לשכת נתניהו – שוב הדברים המוכרים

מאת  | 19 באוגוסט 2004
 

לשכת שר האוצר נתניהו מתפרקת. ראש המטה, אביב בושינסקי, עזב. יועץ התקשורת, אחד היועצים הפוליטיים והיועץ המדיני, כנראה, גם בשלבים כאלו ואחרים של עזיבה. אלו אינם סתם שינויים פרסונאליים בסביבה של מי שרואה את עצמו ראש ממשלה בעתיד הקרוב. למעשה, מה שקורה ללשכת שר האוצר, לא בפעם הראשונה, מספר את סיפורו של האיש בנימין נתניהו.

נתניהו הוא איש מאוד מוכשר. הוא ממש לא צריך אותי או כל אחד אחר בשביל לדעת את זה. הימים בהם שמאלנים מושבעים ועיתונאים ציניים (לא תמיד זה אותו דבר…) נהגו לזלזל באינטליגנציה שלו כבר עברו מזמן. עכשיו כבר לא שואלים – איך הוא הגיע לשם. היום נהוג לשאול – האם הוא השתנה? האם יש ביבי חדש?

הבעיה הגדולה ביותר של נתניהו, וגם זה לא חדש, היא נתניהו. החשדנות הבלתי נגמרת, הרצון להחזיר מהלומה על כל עקיצה, הנטייה להגיב בהיסטריה, התמכרות לתקשורת, ל"מה אומרים". נתניהו תמיד בטוח שמה שלא קורה, קורה בגללו וכנגדו. העולם נגד נתניהו.

נתניהו, למשל, היה בטוח ב- 1999 שלאהוד ברק וחאפז אל אסד יש הסכם, מה שהוא ראה כפגיעה ממשית בסיכוייו לחזור לראשות הממשלה. שנה לאחר מכן ביבי גם היה בטוח שברק ושרון כבר סגרו עסקה לממשלת אחדות במטרה לחסום אותו.

הסביבה הקרובה של אנשים חשובים משופעת באנשים שמשחקים לתוך החולשות של הבוסים שלהם. לנתניהו תמיד היו אנשים סביבו שליבו את הפרנויה, שאישרו את החשדות שלו ועודדו אותו להגיב בלוחמנות. תמיד, חוץ מבשנה וחצי האחרונות. פתאום נוצרה סביב ביבי קואליציה של מקורבים. בושינסקי וגינוסר בתוך הלשכה, גיל סמסונוב וגבי פיקר מחוצה לה. כולם ביחד הובילו קו אחד. ביבי, אל תגיב. ביבי, תתעסק בכלכלה. ביבי, זה לא נגדך. פיקר מכיר את נתניהו מגיל אפס. הוא היחיד שיכול להיכנס לנתניהו לתפוס אותו בגרוגרת ולהגיד לו – אל תבלבל את המוח. גם האחרים קרוצים מאותו חומר. הם לא מפלגתיים, מאוד מכירים את התקשורת ופחות מחוברים למרכז הליכוד. קואליציית המקורבים של נתניהו אחראית במידה רבה להתנהלות המאוד מוצלחת של נתניהו מאז הפך לשר אוצר. פתאום, נתניהו לא מגיב לכל מתקפה. הוא מופיע הרבה פחות בתקשורת ולא מתרגש מכל מאמר. משפחתו ובעיקר אשתו נשארים הרחק מאחורי הקלעים. חוץ מפעם אחת הוא אפילו הצליח להימנע מהדימוי המזיק של מי שחותר כנגד ראש ממשלה. יותר חשוב, לראשונה בקריירה הפוליטית שלו נתניהו מצליח לייצב הישגים אמיתיים, שאינם שנויים במחלוקת.

אבל ביבי בעט. לפני מספר חודשים הוא הביא ללשכה יועץ אסטרטגי חדש, שעיה סגל. ללא קשר לאיכויותיו של סגל, איש יחסי ציבור, התוצאה הייתה ברורה. גם לביבי. הסביבה ההומוגנית של נתניהו הפכה לקרב של מחנות. כולם נגד כולם. פתאום המסר האחיד והמשעמם משהו שיצא מלשכתו של נתניהו במשך חודשים ארוכים הפך לשני מסרים. פתאום לא היה ברור מיהם מקורבי נתניהו שמדברים בכל מיני מקומות. העיתונאים הריחו מאוד מהר על איזה צד הלחם מרוחה הכותרת. ככה, מסתבר, נתניהו אוהב שהסביבה שלו מתנהגת. אחד נלחם בשני וכולם מנסים להשיג דבר אחד – שהבוס יהיה מרוצה. במשך חודשים ארוכים ביבי רטן שאנשיו מנהלים אותו, שלא תמיד הוא זה שמקבל את ההחלטות. עכשיו הוא קיבל את מה שהוא רצה. לשכה וסביבה כמו שהייתה לו כשהיה ראש ממשלה. אף אחד לא מתווכח עם הבוס.

לכאורה, מדובר בדינאמיקה כל כך בסיסית שאתם בוודאי לא מבינים איך נתניהו לא קולט את זה בעצמו. פשוט מאוד. נתניהו חושב אחרת. המאמר הזה, למשל, לא ייראה לנתניהו לשנייה אחת כמאמר ענייני. אני מוכן לשים את האגורה האחרונה שלי שאני יודע מה נתניהו יחשוב עליו. המקורבים האלה הם המדליפים של דרוקר ולכן הוא בוכה על לכתם. לחילופין או בנוסף, הנוטשים למיניהם הם אלו שיזמו את המאמר, מה שרק מצדיק את ההחלטה להרחיק אותם. שתי התיאוריות הן, כמובן, שטויות מוחלטות אבל אף אחד לא יוכל לשכנע את נתניהו בזה.

לבנימין נתניהו בהחלט קרה משהו בשנים האחרונות. הוא באמת התבגר. ההתרחשויות מאחורי הקלעים בלשכה שלו הם הסימן הראשון שמיצר ההרס העצמי הוא עדיין לא נגמל. ההתקפה הבוטה והמיותרת על מופז ואולמרט השבוע היא אולי דוגמא ראשונה להיעדרותם של גורמים מרסנים בסביבתו.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.