ארכיון שנת: 2012

גלובס: ניצחון לרביב דרוקר וערוץ 10: המחוזי דחה את תביעת רן ארז. 2.4.2012

2 באפריל 2012
 

ארז הגיש את התביעה ב-2007 עקב כתבה ששידר דרוקר בזמן שביתת המורים, ובה טען כי השביתה היא חלק מקונספירציה של ארז להחליף את שרת החינוך דאז, יולי תמיר, בעמי איילון ■ ארז ישלם לערוץ 10 ודרוקר 35 אלף שקל הוצאות משפט. להמשך קריאה.

התקשורת מצביעה לבני

26 במרץ 2012
 

לכלי תקשורת מותר להביע עמדה בעד מועמד מסוים בבחירות. אין בעיה, בעיניי, שיתגייס למען אותו מועמד, אם הוא חושב עניינית שהוא ראוי יותר. על בסיס ההנחות הללו, אי אפשר שלא לשים לב שבימים האחרונים כמה כלי תקשורת מרכזיים בישראל הצביעו לבני. ב״ידיעות״ זה ממש בולט. לאורך שנים זה נחשב לכלי התקשורת הביתי של מנהיגת האופוזיציה. הייתה בכך אפילו מידה של צדק לאור היחס הנוראי והלא הגון שהיא מקבלת מ״ישראל היום״. לקראת הפריימריס מחר ״ידיעות״ ממש יוצא מגדרו לדרבן את ״הבוחרים העצמאיים״ (רבאק, מאיפה נולד הקשקוש הזה? עבור לבני בוחרים ״עצמאיים״  עבור מופז רק ״ארגזים״  בדיוק אותם ארגזים שלבני סגרה שיצביעו עבורה, אבל הבריזו לה) ללכת להצביע. מה יקרה אם מופז ינצח? אל תדאגו  ראיון הנצחון יהיה בלעדי ל״ידיעות״ ובצידו תיאור מחמיא להחריד על האיש היחיד שיכול לקחת מנתניהו את ראשות הממשלה.  

מופז נגד לבני – התקשורת הכריעה

מ״הארץ״ קצת יותר הופתעתי. מה בתפקודה העלוב של לבני כמנהיגת אופיזיציה שכנע את העיתון לפרסם בימים האחרונים שורה של מאמרים בעדה? האם העיתון זוכר ללבני את הדרך בה היא ניהלה את המו״מ עם הפלשתינאים? כי מה שאני זוכר מהמו״מ זה שלבני ניהלה במשך שנה שיחות עקרות, סרבה לדבר על ירושלים, לא הגיעה לשום התקדמות בסוגיית הפליטים ובזבזה הזדמנות אדירה שהייתה לה להגיע להסכם. אה, כן וההישג הגדול של המו״מ, אליבא דלבני, זה ששום שבר לא דלף ממנו. איזה יופי. כמה קל לדברים לא לדלוף כשלא קורה כלום.

ב״מעריב״ הטון יותר מאוזן (איזון לא נאמר כאן כקומפלימנט, רק כתיאור עובדתי). הכתבה המרכזית של מוסף השבת של העיתון הייתה שיר תעמולה אחד גדול ליו״ר האופוזיציה. מצד שני, מופז סרב לכתבת ליווי דומה  הוא לא יכול לבוא בטענות (להבדיל מהקוראים שיכולים לחשוב על כמה נקודות שלא חודדו בכתבה עם לבני).

״גלובס״ פרסם אתמול מאמר גדול של לבני. רק של לבני (שוב, חלק מהאשמה נחה במגרש של מופז  ביקשו ממנו מאמר משלו על איראן  הוא סרב  מצד שני, למה הוא צריך לתת אלף מילה על איראן ולא כול כמה לכתוב על המנהיגות הבעייתית של נתניהו?)

בשער האחורי של העיתון מאמר של מתי גולן, שדי מנקה את לבני מאחריות להידרדרותה הדרמטית של ״קדימה״. ראש אופוזיציה לא לוקח שלטון. ראש ממשלה מפסיד, טוען גולן בצדק. אלא שקשה לחשוב על ראש אופוזיציה שהצליח לדרדר את המפלגה שלו מ 28 ל 12-15 מנדטים.

בתקשורת האלקטרונית המצב יותר מורכב, אבל ממה שאני שומע ורואה אפשר להגיד שגם כאן לבני מקבלת טיפול מיטיב לעומת המתחרה.

איך זה קרה? מה גרם לכל אותם כלי תקשורת בבת אחת לתמוך בלבני? הרי לא התכנסה ועדת העורכים וקיבלה החלטה. ממש לא. סביר שלאנטגוניזם הכללי למופז יש יותר מניות בתופעה. את האנטגוניזם הזה הוא הרוויח ביושר, בהתנהלות פוליטית זגזגנית, לעתים תחמנית ומאוד לא הגונה כלפי לבני. מצד שני, ברור לי לגמרי איך הוא יפרש את ההתגייסות של התקשורת כנגדו בימים של ״להמוצ או לחדול״, מבחינתו: השבט הלבן נרתם למנוע מהפרסי להתמודד לראשות הממשלה. אם מופז ינצח, הוא יצטרך הרבה גדלות נפש כדי להתעלות מעל מיצי הקיבה האלה ולנסות לרתום את אותם כותבים ועורכים, כדי שבבחירות נגד נתניהו הם יפגינו את אותה מידה של איזון.

נתניהו תמך בהתנתקות

16 במרץ 2012
 

האם בנימין נתניהו באמת מאמין שהתנגד להתנתקות או שהוא בטוח שאם יגיד את זה מספיק פעמים, בסוף ימותו כל האנשים שזוכרים מה באמת קרה שם?

אתמול דיבר נתניהו בכנסת. הוא חזר על שורות די קבועות שלו בעניין ההתנתקות, איך הזהיר, איך חזה, איך לא האמינו לו וכו׳. בחדשות שידרתי את הכותרות של נאומו והזכרתי שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות. מייד הגיעה התגובה הפבלובית מלשכת ראש הממשלה. הוא התנגד, התנגד, התפטר.

הנה העובדות:

ראש הממשלה שרון הציג לראשונה את תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה בדצמבר 2003. נתניהו לא התנגד. בפברואר 2004 שרון העלה הילוך והודיע לסיעת הליכוד שהורה להכין עבודת מטה לפינוי חד צדדי של יישובים. נתניהו הודיע ש״הרכבת כבר יצאה מהתחנה״, כלומר, זו כבר עובדה מוגמרת ולכן, אין טעם להתנגד. במאי 2004 ערך שרון משאל בנושא ההתנתקות בקרב מתפקדי הליכוד. נתניהו הודיע שהוא תומך. תומך. כמוהו הודיעו גם לימור לבנת וסילבן שלום. שלושתם היו בטוחים ששרון ינצח בקלות ולא רצו לצאת נגדו. שרון הפסיד. נתניהו עדיין לא שינה את עמדתו. הוא עשה קולות של מחאה, אבל בהובלת ציפי לבני הסכים ל״פשרת קרלטון״. הפשרה קבעה שההתנתקות תאושר בממשלה ובכנסת ותובא שוב סופית לממשלה בזמן הביצוע. נתניהו הסכים. הוא הצביע בעד ההתנתקות בממשלה ובכנסת (לא לפני שאיים להתפטר, דרש משאל עם ונסוג בו עם הזנב בין הרגליים), הוא לא עזר ל״כתומים״. הם יכולים לספר על זה בצורה הכי בוטה. הוא השאיר את מתיישבי גוש קטיף, מועצת יש״ע והמורדים בליכוד בלי תמיכה. שוב ושוב הם עלו אליו לרגל, שוב ושוב הוא אכזב אותם. ההתנתקות נקבעה ל 15 באוגוסט 2005. שמונה ימים לפני כן, כשלהתנגדותו לא הייתה שום משמעות בכל הקשור לסיכול הפינוי (אבל בהחלט הוסיפה גחלים מיותרות למדורת החשש מפינוי אלים), נתניהו התפטר מהממשלה. ״פשרת קרלטון״ קבעה, כאמור, שהממשלה תאשר את התוכנית שוב עם ביצועה. היה ברור לכול שזה אישור טכני – פורמלי לחלוטין, שנועד רק לתת לשרי הליכוד סולם להיאחז בו. נתניהו מנצל אותו היום כדי לשכתב את ההיסטוריה ולטעון שהתנגד לתוכנית. הוא לא מזכיר שהתנגדותו באה, כאמור, שנה ותשעה חודשים אחרי שהתוכנית יצאה לדרך, אחרי שאושרה בתמיכתו בכנסת ובממשלה, אחרי שהפכה לעובדה מוגמרת. אגב, גם כשהתפטר נתניהו אמר לכתבים שהוא אינו חושב שיהודים צריכים לחיות ברצועת עזה, הוא רק מסויג מהאופן בו בוצעה התוכנית. מה שבאמת גרם לו להתפטר זה סקרים (לא מדויקים), שהראו לו שעוזי לנדאו, מנהיג מורדי הליכוד, יותר פופולארי ממנו בליכוד. זה ולא החשש מטילים באשדוד.

אז למה נתניהו בכלל מזכיר ביוזמתו את האפיזודה הלא סימפטית, מבחינתו? למה במקום להדחיק אותה, הוא מעלה אותה בנאומים? האם הוא כבר התחיל להאמין בהיסטוריה המשוכתבת שלו? או שהוא פשוט חושב שאנחנו מספיק מטומטמים לקנות את זה?

לבני ניסתה להיות פוליטיקאית

11 במרץ 2012
 

לא הרבה תפקידים היו ללבני לחלק בכנסת הנוכחית. ככה זה באופוזיציה. מתישהו התפנה תפקיד יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. לא ג'וב חלומות, אבל משהו. לבני יכלה לתת אותו ליוחנן פלסנר, אז עדיין בצד שלה. יכלה לתת אותו לזאב ביילסקי, אז עדיין בצד שלה, אבל החליטה לתת אותו לרונית תירוש. למה? רשמית, כי מגיע לה. לא רשמית, לבני ציפתה שהתפקיד יעביר את תירוש לצד שלה. תירוש קיבלה את התפקיד, הורידה קצת את הראש מתחת למים לתקופה מסויימת וכמובן, שחברה למופז בשנייה בה זה היה רלוונטי. פלסנר וביילסקי היום בצד של מופז. בטח לא בגלל הסיפור הקטן הזה. בטוח גם שהוא לא תרם לקשריהם עם יושבת הראש.

במנגנון "קדימה", שמרה לבני על משרתו של רוני בן חמו כמנהל מרחב הדרום של "קדימה". עוד יותר חשוב, בן חמו הוא פוקד גדול של "קדימה" באזור אופקים. אנשיה של לבני חזרו ואמרו שאין קשר בין העסקתו לתמיכה בלבני, אבל שבן חמו תומך בלבני. לפני שבוע בן חמו הודיע שהוא תומך במופז. לבני גם שמרה על משרה קטנה ב"קדימה" עבור הבן של עזרא נחום, פוקד גדול מרמת גן. שוב, טענו אנשיה, לא היה שום קשר בין העסקתו לבין תמיכת נחום בלבני, אבל באותה נשימה הם סיפרו לקראת הפריימריז ,שנחום, אקס מחנה שאול מופז, יתמוך בלבני. לא סתם יתמוך. לבני אפילו נפגשה איתו והציעה לו את תפקיד ראש המטה שלה. נחום אמר בנימוס "לא" והודיע על תמיכה במופז.

לבני עזרה לאלי אפללו לקבל תפקיד חלומות של יו"ר עמית של קרן קיימת לישראל. כנראה שכל אחד מכם היה רוצה את חוזה ההעסקה שלו בקק"ל (יום אחד עוד תתגלה חגיגת המשכורות, הנסיעות וההטבות של בכירי קק"ל). לבני, מן הסתם, חשבה שזה יעזור לה עם אפללו, איש חשוב בקרב מתפקדי עפולה והעמק. ובכן, אפללו , שבבחירות הקודמות תמך בה, הודיע שהוא תומך במופז. עם התפטרותו נכנס לכנסת אבי דואן, ראש מטה מופז.

אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל השורה התחתונה ברורה. עשו ללבני בית ספר. היא לא יודעת לשחק במגרש הזה, היא לא מבינה שקשר עם האנשים הללו לא נקנה במינוי אחד. הם דורשים קשר מתמשך, אמיתי, או שלפחות ייראה כמו אמיתי. זה רק מעליב אותם שבאמצעות איזה מינוי, לבני חושבת שהיא קונה את תמיכתם.

הפוקדים הגדולים של "קדימה" מצביעים מופז בגדול. אפילו אחמד דבאח, כלי הנשק הכי חשוב של לבני בקרב הפוקדים הגדולים, מתנדנד. דבאח הוא איש עסקים אמיד בתחום הבשר. הוא פקד אלפי אנשים באזור דיר אל אסד (המספרים משתנים ונעים בין 2,000 ל 3,000). דבאח היה לגמרי בצד של לבני. הוא רוצה להתמודד לכנסת הבאה, הוא חבר של עמרי וגלעד שרון, הוא היה לבני מכף רגל עד ראש. עכשיו הוא לא. הוא אמר לי היום שזה עוד לא סופי, אבל יש מו"מ וכנראה יתמוך במופז. איך אמר לי פעם אהוד ברק – כשהגלים בצד שלך, כל דבר שאתה עושה, מצליח. עכשיו הגלים בצד של מופז.

עוד מילה אחת. אלו הפריימריז הראשונים שאנחנו מסקרים בעלטה מוחלטת. אין סקרים. עם כל הביקורת על סקרים, הם נותנים איזושהי תמונת מצב. עכשיו אין כלום. אבי דיכטר עשה לפני כמה ימים סקר באמצעות מכון "דיאלוג". לדברי אחד ממקורביו, התוצאות היו 36% ללבני, 25% למופז ו – 11% לדיכטר. לפי מכון המחקר, 70% אמרו שיבואו להצביע ואם דיכטר יורד, כמעט כל מצביעיו עוברים למופז. לא ראיתי את הסקר במו עיניי, כך שהדיווח הזה בערבון מוגבל. ייתכן שזו מניפולציה. די ברור שאם באמת יבואו 70% ממתפקדי "קדימה" לקלפי, לבני תנצח, אלא שלפי מיטב ההערכות, יבואו 40%-50% בלבד ובאחוז ההצבעה הזה, כנראה, שמצבו של מופז דומה הרבה יותר למצבו בקרב הפוקדים הגדולים. האתגר הגדול האמיתי שלו יהיה להשאיר את ציפי לבני ב"קדימה". זה, כנראה, בלתי אפשרי בשלב הזה.

ניהול המשבר (הלא נכון) של "קשת"

11 במרץ 2012
 

כל כך הרבה איי קיו יש ב"קשת" עד שכמעט קשה להבין מי מנהל את המשבר הנוכחי. אני בטח האחרון לחשוד ב"ידיעות אחרונות" ובכתב רז שכניק בענייניות, אבל קראתי את התחקיר ומדובר בתחקיר משכנע ויסודי. קשה מאוד לערער את עובדות היסוד שלו. "קשת" הלכה עם הראש בקיר, בניסיון כמעט בלתי אפשרי לנצח את העובדות. התוצאה- הרשות השנייה כבר בעניין ומשרד הבריאות והרשות למלחמה בסמים וחברי כנסת ואת התסבוכת הזאת יהיה קשה מאוד להעלים. גרוע מכך, מבחינת "קשת", בסופו של דבר, "ידיעות" ינצחו ו"קשת" גם ישלמו את מחיר המעשים הבעייתיים וגם ייראו כמי שהכחישו ונלחמו בבעיות אמיתיות. בתרגום למציאות – הם גם ישלמו לשיינפיין, גם יצטרכו להתנצל וגם ישלמו מחיר פנימי.

ל"קשת" הייתה דרך אחרת, קלה הרבה יותר להתמודד עם התחקיר:

1. להודיע על הקמת צוות בלתי תלוי לבדיקת כל העובדות. להעמיד בראשו אדם עם אינטגריטי בלתי מעורערים, שופט בדימוס וכד' ולצידו פסיכיאטר ואיש טלוויזיה ותיק ומנוסה. להודיע שלצוות תהיה נגישות מוחלטת לכל המסמכים, לתיעוד השקט של "האח הגדול" ולכל אנשי "קשת" . הצוות יתבקש להנפיק דו"ח חקירה תוך חודשיים. זה כבר ייתן חודשיים של שקט יחסי. וישים את "קשת" בעמדה של חברה, שרוצה לדעת את האמת ולא מפחדת להתעמת איתה ולא בעמדה הדפנסיבית, שהיא נמצאת כרגע.

2. לבדל ככל האפשר בין מה שקורה עכשיו, בעונה הזאת וזו שקדמה לה, לעונות בהן אילן רבינוביץ שימש כפסיכיאטר של הבית. צריך לעשות את זה בעדינות, לא לזרוק את רבינוביץ לכלבים בצורה בוטה (אסור ל"קשת" להגיע לעימות חזיתי עם רבינוביץ'), אבל בהחלט להגיד – שבשתי העונות האחרונות אף אחד לא קיבל כדורים (בהנחה שזו האמת), שרבינוביץ הוא פסיכיאטר מוערך ומכובד, אבל גם ב"קשת" חשבו אחרי העונה השנייה שאולי הוא פחות מתאים לסיטואציה כמו "האח הגדול" ולכן, הוחלף. בקיצור, להגיד לציבור – כן, היו בעיות, אבל זה היה מזמן, ממש מזמן, טיפלנו בהן בזמן אמת כדי שלא יחזרו והיום הכול מבריק ומצוחצח.

3. לבקש מכל המתמודדים שקיבלו כדורים ורואים עצמם נפגעים להגיע להעיד בפני צוות הבדיקה. להבטיח להם חיסיון על שמם ועדותם ולהודיע שבמידה וייקבע על ידי הצוות, שניתן להם טיפול בעייתי, הם יפוצו ביד נדיבה.

פעם פרסם רונאל פישר ב"מעריב" תחקיר על כך שיש סיליקון בחלב של תנובה. רוב מכריע של הקוראים לא ידע אם זה בסדר בכלל שיש סיליקון, אם חובה שיהיה, או שזו סכנת נפשות, אבל "תנובה" הכחישה בנחרצות. אה, הבנו. זה מסוכן. בסוף, התברר שהיה סיליקון. "תנובה" ספגה נזק עצום. על הדרך התברר שיש בכלל ויכוח מדעי אם סיליקון בחלב מזיק או לא, אבל זה כבר לא שינה לאף אחד. המלחמה הייתה על העובדות ובמלחמה הזאת, "תנובה" הפסידה. אם "קשת" לא הייתה נלחמת על העובדות ומחבקת את התחקיר, הסיפור היה מת די מהר. את מי מעניין מה קרה לסער שיינפיין לפני שנתיים? כן, זה מעניין, אבל ליומיים – שלושה ולא יותר מזה. אם "קשת" הייתה משווקת את הסיפור שייתכן ובחרנו פסיכיאטר לא מתאים לנסיבות הללו, טעינו ותיקנו, היה סיכוי לא קטן לספוג נזקים קטנים. נכון, זה היה מצריך את "קשת" להתעמת עם בכיריה, יורם זק ואלעד קופרמן. הם היו צריכים ללכת לצוות הבדיקה, לתת הסברים, אולי היו סופגים בסוף הערות לא מחמיאות, אבל ההימור שעכשיו זה לא יקרה, הוא הימור מסוכן מדי, מה עוד שלהפקה יכול להיות נימוק מאוד משכנע – כן, ידענו שהוא נותן כדורים. כן, ידענו שהם רוצים לצאת והוא משכנע אותם להישאר, אבל הוא האוטוריטה המקצועית. מה ציפיתם, שלא נעשה כדברו? בכל זאת, בסוף העונה החלפנו את הפסיכיאטר, מה שאומר שהסקנו מסקנות.

אגב, לא מאוחר ל"קשת" לשנות אסטרטגיה. תמיד במשבר אתה בטוח שאם כבר הלכת בדרך אחת, אז לעבור לדרך אחרת, רק יחמיר את מצבך. לא נכון. זה יקטין את הנזק ועדיף מלהמשיך מלחמה שאתה לא יכול לנצח בה.

גלובס: דרוקר על "האח הגדול": "בסוף יתנצלו וישלמו לשיינפיין". 11.3.2012

11 במרץ 2012
 

על רקע תחקיר "ידיעות" על חלוקת כדורים פסיכיאטריים למשתתפי "האח הגדול", דרוקר מגיב בבלוג שלו על התנהלות קשת: "היא הלכה עם הראש בקיר – בסוף היא תשלם את מחיר המעשים וגם תיראה כמי שהכחישה ונלחמה בבעיות אמיתיות". להמשך קריאה.

תחקיר קדימה – הגזבר המפוטר פותח הכול על לינדנשטראוס, אדלר, הנגבי, רמון וחסון

6 במרץ 2012
 

 מתוך ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

אני נכחתי בדיון אחד. דנו האם אבי דיכטר צריך להיות ברשימה או לא צריך להיות ברשימה. עמרי שרון התנגד. הוא אמר: "אבא חושב שהיום אבי דיכטר זה מותג לקדימה. בעתיד , זה יהיה שק קמח על הגב של קדימה. לא צריך להכניס אותו, הוא בעייתי".

האיש הזה, איציק חדד, היה ממש ליד האינקובאטור הפוליטי שממנו יום אחד נולדה לנו קדימה. שותף לחברות הסוד הקטנה שביצעה את הפרישה מהליכוד.

איציק חדד:

לגבי שאול מופז, הוא אמר: "תשמע, הבן אדם הזה זגזגן. מה פתאום עכשיו…".

זה עמרי (שרון) אומר?

כן. הוא יודע שמה שנדמה לי, ראובן אדלר אמר שאריק אמר ש'אם מישהו יורד מהאוטוסטראדה בפנייה הלא נכונה ואחר כך רוצה לחזור לאוטוסטראדה, אז נותנים לו את האפשרות. ככה זה בחיים.

איציק חדד, גזבר משפלגת קדימה לשעברברוך קרא: טוב, אתה בטח נורא נהנה מהפיקנטריה הפוליטית הזאת, אבל לא לכבודה התכנסנו היום. האיש הזה היה גזבר קדימה, האיש על השיבר, האיש שאחראי על ההתנהלות הכספית של קדימה, ובוא נזכור שהוא גם נעצר באוקטובר האחרון לאחר שיושבת ראש המפלגה, ציפי לבני, הגישה נגדו תלונה במשטרה. לא ניכנס לפרשה הזאת, רק נגיד בגדול שמדובר במערכת יחסים בעייתית, לכאורה, בינו לבין רואה חשבון שהיה קבלן משנה של קדימה, ובמקביל היה לוגם איזשהו פרויקט נדלן משותף יחד עם חדד.


רביב דרוקר
: אז צריך לומר כמובן שלחדד יש בטן מלאה, גם על לבני שהגישה נגדו את התלונה, וגם לכל צמרת המפלגה ששותפה לה. מה שעוד יותר חשוב להגיד אני חושב, זה שאנחנו התייחסנו לעדות של איציק חדד קצת כמו שהמשטרה מתייחסת לעדות של עד מדינה. כלומר, אנחנו משדרים היום רק את הטענות של חדד שהצלחנו להגיע לאיזשהו אימות חיצוני עבורן. זאת אומרת, או מסמך או עד, או חיזוק בבדיקת פוליגרף שאנחנו ערכנו.

10 מיליון שקלים חוב לראובן אדלר

מתוך ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת "קדימה":

נגמרת מערכת הבחירות (2006, בה רצה קדימה בראשות אולמרט), מופיעה דרישה (של הפרסומאי ראובן אדלר), עשרה מיליון שקל. מה זה עשרה מיליון שקל? "תשמע, המחיר שרשמנו בחוזה, בחוזה של אדלר, זה לא המחיר הנכון. זה המחיר כי ככה היינו צריכים מבחינת תקרה ומבחינת אילוצים פיננסיים".

זה אומר לך מי?

אביגדור (יצחקי). "נתתי התחייבות" הוא אומר לי, "על עשרה מיליון שקל". אני אומר לו, "תשמע, עשרה מיליון שקל, עשרה מיליון שקל". ואז מתחילים הלחצים של אדלר. "איפה הכסף"?

ברוך קרא ורביב דרוקרברוך קרא: בוא נסביר רק למה אנחנו מתעכבים על זה. לא מדובר פה באיזשהו סכסוך כספי בין שני אנשים. מדובר פה בכספי מפלגות, כלומר, כסף ציבורי. רוב התקציב של מפלגות הוא מכסף ציבורי, כסף של משלמי המיסים. ולכן, כל מפלגה חייבת לדווח על כל ההוצאות שהיא מבצעת במערכת בחירות ועל כל החוזים החתומים שהמפלגה חותמת בזמן מערכת בחירות.

רביב: ולכן, לכאורה, לא אמור להיות מצב שלראובן אדלר יש חוזה עם קדימה שהוא מקבל כך וכך מיליוני שקלים עבור השירות שהוא נתן בבחירות 2006, אבל בכיס, פתאום מתברר אחרי הבחירות, שיש לו איזה "צעטלה" מאביגדור יצחקי, ש"מגיע לי עוד עשרה מיליון שקלים מקדימה, על אותן בחירות".

מתוך הראיון עם איציק חדד:

אני גם נפגשתי אישית עם ראובן אדלר על העניין הזה…

ומה הוא אומר לך?

"בוא'נה, אני רוצה את הכסף. אני, מה מעניין אותי הנהלים שלכם? אני נתתי שירות, אני צריך לקבל את העשרה מיליון האלה". והיה לו חוזה. כל החוזה שולם מההתחלה ועד הסוף. מבקר המדינה בדק את החוזה. לא היה שום זכר לעשרה מיליון האלה.

ובנוסף למה ששילמת, הוא ביקש עוד עשרה מיליון?

כן, כן. הוא אמר שיש התחייבות. אם ראובן יראה את הכתבה, אז הוא ישנא אותי עוד קצת. התחלתי למסמס את זה. אמרתי, בואנ'ה, מה זה עשרה מיליון? מאיפה הוא הביא את זה? אהוד שמע את הסיפור הזה, לא רצה לריב עם ראובן אדלר. אנחנו ערב בחירות מוניציפאליות. אני זוכר שהייתה פגישה בניהם. ראובן אדלר בא ושם לו את הפתק של אביגדור. קיבלתי על זה עדכון, שהוא (אולמרט) ראה את הפתק, שהראו לו את הפתק.

ממי?

מראובן אדלר. ושהוא היה מזועזע לחלוטין. ואיכשהו מתגלגל לעניין הזה צחי הנגבי שלקח על עצמו לנסות להיות המתווך ופותר העניינים. בסופו של חשבון, אני מבין וגם מנכ"ל קדימה מבין, עדי שטרנברג, שיש אור ירוק לשלם לראובן אדלר את הכסף. ואז, מה מסתבר? שכמה חודשים לפני כן, אדלר וחומסקי עשו מבחינתם "טעות", הנפיקו את החברה שלהם לציבור. מוציאים הודעה מיידית לבורסה. מתחיל מחול שדים. אהוד, נדמה לי, בגרמניה באותה תקופה. מתחילים חברי כנסת לדבר על זה ב"יאללה קדימה" (אתר אינטרנט), ובטלפונים לאהוד, בטלפונים לעוזרים שלו. אני קלטתי שאהוד מבין באותו שלב שהעסק הזה צריך לעשות לו מהר מהר רוורס, אחרת הוא מביא לאיזו תקלה קולוסאלית, ומתכנסת ישיבה במשרד ראש הממשלה בקיריה בתל אביב. בקיצור יוצא פרוטוקול, "אין חוזה, מבוטל. אני מורה לבטל את החוזה. לא ישולם כסף. קדימה לא נתנה את ההתחייבות".

רביב: צריך לומר שהסיפור הדי מדהים הזה אומת לנו על ידי שורה של גורמים חיצוניים. אביגדור יצחקי למשל, אמר לי שהוא נתן את אותה התחייבות כתובה לאדלר כתשלום גלובאלי עבור כל השנים שאדלר עוזר לשרון בהתנדבות. אחלה נימוק. השאלה היא רק, על סמך מה? למי זה דווח? מי אישר את הדבר הזה? מה פתאום קדימה צריכה לשלם עבור כל השנים שאדלר עזר לשרון בליכוד בכלל, או אלוהים יודע איפה עבור בחירות ששרון בכלל לא מועמד בהן?

ברוך: מה שלא פחות מדהים זו פניית הפרסה של הפוליטיקאים. בהתחלה, כולם בעד התשלום הזה. ושנייה אחרי שזה מתפרסם בעיתון, כולם מתנערים.

נשוב לראיון עם איציק חדד:

אחרי שראובן אדלר, בעצם, לא מקבל את העשרה מיליון שקלים, מה באמת קורה בינו לבין אולמרט?

מתחיל להיות גם נתק, גם השמצות מאוד מאוד קשות עליו. כלומר, הבנתי, זה נכנס ל… הם מנתקים קשר. אולמרט נמחק באותו רגע. הייתה ישיבה שבה אריק שרון עוד היה בתמונה. הייתה ישיבת מטה בחירות וראש מטה הבחירות של קדימה, בבחירות הראשונות, היה אהוד אולמרט. ואדלר, הרי אדלר לא ספר אף אחד מחברי הכנסת. אדלר ישב בישיבה ואמר לו, "תגיד לי, מה אתה חושב את עצמך שאתה הולך לבית תמחוי לאכול מרק עם עניים? אתה פרצוף לשבת…", אמר לו את זה ליד כל חברי הכנסת. הקרע התחיל עוד באותה ישיבה עם בית התמחוי, העשרה מיליון גמרו את הקשר בניהם.

ואחרי זה אדלר מנסה לעשות פעולות נגד אולמרט, או שהוא רק ממורמר בצד?

תשמע, מה זה לעשות פעולות? אדלר… אדלר לא יוותר על שקל. אדלר דיבר עם כל מי שרק אפשר בשביל לעשות… לקחת את אולמרט ולבעוט אותו החוצה. אל תתפוס אותי עכשיו במילים, אבל אני יודע משיחות בבתי קפה, שכל המהלך הזה שפתאום אהוד ברק ממציא "אני, דרישה שלי שההוא (אולמרט) יתפטר", שאלו דברים חריגים, זה לא… לא כל כך מקובלים בעולם הפוליטי. הבנתי שבית היוצר של העניין הזה זה השכן מהקומה למעלה במגדלי אקירוב.

ראובן אדלר?

(מהנהן).

לפי כל מיני כתבות עיתונאיות, לפני שברק הציב את האולטימאטום במאי 2008, זה ששלח את אולמרט הביתה, הוא באמת התייעץ עם ראובן אדלר. אבל אין שום הוכחה שאדלר אמר לברק להציב את אותו אולטימאטום ובטח לא שיש איזשהו קשר לאותו חוב של עשרה מיליון שקלים.

חדד סיפר לנו לא מעט על מה שהוא רואה כמעורבותו של הנגבי בניסיון ליישב את המחלוקת בנוגע לאותם עשרה מיליון שקלים שתבע אדלר:

אני עדכנתי אותו. אני אמרתי לצחי, אני הרמתי אליו טלפון בערב ואמרתי לו, "צחי, תגיד לי, מה זה הקרקס הזה? אתה אמרת לי שזה בסדר, החוזה. איך עכשיו פתאום אהוד מזמין ישיבה כאילו להגיד שזה לא בסדר?" כי הוא היה איש הקשר עם אהוד.

מה הוא אומר לך?

הוא אומר לי, "אני לא הוזמנתי ואני אגיע", והוא מגיע.

עוד משתתף בישיבה סיפר לי שהוא זה שעדכן את הנגבי על הישיבה, שלא ידע ממנה באותו זמן, אבל אמר לו שהוא מתכוון להגיע. חדד בכלל חושב שהוא יודע למה הנגבי התערב בעניין. לפני תשעה ימים העברנו את התיאוריה שלו על מעורבות הנגבי והוא הציע מיידית ששניהם ייבדקו בפוליגרף. חדד נבדק ונמצא דובר אמת. הנגבי לא נבדק. אנחנו החלטנו לא לתת פרסום לתיאוריה של חדד בנושא, בהיעדר תמיכה נוספת, בכל מקרה, הנגבי אומר שהוא לא היה מעורב בנושא בכלל, ורק לישיבה הזאת אצל אולמרט הוא הגיע בגלל הזמנה מפורשת של אולמרט בתפקידו כיו"ר הוועדה לענייני מפלגה.

"ג'ובים" בקדימה

מתוך ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת "קדימה":

המפלגה העסיקה את טובי ירוחם (עוזרו של הנגבי). טובי ירוחם היה אמור לגייס כספים עבור צחי הנגבי לעמותה שהקימו, ופנו לכל אותם אנשים שצחי הנגבי עזר להם פעם, הכיר אותם, מינה אותם. "חבר'ה, בואו. החבר בצרה. תביאו, מה שנקרא, כסף". לקחו בין 200 שקל ל-10,000 ל-50,000 שלק, כל אחד כפי יכולתו וכפי הלחץ שהופעל עליו.

הנה מה שאמר לנו על כך טובי ירוחם, עוזרו של צחי הנגבי, בשיחת טלפון שקיימנו עימו:

"מותר לי בשעות הערב לנסות לעזור לחבר כמו להרבה מקרים אחרים שאני רץ ועוזר בערבים. איפה הבעיה פה?"

איציק חדד:

טובי ירוחם טוען שהוא נוסע עם הרכב שלו, מעודד פעילים, מתחזק קשר עם פעילים.

תשמע, אני, קודם כל… אני נתבקשתי לעזור בגיוס תרומות. אני תרמתי ממשרדי, תרמתי 10,000 שקלים. ראיתי הבנאדם במצוקה. לא משנה שכשאני הייתי במצוקה אפילו טלפונים לא הרימו וכמו שאני מבין, גם היו שותפים בסוד לקחת ולהכניס אותי לשק החול ולזרוק לים. ראיתי בן אדם במצוקה, צריך לעזור, אז תורמים. פניתי גם לכל מיני אנשי עסקים שיתרמו, אבל לא ציפיתי שיתחילו לפנות לכל מיני אנשים פוליטיים.

ברוך: אז בדקנו ככל יכולתנו. קודם כל, הנגבי אכן הקים עמותה לגיוס כסף עבור ההוצאות המשפטיות שלו. נזכיר, הוא שכר את עורך הדין וינרוט, עורך דין יקר מאוד. הוא לא הסתיר את זה. הוא הצליח לגייס חמישה מיליון שקלים והיה לו קשה מאוד לגייס את הכסף הזה, הוא אפילו אמר את זה לכם באחת ההזדמנויות.

רביב: גם סיפור ההעסקה של טובי ירוחם, העוזר של הנגבי במפלגת קדימה, סופר פה, בתכנית הזאת, כאשר פרסמנו שהוא עולה לקדימה יותר מ-20 אלף שקלים בחודש, למרות שעבודתו עבור המפלגה די מצומצמת. כך או כך, אנחנו לקחנו את איציק חדד ושלחנו אותו למכון הפוליגרף של זיגי הורוביץ.

ממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה לאיציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

טובי ירוחם וגיוס התרומות בעבור צחי הנגבי?

"נראה כי הנבדק (חדד) דובר אמת קרוב לוודאי בטענה כי טובי ירוחם גייס כספי תרומות עבור צחי הנגבי בשעות שהועסק בשכר בקדימה".

מתוך הראיון עם איציק חדד:

אתה שמעת מטובי ירוחם ישירות שמה שהוא עושה זה יום-יום הוא נוסע ממקום למקום ומחפש כספים לגייס כסף…

ודאי, ודאי, ודאי. היו גם עתות מצוקה שבהן הוא לא עמד ביעדי הגיוס והוא אמר, "בוא תעזור לי, בוא פה…". כן, ממש. באופן שיטתי, מסודר, מהיום הראשון. הוא היה איש הקשר לעניין…

יושבת ראש המפלגה הייתה מודעת לכך אישית?

ודאי, ודאי.

איך אתה יודע את זה?

קודם כל, דובר על זה לא פעם ולא פעמיים.

בנוכחותה?

בוודאי. במאה אחוז היא יודעת את זה, היא יודעת שהיא מחזיקה לצחי את טובי ואם היא מעזה לגעת בטובי, צחי מוריד לה את הראש. אלו דברים שהיו ידועים, אין פה משחקים. צחי, זה טובי, דליה איציק זה גלית (מנהלת הלשכה של ח"כ דליה איציק) ושלום הנהג (הנהג של ח"כ דליה איציק). לכל אחד יש מישהו.

ברוך: חדד מתאר לנו מבפנים את המנגנון הזה שהוא היה חלק ממנו כמעט שלוש שנים, בתקופת לבני, כמנגנון מסואב. הוא מספר לנו על אנשים שעובדים בקדימה, עבור מי הם עובדים. האם הם בכלל עובדים עבור קדימה, והוא נותן לנו עדות מבפנים על מה שאתה (רביב), לפני כמה חודשים, פרסמת מבחוץ.

מתוך שיחה טלפונית עם סלומון קרובי, קבלן קולות ומקבל שכר מ"קדימה", שודר ביוני 2011:

המקור: שמענו שאתה בעצם בכלל עוסק יותר בנדל"ן בתאילנד, בוויאטנם, למה אתה צריך לקבל משכורת "מקדימה"? זה לא בעצם קומבינה שבמסגרתה "קדימה" וציפי לבני שעבדת עבורה משלמים…

קרובי: חס וחלילה, חס ושלום אני תמכתי בלבני ואני תומך בלבני כל הזמן.

המקור: אתה עובד בכלל בימים עבור "קדימה"?

קרובי: בוודאי, מה זאת אומרת?

המקור: אתה מארגן כנסים? אתה עושה פעילויות? מה אתה עושה?

קרובי: אני לא חייב לך דין וחשבון.

בחזרה לראיון עם איציק חדד:

אני חושב שיהיה יותר קל להגיד מי עובד עבור קדימה ומקבל כסף, מאשר להגיד מי לא עובד. יש שם ברשימה אנשים שהם עוזרים של כל מיני, נניח, כמו שאמרנו, טובי ירוחם, שעסק בעבודות עבור זה… יש את המזכירה של חיים רמון, ענבר לובין. לא היה לה שום תפקיד. ישבה במשרד של חיים רמון שניהל עסקים פרטיים. היא הייתה המזכירה שלו וקיבלה משכורת מקדימה. רוני בן חמו היה מקבל כ-16 וחצי אלף שקלים. היה לו "טייטל" של מנהל מרחב דרום. האמת שהוא קיבל את הכסף בגלל שהיו לו כאלפיים מתפקדים בעיר אופקים. קדימה העסיקה אנשים לפי כוחם או במתפקדי השטח או באיזשהו אינטרס עם ח"כים שיכולים להשפיע.

מתוך שיחה טלפונית עם רוני בן חמו, קבלן קולות ומקבל שכר מ"קדימה", שודר ביוני 2011:

המקור: אני מבין שפשוט אתה עושה הרבה מאוד עסקים אחרים. אומרים לי גם שאתה לוביסט עבור איזה משרד יחסי ציבור בשדרות.

בן חמו: נכון.

המקור: הדברה עבור החברה שלך "עמית תמיר פרויקטים".

בן חמו: בנדל"ן אני מתעסק, מה זה קשור? אני מנהל מרחב דרום בשכר מיום הקמת "קדימה".

איציק חדד:

שחורי היה אומר לי, "תשמע, הוא יש לו 200 מתפקדים, תן לו טלפון". "ההוא יש לו ככה וככה, תגדיל לו את התקצוב". הדברים האלו נאמרו, אלו דברים שכולם יודעים אותם. בקדימה, אין אחד שלא יודע אותם. קח את העוזר של שחורי, יואל מוגמי. מוגמי כמה חודשים לא היה במפלגה, קיבל את כל כספו.

ברוך: על זה נמסר לנו בתגובה מ"קדימה" ש"יושבת הראש ציפי לבני קיצצה בכוח האדם ובגירעון מאז כניסתה לתפקיד. העסקת אנשים ב"קדימה" נעשית על בסיס ענייני".

רביב: אבל לפי חדד, הסיפור לא פחות מקדימה, הוא משרד מבקר המדינה.

איציק חדד:

קח את הנושא של העסקת כוח-אדם. בא המבקר ואומר, "בוא'נה, מה זה המשרות המטורפות האלה? המפלגה בגירעונות". ואז אומרים לו (אנשי קדימה). ואז אומרים לו, "תגיד לי, מה אתה עובד אצל רביב דרוקר?" אז הוא אומר, "מה זאת אומרת עובד אצל רביב?". הוא אומר, "רביב פרסם את זה לציבור, שהציבור ישפוט. מה פתאום אתה מתייחס לזה עוד פעם?".

רביב: בתגובה של קדימה לטיוטת דו"ח מבקר המדינה בעניין העסקת כח-אדם, אכן נכתב הטיעון הבא: "תכנית טלביזיה פירטה את העובדות בפני הציבור… והמפלגה הרי עומדת למבחנו של הציבור. בנסיבות כולן, ולו נשמעה בקשתנו – לא היה המבקר נזקק להערות ביקורת במישור זה."

איציק חדד:

בטיוטה של מבקר המדינה נמתחת ביקורת על משרות שניתנות על ידי מנגנון קדימה לקבלני קולות שונים של קדימה.

קבלני קולות, משרות מנופחות, תשלומים מנופחים לאנשים, היקף משכורות ענק, היקף משכורות ענק בסיעה בכנסת. אתה חייב להבין. הסיעה בכנסת מתוקצבת כ-70, 80 אלף שקלים על ידי המדינה ישירות לתקציב הסיעה. בנוסף לזה, קדימה העבירה כ-95 אלף שקלים נוספים למימון משכורות בסיעה.

ואז מה קורה?

יש איזושהי ביקורת, אבל אתה רואה, אין קשר בין הטיוטות לבין מה שיוצא בסוף. בסוף יוצא בלי שמות, בסוף יוצא… הכול מעודן כזה. כלומר, השפעתו של הברמן…

ברוך קרא: הברמן זה איתן הברמן שהוא היועץ המשפטי של קדימה, שלטענת חדד, מתאפיין ביכולת לשכנע את אנשי משרד המבקר לרכך את ביקורתם כלפי המפלגה.

מכתבו של איציק חדד לעוד איתן הברמןמבחינת הברמן זו כמובן תעודת כבוד וגם מבחינת קדימה, האמת, שווה להעסיק יועץ משפטי כזה. כך או כך, חדד רואה בהברמן את אחד האנשים שהביאו למעצרו והוא בטוח שהרקע האמיתי לכך הוא ההתנגדות שלו, של חדד, לחתום על חוזה חדש שרצה הברמן. חוזה לחמש שנים, שקבע שגם אם קדימה תרצה להפסיק את ההתקשרות עם היועץ המשפטי שלה, היא תצטרך לשלם את כל הכסף חמש שנים.

מי קיבלה 150,000 ש"ח פיצויים מקדימה ועל מה?

מתוך ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

יוליה שמאלוב ברקוביץ' עבדה בקדימה בתקופת כהונתו של יוחנן פלסנר כמנכ"ל קדימה. היא הלכה על כל מיני תכניות מרחיקות לכת שלא הסתדרו עם מה שקרה בקדימה בפועל. הם מחליטים לפטר אותה. יוצא לה מכתב פיטורים על ידי המנכ"ל. היא, כמובן, לא מחזירה את הרכב ואני מפעיל חברה שגוררת לה את האוטו, אנחנו נכנסים פה לאיזה קלאש בעייתי. יום אחד זה נגדע סופית, הסיפור הזה, ומגיעה תביעה. מי שמייצג את יוליה שמאלוב ברקוביץ' פונה לקדימה ואומר להם, "תקשיבו, תיגרמנה אי נעימויות קשות מהסיפור הזה של יוליה שמאלוב ברקוביץ'". אני ברקע יודע על מה יכול להיות ועל מה מדובר. היא אמרה לי, היא תגרום לקדימה מבוכה אם לא ישלמו לה את הכסף. הוסף לזה, אתם העיתונאים הייתם קופצים על זה כמוצאי שלל רב, הבנתי שנזק אטומי יכול להיות. אני מבין את העניין הזה. אנחנו מגיעים לישיבת גישור ואנחנו הופכים להיות גמישים ואנחנו משלמים לה את הכסף, נדמה לי 150 אלף שקלים וככה אנחנו סוגרים.

הפתק של אביגדור יצחקי לאיציק חדדברוך: שמאלוב, לפי הבדיקה לשנו, עבדה בקדימה ארבעה חודשים, לאחר מכן פוטרה. אביגדור יצחקי, אז יושב ראש הסיעה, עוזר לה לעבוד עוד כחודשיים, לקבל שכר. עכשיו תסביר לי למה היא מקבלת פיצויים בסך כ-150 אלף שקלים, ולמה יצחקי כותב לחדד את הפתק הבא: "אל תתן ליוחנן (הכוונה ליוחנן פלסנר) לקלקל לך, אל תעשה פרסה מיוליה, הכול עליך. תנסח מכתב שצחי ואני נחתום עליו. המשך עבודתה באותם התנאים. אביגדור".

רביב: היועץ המשפטי של קדימה, אגב, אומר בתגובתו לנו, "נכון, לא היה מגיע לה סכום כזה על פי ההמלצה שלנו". במייל שכתב בזמן אמר הברמן לחדד, שמקסימום מגיעים ליוליה "דמי מבוכה" מצומצמים. אבל לדברי הברמן היום, מי שהחליט על הפיצוי הנדיב, בסופו של דבר, הוא דווקא חדד. לחדד יש הסבר איזו מבוכה רצה למנוע, אבל ההסבר הזה לא נתמך בהוכחות. בכל מקרה, בכירים בקדימה ששוחחתי איתם התייחסו להסדר הפיצויים הזה כבעייתי.

מיליונים אבודים בבחירות המקומיות 2008

רביב: הסיפור הזה מתחיל כמו איזה ארכיאולוגיה למתקדמים. את מי מעניין היום, ב-2012, למי נתנה קדימה כסף בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008?

ברוך: אז בוא כבר נגיד שהסיפור הזה מתפתח לאחד הסיפורים המוזרים ביותר, לפחות שאני שמעתי. בוא נתחיל באמת בספטמבר 2008, אז יש פריימריז בין מופז ללבני. כמה חודשים אחר כך יש בחירות מוניציפאליות. לסמיכות הזאת יש חשיבות רבה, כפי שמיד נבין.

מתוך ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

אני מגלה בכל התקופה הזאת שלוקחים פשוט אנשים, אומרים להם, תשמעו, נוסיף לכם כספים, מבטיחים להם כל מיני הבטחות, כל מיני תקצובים עפים. יואל חסון תופס את עמי כחלון מקריית אונו, מבטיח לו 100 אלף שקלים. אחר כך עמי כחלון מספר לי שצחי הנגבי הרים אליו טלפון ואמר לו להעביר את כל התמיכה של האנשים משאול מופז לציפי לבני ובתמורה לזה הוא ידאג שיואל יסדר לו תוספת תקציב.

רביב: כחלון הוא עמי כחלון, מועמד קדימה בקרית אונו. אני שמעתי את הסיפור הזה כבר לפני שנתיים משאול מופז, הקורבן של הסיפור והתקשרתי אז לכחלון לבדוק איתו.

מתוך שיחה טלפונית עם עמי כחלון, מתמודד "קדימה" בקרית אונו, בחירות מקומיות 2008, שודר בינואר 2010:

המקור: אתה בכלל עברת ממופז ללבני?

כחלון: אני עברתי בשעה 11:00 בבוקר ממופז ללבני. זה נכון, אמת.

המקור: ב-11:00 בבוקר ביום הבחירות?

כחלון: ביום הבחירות, זה נכון.

המקור: ויואל חסון התקשר אליך, זה הטלפון המכריע שאמר לך ב-11:00 בבוקר "בוא ואז אנחנו…".

כחלון: לא, זה היה צחי הנגבי.

המקור: אהה, תעבור ואז אנחנו ככה וככה נעזור לך.

כחלון: נעזור לך ויהיה בסדר וזה חשוב למפלגה.

רביב: כחלון גם טען שיש לו מסמך מפורש מיואל חסון על אותה הגדלת תקצוב, לכאורה. לפני שבועיים התקשרתי שוב לכחלון לבדוק איתו את הסיפור. עכשיו כבר המילים "נעזור לך", שהוא אמר שצחי הנגבי אמר לו בבוקר יום ההצבעה, נעלמו. לגרסתו, הוא כבר הצביע מופז, כי הוא איש מופז, אבל אז התקשר אליו צחי הנגבי, איש לבני צריך לומר, ואמר לו שציפי לבני תביא יותר מנדטים בסקרים. הוא לא חשב על זה עד אז, כנראה, ואז הוא עומד בפתח הקלפי ומפנה את כל תומכיו להצביע ללבני ולא למופז.

מתוך הראיון עם איציק חדד:

מוקמת הוועדה המוניציפאלית. עכשיו, הוועדה המוניציפאלית זה חברי כנסת. חברי כנסת לא רוצים שהידיים שלהם יהיו בענייני כספים. לקחו אחד, אמרו לו, אתה… אתה תנהל את בריכת הסירחון, מה שנקרא, יואל חסון. עכשיו אני מכין טבלאות, אני אומר, בוא'נה, המפלגה זאת הולכת לפשוט רגל. אני מזדעק. לאן אני אלך? עדיין יושב ראש התנועה אהוד אולמרט. זה היה ממש ערב הפריימריז. אני מבקש אצלו פגישה בהולה. הולך אליו הביתה. בפגישה איתו נכח גם שלמה יצחק. הוא מכניס אותנו לחדר הצדדי, מדליק לו סיגר, רואה את הדברים, חוטף חום. אני מראה לו איפה הפערים, דברים לא הגיוניים. פה אנחנו מעריכים שההוא יקבל שני מנדטים, הוא מקבל פתאום תקצוב של 4. ההוא מהצפון היה לו בסקר אפס מנדטים, מקבל שני מנדטים. כל מיני דברים הזויים שהיו שם. אתה יודע, זה מאות אלפים. מאות אלפים, מאות אלפים, נהיה מיליונים בסוף.

ברוך: הגרסה הזאת נתמכת בתיק המסמכים שהעביר חדד למשטרת ישראל. בוא נראה מה הוא כותב בזמן אמת לחיים רמון ויואל חסון. אנחנו מדברים על שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות: "צפוי לפיכך גירעון מצטבר של 20-25 מיליון שקלים, העשוי למוטט כלכלית את תנועת קדימה".

רביב: חדד בטוח שהגדלת התקצובים שחסון נותן למועמדים, זה נובע משיקולים לא ענייניים. הוא בטוח שחסון עושה את זה כדי לתמרן אנשים לתמוך בלבני. חסון ורמון אומרים לנו שהתקצוב היה הגיוני וענייני, ובכלל בשלב מאוחר יותר גם חדד הסכים לו. יתרה מזאת, לדבריהם, הגירעון נגרם בכלל בגלל אנשי מופז, ולכן אין בתיאוריה של חדד דבר.

איציק חדד:

איך שהיא נכנסת למפלגה ביום שישי, אני נכנס אליה לפגישה. ואני אומר לה, "תקשיבי, יש פה ברדק אטומי עם הקטע המוניציפאלי ברדק תהומי". היא אומרת לי, "תשמע, אני אשלח את האנשים שלי, יבדקו את העניין ואני אתן החלטה". ואז מתכנסת ישיבה. בישיבה משתתפים חיים רמון, יואל חסון, נדמה לי עדי שטרנברג, יוסי טובור (עוזרו של יואל חסון). וחיים פותח את הישיבה ככה, אומר, "עם כל הכבוד לגזבר, הגזבר יכול לעשות חישובים, דבר אחד לא מקובל עליי – שהגזבר יקבע דברים פוליטיים". אני אומר לו, "מה זה דברים פוליטיים"? צפי מנדטים. הוא אומר, "מה פתאום. איך הגזבר יכול להגיע שלזר קפלון יקבל אפס מנדטים? לזר קפלון יקבל שני מנדטים. ויונה יהב יקבל שמונה מנדטים". ותיק-תק מתחילים לתקן את כל הטבלאות לפי צפי המנדטים של הפוליטיקאים הידועים והגירעון… נעלם, יורד פלאים והכול בסדר והוא מודיע לציפי שהגירעון בסדר והיא מחליפה איתו מכתב ש"זה בסדר, רק תקפיד על העניין". מגיעות הבחירות המוניציפאליות, התחזית של הגזבר בתוספת מס ערך מוסף מתממשת עד הסוף.

אתה עוד היית אופטימי.

אני הייתי אופטימי. 18 פלוס מיליון שקל גירעון.

ברוך: ושוב נדגיש, ש-18 מיליון השקלים הללו, רוב הכסף הזה הוא כסף ציבורי, הוא כסף שניתן למפלגה מהציבור. ובוא נראה מה כותב חדד ללבני מיד אחרי הבחירות. הוא כותב ככה: "לאחר פניית גזבר התנועה לעצור את הזרמת התקציבים, הוסמכו השר רמון וחבר הכנסת חסון ובדוק ולטפל בעניין.בשני המקרים למרבה הצער שוחררו החסימות". חדד גם כותב בזמן אמת ש"מועמדים תוקצבו תוך התעלמות מנתונים מקצועיים, ולעיתים אפילו תוקצבו שתי רשימות באותה העיר". הוא גם מציע ללבני להגיש תלונה במשטרה נגד כמה ראשי רשויות". עכשיו אני שואל אותך (רביב), זה שכיח שנוצר בור תקציבי כזה לאחר מערכת בחירות?

רביב: באופן עקרוני, זה כן שכיח, אבל לא בהיקף הזה ולא בעוצמה הזאת שמטלטלת את קדימה והופכת אותה מהמפלגה הכי יציבה ברמה הכלכלית, למפלגה עם באמת בור כזה. ואני רוצה להפנות אותך לטענה של חיים רמון בעניין הזה. חיים רמון אומר, סליחה, גזבר מפלגה לא אמור לקבוע תחזיות פוליטיות. אנחנו, סמכותנו לעשות את זה. אנחנו הפוליטיקאים, וגם סמכותנו להחליט במודע שטוב לנו להיכנס לגירעון בגלל שיקולים פוליטיים כאלו ואחרים.

בכל מקרה, יש הרי גורם שאמור לבדוק בדיוק טענות חריפות כמו אלו של חדד – משרד מבקר המדינה. אחרי הכול, כסף ציבורי.

נשוב לראיון עם איציק חדד:

מגיע צוות של מבקר המדינה. מי שניהל בעצם את הביקורת מטעמו של מבקר המדינה לבחירות לכנסת ה-18 ולבחירות המוניציפאליות שהתקיימו בנובמבר 2008, היה רוני קמפלר. אותו אדם מפורסם שצילם את רצח רבין בזמנו. הוא התחיל לבדוק את העניין הזה של הבחירות המוניציפאליות. הוא בעצם עלה על העניין הזה שיש פה בעיה. יש פה בעיה קשה. מה זה, איך הגירעון הזה נוצר? מה זה התקציבים האלה? הוא הכין לי מכתב, מסמך רשמי של משרד מבקר המדינה שבו הוא שואל אותי שאלות ובין השאלות הוא בעצם מאשים את גזברות המפלגה. הוא אומר, "אתם תקצבתם ככה, אתם לא עדכנתם את יושבת ראש התנועה בכל מיני דברים. תן לי תשובות על העניין הזה".

בשלב הזה אתה כבר מוכן לפרוק את מה שיש לך בבטן?

אני מוכן לפרוק מה שיש לי בבטן, אני אספר לך קוריוז קטן. לקחתי טוש אדום ורשמתי על אחד החלונות בקדימה את התאריך "נובמבר 2008, שנת המפנה לרעה של המפלגה". אני לא אגיד לכם באיזה חלון, אם…

כי אתה מבין שכשאתה כותב את מה שאתה הולך לכתוב למבקר המדינה, זה סוף דרכך בקדימה.

זה סוף דרכי בקדימה, אני מבין שאני שם את זה. אבל אני אומר, אני פה מנקה… אני מוריד את כל המטען שיש לי בלב. אני מכין את הקלסר הזה, ומשתף את רוני בממצאים שהולכים להיות. מקבל טלפון ממשרד מבקר המדינה, מרואה חשבון משה קרני. רואה חשבון משה קרני הוא היום סגן ראש המחלקה לביקורת מפלגות, בן אדם מאוד ותיק במשרד מבקר המדינה, מומחה בענייני מפלגות. הוא, יש לו שם אחיזה, הוא מקושר, הוא היה מופיע בכל הישיבות עם מבקר המדינה. הבנתי שהוא גם מחובר היטב למבקר. הוא גם נתן לנו כל פעם הצעות. "יש לכם פה בעיה. תביאו את הברמן שיגיד למבקר ככה וככה והמבקר יחליק את זה". הוא היה מייעץ לנו איך לסדר את העניינים בכל מיני עניינים שנראו לא הכי טוב. ומשה קרני מתקשר אליי ואומר לי, "איציק, אני צריך אותך לפגישה דחופה אצלנו במשרד". אני אומר לו, "אני אקפוץ אליכם מחר". הוא אומר לי, "לא, לא, זה דחוף. עכשיו". נוסע לרחוב ההרבעה, עולה לקומת הביטחון של משרד מבקר המדינה. קרני יורד לשם, אומר לי, "לא, בוא, בוא. זה לא שיחה למשרד פה". לוקח אותי ללובי, אומר לי, "תשמע, יש משהו עדין שאני צריך את שיתוף הפעולה שלך בו. קיבלנו הוראה מגבוה". עכשיו אתה צריך להבין. כשקרני אומר "הוראה מגבוה", זו הוראה מלינדנשטראוס. "להשמיד את כל המסמך הזה של קמפלר ואת התשובה שלך ואת הכול, ולשים את הדברים בצד. אנחנו נטפל בזה בהמשך". אני אומר לו, "אז למה צריך להשמיד? אל תכניסו את זה בדו"ח". הוא אומר, "לא, לא, הוראה מגבוה, להשמיד את המסמך של מבקר המדינה".

במילים האלו הוא משתמש?

במילים האלו הוא משתמש. עכשיו אני נכנס לאיזושהי חרדה. אני מבין פה… אני אומר בוא'נה, מה זה, להשמיד? זה משרד מבקר המדינה. נשמע לי הזוי. אני אומר לו, "טוב, אני אשמיד את המסמכים". הוא מקשה. הוא אומר לי, "אנחנו יכולים… לא שאנחנו לא מאמינים לך, כן? הכול בסדר. אנחנו יכולים לראות את זה שאתה משמיד את זה?" אני מתחיל הפעם להיכנס ללחץ ואני ככה, ממש בהברקה אומר לו, "מחר בבוקר תבואו, תראו שאני משמיד את זה". אני משם נוסע למפלגת קדימה, לוקח את המסמך של קמפלר, מצלם את כל הסט ושם אותו בארון ליד. למחרת בבוקר אני מגיע למשרדי קדימה, מחכה לי רוני קמפלר רועד כולו. ממש ראיתי אותו… אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה. הבנתי שהוא קיבל… הוא עבר שם שטיפה ואם הניירות האלה לא מושמדים, ראשו על הגיליוטינה. הוא אומר לי, "איציק, אתה נותן לי את מילתך שלא עשית לזה העתק? שאין העתק". אמרתי לו, "אתמול אמרתם לי זה… אין העתק. הנה המסמך, תסתכל עליו". לוקח את המסמך הזה ומראה לו שאני גורס אותו במגרסה. הוא אומר לי תודה רבה והוא מדווח לקרני שהעניין סגור. קרני באחת הפגישות הבאות שלנו קורץ לי עין, אומר תודה ובזה מועלמת כל הפרשה של הבחירות המוניציפאליות. המבקר קונס, כמובן, את קדימה בדו"ח, אבל אתה יודע, זה דו"ח רגיל כזה. "לא דיווחו על הוצאות", מעבירים את זה. 700 אלף שקל ואף אחד לא משלם שום מחיר על כל הפרשה המוניציפאלית.

רביב: ראשית, צריך לומר, שאנחנו שלחנו את חדד להיבדק בפוליגרף גם על העניין הזה.

ממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה לאיציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

גריסת מסמכי קדימה לבקשת אנשי מבקר המדינה

"נראה כי הנבדק (חדד) דובר אמת, קרוב לודאי, בטענה כי גרס מסמכים של "קדימה" לבקשת אנשי משרד מבקר המדינה".

עוד נאמר, שחדד נבדק גם בפוליגרף מטעמו עוד לפני שהלך לפוליגרף שאנחנו שלחנו אותו, פוליגרף של נתי שגיא וגם שם יצא דובר אמת בטענה הזאת. אני חייב לשאול אותך (ברוך) כמי שמכיר את משרד מבקר המדינה. שמעת אי-פעם שמבקשים להשמיד מסמכים, לגרוס אותם?

ברוך: לא, אני אף פעם לא נתקלתי במקרה מוזר כזה, ובוא נראה מה משיבים לנו ממשרד מבקר המדינה:

"סערה בכוס מים. עובד ביקורת זוטר עשה טעות ונתן במהלך הכנת הביקורת והרבה לפני סיומה, תרשומת לא מחייבת לגזבר "קדימה". לאחר שנודע על כך לממונים עליו, הם ביקשו לבטל את התרשומת העצמית שעשה אותו עובד".

ברוך: התגובה משכנעת אותך?

רביב: האמת, לא ממש. אני עדיין לא מצליח להבין. נגיד שפעלו פה לא על פי הנוהל, אז למה צריך לרוץ, להשמיד, לגרוס, "בנוכחותי", מה קרה? למה לא להשאיר את המסמכים במגירה ולהגיד בבוא היום נטפל בהם? או לכתוב מכתב שפעלנו לא על פי הנוהל ונפעל עוד מעט? והכי חשוב, האם מבקר המדינה אי-פעם חזר לזה? הרי לחדד יש טענות מאוד מאוד קשות, עם מסמכים, הראינו חלק מהם. אסמכתאות. מישהו בדק אותן?

ברוך: משרד מבקר המדינה לא בדק את הטענות של חדד בתשובה למסמך של קמפלר. המבקר מותח ביקורת על קדימה בנושא ניהול הבחירות המקומיות, אבל לא שום דבר שקרוב לנושא הטעות שחדד העלה. יותר מזה, אנחנו יודעים היום שחד התלונן בנושא למשטרה והמשטרה לקחה את תלונתו ברצינות, והיא אף מתשאלת אנשים לגביה. חדד קושר בין הרצון של משרד המבקר והמבקר לשמור על קשרים טובים עם יו"ר הוועדה לביקורת המדינה באותה תקופה, יואל חסון, לבין הפנייה להשמיד את המסמכים. זו האשמה כבדה ואין לה ראיות מוחשיות, אבל אין ספק שיש פה סימן שאלה גדול שמבקר המדינה צריך להשיב לו בצורה קצת יותר רצינית.

מתוך הראיון עם איציק חדד:

תשמע, זו בקשה של לינדנשטראוס. ככה קרני מקבל את זה בצורה מאוד מאוד קשה. רוני קמפלר כולו רועד. אמרתי, אני לא אעשה השמדה. אני לא ראיתי את עצמי משמיד את המסמך, כי אם הייתי משמיד אותו, אז הייתי משמיד את כולו, כולל עותקיו. ברגע שהשארתי עותק אמרתי… אני אשמור את זה, אני אראה מה יצא מהעניין הזה. אם באמת הם לא יעשו עם זה כלום, נמצא דרך להציף את זה. לא ניכנס איתם עכשיו למאבק חזיתי.

הדם הרע בקדימה

ראיון עם איציק חדד, לשעבר גזבר מפלגת קדימה:

למה אתה במהלך התקופה הזאת, כאשר אתה אוסף הרבה מאוד דברים, והרבה מאוד חומר, יש ברשותך…

כן, אבל אני גם עוסק בפעולות מניעה. יש הרבה מאוד הוכחות להראות שאני מנעתי הרבה מאוד דברים.

אז למה הם משאירים אותך? שלוש שנים אנחנו מדברים פה כמעט. למה הם משאירים אותך? שלוש שנים, המנכ"ל ויושבת ראש המפלגה…

המנכ"ל ניסה להיפטר ממני לא פעם ולא פעמיים.

ומי מנע ממנו?

אני אגיד לך. הוא כנראה חשש, הוא כנראה חשש וחיפש הזדמנות. על מה הוא יפטר אותי? תאר לך, אתה מעלה בדעתך מצב שאני הייתי מפוטר ומוציא את הדברים האלה שיצאו עכשיו לתקשורת, לא כשיש לי איזושהי עננה מעל הראש.

עד כמה יש לך קשר עם אנשי מופז? עד כמה הם מעודדים אותך להחריף את המאבק שלך נגדה עכשיו, בשעה שזה חודש קריטי, מוכרע גורלה?

תראה, אף אחד לא מעודד אותי לשום דבר. אני אמרתי שאני אוציא את כל האמת על כל מה שקרה בקדימה, בין השאר, בשביל להראות שנפלתי קורבן. זה הדבר הראשון, להראות שנפלתי קורבן. תשמע, הרסו את שמי הטוב.

אם אני לוקח את הפלאפון שלך עכשיו ומסתכל, שיחות יוצאות, נכנסות, ליאור חורב (מנהל הקמפיין של מופז) נמצא שם? שאול מופז נמצא שם? הם נמצאים איתך בקשר ישיר?

נקבת בשני שמות, אספר לך. קודם כל, כשהייתי במעצר בית, שאול מופז התקשר מארה"ב ואמר לי, "אני רוצה רק להגיד דבר אחד. אני מאחל למשפחתך שתחזיק מעמד ותעבור את המשבר הקשה. אני לא נכנס לשום דבר של קדימה". מאז אותו יום, כמעט ולא היה לי שום קשר. ליאור חורב, פגשתי אותו בפגישה בבית קפה. הוא רצה, אמר לי, "אני אייעץ לך איך לעשות… איך לנהל את הזה". דברים שידעתי אותם.

ברוך: טוב, תראה, ברור שלולא חדד היה נעצר הוא לא היה יושב איתנו ומספר לנו את כל הסיפורים הפנטסטיים האלה שהוא סיפר לנו היום. אבל מצד שני, צריך לזכור. האיש הזה עבד שלוש שנים בהנהגת קדימה במטה לבני. עכשיו, אם אתם היום אומרים שהאיש הזה הוא מושחת והוא כל כך בעייתי, איפה הייתם בכל השנים האלה? הרי מכל מה שאנחנו למדנו, מהעדויות, מהמסמכים, אנחנו רואים שהסכסוך הזה התחיל הרבה לפני כן. אז עכשיו נזכרתם?

רביב: אני אגיד לך יותר מזה. היום, המערכת הפוליטית, אם מופז יפסיד ללבני, זו תחשב הפתעה. למה אני אומר את זה? כי כשאתה שומע את הסיפורים האלה אתה מבין כמה, בשנים האחרונות אפילו, לבני אמרה, טוב, אתה יודע מה? אני אהיה קצת פוליטיקאית. וקצת קבלני קולות והמנגנון של קדימה, הבחירות המוניציפאליות ופה נעצום עיניים, פה נסמיך את ההוא לעשות את הדברים האלה. ויכול להיות שבסוף זה ייגמר טרגי במובן הזה שהיא גם תפסיד וגם כשהיא תסתכל במראה, היא לא תוכל להגיד ש"מהיום הראשון ועד היום האחרון בפוליטיקה 'אני הייתי לגמרי קלין'".

כתבתם של רביב דרוקר וברוך קרא

עריכה: טלי קורין

צילום: שי פוני, דודו בוקר

מקליטים: יאן ארדשניקוב, עמית אלה

תחקיר: לינור גריסריו

תגובות:

תגובת מפלגת קדימה:

איציק חדד הוא חשוד בפלילים שפוטר מקדימה לאחר שנעצר ונחשד בחשדות פליליים בעקבות תלונה שהגישה קדימה במשטרה. מאז מעצרו הוא פתח במסע נקמה פוליטי במיוחד באלו שפיטרו אותו – במיוחד מעת הזו.

בכל הנוגע לבחירות המוניציפאליות – תקציבים הוקצו באופן ענייני ולא על פי תמיכת המתמודדים במועמד כזה או אחר. הטענה כאילו טובי ירוחם אינו עובד בפועל במפלגה היא שקר – כמוה הטענה כנגד הגב' ענבר ליובין, המשמשת כעוזרת ליו"ר מועצת קדימה ועל כך מקבלת שכרה. קדימה אינה מעסיקה קבלני קולות. רוני בן חמו – החל את עבודתו כמנהל מרחב הדרום בקדימה ב-2007, טרם היבחרה של לבני לתפקיד יו"ר התנועה.

מצער שערוץ 10 בחר לפרסם השמצות וסיפורים חסרי בסיס שנמסרו לו ממר חדד כאשר ברור לערוץ מניעי האיש ועל אף שנמסרו לערוץ ראיות המפריכות את טענותיו של זה.

תגובת חיים רמון:

בהתמודדות בין לבני למופז לא תמכתי באף אחד מהמתמודדים. ממילא, לא פעלתי לטובת אף אחד מהם. כל ההחלטות שקיבלתי שירתו את טובת קדימה ולא לטובת פעיל זה או אחר. הגזבר סרב להעביר דו"חות ביצוע של התקציב במשך שבועות, דבר עליו התרעתי בזמן אמת. החריגה מהגירעון המתוכנן נבעה בעיקרה מסטייה תקציבית במערכות הבחירות של מאיר ניצן מראשון לציון ויונה יהב מחיפה (שניהם, דרך אגב, תמכו בשאול מופז). לגבי ענבר ליובין, ענבר מסייעת לי רבות בתפקידי בהתנדבות כיו"ר מועצת קדימה. חדד תמך בכך בכל העת.

תגובת יואל חסון:

כל אחד ממועמדי קדימה בבחירות לרשויות המקומיות, קיבל מהגזבר חדד מכתב שבו הוא כותב "אני שמח להודיעך שאישרתי את התקציב". מדובר באדם שהוליך אתכם שולל. עובדה שאחרי המכתב המתריע שלו מיולי 08, אותו ציטטתם, הוא כתב באוקטובר 08 ללא הסתייגות שהגירעון יהיה 10 מיליון שקלים. חדד אף ידע שרוב רובו של הגרעון, 8 מיליון שקלים, מקורו ממועמדים שתמכו במופז. לגבי המועמד כחלון, מר חסון לא ביקש ממנו להעביר את תמיכתו ממופז ללבני ולא עשה זאת באף אחד מ-100 המקרים האחרים שתוקצבו על-ידי קדימה.

תגובת צחי הנגבי:

הדברים שהוצגו מפיו של מר חדד בכתבה הם דברי הבל ושקר. מר הנגבי לא היה מעורב בתיווך כלשהו בין מר אדלר למפלגת קדימה. לגבי בדיקת הפוליגרף, מר הנגבי הציע למערכת המקור לערוך בדיקת פוליגרף במקביל למר חדד, כששניהם יישאלו את אותן שאלות, שינוסחו בהסכמה. מערכת המקור בחרה לסרב להצעה הזו, וטעמיה עמה.

תגובת עו"ד איתן הברמן:

התמונה אותה אתם מנסים לצייר היא שלעו"ד הברמן השפעה על מבקר המדינה שלא בשל טיעונים משפטיים ראויים אלא בשל טעמים אחרים פסולים. זו שטות מוחלטת. לעניין ההסכם של יוליה שמאלוב ברקוביץ' – עמדתנו בעניין הייתה שהגברת שמאלוב אינה זכאית לתחום הנתבע על ידה. לעניין הסכם שכר הטרחה, אין כאן דבר זולת ניסיון של מר חדד להכפיש ממניעי נקם את משרדנו. מדובר בטיוטת הסכם שכר טרחה, שלא נחתמה על ידי קדימה ולפיכך אינה בגדר הסכם מחייב. בחוזה החל בין קדימה לבין מרשנו אין הוראה כפי שזו באה במכתבכם.

תגובת יוליה שמאלוב ברקוביץ':

מרשתי שימשה בתפקיד סמנכ"ל פיתוח ואסטרטגיה. לאחר שנתגלעו מחלוקות בנוגע לשכר עבודתה, מרשתי הגישה תביעה אשר במסגרתה נערך הליך גישור והושגה פשרה. מדבריו של הגזבר עולה כי מרשתי נהגה בדרכים לא לגיטימיות – דברים אלו שקריים.

תגובת עמרי שרון:

הדברים לא היו לא נבראו ולא התרחשו מעולם. רשימת המועמדים לכנסת לבחירות 2006 נקבעה לאחר שאבי אושפז ולכן, לא השתתפתי בקביעת הרשימה.

תגובת ראובן אדלר:

מדובר בבליל של חצי אמיתות, בדיות ושקרים, שכבר סופרו בכל מיני גרסאות במהלך השנים, ואין לי כל עניין להוסיף ולהגיב עליהם.

תגובת משה שחורי:

חדד מנסה להטיל דופי בהגשת התלונה המשטרתית כנגדו ולכן פתח במסע נקמה חסר מעצורים ונבזי.

תגובת יואל מוגמי:

מדובר בשקר וטענות סרק. המשכתי אז ואני ממשיך בעבודתי כיום כיועץ פוליטי של מנכ"ל התנועה בפעילות פוליטית שוטפת.

תגובת טובי ירוחם:

מעורבותי בגיוס תרומות להגנתו המשפטית של ח"כ הנגבי הייתה מינורית לחלוטין. אני דוחה מכל וכל את ההכפשה כאילו העסקתי בקדימה הייתה קשורה קשר כל שהוא לעניין הגנתו המשפטית של ח"כ הנגבי. השקעתי שנים מחיי כדי להבטיח את מעמדה, משקלה התנועתי ואיכות תפקודה של הוועדה לענייני מפלגה.

תגובת רוני בן חמו:

אני עובד כמנהל מרחב דרום של "קדימה" עוד מהתקופה בה אולמרט היה יו"ר התנועה. בתקופת לבני קוצץ שכרי ובכל מקרה, אני תומך בשאול מופז.

תגובת מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס:

למבקר נודע לראשונה על הטענה בדבר מעורבותו לכאורה בגריסת המסמך בחדשות 10. זו עלילת שווא. המבקר נודע לו על המקרה כתוצאה מפניית תכנית "המקור" לפני כשבוע.

5 הערות על הסדר הטיעון (המביש) עם ארקדי גיידמק

18 בפברואר 2012
 

1. איזו פדיחה של הפרקליטות. רדפו אדם במשך שנים, ניהלו חקירה חובקת עולם, מיררו לו את החיים ובסוף, גמרו את זה עם קשקוש בלבוש.

2. כן, זה קורה. יש תקלות, אבל כאן זה הרבה יותר מזה. כל אחד שהכיר את התיק הזה באופן רופף, אפילו כותב שורות אלו, ידע כבר להגיד לפני שנה שזה ייגמר ככה. רק הפרקליטות התעקשה והתעקשה. מה אכפת לה. זה לא הלילות שלהם שהולכים לאיבוד על חרדות.

3. בכל השנים בהם התנהל התיק הזה, ארקדי אמר שזה קשקוש. הוא עשה את זה בדרכו המגושמת, אולי נכון יותר לומר, המביכה. "מר דנינו, זה ארקדי" וכאלה. מודעות בעיתונים, מסיבות עיתונאים מוזרות. אוטומטית, ההופעות שלו שמו אותנו בצד השני, מה עוד שהמשטרה והפרקליטות אמרו "הלבנת הון", "מאות מיליונים" וכאלה. בסוף, התברר שהטייקון המוזר צדק. האם דנינו יתנצל? אלה רובינק פרקליטת מיסוי וכלכלה הפורשת? השתגעתם? רובינק עוד לא התנצלה בפני ויינרוט (שם זה יותר לדור), אז ארקדי?

4. הפדיחה בתיק של ארקדי היא חלק ממסכת הרבה יותר גדולה ונוראית. יום אחד החליט מישהו בשלטון שלנו שחייבים להוכיח לקהילה הבינלאומית שאנחנו באמת נלחמים בהלבנת הון. זה היה אחרי שארה"ב שמה אותנו באיזו רשימה שחורה שלהם. איך עושים את זה? החליטו להעמיד לדין שורה של פקידי בנק אומללים ואת ארקדי גיידמק. רוב התיקים הללו הסתיימו בזיכוי מהדהד. חלקם גם תוך מתיחת ביקורת קשה על הפרקליטות, פרקליטות מיסוי וכלכלה. האם נעשה תחקיר אירוע בפרקליטות? האם מישהו הפיק לקחים? הסיק מסקנות? השאלות הללו משעממות אפילו אותי. זה נשמע כמו מחזור של מאתיים אלף כתבות בעבר, אבל על רקע ההתעקשות של הפרקליטות שאין צורך בעוד איסטנציה שתבדוק אותה, אז אולי אין ברירה אלא לשעמם.

5. ולא הייתי כותב את כל זה, אם לא היה בא איזה נציג פרקליטות חצוף לבית המשפט והסביר לנו, מטומטמים שכמונו, שהמטרה של כתבי האישום הללו זה לאו דווקא הרשעה, זה בכלל משהו אחר. הוא בעניין של שינוי תרבות, שינוי נורמות. אני מאחל לנציג הפרקליטות הזה שיעמידו אותו לדין על עבירה פלילית, שיצטרך לשכור עורך דין ויבזבז עליו את כל חסכונותיו, שייקחו אותו מביתו מול אשתו וילדיו, רצוי באזיקים, יצלמו אותו בבית משפט במיליון פלאשים ומצלמות, ישעו אותו מעבודתו לשנתיים – שלוש ובתום מאות לילות ללא שינה, יזכה אותו השופט. אז אולי הוא יבין שכתב אישום פלילי לא נועד כדי לשנות נורמות. הוא נועד להרשיע אנשים, שביצעו עבירות פליליות. בטח, בדרך אפשר להשיג שינוי נורמות, אפשר לדאוג שפקידי בנק יקפידו יותר על קיום החוק לאיסור הלבנת הון, ברור, אבל מה שהוא באמת היה צריך להגיד זה: "בשם הפרקליטות והמשטרה אני מבקש להתנצל בפני ארקדי גיידמק ושאר הנאשמים, שזוכו בפרשת הדסק הצרפתי והדסק הרוסי. אין לנו דרך לפצות אתכם על כל עוגמת הנפש והייסורים שנגרמו לכם, אבל אני מבטיח לכם שנחקור את עצמנו היטב, נודיע לכם על תוצאות התחקיר ואה, כן, ניכנס אתכם גם למו"מ על פיצויים".  

התחקיר על "נשר" – הטקסט המלא

16 בפברואר 2012
 

תחקיר "נשר"

לפני כשבוע וחצי פרסמנו תחקיר על מפעל המלט "נשר". לצערנו, התחקיר לא הועלה לאתר האינטרנט שלנו, נענע 10. למה? לא יודע. אולי כי לפני התחקיר הגיעו המון איומים מהכיוון של "נשר" בתביעה משפטית. אגב, האיומים הגיעו מכיוונו של עורך דינה של "נשר", עורך דין גיורא ארדינסט. למה אני מציין את זה? כי לפני שבוע עו"ד ארדינסט והלקוחה שלו, אילנה דיין, ניצחו בתביעת לשון הרע נגד סרן ר', תוך שהם מביאים את בית המשפט העליון לקבוע הלכה סופר חשובה בנושא של עיתונות חוקרת. לאחר מכן, עו"ד ארדינסט התראיין וסיפר כמה חשוב שעיתונאים לא יפחדו, שיעשו תחקירים, שעיתונות חופשית היא הלב של הדמוקרטיה. השבוע קיבלנו ממנו עוד מכתב. הפעם איום בנושא של "מי עדן". פרסמנו כתבה על מים מינרליים ומסתבר שגם הם לקוחות שלו.

כך או כך, כמו במקרה עייני, אני מעלה את הטקסט המלא של הכתבה לבלוג. בדיוק היום התברר שהממונה על ההגבלים העסקיים הזמין את "נשר" לשימוע. אנחנו ממש לא חושבים שזה בגלל הכתבה, אבל ממש כן חושבים שפסקת הסיום של הכתבה המאוד ארוכה הזאת עומדת להתממש.

התחקיר נעשה יחד עם מיקי רוזנטל

סאונד של גבר:" נוסעים בכביש לבית שאן מים המלח ורוצים לקחת את המשפחה לטיול במסוף אלנבי , אתה תוכל להיכנס?..לא, נכון?! איך עובדי "נשר" כן נכנסים"

סאונד מיקי רוזנטל: ראית בעיניים שלך?

– כן

את אנשי נשר?

בטח

במחסום:

מיקי: שלוש שנים מנסה להעביר פה סחורה אתם עושים ממנו צחוק?!

קול של עובדת משרד הבטחון (לא נראית מעבר לדלת) : אין דבר כזה

קולה של חברת הכנסת יחימוביץ' (מתוך ועדה בכנסת)

"תמיד תמיד בסוף על זה המלחמה רבותי, עידוד השקעות הון על כי"ל, המס על הבלו על נשר , מעניין מאד למה "

שלמה דג, יצרן בטון: כשהם רוצים להנחית אותי הם מנחיתים אותי כשהם רוצים להניח לי קצת, אבל הם לא נותנים לאנשים כמוני לגדול . שלא יחליטו לרסק אותי בגלל הכתבה שלכם עכשיו.

רביב:  – מיקי , אני חייב לשאול אותך משהו, מפעל המלט "נשר", זה שפה מאחורינו, הוא אחד הקונצרנים הכי חזקים במשק, מונופול ששולט על שמונים וחמישה אחוזים מהשוק, עשה ב2010- 230 מיליון שקל. בית חרושת לכסף, שמאחוריו שניים מהטייקונים הכי חזקים במשק: נוחי דנקנר ומשפחת לבנת . ואתה סיפרת לי שאחרי שנחשפת קצת להלך הרוח של בכירי החברה הם בכלל מדווחים על תחושות שונות לגמרי.

מיקי – כן , אני ציפיתי למצוא דיבורים על עוצמה וכוח , אתה יודע הרבה מאד אנשים ניסו לערער את העוצמה של התאגיד הזה במשך השנים , אף אחד לא הצליח. במקום זה מצאתי דיבורים של מגננה : "העולם כולו נגדנו", "איזה תחרות יש לנו" ואנחנו לא ניתן לפגוע ב"נשר".

מתוך סרטון ישן של אולפני הרצליה:

"בבית חרושת "נשר" ליד חיפה הונחה אבן פינה לכבשן סובב חדש

יואל פלדשו (מתוך סרט תדמית של נשר), מנכ"ל:

"לנשר יש חלק מאד משמעותי בבניית החזון הציוני , כבר שמונים שנה. החזון שלנו זה להיות הספק המרכזי והעיקרי של כל תעשיית הבניה בארץ . להיות חזקים. להיות טובים. ולהתרחב"

מיקי : "נשר" נשלטת על ידי שני אנשים מאד מאד  חזקים. האחד הוא נוחי דנקנר, שידוע לציבור , ובבעלותו שופרסל וישראייר וסלקום. והשני כמעט אנונימי לרוב הציבור , שמו בונדי, בן אדם בן 87 , שומר על אורח חיים מאד מאד פשוט, הוא שהקים את האימפריה של לבנת , שהיום אגב מנוהלת על ידי בנו, צביקה.

הקלטת אודיו צביקה לבנת מתוך דברים שאמר בוועדת הכספים בדיון לגבי ניסיונה של "נשר" לקנות את הנסן.

צביקה לבנת: עלה כאן השם נוחי דנקנר . משפט אחד על השם הזה. אנחנו באמת בעלי נשר, אנחנו קנינו את הקבוצה עוד כשהיא נקראה אי.די.בי., נוחי דנקנר מנהל אותה.

רביב – אני רוצה לספר לך כמה עוצמה יש לדבר הזה, ל"נשר", לפני שנה מגיע האוצר לועדת כספים בכנסת עם החלטה שלא עוברת לחברי הכנסת בגרון , להעלות את המחיר של הדלק לכולנו בארבעים אגורות

קטע וידאו מהועדה:

"כרגע אני מדבר על העלאת הבלו

–         רגע תן לי רק להבין

על בנזין , סולר, קרוסין או תערובות דלק אחרות

יחימוביץ': עכשיו תסבירו לנו למה אתם מבקשים להעלות

זה במסגרת חוק ההסדרים כאשר חיפשו

יחימוביץ': זאת התשובה?!

המשך רביב : 

חברי הכנסת קצת עצבניים, יוצאים להפסקת צהריים , חוזרים ואז מתחיל אחד הדיונים היותר שנויים במחלוקת שהתנהלו בכנסת.

הקלטת אודיו מתוך דיון הועדה:

חיים אורון:

אדוני היושב ראש, אני יודע שלדברים החשובים אין זמן, אני גם רואה את הגיוס ואני מבין מה יהיה כאן בעוד כמה דקות.

היו"ר משה גפני:

כן, כן, אתה צודק.

שלי יחימוביץ:

אדוני היושב ראש, אני לא יכולה לדבר ככה. אני מצטערת. אם הדיון הזה הוא סתם וקראת לנו סתם, כי כבר יש כאן רוב קואליציוני וכל מה שאנחנו מדברים זה קשקוש, אז בוא נתפזר. עכשיו אני מבינה שבשעה 4:00 אתה צריך לסיים את הישיבה ולעלות למעלה. זאת בדיחה. באמת. מה, אנחנו סטטיסטים באיזו הצגה כאן?

היו"ר משה גפני:

במקרה הזה אנחנו הסטטיסטיים.

רביב: בדיון הזה שאנחנו מדברים עליו על העלאת מחירי הדלק שנוגעת לכולנו, ג'ומס ויחימוביץ' רותחים, כי הם רואים כבר בעיניים איך יושב ראש הקואליציה – אלקין – כבר מגייס קולות לתמיכה בדבר הזה עוד לפני שממש התקיים דיון. מה שהם לא יודעים שצפויה להם עוד הפתעה; כי בדיון לפני ההפסקה מסתבר שמנכ"ל "נשר" ביקש מחברי הועדה, בקשה מאד מעניינת:

הקלטת אודיו  – דברי יואל פלדשו בוועדה

כותרת: דיון ועדת כספים, דצמבר 2010

אנחנו יכולים להעלות את המחיר, אבל יש לנו גם תחרות. אנחנו לא נוכל להעלות את המחיר, יהיה כאן היצף ונבוא אליכם עוד פעם ושוב תהיה פגיעה. אנחנו כבר היינו פעם בסרט הזה, ואני מזכיר לכם עוד פעם. לפי דעתי קרתה כאן איזושהי תקלה.

שלי יחימוביץ' – ראיון:

עכשיו מה האבסורד? היו הרבה חברי כנסת שלא ידעו מה זה בלו, אבל אותם אנשים שלא ידעו מה זה בלו, פתאום ידעו מה זה פטקוק. עכשיו זה אבסורד, ברור לחלוטין שאדם מהרחוב לא יודע מה זה פטקוק, ושנעשתה עליו עבודה נורא נורא רצינית כדי שהוא ידע מה זה פטקוק

הקלטת אודיו מתוך הועדה

היו"ר משה גפני:

תודה רבה, רבותיי, אני עובר להצבעה.

פאינה קירשנבאום:

אני לא מדברת?

יעקב אדרי:

הרב גפני, על מה מצביעים?

אמנון כהן:

אני רוצה להציע שלא נצביע. אני הבנתי שישבו עם מפעל נשר וכוונת האוצר לא הייתה להכליל גם את הפטקוק. לכן, אני מבקש שלפחות שלוש שנים נשאיר אותם, שילמדו את הנושא הזה וימצאו חומרים חלופיים.

היו"ר משה גפני:

שלוש שנים לדחות את הצו.

יצחק וקנין:

אני מצטרף לדעתו  של אמנון.

ציון פיניאן:

בזמן הזה הם ישבו עם איכות הסביבה.

היו"ר משה גפני:

ההצעה של אמנון אני גם מצטרף אליה, לדחות את זה בשלוש שנים.

אמנון כהן בראיון

נכנסנו לחדר של יושב ראש הועדה , דיברנו איתו מה אפשר לעשות , אז הוא אמר לי אם האוצר לא יתנגד אין לנו מניעה זה מה שהיה וקיבלנו החלטה.

שאלה: אתה יכול אבל להיזכר בשבילנו איך התנהל התהליך לפני? אתה אומר "נפגשתם" – מי נפגש איתך מי שכנע אותך?

כהן: לא, אני אגיד לך, מנכ"ל המפעל היה , ידידי יואל (פלדשו)

שאלה: הוא נפגש איתך כמה ימים לפני

כהן: באותו היום , בועדה

רביב :  כמו בהצגה מתוזמרת, השחקנים פשוט משחקים את התפקיד שנקבע להם בהפסקה. אמנון כהן מעלה, שני חברי כנסת מצטרפים, היו"ר תומך והופ, זה עובר.

המשך הקלטת אודיו מהועדה

שלי יחימוביץ:

גפני, תשמע , אני אצביע בעד ההצעה של אמנון אבל אני חושבת שזה אבסורד שבסוף מכל ההתייקרויות האלה, בסוף את מי אנחנו מחריגים? את מפעל נשר.

היו"ר משה גפני:

          נכון.

שלי יחימוביץ:

 אגב, אני בעד, אבל להחריג אותם מכולם? זה מה שיצא? עליהם אתם נלחמים? זאת המלחמה? תמיד תמיד בסוף, על זה המלחמה רבותיי עידוד השקעות הון, המלחמה על כי"ל, עכשיו על הבלו, על נשר. מעניין מאוד למה. אני אצביע בעד.

אורי אורבך:

 באיזה משרד לוביסטים אנחנו עובדים? רק  שנדע לאן לשלוח את החשבוניות.

שלי יחימוביץ:

אתה עובד אצל נוחי דקנר כרגע.

אורבך:

כרגע זה נוחי דנקנר

יחימוביץ'

כרגע כן. קורה משהו טוב, אבל שים לב שזה המשהו טוב היחיד מתוך שלושים דברים טובים שיכולנו לעשות.

מיקי – מעניין. מכל הנפגעים, של הלאת הבלו על הדלק, תעשיינים, נהגי מוניות, נהגים רגילים, חברת חשמל, רק "נשר" הצליחה להימנע מרוע הגזירה , וואו.

רביב – אתה יודע, אורי אורבך שואל באמת לאיזה משרד לשלוח את החשבונית , לאיזה משרד לוביסטים . זאת שאלה מצויינת, כי "נשר" העסיקה את שני משרדי הלוביסטים הכי גדולים , ביחד.

אורי אורבך בראיון :

פתאום אומרים "רגע, צריך להחריג" , להחריג זאת מילת קסמים בכנסת , לא ידעתי על קיומה של המילה הזאת עד שבאתי לחיים הפוליטיים . להחריג איזה דלק שנקרא פטקוק, שגם עליו, הוא ואני לא הכרנו.

רביב: לוביסטים באים אליך ואומרים לך " הי , למה שרפת אותנו"

אורבך: "אתה לא צודק"….איך אתה עושה לפטקוק, אתה והפטקוק כמו אחים …זה הכל "טובת המדינה" …כלם הצביעו בעד. היתה פה הסכמה. של שעות רבות מראש, שהדלק הזה, מסיבות של איכות סביבה ואחרות – שים דגש על האחרות ….

ראול סרוגו, קבלן –  ראיון :

העובדה שיש צורך במפעל עצמאי שמייצר מלט בישראל היא דבר שהוא הכרחי מאד . יחד עם זאת, צריך למצוא את האיזון בין זה לבין לתת למונופול להתנהל באופן כזה

רביב ומיקי באוטו:

רביב – תראה, להקים מפעל מלט מתחרה ל"נשר" בארץ זה, כנראה, מהלך כלכלי פשוט קשה מדי. יקר, מאד יקר. התחרות ל"נשר" הייתה אמורה לבוא מהארצות השכנות לנו, שעל פי מחקר מ- 2006, מחיר המלט הממוצע שם זול בשלושים אחוז מהמחיר אצלנו. אז למה מצרים, טורקיה , ירדן, לא שוטפות את הארץ במחיר מלט תחרותי ל"נשר"?

רביב –יש פה אבל גם תופעה גדולה יותר. שכולם דיברו איתנו עליה, מדברים על ריכוזיות בשוק הישראלי , תשמע מה קורה בשוק המלט הבינלאומי : יש 5 תאגידי ענק השולטים בשוק המלט בעולם . ואחד מתאגידי הענק האלו, האירי, הוא  25% מ"נשר".

מיקי – ויש עוד דבר שמאפיין את שוק המלט בעולם. חברת ענק אחת לא נכנסת לטריטוריה של חברת ענק אחרת. לעתים, זו החלטה פסיבית ואני מצאתי למעלה מ – 30 מקרים שרשויות בעולם חקרו ובחלק מהמקרים אף הוכיחו יותר מזה. למשל, חברות בת של התאגיד האירי ששותף ב"נשר" נקנסו בעשרות מיליוני יורו במדינות כמו בריטניה ופולין אחרי שנמצאו אחראיות בתיאום מחירים. ולא פחות חשוב, נגד חברה צרפתית ענקית בשם לה פארג', שמייצרת מלט יש חקירות בדרום אפריקה וברומניה והחברה נקנסה במאות מיליוני יורו בגרמניה, צרפת וברזיל על חלוקת שוק ותיאום מחירים. למה אני מייגע אותך עם החברה הצרפתית הזאת? תיכף תבין

שמעון יקירה ראיון:

מיקי: התי התחילו לייבא בכלל מלט מירדן ?

יקירה: ב99

מיקי: ב99? ואז הקימו את המתקן הזה?

בימים הטובים כשהמתקן כבר עמד כולו, עברו פה כ4000 טון ביום

יקירה:

מדברים על יחסים בילטראליים בין ישראל לירדן? הם עושים לך נזק, הם עושים למדינה נזק , הם עושים ליבואנים נזק ואף אחד, כולם מפחדים לפתוח את הפה . יש רק אחד שיכול ליהנות מזה והיחיד שיכול ליהנות זה מפעל "נשר", כי הוא היצרן היחידי בארץ .

מיקי – אחד האנשים המרכזיים שדיברנו איתם הוא שמעון יקירה. איש עסקים, שותף להכנסות במעבר גבול, ולדעתי הוא דיבר באומץ רב על "נשר" ועל מה שהיא עושה. אבל בשביל הגילוי הנאות צריך גם להגיד, ש"נשר" תבעה אותו.

רביב: אז אולי באמת נגיד: קודם כל, יש לו תביעה נגד רשות שדות התעופה, על הסיפור של מעברי הגבול ולהם יש טענות מפה עד להודעה חדשה כנגדו וחוץ מזה, "נשר" יש לה טענות כלפיו שהוא עשה נגדה מאבק מלוכלך והדפיס מודעות בזמן המחאה החברתית, הם אפילו הגישו נגדו בהליך די חריג, קובלנה פלילית פרטית. אז שהצופים יראו את דבריו וישפטו כשהם יודעים גם את הדבר הזה.

יקירה:

מסיבה שלא ידועה לנו, המתקן הזה נמכר לחברת המלט הירדנית , חברת בת של חברת לפארג', שהיא חברה כלל עולמית ומאותו היום גם לא קילוגרם אחד של מלט לא נכנס לישראל , כשניסינו לברר נתנו לנו כל מיני הסברים…

מיקי: שמישהו אחר לא ייקח אותו

מזכיר הקיבוץ: שמישהו אחר זה יהיה כמעט בלתי אפשרי .

יקירה בראיון:

אז נגיד מ 2003 עד 2009 הם שילמו משהו בסדר גודל של 600 אלף דולר ולא יבאו מלט, אז לשם מה אתם משלמים

רביב: שכר דירה על מה, מה היה להם שם ?

יקירה : את הקרקע ואת המתקן. אבל לא מייבאים , כשאתה מתחיל לחטט ולחפור ונפגשתי עם לפארג' ונפגשתי עם היו"ר של לפארג', לפארג' כחברת מלט לא רוצה לדרוך על הבהונות או להסתכסך עם "נשר" ישראל

רביב: מישהו מלפארג' אמר לך את זה ?

יקירה: כן, בוודאי. יותר ממישהו

רביב ומיקי באוטו

מיקי – שמע , זה הזמן להכניס לתמונה את האיש שהעז להתחרות בנשר , הוא היבואן שהביא מלט מירדן לישראל , שמו אבשהאנשלביץ'

אבש האנשלביץ' נסתרת :

לי היה חוזה לעשר שנים כמו שאמרתי, אני מכרתי ב50-52 דולר לטונה , "נשר" מכר באותו הכסף, מאז שאני סגרתי , עלה המחיר ל90 דולר , 80 דולר, אני "השמעקעל" הקטן מחדרה, גרמתי לזה שהמלט היה יותר בזול

פתאום הם סובבו לי את התחת, הם לא רוצים לספק. למה? יש להם מהנדסים פלשתינאים שלא רוצים שהמלט ילך לארץ

מיקי: אבל היה להם מהנדסים פלשתינאים גם לפני כן

אנשלביץ': לפארג' היה להם מנהל אזור, ערבי מצרי, , לא אהב אותנו,

מיקי : חובה להיות הגונים כאן. אנשלביץ' הוא יבואן מלט, אינטרנסט, ואין פה, חלילה, טענה שנשר הפרה חוק או עשתה הסכם שלא יגיע מלט ירדני לכאן. מה שכן, יש פה בהחלט סימן שאלה – למה מהרגע שהצרפתים נכנסו נפסק ייבוא המלט?

רביב ומיקי

רביב: ירדן, אם כן, ירדה מהפרק, כמקום שממנו מביאים מלט, אתה יודע מה אפילו גם כי בשנים האחרונות המחיר שם עלה כי בונים יותר בעיראק. אבל מה עם טורקיה, למה מטוריקה לא מייבאים יותר מלט לישראל ? אז פה יש סיפור יוצא דופן על התערבותה של הממשלה במחיר של מוצר שנוגע לכל אחד מאיתנו ולא התערבות בכיוונים שהיינו רוצים בהם

ציטוט מהחלטת אולמרט להטיל היטל היצף. 

"החלטתי להטיל בצו היטל היצף על יבוא מלט מטורקיה……"

רביב: כותב אולמרט מסתמך על המלצות ועדה ומוסיף:

3. כתוצאה מן היבוא האמור בהיצף נגרם נזק ממשי לענף היצרני בישראל של מלט"

4. "בהתחשב בשיעור ההיצף ושיעור הנדרש למניעת נזק, אנו ממליצים להטיל היטל היצף בשיעור של 5.83 דולר אמריקני לטון מלט

5. ההיטל יחול על כלל היבוא מתורכיה

היטל זה יעמוד למשך שנה וחצי

דרור שטרום, ראיון:

יש חוק שהוא חוק נגד היצף והמטרה שלו היא למנוע השתלטות של מדינה אחרת באמצעות מפעלים שלה על השוק המקומי .

הטענה שלנו כרשות להגבלים עסקיים היתה, סוף כל סוף רואים ירידה של מחירים לצרכנים, אל תפריעו לעניין הזה. החשש היה שתחת השימוש לרעה בחוק הזה בעצם יגנזו את התחרות כפי שאכן היה. בא משרד התמ"ת, שהסמכויות תחת הכותרת הספציפית של החוק הזה, מצויות בידיו ובא ואמר : תחרות, אני אגביל אותה, אני כרגולטור, ואכן הטיל היטל היצף שבעצם גרם להתייקרות המחירים של הייבוא.

מיקי – זה ממש לא ייאמן. הממשלה התערבה כדי למנוע  תחרות, שחס וחלילה , המחירים לא ירדו וייקרה את המלט שמגיע מחו"ל. תראה כמה הביאו לפני היטל ההיצף וכמה אחריו.

גרף כמות הייבוא, שמראה ירידה משמעותית בהיקף ייבוא המלט לישראל אחרי הטלת היטל ההיצף

אבשה אנשלביץ :

הנזק הכי גדול עשתה לי המדינה. קיבלתי מכתב שהמלט הוא במחיר היצף. זה גזר דין מוות.

רובי ריבלין ראיון:

אני בא ושואל את המשרד מדוע לא תאפשרו לאזרחי ישראל לקבל מלט במחיר מוזל הרבה יותר והם אמרו "לא הבעיה היא הרבה יותר מסובכת , אנחנו לא יכולים לאפשר איזשהי פגיעה במקור היחיד שלנו מבחינת היכולת שלנו לפעול גם בצד הבטחוני וגם בצד האזרחי , כמו במפעל "נשר" שהוא בלעדי ויחיד. ואנחנו חייבים לחזק אותו על מנת שהוא לא ייפגע ולכן אנחנו אוסרים על הבאת מלט"

רביב – צריך לקרוא את דו"ח הוועדהשהמליצה להטיל את אותו היטל היצף כדי להאמין. הכל מתחיל מתלונה של "נשר" שבאה ואומרת המלט הזה הוא זול מדי ואז היא מודה בתלונה שלה שאנחנו נשר נאלצים להוריד מחירים , איזה אסון, כדי להתמודד עם היבוא ואז..

מיקי: תן לי לנחש תן לי לנחש , הם בטח גם טענו שהם ייאלצו לפטר עובדים וכמה כסף הם השקיעו כדי שאפשר יהיה לייצר פה מלט

רביב: נכון, איך ידעת ? הממשלה פשוט התגייסה כדי לחסום יבוא, בין השאר מטורקיה.

הקלטת אודיו צביקה לבנת מגיב, מתוך אותה ועדה בכנסת, שדנה ברצונה של "נשר" לקנות את הנסון :

אמר חבר הכנסת אורון בראשית דבריו שהיטלי ההיצף השפיעו על מחירי המלט ועל כמות היבוא שהייתה בשנים 2002-2008 כתוצאה מזה. אז רק מילה אחת אני רוצה לומר על זה. מחירי המלט הם אלה שהחזיקו את השווקים ולא שום דבר אחר. בשנים האלה של מחירי השיא במחירי הדלקים, מחירי המלט באירופה וגם באזור המזרח התיכון היו כ-120 דולר לטון ונשר מכרה את המלט ב-80 דולר לטון.

מיקי– מה שלבנת מ"נשר" בעצם אומר זה שהפסיק להגיע מלט בישראל לא מכיוון שייקרו אותו משמעותית על ידי ההיטל היצף הזה, שביקשה וקיבלה "נשר", אלא בגלל מחירי המלט בעולם. אני מפקפק, אבל דבר אחד בטוח – כשאתה רק מתחיל לאיים בהטלת היטל היצף, אז הרבה מפעלים בעולם אומרים – עזוב אותנו מהישראל הזאת ולא משתפים פעולה ועוד יותר גרוע, קבלנים פה מבינים את המסר – אי אפשר לסמוך על מלט מיובא, כי מחר יוטל עליו איזה היטל ולא יהיה לנו מלט.

רביב – היטל ההיצף הוטל ב2003, אבל בסוף  – 2006 באה החברה עוד פעם לכנסת לבקש להאריך אותו. הכנסת כבר זרקה אותם מכל המדרגות .. סתם…

ציטוטים מפרוטוקול הוועדה:

היו”ר יעקב ליצמן:

אנו עוברים לסעיף הבא.  היטל היצף יבוא על מלט. האם הסתדרתם? לא. למה לא?

יוסי גורדון (מנכ"ל התאחדות הקבלנים ) :

 לא הצליחו לתת הסבר למה צריך להטיל היטל היצף על ה – –

היו”ר יעקב ליצמן:

  אין מנוס. ……..

יוסי גורדון:

עיקרי הדברים הם כך: זה מונופול, באופן טבעי, למונופול שיש לו 95% מהשוק והתוצאה היא שהמחיר גבוה יותר, התוצאה הזו מתגלגלת לצרכנים. אנחנו רואים שלרשות הפלסטינית הוא מוכר ב- 20% פחות ועדיין מרוויח……

יצחק וקנין:

 אני מציע לשמוע גם את הצד השני.

איה אביגדור:

אני סמנכ"ל בחברת "נשר". אני מוכרחה לומר שגם אם אנחנו מונופול, גם מונופול זכאי להגנה. היטל היצף לא מבדיל בין מונופול ל – לא מונופול.

יצחק וקנין:

אני לא אחזור על מה שנאמר. הדבר העיקרי שאני חושב שכל אחד מאתנו צריך לתת את תשומת ליבו אליו הוא הנושא של העובדים. …..  פה אני גם שומע שמורידים את ההיטל, זו לא אותה רמת היטל שהיתה בצו האחרון – שזה היה קרוב ל – 5,6. פה מורידים את זה ל- 4 פסיק משהו. זאת אומרת, ההיטל יורד. אז אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את כל השיקולים האלה בחשבון. אם הדבר הזה יכול להביא, חלילה וחס, לכך שאדם אחד יפוטר, ואנחנו נקפח את פרנסתו – אני נגד הדבר הזה, ולכן אני אצביע בעד.

ליצמן : השאלה כאן: מה עושים. אם אתם רוצים להתנגד להצעה שלי – אני מבין שיש כאן רוב כרגע, על הטלת היטל לשנה. כך נראה לי.

קריאות:

אין רוב.

היו”ר יעקב ליצמן:

 רבותיי, אני מצביע על ההצעה להטיל היטל לשנה.  מי בעד להטיל היטל לשנה? 8 בעד. מי נגד? – 5. מי נמנע? אין.  אושר.

צחי לנדאו התאחדות הקבלנים – ראיון

יש פה בארץ רשומים בין 12 ל 13 יבואנים היבואן היחיד שהיום עובד הוא באזור אשדוד

יש לי שאלה למה לא נותנים עוד ליבואנים עוד עזרה אם רוצים להוריד את המחירים ואם רוצים לשנות משהו.

מיקי – אז היבוא של מלט מטורקיה וירדן הצטמצם ממש למינימום ואז קם ל"נשר" האויב הכי מר שלה לכאורה, קוראים לו צבי בילסקי ז"ל והוא ניסה לייבא מלט מטורקיה וממצרים וממדינות אחרות ולא רק זה הוא גם הקים צי מיכליות שיובילו מלט ויתחרה ב"תעבורה" האחות לאימפריה של "נשר" שיש לה בעצמה מונופול בהובלת מלט ולא רק זה הוא גם העז לתבוע את "נשר".

קריינות מתוך התביעה של בלסקי, שנת 2005

"קבוצת נשר היא מהמונופולים החזקים והכוחניים ביותר בישראל"

****

שלמה דגן, יצרן בטון – ראיון

בילסקי בא והתחייב והבטיח לנו להביא מלט ממצרים, להביא מלט מירדן , לייבא, אבל סגרו עליו מהר. אין לי ספק. תראה איך עשו את זה אל תשאל אותי

רביב: מה הוא סיפר

דגן: לא הייתי שם

רביב: אבל הוא אמר לך

דגן: הם היקשו עליו, אני יודע שסגרו עליו , מצאו לו כל דרך לסגור אותו

המשך קריינות כתב תביעה

"עניינה של תובענה זו במדיניות השיווק הבלתי חוקית והמפלה של "נשר"…המטרה שלה היא הוצאת התובעת משוק המלט"

שלמה דגן, יצרן בטון:

אין ספק שהוא הפסיד הרבה כסף. את רוב הכסף הזה הוא זרק על המשאיות ועל הנקמנות שלו לנקום בהם

רביב: אם הוא היה מצליח להיכנס לשוק ולהביא מלט ממצרים בכמויות משמעותיות , אולי מירדן, טורקיה זה היה משנה במשהו את המציאות שלי כאזרח ישראלי במדינה הזאת ?

דגן: אין ספק בכלל אם אתה מוריד את המחיר של המלט , אוטומטית אתה מנחית את המחיר של ה…קבלנים ירוויחו יותר , הם יוכלו למכור יותר זול דירות . בטח. תמיד תחרות מגבירה. כמו שאנחנו מוכרים בטון זול, אז הקבלן אוטומטית כשהוא קונה בטון זול הוא יכול למכור דירות יותר זול. תחרות יותר קלה

ציטוט מתוך כתב ההגנה של "נשר": טענת בלסקי כי נאלץ לקבל תכתיבים מ"נשר" משוללת כל יסוד…הטענה כי קיים תיאום כלשהו (בין "נשר" למתחרים שלה, שמייבאים מלט) של הכמויות המיובאות לישראל הינה טענה כוזבת"

מיקי: הסכסוך הזה, רביב, אתה יודע, מעולם לא התברר בבית המשפט. הוא הסתיים בגישור. "נשר", בתגובתה אלינו, אומרת – שילמנו לו רק חמישית ממה שתבע. את בלסקי אי אפשר לשאול. הוא נהרג, למרבה הצער, בתאונת דרכים.

רביב – גם במצרים יש הרי קונצרן מלט בינלאומי גדול , סימיקס שמו, והקונצרן הזה גם שולט בשחקן גדול בשוק המלט הישראלי, רדימיקס, שלוקחים מלט מנשר . עכשיו יש שתי עובדות שאין עליהן מחלוקת : סימיקס לא מתחרה בנשר , היא לא מביאה מלט ממצרים לישראל, למרות שלכאורה היא היתה יכולה, ושתיים, רדימיקס, שהיא יצרן בטון גדול ולקוח מאוד משמעותי של "נשר", היא בבעלות אותה סימיקס.

שלמה דגן, יצרן בטון – ראיון :

אני לא נספר בשוק. וכשהם רוצים להנחית אותי הם מנחיתים אותי כשהם רוצים להניח לי קצת אבל הם לא נותנים לאנשים כמוני לגדול

מיקי: איך הם עושים את זה?

דגן: אנחנו יכולים להישאר רק במצב הזה כל הזמן…אני עשיתי איזושהיא עסקה עם "נשר", שנתנו לי קרקע ששכרתי אותה מהם בהרטוב ליד המחצבה, הוצאתי היתר בניה, חתמו לי על תכניות, באתי לפתוח מפעל וכשרדימיקס רצו שאני לא אפתח אותו עשו לי קאט אחרי שהשקעתי את הכסף והכל. נחזיר לך את הכסף מה שהשקעת, מה שעשית לא תפתח מפעל.

רביב: מה זאת אומרת קאט, פתאום נשר הודיעו לך העסקה לא בתוקף

דגן: כן, מבוטלת

רביב: הם אמרו, נשר אמרו שהעסקה מבוטלת בגלל רדימיקס, או שזה דבר שאתה מסיק?

דגן: אין לי ספק..אני מסיק את זה ואני יודע, הקטנים שצריכים להגיד אמרו, לא רק הם אמרו: גם איש רדימיקס אמר לי את זה

מיקי: תשמע, רביב, אם עד עכשיו דיברנו על ייבוא מלט לישראל, מסתבר שיש גם ייצוא. אז נשר במשחק מונופול הקטן הזה שלנו קנתה את הרשות הפלתשינית.

יואל פלדשו מסרט תדמית נשר

"נשר בנתה את מדינת ישראל ונשר בונה גם את הרשות הפלשתינאית"

רביב – תשמע סיפור מתוך רב המכר "המלט ויוצריו", זה ספר שנשר כתבה על עצמה והיא כותבת שב 93 היא כבר חוזה את הסכם אוסלו לפני שהוא נחתם ואחרי שהוא נחתם עם רבין וערפאת – הם היו שחקנים קטנים – נשר כבר הלכה לעשות הסכמים עם הרשות הפלשתינית שעוד לא נולדה . הם כותבים שהם סגרו את ההסכם, לפני שנסגרו ההסכמים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלשתינית והם עדכנו את רבין ובייגה, בסוף. אחרי שהם כבר סגרו את ההסכם. מה ההסכם אומר? תשמע, זה גאוני, הם אמרו אנחנו נקים גוף שלנו – הם כותבים, לא אני – שלנו , ברשות הפלשתינית, אנחנו נעביר לו את המלט במחיר מסויים והרשות תמכור את זה במחיר הרבה יותר גבוה וככה יישאר לה הרבה פער שימממן את הרשות הפלשתינית, את ערפאת, את אבו מאזן את כל מי שצריך, כך הם כותבים, וככה נוצרה ברית אינטרסים מוחלטת בין נשר לרשות הפלשתינית.

שמעון יקירה ראיון

שמעון: חברת הסחר הפלשתינאית היא של הרשות. ברגע שאתה כאדם פרטי מייבא מלט מירדן, אתה מרוויח, ולא הם(כלומר, לא "נשר" וחברת הסחר הפלשתינית, ששייכת לרשות הפלשתינית). האינטרס שלהם זה לעבוד מול נשר. כשאתה בא וקונה בנזיד עדשים ומוכר בגבוה, הדלתא הנשארת היא נשארת לחברת הסחר הפלשתינאית. זה מממן את הרשות הפלשתינאית לדברים כאלה ואחרים.

אתה מסתכל היום על מחירי המלט בעולם, זה עולם לגמרי אחר. אתה מדבר על משהו בין חמישים ושניים לשבעים דולר. לטון. "נשר" כאן מוכרת במעל למאה דולר לטון. לרשות הפלשתינאית הם מוכרים בהנחה אדירה, ואנחנו תושבי ישראל מממנים אותם!

מיקי: פה נכנס לתמונה, על פי שמעון יקירה, אדם בשם מירו עמיאל, שהוא עובד של "נשר", שלטענתו, מגיע למעברי הגבול ומקשה את החיים על כל מי שרוצה להתחרות ב"נשר", בכל מה שקשור להכנסת מלט לשוק הפלשתיני.

שמעון יקירה בראיון :

– למה אנשים של נשר מסתובבים בתוך מסוף אלנבי. אתה יכול להיכנס לתוך המסוף?  איך עובדי נשר כן נכנסים? הרי הם לא יבואנים, הם לא יצואנים. אז מה, הם באים לבקר את החבר'ה.

רביב: אין להם תפקיד בכל מה שקשור להעברת הסחורה?

שמעון: שום דבר. הרי זה מתחרים. מה אתה מחפש שם? מה, לעזאזל, האנשים האלה מחפשים שם?

מיקי: אתה ראית בעיניים שלך?

שמעון: כן.

מיקי: את אנשי נשר?

שמעון: בטח.

מיקי: אתה יכול להגיד לי שמות?

שמעון: את מאיר עמיאל, מירו. סמנכ"ל סחר. מסתובב שם כבעל הבית.

מיקי: ראית אותו בעיניים?

שמעון: בוודאי  נפגש עם אנשי המכס, נפגש עם מנהל המסוף, מנהל מסוף חייב לקבל אותו,

הקלטת שיחה עם יוני דותן, מנהל מעבר אלנבי:

"נשר פה הם לא יבואנים או יצואנים של שום דבר. מצד שני, מי שעושה פה היום את הייבוא של מלט בתפזורת זה חברת המלט הפלסטינית, שמן הסתם, כנראה, להם יש קשרים כאלה ואחרים… ..רוב הייבוא שלהם, עד כמה שאני יודע, הם בטח עושים מישראל דרך נשר .עכשיו להגיד לך שזה קשור אחד לשני.. לא בטוח שזה קשור, אבל יש דברים שהם לא מהעסק שלי. מירו מגיע הנה בערך פעם או פעמיים בשנה לביקור….עכשיו, מה קורה מאחורי הקלעים, זה ממש לא העסק שלנו.

רביב:  אתה יצאת מיקי למעבר הגבול באלנבי, שדרכו מועבר מלט מירדן לרשות הפלשתינית ושמעת תלונות על כך שקשה מאוד לירדנים משום מה להכניס מלט במעבר הזה, מלט שמתחרה במלט של "נשר" ששולט בשוק הפלשתיני.

עובד המסוף: השטח הזה זה השטח שאנחנו מעבירים בו את המלט בתפזורת , מה שנקרא מלט סילו, מהצד השני מצד מזרח, מגיעות המשאיות הירדניות , מתחברות לצנרת, מהצד הזה מגיעות המשאיות הפלשתיניות , גם מתחברות

סוחר פלשתיני: אני הייתי יום בירדן , בחברה שמה, התקשר מירו למנהל שמה , אמר לו אתה השבוע הזה העברת 450 טון , איך הוא יודע?

שמעון יקירה/ ראיון 

הוא  כאילו בא בתור פיקוח על, לראות …. שיבואו עם דרישות כאלה ואחרות, ורק לתת להם להבין שהוא פה. "אני מירו, מסתובב דע לך, אתה יודע את השירשור, אתה מכיר את בעל הבית…"

. עכשיו המשאית נכנסת, עד שהיא פורקת ועד שהיא זה, פתאום 4, 5 אחר הצהריים. היא צריכה להגיע עכשיו נגיד לרמאללה או לשכם, אז מתי היא תגיע לשם למחסנים? בתשע בערב? המחסנים סגורים. אז עכשיו מה, היא תעמוד כל הלילה? אז כמה תעלה עלות השינוע? עכשיו אם אתה יודע שזה כך, תן להם להיכנס בבוקר, שאותה משאית תגיע לחברון בזמן, או לשכם בזמן, ולא לתפוס עוד יום, ואז עלויות השילוח לקחו את כל ההכנסה.

רביב: ניסינו לחפש הסבר לגיטימי לנוכחות של בכיר ב"נשר" במעבר אלנבי, בו לכאורה ל"נשר" אין עסקים.

טלפון יוני דותן :

מירו מגיע הנה כידיד אישי, בערך פעם או פעמיים בשנה אנחנו נפגשים, על כוס קפה.  זאת מדינה חופשית, אם הוא פה בנוסף גם מדבר עם אנשים, שואל מתעניין, וואלה זה כבר באמת זה  לא בעיה שלי. תראה יום אחד הוא ביקש שאקבע לו פגישה עם מנהל המכס, קבעתי לו פגישה עם מנהל המכס , אפילו לא הייתי נוכח בפגישה.

עובד בגשר אלנבי :

מיקי- מגיע לכאן בחור בשם מירו … כמה שאני שמעתי עשרות פעמים בשנה , מה הוא יבואן? מירו עמיאל, שמעת את השם הזה, פגשת אותו

עובד: אתה יכול להפסיק אותו (פונה לצלם) שנייה

רביב: מיקי, אתה גם נסעת למעבר בית"ר, בו מועבר מלט מישראל לרשות הפלשתינית. שם עלית על סיפור מאוד מעניין. קבוצת לבנת, הבעלים של "נשר", גם מחזיקה בנתח נכבד ממונופול ההובלה של מלט בארץ. אתה הצלחת לדבר עם מישהו שמאוד היה רוצה להוביל את המלט של "נשר" לתוך הרשות הפלשתינית דרך המעבר הזה, אבל לא נותנים לו. מי לא נותן לו? מירו עמיאל מ"נשר". מה פתאום בכיר ב"נשר" קובע מי ייכנס עם מלט לרשות הפלשתינית ומי לא? לא ברור.

סוחר  מלט פלשתיני בראיון :

 נשר, לא אוהבים אחד שיתחרה , כל אחד יודע. אני הולך למחסום אני אומר לו "איך זה המשאיות עוברות מפה, ואני לא עובר" הוא אומר לי "זה, לך ל"נשר", לך למירו, דבר איתו הוא אחראי על זה. אני מדבר עם מירו , אומר לי תן לי מספר משאיות , שלוש שנים אני מדבר איתו על זה

מיקי: זאת אומרת אני לא מבין, מה מירו שולט במעברים?

סוחר: בטח . כל יום יודעים כמה משאיות נכנס. איך יודעים?

מיקי: "נשר" יודעים?

סוחר: כן, "נשר " יודעים

מיקי: איך אתה יודע ש"נשר" יודעים?

סוחר: הפקידה ב"נשר " אומרת היום נכנס לי חמש , היום נכנס לך

מיקי: בוא ניסע לגשר

סוחר: למעבר

קטע מצולם במעבר:

בחורה ממנהלת המעברים של משרד הבטחון: זו המלצה. אנחנו לא קובעים שום דבר.

סוחר: עכשיו אני בא עם המלט עמוס, את נותנת לי לעבור מפה ?

בחורה: יש מלט קבוע שעובר פה מאיפה שאתה רוצה לבית לחם ולחברון, ועובר פה מלט

סוחר: מי אומר את זה? את?

בחורה: בוא אני אראה לך דף של מלט שעובר פה, בוא

מיקי: (מציג את הדף) כתוב אישור מעבר משאיות מלט מעבר "ביתר", שזה פה: "יש לדרוש תעודת משלוח חתומה מ"נשר" …הנה השמות של הנהגים…אז "נשר" מחליטה מי יעבור…

בחורה: יש נהגים מורשים, אתה צודק, אף אחד לא אוכף את זה, לא בודק את זה יותר מדי, המשאיות האלה כן עוברות, אתה יכול ללכת למת"ק

מיקי: הוא שלוש שנים מנסה להעביר פה סחורה, אתם עושים ממנו צחוק

בחורה: אין דבר כזה, אין דבר כזה..

מיקי: הוא אומר לי ואני מאמין לו

בחורה: מלט , ירוק, נשר , ירוק

מיקי: הוא אומר לי שיש בנאדם בשם מירו שהוא נותן לכם את ההוראות מי יעבור ומי לא

בחורה: מי זה מירו?

שיחת טלפון עם מירו עמיאל

אני שומע שמיקי ביקר אתמול למשל במעבר אלנבי ומיקי ביקר אתמול במעבר בבית"ר וביקר בנהר הירדן ושואל על מירו כאילו מירו זה האיש בנשר.. מה אני אני פועל שם …רביב, אני בסך הכל רק עובד בנשר 

רביב: תראה , אני מכיר את עמיאל בכלל מזירה אחרת, הפוליטית. הוא יו"ר סניף הוד השרון של מפלגת העבודה ואני מכיר אותו כאחד שנוהג להתהדר בקשריו הפוליטיים.

שיחת טלפון מירו עמיאל

רביב:מירו,  אתה מקושש קולות?

מירו: כן,  כן,  מצבי מצויין

רביב: בעד מי אתה ?

מירו: שלי , אני גרמתי לה להתמודד , ישבתי איתה שעות על גבי שעות בברים בתל אביב . היה לי חשוב שהיא תתמודד .

שלי יחימוביץ' ראיון

מיקי: אחת הטענות שאני רציתי לברר איתך זה שהוא (מירו עמיאל) שכנע אותך לרוץ לראשות המפלגה

שלי: לא נכון

מיקי: זה לא נכון ?

שלי : ממש לא

 רביב – "נשר" גם יודעת לתחזק את קשריה אצל הפלשתינים. היא, למשל, מחזיקה כיועץ את מי שהיה ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון , תת אלוף בדימוס, דב (פופי) צדקה ועל פי בכיר לשעבר ב"נשר", אפילו הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, היה פעם על הפיירול של "נשר" ויש לה גם בכירים ביטחוניים אחרים , והם – חלקם , כולם – מגיעים עם אותו מירו עמיאל מ"נשר" לפגישות ברשות הפלשתינית.

מיקי – אז כל השלעברים הביטחוניים האלה, כשהם מגיעים לרשות הפלשתינית לפגישות, אצל רג'וב ופיאד, אז מה הם באים לקדם יוזמת שלום או לשמר את המונופול של "נשר" ברשות הפלשתינית ?

רביב – אני רוצה לשאול שאלה אחרת, מה אכפת לנו ? אז נשר יודעת לתחזק את שליטתה בשוק המלט הפלשתיני, מה זה אכפת לנו? יופי של שאלה מיקי.  תן לי לענות לך: כי פתאום מתברר שכשהם מוכרים לפלשתינים הם יכולים למכור הרבה יותר בזול מאשר כשהם מוכרים לנו הישראלים , והם עדיין מרוויחים .

ראול סרוגו, קבלן, ראיון :

באותה העת היו לנו נתונים ברורים שהמכירות לרשות הפלשתינית הם בעשרים עד חמישים אחוז פחות מאשר בשוק הישראלי. זה פשוט בלתי נתפס וזה נובע מכך שלנשר יש בעצם עודף ביכולת הייצור שלה, מול הכמות הנצרכת בישראל, ולכן היא מוכנה למכור לרשות הפלשתינית במחירים זולים ועדיין להרוויח כסף. היכולות של נשר למכור מלט ברשות הפלשתינית במחירים נמוכים מאד מצביעה על כך, שבעצם המחיר בארץ הוא גבוה מדי.

רביב – בכיר לשעבר ב"נשר" אמר לנו במפורש – מכרנו לפלשתינים ב – 40% פחות ממה שמכרנו בישראל. מדהים.

רביב : "תחקיר "המקור" הגיע למחירים בהם מכרה "נשר" מלט בשתי נקודות זמן. בדצמבר 2007 נמכר טון מלט לחברת הסחר הפלשתינית ב – 207 שקלים בממוצע (ממוצע בין מחיר המלט בשקים למלט בתפזורת). לישראלים נמכר אותו טון באותו זמן ב – 332 שקלים לטון. הפלשתינים קיבלו 37% הנחה. ביולי 2008 נמכר לפלשתינים ב – 222 שקלים בממוצע לטון ולישראלים ב – 364 שקלים בממוצע. הנחה לפלשתינים – 38%. משרד התמ"ת שלנו, שמפקח על מחירי המלט, לא מתעניין משום מה, במחירים בהם מוכרת "נשר" לפלשתינים.

 מיקי –  "נשר" חולקים על סרוגו ועל הבכיר איתו דיברנו. הם טוענים שההנחה היא רק 20 אחוזים והתירוץ שלהם, בין היתר, תשמע אותו טוב, ברשות הפלשתינית אנחנו לא צריכים לשווק. אתה ראית פרסומת בטלוויזיה הישראלית "קנו מלט של נשר"?

רביב: בכל מקום.

מיקי: אז לא חשוב, המחיר של המלט בכלל נקבע במשרד התמ"ת , יש להם איזו נוסחא סודית כאילו זה קוקה קולה אף אחד לא יכול להבין , אבל שם נקבע המחיר, ואגב המחיר בין 2002 ל 2007 עלה בחמישים אחוזים. ראוי לציין שמ 2007 המחיר לא זז.  

שמעון יקירה: ראיון

שמעון: בכדי ליצור מלט אתה צריך אבן גיר. בכדי שיהיה לך אבן גיר, אתה צריך מחצבה. בכדי שיהיה לך מחצבה אין מחצבות פרטיות, זה שייך למינהל מקרקעי ישראל. המנהל נותן להם אפשרות לחצוב, הם חוצבים, טוחנים, וככה נוצר המלט. עכשיו כשהם מוכרים לישראלים במאה דולר, או יותר, ולפלשתינאים ב-65, או פחות, אני מממן את הרשות הפלשתינאית! אתה, אני, הצלם. באמצעות האבן גיר.  הרי אם לא היו קוראים לזה אבן גיר, והיו קוראים לזה גז, והיינו מייצאים את זה בהנחה כזאתי גדולה, עם ישראל היה קם על רגליו.

רביב – חייבים להגיד משהו בזכות "נשר". אין ספק שהם הצליחו לייצר מנגנון מאוד יעיל וחזק. את זה שמענו מכל עבר בתחקיר הזה, כולל מיריביהם. שעה זו שעה, כמות זו כמות, מילה זו מילה.

מיקי – באותה נשימה צריך להגיד ששחקנים בשוק המלט סיפרו לנו שוב ושוב על תחושתם שאוי ואבוי למי שיסתכסך עם "נשר".

מירו עמיאל טלפון:

אני פשוט חושב שמי שהפעיל את מיקי ואותך, שמעון יקירה … הם עושים את זה כי הם במצוקה לדעתי מיקי משחק לידים שלהם

מיקי : יום אחרי שהייתי במעברי הגבול, אתה קיבלת שיחה מעניינת מאותו מירו עמיאל, שהוא בכיר ב"נשר"

רביב – "נשר" מעסיקה חוקר פרטי, שכינויו "חתולי" יכול להיות שבעזרת אותו חתולי מירו איכשהו  גם ידע לספר לי שאותו יקירה, שאנחנו ראיינו בכתבה אחראי למודעה כנגדם, שחולקה בזמן המחאה החברתית

מירו עמיאל טלפון:

אתה יודע כשפרסמו את השלטים האלה בזמן המחאה ברוטשילד תשמע אני עשיתי בדיקה ואני אומר לך בכנות יש לי את ההזמנה בבית הדפוס… שמעון יקירה סיבך את הבת שלו עורכת דין שהלכה והזמינה את השלטים האלה 100 ו 100 יש לי את ההזמנה

רביב – אני רוצה שתשמע עוד שיחה לאחד הפעילים בשוק הזה

פעיל בשוק המלט:

יש בעיה איתם הם נקמניים מאד נקמניים ושולטים ביד רמה

רביב – עם מוביל מלט אחד חשוב קבעתי להיפגש. כשהתקשרתי שוב לקבוע מועד ענה אחיו

עתמאן אבו חידר:

עותמאן: אין לזה צורך ואין עניין ואני לא רוצה להיות בסיפור הזה בכלל

רביב: בסך הכול רציתי להיפגש איתו בארבע עיניים

עותמאן: אני יודע שהיה לך קשר עם אחי ו..(מילה לא ברור) ואין לו סמכות לדבר אתך בנושא הזה. אין צורך, אין צורך, ואני מבקש ממך לנתק את הקשר איתו

רביב: מה, זה הכול בגלל נשר?

עותמאן: בגלל כל מה שאתה חושב לנכון אבקש ממך אנחנו רוצים לחיות בשקט ולא רוצים עניינים ולא רוצים … (מילים לא ברורות). אני יודע מה שאני אומר, אין לזה צורך ואין עניין ואני לא רוצה להיות בסיפור הזה בכלל, בעניין של נשר אני לא רוצה בכלל לדבר, לא רוצים עניינים

מיקי – וגם שלמה דגן, יצרן הבטון הקטן, שהעז לדבר, גם הוא הביע חשש מסוים

שלמה דגן/ראיון

רביב: בעוד חמש, עשר שנים, אתה בשוק הזה, לדעתך?

דגן: אני מקווה שלא יחליטו לרסק אותי בגלל הכתבה שלכם עכשיו

מיקי: זה יכול לקרות?

רביב: אבל איך הם יכולים?

דגן: יעכבו אותי כמה פעמים בלהביא לי מלט? ריסקו אותי

הקלטת אודיו מוועדת הכספים:

מירי רגב:

ולכן, אני לא מבינה למה אנחנו מקיימים את הדיון הזה

רביב: אי אפשר לקחת מ"נשר" את יכולתה לגייס חברי כנסת. לפני כשנתיים קיימה הכנסת דיון נגד "נשר", מירי רגב נכנסה לחדר והתברר שיש לה דעה מאד מגובשת בעניין מונופול המלט. 

מירי רגב:

היה מכרז. למה אנחנו צריכים להתערב במכרז שהיה?

חיים אורון:

לא היה מכרז.

מירי רגב

לא נעשה כאן דבר שהוא בניגוד לחוק. לא נעשה כאן דבר שהוא לא בפיקוח של הממונה. לכן, אני לא מבינה לשם מה התכנסנו כאן. אנחנו אנשים שהזמן שלנו הוא קצר.

מירי רגב:

אחר כך יתקפו אותם. מצד אחד, מנסים ליצור מקומות עבודה ומצד אחר, אנחנו תוקפים אותם.

שלי יחימוביץ:

זאת לא התשובה.

מירי רגב:

נכון. זאת לא התשובה. התשובה היא רק אחת.

צבי לבנת:

הקבוצה הזאת מתפרקת מנכסיה ומכרה די הרבה נכסים בשנים האחרונות מאז אנחנו כאן. בשנה האחרונה אנחנו השקענו מיליארד ו-600 מיליון דולר בחוץ לארץ ולא בארץ. אנחנו בפירוש מקטינים את עסקינו בארץ ברוב המקרים ולא מגדילים, לצערנו, בגלל הגודל הזה, בגלל התמנון הזה שדיברת עליו. אני חושב שהמדינה יוצאת מזה קצת נפסדת. אנחנו נעשה את מה שצריך לעשות אבל בסך הכול, אנחנו לא מגדילים כאן את עסקינו בצורה משמעותית אלא להפך, מכרנו הרבה נכסים, מכרנו הרבה חברות, כמו את סייטק.

מיקי – תגיד רביב , למה כל חברי הכנסת האלה עוזרים להם?

רביב – חלק בטח מאמינים בצדקת טענותיהם, לוקחים אותם פה לסיור במרכז המבקרים של נשר, מדברים איתם על ציונות, כמה זה תורם לתעסוקה באזור. חוץ מזה, כבר אמרנו ל"נשר" יש לוביסטים יקרים ויותר מאחד, והכי  חשוב, "נשר" יודעת להתנהל במסדרונות השלטון.

מיקי –אין ספק, שמשפחות לבנת ודנקנר תורמות לפוליטיקאים חשובים. כחוק, כמובן, כחוק. אבל מה שיותר משמעותי בעיני שהרבה מאד לשעברים מסתובבים במסדרונות האימפריה שלהם.

רביב – אז בוא תראה את האימפריה שלהם. את מפת האחזקות המלאה שלהם ייקח לנו תכנית שלמה לספר, כי הם פרוסים לאורך ולרוחב של המשק הישראלי. מה שחשוב זה הנקודות שבהם הלשעברים נמצאים, אז תראה, למשל, מיקי לוי, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, אתה זוכר אותו היום הוא יושב ראש אגד תעבורה, שזאת חברת תחבורה ציבורית ענקית.

מיקי – טוב, תשמע, משאיות גורמות הרבה מאד עומס בכבישים ונזקקים לפעמים למשטרה. 

רביב – נחמה רונן, שהייתה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, היום היא יו"ר ממ"ן, חברה שלהם ענקית ללוגיסטיקה ומטענים בשדה התעופה .

מיקי – אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל, אתה יודע, מפעל מלט, בעדינות, זה  מורכבות סביבתית, נקרא לזה אז צריך ידע ב….

רביב – בועז סופר, המוח של רשות המיסים, שהיה סמנכ"ל ברשות המיסים והיום הוא מנכ"ל תקשוב, שהיא החברה הכי גדולה למוקדים טלפונים עוד פעם חברה שלהם.

רביב  – ומנחם פרלמן, שעבד פעם עבור הממונה על ההגבלים העסקיים, מעניק שירותי ייעוץ  עבור "נשר". אני רוצה להגיד לך משהו בשיא הרצינות: לא צריך להטיל דופי, אנחנו לא מטילים דופי לא ברונן לא בלוי ולא בסופר ולא בפרלמן.

אני בטוח שכשהם עשו את תפקידם, הם עשו אותו בתום לב, אבל מה שגם בטוח זה ששני דברים: אלף, טוב לאימפריית לבנת שיש לה את הידע ואת הקשרים אצלה בארגון ושתיים, טוב שהמחליפים המכהנים של אותם אנשים יודעים שיום יבוא כשהם יפרשו הדלת פתוחה במגזר הפרטי

רביב – ב"נשר" ישנה  עובדת בשם ורד אילן. היא נושאת בתואר "מנהלת שיווק", אבל עובדים שעבדו לצידה אמרו לנו שעבודתה מינורית למדי. למה מחזיקים אותה? אילן מתהדרת שוב ושוב בקרבתה לפואד בן אליעזר , היא אפילו מציגה את עצמה כביתו, התקשרתי אליה כדי לנסות להבין מה זאת אומרת שהיא ביתו של פואד

טלפון ורד אילן

רביב: הטענה אומרת שאת בעצם עובדת שם מ 2004 בעבודה שאין בה הרבה עבודה אמרו לנו שאת עסוקה בעיקר בארגון אירועים וכאלה

אילן: לא , ממש אני מנהלת השיווק של נשר

רביב: ואין לזה שום קשר לעובדת היותך ביתו של פואד שהחברה צריכה אותו לא פעם בכל מיני צמתים שלטוניים

אילן: אני לא ביתו של פואד, פואד גידל אותי בתור אבא מאמץ הרבה מאד שנים , אני התבקשתי שבכל פניה לעשות את זה לדובר של החברה והם יגיבו לך

מיקי- אילן נכנסה לעבוד ב"נשר" ב – 2004, כשפואד בכלל באופוזיציה, אבל היא שרדה שם,  לדברי מי שעבד   איתה, בכל פעם שמישהו ניסה לשאול שאלות, מלמעלה ביקשו לעזוב אותה בשקט.

רביב: בשבע השנים שחלפו מאז, פואד היה בפוזיציות מאד נחמדות ל"נשר"  בוא נגדיר זאת כך: שר תשתיות, שר תמ"ת פעם אחת שעולה לדיון בממשלה אותו נושא של העלאת הבלו על הדלק מתחילת הכתבה

מיקי: הפטקוק

רביב: הפטקוק, פואד מדבר כשר תמ"ת נגד העלאת המס על הפטקוק

מיקי  – דיברתי עם פואד והוא אמר לי שאילן ממש לא ביתו. הוא כן נתן לה מכתב המלצה ל"נשר" והיה סנדק של הבן שלה. ודיברתי איתו כמובן גם על הפטקוק

טלפון פואד:

פנה אלי שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים ובשמחה רבה עשיתי את זה. הלכתי פניתי לנציב מס הכנסה , פניתי אליו יותר מפעם אחת ואמרתי לו , אני יכול לתת לך אלפי ישיבות כאלה שעשיתי עם תעשיינים בכל הארץ

מיקי – פואד הוא גדול וחשוב, אבל אני רוצה לספר על אדם הרבה פחות מוכר וחשוב קוראים לו משה ארבלי. הוא עובד הרבה מאד שנים ב"נשר" אבל יש לו עוד תפקיד, הוא יושב ראש מרחב שפלה בהסתדרות, שזה תפקיד מאד חשוב בהסתדרות.

רביב – אז כשעובדי "נשר" מסתכסכים עם ההנהלה, ארבלי מייצג אותם כראש מרחב שפלה בהסתדרות או שהוא מייצג את הנהלת "נשר" מול העובדים כמי שעובד ב"נשר"?

משה ארבלי טלפון

ארבלי: אין שום ניגוד עניינים , אני בתפקיד של יושב ראש מרחב בהסתדרות. תפקיד נבחר. לא מוניתי, אלא נבחרתי והכל כדת וכדין

רביב: אבל כשעובדי נשר רוצים לעשות למשל משהו מול ההנהלה אז באיזה צד אתה

ארבלי: באיזה צד אני ? אני לא לצד אף אחד

רביב –אבל עזוב את כל אלה הם קטנים, היהלום שבכתר, זה אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר זה שהטיל את היטל ההיצף, שחתם עליו, הוא היום – איפה הוא? הוא יושב ראש קבוצת לבנת . והמנכ"ל, רענן דינור, המנכ"ל הנאמן , היום הוא מנכ"ל תעבורה תפזורת, החברה החשובה שלהם.

מיקי – תשמע, בונדי, בהקשר הזה, אומר שהוא מכיר את משפחת אולמרט כבר שנים

רביב: מימי בנימינה.

מיקי : מימי בנימינה, אז אתה יודע מה, מנקודת ראותו של בונדי, אז בסדר. אני מדבר מנקודת ראותו של אולמרט, כראש ממשלה לשעבר, הוא לא חש אי נוחות? אני הייתי מוכרח לברר איתו את העניין הזה והלכתי לבדוק

מיקי ליד הרכב של אולמרט

מיקי – מר אולמרט, אפשר שאלה אחת? אתה עזרת להם ועכשיו אתה עובד איתם , האם זה לא טעם לפגם בעיניך?

טריקת דלת

מיקי – ועדת טרכטנברג מבקשת להכניס סוף כל סוף תחרות לענף המלט. באוצר כבר שנים חולמים על זה. אני רוצה לשאול אותך, בתור חיה פוליטית, האם זה בכלל יכול לקרות לאור העובדה, שכל הלשעברים האלה עובדים אצלם וחברי הכנסת, חלק מהם עובדים אצלם , זה יכול לקרות לנו ?

רביב – דעתי האמיתית? זה יכול לקרות. אז אתה יודע, להקים מפעל מלט חדש בישראל, שיתחרה במפלצת הזאת, זה קצת גדול, כנראה, על מדינת ישראל, אבל נראה לי שתרגילים כמו הפטקוק בכנסת, זה כבר לא יקרה, מהרגע שהם עולים על הרדאר הציבורי, הכנסת תהיה נגדם. כמו שהיא הייתה נגד הטייקונים בסלולאר , בבנקים, בתמלוגי הגז, במפעלי ים המלח, אני רואה את המבט הספקני אצלך, בסוף כשזה יהיה על הרדאר הם יהיו נגד "נשר".

מיקי – אני שמח שהדבקתי אותך באופטימיות שלי.

ראשית, תגובות. למרות כל בקשותינו, אולי נכון יותר לומר תחינותינו – "נשר" בחרה לא לשלוח אדם שיתראיין לכתבה זו.

הנה מתגובתם הכתובה: צר לנו על כי ערוץ 10 בחר לערוך כתבה המציגה את פעילותה של נשר באופן מגמתי ומעוות, תוך העלאת האשמות חסרות שחר נגד נשר, שאין להן בסיס עובדתי כלשהו.בניגוד גמור לטענה כי לחברה השפעה רבה במסדרונות הכנסת, כמעט בכל המקרים הדיונים בוועדות הכנסת שנגעו לענייניה של נשר הסתיימו בהחלטות שעמדו בניגוד לעמדתה.  בעניין הפטקוק – הפטקוק הינו דלק בעל יתרון בולט בתעשיית המלט. זאת גם הסיבה שנציבות האיחוד האירופי פטרה את תעשיית המלט ממיסוי שהוטל על דלקים מכוח אמנת קיוטו. העלאת הבלו על הפטקוק הייתה מביאה לעליה גדולה בעלות המוצר וכתוצאה מכך גם לצרכן.   – בעניין היטל ההיצף – היטל היצף מקובל ברוב מדינות העולם כהליך הננקט על ידי מדינה לשם הגנה על תעשייה מקומית מפני תחרות לא הוגנת מצד יצרן הפועל במדינה אחרת.  ההחלטה התקבלה על ידי שני שרי תמ"ת שונים, מר אהוד אולמרט ומר אלי ישי, וגם עובדה זו מעידה על כך שההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים.לגבי הטענות בדבר ייבוא מלט מירדן וממצרים – נשר אינה פועלת כדי למנוע ייבוא מלט, לא מירדן, לא ממצרים ולא ממדינות אחרות. בפועל מתקיים יבוא מלט מירדן ע"י אחרים, ברמות משתנות, על בסיס כדאיות כלכלית. אין כל הבנות אחרות בענין זה בין נשר לחברת לה פארג'.

רדימיקס הוא הלקוח הגדול ביותר של נשר, והיחסים של נשר עם רדימיקס אינם חורגים מיחסי ספק-לקוח. הנחות הניתנות ע"י נשר ללקחותיה הגדולים נמצאות בידיעת כלל הגורמים הרגולטורים.  מר יקירה הינו גורם אינטרסנטי. לפני מספר חודשים הוא פנה לגורם בכיר בחברת "תעבורה אחזקות", וביקש כי יסייע לו להסדיר מחלוקות כספיות בינו לבין רשות שדות התעופה, וזאת על ידי ניצול קשרים אשר מר יקירה סבר כי יש לאותו גורם בהנהלת הרשות. בתמורה, הבטיח מר יקירה כי יחדל "להציק" לנשר ולתעבורה. למותר לציין, כי הצעה בלתי ראויה זו, אשר ריח עז של שחיתות נדף ממנה, נדחתה על הסף.

שמעון יקירה מוסר בתגובה: הגורם שפניתי אליו היה אז מנכ"ל תעבורה תפזורת, אריה מורג, שמוכר לי אישית, ובמהלך השנים סיפר לי על עלילות משפחת לבנת וקשריה הטובים עם הנהלת רשות שדות התעופה והיו"ר שלה עובדיה עלי, שאף שימש כדירקטור בחברת ממן שבבעלות משפחת לבנת, ודירקטור בחברת המלח עתלית שהיתה בבעלות משפחת דנקנר והוא, כששמע שיש לי חילוקי דעות עם רשות שדות התעופה הציע לי ביוזמתו לערב את משפחת לבנת ליישר את ההדורים ביננו. 

ולהמשך תגובת נשר: הטענות בדבר ייצוא מלט לשטחי הרשות הפלסטינית – אובדן השוק הפלסטיני יגרום לעליית מחירים לצרכן הישראלי ולפגיעה בתעשיית המלט הישראלית ובמקומות העבודה אותם היא מייצרת. הנתונים המובאים על ידכם הינם שגויים ומטעים.ההנחה לפלסטינים נובעת מכך שחברת הסחר הפלסטינית נושאת בהוצאות השיווק, ההפצה וסיכוני האשראי בשוק הפלסטיני המבוזר וקשה הגבייה. מחיר המלט ללקוחות הקצה בשוק הפלסטינאי דומה למחיר המלט ללקוחות הקצה בשוק הישראלי. המלט נמכר לרשות הפלסטינית בדולרים, והירידה החדה בשער הדולר בשנים האחרונות הגדילה את פער המחירים. יצוא המלט לפלסטינים נעשה בהתאם להסכמי אוסלו, לכן אין שחר לטענה על יצוא מחצבי אבן אל מחוץ למדינה.

נשר מעולם לא הנחתה אדם כלשהו להערים קשיים על יבוא מלט לשטחי הרשות הפלסטינית. גורמי הביטחון אכן ביקשו בעבר מנשר רשימה של משאיות המובילות ממנה מלט לרשות הפלסטינית, והיא עשתה כפי שנתבקשה, אולם מעבר לכך אין לה כל מעורבות בנושא.

אין כל קשר בין העסקתם של בכירים שפרשו מהמגזר הציבורי לבין החלטות שהללו קיבלו במהלך מילוי תפקידם הציבורי, וחלק מהאנשים הנזכרים בכתבה אף קיבלו בעבר החלטות שפגעו בנשר ובתעבורה.

מיקי: רק לציין שהזכרנו כמה שמות בכתבה ואמרנו שבאמת אין לנו טענה כלפי תפקודם בזמן שהיו בשירות הציבורי, זה חל גם על אלו שלא הזכרנו – מנחם פרלמן, אולמרט, דינור וכו'. 

המשך תגובת נשר: הגב' ורד אילן התקבלה לעבודה בנשר על בסיס ענייני. קשרי משפחה בין הגב' אילן לבין השר בן אליעזר – בין שקיימים קשרים כאלה ובין שלא – לא היוו שיקול כלשהו בהעסקתה של הגב' אילן. מר בן אליעזר לא פעל באופן יוצא דופן לסייע לנשר.

מר ארבלי, עובד נשר, נבחר באופן דמוקרטי לתפקיד יו"ר מרחב השפלה של ההסתדרות. מר ארבלי אינו מתערב בעניינים הקשורים ליחסים בין הנהלת נשר לבין עובדי נשר.

תרומות לפוליטיקאים לא קשורות כלל ל"נשר", והן ניתנו ע"י אנשים פרטיים כחוק.

לגבי שלמה דגן – בשנת 2007 ביקשה נשר לשדרג את המפעל, ולשם כך נזקקה לשטח שעמדה להחכיר למר דגן. לפיכך היא פנתה למר דגן והצדדים הסכימו על ביטול זיכרון הדברים, תוך תשלום פיצוי מוסכם. הטענה כי השינוי בתוכניותיה של נשר היה קשור לרדימיקס הינה טענה כוזבת.

תגובת רדימיקס: לנושא מפעל דגן, לא ידוע לנו על סיפור כזה מה גם שלחברת דגן יש מפעל בהרטוב. לגבי ניסיון ליבוא מלט ממצרים, לא ידוע לנו על כך דבר ומעולם לא היתה אלינו פנייה בנושא הנ"ל.

תגובת משרד התמ"ת, שמפקח על מחירי המלט בישראל ונשאל על ידינו לגבי הפער המשמעותי בין המחירים פה למחירים לרשות הפלשתינית: עודפי ייצור של מלט, המיוצרים ע"י "נשר" בישראל ונמכרים לרשות הפלסטינאית אינם נלקחים בחשבון ההוצאות הקבועות אלא רק המשתנות וזו הסיבה למחיר הנמוך.

תגובת לה פארג', חברת המלט הצרפתית הענקית, שפעילה גם בירדן: אכן ייצאנו מלט מירדן לישראל, הפסקנו משיקולים עסקיים וכלכליים שלנו ופרט לכך איננו מוסרים כל מידע מפורט על פעולותינו העסקיות.  

תגובת ח"כ מירי רגב : במהלך דיון מהיר בכנסת בהצעה לסדר של חיים אורון ביום 04.11.11 לא הבעתי עמדה בעד או נגד המיזוג של חברת הנסון עם נשר כפי שציינתם. מה שעומד לנגד עיני הוא שמירה על מקורות התעסוקה במדינת ישראל ומתן פרנסה בכבוד לכל אזרחיה , כל ניסיון לצייר את חצאי אמירותיי במהלך הדיון , במנותק מעשייתי היומיומית במהלך השלוש שנים האחרונות לא יצליח.

תגובת שרגא ברוש: ברגע שרצו להעלות את הבלו על הפטקוק, התערבתי. לא הייתי צריך פנייה של נשר. זה אוטומטי. פעלתי באוצר ובוועדת הכספים. פואד לא פנה אליי בעניין (בניגוד לטענת פואד)

תגובת ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט: למען הסר ספק, קבוצת לבנת לא פנתה מעולם למר אולמרט בשום עניין, בעת שכיהן בתפקיד ציבורי והוא לא סייע להם בדבר כלשהו. לפני שנים רבות פנה מאיר שני, אשר כיהן כמנכ"ל כלל תעשיות (בבעלות איי.די.בי. – אשר משפחת לבנת שותפה בה) לגורמים הרלוונטיים, ובכלל זה למר אולמרט שכיהן כשר התמ"ת, בעניין מחירי המלט. פנייתו הועברה כמקובל לטיפולה של וועדה מקצועית אשר המליצה בפני השרים הרלוונטיים (אוצר ותמ"ת) על הטלת צו נגד מחירי היצף. על הצו חתמו, בהתאם להמלצות הוועדה שר האוצר דאז בנימין נתניהו, ושר התמ"ת דאז אהוד אולמרט.

גלובס: נתיב ההצלה של ערוץ 10. 7.2.2012

7 בפברואר 2012
 

לדינמיקה של החיים, כך נדמה, יש חוש הומור משל עצמה: הפה הגדול של ערוץ 10, זה שלכאורה גרם לו להסתבך עם הרגולציה, הוא היחיד שנשאר לדבר בשמו, היחיד שעדיין מספק תכנים מקוריים, הרבה אחרי ששאר לוח המשדרים הפך לגבבה של שידורים חוזרים. להמשך קריאה.

עמוד 5 מתוך 6« להתחלה...23456