על החינוכית, גל"צ ועיתונאים שרוצים לסגור כלי תקשורת

מאת  | 27 ביולי 2010
 

אני לא מצליח להבין עיתונאים שקוראים לסגירת כלי תקשורת אחרים. טוב, בסדר, אני מצליח להבין אותם. אני אפילו מוכן להניח שזה לא נובע מכך שהם עובדים ב"ידיעות אחרונות", שזה רק מקרה. כך או כך, זה מדכא.

בנאום המפורסם שלו בבית חיל האוויר, קרא יאיר לפיד לסגירת הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל. הוא נתן את זה כדוגמא לאימפוטנציה של המדינה. איך אין פה שלטון מספיק חזק שיצליח לסגור את כלי התקשורת הללו? איזו שערורייה. מעבר לכך שזו טעות טקטית של הפוליטיקאי לפיד (ואת זה דווקא אני מעריך. איש הקונצנזוס נקט בעמדה שסיבכה אותו עם 2 כלי תקשורת), אני לא מבין איך עיתונאי קורא לסגירת כלי תקשורת אחרים. אתמול עשה זאת גם נחום ברנע וקיבל הבלטה גדולה בעיתונו. העיתון אותת לקוראיו "זה חשוב". ברנע כבר הרבה זמן כותב שצריך לסגור את גל"צ וצריך לסגור את החינוכית ולסגור ולסגור ולסגור. אני לא מתכוון ללמד את לפיד וברנע על עיתונות. באמת שלא, אבל החוויה האישית שלי כעיתונאי היא צימאון למידע, סקרנות, לשמוע משהו שאף אחד לא שמע, שאסור לשמוע, שעוד מעט ישמעו. זה המנוע הרגשי שעומד מאחורי הכל.

אני מעריץ את ויקיליקס וקורא בשקיקה כל מאמר על ג'וליאן אסאנג' והאתר שלו. אם היה לי יותר אומץ, הייתי מייסד אתר דומה בישראל. יכול להיות שזה היה פוגע בביטחון, אבל כשאתה עיתונאי, האינסטינקט הראשוני שלך הוא לפרסם, שהמידע יהיה בחוץ, שכולם יידעו.  לעתים, יש לך הצדקות טובות לפרסום, לפעמים לא, אבל אתה עדיין רוצה לפרסם. בדרך כלל עובדים במקצוע הזה גם אנשים שבאופן תבוני מבינים כמה תועלת מפיקה החברה מהאינסטינקט הזה לפרסם, לפרסם גם מה שלא נוח ולא נעים ומביך. זו "היד הנעלמה" של התקשורת, ההנחה שמתוך בליל הפרסומים, הנכונים והפחות נכונים, הראויים והפחות ראויים, יזדקק לו גרעין אמת, נלמד כולנו משהו, נבין יותר, נדע להתמודד טוב יותר עם המציאות.

עבור עיתונאי, סגירת כלי תקשורת, כל כלי תקשורת, היא אירוע עצוב. לפעמים, אין ברירה, אבל לעודד את זה? ללחוץ שזה יקרה? אני כבר לא מדבר על שליחת מאות אנשים הביתה. אני מוכן לקבל שעיתונאים לא צריכים לקבל עדיפות על פועלי טקסטיל. אלא שעיתונות מייצרת ערך מוסף, שלא קיים בטקסטיל ועיתונאים אמורים להיות הראשונים להבין את זה.

גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית הן אנומליות. אין ספק. אף אחד לא היה מקים אותם היום במתכונת שהוקמו, אבל הם הוקמו. הם עובדים. יותר טוב (גל"צ), פחות טוב (החינוכית), אבל עדיין, אתה יכול לשמוע שם הרבה דיעות מעניינות ועובדות חדשות. מכל האנומליות, המחדלים והביזבוזים במדינה, זה מה שדחוף לעשות? ואפילו אם, חלילה, צריך לסגור – שעיתונאים ידחפו את זה?

כל זה לא מכשיר, בעיניי, את המכרז ההזוי שפירסמה החינוכית לבחירת מגיש ל"ערב חדש", מכרז תפור לטובת דן מרגלית וזה גם לא מלבין את המאמר של בן כספית היום ב"מעריב", שהוא למעשה מודעה של החינוכית. אין סיבה לתפור לדן מרגלית מכרז ואין הצדקה שבן כספית ישתמש בעיתונו כדי להילחם בכוונה לסגור את כלי התקשורת בו הוא עובד. רגע, לפני שאתם קופצים. גם ערוץ 10 ואני בתוכו, נלחמנו נגד סגירת הערוץ. הקפדנו לא לעשות את זה על מסך ערוץ 10. הנושא לא הוזכר אצלנו במילה ואף אחד לא דיבר על זה בתוכניות של הערוץ.  בן כספית ושאר אנשי החינוכית צריכים להיאבק נגד הכוונה לסגור אותם ובעיניי, ראוי שכל עיתונאי יעמוד לצידם ( למען הסר ספק, אני בפנים), אבל שלא ינצלו את מעמדם וכלי התקשורת שלהם. זה מלכלך את המאבק הראוי שלהם.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.