשה. במו"מ הקודם הם גם עשו לי את זה. דניס רוס תדרך יהודים והכל נפל לי על הראש. לא אתן להם לעשות לי את זה עוד פעם. חייבים לצאת מהר ולספר כמה הרבה קיבלנו מהאמריקנים, לפני שדעת הקהל פונה נגדנו.

התוצאה – נתניהו רץ ופירט את ההצעה האמריקנית לכאורה לשרי הממשלה ולכתבים. הוא הודיע בפירוש שהנייר האמריקני יאפשר בנייה בירושלים. מאיפה זה בא? אלוהים יודע. תוך שעות, התחיל הלחץ הציבורי. צפוי. נתניהו היה אמור לכנס את הקבינט בשני בבוקר ולסגור סיפור, אבל פתאום הוא הבין שהנייר שהבטיח, לא מספק את הסחורה. איזה סיוט. עכשיו הוא שוב נאלץ להתרוצץ, להזיע, להבטיח, לתמרן, הכל כדי מהר מהר לסגור סיפור, לפני שהכל מתרסק לו. בדרך הוא עיצבן את תומכיו, שטייניץ וסער, הרגיז את ש"ס, נקלע לעימות עם רוב סיעתו, ספג ביקורת פומבית מבגין ויעלון וכל זה, עוד לפני שהוא בכלל אישר את ההקפאה.

אוטוטו זה אמור סוף סוף לקרות. עוד שלושה חודשי הקפאה ייצאו לדרך. ואז מה? עם כל הכבוד לפרטי הפרטים של הניהול המיקרו הפוליטי הזה, מה עם התמונה הגדולה? העניין הוא שנתניהו לא חושב ככה. זו לא ביקורת. זו עובדה. אולי זו גם ביקורת. נתניהו סוגר עכשיו על פלסתר לבעיה הנוכחית ועל הבעיה שמאחורי הדלת, הוא מניח שיתמודד, כשתגיע. כשזה הלך הרוח, הבעיה באמת תגיע והיא תבוא בעוצמה גדולה יותר. ייגמרו שלושת חודשי ההקפאה, לא יהיה סיכום על גבולות, הפלשתינאים לא ירצו להמשיך, נתניהו יגיד שאי אפשר לצפות שעימות של מאה ועשרים שנה יסתיים בשלושה חודשים והאמריקנים, כרגיל, יתרוצצו כמו משוגעים. בלגאן. 

האם הדרך בה מונה מנכ"ל ה"מאוחדת" קשורה לתפקודו?

15 בנובמבר 2010
 

בתיק רשות המיסים מצויות, בצד הפרשה העיקרית, עשרות פרשות משנה.

אחת מהן קשורה למינויו של שמואל מועלם לתפקיד מנכ"ל קופ"ח מאוחדת.

במהלך השתדלנות שלו לתפקיד, שכר מועלם את יורם קארשי, אחיה של שולה זקן. קארשי שימש כלוביסט של מועלם. בשיחות ארוכות קארשי ומועלם מתמרנים את דרכו של מועלם לתפקיד. בין השאר קארשי סוגר עם אחותו, שתכניס אותו ללשכת ראש הממשלה בזמן ישיבות הממשלה. זקן הוציאה לו מהישיבה בעלי תפקידים רלוונטיים וקארשי הראה להם כמה הוא חשוב ומקושר. כך, בין השאר, הוציאה זקן, לדבריה, את שר הבריאות מהגימלאים, בן-יזרי, כדי שיפגוש את אחיה.

האם מי שמונה בצורה כזו מתפתח בהכרח ל"כוכב" עתידי של דו"ח מבקר המדינה? בכלל לא בטוח. אני כן די משוכנע שבכל גוף גדול, שלא מסוקר באופן אינטנסיבי, יש סיכוי שאנשי המבקר יזדעזעו, אם ייתנו להם להיכנס. יותר מזה – כשאני פוגש גופים כאלו, שלא מנסים בכלל ליחצ"ן את עצמם, החשדנות שלי ממריאה. למה האנשים הללו לא רוצים תקשורת? הם צנועים? הם לא רוצים לחשוף את הארגון שבראשו הם עומדים, או שהם לא רוצים שנתעניין בהם?

ראיתי את זה קורה בארגונים רבים, מהסתדרות העובדים הלאומית ועד לקופת חולים מאוחדת. כשהם לא רוצים תקשורת, יש להם סיבה טובה.

האם הדרך בה מונה מנכ"ל ה"מאוחדת" קשורה לתפקודו?

15 בנובמבר 2010
 

בתיק רשות המיסים מצויות, בצד הפרשה העיקרית, עשרות פרשות משנה.

אחת מהן קשורה למינויו של שמואל מועלם לתפקיד מנכ"ל קופ"ח מאוחדת.

במהלך השתדלנות שלו לתפקיד, שכר מועלם את יורם קארשי, אחיה של שולה זקן. קארשי שימש כלוביסט של מועלם. בשיחות ארוכות קארשי ומועלם מתמרנים את דרכו של מועלם לתפקיד. בין השאר קארשי סוגר עם אחותו, שתכניס אותו ללשכת ראש הממשלה בזמן ישיבות הממשלה. זקן הוציאה לו מהישיבה בעלי תפקידים רלוונטיים וקארשי הראה להם כמה הוא חשוב ומקושר. כך, בין השאר, הוציאה זקן, לדבריה, את שר הבריאות מהגימלאים, בן-יזרי, כדי שיפגוש את אחיה.

האם מי שמונה בצורה כזו מתפתח בהכרח ל"כוכב" עתידי של דו"ח מבקר המדינה? בכלל לא בטוח. אני כן די משוכנע שבכל גוף גדול, שלא מסוקר באופן אינטנסיבי, יש סיכוי שאנשי המבקר יזדעזעו, אם ייתנו להם להיכנס. יותר מזה – כשאני פוגש גופים כאלו, שלא מנסים בכלל ליחצ"ן את עצמם, החשדנות שלי ממריאה. למה האנשים הללו לא רוצים תקשורת? הם צנועים? הם לא רוצים לחשוף את הארגון שבראשו הם עומדים, או שהם לא רוצים שנתעניין בהם?

ראיתי את זה קורה בארגונים רבים, מהסתדרות העובדים הלאומית ועד לקופת חולים מאוחדת. כשהם לא רוצים תקשורת, יש להם סיבה טובה.

עמוד 2 מתוך 1412345...10...לסוף »