התבטאויות מדיניות מעצבנות

מאת  | 13 במאי 2010
 

שר החוץ, אביגדור ליברמן, מכר היום למרב מיכאלי ב"הארץ" את הסיפור על אבו מאזן, שמתחנן לקברניטים ישראליים להמשיך בתקיפות הישראליות על עזה בזמן "עופרת יצוקה".

פעם חשבתי שהאיש מסתובב עם גפרורים קטנים וזורק לכל מקום שיש בו קצת שמן. נראה לי שהוא החליף לבקבוקי מולוטוב. מישהו יכול להסביר לי מה עובר לשר חוץ ישראלי בראש לפני שהוא אומר את הדברים הסופר מזיקים הללו? אפילו לשיטת ליברמן זה מטומטם לגמרי. נאמר שאבו מאזן לא פרטנר, שהוא מנוול בתחפושת, מה שתרצו. מה זה נותן להציג אותו כמשת"פ? תגיד שהוא מנוול, שברצה לדפוק לנו את ה OECD, אבל בשביל מה לצייר אותו כמי שמעודד הרג פלשתינים, שחובר לישראל נגד חמאס. יש לזה רק מטרה אחת – לשרוף את אבו מאזן, לפגוע בשותף המתון של ישראל, להחליש את מי ששומר על השטחים שקטים, לעצבן את האמריקנים, שרואים באבו מאזן שותף. זו אמירה של רוע צרוף. רק רצון להזיק, לפגוע, שום תועלת, אפילו לא פוטנציאלית לא יוצאת מזה. אגב, זו אמירה יותר מזיקה מכל מברק של משרד החוץ, שליברמן עושה מאבק היסטרי למנוע את הדלפתו.

אפשר להבין את מצב רוחו של ליברמן, מצב רוח של "לשרוף את המועדון". תפיסת העולם שלו מתנפצת לו על הראש. הוא משחק אותה גיבור מול העולם, כמו שתמיד הבטיח שיעשה, אבל העולם לא כל כך מתרשם. למעשה, הוא הפך לשר חוץ לא רלוונטי, העמדה שהכי כואבת למי שמאוד רוצה להשפיע.

ההתבטאות המדינית השנייה היא נטולת רוע, אבל גם מעצבנת. הנשיא שמעון פרס חזר על דברים שנשמעים אינטואיטיבית כל כך נכון. סוריה צריכה לבחור – שלום עם ישראל או אספקת טילים לחיזבאללה. לתצרוכת חיצונית, כמסר ישראלי הסברתי, זה נשמע מצוין. אני מניח שגם פרס יודע שסוריה תתנהג באופן ממש לא רציונלי, אם תנהג כעצתו. בוא נהפוך את המשוואה. האם הנשיא פרס היה מייעץ לראש הממשלה נתניהו לבחור – שלום עם סוריה או המשך ההתחמשות של חיל אוויר. גם אסד יכול לטעון – איך אני יכול להאמין לישראלים שהם רוצים שלום, כשהם עובדים יומם ולילה על קניית מטוסים, שיפציצו אותי?

למה אני כותב את זה? כי לממשלת ישראל יש תנאי סף נגד הסורים. תבטיחו לנו להתנתק מאיראן ואז נסכים לעשות איתכם שלום. הגיוני. הגיוני בדיוק כמו שסוריה תדרוש – קודם תתנתקו מארה"ב ואז נעשה אתכם שלום. למה שהסורים יוותרו על בעלת ברית מאיימת לטובת מו"מ שברירי עם שותפים, שהיא לא סומכת עליהם?

ההיגיון הישראלי במו"מ צריך להיות, אם בכלל: הסכם עם סוריה יקרב אותה אוטומטית לארה"ב, יעזור לה כלכלית, יקטין את הצורך שלה באיראן ובסופו של דבר, ינתק אותה מציר הרשע.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.