ארכיון שנת: 2016

על עבריין מימון בחירות סידרתי ומבקר מדינה חלש

31 באוקטובר 2016
 

נתחיל בעניין קטנוני. הקצב. אחרי כל בחירות מחויב מבקר המדינה להגיש דו"ח על הדרך בה ניהלו המפלגות כספית את מערכת הבחירות. החוק גם קובע לוחות זמנים. בבחירות 2006 זה לקח 11 חודשים. בבחירות 2009 זה ארך 12 חודשים. בבחירות 2013 פורסם הדו"ח אחרי 13 חודשים והפעם לקח למבקר שפירא 20 חודשים! הוא ביקש ארכה מיוחדת כדי לא לעמוד בלוח הזמנים של החוק. אולי שפירא חשש לקבוע תקדים מסוכן בו הוא מפרסם דו"ח שעוד רלוונטי למישהו. אחרי ביבי טורס (חמש שנים וחצי) ו"צוק איתן" (אוטוטו, מיד אחרי המלחמה הבאה), 20 חודשים הם ממש הישג.

זה כמעט אידיוטי להזכיר המשך לקרוא

הישגי השרה שקד – אפליקצייה של שר משפטים

20 באוקטובר 2016
 

אני מצטער שאכזבתי את יועץ התקשורת של שרת המשפטים, איילת שקד. הוא שוהה בסביבתה ומוקסם, מסתבר, מההילה שסביבה. כמה חבל שלא עשיתי גוגל (כאן נמצא המאמר שלי מ"הארץ", שהיועץ הגיב לו). גם אני הייתי מתוודע לרוח הרפורמות הגדולה, שסוחפת את משרד המשפטים. הרוח כה גדולה, שצריך לעשות גוגל כדי להרגיש אותה. כל כך גדולים ועצומים השינויים, שאפילו יועץ התקשורת שכח לציין הישג שהשרה העלתה לא מזמן לחשבון הטוויטר שלה. "מחזקים את הצפון! פתיחת לשכת הוצאה לפועל חדשה בקרית שמונה". הייתה גם תמונה של השרה נואמת שם. אחר כך התברר המשך לקרוא

שקד פרסמה מאמר וההתלהבות גדולה

10 באוקטובר 2016
 

נפל דבר. שרה בישראל פרסמה את חזונה, אשכרה כתבה מאמר בכתב עת בשם "השילוח" שנגע בסוגיות מהות. ההתפעלות עצומה. הלפידתון, שמכונה גם לעתים ״ידיעות אחרונות״, הביא ציטוטים מהמנהיג הדגול שעה שהוא חולק שבחים לעומק החשיבה של השרה שקד, לעובדה שהיא ממש ציטטה ממני מאוטנר ומילטון פרידמן. האיש שהודה שהוא הצליח רק ב 4 מ 12 שאלות להבדיל בין משפטים שלו למשפטים חלולים מקטלוג איקאה, הפך להיות סטנדרט לעומק, חשיבה וחזון (אחרי שפרסמתי את השורות האחרונות, קראתי אותן שוב והצטערתי שכתבתי אותן. מרושעות ללא צורך).

׳החזון׳ של שקד עצמו הוא אוסף די אקלקטי של רעיונות מאוד לא חדשים. שקד, למשל, מתרעמת על הרחבת זכות העמידה בביהמ״ש העליון, חידוש בן 30 שנה, שכבר עמד במרכזם של אין ספור ויכוחים, גם בתוך ביהמ״ש. היא גם כועסת על ההצפה של הצעות חוק פרטיות, גם נושא שחוק לעייפה. זה מייצר לה יותר מדי עבודה כיו״ר ועדת שרים לענייני חקיקה. משם איכשהו בדילוג גדול היא עוברת לצורך ליצוק יותר תוכן בצלע ׳היהודית׳ של הגדרת המדינה כ׳יהודית ודמוקרטית׳. נהיה יותר דמוקרטים, אם נהיה יותר יהודים, או משהו כזה.

אולי זו רק החשדנות שלי, אבל איכשהו אני מתקשה להאמין לחזרה בתשובה של שרת המשפטים. בתחילת דרכה הפוליטית, החילונית הגמורה, איילת שקד, עמדה להקים עם שותפה נפתלי בנט את מפלגת ״הישראלים״, בין לבין חשבה להצטרף לליכוד ובסוף התגלגלה, רק מסיבות של ניצול הזדמנות פוליטית ל״בית היהודי״ והופס, פתאום נורא חשוב לה האופי היהודי של המדינה. אני גם מתקשה להאמין שהחרדה שלה לאופי היהודי של המדינה מנותקת מהעובדה שמתרחש עכשיו מפקד ב״בית היהודי״ ואולי, רק אולי, השרה שקד רוצה לצבור אהדה אצל בוחרי ״הבית היהודי״, שתמיד התבוננו על היצור המוזר, שנקרא ׳חילונית במפד״ל׳ בחשש לא קטן.

אבל כל זה פחות נורא, בעיניי. טוב ששקד פורשת את תפיסת עולמה, גם אם רובה לא מחדשת הרבה ומונעת גם משיקולים פוליטיים. מה שמעצבן באמת זה שאתה קורא ולא יכול שלא לשאול את עצמך – האישה הזאת היא לא במקרה שרת המשפטים של ישראל? היא לא אמורה ליישם את חזונה? מישהו יכול לנקוב ברפורמה אחת שהיא מובילה כשרת משפטים? היא כותבת על הצורך במשילות ועל עודף בירוקרטיה, שפוגעת ביכולת לעשות עסקים. ומה עם העומס הבלתי נתפס בבתי המשפט? זה לא פוגע במשילות? ומה כבוד השרה עשתה בעניין הזה? האם היא דאגה שתיקים לא ישכבו בפרקליטות שנים? זה לא פוגע בזכויות הפרט? שקד כבר שרת משפטים כמעט שנה וחצי. היא מופיעה על שערי המגזינים הכי נחשבים בארץ בהפקות אופנה מתוקתקות, שבוודאי גוזלות לא מעט שעות מלוח הזמנים המיניסטריאלי, אבל מה היא עושה חוץ מזה? היא האמינה בפיצול תפקיד היועהמ״ש. מה קורה עם זה? היא מאמינה בדיכוי האקטיביזם השיפוטי והכנסת תכנים יהודיים יותר למערכת המשפט, אז למה היא לא עושה דבר?

 

בשאלת האופי היהודי של המדינה שקד מציעה כפתרון את חוק יסוד הלאום היהודי, שהיא אחת מהיזמיות שלו. נו? ומה קורה עם החוק הזה? אני לא מצליח לזכור מאבק של השרה שקד לחוקק את החוק הזה, שבעיניה הוא כל כך דרמטי.

זה באמת מרענן ששר יושב וכותב יותר מחמש מאות מילה על תפיסת עולמו. זה יהיה חידוש הרבה יותר גדול אם גם השר הזה יתחיל לשנות משהו אמיתי בתחומי משרדו.

דבר אחד טוב בטוח יש בהסכם הסיוע – ה'גזירה' על התעשיות הביטחוניות

19 בספטמבר 2016
 

בנובמבר 1979 התראיין ראש הממשלה מנחם בגין לטלוויזיה האמריקנית: ישראל תחזיר "עד הסנט האחרון", את 3 מיליארדי הדולרים שהיא עומדת לקבל מארה"ב על הנסיגה מסיני, אמר בגין. היה הרבה כבוד לאומי באמירה ההיא ומעט מאוד ידע (בגין לא ידע שישראל צריכה להחזיר חלק מהכסף כי הוא הוגדר מראש כמענק). ב 1996, בביקורו הראשון של ראש הממשלה החדש, בנימין נתניהו, בארה"ב, הוא הדהים את הקונגרס כשהודיע חד צדדית שישראל תוותר על הסיוע האזרחי מארה"ב. עניין של הגינות, כבוד.

לישראל של 1979 היה עוד מקום לבקש סיוע מהאחות העשירה. ישראל של 1996 כבר יכלה לוותר על 1.2 מיליארד דולר סיוע אזרחי (בתהליך של 10 שנים), אבל איך לעזאזל המשך לקרוא

ביילין מול פואד – גם המוות לא צריך להפוך את השקרן לטוב ואת האמיתי לרע

5 בספטמבר 2016
 

לפואד בן אליעזר הייתה שיטה להכנסת פעילים פוליטיים לחברת חשמל. לא משהו יצירתי במיוחד. די דומה למה שעשה בחברות ממשלתיות אחרות עליהן חלש, אלא שבמקרה הזה הדבר התגלגל לדו״ח חריף של מבקר המדינה. זה התרחש אחרי פרשת הנגבי, שבה מינויים פוליטיים הפכו לתיק פלילי, אבל איכשהו בן אליעזר נחלץ, שוב נחלץ, מחקירה במשטרה.

יוסי ביילין מעולם לא כיכב בדו״חות מבקר המדינה ולא נחקר באזהרה במשטרה. פואד בן אליעזר הואשם בלקיחת 2.2 מיליון שקלים לכיסו. עבור הכסף הזה הוא הפעיל קשרים כדי שאיש עסקים אחד יקבל זיכיון לחיפוש גז, ניצל קשרים מדיניים במצרים כדי שאיש עסקים אחר יקבל אשרות עבודה וקנה פנטהאוז׳ מפואר ביפו.

יוסי ביילין היה לשר אולי היחיד בתולדות המדינה (אחרי פרסום המאמר המשך לקרוא

איך ישראל כץ סחט מנתניהו הבטחה כתובה לשר ביטחון – על ההתמכרות לפוליטיקה

29 באוגוסט 2016
 

בסוף ספטמבר 2005 התקיימה הצבעה גורלית במרכז הליכוד. שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו ניסה להוביל החלטה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד. נתניהו רצה לאותת לראש הממשלה שרון, שהוא איבד את מפלגתו. זה היה קרב מוזר. אנשי שרון התפללו להפסד (לשווא). חיפשו לגיטימציה לפרוש מהליכוד. נתניהו, לעומת זאת, מאוד רצה לנצח. כל כך רצה שהוא עבד קשה לשכנע את ישראל כץ לעזור לו. עבור סוג ההיסטריות הללו של נתניהו, כץ נולד.  כץ לא היסס לסחוט מנתניהו הבטחה בכתב להיות שר הביטחון שלו, לכשירכיב ממשלה. כן, כן, שר ביטחון, הנייר הכתוב, כך לפחות סיפר לימים מי שהיה אז שר חקלאות, כלל אפילו את המנגנון לפיו ימונו אלופי הפיקודים השונים. "ואם יהיו אילוצים קואליציוניים?", ניסה נתניהו להשאיר לעצמו פתח מילוט. המשך לקרוא

ליבסקינד כותב דברים שמנותקים מהמציאות ולמרבה המבוכה, אין ספק שהוא לא עושה את זה בכוונה

23 באוגוסט 2016
 

אני יודע שאין שום טעם בפוסט הזה. יש נרטיבים שפשוט שום עובדות לא יצליחו לנצח. אין לי ספק שקלמן ליבסקינד וגדודי תומכיו בימין היו עוברים כל פוליגרף עם הטיעונים שלהם לגבי התנהגות התקשורת בתקופת ההתנתקות. הם באמת מאמינים בזה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? אולי אני טרחן חסר תקנה ואולי בכול זאת, שניים וחצי אנשים עוד מתעניינים במה קרה באמת.

ביום שישי כתב ליבסקינד במעריב מאמר ביקורתי במיוחד על התקשורת הישראלית. הקישור האקטואלי שלו היה שמכיוון שהתקשורת הישראלית התנהגה באופן מזעזע בזמן שקדם לתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, אז זה מוכיח שצריך את הרפורמות של נתניהו בתקשורת. בואו נעזוב את הקישור הדי מגוחך המשך לקרוא

עוזי דיין – מלך הקרנפים

22 באוגוסט 2016
 

אני לא רוצה לטעון שהוא סמל של התקופה. אני אפילו לא מבקש לשכנע שככה זה גנרלים אחרי פרישה. אז למה בעצם המקרה של עוזי דיין כל כך מוציא מהדעת?
במאי 99 אהוד ברק ניצח בבחירות את בנימין נתניהו. לכול המערכת הצבאית ברור שניצחונו של ברק הוא גם משיחתו לכהונת הרמטכ"ל של האלוף עוזי דיין. סגן הרמטכ"ל ניצב אז במשבצת הברורה של איש תנועת העבודה, מרכז שמאל, ממשיך טבעי של רבין וברק. המיצוב לא היה מקרי. דיין נטל חלק משמעותי בשיחות השלום של שנות התשעים עם הפלשתינים. הוא היה אחראי על פינוי חברון בתקופת נתניהו. אם פושעי אוסלו היו מועמדים פעם לדין, דיין בטח היה מוצא את עצמו על ספסל הנאשמים.
באותה תקופה, ספטמבר 1999, כותב עליו ארי שביט פרופיל מחמיא. "הומניסט בעל נטיות אינטלקטואליות", הוא מוגדר שם, "במובנים מסוימים הוא (דיין – ר.ד.) הקדים את זמנו: כבר לפני 15 שנים נחשב לקצין ליברלי למדי בעל רגישות גדולה לצרכי הפרט". שביט שאל אותו:
אתה ליווית את התהליך עם הפלשתינאים מראשיתו. האם במבט כולל אתה יכול לומר שהוא עובד?
"מדובר בתהליך קשה וכואב, שנוי במחלוקת. לדעתי, מבחינה ביטחונית ובראייה ארוכת טווח, זו דרך שנכון ללכת בה".
ואז אירעה התאונה. דרכו הבטוחה של הרמטכ"ל המיועד התרסקה. אהוד ברק עף ולמחליפו, אריאל שרון, לא הייתה חיבה יתרה לאלוף הנגוע בשמאלנות. מבאס, אין ספק, אבל סביר להניח שאף אחד בעולם לא היה משער שהדכדוך של דיין, יתורגם למחוזות ההזויים שבהם הוא צועד מאז. זה התחיל בהקמה היהירה של מפלגה שבנויה סביב הכריזמה שלו. הוא דיבר אז בביטחון על מספר דו ספרתי של מנדטים, שרף מיליונים של תורמים שהאמינו בו וגמר במבוכה גדולה עם 17 אלף קולות. "תפנית" של דיין, אגב, הטיפה ל"התנתקות 2", פינוי התנחלויות מבודדות וקביעה חד צדדית של קו גבול על בסיס דמוגרפי. ממש מפלגת העבודה קלאסי.
ואז דיין, כנראה, החליט לנקום במחנה הפוליטי שלו, על כך שלא בחר בו. הנה כמה מהדברים שהוא עשה:
1. הוא שימש כפנים של תנועת המחאה נגד מלחמת לבנון השנייה בלי לגלות לנו שמי שבעצם מפעיל את הכול מאחורה זה נתניהו ובנט.
2. הוא הצטרף לליכוד וניסה להתמודד שם על מקום. טוב, אולי הוא "התפכח" מהשלום שמלום.
3. הוא התחיל להוביל סיורים ליריחו, חברון, שומרון במימון ארגוני ימין עמוק. הכול נעשה במסווה תמים של הכרת "ארץ ישראל", דיין, מסתבר, מזועזע מהבורות של העם ורוצה ללמד אותו על "ארץ ישראל" דרך הרגליים. מעניין שבתקופת "תפנית" הוא לא ידע על הבורות הזאת.
4. הוא יו"ר מפעל הפיס, ארגון ששר האוצר כחלון, באומץ ובחוכמה הסיר ממנו עכשיו קצת את המעטה השקרי והזכיר לכולנו שבסוף מדובר בארגון שלא פעם הורס לאנשים החלשים ביותר את החיים. לדיין, שפעם עשה קמפיין על טוהר מידות, זה לא מפריע.
5. עכשיו דיין הולך להעיד במשפט אלאור עזריה. כעד הגנה, כמובן. מה הוא קשור? מה זאת אומרת? לדיין יש סיפור מרגש, שהוא סיפר ברדיו דרום: "היה לי מקרה דומה אפילו יותר חמור, הרבה יותר חמור, כי נהרגו בו חמישה פלסטינים על ידי לוחמים של הצנחנים במעבר תרקומיא, שלא רק שהם לא היו טרוריסטים, הם גם לא היו שב"חים. הם היו אנשים שחזרו מעבודה בישראל והייתה שם איזו אי הבנה…אמרתי, עכשיו שלושה ימים אתם עושים ועדת חקירה…לא פצ"ר ולא מצ"ח ולא אף אחד, לי אתם נותנים את התוצאות…החיילים אפילו לא עמדו למשפט".
ולכן, המקרה של דיין כל כך מוציא מהדעת. מילא היה עושה את כול זה כדי להיות שר ביטחון, גם מגעיל, אבל איך איש עתיר זכויות, בלי בעיות פרנסה, מבצע תהליך התקרנפות בשביל בונבון עלוב כמו תפקיד יו"ר מפעל הפיס? ולא, אסור לראות בדיין דוגמא לרוח התקופה, כי אם הוא דוגמא למשהו, אז זה הופך את מלך הקרנפים לעוד אחד בעדר.

  • המאמר התפרסם ב״הארץ״

לנתניהו קם מתחרה בכול הקשור ליכולת ביצוע עלובה – לפיד

15 באוגוסט 2016
 

שי פירון היה שר חינוך יוצא דופן. בכל מיני היבטים. בעיקר הוא ניחן לומר דברים שלכאורה לא משרתים את האינטרס שלו. אפילו בסטנדרט שלו, הוא הצליח להפתיע אותי. "אני שר חינוך לא טוב", הוא אמר לי בעודו מכהן כשר חינוך. "אני מאוכזב מרמת התפקוד שלי", הוסיף השר ואני התפללתי שהצלחתי להחניק את תנועות ההנהון האוטומטי עם הראש. לא נעים. המשך לקרוא

נתניהו נכשל ברוב הדברים שניסה בתקשורת, חוץ מזריעת פחד, שזו במידה רבה אחריות המפחדים

25 ביולי 2016
 

בוגי יעלון למד להכיר את הטלפונים הליליים הללו מראש הממשלה. אזור חצות, טלפון מבית ראש הממשלה, נתניהו לוחמני. פעם הוא דורש לסגור את גלי צה״ל. בפעם אחרת הוא כועס על סיפור החייל אלאור עזריה. ״אתה לא יודע מה קורה ברשתות החברתיות״, הסביר ראש הממשלה לשר הביטחון, שבוודאי תהה בינו לבין עצמו המשך לקרוא