ארכיון שנת: 2019

כחלון על מערכת המשפט: לא מוכן להמשיך להיות המתאבד השיעי שלהם

11 במרץ 2019
 

הימים ימי המו"מ הקואליציוני אחרי בחירות 2015. "הבית היהודי" דרשו לכלול בהסכמים הקואליציוניים 'פסקת התגברות' שתחליש את בית המשפט העליון ותאפשר לחוקק מחדש ברוב רגיל כל חוק, שביהמ"ש העז לבטל. בנט ושקד גם דרשו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. המפלגות החרדיות זרמו, כמובן, עם הדרישות. גם איווט ליברמן לא בדיוק היווה מכשול. עד 2015 נתניהו נהג לבלום יוזמות כאלו. ראש הממשלה סבר רוב הקריירה שלו שלא נכון לו להיכנס לעימותים עם מערכת המשפט. נתניהו של פוסט בחירות 2015 זה כבר נתניהו אחר ונציגיו – יריב לוין ודוד שימרון קידמו בהתלהבות את היוזמות. זה עמד להיות הדבר האמיתי, לא השינויים המזיקים שאיילת שקד עשתה לימים בביהמ"ש העליון ושהיא קוראת להם בהגזמה גדולה "מהפכה". מי שבלם את הרכבת הזאת היה למעשה איש המו"מ של "כולנו". עו"ד אלון גלרט המשך לקרוא

עסקת המאה? שרלטנות המאה

4 במרץ 2019
 

ג'ון קרי היה אופטימי מתמיד בכניסה למשרד ראש הממשלה. הוא עמד להציג לראש הממשלה נתניהו ולשר הביטחון יעלון את הפתרון הביטחוני המקיף שגנרל ג'ון אלן גיבש בצוותא עם צוות מקיף של מערכת הביטחון הישראלית, בראשות האלוף נמרוד שפר. קרי ממש הרגיש שהאסטרטגיה שלו הצליחה. עבודה ממושכת ומקצועית ייצרה עבודה מרשימה שאמורה לאפשר לישראל לסגת מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון ולאפשר הקמת מדינה פלשתינית בלי להתפשר בנושא הביטחוני. העבודה האמריקנית דיברה על כוח אמריקני בצידה הירדני של בקעת הירדני וכוח אמריקני נוסף בצד הפלשתיני. הפלשתינאים הסכימו לאפשר בהסכם לצה"ל לפלוש חזרה לאיו"ש באופן מידי אם יסתבר שנוצר איום ממזרח. צה"ל יישאר שנים בבקעת הירדן, אחרי שייצא – בין ירדן לפלשתין יוקמו 2 גדרות שיגנו על רצועת גבול בה לא יותר לאיש להיכנס. הפלשתינים הסכימו לעשות עוד ויתורים מפליגים כדי ליטול מנתניהו את הנימוק הביטחוני. לא תהיה בכלל נסיגה של צה"ל עד שתוכח רמת ביצוע מספקת של הפלשתינים. קרי ידע שאם הפתרון הביטחוני יוסכם על הצדדים אז 'ערוץ לונדון', אותו ערוץ סודי בו נדונו בין נתניהו לאבו מאזן שאר הנושאים כבר עומד לכאורה לקראת סיכום לפחות בסוגיה הטריטוריאלית. עשה רושם לקרי שבפגישה הזאת נתניהו אכן התרשם. "אם התהליך הזה ייכשל", ציטט קרי את נתניהו בספר זיכרונותיו, "זה לא יהיה בגלל הנושא הזה".

למחרת המשך לקרוא

על כהניסטים, בשארה ו"בניית גוש חוסם" – איזה טמטום

25 בפברואר 2019
 

באחד הניסויים המבריקים שלו, פרופסור דן אריאלי ארגן כיתת לימוד במוסד אקדמי. הוא ביקש מהם לעשות בחינה והנחה סטודנט אחד לרמות באופן מופגן בזמן הבחינה. בניסוי אחד הסטודנט 'הרמאי' לבש בגדים זהים לשאר 'חבריו' לבחינה ובניסוי השני, הוא לבש בגדים של אוניברסיטה אחרת. התברר כי כשהנבחנים סבורים כי חבר הקהילה שלהם מרמה וזה מצליח לו, ההשחתה של הכיתה דרמטית לאיך ערוך יותר מבמצב בו 'הרמאי' הוא "לא משלנו".

בסוף השבוע פורסמו שורה של שיתופי פעולה לכאורה בין פוליטיקאים מהשמאל לחברי כנסת ערביים, שמקבילה לכאורה לשיתוף הפעולה שעשה ראש הממשלה נתניהו עם החבורה המתועבת של "עוצמה לישראל". העיתונאי עמית סגל המשך לקרוא

צמרת קבלת ההחלטות מעולם לא הייתה כה דלילה

18 בפברואר 2019
 

שבועיים אחרי שחדל לכהן כראש ממשלה, אהוד ברק קיבל הצעה לנופש. "זה הזמן להחליף אווירה", כתב לו קונסול ישראל בלוס אנג'לס, יובל רותם, "בחוף הים במליבו, משחק כדורסל של לוס אנג'לס לייקרס או בבית מלון כייפי בלאס ווגאס, העולם נראה אחרת וגם לך מגיע לחוש זאת". שלושה חודשים לאחר מכן, בנימין נתניהו, אז אזרח פרטי (אבל תמיד ראש ממשלה בפוטנציה), כתב לאיש עסקים בשם ג'ון ברביירי: "מכתבך מאוד עניין אותי. אני מגיע ללוס אנג'לס ביוני. אבקש מחברנו המשותף, יובל רותם, לארגן פגישה בינינו". רותם הוא היום מנכ"ל משרד החוץ. מינוי של נתניהו. הוא דיפלומט חכם, מוכשר ומנוסה. מחובר מאוד. לא סוג האנשים שיעשה מלחמה גדולה כדי שעמדתו של משרד החוץ תישמע. ממלא מקום שר החוץ, ישראל כ"ץ, שנתניהו נאלץ למנות אתמול לתפקיד, יפגוש את משרד החוץ החלש ביותר שהיה כאן, כנראה, אי פעם. תקציבים מקוצצים, מורל ברצפה, אנשים טובים ברחו ובורחים. זה לא רק משרד החוץ.

קשה לחשוב המשך לקרוא

נסקר את גנץ, כאילו אין נתניהו ונסקר את נתניהו כאילו זה עוד משפיע על משהו

11 בפברואר 2019
 
לפני הנאום של בני גנץ,  עלה ציוץ בחשבון הטוויטר של מפלגתו. "אתגרים שרק מנהיגים בגובה 1.95". בראיון ל"ידיעות" אמר גנץ שהוא בכלל 1.91 והפנה אצבע מאשימה כלפי העיתונות שהוסיפה לו 4 סנטימטרים. האם מדובר במועמד שקרן?
לפני כמעט עשרה חודשים פרסם ראש הממשלה גינוי חריף לאוהדי בני סכנין ששרקו בוז במהלך דקת הדומיה לזכר עשרת חללי אסון נחל צפית. התברר שלא היו שריקות בוז. ראש הממשלה לא התנצל עד היום.
מספר 8 ב"חוסן לישראל" אמר ב"ידיעות אחרונות" שגנץ יבנה ביהודה ושומרון לא פחות ממה שבנה נתניהו. החלה מתקפה (מוצדקת). זה גנץ? זו מפלגתו?
אחרי שהתפוצצה החקירה שנוגעת לח"כ דוד ביטן, ניצח ראש הממשלה על מקהלה של מחיאות כפיים ליו"ר הקואליציה (דאז) ששב שלם (!) מחקירת השוחד החמורה שלו. ברשימת הליכוד נמצאים שני מועמדים עם חשדות כבדים נגדם.
התגובה ברוב כלי התקשורת – איזה יופי של רשימה.
גנץ ומפלגתו עומדים תחת ביקורת (מוצדקת) על הזיגזוג בעניין חוק הלאום. כן יתקן את החוק, כפי שהבטיח לנציגי הדרוזים, או לא יתקן, אבל ימצא דרך אחרת לפצות על העוול, כפי שאמר בראיון לשלמה ארצי וחנוך דאום. גנץ הותקף בצדק על כך שלא התראיין וכשעשה זאת, דיבר עם מרואיינים נוחים יחסית. נתניהו לא מתראיין 4 שנים לתקשורת הישראלית, יש נגדו 3 תיקי שוחד והוא מזגזג בפראות בין עמדות (מציב ומסיר מגנומטרים, מבטיח בסרטון זכויות להומואים ואז הצביע נגד).
זו מערכת בחירות לא סימטרית. מועמד אחד הגיע למעמד טראמפי, דבר לא נוגע בו, אין שום נורמה שהוא מרגיש צורך לכבד. בשנתיים ורבע מאז שפרצה פרשת הצוללות הסבירו לנו הליכודניקים שאם יתברר שלזה נתניהו קשור, אוהו, לזה הם לא יסלחו. נתניהו עשה כל מאמץ בתקופה הזאת, בצדק מבחינתו, כדי להרחיק את עצמו מהפרשה הזאת ואז הגיעו הבחירות ולמשרד עורכי הדין שמייצג את קמפיין הליכוד נבחר משרד שימרון מולכו. כן, כן, בראשות שני האנשים שלכאורה הונו את ראש הממשלה, סיבכו אותו כשלא גילו לו שהם עובדים עבור מיקי גנור. אחר כך, נתניהו הוציא הודעת תמיכה בפריימריס בדוד שרן. עשרות מועמדים רצו שתצא הודעה כזאת, בכירים, קרובים, אף אחד לא קיבל. רק ראש הלשכה של נתניהו, שחשוד שקיבל כסף מזומן מנציג המספנות הגרמניות כדי שיקדם את ענייניהם בלשכת ראש הממשלה, רק הוא קיבל הודעה כזאת. דיברתי בשבוע שעבר בועידת התאגידים. קם ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, הזדהה כאיש מחנה ביבי ואמר (זה לא ציטוט מדויק) שברור שנתניהו תמך בשרן. הוא ראה איך כל מי שהיה מסביבו הפך לעד מדינה ורצה להעביר מסר על היחס שמקבל ממנו מי שלא הופך לעד מדינה. מדהים. כשזו התגובה של אנשי המחנה שלו, לא פלא שנתניהו איבד כל עכבות. הוא יכול לדבר על 'מתפרת תיקים' ולא להזכיר את הטיוחים הדרמטיים של חשדות כנגדו, הוא מנהל קמפיין חסר בושה על הריצה של היועץ המשפטי לממשלה לעבר החלטה בעניינו. הוא מזמן איבד הרי קשר עם האינסטינקט להגיד אמת. שניים מהתיקים נגדו מתנהלים כבר שנתיים וחצי. המלצות המשטרה ניתנו לפני שנה. אלו תיקים שנגד כל אחד אחר היו מוגשים מזמן. הוא משווה כל הזמן לתיקים אחרים, רק לא מזכיר שהטיפול בתיק נגד רבין ב 77 עד החלטה ארך חודש וחצי, התיק נגד נתניהו עצמו בפרשת בר און חברון עד החלטת יועהמ"ש ארך כשלושה חודשים, נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט העידו אדם בהליך חריג של עדות מוקדמת (שמשום מה לא נשקל בעניינו של עד המפתח ארנון מילצ'ין, למרות שגם אצלו יש סיכוי שלא יבוא לארץ להעיד), אבל מה זה משנה. מי שנמנה על 30 המנדטים של נתניהו ממילא לא מתעניין בכול העובדות הללו, למה גנץ הטעה אותנו לגבי גובהו?
אז לא, אסור שהתקשורת תעשה הנחות לנתניהו. זה לא מוסרי וזה לא מקצועי. צריך לסקר את גנץ כאילו אין נתניהו ולסקר את נתניהו כאילו למישהו עוד אכפת מה מתגלה עליו.
המאמר התפרסם ב"הארץ"

המשך לקרוא

"גם אם יהיו 4 מנדטים, לא אזוז" – חרקירי 2019

4 בפברואר 2019
 

אבי גבאי לא כל כך מסתדר עם תמר זנדברג. זנדברג ושלי יחימוביץ' זה לא אהבה גדולה, למרות שכלפי חוץ הכול בסדר. על ציפי לבני וגבאי אין מה להרחיב וכולם לא משתגעים על אלדד יניב (הגיוני אחרי שנתיים שהוא זרק עליהם כל פיסת בוץ אפשרית) ועדיין, לשמאל הישראלי אין ממש את הפריבילגיה לזרוק עשרות אלפי קולות לפח. בסקרים שלבני המשך לקרוא

זה לא MIDTERM ונתניהו הוא לא קובי בראיינט

28 בינואר 2019
 

לא יתקיימו בחירות נוספות עוד שנה – שנה וחצי. לפחות, זה מאוד לא סביר. התקבעות הבחירות הקרובות כמעין בחירות 'אמצע קדנציה', משרת במובהק את אנשי 'דווקא נתניהו'. אם ממילא יהיו עוד בחירות עוד כשנה וחצי – אחרי שנתניהו ייאלץ ללכת – אז בשביל מה להילחם כל כך קשה עכשיו? כש'האמצע קדנציה' מתחיל לשחק לך במוח, בחירות 2019 בכלל נראות כמו שנת פרידה של נתניהו, כאילו ביבי הוא מין קובי בראיינט, שנפרד מהקריירה המפוארת שלו בנבא במשך שנה שלמה. קצת דופק את הקבוצה, אבל היי – לשחקן גדול זה מגיע.

נניח שנתניהו ייאלץ לפרוש המשך לקרוא

פרשת אפי נווה: מצוקת שגרירי הדיפ סטייט

22 בינואר 2019
 

שגרירי הדיפ סטייט בישראל נקלעו למצוקה. היה ברור להם שנדרשת תגובה בוטה, חריפה לסיפור אפי נווה. הייתה רק בעיה אחת קטנה. לאיזה צד צריכה להיות התגובה? לכאורה, זה לחם בשבילם. קל. אפשר לצעוק 'הנה הוכחה חד משמעית שהמערכת מושחתת, תראו איך ממנים שופטים. בידיים של אלו אתם רוצים להפקיד את בנימין, ראש ממשלתנו האהוב?'. תיזכרו בתגובות שלהם אחרי פרשת פוזננסקי ותעלו את זה על סטרואידים קשים. שם זה היה תיאום אסור לכאורה של ימי מעצר בין תובע לשופטת. פה מדובר על מינוי שופטת מהשיקולים הכי זרים שיש. שם הם תבעו לסגור את ביהמ"ש, פחות או יותר, לשחרר את כל העצורים (רק מקרה שזה היה משרת את נתניהו) ופה, אויש פה, איזה קטע, הם בכלל הלכו לכיוון ההפוך. למה הדס שטייף חיטטה בנייד של נווה? איך נתנו לה חסינות? איפה זכויות הפרט? להעמיד את כולם לדין! עכשיו!!!

אולי זו המשך לקרוא

"אם רק הייתי יכול לשלוח אותם לרפסודה בלב ים", על נימוסים והליכות בפוליטיקה

21 בינואר 2019
 

מספר 5 ב"כולנו", ח"כ רחל עזריה, לא תמשיך עם משה כחלון לכנסת הבאה. חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור. מספר 4 ב"כולנו", ח"כ מייקל אורן, לא ימשיך עם כחלון. הוא נפרד מחללית האם המפלגתית בשלב מוקדם מאוד בקדנציה והפך לאיש של נתניהו. מספר 3 ב"כולנו", אלי אלאלוף, עוזב. הוא לא מצא את עצמו בכנסת פחות או יותר מהרגע הראשון. מספר 2 ב"כולנו", יואב גלנט, כבר לא באמת זוכר מי זה משה כחלון ומה הקשר שלו לעובדה שהוא נכנס על גבו לכנסת, לממשלה ולקבינט. האופרטור הארגוני של כחלון, בראשית דרכו העצמאית, אבי גבאי, כבר מזמן הפך לשונא הכי גדול. אפילו מנכ"ל משרד השיכון, תיק שנמצא בחזקת "כולנו", עזב. חגי רזניק עבר למתחרה הגדולה, אורלי לוי.  "למרות שהוא מדבר הרבה" תקף רזניק את האיש שבזכותו קיבל את התפקיד, "בסוף הוא נטו כישלון. הוא נטש את השכבות המוחלשות בצדי הדרך". המשך לקרוא

משעמם לדבר על שינוי שיטת הבחירות, אבל זה ישנה הכול

14 בינואר 2019
 

צריך לשנות את שיטת הבחירות. לא, לא לבחירות אזוריות, צריך לאמץ שיטת בחירות שתתחיל אולי לרפא את המערכת הפוליטית החולה שלנו.

כשבנימין נתניהו היה שר אוצר הוא דיבר איתי על הסקרים כלפיו. אפילו כשנבחרתי ב 1996, הוא אמר, הייתי נגטיב. 'נגטיב', כלומר, בסקרים רוב הציבור הישראלי לא אהד אותו ובכול זאת, הוא נבחר לראש הממשלה בבחירות אישיות. מאז תמיד הנגטיב היה גבוה מהפוזיטיב, המשיך נתניהו, עכשיו אני לראשונה יותר פוזיטיב מנגטיב. נתניהו כשר אוצר היה פוליטיקאי שניסה לפייס מעט את המחנה אותו כל כך הרגיז בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. הוא התפייס עם עיתונאים ויריבים, קידם באפקטיביות אג'נדה כלכלית, לא נלחם באליטות ונשאר יחסית מתון מדינית. התוצאה, מבחינתו, הגיעה בבחירות 2003. הכישלון הגדול ביותר בתולדות הליכוד, 12 מנדטים.

בבחירות 2015 נתניהו עשה בדיוק את המהלך ההפוך. הוא לא ניסה יותר להתחבב על המחנה שכנגד. בסולם בו אפס זו שנאה עזה ו 10 היא אהבה גדולה, מבחינת נתניהו של 2019, אין בעיה שחמישים אחוזים מהציבור ייתנו לו אפס או 1. אין בעיה, כל עוד 25 האחוזים בציבור שאוהבים אותו, להלן הבייס, נותנים לו 8 ו 9. זו פוליטיקה טראמפית. חידוד הקצוות, הקצנת השיח, בוגדים, שמאלנים, בקיצור, כל מה שאנחנו חווים פה בארבע השנים האחרונות. שיטת הבחירות שלנו מעודדת את הפוליטיקה המעוותת הזאת. אתה יכול לשלוט גם כש 52% מהציבור, על פי סקר שפורסם לאחרונה, לא רוצים שתהיה ראש הממשלה הבא. לרמת ההסתייגות של הציבור שלא בוחר בך, אין שום משמעות. ממילא הם לא מצביעים עבורך, אז לרמת העויינות אין משמעות. נתניהו רק צריך שיהיו לו 30 מנדטים. כל השאר יסתדר מאליו. צריך לקרות נס כדי שלגוש הימין מרכז לא יהיו יותר מ 60 מנדטים. זה קרה פעם אחת ב 30 השנים האחרונות. ברגע שלגוש הימין מרכז יש יותר מ 60 מנדטים ולנתניהו 30, אין דרך כמעט שהוא לא יהיה ראש הממשלה וממש לא אכפת לו שהצד השני ירגיש ששוב גנבו לו את המדינה.

שיטת בחירות חכמה יותר הייתה מתגמלת מועמדים שעושים פוליטיקה אחרת. באירלנד (ובמלטה), למשל, יש שיטת בחירות מעט יותר מסובכת בה לקול שלך יש יותר משמעות. אתה מדרג מועמדים לפי ההעדפות שלך. איש ליכוד ידרג את נתניהו במקום הראשון, אבל הוא גם ימשיך וירשום את העדפותיו לגבי שאר המועמדים. בנט אולי יזכה במקום שני, ליברמן שלישי וכו'. בוחרי המרכז שמאל ידרגו, מן הסתם, את נתניהו אחרון. ספירת הקולות בשיטה הזאת נותנת ביטוי גם להעדפה השנייה והשלישית של אדם. כך ייווצר מצב שגוש המרכז שמאל יתאחד באופן אוטומטי מאחורי מועמד אחד. כל הקולות שבחרו בגבאי/גנץ/לפיד יעברו למי מהם שזכה בהכי הרבה מקומות ראשונים. לשיטה הזאת יש יתרון מאוד חשוב. בזמן הבחירות לא יהיה ללפיד אינטרס לתקוף את גנץ וההפך. זה שינוי מוחלט של מאזן המוטיבציות הנוכחי. בישראל יש תמריץ גדול לנתניהו ובנט להילחם זה בזה. באחת המדינות בארה"ב, בה השיטה הזאת נהוגה (בעברית היא מכונה "הקול היחיד הנייד", לא שם סקסי במיוחד) המתמודדים בבחירות סיימו את העימות ביניהם כשהם אוחזים ידיים ושרים ביחד שיר. במהלך כל העימות הם נהגו בכבוד מקסימלי אחד כלפי רעהו. לא להרגיז תומכים של המועמדים האחרים חלילה.

כל מערכת בחירות, הפוליטיקאים שלנו מתבכיינים על חוקי הבחירות המיושנים. האיסור על תעמולת בחירות, תשדירי הבחירות המגוחכים, הם תמיד מתחייבים לשנות את החוקים וכמובן, לא עושים דבר (אלא אם כן לעשות זה להקים ועדה כמו ועדת בייניש, ולאפסן מיד את המלצותיה במגירה). מצד שני, יש הרבה מפלגות חדשות ופוליטיקאים שמתיימרים להביא רעיונות חדשים. אולי מישהו מהם רוצה לנסות לחולל שינוי בדרך שהביאה את המערכת הפוליטית שלנו לנקודת שפל קשה במיוחד.

המאמר התפרסם ב"הארץ"