ארכיון שנת: 2013

למה שלא תגיש את הספר שלך כעבודת תיזה?

7 במאי 2013
 

לפני הכול, זה לא צודק. פעם היית רוצה לעשות תואר אקדמי, אז ידעת שפה ושם יש קיצורי דרך. אולי יכירו לך באיזה קורס שעשית באוניברסיטה הפתוחה, אולי יסכימו לוותר לך על איזו דרישה, או יגמישו טיפהל׳ה את תנאי הקבלה. עכשיו, נדמה שהדרך הצדדית הפכה לדרך המלך. מי שממשיך ללמוד שלוש שנים לתואר ראשון ולעבוד כמלצר ב״ארומה״, הוא פשוט פראייר. כמה קומבינות פשוטות והוא יכול לסדר לעצמו תואר שווה ברבע מאמץ.

אני לא מדבר, כמובן, על כל התארים וכול המוסדות, אבל זה גם לא איזו מכללה בודדת. ממש לא. התחקיר של יובל אגסי ושלי, שנשדר הערב ב״מקור״ יראה לכם עד כמה מדובר בתופעה רחבה, איך הוזילו, שלא לומר היזנו את ההשכלה הגבוהה בישראל.

אבל לפני שאנחנו דופקים לכם בראש ארבעים דקות של הטפת מוסר, אני רוצה לספר על לימודיי האקדמאיים.

למדתי לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. להתקבל למשפטים היה אז סיפור ענק. מכיתה ט׳ כבר שיקללתי את לימודיי וציון ההתאמה כדי שאתקבל. עד שהגעתי, כבר התחילו המכללות הפרטיות, אבל זה עדיין היה בחיתולים והארץ הייתה מלאה במבוגרים מתוסכלים שרצו ללמוד משפטים ולא נתנו להם.

איכשהו, התקבלתי. הלימודים היו מעניינים, חלק מהמרצים היו מצויינים (מרמור, גנז, שחר), אבל די מהר הבנתי שלרבים מהקורסים אין טעם להגיע. שיטת הלימודים למשפטים בישראל היא ייחודית וכבר נכתב עליה מאמר מכונן של פרופסור יוסף ויילר מהרווארד (״על החינוך לשטחיות״). נוכחות נמוכה בכיתות, תלמידים שלא מתכוננים לשיעור, הגעה לבחינות עם מחברות בחינה שבוחנות כושר אינדוקס, לא פחות מהתמצאות והבנת החומר. בשנה א׳ עוד ממש השקעתי. חלמתי להיות עורך דין בכיר, פרקליט בשירות המדינה, בסוף השנה התעוררתי מזה. היו פשוט הרבה יותר מצטיינים ממני. בשנים שלאחר מכן, כבר עשיתי את המינימום כדי להוציא תואר. במקביל כבר עבדתי בכמה משרות, כולל ב״מעריב״. 

לקראת התחקיר הערב הייתי במגע עם אחד מבתי הספר למשפטים. אמרו לי שם – קראת את ויילר? באוניברסיטאות יותר טוב מאצלנו?

אמרתי להם – ויילר צודק. הלימודים למשפטים פה הם קצת חלטורה, אבל אתם הצלחתם לרדת הרבה יותר נמוך.

בסוף, איכשהו, סיימתי את התואר. הרבה שנים לאחר מכן, התחלתי לפנטז על אקדמיה. אמא שלי מאוד מחזיקה ממני, אבל אם היה מקדים את שמי התואר דוקטור (כמוה…), אז לא היה מאושר ממנה. הלכתי על בר אילן. אמרו לי שיותר קל לעשות שם. סגרתי מנחה, פרופסור איתן גלבוע, היה לי נושא מעולה לעבודת תיזה, שאמורה הייתה להתפתח לדוקטורט והתחלתי ללמוד. על הלימודים אני לא רוצה לכתוב הרבה. רוב הזמן זה היה מביך (אשר כהן היה מעניין). איכשהו, סיימתי את רוב חובות השמיעה, אפילו אישרתי את הצעת התיזה, אבל לא הצלחתי להתיישב על התיזה. נתקעתי ועד היום אני תקוע. באחד הימים קיבלתי טלפון מגורם רשמי במחלקה שלי.

– מה קורה אתך?

– אין לי זמן וסבלנות לשבת על התיזה שלי.

– למה שלא תגיש את אחד הספרים שלך כעבודת תיזה?

– חזור שנית

– כן, עושים את זה פה.

– אבל זה לא ספרים אקדמאיים והם כבר פורסמו.

– מה אכפת לך לנסות?

לא ניסיתי. אין לי תואר שני ולא דוקטורט, אבל זרעי התחקיר של הערב נזרעו שם.

תחקיר המל"ג

7 במאי 2013
 

לצפייה בתחקיר בווידאו לחצו כאן

התחקיר נעשה יחד עם יובל אגסי

לפני שנה וחצי פרסם "הארץ" ידיעה מדהימה. יאיר לפיד לומד לדוקטורט באוניברסיטת בר אילן בלי שיש לו אפילו תואר ראשון. האוניברסיטה אמרה – לגאונים מותר. לפיד אמר – אני לא היחיד. אחת משתיים – או שיש פה ממש ממש גאונים, או שההשכלה הגבוהה בישראל הפכה קצת לקומבינה ישראלית מהזן גרוע ביותר? יצאתי לארוב לחברי המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) בכניסה לבניין המועצה, שם פגשתי, בין היתר, את פרופסור אורציון ברתנא, חבר המועצה להשכלה גבוהה:

אהלן, שלום, אתה אולי חבר מל"ג?

כן

אנחנו עושים כתבה על ההוזלה של ההשכלה הגבוהה, על תארים שמתקבלים, על הנמכת ספי הקבלה, על הנמכת סטנדרטים אקדמיים.

אני שמח שאתם עורכים את התכנית הזאת. אני לא יודע מה הרוח שהביאה אתכם לצלם פה היום, אבל אתם הולכים בכיוון נכון.

פרופסור אלה בלפר, חברת המועצה להשכלה גבוהה, רק זרקה לנו משפט:

"אני אומרת לך שהגוף מפקח. באמת. להתראות".

לא סתם אני מנסה לקבל מהאנשים הללו תשובות. הם שייכים לגוף הפיקוח העליון במדינה על מוסדות ההשכלה הגבוהה, ורמת הפיקוח שלהם היא כזאת, בינינו, שלא פלא שהם לא כל כך רוצים לענות ולא רוצים לתת לנו להיכנס.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. עכשיו אנחנו רוצים ללמד אתכם איך להגיע ממש רחוק בהשכלה האקדמית שלכם, בלי ממש להתאמץ. אם אתם דינוזאורים בני 40-50, אתם עוד עלולים לחשוב שאתה לא יכול להתקבל לתואר ראשון בלי פסיכומטרי ובגרות סבירה.

יוני, תחקירן ללא פסיכומטרי, ממוצע בגרות נמוך ו-3 יח' אנגלית.

יוני, תחקירן ללא פסיכומטרי, ממוצע בגרות נמוך ו-3 יח' אנגלימי במכללת נתניה. יוני שלנו רוצה ללמוד משפטים כבר באוקטובר הקרוב (2012). הציונים שלו על הפנים (ממוצע בגרות 72, אנגלית 3 יח' ציון 60), אין פסיכומטרי, אבל יוני מתעקש.

הנה שיחה של 'יוני', תחקירן שלנו, עם אריק, יועץ אקדמי במכללת נתניה.

יוני: אני מאוד רוצה ללמוד משפטים, הייתי מאוד קרוב לוותר כבר אבל הבנתי… הציונים שלי לא מדהימים, בסדר?

אריק: פסיכומטרי, יוני?

יוני: אין

מכללת נתניה היא מכללה סולידית, נחמדה, קצת בבעיות עכשיו כמו הרבה מכללות. היהודים מסתבר, קצת שכחו את ייעודם, להיות עורכי דין ויש פחות ופחות סטודנטים, שמוכנים לשלם 25, 30 אלף שקלים לשנה שכר לימוד. עד לפני שנה הציעה מכללת נתניה לאנשים כמו יוני לשפר בגרויות, או במקסימום לעבור מכינה די קלילה של חמישה חודשים. כמעט כולם עוברים, אבל בכל זאת, צריך לדחות את חלום המשפטים בשנה. יוני שלנו לא רוצה מכינה, הוא רוצה עכשיו. יוני מעוניין להתחיל ללמוד כבר באוקטובר הקרוב, ובשבילו ובשביל אנשים כמותו תפרו, מסתבר, בנתניה מכינה מיוחדת – מכינת צ'יק צ'ק.

נחזור לשיחה של יוני עם אריק, יועץ במכללת נתניה:

יוני: אם יש עוד איזשהו מסלול שנניח אני משפר ציון אחר ומגיע לסף של מכינת הקיץ הזאת.

אריק: הוא קיים עם האנגלית. נניח, 5 יח', 60 אתה מוציא.

אפילו לאריק, היועץ, קצת קשה עם הציונים הנמוכים מידי של התחקירן שלנו, אבל יוני שלנו עיקש, ואריק כנראה ממש צריך סטודנטים למשפטים באוקטובר.

אריק: נניח אתה מוציא 60, יהיה לך ממוצע של 77.4. בנתון הזה אתה בפרופיל שכן מתאים למכינה שבעצם כבר סיימת אותה.

יוני: אוקי.

אריק: אז לנו אין בעיה לקבל אותך חלק.

יוני: זאת אומרת, כל ציון שאני מוציא יותר מ-60 ואני הולך למכינה הזו מכניס אותי למשפטים?

נמצא הפיתרון הגואל. יוני שלנו, בלי פסיכומטרי, עם בגרות נמוכה, יוכל להתחיל ללמוד כבר באוקטובר הקרוב בנתניה משפטים. כל מה שהוא צריך לעשות זה לשפר את האנגלית שלו מ-3 ל-5 יחידות, והוא יכול לסיים אפילו בציון 60.

אריק:אז אוקי, אז אתה עושה את מכינת 30 מינוס וזהו.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אריק, היועץ של נתניה, מדבר על 30 מינוס? טוב ששאלתם! הכלל בארץ הוא שאנשים שהם מעל גיל 30 מקבלים הנחות בקבלה לתואר ראשון. לגיטימי. רצון לעודד אנשים מבוגרים ללמוד. בדיוק בשביל זה המציאו בנתניה את 30 מינוס, ככה אפשר לתת הנחות גם לתחקירן שלנו, שהוא בן 26.

סיפרתי לפרופסור יצחק גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, על "30 מינוס" במכללת נתניה:

אנחנו מצאנו למשל באחת המכללות שלנו, יש מכללת 30 מינוס. זאת אומרת אתה יכול גם בגיל…26.

עד איפה זה יורד? עד מינוס מה? שמונה?

עכשיו תראו מה אומרת לנו מינה איז'ק, מנהלת המכינה במכללת נתניה, על המכינה החדשה שהקימו ממש באותה מכללה – אותה מכינת צ'יק-צ'ק:

המקור: הבנתי שיש גם איזושהי מכינה שהיא בקיץ ואז כבר אפשר להתחיל ללמוד בשנה…

מינה : אני לא אחראית על המכינה הזאת.. זה לא שייך אלי, זה מסגרת של מכינת צ'יק צ'ק שהעמידו במסגרת המערכת האקדמית, לא נמצאת באחריותי, אני לא אחראית על התכנים, אני יכולה רק למכור לך מה שאני אחראית עליהם. על תכנית שאני בניתי, על תכנית שאני חותמת עליה. תכנית מובנית…

המקור: אבל להם יש את היתרון המאוד ברור בשנה הקרובה כבר ואני לא אצטרך…

מינה : SO (אז)?! השאלה היא באיזו מידה יכינו אותך במקום שבו את נמצאת היום אל תוך הלימודים האקדמיים. מה את הולכת ללמוד?

המקור: משפטים.

מינה : suit yourself (איך שמתאים לך). לכי, תבקשי את התכנים המדויקים ואם תצטטי אותי – אני אכחיש.

המקור: יש הבדל בתכנים?

מינה: חד משמעית, והבדל גדול.

מכללת נתניה, רחוקה מלהיות ייחודית בסיפור הזה. למעשה, יחסית לאחיותיה היא מכללה סבירה. בתחקיר הזה אנחנו נעשה שימוש נרחב במכתב יוצא דופן, נדיר, שכתב פרופסור ברוך נבו, לשעבר חבר במועצה להשכלה גבוהה. כשסיים את תפקידו, הוא כתב מכתב חריף במיוחד לחברים החדשים בגוף הפיקוח. הנה מה שהוא כתב בנושא הזה:

"גם לשיטה של "ספירלה כלפי מטה" הסתגלנו: בא מוסד א' ומבקש להנמיך את סיפי הקבלה שלו לסטודנטים חדשים מהנימוק שסיפי הקבלה של מוסד ב' נמוכים יותר ולכן זכותו החוקית (של מוסד א') לדרוש שוויון.. שוויון בהחלקה במדרון איכויות הסטודנטים. תמיד הפחתה בתנאי הקבלה, לעולם לא העלאה שלהם…"

וגם לתנאי הקבלה הבסיסיים המונמכים, כותב פרופסור נבו, יש חריגים:

"במו הסכמתנו הפסיבית הרשינו תופעה של שיעורי חריגי קבלה מופרזים. 10% חריגים בין המתקבלים לתכנית בכל מחזור הפך לנורמה, וזאת מבלי שקיימנו דיון עקרוני בנושא. פשוט נכנענו אחרי ללחצים. במציאות צמחו שיעורי החריגים ל – 20% ו – 30%…"

אתם בטח אומרים – טוב, זה רק במכללות כול הסיפור הזה, אז כן, ולא. הנה שיחה של תחקירן שלנו עם מכללת אור יהודה:

אור יהודה: יש לנו תואר בשיתוף עם בר-אילן בעצם. לומדים שנה ראשונה אצלנו ואז עוד שנתיים
נוספות באוניברסיטת בר-אילן.

תחקירן: במה זה שונה בעצם אם אני הולך ישר לבר-אילן?

אור יהודה: הדרישות בבר-אילן, אם אתה ניגש ונרשם באופן פרטי… הם רוצים פסיכומטרי מאוד גבוה. הם מבקשים פסיכומטרי 500 פלוס. פה אצלנו בפסיכומטרי הם בודקים רק את החלק של האנגלית… זו פריווילגיה ענקית. מעבר לזה, אתה צריך, אחד התנאים כדי להיכנס לבר-אילן אתה צריך ממוצע של 76 בשנה הראשונה פה אצלנו.

תחקירן : וזה קשה להוציא 76?

אור יהודה: ממש לא. הציונים פה ממש גבוהים.

תחקירן : הבנתי, וקרה שמישהו לא הצליח?

אור יהודה: לא.

תחקירן : וכשאני מקבל את התואר זה תואר של בר-אילן?

אור יהודה: כן. אתה לא רואה זכר… גם בחור שיכנס באופן עצמאי לבר-אילן יקבל את אותה תעודה
כמו שלך.

הנה מה שאומר על כך פרופסור גל נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"זה הסדר פסול. זה הסדר פסול מכל בחינה שהיא. גם יש בו הסתרה. דבר שני, אני לא יודע מה מידת הפיקוח שלהם על אותה שנה, אני מניח שגם מכללה מרוויחה מזה כסף, צריך לומר, הם עושים את זה מהסיבה הזאת".

טוב, אז כבר התקבלתם לתואר ראשון, אז עכשיו יש לפניכם שלוש שנים מתישות, לימודים, מבחנים, אנגלית, בלגאנים. אה, לא בהכרח. במיוחד אם אתם סטודנטים השייכים לקבוצה מאורגנת, נגיד עובדי התעשייה האווירית. הנה מה ששמע תחקירן שלנו מכמה מהם במכללת אור יהודה, ספטמבר 2012:

תחקירן: אתם מבסוטים פה? אני מתלבט אם להירשם?

סטודנט 1: תואר קליל אחי, אני לא יודע.

סטודנט 2: בשביל מה אתה צריך את התואר הראשון? בשביל משהו לחיים או בשביל העבודה שלך?

תחקירן: בשביל העבודה.

סטודנט 1: אה, בשביל להגיד שיש לך תואר. כמו שאנחנו, בגדול. למרות שזה בסיס טוב לתואר שני גם, אם אתה רוצה. פה אתה יכול ללכת לכלכלה, אתה יכול ללכת להרבה דברים. זה בסיס מעולה.

תחקירן: אני עובד משרה מלאה

סטודנט 1: לא רציני, גם אנחנו. פעם בשבוע אנחנו לומדים.

תחקירן: רק איך המבחנים?

סטודנט 1: לא רציני.

סטודנט 2: תשמע אנחנו באנו אישית די עצלנים. אם טיפה יש לך מוטיבציה, קטן עליך.

תחקירן: יש לי מוטיבציה, אין לי זמן.

סטודנט 1: בסדר, גם לנו אין כל כך זמן, ואין לנו מוטיבציה.

סטודנט 2: אתה משלם כסף, נכון?

תחקירן: כן.

סטודנט: מה זה מעניין אותם? שילמת כסף? נתת להם שיקים? מה אכפת להם אם בא או לא בא? מצדם אל תבוא בכלל לשיעורים.

מכללת אור יהודה מתגאה באתר שלה, שחוץ מעובדי התעשייה האווירית גם אנשי רשות המיסים לומדים אצלה ועובדי עיריית רמת גן ומי לא? למה שלא ילמדו? אם אפשר להתקבל בלי בגרות, הלימודים קלילים, כמעט כולם עוברים, אין חובה להגיע ובסוף עוד יהיה כתוב לי שהתואר שלי הוא בכלל מאוניברסיטת בר-אילן? גם אני רוצה ללמוד שם! נחזור לשיחת עם הסטודנטים ממכללת אור-יהודה:

תחקירן: ובגרות? כולם פה עם בגרות?

סטודנט: לא. אני בלי בגרות. כל מי שעכשיו נשאר בכיתה צריך לעשות מכינה.

תחקירן: אז במקביל כאילו, אתם גם עושים את המכינה?

סטודנט: במקביל.

תחקירן: וזה קשה החלק של המכינה?

סטודנט: לא. זה החלק הכי קל. פשוט, פשוט, פשוט. האנגלית פשוטה לגמרי.

מכללת אור יהודה, היא בכלל לא מכללה אקדמית. אסור לה, לכאורה, ללמד לימודים אקדמיים. איך היא עושה את זה? שאלנו באוניברסיטת בר-אילן. אמרו לנו שבדיוק בגלל סוג הפגמים שגילינו, הם הודיעו להם ששיתוף הפעולה הסתיים. באוניברסיטת בר-אילן ידעו לספר על הרבה לחצים, כולל של גורמים פוליטיים, לחדש את שיתוף הפעולה. לטענתם, לשווא. כך או כך, באור יהודה ממשיכים להציע את ההסדר שבבר אילן אומרים חד משמעית שהופסק. הנה שיחת טלפון בין התחקירנית שלנו למכללת אור-יהודה:

תחקירנית: אני רוצה להירשם ללימודי מדעי המדינה לתואר ראשון, פשוט היה לי חבר בתעשייה האווירית שלמד אצלכם במסלול מיוחד. זה עדיין קיים?

אור-יהודה: כן כרגיל, מה שהיה. הסטודנטים שלנו במידה והם עמדו בכל התנאים של האוניברסיטה, האוניברסיטה יכולה להכיר בהם באקרדיטציה פרטנית.

גם אוניברסיטת חיפה לא פראיירית. גם בצפון יש אנשים שיקבלו תוספת שכר, אם יהיה להם תואר ראשון. תכירו את תוכנית תל"ם, או בשמה המודרני – מערך אשכול. עובדי עיריית חיפה, עובדי עיריית שפרעם, עובדי חברת חשמל כבר מכירים את תל"ם, אשכול, מזמן. תחקירן שלנו יצא לשוחח עם סטודנטים בתכנית תל"ם באוניברסיטת חיפה:

תחקירן: סליחה, את מהשיעור פה?

סטודנטית: אני מתל"ם, למה?

תחקירן: כי אני רוצה לברר קצת על התכנית, אז אמרו לי לבוא, להיכנס לשיעור.

סטודנטית: אני מה זה מעופפת.

תחקירן: גם אני.

סטודנטית: מאמי, אם אני יכולה להיות פה…

תחקירן: ומה עם בית, עבודות ומאמרים?

סטודנטית: צ'יפס, חרטה.

סטודנטית 2: אם אתה מחפש חיים קלים זה החוג, זה החוג.

תחקירן: זאת השאלה.

סטודנטית: אם אתה בן אדם עובד, אז אין לך הרבה ברירות אחרות.

תחקירן: השאלה אם בזה אני יכול לעמוד כי אני עובד בטירוף.

סטודנטית: בטח. מבחנים מאוד מאוד קלים. כולם גומרים פה בציונים של 90 ו… אם אתה צריך את זה רק בשביל התואר, תלך על זה כי זה נורא קל.

פרופסור יצחק גל נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"קורה פה איזשהו ליקוי מאורות שאנשים חושבים שהשכלה גבוהה אפשר לקנות אותה בזול, עכשיו, הם לא קונים השכלה. תבין, הם לא קונים השכלה, הם קונים תואר. ואמר ליבוביץ' ואין מה להוסיף על זה. קושרים חמור, או אתון, (אני מוסיף היום), לשער האוניברסיטה, עוברות שלוש שנים, הם מקבלים תואר".

פרופסור גל-נור הוא אחד האנשים שהכי מתמצאים בהשכלה גבוהה בישראל. גל-נור היה נציב שירות המדינה, ועוד יותר חשוב, עמד מעשית בראש המועצה להשכלה גבוהה, עד שהתפטר. הנה כניסה נוספת לכיתת תל"ם בחיפה:

סטודנטית 1: הוא עושה לי: "מה?" אמרתי לו, אם אנחנו… אם אני עושה את התואר, כולם…

סטודנטית 2: עוד פעם שיחות? תמצאי חיים

סטודנטית 1: לא… אני אגיד לך מה קרה. באתי היום עם פלאפון ונגמרה לו הבטרייה מרוב שדיברתי.

סטודנט: תשמע, זה שוק. שוק. אינטרנט, פייסבוק, אללה, שטויות וזה. זה תואר בהליכה. אם אתה צריך את התואר בשביל לסמן "וי", זה המקום.

תחקירן: אני אגיד לך מה הפחד שלי. אני עובד המון, עובד המון. אישה וילדים וזה…

סטודנט: תשמע, אישה וילדים וזה ועובד המון – כולם פה עם ילדים. אין יותר מידי עבודות, את המאמרים לא צריך.

תחקירן: למה אתה עושה את זה אבל? גם כן זה נותן לך איזה…

סטודנט: אני צריך את ה"וי" של הלימודים, של התואר.

תחקירן: אתה מוצא את עצמך צריך להשקיע זמן מעבר ליום שלישי הזה?

סטודנט: רק בבחינות אחי. עכשיו, הבעיה היא שגם בקיץ אתה עושה בחינות. אתה עושה שלושה
סמסטרים. אתה מבין? ובקיץ זה מבאס את התחת. אבל בקיץ זה רק מתוקשב.

תחקירן: מה זאת אומרת?

סטודנט: חלק מהקורסים פה אתה יושב בבית בלילה מול המחשב ויש לך הרצאות. עם סילבוס וזה.. לא צריך לבוא. זה הקיץ. גם עכשיו יש לנו שניים כאלה.

תחקירן: ואז מה? אתה אשכרה יושב ורואה? או שאתה לפני הבחינה כאילו עובר על זה?

סטודנט: אני לא יודע ולא רואה אחי. אני לוקח את הסיכומים, עובר אחר כך על החומר שאנשים הלכו ועשו. שומע את השיעור האחרון של הסיכום וזהו, ניגש למבחן. אז אני לא מאלו שמביאים את ה-95 ו-97 ו-90 אפילו. אני הממוצע שלי 87.

תחקירן: שזה אחלה ממוצע לאוניברסיטה.

סטודנט: כן, כן. בוא תסתכל (מצביע לתוך כיתת לימוד). כיתה של מפגרים. זאת בפייסבוק, ההוא בכלל הבן זונה עם המחשב שלי. זה שיושב פה עכשיו ישב וראה סרט. אתה יושב בכיתה…

הנה מה שאומרת לנו פרופסור בתיה לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, לשעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה:

"לוקחים אנשים שיש להם משרה מלאה ועובדים, מרכזים להם את הלימודים ביום אחד. שמונה עד שמונה. אני לא חושבת שהמוח האנושי יכול לעבד מידע בשתים עשרה שעות".

מסתבר שבדיוק כמו בקנייה של רהיטים, כשאתה בא בקבוצות, התואר האקדמי קל יותר. אוניברסיטת בר אילן נותנת 10% "הנחת קולקטיב", זה השם שלהם, לא שלנו, בתנאי הקבלה לסטודנטים שבאים בקבוצה מאורגנת – ועד עובדים, קצינים, כאלה. לתוכנית תואר שני במנהל עסקים בבר אילן תצטרכו לעבור את הבחינה המפחידה באנגלית,GMAT , אבל יש תוכנית אחרת, מיוחדת באותה אוניברסיטה במנהל עסקים לתואר שני. במיוחדת תצטרכו לשלם יותר, אבל לא תצטרכו את הבחינה המפחידה GMAT . נחמד.

פרופסור בתיה לאופר:

"בכל העולם. אדם עובד שלומד, הוא לומד כתלמיד חלקי. זאת אומרת שלוקח לו יותר משלוש שנים ללמוד את התואר שלחבר שלו לוקח שלוש שנים. אבל כאן בתוכניות המיוחדות האלה אדם שאין לו זמן מסיים את התואר באותו זמן כמו החבר שלו שכן יש לו זמן. ואחר כך אנשים מתחילים להתפלא. למשל, כל התופעה של קניית עבודות, אתרים, זה משגשג".

ואם אתם לא סתם ועד עובדים או קציני צבא, אלא שייכים לבחורינו המצוינים, אז גם הלימודים שלכם ייראו אחרת לגמרי מאשר לימודים רגילים?

פרופסור גל נור:

"אני לא רוצה להשתמש במילים חריפות מידי, אבל זה גובל בהזנייה של ההשכלה הגבוהה. התוכניות האלה נועדו לעשות דבר אחד. הן החליפו את הזכות ללימוד במוסדות השכלה גבוהה בזכות, כביכול, לתואר. ברגע שעשית את הדבר הזה גמרת את ההשכלה הגבוהה. כלומר, אנשים קונים תארים. והיו דברים מעולם. קונים גם בכסף, או בכך שהם לא לומדים לתארים האלה, אתה מבין?"

השב"כ, למשל, רצה לארגן לאנשיו תואר ראשון. כמו ארגון מסודר, הוא הוציא לאוניברסיטאות מסמך דרישות, שנחשף כאן לראשונה, לאוניברסיטאות. במסמך, השב"כ הגדיר לאוניברסיטאות מה צריך לעבור איש שב"כ כדי לקבל תואר ראשון:

"אנשי השב"כ צריכים ללמוד באוניברסיטה תקופה של כשבעה חודשים (30 שבועות), הכוללת
חופשה של 3 שבועות באמצע התקופה".

קצת יותר מחצי שנה באוניברסיטה והופ, יש לכם תואר ראשון. השב"כ גם דרש מהאוניברסיטאות להכיר בכל מה שלומדים אנשיו כשהם לומדים בשב"כ. כלומר, 650 שעות ערבית ספרותית, 1,250 שעות ערבית מדוברת (מתוך המסמך). מה לזה ולאקדמיה? יותר חשוב, האם יש איזושהי אוניברסיטה שהסכימה לזה? יש! אוניברסיטת בר-אילן. באוניברסיטה מסבירים לנו שהם הוסיפו כמה שעות , הם מלמדים קצת בתוך מטה השב"כ והם מחלקים לבחורינו המצוינים תואר ראשון.

פרופסור יצחק גל-נור אומר על כך:

"טוב, זו דרגה אחת יותר גבוהה מאותן מכללות, שלוחות חוץ של האוניברסיטאות שפחות או  יותר מכרו תארים בחינם, סליחה שאני אומר את זה אבל זה ככה. ברגע שאוניברסיטה, שוב, מסיבה שאין לה ברירה והיא רוצה שיהיו לה תלמידים וכן הלאה, מוכנה לוותר על המונופול המוחלט שיש לה להגדיר מה צריך ללמוד, איפה צריך ללמוד, שילמדו יחד עם התלמידים האחרים, לא יזיק להם שום דבר, להיפך, הם ישבו איתן בקבוצות, זה ההזדמנות של החבר'ה האלה גם בצבא, גם בשב"כ, ללמוד, להרחיב את הדעת…לא צריך להכיר במה שהם עושים במוסד כחלק מההשכלה הגבוהה, או כחלק מהתארים שלהם, אמרתי כבר, זה צעד לסיום תפקידה של ההשכלה הגבוהה, אני מצטער לשמוע שזה ככה".

קורס טייס היה פעם שנתיים, היום הוא שלוש שנים, אבל אתה מסיים אותו כבר עם תואר ראשון. מאוניברסיטת בן-גוריון. אנחנו דיברנו עם כמה טייסים שעברו את התואר הזה, וזה כנראה לא תואר בלתי רציני. הם לומדים שנה אקדמית מלאה באוניברסיטת בן-גוריון, גם במהלך קורס הטיס יש ימים שמוקצים ללימודים ועדיין, טייס יכול להתחיל את התואר הזה בלי בגרות. אדם רגיל לא יכול. טייס יכול לסיים תואר בפוליטיקה וממשל, דברים שהתכנים של קורס טיס לא נותנים לו שום יתרון על אדם רגיל. והכי חשוב, טייס יכול לסיים תוך כדי הקורס טייס פלוס שנה, תואר במדעי המחשב, תואר שסטודנטים רגילים, מוכשרים, מסיימים אותו תוך 3 שנים, ונקרעים עליו. טייס, סטודנט לשעבר בבן-גוריון מספר לנו:

זה יוצא בדיוק שנה. קלנדרית. זה יוצא שלושה סמסטרים.

וקורה שיוצאים למסע באמצע השנה הזאת?

כן. יש לך לו"זים צבאיים תוך כדי. שיחות, סמינרים, מסדרים, אינסוף דברים, לוזים צבאיים כאלה.

בחזרה לפרופסור גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה:

"ישנם סידורים עם כל מיני מוסדות ביטחון למיניהם. תמורת זאת שבאים לשם התלמידים שלהם
האוניברסיטה או המכללה מוותרת על חלק ניכר מההכשרה האקדמית שלהם. אני אומר את זה
במלוא האחריות".

"בזמנו שהציעו לעשות תוכנית כזאת במחלקה שלי של מדע המדינה לאנשי צה"ל הם רצו שחלק
מהלימודים יהיו בבסיס, שנקצץ את השעות האלה, שהם ילמדו בכיתות נפרדות, ושהם יהיו חברים
בוועדה של תוכנית הלימודים. אני אמרתי לחבריי: "תראו, אני מסכים, אבל יש לי רק בקשה אחת, אני מבקש שניים מאיתנו, שישבו בוועדות שמחליטים על הציוד של צה"ל, על התותחים שצה"ל לוקח, על תכניות ההכשרה", כי אני מבין בצה"ל אפילו קצת יותר, כי הייתי בסך הכל קצין בצבא, משהם מבינים בתוכניות".

בדרך כלל, כל הקומבינות בתואר הראשון מתרסקות כשמגיעים לאנגלית. בכל זאת, אי אפשר לקבל תואר ראשון בלי אנגלית סבירה, נכון? ובכן, באוניברסיטת חיפה, יש ועדת חריגים, שנותנת לא פעם פטור לסטודנטים מלימודי אנגלית. במשך מספר שנים היה גם עוד פתרון יצירתי, שהאוניברסיטה אימצה. הסטודנטים של אוניברסיטה חיפה עשו את לימודי האנגלית שלהם בשלוחה של מוסד אחר, מכללת תל חי, שמוקמה בכלל בכפר מרר. למה? תקשיבו. הנה מה שמספרת לנו פרופסור בתיה לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה:

"התלמידים…למדו ביום שישי בין שמונה וחצי עד אחת עשרה, באחת עשרה ורבע אמור היה להיות להם שיעור אנגלית. במקום להיכנס לכיתה באחת עשרה ורבע, הם אירגנו הסעה ונסעו לכפר מרר. כדי ללמוד אנגלית שם. הם ידעו שכל הסיפור הזה נעשה אך ורק כדי לעבור את הקורס הזה בקלות לגמרי, ולא לעמוד בדרישות של האוניברסיטה. ההנהלה סגרה פשוט את העיניים עד שהוחלט לעשות ניסוי, ואותם התלמידים קיבלו את הטופס בחינה של אונ' חיפה. ממוצע הציונים הכיתתי היה 34. זה היה סיפור כל כך תמוה שגם המורים וגם הסטודנטים דיברו על זה אבל לא נעשה שום דבר. מה שאני מוכרחה לומר לזכות מכללת תל חי שאחרי הניסוי הזה הם בעצמם ביטלו את הקורסים האלה כי הם בעצם הבינו שזה היה בלוף".

פרופסור לאופר הייתה חברה בוועדה של המועצה להשכלה גבוהה שניסתה לעשות סדר בהוראת האנגלית. היא גיבשה המלצות, הביאה אותן למועצה, המועצה אישרה – הכל טוב. עד שבישיבה לאחר מכן, קם נציג של התאחדות הסטודנטים במועצה להשכלה גבוהה, איים שתהיה שביתת סטודנטים, והופ ההמלצות נעלמו. יצאתי לשוחח עם אורי רשטיק, נציג התאחדות הסטודנטים במועצה להשכלה גבוהה:

איך אתה מסביר את זה ששני סטודנטים מתנגדים והמל"ג כולה מתקפלת?

איך אני מסביר את זה? תשמע, לסטודנטים יש כוח. לא תמיד ההתנגדויות שלהם מתקבלות. אתה יודע, זה לא בשורה משמיים שאם יו"ר התאחדות הסטודנטים אומר "לא" במל"ג. יש דיון ואם מסבירים את העמדה, זה יכול להתקבל.

חשוב לציין, זה לא רשטיק שהתנגד, אלא נציגי התאחדות הסטודנטים שקדמו לו. בחזרה לפרופסור בתיה לאופר:

"יש מוסדות שלא דורשים שום סף קבלה, זאת אומרת אתה יכול להיכנס ללמוד במוסד להשכלה גבוהה עם אפס ידע באנגלית, איך תתפקד? אל תשאל אותי… לפני מספר שנים היתה ועדת הערכת איכות של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה)… הסטודנטים בעצמם אמרו להם שהם לא מסוגלים להבין את החומר הביבליוגרפי שלהם ולכן כל מה שהם עושים הם קונים תקצירים בעברית. זה כתוב שחור על גבי לבן מפי הסטודנטים עצמם".

למה המוסדות להשכלה גבוהה נותנים לזה יד? בתיה לאופר, לשעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה, מספקת הסבר:

"בגלל שיקולים תקציביים, אז האינטרס של המוסד הוא להוציא מספרי בוגרים רבים בזמן קצר ביותר.
זאת הסיבה האמיתית".

תשמעו מה מספרים כמה מהסטודנטים באותה תכנית תל"ם אשכול של אוניברסיטת חיפה:

סטודנט: אני התחלתי תואר שני עכשיו. ביחסים בין לאומיים.

תחקירן: התחלת תואר שני? מגניב. אתה לא צריך לסיים ראשון קודם בשביל זה?

סטודנט: לקחתי את כל הבסיסי של התואר השני, כל הקורסים הבסיסיים המחייבים, וככה יהיה לי
MA כשאני מסיים את התואר ביחסים בין לאומיים, ואז אני אמשיך לדוקטורט.

תחקירן: זה תואר רגיל כאילו פה? מה, כל האוניברסיטאות שכונה?

סטודנט: פה? אחושרמוטה שכונה. תשמע, אני מגיע ממקומות, כאילו שבחיים שלי לא ידעתי מה זה
ספר, כן? הגעתי לפה, אני אומר לך, כמעט הוצאתי מצטיין דיקן בשנה שעברה. היה לי ממוצע 96.
בכל המבחנים. אבל אני למדתי קצת פה ושם. כל החבר'ה האחרים באים למבחן, יושבים אחד ליד
השני. אין העתקות, זה מה שכיף במבחנים.

סטודנט: מה? אין העתקות.

סטודנט: קשה להעתיק.

סטודנט 2: תקשיב תקשיב. אני אמרתי לו "שוק, אבל אל תשאל, אני לא אשקר".

הגיע הזמן להכיר לכם את בית החרושת מספר אחד בארץ ללימודי משפטים, מכללת אונו בקרית אונו. המכללה הסמיכה אלפים רבים של בוגרי משפטים משנת 2002, אבל ההסמכה שלה עדיין זמנית. מה זה אומר? בהמשך נסביר. שלחנו לשם את 'קובי' שלנו. הוא רוצה מאוד לעשות תואר במשפטים, ולא ממש מתכוון להגיע ללימודים.

קובי: אני עובד במשרה מלאה, אני עובד הרבה שעות. אני בעצם מחפש את המסלול שהכי יאפשר
לי אתה יודע, גם לעבוד וגם להצליח לעבור את הלימודים במקביל.

יועץ: המסלול הכי מבוקש, הדו-יומי.

קובי: הכי מבוקש הדו-יומי?

יועץ: שני ושישי.

קובי: אוקי. תסביר לי אז מה זה אומר.

יועץ: שני מארבע עד עשר. שישי משמונה עד שתיים. זה המסלול הכי מבוקש, כבר מגיעים למצב
שזה נסגר חודש אפילו לפני מועד סוף ההרשמה.

לפי החלטה פורמלית צריך ללמוד לפחות שלושה ימים בשבוע כדי לקבל תואר ראשון. באונו לומדים יומיים.

יועץ: לכל הקורסים האלה (מערכת שעות) כבר יש לך סיכומי שיעורים מוכנים באתר. מחכים לך רק
להדפסה. למבחנים עצמם אתה מגיע עם דף A4, משני הצדדים, שאתה מכין לך ראשי פרקים של
אותו מבחן שאתה לומד.

קובי: יש כאלה שלא מסיימים את התואר?

יועץ: כל אחד והסיפורים שלו. זה לא קורה הרבה. לעיתים רחוקות ביותר.

קובי: קרה אבל?

יועץ: לא משהו שזכור לי.

יועץ רישום שמעיד שכמעט כל מי שמתחיל את התואר גם מסיים? מעניין. איך כולם מצליחים? 'קובי', התחקירן שלנו, שוחח עם כמה סטודנטים במכללת אונו:

קובי: צריך לבוא לשיעורים תכלס?

סטודנטית: יש כמה אנשים שאני מכירה שלא מגיעים בכלל, ניגשים רק למבחנים וגם מצליחים.

קובי: ולא בודקים נוכחות אבל?

סטודנטית: לא.

קובי: יש מרצים שכן בודקים או שממש לא?

סטודנטית: ממש לא.

סטודנטית 2: לעבור אתה תעבור ב-100%. אני חותמת לך.

קובי: למה?

סטודנטית 2: ככה.

קובי: עבודות צריך להגיש?

סטודנטית 2: אתה תגיש כמו כולם, אבל זה לא… בוא נגיד את זה ככה, הם לא מחמירים. הם לא
מחמירים פה כאילו. עבודות גם שממש.. בוא נגיד ממוצע, הם יכולים לקבל על זה פה ציונים מאוד
גבוהים של 90 פלוס.

קובי: יותר ממקומות אחרים?

סטודנטית 2: כן. במאה אחוז אני אומרת לך.

תראו מה אמר פרופסור יעקב נאמן, לשעבר שר המשפטים, על התארים שמחלקות חלק מהמכללות למשפטים:

"יש לנו עורכי דין טובים מאוד, בתי ספר למשפטים טובים. יש כאלה שפחות טובים, בעיקר במכללות
שנותנים את התעודות תמורת סכום די יפה וזו פרנסה יפה מאוד למכללות".

נאמן היה שר משפטים, אקס יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן, הוא בטח יכול היה להתמודד עם התופעה עליה הוא מתריע, לא? לא ממש. אגב, היזם של אונו הוא אדם בשם רנן הרטמן, איש שמקושר היטב לפוליטיקאים רבים. נחזור אל קטע ממכתבו של פרופ' נבו, שהיה כזכור חבר באותו גוף שאמור לפקח על מוסדות כמו מכללת אונו:

"ברוב תבונה החלטנו על הקמת ועדה שתסדיר את נושא תנאי הקבלה לבתי הספר למשפטים וזאת
אחרי שהתברר כי נפתחה תחרות פרועה בין כמה מבתי הספר למשפטים מי יוריד נמוך את סיפי
הקבלה (על מנת לקבל כמה שיותר סטודנטים "מניבים"). אכן, החלטה החלטה. מה קרה עם
ההחלטה? נכון להיום – אין ועדה, אין המלצות, אין אחידות. תפוס כפי יכולתך נמשך".

נבו לא כתב, אך אנחנו יכולים לספר לכם שמי שעצר את הקמת הועדה הוא שר החינוך הקודם, גדעון סער.

כך או כך, לא באנו לייגע אתכם רק כדי שתוציאו תואר ראשון. רוצים להתקבל לתואר שני בלי תואר ראשון? או חלילה יש לכם ממוצע נמוך בתואר ראשון? יאללה.

ניקח את המוסד המפואר, באמת מפואר, אוניברסיטת תל אביב. האוניברסיטה מקיימת שורה ארוכה של תוכניות מיוחדות לתואר שני למי שהפרוטה מצויה בכיסו. התכניות הללו עולות בין 34 ל-220 אלף שקל לשנה לתכנית היוקרתית בתואר שני במנהל עסקים, קלוג רקנאטי (Kellogg-Recanati). קוראים לתוכניות הללו "חוץ תקציביות". הנה מה שאמר לנו פרופסור יצחק גל-נור, לשעבר סגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, על התכניות החוץ תקציביות:

"עמדתי ידועה. לסגור את כל התוכניות החוץ תקציביות. אני אומר את זה יותר חריף. אם יש לך שתי
תוכניות למנהל עסקים באותה אוניברסיטה, כמעט בטוח שהתוכנית הרגילה שנמשכת יותר זמן,
ושמקדישים לה יותר זמן, היא ברמתה עולה על התוכנית באותה אוניברסיטה, עם אותם מורים, אשר
היא נקראת אקזקיוטיב M.B.A שהיא חוץ תקציבית".

ואם כבר האוניברסיטה מוצאת מספיק אנשים שמוכנים לשלם סכומים כאלו, אז מה, לא נקבל אותם כיוון שהם לא עמדו בתנאי קבלה? תראו מה קובע תקנון אוניברסיטת תל אביב: לתכנית המיוחדת, היקרה יותר, לניהול תואר שני, אפשר לקבל שני אנשים בלי שיש להם תואר ראשון. חריגים. מבקר המדינה מצא, שבכלל בתכניות האלה לתואר שני עם הרבה כסף, תנאי הקבלה נמוכים יותר מאלו של התכניות הזהות לתואר שני לאנשים רגילים. במילים אחרות, יש לך יותר כסף? יש לך יותר סיכוי להתקבל לתואר שני.

באוניברסיטת תל אביב יש תכנית מיוחדת לתואר שני במשפטים. קוראים לתכנית "נורת'ווסטרן" (Northwestern). זה עולה רק 69 אלף שקלים לשנה. מה זה ביני לביניכם? ועשרות, אולי מאות, מהאנשים שמשרתים בממשלה עברו את התכנית הזאת. מבקר המדינה מצא שבשנה ספציפית שהוא בדק, 20 אחוז מהאנשים שהתקבלו אליה לא עמדו בתנאי הקבלה. חריגים. הנה קטע משיחה שערכתי עם פרופסור אהרן שי, רקטור אוניברסיטת תל אביב:

בתכנית של נורת'ווסטרן כל סטודנט חמישי הוא סטודנט שלא עמד בתנאי הקבלה של מי
שהיה רוצה להתקבל פה לתואר שני בתכנית רגילה למשפטים.

יפה. על זה אני מאוד גאה. האנשים האלה הם חריגים מבחינת הסטנדרטים המאוד גבוהים שקבענו.
באה נורת'ווסטרן ואומרת, מדוע אתה דוחה אותו? תן לו את האפשרות, ואחר כך עוקבים אחרי
הסטודנט הזה ונשאיר אותו בתכנית.

שאלתי את פרופסור גל-נור על התכניות הללו:

בתוכניות החוץ תקציביות, אין כמעט מצב שיכשילו מישהו, נכון?

לא רק שם, במוסדות שחיים משכר לימוד, התמריץ לאשר את התלמיד כמעט בלי קשר להישגים
שלו, אני אשתדל לומר כמעט כי אני מקוה שאני טועה, הוא מאוד גדול. ולכן, אם זה נעשה, יש לחץ
על המורים לא לתת ציונים נמוכים, לא להכשיל.

אוניברסיטת בר-אילן מאפשרת גם היא, בניגוד לכללים, להתקבל לתואר שני בלי תואר ראשון. בשנה שעברה, שמונה סטודנטים למדו באוניברסיטה לתואר שני בלי שיש להם תואר ראשון. אחת מהן היא ליהיא לפיד, אישתו של… שלושה מהסטודנטים למדו ללימודי דוקטורט. יאיר לפיד באמת לא לבד.

אוניברסיטת חיפה, זוכה כבר שנים ללמד את קציניו הבכירים של צה"ל לתואר שני במדעי המדינה. זו תוכנית מיוחדת, לימודים צבאיים במכללה לביטחון לאומי ולימודים אקדמיים באוניברסיטת חיפה. לרמטכ"ל יש תואר כזה, וגם למפקד חיל האוויר ולראש אגף טכנולוגיה, ואנחנו כמובן לא באים לפקפק במחויבותם האקדמית של האנשים המצוינים האלה, אבל בוא נגיד, בגדול, ללמוד יום בשבוע, יום רביעי במשך שנה, קצת עבודות, מבחנים ופחות או יותר זהו. מה אומר על כך פרופסור גל-נור?

"אני דווקא את התוכנית מכיר כי אפילו לימדתי שם. זו תעשיית תארים, נקרא לזה בשם, זו תעשיית
תארים, זה לא לימוד, זה לא השכלה, זו לא הרחבת אופקים".

עכשיו, בוא נשנה צד. נגיד שפה ושם אנשים מקבלים תואר בלי שעמדו בכל מה שנדרש, אז מה? הנה התשובה של פרופסור ברוך נבו, מאותו מכתב שאנו מצוטטים ממנו הרבה, שהוא שלח לחבריו במועצה להשכלה גבוהה:

"…בהסכמי השכר של המגזר הציבורי לתחומיו הרבים ובהסכמי השכר של ארגונים רבים במגזר
הפרטי דרגה אקדמית כמו "בוגר" או "מוסמך" גוררת באופן אוטומטי עלייה בשכר, שתשתקף בעתיד
בתשלומים הפנסיוניים. תארים שאין מאחוריהם משהו ממשי הם בפשטות יקרים מדי עבור מדינת
ישראל…"

עכשיו, הגיע הזמן שלנו ללכת בעקבות האצבע המאשימה שמפנה פרופסור נבו אל עבר הגוף המפקח, המועצה להשכלה גבוהה. וכך כותב פרופסור נבו:

"המועצה להשכלה גבוהה לא פיתחה מנגנוני בקרה של איכות הבוגרים. אשר על כן, נודה על האמת,
אין לנו מושג מה האיכות האמיתית של בוגרינו. מי נושא באחריות לכל זה? אנחנו, כולנו, חברי
המועצה מספר 11. מיטב האיחולים למועצה 12".

ד"ר יעקב ברגמן, בית הספר למנהל עסקים, האוניברסיטה העברית מספר לנו:

"המועצה להשכלה גבוהה מורכבת מנציגים של האוניברסיטאות, או רוב מוחלט. המועצה הזאת היא
לא אפקטיבית במיוחד. שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, כבר אמרה שהבעיה כאן היא שהמפוקחים
מפקחים על עצמם. זה דבר שלא קיים בשום סקטור אחר בישראל, וגם לא קיים בעולם הרחב".

אחרי שהתפוצץ עניין לפיד, כונסה ועדת החינוך של הכנסת. משה ויגדור, מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה נשמע מאוד נחרץ. ויגדור תיאר לחברי הכנסת את התהליך שצריך לעבור מוסד להשכלה גבוהה כדי לקבל אישור לתארים חדשים שהוא מנפיק:

"הבדיקה היא בדיקה מאוד יסודית, עם אנשים שהם מומחים בתחומם"

ויגדור מורח את חברי הכנסת. או בשפתו של פרופסור נבו, חבר באותה מועצה להשכלה גבוהה:

"הסכמנו להאריך שוב ושוב את חייהן של תוכניות אקדמיות, למרות שהפגמים שנתגלו בהן, חזרו
ואובחנו כבר בשלב מתן ההיתר ועבור להסמכה זמנית ושוב להסמכה זמנית נוספת וכך עד אין סוף".

והנה עוד מריחה של משה ויגדור, מנכ"ל הגוף המפקח:

"לא כל התכניות מאושרות, מה שלא מתאים ולא עומד בסטנדרטים אקדמיים לא יכול להמשיך".

והנה האמת (ממכתבו של נבו):

"וכך קרה שבכל חמש שנות כהונתה, אף תכנית פעילה לא נסגרה ע"י המל"ג, שום רשת ביטחון לא
הופעלה, מאף סטודנט בוגר לא נשללה התעודה גם אם כולם יודעים שהתעודה בעלת ערך אקדמי
בעייתי.

אם כל כך יסודי, איך כמעט תמיד מאשרים?

פרופסור לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, שעבר חברת המועצה להשכלה גבוהה:

"אישור הפתיחה זה דבר די קל, מכיוון שאתה מאשר אך ורק ניירות. היום להרכיב תוכנית לימודים
לדעתי זה דבר די קל, אתה פותח את האינטרנט ומעתיק לך סילבוסים ויש לך תוכנית לתפארת".

הנה עוד קטע ממכתבו של פרופסור נבו:

"נתנו הסכמה בשתיקה לתופעת "התיאטרון הנודד" שלפיה מוסד מציג גלריה של חברי סגל ראויים
ועל בסיסם הוא מבקש אישור לתוכנית א'. שנים ספורות אחר כך הסגל הנידון מדולל וחלקו
"מועתק" לתוכנית ב' אשר המועצה מתבקשת כרגע לאשר לאלתר. אף פעם לא חזרנו לבדוק מה
קורה לתוכנית א' ".

קחו לדוגמא את הפרופסור למשפטים והקרימינולוג בעל השם, שלמה שוהם. אנחנו מצאנו לפחות 7 תוכניות שהתהדרו בשמו של שוהם בשלב כלשהו. הנה שיחה טלפונית שקיימנו עם פרופסור שלמה שוהם:

המקור: אוניברסיטת תל אביב, כתוב שאתה פרופסור אמריטוס וממשיך במחקריו גם היום
באוניברסיטה.

שוהם: נכון.

המקור: המרכז האקדמי פרס כסגל אקדמי.

שוהם: כן.

המקור: המכללה למנהל התכנית בקרימינולוגיה ואכיפת החוק.

שוהם: אני כבר לא שם.

המקור: ממתי?

שוהם: כבר שנתיים שלוש.

המקור: מכללת גורדון.

שוהם: אני כבר לא שם. גם כן, שנתיים שלוש.

המקור: המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה?

שוהם: כבר שנתיים שלוש אני לא שם.

המקור: בביתה"ס למשפטים המכללה האקדמית צפת?

שוהם: בצפת אני מלמד.

המקור: והמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן?

שוהם: אני גם שם מלמד. יש לי קורס אחד בשבוע.

המקור: אז מתוך הרשימה, שלוש אתה אומר זה כבר לא רלוונטי.

שוהם: לא רלוונטי.

פרופסור לאופר:

"זה דברים שמספרים לי קולגות שלי. הם מגישים תכנית, ראש החוג שלהם אומר "תעבו את
הסילבוס. שימו שם יותר פריטים ביבליוגרפים, כי המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) תאהב את התכנית אם היא תהיה
מרשימה". כאשר המורה אומרת, מה זאת אומרת? אבל אתה יודע שהתלמידים שלנו לא יוכלו לעכל
את הסילבוס הזה, אז אומרים לה בסדר, לא משנה. העיקר שהמל"ג תאשר. בכיתה תעשי מה שאת
רוצה".

הלאה. אישור לפתוח תוכנית זה קל. האישור הקשה הוא להסמיך בוגרים. עכשיו אמורים לוודא שאתה מלמד מה שהבטחת ללמד, על ידי האנשים שהבטחת שילמדו ושהבחינות שלך בכלל בוחנות משהו.

פרופסור לאופר מהחוג לשפה וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה:

"יש בדיקות אבל הבעייה היא שרוב הבדיקות נעשות על פי מסמכים שמעביר המוסד עצמו. זאת
אומרת המוסד בוחר אילו בחינות הוא ישלח לך. זאת לא בדיקה ממש. הבדיקה האמיתית היא לנסוע
למוסד הזה, להגיד "תן לי את כל חבילת הבחינות שלך", ואנחנו נבחר לנו מה שאנחנו רוצים".

למקרה שלא הבנתם – המכללה או האוניברסיטה מחליטה איזה בחינות לדוגמא להעביר למפקחים. וואלה? איזה חלום. זה כמו שהמפקד בצבא יודיע לך באיזה שעה הוא בא לבדיקת פתע.

פרופסור לאופר:

"בזיכרון גס, הייתי אומרת שבתשעים ושמונה אחוז, בסופו של דבר, התוכניות מאושרות. כמובן שיש
תוכניות שמעבירים אותן שבעה מדורי גיהינום, אבל בסופו של דבר התוכנית יוצאת לדרך".

ובשפתו של חבר המועצה לשעבר פרופסור נבו:

"מאות סטודנטים מקבלים תעודות "בוגר" ומוסמך" למרות שהם למדו בתוכניות פגומות, אליבא
דמועצה להשכלה גבוהה".

תשמעו סיפור. אחרי התפוצצות פרשת לפיד, היה שיעור אצל המרצה ד"ר תמר לרנטל מאוניברסיטת תל אביב. המרצה המכובדת סיפרה לסטודנטים – "לפיד? איזו צביעות. הוא לא הראשון ולא האחרון. גם עליי הופעל לחץ מגבוה כדי להעביר חבר כנסת שלמד אצלי ולא עמד במטלותיו". הנה קטע ממה שאמרה ד"ר תמר לרנטל:

"זה (לפיד) לא מקרה יחיד, בוא נגיד כך. זה לא מקרה יחיד דווקא של חבר כנסת, אבל זה לא מקרה
יחיד של אנשים שבסופו של דבר… לא ממש קונים, אבל אתה יודע, יש הרגשה שקצת אה.. ח.ל. (חייב
לעבור) זה ברור… ח.ל. זה כולם. כל תכניות המנהלים זה ח.ל".

ד"ר לרנטל לא הסכימה לגלות לנו מיהו אותו חבר כנסת, שבזכות לחץ מגבוה סיים את מטלותיו בקורס. ביררנו. מדובר בסגן השר לשעבר, ח"כ איוב קרא. מיהו אותו גורם שהצליח להפעיל לחץ עבור הנציג הדרוזי של הליכוד ולמה? לא הצלחנו לגלות. הנה מה שאמר איוב קרא בעניין זה:

אני לא זוכר אותה (את המרצה) אפילו. אני לא סיימתי את אוניברסיטת ת"א. אני גם לא אסיים.

ואתה יודע מי הפעיל לחץ מגבוה? אתה דיברת עם מישהו של האוניברסיטה?

תגיד לי, אתה נורמלי? אוניברסיטת ת"א שומעים ליכוד הולכים הביתה. מישהו יכול להפעיל לחץ?
באמת.

אצל לרנטל למד עוד סטודנט בזמן שהיה חבר כנסת. אלכס מילר, לשעבר יו"ר ועדת החינוך של הכנסת. הנה קטע מדבריו של מילר באחת מישיבות ועדת החינוך של הכנס, יוני 2009:

"הרבה אנשים נמצאים כאן באולם, עברו את הסיוטים הלא פשוטים של תואר ראשון ומבחנים
ועבודות".

לפי מה שאנחנו ביררנו על לימודיו לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, זה לא מקרה שיו"ר ועדת חינוך לשעבר מדבר על הסיוט שהוא עבר לתואר ראשון.

דו"ח ה-OECD לשנת 2012 גילה שישראל היא במקום השני במספר האנשים שמחזיקים בתואר אקדמי. 46 אחוזים מהאנשים בגילאי 25-64, בעלי תואר אקדמי. לא יאמן. הראש היהודי, כמה שכל. איזו חוכמה נשפכת לנו מהאוזניים. רק צריך לדאוג שאנשי הOECD לא יבואו לטייל פה במוסדות להשכלה גבוהה.

כתבתם של רביב דרוקר ויובל אגסי

עריכה: רפי אבולעפיה.

צילום: עודד קירמה, דודו בוקר, אמיתי אייזנברג, יובל אסייג.

מקליטים: יניב אוחנה, עמית אלה, מור בידר.

עריכה נוספת: אליה קאהן.

תחקיר: לינור גריסריו, שירה פליגלמן

תגובות:

תגובת המועצה להשכלה גבוהה:

בקשר לתכניות החוץ תקציביות הוקמה ועדה לאחרונה שבוחנת את הנושא.

באשר לקבלה לתואר שני ושלישי בלי תואר ראשון – המועצה החליטה כי ככלל לא יתקבלו סטודנטים לתואר שני בלי תואר ראשון – ולתואר שלישי בלי תואר שני וראשון. ערעוריהן של האוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב בנושא נדחו.

באשר לתכנית לעובדי שב"כ. המועצה התחילה בבדיקה מול אוניברסיטת בר-אילן בעניין משך התכנית והמבנה שלה.

בעניין התכניות לקצינים בכירים וקורס טיס. התכניות הללו עומדות בכל התנאים שנקבעו להן.

לגבי ההסדר בין מכללת אור יהודה לאוניברסיטת בר אילן. אור יהודה אינה מוסד להשכלה גבוהה אלא מתנ"ס עירוני. לאוניברסיטת בר אילן לא היה אישור לפתוח את התכנית וכאשר נודע למועצה על כך, נדרשה בר אילן לסגור את התכנית.

בעניין הוראת האנגלית. הנושא הועבר לבחינה מקצועית נוספת ואמור להגיע להחלטה בשבועות הקרובים.

הוועדות המקצועיות של המועצה מורכבות מאנשי מקצוע מובילים. צר לנו על הטלת הדופי בפעילותם.

תגובת שר החינוך לשעבר גדעון סער:

בעניין הועדה לבחינת תנאי הקבלה בבתי הספר למשפטים, השר גדעון סער העלה את הנושא ביולי 2011. בסופו של תהליך הוחלט על הקמת ועדה בין-לאומית בלתי תלויה שתפעל במהלך שנת 2013.

בעניין הוראת האנגלית. הדיון המחודש בנושא לא בא בעקבות איומי שביתה מצד הסטודנטים אלה מכיוון שההחלטה שהתקבלה לא לקחה בחשבון היבטים מהותיים.

תגובת אוניברסיטת חיפה:

מטרת מערך אשכול (תל"ם) היא לאפשר לימודי השכלה גבוהה לאוכלוסיות מגוונות ובעיקר אנשים מבוגרים ועובדים תוך שמירה על דרישות אקדמיות.

בעניין הלימודים במרר. כשנודע לאוניברסיטה על רמה לא נאותה של לימודים בשלוחה של תל-חי, האוניברסיטה הפסיקה מיוזמתה ובאופן חד צדדי את ההכרה בלימודים אלו.

תגובת אוניברסיטת בר אילן:

בעניין התכנית של השב"כ. זו תכנית רצינית, בפיקוח אקדמי הדוק של איש סגל מהאוניברסיטה. היא עורכת כמעט שנתיים, שישה וחצי חודשים אינטנסיביים באוניברסיטה, סמסטר נוסף בו מגיעים הסטודנטים ביום ראשון ולימודים במטה השב"כ.

תגובת אוניברסיטת באר-שבע:

לעניין קורס טיס. מדובר בתכנית ייחודית שאינה מתפשרת על מצוינות אקדמית, עומדת בקריטריונים ומבוקרת ע"י גופים בלתי תלויים.

תגובת צה"ל:

הטענה בדבר איכות תכנית מב"ל משוללת מן היסוד ואף ההיפך הוא הנכון. התכנית עברה לאחרונה בדיקה במסגרת ועדה בין-לאומית לבדיקת איכות במדע המדינה ונמצאה ראויה מכל הבחינות.

לגבי קורס הטיס. שילוב הלימודים עם פעילויות צבאיות שונות מתקיים בקורס טיס כבר מספר שנים ובהצלחה רבה.

תגובת השב"כ:

השירות מקפיד על עמידה בכל הסטנדרטים המקצועיים והאקדמיים לרבות תנאי קבלה, חובת נוכחות, מטלות הגשה ומבחנים.

תגובת מכללת אור יהודה:

סטודנט המעוניין להמשיך את לימודיו במסלול לתואר ראשון מחויב לעמוד בתנאי הקבלה של האוניברסיטה. חבל שעסוקים ברכילות ואינטרסים של בעלי עניין במקום לראות את המשמעות החינוכית והחברתית של לימודים אלו.

תגובת הקריה האקדמית אונו:

העובד המוצג בכתבה אינו יועץ אקדמי כי אם איש מכירות ואין לו קשר ו/או ידע באשר לצד האקדמי או לשיעור המסיימים את הלימודים. הנהלת הקריה טיפלה בנושא.

מידי שנה מופסקים לימודיו של אחד מכל 6 סטודנטים עקב אי עמידה בדרישות האקדמיות הגבוהות. מסלולי הלימודים לתואר ראשון מתבססים על שלושה ימי לימוד בשבוע לפחות. כל התארים הנלמדים בקריה האקדמית אונו זכו להסמכה קבועה.

תגובת מכללת נתניה:

בשנת תשע"ג ביצעה המכללה ניסיון חד-פעמי לקיום מכינת קיץ מקוצרת, פרט למקרה זה המכללה לא קיימה מכינה כזאת בעבר והיא גם לא תיפתח בעתיד.

תשובה לבן דרור ימיני – האם אבו מאזן סרב לאולמרט כיוון שהיה ברווז צולע?

4 במאי 2013
 

בן דרור ימיני פרסם בבלוג שלו תשובה לפוסט שלי על הספר החדש של אליוט אברהמס, שבעיניי אישר את העובדה שאבו מאזן לא יכול היה להגיד 'כן' להצעת אולמרט, מכיוון שבעיתוי בו ניתנה, אולמרט כבר היה "ברווז צולע", שלא לומר פחות מכך.

זו תמצית הטיעון של ימיני ממאמרו:

הניסיון לחפש מתחת לאדמה את מה שגלוי וידוע – הוא קצת פאתטי. קונדוליסה רייס מספרת בספר שלה, "NO HIGHER HONOR"' שההצעה של אולמרט עלתה במאי. לא בספטמבר. היא גם מספרת שם, שהיא הייתה כל כך המומה מההצעה הנדיבה, שאפילו לשני העוזרים שלה, אחד מהם הוא אברהמס, היא לא סיפרה את כל הפרטים. למחרת היא כבר הייתה במוקטעה, אצל אבו-מאזן. והתשובה שלו – בחודש מאי, לא בחודש ספטמבר – הייתה חד-משמעית: "אני לא יכול להגיד לארבעה מיליון פלסטינים שרק חמשת אלפים יכולים לחזור הביתה". נחזור ונאמר: מדובר בחודש מאי. אף לא מילה על מעמדו של אולמרט. כלום. רק עניין אחד ויחיד הטריד את אבו-מאזן: זכות השיבה.

להלן תשובתי לטיעון של ימיני:

1. כבר בחודש מאי, אולמרט היה "ברווז צולע". בפרק 50 של ספר הזכרונות שלה תיארה רייס בעצמה את הישיבה הראשונה בבית הלבן אחרי שאולמרט פירט באוזניה את הצעתו הנדיבה במאי 2008. כבר שמענו על חשדות חדשים לשחיתות של אולמרט והמילה כתב אישום ריחפה בחלל, היא כותבת. מסתבר שעד לבית הלבן הגיעו השמועות על טלנסקי, שנחת באותם ימים בישראל. מאוחר יותר, היא כותבת, הנשיא הגיע לארץ לכבוד יום ההולדת ה – 60 של ישראל. הנשיא והיא הסתכלו על אולמרט וחבורת הפוליטיקאים שלידו והם נראו להם כמו חבורת כרישים שמחכים לרשת אותו. היה ברור שימיו של אולמרט ספורים, כך רייס. במילים אחרות, כבר כשאולמרט העלה לראשונה את רעיונותיו מרחיקי הלכת בפני רייס הוא היה על סף הדחה (שבועות ספורים לאחר מכן הוא הודיע שלא ירוץ לראשות קדימה, מה שהפך אותו סופית לפוליטיקאי נטול כוח פוליטי)

2. רייס אכן הלכה לפגישה עם אבו מאזן יום לאחר ששמעה את אולמרט. אבו מאזן אכן הסתייג מהעובדה שאולמרט הציע חזרה של 5,000 אלפים פליטים בלבד וביקש להיפגש עם אולמרט ביחידות על ההצעה כולה (אולמרט הציע במקור שנציג מטעמו ייפגש עם נציג מטעם אבו מאזן ואמר שיש לו שופט לשעבר שיעשה את זה). במילם אחרות, אבו מאזן לא דחה את הצעת אולמרט. הוא ביקש להיפגש אתו ביחידות. ימיני רואה בהסתייגות של אבו מאזן גדולות ונצורות. אני מעוניין להזכיר לו כמה דברים. במו"מ בתקופת ברק דובר על עשרות אלפי פליטים. המספרים השתנו מסבב לסבב. בטאבה זה כבר הגיע ל – 100 אלף פליטים, על פי נוסחא מורכבת שגובשה בשיחות ועדת הפליטים בין נביל שעת' לביילין. מה ימיני ציפה שאבו מאזן יגיד בתגובה להצעת רייס? כן, גבירתי שרת החוץ. איפה חותמים? הוא לא אמור לנהל מו"מ? הוא לא אמור לנסות לשפר את ההצעה של אולמרט בנושא הפליטים (אולמרט סרב שזה ייקרא איחוד משפחות)?

3. בפרק 58 של ספרה כתבה רייס מתי אולמרט באמת הציג את הצעתו הנדיבה לאבו מאזן, כולל מפה. זה היה בחודש ספטמבר 2008. אני חוזר – בספטמבר! כלומר, כשהוא כבר גופה פוליטית לקראת קבורה סופית (ממש במקביל להכרעה ב"קדימה" בין לבני למופז על הזכות לנסות להקים קואליציה חדשה). הוא לא הסכים להשאיר את המפה וביקש תשובה חיובית על המקום. אבו מאזן ביקש להתייעץ. נקבעה פגישה נוספת, שמעולם לא קרתה.

יכול להיות שאבו מאזן אינו פרטנר למו"מ על הסדר קבע, שהוא יגיד 'לא' ברגע הקובע להצעה המקסימלית שראש ממשלה ישראלי יכול להציע (פחות או יותר מה שאולמרט הציע). יכול להיות. כל מה שאני טוען הוא שהמו"מ בחודשים האחרונים לכהונת אולמרט לא יכול להוות אינדיקציה לזה, כי אף מנהיג פוליטי שפוי לא היה עושה ויתור עצום כזה, בתמורה לבקושי נייר ריק, שמטרתו האמיתית היא לייצר מורשת פוליטית של שלום עבור אולמרט. כדאי להזכיר לימיני שבאותם ימים הגיעו בכירים ישראליים, כולל שרים בממשלה ואמרו להם – אל תחתמו עם אולמרט. הוא לא יוכל לספק את הסחורה. חכו ללבני. העובדות הללו לא עומדות במחלוקת. בנסיבות הללו, ימיני באמת חושב שיש סיכוי שמנהיג פלשתיני יגיד 'כן'?

4. במאמרו, ימיני נאחז בהתבטאויות פלשתינאיות מאוחרות יותר של עריקאת ואבו מאזן על כך שסרבו להצעת אולמרט בגלל כול מיני סיבות מהותיות. גם פה נדמה לי שהציפיות של ימיני מהפלשתינאים הן פשוט לא מעשיות. מה ימיני ציפה שיגידו? כן, היינו מוכנים להצעת אולמרט (כלומר, ויתרנו על זכות השיבה ואתם יכולים כבר לרצוח אותנו), אבל לא חתמנו כי הוא היה ברווז צולע? זה לא ברור שכול מנהיג יסכים לעשות את הויתורים הכי קשים עבורו רק כחלק מעסקת חבילה מעשית בה הוא מקבל משהו? ימיני באמת מצפה שהפלשתינאים יגידו בפומבי שהם מוותרים על זכות השיבה, ישלמו מחיר פוליטי עצום רק כדי לשכנע אותו שהם רציניים?

אגב, אברהמס ציטט בספרו התבטאויות פלשתינאיות של אותם אנשים בדיוק על כמה הצדדים היו קרובים להסכם בכמה נושאים. הוא הפריך את האמירות הללו, אבל גם זה לא משנה. האמת היא שהפלשתינאים לא ידעו איך לאכול את ההצעה של אולמרט בשלב הזה.

אברהמס ורייס היו אוייבים מושבעים ונשארו כך. ספרו של אברהמס רווי בהשמצות על רייס. היא ראתה בתהליך הזה את יצירתה הפרטית וברור שמנסה להוכיח שהייתה לכך היתכנות. הוא מנסה להראות את ההפך הגמור. החידוש בספרו של אברהמס, על זה של רייס, זה שהוא ציטט את הנשיא ואפילו את מזכירת המדינה כאומרים בספטמבר 2008, שהם יודעים שלא ייצא הסכם מהמו"מ הזה ומההצעה הזאת. אם האמריקנים הבכירים ביותר חושבים שאולמרט לא יכול לספק את הסחורה, מה מצפה ימיני מאבו מאזן? שיחתום? זה מגוחך.

הסכסוך הקודם בין דני איילון לשר החוץ

2 במאי 2013
 

אני לא יכול לחשוב על איש ציבור יותר גמיש בדעותיו מדני איילון. ספק אם יש בעשרות השנים האחרונות עוד אדם שהצליח לעבוד בתחום המדיני תחת ראש הממשלה נתניהו הימני, ראש הממשלה ברק השמאלני ואפילו עם ראש הממשלה אריאל שרון.

אני לא יודע כמה מכם זוכרים, שלמרות אופיו הנוח והגמיש, איילון כבר עבר סכסוך מדמם אחר עם שר חוץ –  שר החוץ סילבן שלום.

זה קרה ב 2005 ונדמה לי שאפשר ללמוד מזה משהו על אופיו של עד המפתח במשפט ליברמן.

הכול התחיל מהוראה מוזרה של משרד החוץ לפטר את עוזרו האישי של איילון, אדם בשם לירן פטרזיל. איילון התחרפן. הוא היה בטוח שההוראה באה מכיוון שפטרזיל לא הצליח לסדר לבני הזוג שלום תמונה עם מדונה, שבאה אז לארץ. במקביל, התפרסם תחקיר קשה ב״ידיעות אחרונות״ על התנהגות אישתו של איילון, אן, לעובדי בית השגרירות ואנשי השגרירות. איילון היה משוכנע שידי השר מעורבבות בתחקיר הזה.

באופן מוזר, נציבות שירות המדינה החליטה לפתוח בחקירה מיוחדת בעקבות התחקיר הזה. למה מוזר? כי ממתי הנציבות משקיעה משאבים, נסיעות לוושינגטון וכו׳, בחקירה על אשת שגריר, שכלל אינה עובדת ציבור?

איילון היה בטוח שהחקירה מגמתית לחלוטין, שקשריו הטובים של סילבן שלום בנציבות (האישה החזקה בנציבות אז הייתה עדנה אלפסי, שהייתה מקורבת לשר החוץ) הביאו עליו את החקירה הזאת.

כך או כך, החוקר של נציבות שירות המדינה אסף עדויות מאוד מביכות על איילון ואישתו. עובדי בית השגרירות ואנשי השגרירות עצמם סיפרו שהיא מכנה אותם בכינויים כמו ״מטומטם״, ״טיפש״, ״אידיוט״, ״מפגר״, שהיא מנצלת אותם לצרכים אישיים – מעבודות שמרטפות, דרך הכנת שיעורי בית עם הילדים, נהיגה לצרכים פרטיים ועד עבודות מזכירות באירוע אישי של הזוג איילון. אן איילון, צויירה בפי העובדים, כמין שרה נתניהו. מתערבת בכל דבר, מנאומי השגריר ועד אבטחתו, אחת שכופה על עובדת להשתחוות בפניה, אומרת על עצמה שהיא ה  ביצ׳ מספר 1 ועוד ועוד. לטענת חלק מהעובדים, הם התלוננו על חלק מהדברים בפני השגריר עצמו, אבל ללא הועיל.

אבל פה זה לא נגמר. במידה מסויימת רק מתחיל. התברר כי זמן קצר לפני שהגיע החוקר של הנציבות, איילן ערך לפתע שיחות עם שניים מהעדים הפוטנציאליים, אב הבית והטבחית. בשיחות הוא דיבר אתם לפתע על העלאה במשכורת. במהלך החקירה עצמה, איילון ביקש סליחה, הוא חייב לסיים כי יש לו עבודה. רק בדיעבד התברר כי העבודה הייתה ללכת להקליט כמה מבכירי משרד החוץ, כולל המנכ״ל רון פרושאור. בשיחות המוקלטות איילון ניסה להוציא מהם שההוראה לפטר את עוזרו באה משר החוץ ואישתו. אישית, אני לא שולל את האפשרות שזה נכון, אבל בשלב בו איילון התקשר, השערורייה כבר הייתה בחוץ ואנשים כמו פרושאור וניסים בן שטרית רחוקים מלהיות פראיירים. הם הכחישו או התחמקו מהתייחסות לנושא. זה לא הפריע לאיילון להדליף עוד באותו ערב (איך יודעים? כי כבר בבוקר זה הופיע ב״ידיעות״) שיש לו הקלטות שמוכיחות את גרסתו. כאמור, הקלטות אכן היו לו, אבל לצערו הרב הן לא הוכיחו את גרסתו. כך או כך, הפרסום בעיתון גרם לבכירי משרד החוץ כמה לילות ללא שינה. הם לא ידעו מתי בדיוק הוקלטו ומה בדיוק אמרו ורק דמיינו לעצמם את זעמו של סילבן, אם יתברר שהסגירו אותו לידי האוייב איילון…

הפרשה המביכה הזאת הסתיימה בנזיפה לאיילון. מנכ״ל משרד החוץ נזף בו, אחרי חוות דעת של שי ניצן ממשרד המשפטים. הנזיפה באה הן על הניסיון שלו להשפיע על דברי העדים, ממש לפני עדויותיהם והן על העובדה שהקליט עמיתים לעבודה.

מה שהכי מדהים, מבחינתי, בסיפור הזה זה שחשבתי שאחריו לאיילון לא תהיה תקומה. מי ירצה להעסיק שגריר מקליט? אבל איכשהו דני נחום-תקום איילון הצליח לשרוד גם את זה ולהתברג לבין כנפיו של איווט ליברמן. אולי זה מכיוון שאיווט וסילבן כה צהובים זה לזה, אולי איווט חיפש איזו לגיטימציה בינלאומית, אבל במשך 4 שנים איילון ידע לזמר את נפלאותיו של ליברמן בכול מקום, עד שהגיעה, כמובן, אותה שיחת טלפון גורלית.

כל מה שידעתי על עמנואל רוזן

1 במאי 2013
 

אחרי התפוצצות פרשת קצב עשינו כתבה על ״ידעו ושתקו״. התקשרנו לאלו שהיו בסביבות הנשיא לאורך השנים. איך לא ידעת? איך לא שמעת? מה, לא שמת לב לשעות בהן הדלת נעולה לפתע וקצב בפנים עם איזו פקידה? לא ראית קורלציה בין קירבה לנשיא להתקדמות בלשכה?

טוב, עכשיו זה הגיע אלינו הביתה. אז הנה כל מה שאני יודע על ההרגלים המיניים של עמנואל רוזן. הכול, כולל הכול. אני מזהיר מראש – זה עשוי להיות קצת ארוך וטרחני, אבל לפני המשפט (שלי), לפחות שהעובדות יהיו בחוץ.

1. לא זוכר בדיוק מתי זה היה, אבל אחר צהריים אחד התקיימה שיחת מסדרון בערוץ 10 על פרשת קצב. אתם יודעים, הנושאים הרגילים. למה הן לא התלוננו, מי ידע ושתק וכאלה. חלק מהשותפות לשיחה עשו מין פרצוף הזה של ׳תפסיקו עם הצביעות הזאת׳. התחילה שיחה על ערוץ 10 – האם גם אצלנו יש מטרידנים והאם גם אנחנו שותקים. השם של עמנואל רוזן עלה. עמנואל ואני מעולם לא היינו חברים. בשנים הרגועות שלנו, היינו עמיתים לעבודה שמנהלים יחסי עבודה סבירים. היו גם שנים אחרות.

״נו, אז אולי תספרו לי מה הוא בדיוק עושה״. הבטחתי שאם הוא מטריד, אני אעשה עם זה משהו. אחת מהן סיפרה. הוא מעביר לי פתאום סמסים בחצות. אני לא זוכר את נוסח הסמסים, אבל זה היה משהו בסגנון – רוצה לבוא אליי, אני יכול לבוא אלייך, משהו כזה. היא המשיכה וסיפרה שהם בכלל לא מכירים. היכרות חטופה של מסדרון.

״איך את מגיבה?״

״התעלמתי ומתישהו זה נפסק״

לא יודע מה אתכם, אבל זה לא נשמע לי כמו מקרה שצריך לעשות אתו משהו. אולי לא החיזור הכי אלגנטי בעולם, אבל רחוק מלהיות הטרדה מינית. בעיניי, לפחות. גם המספרת לא נראתה לי שבורה במיוחד מהסמסים.

2. הכרתי לפחות אשה אחת שניהלה רומן עם עמנואל רוזן. רדיפת השמלות שלו הייתה מוכרת לכול. ההגעה לבתים בלי התרעה, הקללות, האיומים, ממש לא. האמת, אני עדיין מתקשה להאמין שזה קרה.

3. העדות הכי קשה שפורסמה בתחקיר ״הארץ״ היא העדות הראשונה של א׳. היא מתארת ממש אונס. שמעתי את העדות הזאת לפני כמה שנים. לא מא׳ עצמה, אלא ממישהו ששמע ממנה. התיאור שאני שמעתי היה שונה בפרט אחד מרכזי. לא היה בו את אמירת ה׳לא׳ תוך כדי יחסי המין. היה סוג של קיפאון, רצון שזה ייגמר, משהו כזה אמביוולנטי, אבל לא התנגדות. אני לא טוען שהפרטים הללו הומצאו עכשיו. באמת שלא. ייתכן שהם לא נאמרו לזה שסיפר לי, אולי הוא לא סיפר לי, לך תדע, אבל כמו שאני שמעתי את זה, זה היה רחוק מאונס. זה נשמע יותר כמו גבר חסר רגישות, אולי אפילו מגעיל, שלוקח בלי לשאול, שמנצל חיילת צעירה, שברגע של חולשה הזמינה אותו הביתה.

4. באיזשהו שלב שמעתי שעמנואל עזב את אולפן שישי בעקבות תלונה של תחקירנית. לא היה ברור מה בדיוק היה הסיפור. גם היום עדיין לא ברור לי. זה הגיע אליי בצורה של רומן בהסכמה שהסתבך והחלטה להדיח אותו משם, כפתרון פשרה שימנע את התפוצצות העניין, אבל אולי אני חוטא למישהו.

5. מאז התפוצצות הפרשה שאלתי לא מעט אנשים פה אם ידעו, מה ידעו. את זוגתי אני לא צריך לשאול. ענת (גורן, למי שלא יודע) הגישה איתו את תוכנית התחקירים של ״רשת״- ״קופסא שחורה״. אני יודע בוודאות שלא שמעה דבר, שמתקרב לעדויות שפורסמו השבוע ואני גם קצת ספקן לגבי מה שפורסם על אברי גלעד. יכול להיות שהוא אמר משהו בזמן אמת לבכירים ב״רשת״. אני מניח שהוא לא ממציא את זה, אבל מה שפורסם זה שהוא היה צריך להגיש את תוכנית התחקירים הזאת יחד עם עמנואל והוא סרב בגלל הנושא הזה. ובכן, מכל מה שאני יודע על התוכנית הזאת, אברי גלעד מעולם לא היה אמור להגיש אותה ואם אני טועה, אז סליחה מראש.

גלובס: מה חושב רביב דרוקר על פרשת עמנואל רוזן?. 1.5.2013

1 במאי 2013
 

רביב דרוקר על עדותה של א': "שמעתי את העדות הזו לפני כמה שנים. התיאור ששמעתי היה שונה" ■ על פיטורי רוזן מערוץ 2: "לא היה ברור מה בדיוק הסיפור" ■ "רדיפת השמלות הייתה מוכרת; ההגעה לבתים, הקללות, האיומים – ממש לא". להמשך קריאה.

ספר חדש ומשכנע (אותי) – אבו מאזן לא יכול היה להגיד 'כן' לאולמרט

30 באפריל 2013
 

הרבה פעמים ניסיתי להרוג כבר את הטיעון ״אבו מאזן אמר ׳לא׳ אפילו להצעת אולמרט״. לא הצלחתי. המכונה חזקה מדי. ממרידור ועד ליברמן כולם מנגנים את הניגון הזה. לא עוזר שההצעה ניתנה, כשאולמרט כבר ארז את המזוודות החוצה מבלפור. לא משכנע את הטוענים הטיעון שאין מנהיג פוליטי שפוי, שיסכים לתת ויתור מרחיק לכת (במקרה של אבו מאזן – ויתור מעשי על זכות השיבה) כדי לקבל בתמורה הבטחות ישראליות ממישהו שלעולם לא יוכל ליישם אותן. 

לא מזמן יצא ספר חדש של אליוט אברהמס. אברהמס הוא עד אידיאלי לסיפור הזה. הוא היה מחזיק התיק הישראלי בבית הלבן. חשוב מזה, בעמדותיו הפוליטיות הוא ממוקם איפשהו בין הליכוד לבית היהודי. ספק אם היה באיזשהו בית לבן, מישהו בתפקיד דומה עם דעות כאלה. הוא עצמו חושב שאבו מאזן לעולם לא יחתום על הסכם שלום עם ישראל. במילים אחרות, לא מדובר באיזה שמאלני, שמנסה להוכיח שאבו מאזן הוא פרטנר.

הרבה דברים מרתקים כתב אברהמס. לא ידעתי, למשל, כמה רייס ואולמרט היו צהובים זה לזה, איזה ויכוחים התנהלו ביניהם, איך הצליח אולמרט להיות המנהיג היחיד בעולם שהצליח להביא את בוש להכריע לטובתו ונגד המקורבת האולטימטיבית שלו, רייס, אבל על זה בפוסט אחר.

הנה כמה מהדברים שאברהמס כותב בעניין הצעת אולמרט:

1. בספט׳ 2008 אבו מאזן בא לפגישה עם בוש. אני מתלבט אם להמשיך במו״מ עם אולמרט, אמר המנהיג הפלשתיני: אולמרט רציני, אבל הוא לא ימשיך, מה הטעם לדבר אתו. בוש הסכים שכבר לא ייצא הסכם מהמו״מ הזה, אבל תמשיכו לדבר בשביל המו״מ הבא. גם מזכירת המדינה רייס אמרה לפלשתינאים שאין כבר סיכוי להגיע להסכם, אבל טוב שיימשך המו״מ כי, לדעתה, מושגים בו הישגים (היא טענה, למשל, שיש סיכומים משמעותיים בנושא סידורי הבטחון שייקח ״15 דקות״ להעלות אותם על הכתב. אליוט:  שטויות. גם לא ב 15 חודשים).

2. כל המשתתפים בפגישות הסכימו שהשתתפותו של אולמרט במו״מ בשלב הזה (תזכורת: זה אחרי שהוא הודיע שלא רץ לבחירות הקרובות וב״קדימה״ כבר התנהלו פריימרס לבחירת מחליפו) היא נטל ולא נכס. מכל הספר ברור שאולמרט היה מאוד רציני במו״מ עם הפלשתינאים, אבל הפאזה הזאת, בה הוא ניסה להגיע להסכם שלום היסטורי מעמדה של מנהיג פורש, הזיקה מאוד למי שניסה מאז לשכנע את דעת הקהל הישראלית שיש פרטנר.

3. אברהמס כותב כי הוא חש שאולמרט ממשיך לרוץ בשלב הזה כדי לקבוע איזושהי מורשת, שתעמוד אל מול התיקים הפליליים. הוא יותר מרומז שגם עוזריו של אולמרט, טורבוביץ ותורג׳מן, חששו בשלב הזה שאולמרט יעשה ויתורים מפליגים במטרה להציל את כהונתו ומורשתו.

4. עריקאת נשאל ב 2010 למה הפלשתינאים אמרו ׳לא׳ לאולמרט. הוא טען שלא אמרו ׳לא׳ ואף הפקידו מפה נגדית אצל האמריקנים. אברהמס: שקר. לא היה דבר כזה.

אבו מאזן התראיין ב 2009 ואמר שבמו"מ עם אולמרט סוכם נושא הגבולות והבטחון. אברהמס: לא נכון. לא סוכם.

אולמרט טען בהתבטאות פומבית שהאמריקנים הסכימו לקלוט מאה אלף פליטים פלשתינאיים במסגרת הסכם הקבע. אברהמס: לא היה ולא נברא.

5. אברהמס עצמו חושב שאבו מאזן לא היה יכול להגיד 'כן' לאולמרט וכאמור, הוא לא כותב את זה מעמדה של פרו אבו מאזן. ממש לא. פשוט ניתוח קר של המצב הפוליטי.

שורה תחתונה – כל השותפים למו״מ הזה, אמריקניים, פלשתינאיים, אפילו ישראליים (לבני, שרים בממשלה, עוזרי אולמרט) ידעו שהשלב הזה, בו אולמרט הציע הצעות נדיבות, לא ייצר שום הסכם. אף אחד מהם לא השכיל לעצור את המו"מ ההוא כך שלא יתאפשר לכל מתנגדי ההסכם להמשיך להשתמש בו אל מול הצהרות כמו זו של ראש הממשלה הקטארי.

לפיד ולחיאני

29 באפריל 2013
 

מעניין אם יאיר לפיד הרים טלפון השבוע לשלומי לחיאני. אני מניח שלא, אבל הגיע הזמן אולי לספר קצת יותר על יחסי לחיאני – לפיד, שניים שטיפחו באותו זמן את חלום המרוץ לראשות ממשלה. בזמן שהם טיפחו אותו, הפנטזיה של לחיאני נראתה פחות תלושה מהמציאות.

מעטים יודעים כמה לפיד ולחיאני היו מחוברים פעם. הם היו ממש חברים קרובים, יושבים ביחד על שפת הבריכה, מעשנים סיגארים, כוסית ויסקי, לא פעם באמצע היום (לפיד אז לא סבל מסדר יום עמוס מדי) נוסעים ביחד לחו״ל. לחיאני הוא סופר כריזמטי, אדם שיודע לקשור אנשים בדקה ורבע וטיפח מומחיות מיוחדת בהפיכת עיתונאים לחברים. אם רק היה מסוגל להבדיל בין אמת לשקר, היה באמת יכול להיות ראש ממשלה. ב 2007-2008 לפיד היה עמוק בארון הפוליטי. מכחיש מכל וכל כוונות כאלו. לחיאני כבר היה שם וידע להתנהל בעולם הזה. לא פלא שהוא הרגיש בכירות מסויימת על כוכב הטלוויזיה במרוץ לצמרת. באיזשהו שלב, לחיאני התחיל לגבש סביבם קבוצה של אנשים: יעל גרמן מהרצליה, מאיר כהן מדימונה ואם אני מבין נכון אז גם פרופ׳ קנת מן, כרמי גילון ואולי עוד אחד שניים. הקבוצה הייתה נפגשת מדי פעם, אוכלים, שותים, מדברים פוליטיקה, כולם מבינים שיש משהו באוויר, אף אחד עוד לא מעז לדבר ביזנס. לחיאני ראה בקבוצה את הסיירת שעל כתפיה יגיע למשרד ראש הממשלה. הוא אמר את זה לאחד המשתתפים. ״רק שתדע שלומי״, ענה אותו משתתף ״שגם יאיר דיבר איתי על זה, אלא שהוא רואה את עצמו כמנהיג הקבוצה״. לולא התפוצצות החקירה כנגד לחיאני, ייתכן שיאיר ושלומי היו צריכים להחליט מי מהם ינהיג, אבל ענני השחיתות הקבועים, שליוו את לחיאני מיומו הראשון בפוליטיקה, פוצצו גם את מערכת היחסים. עד המעצר, לפיד עוד הכיל את זה. אולי אכל את סיפורי לחיאני, שאין כלום ושטויות וכאלה. אחרי המעצר, לחיאני טען שלפיד זרק אותו לכלבים, אפילו לא התקשר. לפיד נשבע בפני מי ששאל – בטח שהתקשרתי וגם דיברתי אתו. אני מאמין ללפיד. היכרות ארוכת ימים עם האמינות של לחיאני. כך או כך, מאז הקבוצה הפוליטית הפכה להיות הקבוצה הסודית של יאיר. הם המשיכו להתראות בסתר, שחלילה לא תילקח מיאיר הכורסה של מגיש ״אולפן שישי״, אבל לכולם היה ברור לאן זה הולך. לחלקם לפיד אפילו אמר את זה מפורשות. הוא אפילו שקל להתמודד ב 2009, אבל דאג לא להשאיר כמעט טביעות אצבעות. כל מי ששאל את עצמו איך גרמן שרת בריאות ומאיר כהן שר רווחה, חפשו את זה כבר במפגשים ההם.

לפעמים אני שומע את לפיד מתאר את הקריירה העיתונאית שלו. כן, הוא היה בעל טור מחונן. הוא כותב בחסד, אבל אני לא מכיר עוד עיתונאים פעילים שמנהלים במקביל לעבודתם, צוות סתרים של אישים פוליטיים שמתכונן להשקה הפוליטית.

איך נתניהו מנע מלבני ממשלה ב – 2008

28 באפריל 2013
 

ב 2008 ציפי לבני קיבלה הזדמנות של פעם בחיים להרכיב ממשלה. אחרי שנכשלה, אמר לי גדעון סער – ״אתם לא נותנים מספיק קרדיט לביבי על זה שהצליח לטרפד ללבני את הממשלה״. הוא לא הסכים לפרט ואני הייתי ספקן. סילבן שלום אמר באותם ימים ״כבר כמה שנים שלא ראיתי את ביבי כל כך חד וממוקד״. לקח לי לא מעט זמן להבין על מה הם דיברו.

נתניהו, מסתבר, באותם ימים היה בטירוף. הוא היה מוכן לעשות הכול, כנראה כמו שמישהו שרוצה להיות ראש ממשלה צריך לעבוד. אז למען ההיסטוריה, הנה חיבור מאוחר של פיסות הפאזל מאז.

החזית המרכזית הייתה ש״ס. סילבן שלום אוהב להתהדר בקשריו בש״ס, אבל הוא לא הצליח לספק את הסחורה. גדעון סער התיימר להיות מחובר בבית הרב. גם זו התבררה כהבטחה ריקה. אריאל אטיאס היה האיש הכי חשוב באותה תקופה (כנראה גם עכשיו) והוא נראה נחוש להכניס את ש״ס לממשלה, בדיוק כפי שתקופה לא ארוכה לפני כן המליך את פרס לנשיא.

כפי שסיפרנו השבוע בתחקיר על בד״צ בית יוסף, מי שהביא את פריצת הדרך היה דווקא ישראל כץ, שחיבר איש עסקים בשם דודי עזרא, הבעלים של ״נטו״ ושותף של בד״צ בית יוסף, לנתניהו. נתניהו בכלל לא רצה לפגוש אותו בהתחלה. הוא לא הבין מה הקשר. אחרי שבועיים, בייאושו, הוא הסכים. עזרא בא לביבי ואמר "אתה רוצה לדבר עם רבי משה? מה הבעיה?", הוציא את הנייד שלו וחייג על המקום לאיש החזק בש"ס. "משה, אני צריך לפגוש אותך. עוד היום". מפה, מסתבר, נפרצה הדרך למשה יוסף, הבן של מר״ן ומשם הדרך להפוך את ש״ס הפכה לקלה יותר.

אגב, אטיאס שמע על הערוץ הסודי בשלב מוקדם, כמובן. הוא התקשר לנתניהו בעצבים. באותם ימים נתניהו פוגש את אטיאס 4 פעמים לפגישות חשאיות בבית של אבא של ביבי, ברחוב הפורצים בירושלים. אטיאס רתח על השימוש בערוץ כלכלי- עסקי בהקשר הזה. נתניהו הביע אמפטיה והמשיך. אם זה כואב לאטיאס, אז כנראה שזה הערוץ הנכון, הוא הסיק.

במקביל נתניהו שכר את איציק סודרי, אח של אישתו של משה יוסף. דודי ישפיע על משה, איציק ישפיע על יהודית, אישתו, הכול נשאר במשפחה. נתניהו לא המציא את הצעד הזה. הרבה מאוד גופים עיסקיים שוכרים את סודרי באמתלה של לוביסט, כשלמעשה הרצון הוא להשפיע על בית הרב. בשבועות הקריטיים ההם, סיפרו אנשי נתניהו, איציק סודרי סיפק את הסחורה. ערב אחד הוא התריע שלבני מוזמנת לבית הרב. נתניהו עשה כמה טלפונים והזימון בוטל. אפילו הטקסט שש"ס דרשה על ירושלים נכתב בכלל על ידי אנשי נתניהו.

אגב, שנים שניסיתי לפצח מי האיש המסתורי שתיווך פה. אף אחד לא רצה להגיד. "מה אתה רוצה", אמר לי ליכודניק בכיר, "שנביך את ש"ס על כך שמערבבת עסקים ופוליטיקה גבוהה?".

חזית שנייה שנתניהו ניהל הייתה מול רפי איתן והגימלאים. נתניהו עבד בזה קשה מאוד. הוא הפתיע את איתן בביקורים, חיזר אחריו, בתיווך אקטיבי של אלי לנדאו. בשיא המסע, הוא הגיע חצי בהפתעה בשבע וחצי בבוקר לבית של רפי איתן. נתניהו נתן לו מעטפה סגורה. בפנים הייתה הצעה חצי מטורפת. לשריין את כל הח״כים של הגימלאים (פחות אחד) ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. לא היה דבר כזה. ספק אם הליכוד היה מעביר את זה, אבל נתניהו, כאמור, היה מוכן לעשות הכול. אחר כך נתניהו ארגן פגישה עם איתן בבית של גדעון סער בנוכעות סחר וסילבן שלום. המטרה הייתה להוכיח לאיתן שיש מי שיעביר את זה בתוך הליכוד. איתן התרשם עמוקות, אבל היסס ועד שסגר, ההזדמנות כבר נעלמה.

נתניהו ניהל ערוצים נוספים. הוא, למשל, סגר סגירה שקטה עם זאב אלקין, אז ח״כ ב״קדימה״ שיעבור לליכוד. מה בכלל עשה אלקין, האידיאולוג הימני ב״קדימה״? מה זאת אומרת? הוא קיבל מקום ברשימה בלי להתאמץ, לא הייתם לוקחים?

בשעת הכושר הזאת אלקין זיהה את ההזדמנות הנכונה לקפוץ לליכוד. זו הייתה סגירה רכה. נתניהו לא יכול היה להבטיח שיריון, אבל הבטיח הכי קרוב לזה. אלקין הבטיח לעזור ככל יכולתו כדי להרוס למנהיגת מפלגתו באותה תקופה את הממשלה ואפילו הרים טלפון לבכיר בש"ס כדי להעביר לו את המסר שללבני אין ממשלה.

אז איך הפך בנימין נתניהו לראש הממשלה שיכןה פה הכי הרבה זמן, חוץ מבן גוריון? בין השאר בגלל השיפור הדרמטי ביכולותיו הפוליטיות, שיפור שבא לידי ביטוי באותם שבועות בסוף 2008 (וכמובן, המזל העצום שהיה לו בכך שהיריבה העיקרית שלו הייתה ציפי לבני).

מתנצל המדינה

7 באפריל 2013
 

לפני כחודשיים מבקר המדינה, יוסף שפירא, הוציא הודעת התנצלות/הבהרה פומבית. שפירא התנצל בפני נחום לוי, היועץ לענייני שחיתות (ש'שוחרר' על ידו מתפקידו), על כך שאמר און רקורד (בשיחה איתי) שייתכן שלוי מחזיק את תיק "ביבי טורס" כשבוי, כדי בעצם להישאר בתפקיד. אמר והתנצל/הבהיר.

לפני כשבוע וחצי התנצל מבקר המדינה בפני המבקר הקודם, מיכה לינדשטראוס, על הדברים החריפים שאמר כנגדו בראיון ל"ידיעות אחרונות" ("השאיר אחריו אדמה חרוכה"). אחרי פירוט דקדקני כמה לינדנשרטאוס היה מבקר איום, לא ניהל את משרד המבקר, התערב בעניינים לא לו, טעה בעניין השריפה בכרמל והרפז ומה לא, פתאום בסוף השבוע באה לו לשפירא הארה. טעיתי. הוא התנצל ולידנשטראוס באבירותו (גם הוא בטח עדיין משפשף את העיניים) קיבל את ההתנצלות.

במקביל שפירא גם שלח מכתב חצי מתנצל, חצי מבהיר, שוב לנחום לוי. כשאמרתי ב"ידיעות" שפעלת בחוסר סמכות בחלק מחקירת "ביבי טורס", התכוונתי שמשרד המבקר פעל בחוסר סמכות, לא אתה אישית.

הנה שאלה ממבחן אמריקני – מה מסביר את שטף ההתנצלויות הללו ממבקר, שעד היום לא עשה הרבה, חוץ מלהגיד דברים ולהתנצל עליהם?

  1. המבקר שפירא לא שולט בלשונו.

  2. המבקר שפירא לא בודק את העובדות לפני שהוא אומר אותן.

  3. המבקר שפירא מאמין במה שהוא אומר, אבל נבהל מהתגובות וממהר להתנצל.

  4. המבקר שפירא לא מתאים לתפקידו.

  5. המבקר שפירא מאוד מתאים לתפקידו (בטח לדעת ראש הממשלה)

האם יכול להיות הסבר טוב להתנהלות הזאת? האם ראיתם פקיד ציבור בכיר עם התנהלות יותר ביזארית מזו של שפירא? כך או כך, יש רק בעיה קטנה. הוא מבקר המדינה ואנחנו תקועים אתו לשנים ארוכות. לא לבלוע ולא להקיא. כל התהליך המבורך בו משרד המבקר לאורך עשרים שנה קיבל שיניים, ממרים בן פורת ועד אליעזר גולדברג ומגולדברג עד לינדנשטראוס (שאכן קצת לקח את זה גשר אחד רחוק מדי), נמחק בבת אחת. לא סתם נלחם נתניהו על שפירא כל כך קשה (נגד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין) ועכשיו רק נותר לשאול את דליה איציק ורוני בר און, אנשי האופוזיציה דאז, שהלבינו את המינוי – אתם כבר מתחרטים?