"בדרכים" עם עמיר בניון

מאת  | 10 בפברואר 2010
 

תקראו בבקשה מה שעמיר בניון אמר עלינו ב"מעריב" היום.

עכשיו העובדות. אכן, רדפנו אחריו זמן רב. מאוד רצינו להתלוות אליו. שנינו מאוד אוהבים אותו. על הפלאפון שלי יש כמה משיריו. בסוף הוא התרצה. שמחנו. היו במערכת אנשים שהסתייגו מהאייטם. הוא התראיין הרבה. אנשיו נתנו לנו להבין, שרק אנחנו נלווה ואז התברר שגם ערוץ 2 הוזמן. סוג העניינים שמאוד מטריד מערכות תחרותיות כמו שלנו. עפר ואני התעקשנו. הוא מספיק מעניין כדי לשרוד כמה ראיונות.

באנו. היינו הכי חנפניים שאני זוכר. הנה כמה מהדברים שאני אמרתי לו (איכשהו, אני לא זוכר מה עפר אמר…): "אני מת על המאבק שלך בחברות התקליטים", "לא חששת שיתנקמו בך?", "אני אגיד לך משהו שעוד לא שמעת – יש לך קול מדהים (זה היה אחרי ההופעה)".

פרובוקציות? הלוואי.  עקיצות? רק אם מגע של לשון רטובה עושה לך עוקץ.

יום הצילומים הראשון עבר נהדר. צחוקים, חיבה הדדית. תענוג. אחרי ההופעה פגשנו אותו בחדר אומן. הוא שמח לפגוש אותנו והתחלנו לדבר. אחרי בערך דקה של גישושים, עפר שאל אותו איך הוא אפילו לא מזיע. עמיר אמר בחיוך שאולי התאורה היא סוג ב'. עפר זרק משהו כמו – מתנכלים לך (יום קודם הוא הסביר לנו איך חברות התקליטים התנכלו לו). מפה התחיל מונולוג בלתי יאומן שנמשך ונמשך ונמשך. המתנחלים, גלי צה"ל, ערוץ 2, התקשורת, הטלוויזיה. אבא שלו התערב, היחצ"ן ניסה לעצור, מעריצות ביקשו תמונה, לא עזר. בניון הלך לכיוון החדר וחזר, שוב הלך ושוב חזר ודיבר ותקף אותנו ואת העולם כולו.

כל הזמן הזה אנחנו כמעט ולא דיברנו. הרגשנו שזו לא בדיוק הזמנה לדיאלוג ושהאיש שלפנינו לא נמצא במיטבו. למחרת בניון התקשר לתחקירנית שלנו, טל גרנות והודיע שהוא לא רוצה לשמוע מאיתנו ולא רוצה להצטלם יותר. התקשרתי לאמרגן שלו, בני מנשה. אולי בכל זאת? "אם לא תורידו את הסצנה אחרי ההופעה, אין על מה לדבר. אם תורידו, נעשה ראיון". לא הורדנו. 

הצצה לכתבה עם בניון שתשודר הערב ב-21:00   

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.