ארכיון שנת: 2015

בוז'י עונה על שטנצלר (בערך)

9 ביולי 2015
 

בוז'י הרצוג הופיע אתמול אצל צעירי העבודה. שאלו על טענותיי לגבי תמיכתו בהמשך הכהונה של יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר. בוז'י ענה, אם אפשר לקרוא לבליל המילים האלה תשובה. תקשיבו בעצמכם. פרס למי שהבין.

קק"ל 'חושפת' דו"חות כספיים, אולי באותה הזדמנות יספרו כמה אנשים נסעו לאקספו במילאנו?

8 ביולי 2015
 

קק"ל עושה כותרות. היא חשפה לראשונה את דו"חותיה הכספיים והוציאה יחד איתם הודעה לתקשורת "פרסום הדו"חות הכספיים…מהווה תשובה ניצחת לטענות השיקריות והמגמתיות בדבר חוסר השקיפות בהתנהלות הכספית". וואלה. נוק אאוט. נמרוד בוסו באמת מדווח הבוקר ב"מרקר" ש"חשיפת המאזן באתר האינטרנט נעשית בהתאם למדיניות שעליה הכריז יו"ר הקרן, אפי שטנצלר, לפני מספר חודשים". השטנצלר הזה, מה רוצים ממנו? כל כך שקוף, כל כך גלוי, כל כך בטוח שכולנו מטומטמים וכבר שכחנו שהיועץ המשפטי לממשלה כפה על קק"ל להירשם כחברה לתועלת הציבור וככזו החיל עליה הוראות שמחייבות אותה לפרסם לציבור את דו"חותיה הכספיים. שטנצלר השקוף פשוט בטוח שאנחנו כל כך אידיוטים שאנחנו שוכחים שהוא השקיע מאמצים מטורפים וכספי עתק כדי להילחם בכוונת היועץ המשפטי לממשלה לעשות זאת. אני עוד זוכר את עו"ד אהרון אברמוביץ, עו"ד חיצוני של קק"ל, שעושה ממנה המון כסף, מסביר לקרן נויבך למה אסור לעשות את זה.

עוד פאנל רדיופוני, שלא יכולתי לא להיזכר בו הבוקר כשקראתי שקק"ל כל כך שקופה הוא עימות שהיה לי עם מאיר שפיגלר, מנכ"ל הקרן. זה היה אצל גיא זהר ברדיו ללא הפסקה. אני, כרגיל, אמרתי חוסר שקיפות, ריקבון, חוסר ענייניות, הדברים הרגילים ושפיגלר הביא לי אותה בהפוכה עם טענה שמה פתאום חוסר שקיפות, הנה התקציב שלהם על האינטרנט. יצא לי האוויר מהריאות. המשך לקרוא

ועל מי אפרים ברכה כעס?

6 ביולי 2015
 

כל העיתונים מכים על חטא. חטאם של האחרים, כמובן. איך 'ההם' לא גוננו עליו בזמן אמת? למה 'המערכת' לא גיבתה אותו? אז הנה תיאור תמציתי של מה שחשב ברכה בשנתיים האחרונות, לא כולל השבועות האחרונים.

ראשית, הקדמה קצרה. ברכה ואני התחלנו ברגל שמאל. הוא הורה על חקירתי באזהרה על כך שהפרתי כביכול צו איסור פרסום בפרשת הירשזון (התיק כנגדי נסגר). אני מתחתי עליו ביקורת על כך שבאותה פרשת הירשזון הוא בחר לצמצם את החקירה לפשעים הקלאסיים כביכול, מעטפות וכו' ולא צלל לתוך מידעים אחרים שהגיעו אליו בנושא והיו, בעיניי, חשובים הרבה יותר. לאחר מכן, למדתי מרחוק להעריך אותו. גם אליי הגיעו אין ספור טענות כנגדו. מה שבדקתי, התברר כמצוץ מן האצבע. לא בדקתי הכול. העובדה שהוא הלך להקליט את רבו ומקור מרכזי שלו, הרב יאשיהו פינטו, כאשר אנשי משטרה שומעים בזמן אמת את השיחה, עשתה עליי רושם אדיר. ככה לא מתנהג אדם שיש לו אפילו פירור של לכלוך על הבגדים. ככה יכול לנהוג רק צדיק מוחלט ורק מישהו נדיר באיכויותיו יכניס לכזה דבר את אישתו, ייעזר בה, כששוב חוקרי משטרה מאזינים בזמן אמת לשיחה בינה לבין אישתו של פינטו. מילה אחת של הרבנית הייתה יכולה לקבור את ברכה. מספיק שהייתה אומרת "נעביר לכם בדיוק כמו בפעם שעברה" ונגמר הסיפור שלו.

הערה מקדימה אחרונה – אני לא טוען שתחושותיו של ברכה, שיתוארו כאן, הן הגרסה האולטימטיבית. הוא היה אדם מתוחכם במסווה של אדם פשוט. ייתכן מאוד שכך בחר לתאר את תחושותיו בהתאם לאדם שדיבר איתו.

אז ככה: ברכה לא כעס על עסקת הטיעון עם פינטו. למרבה ההפתעה, הוא חשב שמה שמנשה ארביב עשה (לכאורה) כל כך חמור, שיש הצדקה לעסקה הזאת. הוא גם נשאל על העסקה לפני שנסגרה. עם זאת, הייתה לו תחושה מאוד לא נוחה לגבי הדרך בה נוהלה העסקה, עיכוב ההודעה על שימוע ברגע האחרון, המסלול הירוק לו זכו פרקליטי הרב אצל היועץ המשפטי לממשלה ועוד. בסה"כ ברכה זכה לגיבוי מעשי מהמערכת. היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה (לדור היה מאוד דומיננטי גם בסיפור הזה) וצמרת המשטרה לא נתנו לעכב את מינויו לראש יאח"ה, למרות מסע הלחצים והעתירות לבג"צ. הן הפקידו בחיקו את החקירות הרגישות ביותר ולא נתנו לפגוע בו.

איפה הם כשלו? בזירה הציבורית.

יואב יצחק, שמזמן אי אפשר לכנות אותו עיתונאי, שתה את דמו של ברכה במשך שנים. כתבה מכפישה אחת ועוד אחת, שקר אחרי שקר. יצחק, למי שלא יודע, הוא מעריץ של פינטו. הוא הכיר אותו כי רצה את עזרתו בטיפול רפואי לקרובת משפחה שלו ולאחר מכן, אמר עליו לאדם אחד לפחות מילים כמו "הוא פנומן, הוא גאון".

אתמול הוציאה הפרקליטות הודעה שקבעה שטענתו של יצחק על כך שהוחלט לפתוח בחקירה נגד ברכה היא שקר, כמו רבים מהפרסומים שלו בעבר. למה לא הוציאו הודעות כאלו  קודם לכן? למה המערכת האדירה של אכיפת החוק לא יודעת להגן על בכיר חוקריה אל מול בלוגר נטול רסן? אפשר הרי לתבוע אותו, אפשר להוציא הודעות כנגדו, אפשר להוכיח שהוא כותב לא אמת. בכלל, אם הוחלט ביום חמישי שהחומר שהועבר כנגד ברכה לא שווה חקירה, למה לא פרסמו הודעה? כל אחד מהאנשים בחדר יודע להטיף היטב לאחרים שלא צריך להתייחס ליואב יצחק ודומיו, ש'כולם' יודעים שזה לא ענייני, שזה לא רציני, הכול נכון, עד שזה מגיע אליהם. כשיצחק מתחיל להכפיש בשפה סופר בוטה, על סמך רבע עובדה וחצי השערה, זה רץ ברשתות החברתיות ואתה מוצא את עצמך במצב של למסור הסברים לכל מיני ידידים ובני משפחה שלא בדיוק יודעים מיהו יואב יצחק ומה מניע אותו. תשאלו את אורלי אינס, גם אותה יצחק הרס.

אבל זה לא היה רק יואב יצחק.

לפני שנתיים פורסמה ידיעה בחדשות 2 על כך ששורה של פרקליטים בכירים תובעים לא למנות אותו לראש יאח"ה. הרקע – פסק דין, שאסור לפרסום, שמתח ביקורת על ברכה. הכתב טען שזו אחת מהפרשיות החמורות ביותר שהתפרסמו פה שנים ארוכות. ברכה היה משוכנע (וגם אני) שמאחורי הידיעה עומדות זרועותיו הארוכות של הרב פינטו. הוא ייחל לרגע שבו ייצאו תמלילי ההקלטות שלו עם פינטו, שכולם יבינו מה הוא עבר ומה הוא עשה. כשהם התפרסמו ב"הארץ" הוא התאכזב המשך לקרוא

למה בוז'י הרצוג רוצה 'לצלם מצב' ולהשאיר את שטנצלר בראשות קק"ל?

5 ביולי 2015
 

בשנה וחצי שאני חוקר את מה שקורה בקרן קיימת לישראל, היו כמה מקרים בהם אפילו הארגון הזה נאלץ להודות ששפכנו סתם כסף. בכל אחת מהפעמים הוא התחייב לנסות להחזיר את הכסף. לא מזמן בדקתי מה עלה בגורל המאמצים.
ערוץ הטלוויזיה המוזר, בבעלות אוליגרכים אוקראיניים, שקיבל משום מה מיליוני שקלים מקק״ל וחדל בכלל לשדר, עדיין לא החזיר את הכסף. קק״ל הבטיחה לתבוע כבר באפריל שנה שעברה. שנה ורבע אחרי, אין תביעה, לא נגד הערוץ ולא נגד המתווך המסתורי, שממשיך להוציא מקק״ל כסף עבור פרוייקטים אחרים.
חברת ההפקות שהבטיחה לייצר סרטים על ציונות עבור קק״ל וקיבלה, גם כנראה בעזרת קשרים, למעלה ממיליון שקלים, עדיין לא הצליחה לעמוד במחוייבותה. קק״ל הבטיחה לפעול להשבת הכסף. היא עדיין פועלת, רק כסף אין.

לפני יותר משנתיים הודיעה קרן קיימת שבעקבות הביקורת הציבורית, היא לא תשתתף במימון הבאתו של הנשיא לשעבר קלינטון לארץ לחגיגות יום ההולדת ה 90 של שמעון פרס. עשרה חודשים מאוחר יותר התברר שבניגוד לספין, כמעט חצי מהכסף לא חזר, קרוב לרבע מיליון דולר. קק״ל אמרה – יזמנו בוררות כדי להחזיר את הכסף. שנה ורבע לאחר מכן, הבוררות המסתורית עדיין נמשכת. כסף? יוק.

אלו, כמובן, רק דוגמאות מעטות לארגון המושחת והרקוב ביותר בו נתקלתי. יש כאלו שאומרים לי – רגע, למה אתה מעליב את המשך לקרוא

הישיבה המשעשעת להפליא של הדירקטורים בקק"ל – כמה קשה להסתגל לעולם החדש

1 ביולי 2015
 
מה עושה חבר דירקטוריון קק"ל כשהוא מרגיש שהולכים לקחת לו את הנסיעות לחו"ל?
מי מחברי הדירקטוריון נסע לשעה פגישה בלוס אנג'לס וחייב את קק"ל בעשרה ימים?
איך מתייעצים אם מותר לנסוע לחו"ל לראות מה עושה גוף, שקק"ל כבר מממנת, אחרי שכבר נסענו?
זו באמת אחת הישיבות המשעשעות ביותר ששמעתי עליהן ואם יהיה לכם כוח לקרוא עד הסוף אז הסיומת עוד יותר מצחיקה. מה הסיפור?
לפני חודשיים התכנסה ישיבת הועדה להחזר הוצאות של קק״ל. מה זה? מי זה? ובכן, החברים בקק"ל מתחילים להבין שהעולם הישן והטוב נחרב ועכשיו צריך לגבש נהלים, לקבל אישורים ועוד לדווח על זה בשקיפות. באסה. על סדר היום של הועדה שלוש נסיעות לחו"ל להן נדרש לכאורה אישור – נסיעתו של אלי אפללו, יו"ר עמית בקק"ל, לצרפת, נסיעה של סגן יו"ר קק"ל, מנחם ליבוביץ לברזיל ונסיעה של חבר הדירקטוריון, אלון טל לתערוכת אקספו במילאנו. ממתי בכלל נדרשת ועדה לאשר נסיעות כאלו? מאז שהעולם הישן והטוב נחרב.
הנה תמצית הדיון המשעשע להפליא, בקיצורים רבים – החברים דיברו שעות. כשאני אומר 'חברים', זה מחייב הסבר. רק שניים מחברי הועדה בחדר, אחד בשם שמאי קינן, שהיה פעם בכיר במשרד מבקר המדינה ואדם בשם נחמיה רייבי, עסקן פוליטי, אקס ליכוד, אקס קדימה. חוץ מהם יש עוד יועץ משפטי ועוד כמה אנשי מנגנון.
הועדה מדווחת ששניים מהחברים ביקשו להתפטר מחברותם בועדה.
קינן: יש הצעת ייעול. שישיבות הועדה יהיו בפריז, בריסל וציריך. תראה כמה חברים יצטרפו אלינו.
קינן הוא היו"ר והוא מקונן על כך שאם לא יאשר לחברים לנסוע לחו"ל, יכעסו עליו. היועץ המשפטי החיצוני, בתשלום נכבד לפי שעה, עו"ד אהרון אברמוביץ' (אקס מנכ"ל משרד החוץ ומנכ"ל משרד המשפטים) מסביר לחברים שצריך לקבוע מה הפעילות בה מתמחה כל חבר דירקטוריון ואז יאשרו לו נסיעות רלוונטיות בלבד. אנשי המנגנון אומרים – רגע, אז הישיבה כולה לא רלוונטית כי לא קבענו דבר כזה.
רגע של משבר, אבל החברים מתאוששים. בכל זאת, צריך לאשר נסיעות. שוב אומרת אשת המנגנון, אילה כהן, רגע, אבל יש 37 חברי דירקטוריון, לכל אחד לתת תחום פעילות?
קינן מנסה להתקדם. את אפללו הוא חייב לאשר. רק אלוהים יודע מה יעלה בגורלו של קינן האומלל, אם אפללו ישמע שלקחו לו את הנסיעה לצרפת.
קינן: סגן יושב הראש שנוסע לכנס קק"ל ביום העצמאות לפתיחה, על פניו זה נראה לי ברור, צודק, מתוקצב. אין לי ספק שזה תפקידו, דובר צרפתית, אין כאן בכלל שאלה.
ברור. צודק, אין ספק, מישהו יכול להעלות על הדעת יום עצמאות בצרפת בלי אפללו? אין דבר כזה.
קינן: לגבי הנסיעה לברזיל, יהדות מתקדמת של סגן היושב ראש שהוא נציג התנועה המתקדמת, שהוא צריך לנסוע עכשיו לכנסים האלה במימון קק"ל. הוא יכול לנסוע מהתנועה הרפורמית, שיש לה את האמצעים לממן אותו, אם הם רוצים אותו. קק"ל לא צריכה לדעתי לממן.
וואו. פתח חזית קינן עם סגן היו"ר לייבוביץ'. לא היה כדבר הזה. לא לאשר נסיעה? בשביל מה הוא בדירקטוריון? הנסיעה של אלון טל למילאנו נראית לקינן סבירה. החברים קצת מתחבטים על רמת אירוח, איזה מלון, כמה אש"ל, כל הדברים הללו מסודרים בכל ארגון נורמלי, בטח בנסיעות על חשבון המדינה, אבל בקק"ל רק עכשיו מבינים שהמסיבה הופרעה להם קצת.
קינן מוטרד: אני אתן דוגמא, באמת ידיד שלנו, אישרנו לו נסיעה ללוס אנג'לס. זה לא מקום קרוב כל כך. הוא נסע לפגישה עם נשות JNF (קק"ל ארה"ב) בשעה 12 ובשעה 13:00 נגמרה הפגישה. לצורך זה הוא לא קיבל רק יום אחד, כמובן, כי יש טיסות הנה וחזור וכו', שילמנו 10 ימים. עכשעו אני בא, בתור איש מקצוע ואומר 'מה הנסיעה הזו?' שווה לנסוע לנשות הדסה, חסר נציגים מקומיים שלנו, שייפגשו עם JNF וזה? אני שולח אותו מכאן לשם ומשלם 10,000? אני יכול להעלות את השאלה הערכית גם?
חזור שנית, שמאי. שנהיה בטוחים שהבנו – איש קק"ל נסע לשעה פגישה ולקח חופשה של עשרה ימים על חשבון קרקעות העם היהודי. וואלה. מעניין. ולמה זה מפריע לך? חשבנו שאלו שזה מפריע להם, על פי ליאור חורב, הם אנטי ציוניים.

המשך לקרוא

בפסיכולוגיה בגרוש לא רק מייקל אורן מבין

28 ביוני 2015
 

אני משער שההתקפה של מייקל אורן על הנשיא אובמה יכולה להיות קשורה לתקופה בה בילה בגיל 16 בקיבוץ גן שמואל. אורן, שנדחה אז על ידי הקיבוצניקיות, שראו בו יהודי גלותי וחלש, מנסה עדיין להוכיח להם שהוא חזק בכך שהוא תוקף את מנהיג המעצמה הגדולה בעולם.

הספר של אורן יוצא רק מחר לחנויות. באמזון הוא כבר רב מכר, רק מההזמנות המוקדמות. איך לא יהיה? כמה שגרירי ישראל בארה״ב לשעבר העזו להגג על האבים הנוטשים של נשיא אמריקני מכהן?

הטיעון העיקרי של השגריר לשעבר הוצב במאמר בוול סטריט ג׳ורנל והוא כמעט מעליב בפריכותו. הן אובמה והן נתניהו אחראיים לקרע הישראלי אמריקני, אבל רק אחד מהם אשם. רק אחד מהם עשה את זה בכוונה. הנשיא אובמה, כמובן. הנה סט הראיות של מספר 4 ב״כולנו״:

1. אובמה נאם לעולם המוסלמי בקהיר בתחילת כהונתו ולא ביקר בישראל. נו? בנאום הוא דיבר על המחוייבות האמריקנית לישראל, אבל בשביל אורן די בכך שאתה מנסה להתפייס עם העולם המוסלמי ועוד בקהיר (אין לנו הסכם שלום איתם?) כדי שתוקע כאנטי ישראלי. איכשהו נשמטה מהמאמר של אורן העובדה שאובמה בא לביקור סופר ידידותי בישראל, שכלל ביקור בבית ראש הממשלה ומחמאות לרעיית נתניהו והבנים.
2. אובמה הפר את עקרון – לא רבים בפומבי, שקיים בין ישראל לארה״ב. וואו. איזה מנוול. רגע, הנשיא המשך לקרוא

זה לקח שש שנים, אבל מיקי צולר ניצח בנוק אאוט

14 ביוני 2015
 
לפני שש שנים עשינו תחקיר ב"מקור" על מיקי צולר ומה שעשה בקרן הפנסיה של הסתדרות עובדים לאומית. התיזה הייתה שהוא הוביל בה סדרת פעולות בעייתיות, מושפעות מפוליטיקה (כנסים פוליטיים עבור אברהם הירשזון במלון "הוד" בים המלח, ששייך לקרן), תוך שהוא גורף לכיסו הון עתק.
התיזה הזאת נשענה בעיקר על תביעה תקדימית שהוגשה על ידי המדינה נגד צולר, מנהלי הקרן והדירקטורים שלה. התביעה, שהוגשה על ידי עו"ד ארנון שגב, גוללה שורה של פרשיות קשות לכאורה, עד כדי כך קשות שהממונה על שוק ההון באוצר החליט ליזום את התביעה יוצאת הדופן. הכתבה שלנו נשענה גם על דו"ח שנכתב על ידי עו"ד שעבד בקרן במשך תקופה קצרה וגם הוא חזר עם רשמים בעייתיים.
לפני כמה ימים ניתן פסק דין בתביעה. 6 שנים זה לקח, אבל השופט יהודה פרגו זרק את התביעה מכל המדרגות. הרבה זמן לא קראתי פסק דין כל כך חד משמעי. נוק אאוט מלא לטובת צולר. לא קראתי כל מילה ב – 210 העמודים, אבל ראיתי את המסקנות בכל פרשייה. בית המשפט פשוט חושב שצולר ניהל באופן מצוין את קרן הפנסיה, ששיפוץ מלון הוד היה סביר, שההחלטות התקבלו בשקיפות וכובד ראש, שהבונוס האישי שקיבל צולר על מכירת קרן הפנסיה לא היה נגוע בבעייתיות ובקיצור, שהממונה על שוק ההון פשוט שפך את דמו של צולר. נצחון גדול לצולר ולעורך דינו, בעז בן צור (שבעבר גם שימש כעורך דיני בתביעה אחת).

המשך לקרוא

הלוואי שביבי ינצח הלילה

14 ביוני 2015
 

מגיעים הרבה שבחים לבנימין נתניהו. בלי ציניות ובלי אירוניה. המאבק הפוליטי שהוא מנהל על שיטת בחירת שיטת בחירת חברי הכנסת הוא מאבק נכון וחכם. בעוד שאר בכירי הליכוד שומרים על עצמם למקרה בו ראש הממשלה יפסיד, נתניהו מכניס ידיים אל הבוץ ונלחם ברעיון הסהרורי להחזיר למרכז הליכוד את הכוח לקבוע מי יהיו חברי הכנסת של הליכוד.
צריך באמת להזכיר כמה השחית מרכז הליכוד את המערכת הפוליטית בכלל והליכוד בפרט? מישהו שכח את תיק נעמי בלומנטל? זוכרים מה אמרנו אז? שהיא בתמימותה רק עשתה את זה בחוסר חוכמה, בעוד חבריה לרשימה מצאו מיליון דרכים לשמן את חברי מרכז הליכוד, בלי שזה יהיה כרוך בלממן להם לילה במלון יוקרתי. חלק מחברי מרכז הליכוד של אז היו שיכורים מכוח וחסרי גבולות. אחד מהם ביקש משר התקשורת שיפעל עבורו אצל חברות הסלולר. הוא אהב שמספר הנייד שלו יהיה מורכב כולו מספרה אחת המשך לקרוא

נתניהו: עמוס רגב, עורך ישראל היום, הוא חבר אישי ושיחותיי איתו אינן במסגרת עבודתי

11 ביוני 2015
 

הכותרת בטח נשמעת לכם כמו ציטוט מופרך. ממש לא. תשמעו סיפור:

ב – 11.2.15, בדיוק לפני חמישה חודשים, עלה לי רעיון. כולנו מחפשים להראות כמה עמוקה ואינטנסיבית הזיקה בין "ישראל היום" לראש הממשלה. אחרי הדפסת העיתון אפשר לראות את זה בעיניים, אבל כדי להוכיח שזו לא טלפתיה בין מסרי לשכת ראש הממשלה לכותרות "ישראל היום, צריך להראות מה קורה לפני ההדפסה. הרעיון היא טיפשי בפשטותו – למה לא להגיש בקשת חופש מידע למשרד ראש הממשלה לקבל את המידע על כל השיחות בין נתניהו לעמוס רגב, עורך "ישראל היום" ושלדון אדלסון, הבעלים של העיתון. הרי בלשכת ראש הממשלה נרשמת כל שיחה, מתי נערכה וכל המידע נשמר. איך לא חשבתי על זה קודם?

הגשתי בקשת חופש מידע ב – 11.2.15, לפני חמישה חודשים. ממשרד ראש הממשלה המשך לקרוא

You will not believe what Aryeh Deri was busy doing on his First Day as Minister of Finance

11 ביוני 2015
 

Translated by Ari Heistein

A few days ago one of Aryeh Deri’s guys called me.  He wanted credit where credit was due.  Did you see how

we changed the policy regarding publishing the names of businesses that have a heter (permission) to work on Shabbat (Saturday)?  Just yesterday the minister heard about this and immediately instructed that it be published, the man explained to me.  The truth is, the honorable man added, none of the high level ministry officials understood why this information had not been passed on earlier.  Of course. Why not publish it?  Perhaps you could give a round of applause, for once, he asked of me.

I will censure my answer for this post.  It was not diplomatic.  So, what’s the story?

Throughout Naftali Bennet’s tenure as the minister of finance, there was a debate about this fateful issue. The Movement for Freedom of Information (and also some MKs like Tamar Zandberg) asked to know which authorized businesses received a heter to work on Saturday.  Turn the world upside down searching for it, and you will still not find one good reason not to provide that information.  But Bennet’s ministry of finance did not want to give it.  God only knows why.

They gave delayed responses, dragging their feet and mumbling something about trade secrets—a business that operates on Saturday would certainly like to keep that a secret, so they said they need to ask every business that operates on Saturday what their stance is on exposing that top secret information. Eventually the Movement for Freedom of Information got tired of it.  Then seven months ago a petition was filed to compel the ministry to expose its “nuclear secrets.”   Then the ministry began to drag its feet again, as the prosecutor’s office (in the name of the ministry of finance) explained in January of that year that the appointment to present a response was “accidentally dropped from the calendar”—it happens to the best of us—but they agreed to send the requested material anyway.  Somehow, it didn’t happen.  They never sent it.

Then comes May 2015.  Not any day in May, but the 18th of the month, about 48 hours after Netanyahu’s government was sworn in. 24 hours after Aryeh Deri entered the ministry of finance.  Well, what do you know, but that was the exact time that the hearing on this subject was supposed to take place.  Before the hearing, Michal Shalem, a prosecutor from the Jerusalem district attorney’s office, wrote “the new minister is interested in reviewing the matter in light of the fact that many of the business owners who have a heter have not responded to the ministry’s inquiry… even if the hearing on this issue does take place, I will not have a position [opposing the release of this information] to present on the matter so it seems pointless to hold the hearing.”

Wow.

Deri entered the ministry and on his first day at work, incredibly, he already took care of the issue of publishing the heters for businesses on Saturday.  He didn’t just take care of it, he already has new thoughts on it.  Unbelievable.  What an effective minister.  But wait a minute, did Deri’s man just say yesterday, three weeks after that hearing, that the minister just heard about it? Could it be that the honorable prosecutor was passing on falsified information? That is not the thing about this that drives me crazy.  And the worst of it is not even the fact that those same ministry of finance officials that backed Bennet’s decision not to disclose the information apparently did a 180 degree turn and now support Deri’s decision to provide the data.

What makes me crazy?  That I only learned about Deri’s decision from an official message from the ministry of finance.  The ministry announced that it decided to disseminate this information to the public.  How great!  The significance of this is that a journalist or socially minded organization can struggle for the release of information, pay money, get upset, hire lawyers but when the government ministry sees that the judge (Moshe Sobel in this case) isn’t going along with them, they release that information to the public just so that the petition against them will not bear any fruit and that there will not be any motivation to petition in the future.  

This is not the first time we have encountered this.  In fact, this really appears to be a new policy of the government ministries in their war on transparency, and unfortunately it aims have been echoed in the awful decision of the unit for freedom of information in the ministry of justice, the very same unit that is supposed to promote transparency.

Of all the things in the world this unit could have done for the sake of transparency, it chose to establish a new procedure that mandated that any information that the government agreed to release, would be uploaded to the internet.  How wonderful!? How. Transparent.  Actually, this just appears to be wonderful and transparent.

The significance from the government’s perspective is very clear.  It is a creative way to fight against the motivation for media outlets to submit requests for information.  Why you ask?  Because even if you manage to obtain the information, you will not be the first to publish it, because the government decided to do so themselves.

Of course, you are thinking, is credit really that important to you?  The answer is a definite yes.  Not just for me, but for every journalist and media outlet, because one does not continue to work tirelessly to access information if in the end  there is no reward because the information, if it is released, is released to the public.  So journalists who expend their resources to make requests for freedom of information, will submit fewer requests.  There is one way to combat these insidious actions of the ministry of finance—to submit more and more requests and also for Judge Sobel, for example, to rule that the government pay for the individual’s legal fees and comment in his ruling about the behavior of the honorable state prosecutor.