תוכנית ההתנתקות – הפוליטיקה מאחורי הקלעים

מאת  | 11 במרץ 2004
 

"דליה, אנחנו עושים היסטוריה, תאמיני לי. תבואי אליי לחצי שעה. אני אסביר לך", מנהל לשכת ראש הממשלה (ושר החוץ בפועל) נתקל במקרה בח"כ דליה איציק. "איך אני אדע שאתם לא מבלפים הפעם כפי שבילפתם אותי 3 שנים?" תהתה איציק  (שרון, כזכור, כינה אותה "גימנזיסטית מאוכזבת").

וייסגלס: "אז בילפנו. הפעם זה אמיתי".

המערכת הפוליטית יושבת בימים אלו על הגדר. שחקנים ראשיים כמו נתניהו, שלום, לבנת, שטרית לא הביעו עמדה רשמית, פומבית על התוכנית ההיסטורית שוייסגלס מדבר עליה. התירוץ הרשמי הוא שהתכנית עדיין לא גובשה, שיש עדיין הרבה סימני שאלה, שלא ברור מה בדיוק שרון רוצה לפנות ומה התמורה שתקבל ישראל, אם בכלל, מארה"ב. התירוץ הזה הוא במקרה הטוב לא מדויק.

למעשה, שרון הציג לאמריקנים תוכנית די מגובשת. אני מתכוון לפנות את כל עזה וכן בין 3 ל-17 התנחלויות ביהודה ושומרון. אני לא רוצה מכם כסף (האמריקנים מעריכים ששרון יבקש כסף לא עבור הפינוי אלא עבור שדרוג צה"ל) ולא הסכמה לסיפוח שטחים. כל מה שאני רוצה הוא שתתמכו בכתב באפשרות שלנו להגיב בעזה אחרי הפינוי וכן אני צריך את ההסכמה שבשתיקה שלכם לבנייה ישראלית בהתנחלויות שממילא נספח בעתיד.

 למה, אם כן, בנימין נתניהו, , סילבן שלום, לימור לבנת וחבריהם אומרים שיציגו את עמדתם בעניין תוכנית שרון רק אחרי שהיא תגובש? פשוט מאוד. ככה נוח להם. נוח להם לא לזעזע את הקואליציה, לשבת על הגדר, לחכות שהשחקנים האחרים במשחק יבצעו את המהלך הראשון. לימור לבנת, למשל, מתנה את תמיכתה בתוכנית בסיפוח יישובים ביו"ש. שרון הבהיר לאמריקנים שהוא לא יעשה זאת. לבנת יודעת זאת ועדיין שותקת פומבית (בשיחות סגורות היא מבהירה שתתנגד לתוכנית). מחכה. למה להסתבך עם ראש הממשלה.

ביום שני נפגש שר החוץ, סילבן שלום, עם שגריר ארה"ב בישראל, דן קרצר. שלום הציג לקרצר את העמדה האמריקנית בנוגע לתוכנית שרון. האמריקנים, על פי שלום, בכלל לא אוהבים את התוכנית. קרצר נראה המום. "אין כרגע עמדה אמריקנית, אדוני שר החוץ". שלום התעקש. עמדה אמריקנית שלילית עשויה לעזור לו להישאר שר חוץ. תמיכה אמריקנית בתוכנית עלולה, חלילה, להביא למימוש התוכנית ולהדחתו לטובת שמעון פרס. "אדוני שר החוץ, עם כל הכבוד. אני אומר לך – אין עוד עמדה אמריקנית ואני ממליץ לך לא להסתמך על קטעי מידע בעניין הזה".

זה הסיפור כולו. שר החוץ, כמו כל שאר המערכת הפוליטית, קובעים את עמדתם כלפי תוכנית שרון רק דרך המשקפיים הפוליטיות. אם שרון היה מבטיח מחר לשלום שהוא נשאר שר חוץ בכל מצב אתם יכולים לצפות לשינוי כיוון מהיר של שר החוץ. לא מאמינים? תציצו שנייה לכיוון שר הביטחון, שאול מופז, עד לא מזמן מתנגד חריף לנסיגה חד צדדית והיום התומך מספר 1 של התוכנית בממשלה. אגב, במקרה של מופז הזיגזג החד אפילו לא פגע בו. ההפך. לפי הסקרים האחרונים התמיכה בו בכלל עלתה באופן דרמטי. הציבור רואה בו פוליטיקאי אמין מה שמלמד שהשרים המכובדים שלנו בוחנים את התוכנית הזאת בראייה פוליטית צרה מדי. אולי חברי מרכז הליכוד לא אוהבים את פינוי עזה אבל הציבור מאוד אוהב את התוכנית.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.