YNET: מועדון סגור. 7.5.2006

מאת  | 7 במאי 2006
 

בערוץ 2 אפשר להיות רגועים: שישי החדש של ערוץ 10 עם עופר שלח ורביב דרוקר לא מהווה תחרות בינתיים. וחוץ מזה, למה אין שם אפילו אישה אחת?
אריאנה מלמד

אז איך אתם מעדיפים את החדשות שלכם ביום שישי – ממלכתיות עם פרצי אגרסיביות של גאולה אבן, זחוחות עם כתבות ארוכות בערוץ 2 או אולי קצביות ומהירות יותר, בסחבקיה החדשה של רביב דרוקר ועופר שלח, ב"שישי" של ערוץ 10?

ראשית, תמיהה קלה: שני גברים מובילים משדר חדשות, ולא נאמר כאן אף מילה על לונדון וקירשנבאום, הם עניין טעון הסבר. למה? הכימייה לבדה אינה

תירוץ. לא ייתכן גם כי כל האופציות הנשיות נבחנו ונפסלו. במשך שעה, על מסכו של משדר אקטואליה מרכזי, לא נראתה אישה אחת. נשים גם לא דיברו בכתבות הקצרות, הקליפיות שניקדו את המהדורה הזאת. גם אם שני הגברים הם עיתונאים מצויינים וראוייים, גם אם הם מעוררים אמון בעקיצות הקטנות שהם מחליפים (בפעם השלישית העקיצות נראות כבר מאולצות, אבל לא נורא. בפעם הראשונה מותר לכל גבר להפגין קצת חרדת ביצוע), גם אם הם מוכשרים כשדים, הנוכחות שלהם לא תתקבע בקלות בסלונים בהעדר אישה. לא רק בגלל הצורך באיזון על המסך, אלא בגלל שהתרגלנו.

אבל שלח ודרוקר כנראה סימנו מטרה גבוהה ורחוקה: לא פחות מאשר שינוי מהותי של הרגלי צריכת החדשות בסוף השבוע. לא עוד הפרדה מתודית בין החדשות תחילה והדעתנות אחר כך, אלא שילוב של שני אלה מן הרגע הראשון במשדר, ושילוב של שני דעתנים שמתבייתים על כל אייטם בגישה לוחמנית. כך, במקום דיווח עדכני על מעשיו האחרונים של ראש הממשלה החדש, נפתח המשדר בציטוטים מצולמים של הבטחות שלו מפי בכיריו, ובאיזכורים ציניים של הפרת ההבטחות הללו. במקום עוד כתבת פרופיל על פוליטיקאי חדש או מינוי חדש, אמנון ליפקין-שחק מסביר שבעצם כל אחד יכול להיות שר ביטחון, או לפחות להבין חומר מודיעיני גולמי, ועופר שלח לא כל כך משתכנע.

התחושה המצטברת מן הכתבות הקצרצרות היא, שאנחנו מוזמנים לצפות בגרסה עברית של תוכנית אקטואליה אישית ב"פוקס ניוז", כולל כמה מן המניירות המעצבנות שנהוגות שם, כמו איזכורים תכופים מדי של הלוגו של התוכנית, וכמו מוסיקה מעצבנת שמתלווה לכל דובר בכתבה בחוסר-טעם אחיד ומופתי, כאילו הדברים הנאמרים לא ראויים להקשבה בפני עצמם. צריך לקוות שאלה חבלי לידה, ושמישהו יתעשת ויפחית במינון התזזיתיות שבוקע מן המסך ב"שישי".

שלח ודרוקר כופרים בחובת הנאמנות למיינסטרים, וזה בסדר גמור – אבל גם הם יווכחו לדעת שכדי להאכיל את מולך הרייטינג, הם ייאלצו לדבר אל צופיהם קצת יותר בגובה העיניים, ולזנוח כמה מן ההנחות המוקדמות שליוו את המשדר הראשון שלהם. כמו למשל, שכו-לם רוצים לראות מהדורה שכולה פוליטיקה. או שכו-לם כבר יודעים בדיוק מיהו טל זילברשטיין ומה בדיוק הוא עושה בתפקידו כיועץ פוליטי, בכתבה שהיתה מיועדת רק ליודעי ח"ן ובלטה ברדידות שלה.

המתחרים יכולים להיות רגועים, בינתיים. לשלח ודרוקר נחוצים יותר ממאה ימי חסד כדי להתאזרח בלבבות, ולהוגי המשדר בהחלט נחוץ זמן כדי להבין שאולי טעו ביצירת אולפן גברי כל כך, ואולי יש מקום לצלע שלישית ושוות זכויות במשדר הזה. אם תראו בחודשים הקרובים כתבות קצרות יותר בשני המשדרים המרכזיים האחרים של ליל שישי, זו תהיה עדות להצלחה מרשימה של ערוץ 10: אני מוכנה להמר שכך יקרה, ואת פירות הרייטינג יקטפו, כרגיל, אלה שממילא עושים זאת בכל יום שישי.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.