החרם על ועדת גולדסטון

מאת  | 16 בספטמבר 2009
 

ההחלטה של ישראל לא לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון הייתה מוטעית. זו לא פעם ראשונה שאנחנו עושים את הטעות הזו. אולי כדאי להתעכב עליה לשנייה. מישהו אצלנו חושב שאם אנחנו לא נשתף פעולה, תקועקע הלגיטימיות של הגוף הבודק. זה נכון, אולי, אם הבדיקה היא של אמנסטי או איזה ארגון זכויות אדם אחר. זה לא נותן דבר, כשהבדיקה נעשית ע"י גוף מכובד, עם מיקרופון כל כך חזק כמו האו"ם או בית הדין הבינלאומי בהאג.

כשהולנדי תמים יקליק בעתיד בגוגל "ישראל" ו"עזה" הדו"ח יקפוץ לו. ממש לא מעניין אותו והוא לא יידע, אם ישראל שיתפה או לא שיתפה פעולה. היה מקרה בו חוסר שיתוף הפעולה קדם לחיסול הוועדה. אז היה מדובר בצוות בדיקת העובדות של "הטבח בג'נין", במהלך מבצע "חומת מגן". נסיבות המקרה אז – תמיכה אמריקנית מוצקה, היעדר ראשית ראייה לטבח – היו כל כך ייחודיות שלא צריך להסיק מהן דבר, מה עוד שמה שחיסל את הצוות הוא הממשל האמריקני ולא ההחלטה הישראלית לא לשתף פעולה.

מאז פרסום הדו"ח של ועדת גולדסטון, התחילה אצלנו הדינמיקה המוכרת של "העולם כולו נגדנו". גלדסטון יהודי? נו, ברור, כאילו חשבנו אחרת. ככה זה. היהודונים הם הכי גרועים.

אני מוכן ללכת עם הגישה הזו לרגע. לצורך הדיון. נניח שהוועדה הייתה מוטה, משוחדת, סימנה מראש את המטרה. נגיד. אני לא מסכים עם זה וחושב שצריך בסיס ראייתי קצת יותר מוצק לטענה כל כך כבדה. אי אפשר לבסס אותה רק על העובדה שהוועדה פועלת מטעם או"ם, אבל לצורך הדיון, נניח שזה המצב. גם אז היה עדיף לשתף פעולה. ישראל הייתה מציגה הוכחות למקרים בהם חמאס עשה שימוש באוכלוסייה אזרחית ופעל מתוך אוכלוסייה אזרחית (בהנחה שיש לנו כאלה הוכחות). מה הייתה עושה הוועדה? מתעלמת?

כעיתונאי, יצא לי לראות אינסוף פעמים שהגעתי לסיפור מבושל ומגובש, אבל תגובת הצד השני ערערה אותי, גרמה לי לחשוב ולפעמים גם לשנות או לזנוח את הסיפור. בסופו של יום, גם לחברי ועדת גולדסטון יש מוניטין, הם רוצים לשמור עליו ולא רוצים להצטייר כאנשים לא הגונים.

עוד דבר – לדעתי, הסיבה שישראל אינה משתפת פעולה היא בכלל לא רציונאלית. זה מגיע מהבטן. להם, לגויים, אין שום זכות לחקור אותנו, שלא ילמדו אותנו על מוסר. שיחקרו את עצמם על מעשיהם באפגניסטאן ועיראק ושלא לדבר עם מה שהאבות שלהם עשו לאבות שלנו. אפשר להזדהות עם הסנטימנט הזה, אבל אין בו שום היגיון. העולם השתנה. הוא מנסה באמת לפעול למען זכויות אדם, על חשבון הערך של ריבונות ועצמאות המדינות. זה נכון לגבי סרביה, רואנדה, לא רק לגבי ישראל. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ניסה שוב ושוב להסביר את זה לממשלה ולצבא. אם ישראל לא הייתה מבצעת את החקירה בעניין הרג 14 האזרחים בעזה במהלך הפעולה לחיסול סאלח שחאדה (בדיקה מצ'וקמקת, כמובן), ספק אם היינו מצליחים להרוג את החקירה בספרד נגד בכירינו.

נכון, כללי העולם החדש לא מוחלים באופן צודק ושוויוני על כל המדינות. המדינות החזקות יותר -רוסיה בצ'צ'ניה, ארה"ב בעיראק – נהנות מחסינות יחסית. זה טבעו של עולם. במקום לנסות לשנות אותו. הגיע הזמן להכיר בו, אפילו לבדוק אם אין גם צדק בכמה מטענות הדו"ח (ירי הזרחן, למשל). אחרי הכל, הן נטענו גם כאן ועל ידי גורמים אמינים, לרבות לוחמים שהשתתפו במבצע. דבר אחד בטוח – עכשיו, אחרי הדו"ח, ישראל תיאלץ לחקור כמה מהמקרים באופן אמיתי. אם היינו עושים את זה מלכתחילה (כן, כן, כבוד הפרקליט הצבאי הראשי) ולא סוגרים תיק תוך עשרה ימים, ייתכן שגם הדו"ח היה נראה אחרת.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.