לאן נעלמו פלסנר, רגב ואנסטסיה שהכרתי?

מאת  | 3 ביוני 2010
 

את יוחנן פלסנר הכרתי באוניברסיטת הרווארד. יוצא סיירת מטכ"ל, עושה תואר שני באוניברסיטה המפורסמת בעולם, שחיין מצטיין, ליברלי, נאור, חכם. אפילו יפה. אם הייתי מספר לו אז, שישבנו בקנדי סקול, שיש חבר כנסת שצרח על חברת כנסת ערבייה "לכי לעזה. נראה איך ינהגו בך שם? רווקה בת 38". (רווקה בת 38! איזה פגם מוסרי). אם הייתי מספר את זה לפלסנר ההוא, הוא היה נוחר בבוז ופולט משפט ציני, מבטל כזה. איך יוחנן פלסנר הנאור, המתון, הדמוקרט, הופך לחבר כנסת כזה? איך יוצאת לו מהפה הערה כל כך מגעילה, שוביניסטית, דוחה?

את מירי רגב הכרתי כדוברת צה"ל. היא הייתה מתונה, שקולה, עשתה עליי רושם של מרכז-שמאל כזאת, דיבררה בחדווה את ההתנתקות והדיפה ריח קל ומוכר של בוז לפוליטיקאים. מה קרה למירי רגב ההיא? מה קורה להם, כשהם נכנסים לכנסת? איך גברת רגב ההיא, שדיברה על הקושי של נשים להתקדם, מדברת ככה בערבית לחברת הכנסת זועבי? מאיפה היא שאבה את הכמויות הללו של גסות ותאוות השפלה?

את אנסטסיה מיכאלי הכרתי כשניסתה בפעם הראשונה לצנוח לכנסת. עשתה רושם של אישה נעימה, לא הבינה דבר באקטואליה ובענייני היום. עשתה טעויות מביכות, אבל כולם סלחו לה, כי היא יפה ונעימה ומנומסת. לאן נעלמה אנסטסיה ההיא? מה נכנס בה אתמול, כשהסתערה בכוח לעבר חנין זועבי? מי אמר לה שזה טוב לקריירה שלה? מאיפה היא שאבה את הלהט הציני הזה?

עד אתמול לא חשתי שום סימפטיה לח"כ חנין זועבי. עלייתה על המשט הפרובוקטיבי נראתה לי מיותרת, עוד חתך קטן בגשר הלא קיים בין היהודים לערבים. פלסנר, רגב ומיכאלי גרמו לי בפעם הראשונה להזדהות איתה, עם האנדרדוג שצריך להתמודד עם רוב אלים וצעקני, שלא בוחל בשום דרך כדי להפגין את כוחו. מגעיל. 

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.