תשובות לביקורת הטלוויזיה על תחקיר יצחק לאור

מאת  | 18 בפברואר 2010
 

לא, הביקורת לא עיצבנה אותי ובשני המקרים היא מאוד לגיטימית ומנומקת. בכל זאת, אני לא מסכים.

אלון עידן כותב ב"הארץ" שהתחקיר ששודר אתמול על יצחק לאור, העביר מסר שיש לנו ציפיות יתר מלאור, מכיוון שהוא מתנגד לכיבוש, וכנ"ל לגבי המקומות שהעסיקו ומעסיקים אותו. הוא כותב שבעצם טענו שמכיוון שאותם מקומות מזוהים עם השמאל המדיני ואנטי כיבוש, לא אמורים לעבוד בהם מטרידנים.

לא נכון. לא טענו את זה.

טענו שיש לנו ציפיות יתר ממי שמזוהה עם מלחמה על זכויות אדם, זכויות נשים, שוויון וכבוד אדם. נכון, בדרך כלל זה הולך ביחד עם השמאל המדיני בארץ, אבל ברמה העיונית, אין בכך שום הכרח ויש כידוע, ימניים מובהקים שרואים בעצמם ובצדק, לוחמי זכויות אדם. בפתיח שלי לתחקיר של נסלי ברדה, אמרתי במפורש – "מקומות ליברליים והומאניסטיים" וכך גם בהמשך. לא אמרתי מקומות שמאלניים. זה נכון שבילי מוסקונה לרמן וד"ר להב, שהשתתפו בתחקיר, מתחו קשר בין הדברים. בעניין הזה אני קצת חולק עליהן.

ב"ישראל היום" שוב נטענה הטענה הכל כך נכונה, שעניינים מהסוג הזה צריכים להידון בבימ"ש ורק אח"כ בתקשורת. כל כך נכונה הביקורת ולגמרי בלתי מעשית. לא סתם רוב המקרים הללו מתחילים בתקשורת. קצב, גולדבלט ואחרים. מי שניסה לשכנע קורבן עבירת מין להתלונן במשטרה, יודע במה מדובר. לשכנע מוטרדת/מותקפת להתראיין, זה כמעט בלתי אפשרי. משטרה? אפילו לא בצחוק.

לחכות לביהמ"ש ולמשטרה, זה בדיוק המתכון לחסינות עבור עברייני מין ותעודת ביטוח למטרידים סדרתיים להמשיך להטריד.

לבסוף, מילה על "הארץ", העיתון שאני אוהב (כן, אוהב, אל תשאלו שאלות) ומעריך. התנהלות "הארץ" בפרשה הזו לא הייתה אופטימלית, שלא לומר מילים חריפות מאלה.

קודם כל, העיתון היחיד שלא פירסם ידיעה בעניין התלונות נגד לאור, הוא "הארץ" (תיקון: "הארץ" כן פירסם בבוקר בו עלה הפוסט הזה. לא ראיתי. סליחה. עם זאת, "הארץ" היה עדיין האחרון לפרסם. העיתונים האחרים פרסמו לפניו). שנית, בכירים בעיתון, מאוד בכירים, בעבר ובהווה, שמעו תלונות נגד האיש, כולל תלונה על תקיפה פיזית. חוץ מאחד (רונן זרצקי, שבהגינותו הודה בכך שהתלונה הגיעה אליו), כל השאר הכחישו שהכירו תלונות על לאור ובוודאי לא עשו די כדי להפסיק את התנהגותו לאורך השנים, או לשקול את המשך דרכו ככותב בעיתון. שלישית, תגובת "הארץ" לתחקיר הייתה מניפולטיבית ולא מדויקת. התחקיר הביא, כאמור, את עדותה של ד"ר הגר להב, שעבדה בעבר בעיתון. "הארץ" כתב בתגובה שאיך יעלה על הדעת שמי שנשואה לאדם שהיה מנכ"ל "הארץ", מתקשה לקבל טיפול בתלונתה. אלא שד"ר להב לא הכירה את בעלה לעתיד, בזמן שהדברים קרו וב"הארץ" היו אמורים לדעת את זה.

עכשיו, "הארץ" צריך להחליט מה עושים עם לאור. לתת לו להמשיך לכתוב? הכתיבה לא כרוכה, למיטב הבנתי, במגע עם נשים ובהיעדר הליך פלילי, קשה להעניש אותו. דילמה. מצד שני, לתת לקרדיט שלו להמשיך להתנוסס בעיתון, זה לא ממש עושה כבוד ל"הארץ".

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.