על חיכוכים והבהרות: ארי שביט, עורך "העיר" ועורך "ישראל היום"

מאת  | 22 במאי 2010
 

ארי שביט כעס על הדברים שאמרתי עליו ב"ליידי גלובס". בראיון אמרתי שיש לו מערכות יחסים קרובות עם ברק ונתניהו. הזכרתי שהוא פרסם מאמר קשה נגד ציפי לבני זמן קשה לפני הבחירות, תוך שהוא מסתמך, לדבריו על 12 אנשים שונים. טענתי שהוא היה צריך להגיד לנו שהוא קרוב לשני יריביה הפוליטיים של גברת לבני. זו עובדה רלוונטית  לדרך בה נקרא את המאמר הזה.

אני עדיין חושב שהמאמר ההוא היה לא ראוי ושלא ניתן בתקופת טרום בחירות להטיח האשמות כל כך חריפות, בלי לציין על מה אתה מסתמך. עם זאת, אני כן רוצה להבהיר למען ההגינות שני דברים:

1. אני לא טוען ששביט הוא חבר של נתניהו או ברק. אין לי שום מידע כזה. טענתי שיש לו קשר קרוב אליהם. שביט, למיטב ידיעתי, הוא אחד העיתונאים שנהנה מנגישות הכי טובה אליהם, אולי הנגיש ביותר. לעתים, שיחותיו איתם נשמעות, לפי מה שסיפרו לי, יותר כמו שיחות בין קברניט ליועץ. שביט משיא להם עצות והם שמחים להתייעץ. נגישות למקבלי החלטות היא, כמובן, יתרון גדול לעיתונאי, ממש לא פאול. אני אישית חושב שצריך להימנע מלשחק במשחק העצות, אבל גם זו סוגיה שנויה במחלוקת.

2. אין לי שום מידע שברק ונתניהו היו חלק מ 12 המובחרים של שביט. אין ספק שיש דמיון בין מה שברק ונתניהו חושבים ואומרים על לבני בחדרים סגורים, למה שנכתב במאמר, אבל לי אין שום הוכחה שהם היו חלק מה 12. שביט טוען בתוקף שלא. אני מקבל את אמירתו ונאמנים עליי דבריו.

אלון עידן, עורך "העיר", כעס מאוד על הפוסט שפרסמתי בעניין ההחלטה שלו לפרסם מאמר תגובה של יצחק לאור על ההאשמות כנגדו. לטענתו, הביקורת על ההחלטה לגיטימית, אבל אני רמזתי, לדבריו,  שהחלטתו נבעה מתכתיב של "הארץ" וזה לא נכון עובדתית.

בריב הצעקות שניהלנו ניסיתי לטעון שהנקודה היא ניראות. כששני עיתונים מתפרסמים על ידי אותו מו"ל ועיתון אחד עושה הנחה למישהו שכותב בעיתון השני (מאפשר לו להגיב במאמר ולא בראיון עם שאלות), זה יוצר תחושה של שיתוף פעולה. "המקור", אמרתי לו, לא יעשה תחקיר נגד החלטה לקנות גז טבעי מיצחק תשובה. בעלי ערוץ 10, יוסי מימן, הוא המתחרה העיסקי של תשובה וזה ממש לא משנה אם מימן מעולם לא דיבר איתי בנושא (אגב, מימן מעולם לא דיבר איתי על אייטם בערוץ 10 בשבע שנות עבודתי בערוץ). זה בדיוק הרציונל של הלכת ניגוד עניינים. אנחנו לא צריכים לבדוק האם פעלת בניגוד עניינים או לא. די שהעמדת את עצמך במצב הזה כדי שתהיה לנו טענה כלפיך.

למרות כל זאת ואחרי שנגמרו הצעקות, אני רוצה להגיד, שאני מאמין למר עידן שלא קיבל שום הכתבה מ"הארץ" ושזו הייתה החלטה שלו והחלטה שלו בלבד. הוא גם צודק ש"העיר" לא מהסס למתוח ביקורת על "הארץ" ויש לא מעט דוגמאות לכך, אפילו לאחרונה. בקיצור, נאמנים עליי דבריו ואין לי סיבה לחשוב שהוא לא יכול לעשות טעויות כאלו בלי שום עזרה מבחוץ.

עמוס רגב, עורך "ישראל היום", חשב שעשיתי עוול לעיתון שהוא עורך, בדברים שאמרתי באותו ראיון ב"ליידי גלובס". בראיון טענתי שהדרך הנכונה להתמודד עם ההטייה הברורה של העיתון לטובת נתניהו, היא דרך עיתונאית ולא חקיקתית (יש עוד דרך – הממונה על ההגבלים יכולה לנקוט בפעולה, אבל הממונה הנוכחית חלשה וספק אם תעשה זאת).

הדרך הנכונה, בעיניי, היא לנסות להרים תחקיר בשאלה האם העיתון אכן מפסיד כסף רב וממומן על ידי שלדון אדלסון מטעמים חוץ-כלכליים, עזרה לנתניהו. רגב חושב שהאמירה שלי נטולת בסיס ולא הייתה צריכה להיאמר, מכיוון שאני לא מתמצא בעובדות הכלכליות של העיתון. לפחות היית צריך לשאול לפני שאמרת את זה, הוא טען. רגב גם הפנה את תשומת ליבי לכמות המודעות הגדולה ב"ישראל היום", כמות שמעידה על זכות הקיום המסחרית של העיתון ולכך שיש גם מודלים דומים של חינמונים בעולם. אף אחד לא טוען כנגדם שכל תכליתם היא לתמוך באיש פוליטי כזה או אחר.

המלצתי למר רגב שוב ושוב במהלך השיחה לפרסם את הנתונים הכספיים של העיתון. אם אכן זו תמונת המצב והנתונים הכספיים יוכיחו אותה, אז ללא ספק זה יעזור ל"ישראל היום" להיראות כמו עיתון. רגב סירב. הוא אמר שמדובר בחברה פרטית והוא לא חייב לפרסם את נתוניה. שאלתי אותו ישירות אם העיתון מרוויח. הוא סירב לענות. אמר שלא חייב לי דין וחשבון (צודק). הוא הזכיר לי שבירכתי אותו עם יציאת מוסף סוף השבוע של "ישראל היום" וסימסתי לו שאחזיק לו אצבעות שימשיך לכרסם בהגמוניה של נוני מוזס. בעיניו, הסמס ההוא עומד בסתירה לדברים שאמרתי ב"ליידי גלובס".

ניסיתי להסביר שמבחינתי אין שום סתירה: התקווה להיחלשותה של אימפריית "ידיעות" חיה בשלום עם השאיפה ש"ישראל היום" יפסיק לשמש כשופר התעמולתי של מר נתניהו.

מר רגב חושב שבמיוחד למי שעובד בערוץ 10, כמוני, אין זכות להשמיע ביקורת כזו. לטענתו, זהו ערוץ מפסיד שחי מכספי משלם המיסים. הזכרתי למר רגב שהוא עבד באותו ערוץ מפסיד. חוץ מזה, גם אם טענותיו כלפי הערוץ נכונות (ולדעתי, הן לא מדויקות. משלם המיסים לא משלם אגורה לערוץ 10. זה נכון שניתנו לערוץ הקלות, כלומר, המחוקק אפשר לו להשקיע פחות ממה שהתחייב), אין לכך קשר לטענה כלפי "ישראל היום". נפרדנו בחוסר הסכמה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.