ההתקפות של השמאל על הסכם ז'נבה חמוצות מקנאה

מאת  | 1 בדצמבר 2003
 

מי ששמע אי פעם את שמעון פרס או אהוד ברק מדברים זה על זה יודע איך נשמעת שנאה טהורה, אמיתית. לכן, לא פלא שהאנשים שנמצאו במזנון הכנסת לפני שבוע הוכו בתדהמה. פרס וברק ישבו ביחד  ליד שולחן ודיברו. אין צורך לקרוא לתוך הפגישה הזאת יותר ממה שיש בה. זאת הייתה פגישה מקרית שנכפתה עליהם על ידי חברת הכנסת דליה איציק.

ובכל זאת, על מה דיברו השניים? רק על נושאים ששניהם מסכימים לחלוטין –  התמרמרות קשה על התנהלות רשות השידור וכמובן – ביקורת חריפה על הסכם ז'נבה. הביקורת שלהם על היוזמה, שתושק היום (בפעם המי יודע כמה) בשוויץ, היא לא חדשה. הם כבר נתנו לה פומבי פעם ועוד פעם ועוד פעם.

יום לאחר השיחה הנדירה ההיא פרס פרסם תוכנית מדינית חדשה של מפלגת העבודה. ירושלים תחולק, ישראל תיסוג לקווי 67 ולא תהיה זכות שיבה לפליטים הפלשתיניים. בקיצור, הסכם ז'נבה לייט קומפקטי.

אצל אהוד ברק אפילו לא מדובר בסתם פרסום תוכנית מדינית. ברק הציע לפלשתינים על שולחן המו"מ 97% משטחי הגדה (לאחר חילופי שטחים), חזרה של עשרות אלפי פליטים וחלוקת ירושלים. בתמורה הוא לא קיבל ויתור, אפילו לא במשתמע (כמו בהסכם ז'נבה), על זכות השיבה. אם תרצו, ברק חלם להגיע להסכם ז'נבה אבל כשל.

קצת מפחיד לחשוב ששני אנשים שמתיימרים להחזיק בעמדות מנהיגות לא מסוגלים להתעלות מעל האגו הקטנוני שלהם. נכון, זה לא מפתיע. כל מי שהסתובב בקרבת האגו הענק של פרס או ברק מכיר את ההטפות הצדקניות שלהם לאחרים. תתעלו מעל האינטרסים האישיים שלכם, המדינה יותר חשובה מהכבוד שלכם, מה חשוב התואר (שלכם, התואר שלהם מאוד חשוב), חשובה המהות.

אצל פרס וברק שום דבר לא אישי, כמובן. כבודם שלהם, כמובן, הוא לא משהו אישי. מדובר בערך עליון, אינטרס לאומי שראוי להשליך כל עיקרון אחר כדי לשמור עליו. פרס וברק הוכיחו זאת אינסוף פעמים. הסכם ז'נבה הוא רק עוד הוכחה קטנה. אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאם ביילין היה נותן לברק או פרס להוביל את מהלך ז'נבה הייתם רואים אותם היום על הבמה בז'נבה מגנים בחירוף נפש על ההסכם.

בכלל, ההתקפות על הסכם ז'נבה מתוך השמאל הישראלי חמוצות מקנאה. עו"ד גלעד שר, ממובילי המו"מ הכושל עם הפלשתינים בתקופת ברק, תוקף את הסכם ז'נבה שוב ושוב ושוב מסיבות שכמעט קשה לזכור. אחד הטיעונים המובילים שלו הוא שבין ישראל לפלשתינים יש הסכמים קיימים. אף אחד מהצדדים לא ביטל אותם ולכן אין צורך בהסכם חדש, כתב ואמר שר בלי למצמץ. צריך באמת לקרוא את המשפט הזה פעמיים. אולי לא שמתם לב אבל בכלל יש הסכמים בין ישראל לפלשתינים. בשביל מה לכתוב עוד אחד? רק בגלל כמה מהומות קלות שמתפרשות על שלוש שנים? לא חבל על הדיו? ואם כבר כתבתם עוד הסכם איך העזתם לא לקחת אותי,  גלעד שר, לכתוב את ההסכם. איך אתם מעלים על דעתכם שמישהו אחר יכול לעמוד במשימה הזאת?

אפילו ההתקפה של עמי איילון, אדם בעל יושר אינטלקטואלי נדיר, קצת מוזרה. ז'נבה אומנם גנבה לו את ההצגה. יוזמת "המפקד הלאומי" שלו ושל סרי נוסייבה מעולם לא זכתה ליחסי הציבור של ז'נבה. הסקר של "הארץ" מהיום מגלה כי הרבה יותר אנשים מכירים את יוזמת ז'נבה, למרות ש"המפקד הלאומי" קדם לה בחודשים ארוכים. בכל זאת, האם הטיעון של איילון שז'נבה חצתה את הקו האדום שלו בעניין זכות השיבה אכן מחזיק מים? ברור לחלוטין מההסכם שבפועל לא תהיה זכות שיבה לפלשתינים. ז'נבה מלהטטת עם הניסוחים אבל השורה התחתונה מאוד ברורה. ישראל תקבע כמה פלשתינים יחזרו. אני מתקשה להאמין שלאיילון באמת קשה לחיות עם ויתור כזה או לפחות שקשה לו לחיות איתו ברמה כזאת שמצדיקה את תקיפת ההסכם.

שלא תהיה אי הבנה. יש הרבה מקום למתוח ביקורת על הסכם ז'נבה. בתחום מימון הפעילות יש בוודאי למבקרים טענה נוחה. יוזמי הסכם ז'נבה מובילים יוזמה ציבורית חשובה ומשפיעה ובתור שכך מגיע לציבור לדעת מי מממן אותם. אנחנו זכאים לדעת מי רוצה להשפיע על עתידנו. יהודים אמריקניים? ארגונים אירופאיים? אנשי עסקים ישראליים?

יוזמי ההסכם חייבים לפרסם את רשימות התורמים ובמיוחד את רשימת הממשלות הזרות שתרמו לקופתם. ומה על אלו שלא מוכנים להיחשף? ביילין וחבריו נמצאים היום במצב כזה שהם יכולים בקלות לוותר על התרומות החשאיות האלה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.