ארכיון חודש: ינואר 2010

2 הערות והתנצלות: לינדנשטראוס ובר רפאלי

14 בינואר 2010
 

1. מה שקרה עם הבקשה של בר רפאלי להכרה כ"תושבת חוץ" לצורכי מס הוא בלתי ייאמן וכותב את זה מישהו, שחשב שצה"ל היה צריך להעמיד לדין פלילי את בר רפאלי על נישואי הכזב שלה לידיד המשפחה, כזב שחילץ אותה משירות צבאי. היום צה"ל מנסה להילחם בהפיכתה של רפאלי לפרזנטורית מובילה. על גבה מנסים להעביר מסר הרתעתי נגד משתמטים. המסר היה עובר פי אלף יותר טוב, אם פשוט היו מגישים נגדה כתב אישום בזמן הנכון. לא היה קושי, בלשון המעטה, להוכיח שאלו נישואין כוזבים, שכל תכליתם היא להשתמט משירות צבאי.

אחרי שאמרתי את זה, מישהו ברשות המיסים צריך לעוף הביתה. אני האחרון שיטיף נגד הדלפות, אבל המחשבה שאדם מגיש בקשה פרטית לרשות המסים ומוצא את עצמו לאחר מכן על דפי העיתונים היא בלתי נתפסת. נכון, לא תמיד החשוד הטבעי בהדלפה הוא אכן המדליף ואין לי אפילו מושג מי הראשון שפרסם את בקשתה של רפאלי (שנשמעת לי על פניה סבירה לחלוטין), אבל קשה לי לחשוב על מדליף אחר זולת רשות המסים וזה קו שאסור להם ברשות לחצות. אין שום אינטרס ציבורי משמעותי בידיעה שרפאלי הגישה את הבקשה הזו ואין שום סיבה עניינית להדליף אותה.

2. שיחק אותה מבקר המדינה. אם יש דבר קשה למבקר, זה לצאת נגד אחד משותפיו הבכירים ביותר למאבק. הביקורת שמתח לינדנשטראוס בדו"ח האחרון על זליכה, משדרת יושר וניקיון, דווקא מכיוון שהיא מכוונת נגד מי שהיה ידו הימנית במאבק באולמרט.

הנה סיפור קטן: בפרשת קצב, הייתי בצד של המתלוננות והאמנתי לעדויותיהן. בשלב מסוים, איתרתי את טלפוניהן של שתי העדות, שהפילו את א' מבית הנשיא. מדובר בשתי חברות שלה. א' סיפרה במשטרה כי היא סיפרה להן בזמן אמת על הטרדות הנשיא. המשטרה הלכה אליהן וגבתה את עדויותיהן. הן אמרו במשטרה – מה פתאום הטרדה. היא סיפרה לנו על רומן והפילו את התיק. שוחחתי  איתן בטלפון והקלטתי את השיחות. שתיהן עמדו על גרסאותיהן גם בפניי. הייתה לי התלבטות.  זה כבר היה הרבה אחרי שיא הפרשה. העובדה שהעידו כך, כבר פורסמה. יכולתי בקלות לגנוז את ההקלטות. אף אחד לא היה יודע שבאו לעולם. החלטתי לפרסם. למה? לא, לא כי חשבתי שיום אחד אוכל להתגאות בכך בפוסט הזה ולהיראות צדיק. לפחות אני מקווה שלא בגלל זה.  אולי זה היה דווקא משחק פנימי שלי עם עצמי. להוכיח לעצמי שאני מסוגל גם לפרסם חומר עובדתי בעד הנשיא. מה הפרסום גרם? כלום. לא שמעתי מעולם שום תגובה עליו, גם לא מאנשי הנשיא. כמו עץ שנפל ביער ואף אחד לא יודע (עד הפוסט הזה, כמובן).

3. ולסיום התנצלות, מי שלא ראה את תוכניתנו אתמול, שיראה בלי הכתוביות. זו הייתה בושה ואין לזה הסבר סביר. התביישנו באולפן.

התנצלות בפני יהודית רביץ

11 בינואר 2010
 

ראיתי את סרטה הדוקומנטרי המצוין של סיון ארבל על יהודית רביץ. התאהבתי בה מחדש. רביץ לוקחת את המצלמה לביתה בבאר שבע, מפגישה אותה עם אמא שלה, עם אחיה, חושפת את המתח בינה לבין אחיה (גם הוא מוזיקאי), נותנת לביתה המאומצת לעקוץ אותה ואת שיריה ("אמא קולית? לא…אני לא אוהבת אף שיר שלך חוץ מ"ארבע לפנות בוקר"), מספרת על האימוץ ונותנת למצלמה לתעד את בת זוגה. הסרט מקסים ורביץ רגישה, מקסימה, כנה וכובשת.

בשנים האחרונות יצא שעקצתי את רביץ מספר פעמים. אני כותב "יצא שעקצתי", כי זה באמת לא היה כל כך מכוון. הייתה אצלנו כתבה של ישראל רוזנר על רביץ. הכתבה הייתה מחמיאה, אבל לי בסוף הייתה איזו הערה מתחכמת, דווקאית. חשבתי ככה אז, והאמת, אני חושב גם היום (אני בכוונה לא מפרט. לא רוצה שההתנצלות תהפוך לעקיצה נוספת). אחר כך הייתה לי רמיזה אליה בנושא זהותה המינית ועוד הערה לא מזמן. כשראיתי את הסרט הרגשתי מאוד מטומטם ואשם. רביץ היא מה שהיא. יש בה כל כך הרבה צדדים מקסימים, שהייתי צריך להיות קצת יותר רגיש לגבי חולשותיה, בהנחה שהן אכן חולשות. סליחה. 

התנצלות בפני יהודית רביץ

11 בינואר 2010
 

ראיתי את סרטה הדוקומנטרי המצוין של סיון ארבל על יהודית רביץ. התאהבתי בה מחדש. רביץ לוקחת את המצלמה לביתה בבאר שבע, מפגישה אותה עם אמא שלה, עם אחיה, חושפת את המתח בינה לבין אחיה (גם הוא מוזיקאי), נותנת לביתה המאומצת לעקוץ אותה ואת שיריה ("אמא קולית? לא…אני לא אוהבת אף שיר שלך חוץ מ"ארבע לפנות בוקר"), מספרת על האימוץ ונותנת למצלמה לתעד את בת זוגה. הסרט מקסים ורביץ רגישה, מקסימה, כנה וכובשת.

בשנים האחרונות יצא שעקצתי את רביץ מספר פעמים. אני כותב "יצא שעקצתי", כי זה באמת לא היה כל כך מכוון. הייתה אצלנו כתבה של ישראל רוזנר על רביץ. הכתבה הייתה מחמיאה, אבל לי בסוף הייתה איזו הערה מתחכמת, דווקאית. חשבתי ככה אז, והאמת, אני חושב גם היום (אני בכוונה לא מפרט. לא רוצה שההתנצלות תהפוך לעקיצה נוספת). אחר כך הייתה לי רמיזה אליה בנושא זהותה המינית ועוד הערה לא מזמן. כשראיתי את הסרט הרגשתי מאוד מטומטם ואשם. רביץ היא מה שהיא. יש בה כל כך הרבה צדדים מקסימים, שהייתי צריך להיות קצת יותר רגיש לגבי חולשותיה, בהנחה שהן אכן חולשות. סליחה. 

כמה הקב"א שלי או דרוש פסיכומטריקאי

10 בינואר 2010
 

קראתי ב"הארץ" לפני כמה ימים שבצה"ל זועמים על הפסיקה שמחייבת אותם לחשוף מעתה בפני כל חייל את הקב"א והדפ"ר שלו. הם שוקלים שם בצה"ל לערער על הפסיקה. אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל בבקשה, בבקשה זועמים יקרים, תערערו. זה חלום רטוב, מבחינתנו, לריב על מקרה כזה בבית המשפט העליון. לצערי, אני מנחש שאף אחד לא יערער, אבל לפני שתפסיקו לקרוא, אני אסביר על מה מדובר.

לפני כמה שנים (לפחות ארבע), החלטנו בתנועה לחופש המידע להגיש בקשה לצה"ל לחשוף את הדרך בה נקבע הקב"א. הבקשה באה על רקע שמועות שמתהלכות לאורך שנים לפיהן הצבא משקלל בנוסחת הקב"א שיקולים כמו ארץ לידה (עולים חדשים מופלים לרעה), נטייה מינית, מוצא וכו'. ההיגיון אומר שלא יכול להיות, אבל הצבא מסרב בעיקשות לחשוף את הנוסחה וכידוע, ציון הקב"א הוא הנתון החשוב ביותר לעתיד הצבאי של מתגייס. במידה רבה, הוא קובע גורלות, קובע חיים. מתגייס בעל קב"א נמוך לא יגיע ליחידות איכותיות ולתפקידים איכותיים. נקודת הפתיחה שלו לחיים אחרי השחרור נמוכה יותר. ברוב המקרים, הוא אפילו לא יידע מה הקב"א שלו, מה חרץ את גורלו. אם הוא לא עתיר פרוטקציה, הוא אפילו לא יידע מה ציון הקב"א שלו.

הצבא התנהג בפרשה הזו באופן מעט משעשע. יש לצה"ל טיעון לא רע נגד החשיפה. אם תדעו איך אנחנו מדרגים אנשים, תדעו איך לתחמן אותנו וכל מערכת השיבוץ הצה"לית תספוג מכה. אנחנו טענו – בסדר, אל תחשפו הכל. רק את קווי המיתאר הכלליים, כדי שנדע אם אכן אתם שוקלים שיקולים, שנחשבים בעיני רבים ללא לגיטימיים. הוויכוח, כאמור, הגיוני. לא הגיוני שהצבא שלח לאולפן "לונדון את קירשנבאום" קצין בכיר שאמר למצלמות שמה פתאום חסוי, הנוסחה גלויה, כל אחד יודע אותה, היא על אתר האינטרנט. הנציג שלנו לדיון, פרופסור יורם רבין, נשאר ללא מילים. הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שנציג כ"כ מכובד של הצבא יגיד דברים כ"כ לא מדויקים, בלשון המעטה. הוא לא היה יכול לדמיין שאחר כך נלך מכות עם הצבא שנים ארוכות בבימ"ש על הנוסחה ה"גלויה". גם בדיונים המשפטיים הציג הצבא עמדות יוצאות דופן. אנחנו מוכנים להראות את הנוסחה, אבל רק ליחידי סגולה. מצאו לנו, הם דרשו, פסיכומטריקאי עם הכשרה מיוחדת, שאנחנו נאשר. לאיש הזה ורק לו נהיה מוכנים להראות את הנוסחה. חיפשנו (אנחנו עדיין מחפשים). רוב מכריע של העם הפסיכומטריקאי הוא אנשי הצבא. לא טוב לנו. מצאנו אחד. הצענו לצבא. פסלו אותו. לא ברור למה. העתירה תקועה. אם אתם מכירים פסיכומטריקאי פנוי, אנא.

מכיוון שנתקענו, חשבנו לחפש דרך אחרת. סטודנט בקליניקה שלנו בקרית אונו, יהודה גוטמן, חשב על רעיון לסדוק את החומה. בוא נבקש מהצבא שימסור לי את נתון הקב"א שלי. לא איך הגיעו אליו. מה המספר. הצבא סירב. עתרנו לביהמ"ש המנהלי. שוב, הצבא ניהל מלחמה כשהוא מגייס את כל הנימוקים מוכרים. "פגיעה בבטחון המדינה". לא פחות ולא יותר. עכשיו תפעילו בבקשה את מיטב הדמיון היוצר שלכם. אם חיילים יידעו את נתוני הקב"א והדפ"ר שלהם, איך ייפגע בטחון המדינה? בכך שהם עשויים לעמוד על זכויותיהם? לשאול למה זה הציון שלי? איך בדיוק זה פוגע בבטחוננו? עכשיו, כאמור, הם זועמים. זועמים. בטחון המדינה נפגע בגלל פסיקתה של השופטת רובינשטיין ואתם לא ידעתם. מהשבוע שעבר אתם בטוחים פחות. מי יודע מה הסורים יכולים לעשות עם המידע הזה, שלא לדבר על האיראנים.  

כמה הקב"א שלי או דרוש פסיכומטריקאי

10 בינואר 2010
 

קראתי ב"הארץ" לפני כמה ימים שבצה"ל זועמים על הפסיקה שמחייבת אותם לחשוף מעתה בפני כל חייל את הקב"א והדפ"ר שלו. הם שוקלים שם בצה"ל לערער על הפסיקה. אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל בבקשה, בבקשה זועמים יקרים, תערערו. זה חלום רטוב, מבחינתנו, לריב על מקרה כזה בבית המשפט העליון. לצערי, אני מנחש שאף אחד לא יערער, אבל לפני שתפסיקו לקרוא, אני אסביר על מה מדובר.

לפני כמה שנים (לפחות ארבע), החלטנו בתנועה לחופש המידע להגיש בקשה לצה"ל לחשוף את הדרך בה נקבע הקב"א. הבקשה באה על רקע שמועות שמתהלכות לאורך שנים לפיהן הצבא משקלל בנוסחת הקב"א שיקולים כמו ארץ לידה (עולים חדשים מופלים לרעה), נטייה מינית, מוצא וכו'. ההיגיון אומר שלא יכול להיות, אבל הצבא מסרב בעיקשות לחשוף את הנוסחה וכידוע, ציון הקב"א הוא הנתון החשוב ביותר לעתיד הצבאי של מתגייס. במידה רבה, הוא קובע גורלות, קובע חיים. מתגייס בעל קב"א נמוך לא יגיע ליחידות איכותיות ולתפקידים איכותיים. נקודת הפתיחה שלו לחיים אחרי השחרור נמוכה יותר. ברוב המקרים, הוא אפילו לא יידע מה הקב"א שלו, מה חרץ את גורלו. אם הוא לא עתיר פרוטקציה, הוא אפילו לא יידע מה ציון הקב"א שלו.

הצבא התנהג בפרשה הזו באופן מעט משעשע. יש לצה"ל טיעון לא רע נגד החשיפה. אם תדעו איך אנחנו מדרגים אנשים, תדעו איך לתחמן אותנו וכל מערכת השיבוץ הצה"לית תספוג מכה. אנחנו טענו – בסדר, אל תחשפו הכל. רק את קווי המיתאר הכלליים, כדי שנדע אם אכן אתם שוקלים שיקולים, שנחשבים בעיני רבים ללא לגיטימיים. הוויכוח, כאמור, הגיוני. לא הגיוני שהצבא שלח לאולפן "לונדון את קירשנבאום" קצין בכיר שאמר למצלמות שמה פתאום חסוי, הנוסחה גלויה, כל אחד יודע אותה, היא על אתר האינטרנט. הנציג שלנו לדיון, פרופסור יורם רבין, נשאר ללא מילים. הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שנציג כ"כ מכובד של הצבא יגיד דברים כ"כ לא מדויקים, בלשון המעטה. הוא לא היה יכול לדמיין שאחר כך נלך מכות עם הצבא שנים ארוכות בבימ"ש על הנוסחה ה"גלויה". גם בדיונים המשפטיים הציג הצבא עמדות יוצאות דופן. אנחנו מוכנים להראות את הנוסחה, אבל רק ליחידי סגולה. מצאו לנו, הם דרשו, פסיכומטריקאי עם הכשרה מיוחדת, שאנחנו נאשר. לאיש הזה ורק לו נהיה מוכנים להראות את הנוסחה. חיפשנו (אנחנו עדיין מחפשים). רוב מכריע של העם הפסיכומטריקאי הוא אנשי הצבא. לא טוב לנו. מצאנו אחד. הצענו לצבא. פסלו אותו. לא ברור למה. העתירה תקועה. אם אתם מכירים פסיכומטריקאי פנוי, אנא.

מכיוון שנתקענו, חשבנו לחפש דרך אחרת. סטודנט בקליניקה שלנו בקרית אונו, יהודה גוטמן, חשב על רעיון לסדוק את החומה. בוא נבקש מהצבא שימסור לי את נתון הקב"א שלי. לא איך הגיעו אליו. מה המספר. הצבא סירב. עתרנו לביהמ"ש המנהלי. שוב, הצבא ניהל מלחמה כשהוא מגייס את כל הנימוקים מוכרים. "פגיעה בבטחון המדינה". לא פחות ולא יותר. עכשיו תפעילו בבקשה את מיטב הדמיון היוצר שלכם. אם חיילים יידעו את נתוני הקב"א והדפ"ר שלהם, איך ייפגע בטחון המדינה? בכך שהם עשויים לעמוד על זכויותיהם? לשאול למה זה הציון שלי? איך בדיוק זה פוגע בבטחוננו? עכשיו, כאמור, הם זועמים. זועמים. בטחון המדינה נפגע בגלל פסיקתה של השופטת רובינשטיין ואתם לא ידעתם. מהשבוע שעבר אתם בטוחים פחות. מי יודע מה הסורים יכולים לעשות עם המידע הזה, שלא לדבר על האיראנים.  

עמוד 2 מתוך 212