הבלוף של ועדות האיתור או איך כולם ידעו שדורון כהן ייבחר

מאת  | 1 בספטמבר 2009
 

כשבנימין נתניהו היה שר אוצר סיפר לי אחד מעוזריו איך ממנים מישהו שהשר רוצה ביקרו לתפקיד נחשק, למרות החובה לכאורה לקיים מכרז. ועדת איתור. פטנט. השר, באישור נציב שירות המדינה, ממנה ועדה מקצועית שתביא להחלטתו כמה מועמדים ראויים. איכשהו, המועמד הרצוי יגיע לתפקיד. לא צריך לתפור מכרז. ככה נבחר מקורבו של נתניהו, רון דרמר, לתפקיד הנספח הכלכלי של ישראל בארה"ב.

לפני כמה שנים חיפשה ועדת איתור מנהל חדש לרשות החברות. בצמרת האוצר ידעו להגיד לי, הרבה לפני ההחלטה, שמי שייבחר הוא אודי ניסן, אקס אגף תקציבים. דיברתי עם יו"ר ועדת האיתור, קובי הבר, אז ראש אגף תקציבים. הוא אמר שאני מדבר שטויות ואין שום החלטה. אודי ניסן נבחר לתפקיד מנהל רשות החברות.

בחודשים האחרונים התנהלה ועדת איתור למציאת מנהל רשות חברות חדש. שוב ידעו להגיד לי "מקורות יודעי דבר" שלא יעזור בית דין. דורון כהן ייבחר. לא טרחתי אפילו לנסות לקבל תגובה. היה ברור שהסיפור יוכחש. דורון כהן נבחר.

עכשיו לשאלה – נאמר שהכל תפור, האם בסוף אנשים ראויים נבחרים? אני לא יודע מה דרמר מבין בכלכלה ואיך הוא מילא את תפקידו, אבל אין חולק שמדובר באדם מאוד אינטליגנטי, משכיל, עם קשרים טובים מאוד בארה"ב, שפת אם אנגלית וגם קשר מצוין עם השר הממנה לא מזיק.

אודי ניסן, לפי כל מה ששמעתי, היה מנהל רשות חברות טוב. נקי, ישר, ענייני. מינויו בכלל לא היה קשור לקשרים פוליטיים לשר. ספק אם שר האוצר, שמינה אותו, הכיר אותו. אם מישהו סימן אותו לתפקיד, אלו הם חבריו הפקידים מצמרת האוצר.

את דורון כהן אני לא מכיר. הרזומה העיסקי שלו לא ניתן לביטול. מה הוא אשם שיש לו קשרים פוליטיים טובים? כששידרתי את "יומני עומרי", אותה רשימה בלתי נגמרת של מחויבויות פוליטיות שעומרי שרון לקח על עצמו, התנוסס שם גם שמו של דורון כהן (ראו דקה 04:55 בחלק א'). עמרי כתב לעצמו לדבר עם ציפי לבני, שרת השיכון, כדי לדחוף את מינויו של כהן ליו"ר "עמידר". כהן מונה לתפקיד. לבני טענה באוזניי בתוקף שלעמרי לא היה קשר למינוי. "דה מרקר" חשף עכשיו שכהן גם קשור לשטייניץ, שר האוצר שמינה אותו. כהן ערך עבורו אירוע בפריימריס ותמך בו. עפ"י הפרסום, הוא לא דיווח על כך לוועדת האיתור.

אני חושב שחייבים למצוא דרך לשפר את השיטה. גם אם נבחרים אנשים ראויים, יש משהו מאוד עקום בקיום הליך איתור פיקטיבי. הליך בכאילו. זה גורם להרבה מאוד אנשים טובים לאבד אמון במערכת. הם מתמודדים, מגישים, מטפחים ציפיות ומגלים שהכל היה תפור וסגור. מצד שני, לא צריך להתחסד. אי אפשר למנוע משר לנסות להשפיע על זהות הפקידים הבכירים שלו. בעיניי, זה גם לגיטימי ונכון. השר צריך לעבוד איתם, הוא צריך לתת בהם אמון ולהרגיש איתם נוח. השיטה הישראלית מתחפשת לשיטה הבריטית, אבל בעצם פוזלת לאמריקנית. משחקים אותה כאילו מדובר בבחירה של פקיד מקצועי, נטול תלות בשר ומצד שני נותנים לשר לקבוע מי הוא יהיה.

מה הפתרון? לא בטוח שיש לי. אני די משוכנע שאין במערכת מישהו שרוצה להתמודד עם הבעיה. רוב השרים מעדיפים לסגור עיסקה שקטה עם הולנדר, נציב שירות המדינה ואדם שהישרדות היא שמו השני. למה לשנות סדרי עולם אם אפשר בשיחה דיסקרטית לתפור מינוי רצוי?

הנה בכל זאת שני רעיונות:

– מועמד שהשר מכיר ורוצה ביקרו, יקבל ניקוד יתר. שכולם יידעו. שיהיה שקוף. אם הוא ראוי וחביב על השר, רוב הסיכויים שייבחר. אם יגיע מועמד כל כך טוב, שהניקוד שלו יחפה אפילו על חוסר ההיכרות עם השר, הוא ייבחר. הצד השני של המטבע הוא – שר שיסתיר את העדפתו וינסה להביא לבחירת המועמד שלו, ייענש. איך? לא יודע, אבל ייענש.

– תיעשה סריקה קפדנית של המשרות הבכירות בכל משרד. ייתכן שיש מקום להגדיר עוד כמה משרות כמשרות אמון, משרות שהשר יכול למנות ללא צורך במכרז, גם אם המועמדים יצטרכו בכל זאת לעמוד בתנאי סף מסוימים. הצד השני – המשרות שנותרו כמשרות מקצועיות יהיו חפות באמת מכל השפעה של השר.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.