עוד חיסול ועוד אחד

מאת  | 23 במרץ 2004
 

ב"טווח הארוך" יהיה יותר טוב, ב"טווח הארוך". ב"טווח הארוך", אמר היום הרמטכ"ל יעלון. "בטווח הארוך", אמר אתמול שר האוצר, נתניהו. מתי כבר מגיע ה"טווח הארוך" הזה? כמה ארוך ה"טווח הארוך" הזה? ה"טווח הקצר", לעומת זאת, כבר פה, מה זה פה, ממש ממש פה. ביפו, בירושלים, במוצבי הר דב.  3.5 שנים אנחנו חווים רק את ה"טווח הקצר". ה"טווח הארוך", לעומת זאת, ממאן להגיע.

אחרי כל חיסול משמעותי מספרים לנו שבטווח הקצר זה אולי יגרום לעלייה בטרור אבל בטווח הארוך, הו הו, בטווח הארוך יהיה הרבה יותר טוב. תרגיל ה"טווח הארוך" הוא, כנראה, תרגיל כיסוי הישבן הוותיק ביותר בספר. בטווח הקצר הזיכרון שלנו עדיין עובד. כולנו נדע לקשור בין חיסול יאסין לפיגוע, הפיגועים הבאים שיבואו. נזכור אבל לא נוכל, חלילה, למתוח ביקורת על קברניטינו. הרי הם הודיעו שזה מה שיקרה בטווח הקצר ובכלל, אם הפיגוע יבוא בטווח הממש קצר, כלומר היום, מחר, תמיד אפשר לשלוף עוד תרגיל שחוק מהספר – הפיגוע לא קשור לחיסול יאסין כי פיגוע כזה מצריך הכנה ארוכה, אי אפשר להכין אותו ביום- יומיים.

בטווח הארוך, לעומת זאת, מי זוכר. יהיו כבר כל כך הרבה פיגועים, תגובות, חיסולים, חדירות, שמן הסתם, אף אחד כבר לא יתעניין בהשלכות החיסול הזה. במקרה הכי גרוע הם תמיד יוכלו לטעון שלולא החיסול הזה המצב עוד היה הרבה יותר גרוע.

שתי שאלות ראויות להישאל – למה בכל זאת ישראל ממשיכה עם השטות הגמורה הזאת? ויותר חמור, איך יכול להיות שאנחנו ממשיכים לבלוע את זה?

התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה. נקמה, נקמה, נקמה. נסו להיכנס לנעליים של הרמטכ"ל יעלון. הוא מגיע לישיבת קבינט דרמטית. ראש הממשלה, שר הביטחון וכל שאר השרים מסתכלים עליו בעיניים כלות. תן לנו משהו, תגיד משהו, ספק איזו תרופה. אתה הרמטכ"ל ואנחנו חייבים לעשות משהו.

יעלון מכיר את המשחק. הוא יודע לספק את הסחורה ולזכותו ייאמר שהוא יודע לעטוף את יצר הנקמה הבסיסי הזה בחליפה אינטלקטואלית נאה. יעלון וחבריו כבר למדו שאף אחד לא יזכיר להם שהם אמרו דברים מנוגדים בתכלית במשך שנתיים. שנתיים שאלנו אותם למה אתם תוקפים את הרשות הפלשתינית ומחסלים כל מיני דגי רקק. הרי לשיטתכם צריך לחסל את יאסין. בצה"ל הסבירו לנו שלא, זה לא יהיה צעד חכם. יאסין הוא דרג פוליטי – מדיני וחיסולו עלול להפוך את העימות לעימות דתי. המוסלמים נגד היהודים. יום אחד שינו הגנרלים את טעמם. מה זה משנה מה יקרה אחר כך. העיקר שנהרוג את המנוול הזה. בבת אחת יאסין הפך להיות קשור ישירות לפיגועי טרור. הם אפילו לא טרחו להגיד שהם קיבלו מידע חדש. ההפך. המודיעין טוען שהוא תמיד ידע שיאסין קשור ישירות לפיגועי טרור, שהוא מדריך, שהוא מנחה. הם סומכים, בצדק, על כך שאף אחד לא יזכור מה הם אמרו שנה ושנתיים אחורה.

התשובה לשאלה השנייה הרבה יותר מורכבת. הסקר ש"ידיעות אחרונות" פרסם הבוקר מספר את כל הסיפור. רוב גדול בציבור תומך בחיסול. רוב עוד יותר גדול בטוח שהחיסול יגביר את הטרור. איך זה יכול להיות? איך זה ייתכן שהציבור תומך במהלך בידיעה שהוא יגביר את הטרור? פשוט מאוד. התחלנו להאמין בשטויות שראש הממשלה וקציני צה"ל הבכירים מספרים לנו, במילים אחרות, שהמוטיבציה הפלשתינית לבצע טרור היא מין זרם קבוע, חזק והכי חשוב – בלתי משתנה בעוצמתו. מה זה משנה אם נעשה כך או אחרת, ממילא הם ימשיכו לנסות לפגע בנו.

אז זהו שזה שטויות. ב – 10 החודשים הראשונים של שנת 2000 נהרג ישראלי אחד, אחד, מטרור. איפה הייתה אז המוטיבציה הפלשתינית החזקה, הקבועה והבלתי משתנה לפגוע בנו? יכול להיות שיש לנו השפעה על המוטיבציה שלהם? ב – 3.5 שנים שעברו מאז חיסלנו מאות פלשתינים. כולם היו ראשי טרור, פצצות מתקתקות, רובם ככולם היו קשורים לפיגוע במלון "פרק" או לפחות לפיגוע בדולפינריום. מה יצא לנו מזה? ראשי מערכת הביטחון יגידו לכם בסיפוק – עכשיו רנטיסי מסתתר. וואו. איזה הישג. מסתבר שהמטרה של צה"ל והשב"כ אינה מניעת טרור. המטרה האמיתית היא פגיעה באיכות חייו של רנטיסי, א-זהאר ושאר "צדיקי" החמאס.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.