ארכיון שנת: 2013

חשיפה: מכתבי המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה

11 בדצמבר 2013
 

איזה בלגאן במשרד מבקר המדינה. פקיד חזק, משנה למנכ"ל, נגד המבקר ונגד המנכ"ל. הקרב התקשורתי יצא לדרך לפני שלושה ימים בידיעה של ספי עובדיה בגלי צה"ל. מאז, מבקר המדינה מנצח תקשורתית כמעט בנוק אאוט. המכתב הקשה של שפירא נגד שמואל יונס מצא את דרכו איכשהו לתקשורת. יונס הוצג שם כמי שעשוי להקליט את המבקר, מי שמחליף את דעתו לגבי הפרוייקט היקר של בניית משרד מבקר המדינה, לפי הפוזיציה בה הוא נמצא, מי שמאוד לא אהוב במשרד המבקר (יונס באמת לא אהוד על רבים מהעובדים). במקביל התפרסם מכתב אנונימי של 'עובדים' במשרד שיצאו בחריפות נגד יונס, צהלו על השיעור שמלמד אותו שפירא ואפילו כינו את המבקר החדש והמנומנם "אריה". אפילו שפירא לא האמין שהוא כזה…

רק על דבר אחד עוד לא קיבלנו תשובה. האם יונס צודק? בואו נניח שמניעיו פסולים וזרים, שהוא בא לזה רק מרצון לנקמה, שלא טוהר מידות עומד לנגד עיניו, יאללה, אבל מה זה משנה. לא פעם נחשפים פגמים גדולים מהסיבות הממש לא נכונות. משרד המבקר בודק מדי יום עשרות תלונות כאלו.

מה יונס טוען? יונס כתב סדרת מכתבים ללשכה המשפטית של משרד המבקר ולמנכ"ל המשרד. במכתבים הוא טען שהוא גילה לפתע שהחברה האדריכלית של פרוייקט בניית משרד המבקר והחברה המפקחת עליה מטעם המדינה, שתי החברות הללו מחזיקות חברה אחרת משותפת. "ניגוד עניינים חמור" כדברי יונס. 

אני מצרף כאן חלק מהמכתבים (שוב בצילום אייפון). יונס נשען לכאורה על עובדות. החברה האדריכלית מטעם הקבלן היא קולקר קולקר אפשטיין (אני לא אחראי על השמות המוזרים של החברות). החברה שאמורה לפקח, בין השאר, עליה מטעם המדינה היא וקסמן גוברין גבע. שתי החברות, מסתבר, חולקות לכאורה חברה משותפת, שעונה לשם הבלתי אפשרי – קולקר קולקר אפשטיין וקסמן גוברין פלדחי. האם ייתכן כי המפקח והמפוקח הם בכלל לא משני צידי המיתרס? יונס סבור כי התקלה הזאת עלולה לפגום אפילו בבחירה של החברה שאמורה לבצע את הפרוייקט, במילים אחרות – לעצור את כול הפרוייקט. לסיפור הזה גם השתרבב קשר לכאורה שיש למבקר עצמו עם אחת החברות. אולי זו הסיבה שמשרד המבקר לא נתן תשובה עניינית ליונס (או לנו) על מכתביו? המבקר הסביר כי הקשר שלו הוא איזה ייצוג מלפני עשרים שנה, לא משהו שאמור לפסול אותו. בסדר. ומה עם ניגוד העניינים לכאורה בו נמצאות החברות? 

אני באמת לא רוצה לחרוץ משפט. אולי אין ניגוד עניינים, אולי הכול בסדר, רק שייתנו תשובה ויסבירו. הפניתי שאלות למשרד מבקר המדינה. עדיין לא קיבלתי תשובה. ברגע שאקבל, אעלה אותה, כמובן.

עדכון: והנה תגובת משרד מבקר המדינה – המידע על החברה של שתי החברות הללו התקבל ממר יונס רק לאחר שהודר מתפקידו כנציג משרד המבקר בפרוייקט, דהיינו לפני כשבועיים וכנראה שקיבל את המידע מאותה בת דודה, שעובדת אצל החברה המפקחת של הפרוייקט ואילו הקבלן זכה במכרז ביולי 2012. בהינתן שמר יונס אינו נציג המשרד, העניין של שתי החברות עבר לטיפול המנכ"ל והחלה בדיקה בנדון.

ואני אומר- נגיד שהוא פנה רק אחרי שהוא הודר, נגיד שהוא קיבל את המידע מבת הדודה, אז מה? משרד המבקר אומר שתהיה בדיקה. אל תעצרו את נשימתכם. עוד שאלה מעניינת – למי יונס יכול לפנות אם הוא רוצה לקבל הגנה כחושף שחיתויות? לא נראה לי שמבקר המדינה ייתן לו צו הגנה.

הנה חלק מהמכתבים:

אלקין מתראיין בכל כך הרבה בטחון, אבל הדיוק, הדיוק

11 בדצמבר 2013
 

שמעתי הבוקר את סגן שר החוץ זאב אלקין ב"מה בוער" בגלי צה"ל. בדרך כלל אני לא מסכים עם עמדותיו של אלקין, אבל מכבד את שליטתו בחומר. הבוקר זו הייתה תצוגה נדירה של מניפולטיביות וחוסר דיוק. הנה כמה מהדברים שאמר אלקין בראיון לטלי ליפקין שחק:

  1. אלקין: האיחוד האירופי יצא עם ההנחיות הנוקשות שלו בנוגע לשיתוף ישראל בתוכנית המחקר המדעי הורייזן 2020 אחרי שהושק המו"מ לשלום. המסקנה, על פי אלקין, בניגוד למיתוס הרווח, מו"מ לא גורם להפסקת הביקורת באירופה.
    האמת – ההנחיות האירופאיות פורסמו באמצע יולי 2013. המו"מ בין ישראל לפלשתינאים החל בסוף אותו חודש. רבים סוברים מאז שההנחיות האירופאיות תרמו להחלטה של נתניהו לשחרר אסירים כבדים ולהיכנס למו"מ.
  2. אלקין: זה לא נכון שאני התנגדתי לחתימה על הורייזן 2020. האירופאים דרשו שכל בנק ישראל שיש לו סניף בגילה לא יקבל כסף מהתוכנית. אנחנו התעקשנו ו"טוב מאוד שהנושא הזה נשאר במחלוקת". אלקין נתן במניפולטיביות להבין שהייתה דרישה כזאת והיא לא קיימת. ובכן, זו מניפולציה עלובה. האמת היא שהאירופאים מעולם לא דרשו את הדרישה הזאת. כשההנחיות פורסמו, אלקין אימץ על הפרשנות המחמירה וטען שזו הדרישה. האירופאים פרסמו הבהרה שלא זו הדרישה ושהם דורשים שחברה שיש לה פעילות בשטחים ורוצה הלוואה מהאיחוד האירופאי תקבל אותה רק אם תקים חברת בת. מענקים ניתן יהיה לקבל בלי חברת בת. אלקין התנגד לכך, גם בדיון האחרון אצל נתניהו והמליץ בתנאים הללו לא לחתום על התוכנית. האירופאים לא נכנעו, ביבי נכנע. הוא העביר את הכדור ללבני, שהסכימה לדרישה האירופאית.
    אגב, אם תראו את 'קליפ הנצחון' של נפתלי בנט בנושא, תראו את אותו סוג מניפולציות. הוא קובע שהאירופאים דרשו הצהרת נאמנות מהחברות, הוא התנגד והאירופאים ירדו מזה. ובכן, הם לא ירדו. הם שינו. אכן, לא תהיה הצהרת נאמנות, אבל כל חברה תידרש למלא טופס אלקטרוני ותהיה רובריקה במחשב שאומרת שאתה מודע ומסכים לכל תנאי הפרויקט. תנאי הפרויקט הן – אין השקעה מעבר לקו הירוק.
    בנט גם תיאר את 'הנצחון' הישראלי בהתגברות על אותו תנאי אירופאי לא קיים לא להעביר כספים לחברות, שיש להן סניפים מעבר לקו הירוק. כאמור, לא נצחון ולא נעליים.
    בנט טען, אגב, בתקשורת שזה הסכם כמו הסכמים קודמים לו, שישראל כבר חתומה על הסכמים כאלו ואין בכך שום בעיה. אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת, אבל לא יכולים להכריח אנשים להשקיע בשטחים. איזו ליברליות. אז ככה – אכן ממשלות קודמות, כמו ממשלת אולמרט, חתמו על הסכמים כאלה, אבל בנט אמור היה להפסיק את ההכרה המשתמעת הזאת של ישראל בכך שמה שמעבר לקווי 67 לא שלנו, לא? הוא ואלמרט זה אותו הדבר?
    חוץ מזה, בנט טוען שהעולם לא באמת מוטרד מזה. למה הוא טורח עכשיו כבר להכניס את זה במפורש ובכתוב להסכם? זה בעצם ההבדל הגדול בהסכם הזה. האירופאים הוסיפו נימה של התרסה. שלישית, בנט ואלקין הם אלו שתיארו את זה כאסון ונופפו בחוק החרם הישראלי. הם האחרונים שיכולים עכשיו להגיד – שום דבר לא קרה.
  3. חזרה לאלקין. בראיון הוא טען שהנה יש מו"מ לשלום, אבל החרמות האירופאיים נמשכים. איזו דרך מופלאה לסובב את המציאות. לפי קו המחשבה הזה, האירופאים ממילא שונאים ומחרימים אותנו, אז בשביל מה לדבר עם הפלשתינאים. מה עם הטיעון היותר הגיוני, שכל עוד ישראל מודיעה כל יומיים וחצי על עוד איזה אלף יחידות דיור בשטחים, אף אחד לא באמת מאמין לה שהיא שואפת למדינה פלשתינאית בשטחים?

אגב, לראיון עם אלקין קדם ראיון עם רובי סייבל, אקס היועץ המשפטי של משרד החוץ. ליפקין שחק, המראיינה, שבה ואמרה לאלקין – הרי שמעת את הראיון ותגיב. אלקין הגיב, רק שאת הראיון – למיטב הבנתי -הוא לא שמע.

תעלומת המים האבודים של הבית בקיסריה

8 בדצמבר 2013
 

אף פעם לא הצלחתי להבין את הקטע של דוד שימרון. למה הבן של ארוין שימרון, עורך דין מכובד, מוכן להתפלש בסיפורי ביבי שרה, בעוזרת הפיליפינית, בחשבונות המים, בנסיעות לחו"ל. מה שהוא עובר, ספק אם איזשהו עורך דין היה מוכן לעבור. אני קצת מתקשה להאמין שבני הזוג נתניהו משלמים לו. נכון, זה מקנה לו מעמד, הוא מופיע בטלוויזיה, בכול זאת מקורב לראש הממשלה, אבל המחיר, המחיר. קרוב המשפחה השני, השותף למשרד, עו"ד יצחק מולכו, יוצא ובא בבית הלבן, נושם אוויר פסגות, משתתף בישיבות מו"מ קריטיות (אם אין לו במקרה איזה לקוח אסטרטגי שבא בדיוק מחו"ל באותו זמן), בעוד שימרון נשאר עם כול הבלגאן.

אתמול הופיע עו"ד שימרון ב"פגוש את העיתונות" וטען שבעצם חשבון המים המנופח של 2012, חשבון שנחשף כתוצאה מעתירת התנועה לחופש המידע, הוא תוצאה של 4 שנים, כלומר שנת 2012 ועוד שלוש שנים. החזר חובות. במילים אחרות, זה לא 82 אלף שקלים, אלא קצת יותר מ – 20 אלף שקלים לשנה, פחות מ -2,000 שקלים לחודש ואם לוקחים בחשבון שהמונה מקולקל ויש דליפה, אז זה כל כך טבעי וברור.

ובכן, אני קצת מתקשה לקנות את הגרסה הזאת. באוקטובר 2011 שלח לי משרד ראש הממשלה את פירוט ההוצאות של המדינה על תחזוקת הבית בקיסריה של בני הזוג נתניהו. אתם מוזמנים לקרוא בעצמכם. מהדיווח של משרד ראש הממשלה עצמו עולה שמאפריל 2009 עד אפריל 2010 המדינה שילמה את חשבונות המים בקיסריה. כלומר, במקרה המקסימלי, נוצר חוב של שנה ושמונה חודשים, לא שלוש שנים (וגם זה לא בטוח כי הדיווח נמסר לפני סוף שנת 2011 ועושה רושם שלגבי 2011  הם פשוט לא דיווחו לי כי רוב הרובריקות בכל סעיפי ההוצאות ריקים).

במילים אחרות, 2009 שולמה (נתניהו היה זכאי להחזר רק מאפריל 2009, כשנכנס לתפקידו) והחלק הראשון של 2010. למה נוצר חוב? בזמן אמת אמר לי יודע דבר שזה מכיוון שהגיע חשבון מים מפוצץ, שגילם את תחלופת המים בבריכה בבית ובין בני הזוג נתניהו התגלעה מחלוקת. מר נתניהו הבין שכדאי לא להטיל את זה על המדינה וגברת נתניהו ביקשה למצות את הזכויות כדין (על פי החוק היבש, שמעולם לא העלה על דעתו חשבונות כאלה, אכן המדינה צריכה לשאת בעלות הזאת). מכיוון שהיה מדובר רק במקור אחד, החלטתי לא לפרסם את המחלוקת בזמן אמת וגם כעת אני שם אותה בערבון מוגבל. כך או כך, לשכת ראש הממשלה טענה שהמים שולמו על ידי משפחת נתניהו ולא המדינה ולכן, ירדתי מזה.

אם כבר נכנסתם לתוך הביצה הקטנונית הזאת, אז תסתכלו בחשבונות המים של הבית (הלא מאוכלס ברוב המכריע של ימות השנה) בקיסריה ותגלו דבר מעניין. ב – 2009, כשהזוג עוד חדש בתפקידו, החשבונות שפויים לחלוטין. באפריל 2009 כשהזוג רק נכנס לתפקידו החשבון הוא פחות מ – 200 שקל לחודש. בספטמבר, אוקטובר 2009 החשבון פחות מ – 300 שקלים לחודש. הגיוני. בינואר 2010 החשבון כבר כמעט 3,000 שקלים. בפברואר 2010 כמעט 3,000 שקלים. מה קרה? האם מרגע שמישהו אחר משלם את החשבון, הוא לפתע תופח, או שהמונה התקלקל כבר אז?

מסמך נדיר – שרה נתניהו כותבת איך לנהל נסיעה לחו"ל

4 בדצמבר 2013
 

הפעם הקורבן היה זאב אלקין. מישהו היה חייב לעלות לרדיו לנסות להסביר את הוצאות הענק בבתים של המשפחה. גלעד ארדן כבר לא מתלהב (הוא תרם במשרד (כלומר הסכים לתת ציטוט ל"ישראל היום")), גדעון סער אף פעם לא הסכים להשתתף בזה, ישראל כץ לא ממש חבר כרגע של הזוג, בוגי יעלון לא בעניין). אז אלקין הרהוט עלה ל"מה בוער". טענת ההגנה שהוא בחר הייתה השחוקה ביותר בספר ההדרכה לסניגורי נתניהו לדורותיהם – מה אתם באמת חושבים שראש הממשלה ורעייתו יודעים מי מוציא את הכסף ועל מה, יש חשבים, יש ועדות, שרה וביבי לא מתעסקים בזה.

אי אפשר להאשים את אלקין. מה כבר אפשר לטעון על חשבון מים של 80 אלף שקלים בבית לא מאוכלס? הוא עשה את המיטב. אני רוצה להראות לכם עד כמה הזוג לא מעורב בענייניו. הנה מכתב נדיר שהעבירה שרה נתניהו, לפני שהזוג חזר למשרד ראש הממשלה. במכתב הסבירה גברת נתניהו לאחד מעוזריו של בעלה בפירוט מדוקדק איך צריכה להיות בנויה נסיעה של בני הזוג תחת הכותרת "פק"ל נסיעות". הנה בתמצית מה שכתבה הגברת:

"לוודא שיש תשלום מלא על כרטיס FIRST (מחלקה ראשונה)…במידה שקונים לאחד הילדים (או לשניהם) בנקודות – צריך לבקש כרטיס יותר זול (או עסקים) ולבקש מחברת התעופה UPGRADE משום שאנחנו בעלי כרטיס פלטיניום…

במלון סוויטה. תמיד שחדר השינה לא יהיה מעבר מהסלון למקלחת או (וזה עדיף) שיש 2 שירותים ומקלחות (לחדר שינה ולסלון לחוד) או (כמו בלונדון) שהמקלחת תהיה באמצע". גברת נתניהו אפילו צירפה שירטוט של מבנה הסוויטה הרצויה. המבנה העדיף, מסתבר, הוא חדר שינה, מקלחת, סלון. פק"ל הנסיעות גם כולל את שמות העשירים שבני הזוג מחוברים אליהם בלונדון, חלק מהם וכן הוראות מדוקדקות מתי לשלוח פקסים, איפה הרכב צריך להיות וכו'. אני גם מכיר מסמכים אין ספור שמראים את ההתמצאות של גברת נתניהו בפרטי הפרטים של תחזוקת הבית בקיסריה. האם ח"כ אלקין באמת מאמין שהנרות הריחניים (למיטב ידיעתי אלו בכלל נרות נשמה שנקנו בגלל פטירתו של אביה) נקנו בלי ידיעתה על ידי איזה חשב או ועדה? כשדיברו על נסיעותיהם של בני הזוג לחו"ל, הטענה שלהם הייתה, כזכור, שזה סטנדרט הנסיעות המקובל למנהיג ברמת של נתניהו ושהזוג בכלל לא מעורב בזה. המארחים קובעים את הסטנדרט. ובכן, מסתבר שבכול זאת לגברת נתניהו יש כמה תנאי סף לסטנדרט הזה.

אתמול התפרסמה ב"ידיעות" כותרת גדולה שמבקר המדינה עומד לפרסם את הדו"ח על הוצאות בני הזוג בבתיהם השונים. כן, בטח. היום כבר התפרסם שהדו"ח הזה יתפרסם עוד חצי שנה במסגרת הדו"ח הרגיל של המבקר. אל תעצרו את נשימתכם. אחת לחודש, המבקר שפירא נזכר שלא כתבו עליו בעיתון, הוא מדליף איזה קשקוש וחוזר לישון. דו"ח ביבי טורס, למשל, קבור אצלו. שלוש שנים מאז שהתחילו לחקור, למעלה משנה אחרי שנשלחה טיוטה ראשונה ועדיין שפירא מחכה. למה? רק הוא יודע.

(צירפתי לפוסט הזה חלקים מהמכתב הנדיר, כולל השרטוט של מבנה הסוויטה. התמונות באיכות לא משהו בגלל שאני תמיד חושש שמסמכים עלולים לגלות מקורות. צילמתי את המסמך באייפון והעליתי רק חלקים ממנו, אחרי שטישטשתי מעט פרטים).

גלובס: רביב דרוקר מפרסם "פק"ל נסיעות לחו"ל" בכתב היד של שרה נתניהו: טיסה במחלקה ראשונה, תרשים של הסוויטה המועדפת, רכב גדול ורשימת מכרים עשירים. 4.12.2013

4 בדצמבר 2013
 

דרוקר: המסמך נכתב ע"י שרה נתניהו לפני שרה"מ נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה ■ היכנסו וצפו במסמך שפרסם דרוקר ■ גורמים בלשכת נתניהו: "נמאס כבר מהחטטנות והמציצנות". להמשך קריאה.

מה יעלה בגורל הסרט על ציפי לבני?

3 בדצמבר 2013
 

הסרט של נפתלי גליקסברג על פרס עדיין חי וקיים איכשהו. יש סרט אחר על  פוליטיקאית בכירה שמפרפר, מסתבר, בין חיים ומוות, קרוב יותר לקוטב של המוות. הבימאית רוני קיי ליוותה את ציפי לבני במשך 3.5 שנים. היא הייתה אתה במקומות ייחודיים כמו פורום סבן בוושינגטון ומאחורי הקלעים של הריאיון עם כריסטיאן אמאנפור בסי.אן.אן ואפילו קלטה אותה בוכה, חצי מתפרקת אחרי ההפסד לשאול מופז. לא ראיתי את החומרים, אבל נשמע לי כמו משהו שיכול לקבל איזה שעה בפריים טיים של "רשת", הזכיינית שקנתה את הסרט, אלא שקיי עשתה עסקה עם לבני: אני אקבל נגישות ובתמורה את תקבלי זכות וטו. לא תסכימי לשידור החומרים, הם לא ישודרו.

אם רוני קיי הייתה מתייעצת אתי, הייתי אומר לה – אל תתני ללבני את זה. בשום פנים ואופן, גם אם זה עולה לך במחיר שלא יהיה סרט. אני לא אומר שעסקאות כאלו אסורות. אישית, אני משתדל לא לעשות אותן, אני בטוח שגם רוני קיי, אבל לעתים, אין ברירה. זה או זה או הסרט. בכול זאת, הייתי ממליץ לה לא לעשות את עם לבני. שרת המשפטים היא קליינט קשה במיוחד בעניינים האלה. לא אתחיל להלאות אתכם בסיפורים, אבל היא צריכה שכול מילה עליה וכל משפט שלה יהיו בדיוק איך שהיא חושבת שנכון. אם אתה לא נותן לה שליטה, היא תרטון בשקט (ולזכותה ייאמר, היא לא נוטרת טינה. היא מהפוליטיקאים הנדירים שאתה יכול למתוח עליהם ביקורת ביום ראשון וביום שני היא תדבר אתך בכנסת כאילו כלום). אם נתת לה שליטה, תתפלל לאלוהים.

קיי, כנראה, לא התפללה כי כשהיא הקרינה את הסרט ללבני, שרת המשפטים ממש לא אהבה אותו. קיי ניסתה לשפר, להשלים, לשנות, לצלם, בינתיים לא עזר. אולי פעם, אולי בעתיד. מבחינתה, מן הסתם, עכשיו, כשהיא שרת משפטים, מה היא צריכה שיראו את ול מה שאמרה על נתניהו וחבריו לממשלה. לי ולנדב פרי זה קרה עם אריה דרעי. הוא נתן לנו ללוות אותו לסרט דוקומנטרי בזמן שחשב שגורלו הפוליטי יהיה מפלגה עצמאית. כשעמדנו לשדר את הסרט, שכלל אמירות של דרעי כנגד אלי ישי, הוא בדיוק מצב את עצמו מחובק עם שנוא נפשו. לא נעים. למזלנו, לא נתנו לו זכות וטו (הוא היה משתמש בה) ויכולנו לשדר. אני מספר את זה כי יש לסיפור הזה שורה תחתונה חשובה עבור לבני – כשעמדנו לשדר את הסרט, דרעי ממש לא רצה שהוא ישודר. אחרי שהוא שודר, נדמה לי, שהוא דווקא התחיל לחבב את מה שקרה ממנו. פה ושם הוא היה צריך לנקות איזה בלגאן, אבל בגדול, הרבה מאוד אנשים ראו שעה שלמה בפריים טיים על פוליטיקאי. זה לא מעט, בימינו עתירי הריאליטי. במילים אחרות, יש מצב שחודשיים אחרי השידור, לבני תרצה להשתמש בסרט של קיי בחוגי בית…

אנקדוטה על בנט ושרה נתניהו

1 בדצמבר 2013
 

במהלך הקמפיין לעיריית ירושלים משה ליאון ונפתלי בנט נפגשו. ליאון רצה בתמיכת בנט וה״בית היהודי״. בנט דווקא היה יותר בעניין של ברקת, אבל הוא טרח לפתוח את הפגישה במשהו בסגנון – אתה ואני הרי חולקים מכנה משותף. שנינו הורחקנו בגלל שרה (לפי דיווחים עקשניים, רעיית ראש הממשלה לא סלחה למנכ״ל המשרד דאז ליאון על תפקודו בפרשת עמדי וההובלות).

בכן, אם יש מישהו בעולם ששרה כרגע פחות אוהבת מנפתלי בנט, זה כנראה אחיה, חגי בן ארצי. אי אפשר להיכנס לפרטים בגלל עניינים משפטיים אבל יש סכסוך לוהט. ללא שום קשר, בן ארצי הוציא ספר לאחרונה ונחשו איזו מפלגה קנתה עותקים של הספר ואפילו חילקה אותם אתמול באירוע מפלגתי? ניחשתם נכון.

לא רק קנו, היו״ר בנט בעצמו כתב הקדשה. האם בנט גמר עם הניסיון הקצת פתטי לרצות את הזוג נתניהו ולהוכיח שלא הוא הדליף את ביבי טורס? ואולי זה לייחס יותר מדי משמעות לספר אחד?

והנה תגובת דובר הבית היהודי: הספר נבחר בשל תוכנו האקטואלי לחג החנוכה ובשל העובדה שמדובר במהדורה מיוחדת לזכרו של סא"ל עמנואל מורנו. בסך הכל נקנו 1500 חוברות והבית היהודי שילם על חלקו 5000 שקלים.

הסרט שמפחיד את בית הנשיא

1 בדצמבר 2013
 

לפני כמה שנים נרקמה יוזמה. יאיר לפיד יצלם סרט דוקומנטרי על הנשיא שמעון פרס, דני וסלי יפיק, הסרט ישודר ב"קשת" ואולי סוף סוף הנשיא יקבל את הכבוד המגיע לו. זה לא עבד. אני לא יודע בדיוק למה, אבל, איכשהו, במקום יאיר לפיד, הסרט נפל בחיקו של נפתלי גליקסברג, יוצר דוקומנטרי מוערך עם קילומטראז' ארוך.

גליקסברג התחיל ללוות את הנשיא ובית הנשיא. בהתחלה הוא קיבל נגישות משמעותית. בשלב מסוים, אנשי פרס התחילו להבין שיש בעיה. גליקסברג לא בשליטה. הוא עוד חלילה עלול לשדר משהו קצת יותר אמיתי על בית הנשיא ועל הנשיא, להרים את המסכה מעל אחד המקומות הכי פחות כנים אצלנו בשלטון. גליקסברג לא בא לעשות תחקיר, אבל כשאתה נמצא הרבה עם מצלמה, אתה לאט לאט מגלה מי באמת מנהל את המקום הזה (אבי גיל?), מי האנשים שמסתובבים שם, מי תורם כסף למיזמיו השונים של פרס ואנשיו (אוליגרכים למיניהם עם אינטרס עז בלגיטימיות?).

מאז הפך גליקסברג לדמות לא אהודה בבית הנשיא והסרט שלו לסרט שהכי מפחיד את בית הנשיא. אנשי פרס מיררו לו לא פעם את החיים. פעם אחת זה הגיע אפילו להערמת קשיים כשאנשי הצוות רצו לאכול בבית הנשיא. זה לא חוקי. תאכלו בחוץ. לא פעם ניסו אנשי הנשיא להתחמק מימי צילום, אבל גליקסברג לא נרתע. הוא נסע כמה פעמים עם פרס לחו"ל, המשיך לבוא, לצלם. באחת הנסיעות לחו"ל ייתכן אפילו שהוא תפס שוט שמאוד מלחיץ את אנשי הנשיא. אם המצלמה אכן קלטה את זה ואם גליקסברג ישדר, אחד הדברים שידועים מאוד בברנז'ה, יהפכו פתאום לנחלת הכלל ואוי, זה הולך להיות מביך.

בית הנשיא של פרס מחובר ל"קשת" כמעט בכול רמה. אנשי פרס התחילו להפעיל לחץ על גוף הטלוויזיה החזק בישראל להחזיר לעצמם את השליטה ביוצר הסורר. בינתיים, עד כמה שידיעתי מגעת, זה לא עובד. "קשת" הולכים עם גליקסברג והוא כבר עורך. בוא נקווה שבעקבות הפוסט הזה, זה כבר לא יקרה…

פניתי לדוברת בית הנשיא, איילת פריש עם שאלות בנושא. פריש הכחישה את הסיפור באופן הכי נחרץ שיש. היא אמרה שנכחה בהקרנה שעשה גליקסברג לאנשי הנשיא ופרס יוצא ממנו "ענק, ענק". ניסיוני עם בית הנשיא הוא כזה שאני כבר לא לוקח את דבריהם כאמת שאין לערער עליה. אני בכלל הבנתי שמנכ"לית בית הנשיא, אפרת דובדבני, יצאה מההקרנה בתחושה לגמרי אחרת. כך או כך, הנה התגובה של בית הנשיא: הדברים המתוארים חסרי כל יסוד. ההפך הוא הנכון, בית הנשיא עובד ביחסים טובים ומתוך שיתוף פעולה מלא, והערכה מקצועית רבה לבמאי נפתלי גליקסברג, וצוות הדוקומנטרי אשר מתלווה מזה כמעט 4 שנים למגוון רחב של פעילויות הנשיא בארץ ובחו"ל.

הורייזן 2020- הכניעה הזקופה של בנט ליברמן ואלקין

26 בנובמבר 2013
 

איזה יופי של דרך יש לממשלת הימין לשווק את הכניעה שלהם לאיחוד האירופי. שמעתי שהם מסבירים שהאירופאים קיבלו משהו, אנחנו קיבלנו משהו והופס, אפשר לחתום על ההסכם. איזה עורכי דין יצירתיים יש לנו. תענוג.

אז הנה דרך יותר כנה להסביר מה שקרה בעניין תוכנית הורייזן 2020: אנחנו נקבל את כול הדרישות האירופאיות, ניכנע לחלוטין והם בתמורה יקבלו את הכניעה שלנו באצילות. חברות מעבר לקו הירוק לא יקבלו מענקים, לא יורשו להשתתף בתוכנית המחקר, לא יאפשר קומבינות ותחבולות. איך יישמר כבודנו? האירופאים ירשו לנו לכתוב מכתב שאנחנו לא מקבלים את עמדתם. וואו. מה זה משנה מה העמדה שלנו. משנה מה הסכמנו לעשות והסכמנו בפועל לכל הדרישות האירופאיות. כמו חיילים. בשביל כסף אירופאי, מסתבר, מותר למחול על כמה עקרונות.

שרי הימין הזקופים והמאיימים – ליברמן, בנט (״לא צריך את אירופה״), סגן השר אלקין, אבירי הכבוד הלאומי וההדר התקפלו בגאווה בפני השיקול הכספי. אף ממשלה לפניהם לא חתמה על משהו דומה (סליחה, ממשלת ההדר הלאומי של בגין חתמה על הסכם כזה עם האמריקנים). נתניהו יחתום ומיד לאחר מכן יוביל, מן הסתם, העברת תקציבים גאה (שלנו, לא של האירופאים) לפיצוי ההתנחלויות והמתנחלים.

בבוקר אחרי שנודע על ההנחיות האירופאיות החדשות התראיין סגן שר החוץ בכל מקום. אלקין הסביר כמה זה דרקוני, בלתי אפשרי (בדרך אפילו הוציאו את הר חוצבים מתחומי הקו הירוק (נחום ברנע ששמע מאלקין, אפילו כתב על זה סקופ בעיתון. למחרת העיתון ציטט את הסקופ בגאווה. יום לאחר מכן התברר, למרבה ההפתעה, שהר חוצבים שלנו. ברנע הגיב בירידה על אלקין…)) לחתום על הספר הלבן הזה. נפתלי בנט הציע להעניש את האירופאים. מה קרה בסוף? היהודים ראו בצד אחד כסף, בצד שני עקרונות ובחרו בצד שהם תמיד בוחרים.

(המשפטים האחרונים לא יצאו מהמקלדת שלי. זה סוס טרויאני אנטישמי השתלט על הפוסט).

אגב, שלא תהיה אי הבנה. אני תומך בהחלטת נתניהו (ובכניעה של הימין). כמובן שזו ההחלטה הנכונה. אני דווקא מעריך את אלקין ששמע את ראשי האוניברסיטאות בארץ והבין מה המשמעות של הליכה נגד אירופה בעניין הזה. אני רק נהנה לראות אותם מתפתלים (ועל הדרך מקווה שהסיפור הזה ילמד אותנו משהו על הטיעון העקרוני שלהם שהבעיה היא רק הסברה, שהעולם לא באמת מתעניין בנו ושאם רק נהיה יותר גאים אז כולם יתקפלו).

הקייס הכמעט מלא על כשלון ״הבית היהודי״ בבחירות המקומיות

4 בנובמבר 2013
 

בעקבות הפוסט שלי על התהדרות השווא של בנט בנצחון של אלון דווידי בשדרות הגיעו אליי תלונות קשות של בנט ואיילת שקד. לכלכת, זו הייתה הצלחה גדולה למפלגה, הוספנו עשרות נציגים בכול הרשויות.

שר הכלכלה ויו״ר סיעת ״הבית היהודי״ הכריחו אותי להתעמק בנושא הלא ממש דרמטי (לא דרמטי, כי הקשר בין הצלחה במישור המקומי לחוזקה של מפלגה במישור הארצי הוא די רעוע).

הנה הקייס הלא מלא על כשלון ״הבית היהודי״ בבחירות המקומיות: ח״כ שקד עדיין סבורה שאני טועה ומטעה וסיכמנו שהיא תשלח לי מכתב תגובה ואפרסם אותו כמות שהוא בבלוג.

הבית היהודי יצאו לבחירות הללו בתנאים הרבה יותר טובים מהבחירות הקודמות. ב 2008 המפד״ל המצומקת רצה לבד. הפעם, ברוב המקומות, ״הבית היהודי״ נישאה על תקציב של 12 מנדטים התמודדה בדרך כלל ביחד עם ״תקומה״. המפלגה הריצה 14 מועמדים לראשות עיר. חוץ מקרית מלאכי, היא נכשלה בכולם.

הכשלון הצורב מכול היה, כאמור, בבחירות למועצת העיר ירושלים. בנט שפך לא מעט כסף, התאמץ וגמר עם מנדט אחד בלבד (המפלגה המתחרה, נתמכת על ידי זבולון אורלב, קיבלה 2 מנדטים), אבל כשלונות מביכים נרשמו גם באשקלון (היה למפלגה סגן ראש עיר. הפעם לא נכנסו), נתיבות (הנציגות של המפלגה נמחקה), אשדוד (כנ״ל), מגדל העמק (כנ״ל), חצור ועוד. אולי מביך מכול מה שקרה למפלגה בנשר. בנט הימר על מועמד חילוני, הסיר את תמיכת המפלגה מהנציג שהיה במקום ובא לעיר כדי לגייס קולות למועמד שלו. המאמץ המרשים הזה הניב את התוצאות הבאות: המועמד החילוני של בנט לא נכנס. המועמד שבנט נטש קיבל ארבעה מנדטים. לא נעים.

על דווידי כבר כתבתי. בנט ושקד אומרים – אנחנו נתנו לו תקציב ראשונים. לפני הליכוד. זה נכון, אבל זה רחוק מלהפוך אותו לנציג ״הבית היהודי״. די אם נזכיר שדווידי היה ראש מטה הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות. גם ההתהדרות של בנט בנצחון של רביבו בלוד לא במקומה. רביבו הוא ליכודניק לכל דבר.

אז איך בנט ושקד סופרים עשרות נציגים חדשים? אני לא בדיוק מבין. ח״כ שקד בטח תסביר במכתבה. ייתכן שחלק מההסבר נעוץ בעובדה שהמפלגה הכניסה נציגים בלוד ואופקים. לפני הבחירות היו שם ועדות קרואות אז ניתן לטעון שאלו נציגים חדשים. כמובן שזו עוד מניפולציה. לפני הועדות הקרואות היה למפד״ל ההיסטורית נציגים שם, כך שכוחה של המפלגה לא באמת גדל.

מה שהכי מדהים זה שהתקשורת הדתית לאומית, ברובה, קנתה בשמחה את הספין של בנט. הלוואי והייתי יכול לחשוב שזו טעות בתום לב ולא קשור לתקציבי הפרסום ששופך בנט על כלי התקשורת הללו, שכמו כל כלי התקשורת סובלים מחולשה כלכלית.

ולהלן תשובת ח"כ איילת שקד:

העיתונאי רביב דרוקר בטוריו על הבחירות המוניצפאליות בבית היהודי חטא לאמת. רוב הנתונים שהביא היו נכונים (למרות שהיו לו כמה טעויות) אולם לומר רבע מהאמת זה כמו לומר אי אמת. רביב הסתכל על רבע הכוס הריקה ולא על שלושת רבעי הכוס המלאה. אף מפלגה שמריצה כזו כמות של רשימות לא יכולה להצליח ב 100% מהמקומות. אז הינה העובדות תשפטו בעצמכם:

מ 78 נציגים עלינו ל 113! עלייה של 45% אבל זה לא נחשב בעייני אדון דרוקר.

נציגים במקומות חדשים:

חדרה, נהריה, הוד השרון, ראש העין, קדימה צורן, פרדסיה, גן יבנה, יבנה, אריאל, אור יהודה בית דגן, באר יעקב, קריית ים, יהוד, אופקים , ג'וליס, בני עי"ש, חריש, טבריה, גבעת זאב ועוד. סה"כ 49 נציגים חדשים ב 37 יישובים חדשים.

לוד ואופקים-אז מה אם הייתה ועדה קרואה? בלוד הבית היהודי קיבל 2 מנדטים וסגן ראש עיר ומנכ"ל העירייה בגלל שבזמן אמת ע"פ בקשתו של חיים ביבס כל הבית היהודי נרתם לעזרת רביבו ותרם תרומה מכרעת לנצחונו. כבר היום ישבו אצלי נציגים מהגרעין , וביחד עם הראל מרגלית התחלנו לבנות תוכנית לפארק טכנולוגי בלוד. זו רק ההתחלה אבל נראה מה יהיה בעוד שנתיים.

בכרמיאל יש לנו 2 נציגים חדשים אחד מהם סגן ראש עיר.

קרית אתא מ 1 עלינו ל 2.

אנו קבענו יתד ב 4 רשויות דרוזייות ובדואיות (מע'אר, דבוריה (בדואי), דאלית אל כרמל וג'וליס) – סה"כ יש לנו 7 נציגים מהמגזר הדרוזי-בדואי כאשר אחד הוא ראש מועצה (ג"וליס).

בקריית מלאכי ללו זהר , נציג הבית היהודי נבחר לראש העיר וזה לאחר שנים רבות בהן לבית היהודי לא היה ראש עיר שלה.

ערים מרכזיות:

תל אביב – שמרנו על כוחינו.נציג נוסף של הבית היהודי (חיים גורן) נכנס למועצה ברשימת דרום העיר וחבר אלינו

רעננה-עלינו מ 2 מתוך 4 מנדטים שלנו בפעם הקןדמת ל 3 מתוך 4 שהם שלנו.

רמת גן עלינו מ 2 ל 3.

גבעתיים שמרנו על 2, כנ"ל בנתניה.

אליכין מ 2 עלינו ל 3.

בית שמש-פעם קודמת הייתה רשימה שלא מזוהה מפדל והפעם 3 מנדטים ..

בגב"ש פעם קודמת היו 3 נציגי בית יהודי ונשארו 3. זה שרצים חברה עם כיפה סרוגה ברשימות אחרות כמו עם יוסי ברודני זה לא אומר שהם בית יהודי…

פתח תקוה-היו 3 ונשארו 3. המנדט הרביעי עליו רביב מדבר זה שוב ניכוס שהוא עושה לנציג ציונות דתית שלא רץ בית יהודי/מפדל בפעם הקודמת…

באשקלון היה מנדט אחד ונמחק.

בירושלים נחלנו כישלון. משלושה מנדטים לאחד בגלל פיצול ברשימות.

שדרות-אלון דויודי , פעיל ליכוד מובהק על כך אין ויכוח. אולם , הוא איש הציונות הדתית , בן הגרעין התורני והבית היהודי תמך בו מהתחלה , בזמן שהליכוד תמך עדיין בבוסקילה. כמו כן הבית היהודי מימן חלק מהקמפיין. רק כאשר הסקרים הצביעו שאלון מוביל העביר הליכוד את התמיכה אליו. על פתק ההצבעה הופיע הבית היהודי בנוסף לליכוד. מנדט אחד מתוך השלושה ברשימה הוא נציג הבית היהודי.

בל נשכח את הדרוזים שם זכינו במנדט. הריצה היתה מוצהרת כבית יהודי עם אותיות טב ונפתלי היה אורח הכבוד בכנס של כ 6000 איש, היחיד שהוזמן!

לגבי הרצת ראשי רשויות, בחלק מהמקרים הריצה הייתה ע"מ להעצים את הנציג שלנו בידיעה שלא נזכה כמו בגן יבנה שם אחרי שנים רבות הכנסנו נציג למועצה ובנשר שם אכן נכשלנו.

בנוסף יש מקומות נוספים רבים שרצו נציגי בית יהודי (חברי מרכז)אבל לא תחת השם בית יהודי אותם לא ניכסנו לעצמנו כגון מוטי יעקובי במצפה רמון שהכניסו 2 מנדטים .

עמוד 2 מתוך 912345...לסוף »