ארכיון שנת: 2014

כותרות ראשונות מספר הזכרונות של שר ההגנה גייטס: בעד ברק, נגד נתניהו

14 בינואר 2014
 

איזה מנהג נהדר יש לאמריקנים. לכתוב זכרונות, לכתוב אותן מהר ולכתוב הרבה. איזה דבר גאוני זה הקינדל, שדוחף לך ביום הפרסום את הספר לסמארטפון. כמה כותרות שהספקתי לקלוט מספרו החדש של שר ההגנה האמריקני לשעבר, רוברט גייטס. גייטס היה הבכיר היחיד שהנשיא אובמה החליט להשאיר מממשל בוש. חתיכת הבעת אמון. הוא שרד במשך כל הקדנציה הראשונה של אובמה ורואה בעצמו של ידיד ישראל, אם כי הוא לא מסתיר את ביקורתו על הדרך שמובילה ממשלת נתניהו:

  1. גייטס כתב על פגישתו הראשונה עם סגן שר החוץ נתניהו בתחילת שנות התשעים. נתניהו היה כל כך ארוגנטי וחצוף, לתחושתו, שבתום הפגישה גייטס, אז עדיין זוטר יחסית, הלך לבוס שלו במועצה לבטחון לאומי והמליץ לא לתת לאיש הזה להגיע יותר לבית הלבן.
  2. היחסים בין ממשל אובמה לממשל נתניהו היו צוננים לאורך כל התקופה, כותב גייטס, אבל היחסים הבטחוניים דווקא שיגשגו, הרבה בגלל יחסיו האישיים הטובים עם ברק. מי שתהה על נסיעותיו המרובות של ברק לוושינגטון, גייטס מספק להן הצדקה מלאה. ברק היה בא כל חודשיים וביחד היינו מתחזקים את היחסים ומשדרגים אותם.
  3. בשלב מסוים, ארה״ב רצתה למכור נשק איכותי לסעודיה. ברק התחיל לדבר עם גייטס על הכרסום במחוייבות האמריקנית לשמור על הפער האיכותי של ישראל. גייטס נאם והסביר וכרגיל, ביחסים בין ארה"ב לישראל, שילם. חבילת הפיצוי שהוא הבטיח לברק ניטרלה את ההתנגדות הישראלית. כמה שעות לאחר מכן הוא פגש את נתניהו רק כדי לגלות שנתניהו לא בלופ והוא חוזר על אותו נאום של ברק. גייטס נתן לו את אותו נאום על זה שהסעודים מעולם לא תקפו את ישראל ושהם בני ברית נגד איראן. נתניהו שאל מתי האמריקנים ישקיעו בשדרוג צה"ל. גייטס עמד להתפוצץ והזכיר לו שיש כמה מערכות (כיפת ברזל) שארה"ב מממנת. כשהוא חזר למשרד, הוא שלח מישהו לצעוק על ברק שלא תדרך את נתניהו בסיכום ביניהם. אחרי שתודרך, נתניהו ירד מההתנגדות וקיבל על הדרך עוד עשרים מטוסים (השנוררים הטובים בעולם).
  4. גייטס חושב שהזמן לא פועל לטובת ישראל ברמה האסטרטגית. הוא מייחס חלק מההדרדרות לפעולות של ישראל. הוא מציין שתי טעויות: חיסול ממדוח בדובאי שגרם לאובדן היחסים הביטחוניים עם המדינה והפשיטה על המרמרה, שפגעה ביחסים הביטחוניים החשובים עם טורקיה.
    גייטס סיפר איך ניסה לדחוק בנתניהו, בפגישה בקיסריה, לנצל את אירועי האביב הערבי, כדי לעשות צעדים אמיצים לטובת הסדר שלום. נתניהו לא קנה. בכלל, גייטס היה שייך לאנשים בממשל שחשבו שצריך בתחילת הדרך כבר להניח הצעה אמריקנית שלמה לפתרון הסכסוך ולהניח את האתגר לפתחם של המנהיגים באזור (כל כך צודק). גישתו לא התקבלה. הגישה ההפוכה, שיוצגה על ידי דניס רוס (כן, שוב הוא), ניצחה. ללכת צעד צעד, לאט לאט. על פי גייטס, הגישה הזאת שלחה את השליח הנשיאותי מיטשל לעוד ועוד נסיעות סרק לאזור.
  5. את כל ארבע השנים ליוותה המחלוקת בינו לבין נתניהו סביב איראן. נתניהו טען שהפצצה על מתקני הגרעין האיראניים, תביא את העם האיראני לזרוק את המשטר. גייטס חשב ההפך. היא תאחד אותו מסביב למשטר. נתניהו גרס – האיראנים יגיבו מאוד במתינות על הפצצה כזאת. הם לא יעזו. גייטס סבר – תתפתח מלחמה. אתה, אמר גייטס לנתניהו, משליך מהנסיון שלכם עם עיראק, שלא הגיבה על הפצצת הכור וסוריה, שלא הגיבה על הפצצת הכור, אבל פה מדובר בעם אחר ובמדינה אחרת. עכשיו אנחנו יודעים שלא רק ברק סבור שהתקפה ישראלית על איראן תיגמר במספר הרוגים מצומצם יחסית.

כותרות נוספות אחרי קריאה יסודית יותר.

 

עמוד 15 מתוך 15« להתחלה...1112131415