מעריב: טלוויזיה. 7.5.2006

מאת  | 7 במאי 2006
 

מאת: אסף שניידר.

אם, כמאמר קלישאת המבקרים, הקסם של לונדון וקירשנבאום טמון בכך שהם ההתגלמות המציאותית של שני הזקנים הנרגנים מהחבובות, אז עמיתיהם הצעירים דרוקר ושלח חייבים להיות הצמד המקביל ממותג התינוקות המצויר של ג'ים הנסון, החבובוטף. ההצלחה של לונדון וקירשנבאום, כנראה סיפקה לא מעט השראה למהדורת סוף השבוע החדשה של ערוץ ‭.10‬ גדולתם של שני הפנסיונרים היא הקלילות והחוצפה שבה הוציאו לפנסיה את מה שנחשב ללחם והחמאה של מהדורת אקטואליה – כתבות, מבזקים, פרשנויות מובדלות מעובדות. אצלם, אירועי היום והאורחים באולפן הם רק סייענים קטנים להתרחשות האמיתית: הבעת דעה נחרצת על כל מה שזז. טיבם של רעיונות רעננים הוא, שברגע שממחזרים אותם – הם כבר לא הכי רעננים. וזה חלק ממה שדופק כרגע את "שישי" של עפר שלח ורביב דרוקר.

זהו צמד של תמנוני מדיה. עיתונאים זריזי לשון ומקלדת, שמסוגלים לשלוח בקלילות זרועות לכל כלי תקשורת ותחום סיקור, מצבא ועד ספורט, ולגהק שש שעות אחרי הבחירות ספר עב כרס שמלגלג/מגלה הכל כולל הכל על המפסיד/מנצח. אבל המקצוענות והבקיאות שלהם, היכולת שלהם ללהג בלהט טבעי על כל נושא שבעולם, מתקשים לכסות על כך שהפעם הפורמט נראה קצת פלסטי ובובתי מדי.

לונדון וקירשנבאום באו בפוזה של "אנחנו גמורים, ולכן כבר לא דופקים חשבון לאף אחד‭."‬ דרוקר ושלח באים כמי שהעורך אמר להם "יאללה, נו, שבו שעה באולפן ותעשו לונדון וקירשנבאום – רק עם גיטרות חשמליות באות הפתיחה. קטן עליכם‭."‬

התוצאה נראית כמו תחרויות הוויכוח בקולג'ים בארצות-הברית. שלוף פתק עם נושא, בחר עמדה, ייצג אותה. וכך, כאשר בכל פעם מתנדבים שלח או דרוקר לקחת על עצמם את "תפקיד האיש הקטן‭,"‬ זה נשמע כמו ביטוי פרוידיאני, שחושף תפסנות תחת רצינית. אנחנו, הרי, לא האיש הקטן. אנחנו עיתונאים מקושרים וידענים. פינג-פונג הידענות והפסקנות שלח-דרוקר גם מאפיל על כתבות המגזין של "שישי‭,"‬ וגורם להן להיראות תלושות ונטולות צידוק פנימי בליין-אפ של המהדורה.

עוד בעיה של "שישי" היא ציר הזמן. כרגע, יותר מחודש אחרי, זאת עדיין מהדורת בחירות. בעוד שבועיים-שלושה, יש לקוות, נפסיק להתרגש מצירוף המילים "ראש הממשלה אולמרט‭."‬ ואז, ייאלצו השניים לספק דברים קצת יותר מעניינים ומחדשים מספירת הבטחות לא מקוימות של פוליטיקאים, עם חיוך מלגלג בזווית הפה.

איוב איוב

מאז שהלכת, ערוץ 8 הוט

הרוב המכריע של הישראלים לא מצאו סיבה לראות את ג'נין ג'נין. אולי בצדק. אבל ייתכן שאפשר להסתפק במשפטים הספורים והמדויקים של עו"ד אביגדור פלדמן, שייצג את בכרי במאבק פסילת הסרט להקרנה, כפי שהם מובאים בסרטו החדש, "מאז שהלכת‭."‬

עשית סרט על אנשים, אמר פלדמן לבכרי. יכול להיות שחלקם משקרים. יכול להיות שחלקם אכן מספרים מה שראו. אבל שקרית או לא – זו האמת שלהם, ואתה הבאת אותה.

ב"מאז שהלכת" מנסה בכרי לעשות משהו קשה יותר: להביא את האמת של עצמו. בכרי, תוך פנייה למורו ורבו אמיל חביבי שמת לפני עשור, מתעד את חייו בתקופת המהומה סביב ג'נין ג'נין. קרוביו הורשעו בסיוע לפיגוע התאבדות. הוא עצמו עמד במרכז סערה ציבורית וקריירת המשחק שלו נפגעה. התוצאה רגישה, אולי מפויסת. ובכל זאת: בכרי, כמה טבעי, משרטט את עצמו כאיוב, אדם ש"אללה הפיל עליו סלע‭."‬ חבל: "מאז שהלכת" היה יכול להרוויח מתוספת של קצת התחשבנות של בכרי עם עצמו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.