גייסו כבר את האגואיסט המפונק הזה

מאת  | 6 באוקטובר 2009
 

החוצפה של בן סהר ומקורביו היא דבר לא ייאמן. אני שונא להביע עמדות פטריוטיות, מתלהמות, גם כשאני מאמין בהן. מעדיף בדרך כלל להשאיר את זה לאחרים, אבל שמעתי עכשיו ראיון ברדיו ש(שוב) הקפיץ אותי מדעתי.

כשהתגייסתי לצבא, החלום הכי גדול שלי היה לקבל תנאי שירות של ספורטאי מצטיין ולהמשיך לנסות ולהגשים את חלום הכדורסל שלי. לא קיבלתי וגם לא הגשמתי. סביר להניח שגם אם הייתי מקבל, לא הייתי מגשים, אבל זה היה הדבר הכי חשוב לי באותה תקופה והייתי מוכן להרוג בשבילו. לכן, אני לגמרי יכול להבין את רצונו של סהר להמשיך לשחק באספניול, בלי שהצבא ידפוק לו את הקריירה.

מכאן ועד ההתבטאויות השחצניות והמכוערות שלו ושל מקורביו, המרחק עצום. אתה שומע את אמא שלו ברדיו ומבין שהיא מצפה שנתנצל בפני הבן שלה שבכלל הזמינו אותו לצבא, שלא תיאמו איתו, שלא התחשבו בעובדה שהוא חתם בספרד (מה, אתם לא קוראים שם עיתונים בבקו"ם?) ובכלל, איך לא מכירים בגולים שלו בנבחרת כחודשי שירות.

שמעתי ב"רדיו ללא הפסקה" גם את הסוכן שלו, רונן קצב. בחוצפה יוצאת דופן הוא הסביר לנו מה טוב למדינת ישראל וכמה סהר תורם למדינה כשהוא משחק כדורגל. שיעשה פעילות הסברתית בברצלונה, במקום שירות צבאי, הוא הציע, מוח יצירתי שכמותו. דגל ישראל אחד ביציע של אספניול, שווה יותר מהשקיית הממטרות בקריה, אמר קצב. המראיינים, אופירה אסייג וחיים רביבו, שמחו להסכים.

אני מרגיש קצת מטומטם להזכיר כמה מושכלות יסוד:

1. השירות הצבאי בישראל אינו טובה שעושה סהר למדינה. זו לא בחירה. הוא יכול, כמובן, לא לחזור לארץ ולא לשחק בנבחרת, אבל אם הוא רוצה להישאר ישראלי, שיעשה צבא ואם תידפק לו קצת הקריירה מזה, אז שתידפק. יוסי בניון עשה איזשהו צבא וגם איל ברקוביץ ואפילו גיא גודס שהיה, לדעתי, אם אפשר להשוות בין הענפים, הרבה יותר כשרוני מסהר בגיל 18 (בגיל 17 הוא כבר הצטיין במדי הפועל חיפה בגביע אירופי וכמעט לקח אליפות ממכבי ת"א). והממטרות? הממטרות זו פריבלגיה. הוא לא חייב להשקות ממטרות. הוא יכול לעשות צבא אמיתי ולתרום משהו לקהילה בה הוא חי. זה מגוחך שקצב לוקח את ההטבה הגדולה שהצבא נותן לקליינט שלו ודומיו ומשתמש בה כסטנדרט לבקשת ההטבה הבאה, במקום לשתוק ולהגיד תודה.

2. המדינה הלכה לקראת האגואיסט המפונק הזה, בן סהר, מעל ומעבר. ניסו להעביר חוק עבורו, מוספי הספורט עוברים לדום כשהנסיך מאיים לא לבוא ויו"ר ההתאחדות עובד על העניין, כאילו בזה תלוי גורל המדינה. מספיק. רבאק. אם אני הייתי בעמדת החלטה, הייתי שולח לו תאריך גיוס. רוצה, שיבוא. לא רוצה, מכריז עליו עריק ונגמר הסיפור. אה, כן. בהזיה הכוחנית שלי, לא הייתי דורש ממנו רק שיעשה טירונות ויחזור לשחק בספרד (כפי שמבקשים ממנו עכשיו). הייתי מודיע לו שיש לו 3 שנים צבא. נקודה. אחרי שיבוא, שידונו איתו על תנאי שירות שיאפשרו לו לשחק כדורגל. חוצפן.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.