גלובס: חנפנים, נמאסתם. 14.3.2006

מאת  | 14 במרץ 2006
 

יחס הקולגות בתקשורת לחשיפת "יומני עומרי שרון" בערוץ 10 מעיד על חוסר אחריות עיתונאית ועל תמיכה בקדימה, בכל מחיר

מאת: יהושע סימון.

יום לאחר חשיפת "יומני עומרי שרון" בידי רביב דרוקר בערוץ 10 לפני כעשרה ימים, קורא העיתונים היה טועה לחשוב שלא קרה ערב לפני כן דבר. אם עד אז קדימה נשחקה לאט-לאט עם כל פרשיות אולמרט והרשעת שרון הבן, הרי שעתה נדמה שהגיע רגע האמת במערכת הבחירות, וכבר לא כל כך ברור למה להצביע למפלגת המרכז.

בבוקר לאחר הסקופ של דרוקר, ב"הארץ" הפניה בת שלוש שורות לעמוד א3, בה מופיע הרקע לאירועים ועיקרי התגובות שמביאה מזל מועלם. ב"מעריב" אמנם רבע שער מוקדש לנושא – אבל הכותרת הראשית של העיתון מוקדשת לספקולציות בנוגע לפתרונות שמעמידה מערכת הביטחון לנצחון החמאס (באיחור של חודש, ראוי לציין).

תחת הכותרת "עומרי יסדר" והפניה לעמוד 2, מאזכרות אילאיל שחר ומיכל שפירא גם את תחקיר "מעריב" מיוני 2005 בנוגע למעורבותו של אולמרט במינוי עשרות חברי ליכוד או בני משפחה מדרגה ראשונה כשופטים בבתי דין לעבודה.

בשער מתחיל טור של דן מרגלית, הסניגור של אולמרט, שמתייחס לכתבה של דרוקר: "זו היתה כתבה על הג'ובים הקטנים, ובעיקר כיצד כופף עומרי את אהוד אולמרט ושאול מופז ומאיר שטרית. ומה על השרים שנשארו בליכוד והיו עושי דברו ורצונו, ומשרדיהם התנהלו בצורה הראויה לביקורת נוקבת, כמו ישראל כץ ודני נווה וסילבן שלום?".

מדבריו של מרגלית מצטייר כאילו אף לא אחד מהאישים המוזכרים רצה לשתף פעולה עם שרון הבן, ואיש מהם לא הרוויח בעצמו מהשימוש לרעה שעשו בסמכותם כדי לסדר ג'ובים למקורבים להם. כשעומרי שרון כותב ביומנו "לדבר עם אהוד", חשוב להבין שהוא חבר כנסת המנסה לקדם את נאמניו וכי זהו שר התמ"ת דאז, ממלא מקום ראש הממשלה ומועמד קדימה לראשות הממשלה, שמועל באמוננו ומסדר על חשבוננו ג'ובים מהקופה הציבורית במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד התעשייה.

איטי ומגומגם

"ידיעות", אולי יותר משאר כלי התקשורת, מעל בתפקידו עם פולו-אפ איטי, מגומגם ולא אתי. כשעל שער העיתון מיום ב' (6.3) מתנוססת תמונה של מאבטחת נאה המלווה את נתניהו, העיתון הקדיש ליומני עומרי שרון אייטם בעמוד 9(!), בלי לתת לאייטם בכלל הפניה בשער. יובל קרני וגידי וייץ ממש מודים בפני הקוראים על הפאשלה שלהם – שהסקופ חמק מידיהם לפני חודשיים כשהמידע הוצע להם. הם אף לוקחים את הצד של עומרי שרון, כשהם מספרים על כך שבין המסמכים היו גם פעולות למען החברה ולא עבור חברי מרכז.

אם נתלה את הפולו-אפ העצלני של היום הראשון באיטיות מערכות העיתונים, הרי שאת היום השני כבר אי אפשר להסביר אלא בניסיון לגונן על אולמרט-שרון, בניסיון להתעלם מערוץ 10 על רקע עסקי ובמאבקי אגו ויוקרה בין עיתונאים.

עשרה ימים קודם לכן, כתבת "מוסף הארץ" (24.2) "ראש ממשלה מחוסר ראיות" של אורי בלאו תיארה את "הכוורת" של אולמרט – הפרקליטים, העבריינים ופרשיות ראש עיריית ירושלים למיניהן. "מעריב" הוכיח אולי יותר מכל את היחס המיוחד לו זוכה אולמרט בעיתונות: על אף הסלידה שלו מהתחום, הוא זכה לסיקור חיובי מהחברים דנקנר ומרגלית ומאיילה חסון המקורבת ללשכה. וגם יוסי ורטר מפרגן. לא סתם יש לציבור תחושה שהתקשורת רוצה את אולמרט – בסביבת אולמרט, פורסם, רתחו על אנשי "מבט" בערוץ 1 שנתנו מקום לסיפור של יואב יצחק על רכישת הבית ברחוב כרמיה. "השתגעתם?!", נכתב ששאלו האנשים בקדימה את אנשי ערוץ 1, "אתם רוצים שאהוד יפסיד?!".

ב"סופשבוע" פורסמה כתבת שני חלקים – "רץ המרתון" ו"על קו המטרה" (24.2 ו-3.3) – סיפור מעלליו של אולמרט, כאילו הוא "האיש שנולד להיות ראש הממשלה". שתי הכתבות מעידות כאלף עדים מי הם חבריו של מועמד קדימה לראשות הממשלה, עם ציטוטים וכיתובי תמונה מהאגדות, שאפילו אתר מועדון המעריצים של הראל מויאל היה נבוך להעלות (לא כל שכן להדפיס). דוגמה לכיתוב, יומיים לפני החשיפה של דרוקר: "אהוד אולמרט. כל חבריו ואלה שעבדו איתו מספרים על האנושיות, טוב הלב, הנדיבות, ההתעניינות הכנה בשלומם של עובדים וידידים, הנכונות להתגייס לעזרה, להושיט יד ולהציע כתף, על החיבוקים החמים, הנשיקות, הפיזיות הטוטאלית של אדם חם המרגיש טוב עם גופו". אכן, הרבה אנשים חמים הוא חיבק.

ב"וואלה! ברנז'ה" דווח כי דנקנר לש ומש את הכתבה למידות ידידותו עם ממלא מקום ראש הממשלה והורה להעביר לאישורו את כל הכתבות העוסקות באולמרט (אולי ממשלה בראשות אולמרט תפקיד בידיו משרה של שגריר, מעריכים המעריכים). בענייני אולמרט והתחקירים שנבלמים בעיתונים, כדאי גם לקרוא את יואב יצחק באתר שלו (www.nfc.co.il).

ועדיין, ביום השני אחרי החשיפה של דרוקר בערוץ 10 כבר לכל אחד יש אג'נדה. אמנם נדמה שלמרות נסיונות ההתעלמות, עם הזמן הסיפור דווקא יצבור תאוצה (ובצדק). מירב ארלוזורוב ב"הארץ" עשתה נכון כשהתייחסה לסיפור, אבל ניצלה את הגל כדי לדבר נגד המגזר הציבורי, כאילו שבעצם קיומו טמונה השחיתות. אך האמת היא, והיא יודעת זאת, שיש כאן עניין של מעילה באמון הציבור ואף צורה ברורה של שוחד. אבל ב"ידיעות" נראה שמאז הפרסום אצל דרוקר, יובל קרני לא מצליח לנשוך את שפתיו ולבלוע את העלבון. הוא פותח את הפה ברדיו ומושך את החוט עד כדי כמעט חשיפת המקור ליומני שרון.

על אף מאבקי היוקרה, האגו, והנטייה הכללית לחמול על בני משפחת קדימה, נדמה שכאן קרני מגזים כשהוא עובר על כללים אתיים וקולגיאליים. "ידיעות אחרונות", כמו גם ערוץ 2 (שעושה הכל כדי להעלים את הישגיהם של הקולגות מערוץ 10), כספקי האינפורמציה הגדולים והפופולריים ביותר בישראל, מחויבים לספק לצרכנים שלהם את המידע העיתונאי המהימן והמדויק ביותר, במיוחד בבואם להצביע בבחירות. לא רק כעסק מסחרי וכקולגות עליהם לתת מקום וקרדיט לסיפור של רביב דרוקר על יומני שרון הבן, אלא כבעלי תפקיד מרכזי בצורת משטר דמוקרטית

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.