סיפורי ביבי – קצת מריחים מתשוקת יתר

מאת  | 15 במאי 2010
 

בהתכתשות הגדולה בין נתניהו לנחום ברנע, יש, לדעתי, מנצח בנוק אאוט. ביבי. זה לא קשור לשאלה אם הסיפור נכון או לא נכון, הוא פשוט משחק  לידי נתניהו. למעשה, אם הייתי יותר קונספירטיבי, הייתי אומר שנתניהו דואג שסיפורים כאלו יתפרסמו. זה הדבר הכי טוב שקרה לו. טוב, אני מגזים. אבל ממש לא רע.

למי שלא עקב, ברנע פרסם שלפני כעשר שנים אקי"ם רצו הרצאה מנתניהו ונציגו של נתניהו ביקש 50 אלף דולר. הסאבטקסט היה – איך ראש ממשלה לשעבר יכול להיות תאב בצע מול ארגון כמו אקי"ם? ברנע ציטט מתוך תמליל חקירה משטרתית ואני ממש לא רוצה להיכנס למאבק שהתלקח בין ברנע ללשכת רה"מ על אמינות הפרסום (אקי"ם ולשכת רה"מ טענו שנתניהו בכלל הרצה לאקי"ם בהתנדבות).

אני פשוט חושב שלשים בכותרת הראשית סיפור על נתניהו מלפני עשר שנים, סיפור שאין בו, אפילו לכאורה, היבט פלילי, זה מוכיח את גרעין הטיעון של נתניהו – נטפלים אלינו, מחפשים אותנו. שלא תבינו אותי לא נכון, הסיפור שווה פרסום. זה מסוג הסיפורים שמלחלחים טור פרשנות או בונים פרק טוב בספר על ביבי. אבל מפה ועד כותרת ראשית, המרחק גדול.

הדבר נכון גם לגבי עוד שני סיפורים שפורסמו לאחרונה על נתניהו. הסיפור על החליפה שלקח, שפורסם ב"מעריב" והסיפור על הכסף הרב, שלקח מעמותה במקסיקו על מסע הרצאות לפני עשר שנים, סיפור שפורסם ב"ידיעות". שני הסיפורים שווים. שניהם קיבלו הבלטה מוגזמת ושיחקו לידיים של נתניהו. זה בדיוק סוג הסיפורים שמוכיחים, בעיני אנשי נתניהו, את העובדה שמחפשים אותו, שרודפים אותו, שמפרסמים בהבלטה עצומה סיפורים קטנוניים מלפני עשר שנים. אני מוכן להניח שעודף ההבלטה בשלושת המקרים לא נובע מסיבות לא ענייניות. אני מניח שהוא נובע מתסכול עיתונאי. התסכול נובע מכך שלא מעט עיתונאים שומעים סיפורים פנטסטיים על נתניהו ואין לנו דרך להוכיח אותן.

הנה דוגמא לאיך עושים את זה נכון – כש"מעריב" פרסם בתום מלחמת לבנון השנייה את העובדה שהרמטכ"ל, דן חלוץ, מכר את מניותיו מייד כשהחל הבלגאן, הוא לא שם את הסיפור בכותרת הראשית. זו הייתה דרך חכמה להבליט את הסיפור, בלי להיראות כבעל תשוקת יתר.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.