"גם היום מנהיגי העולם יודעים. הם שומעים. הם רואים. האם יפעלו עכשיו? האם יתקפו? האם יגנו?", דברים חדים, ברורים מפי בנימין נתניהו. למרבה הצער הן לא נאמרו עכשיו ולא על אוקראינה. הטיעון אולי הכי מרכזי של נתניהו תמיד התחיל מהפסיביות של העולם אל מול השואה. "נציגים של 17 מדינות, כולל גדולי המדינאים בהיסטוריה, אישים דגולים קראו עוד…
האסטרטגיה של ממשלת בנט-לפיד-גנץ נכשלה. הרעיון המסדר, ככל שהיה כזה, היה 'ננסה למנוע את חתימת ההסכם ואם אין ברירה, נשפיע עליו, כי בניגוד לנתניהו – אנחנו לא מתעמתים עם הממשל'. כרגע, עושה רושם שההסכם על סף חתימה ושההשפעה הישראלית עליו, מודים גם בסביבת בנט, אפסית, עד לא קיימת. בצמרת הישראלית רואים בהסכם הזה אסון. לא קראו עוד…
הבון טון עכשיו זה וואי וואי וואי, מה הייתם אומרים אם ביבי היה עושה את זה, אתם, כן, אתם, חבורת צבועים שכמותכם, אנחנו – הכותבים – הגונים וישרים, עיוורי צבעים, יודעים שראש ממשלה שמנסה לסגור כלי תקשורת מסיבות פוליטיות (תאגיד, ערוץ 10, חינוכית), לשתול עיתונאים מטעמו, לייסד עיתון שישרת אותו, לנסות להקים ערוץ טלוויזיה שיהדהד קראו עוד…
בימים המכריעים לפני הקמת הממשלה, הילדים של איילת שקד נשלחו לישון מחוץ לבית. ההפגנות, הרעש, ההמולה, הלחץ מחוץ לביתה של שרד היה לא קל. שקד העדיפה שהם יישנו כמה לילות אצל חברים. גם הצד השני הפעיל לחצים. אנשי "יש עתיד" זיהו את אופיר שקד, בעלה של המתלבטת, כחוליה חשובה. הם שמעו שהוא תומך בהקמת הממשלה קראו עוד…